תאונה בין קטנוע להולך רגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין קטנוע להולך רגל: התובעת, ילידת 1935, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.12.92. אין חולק כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל). התובעת הגישה את התביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה אך ורק על שאלת גובה הנזק. נכותה הרפואית של התובעת. ביום 29.12.92, בדרכה למקום העבודה, פגע בתובעת קטנוע והיא נפגעה בגב, באגן וברגלה השמאלית. המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותה של התובעת כדלקמן: נכות זמנית בשיעור של 100% מיום התאונה (29.12.92) ועד ליום 31.3.94. נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 43% החל מיום 1.4.94: 25% נכות בגין תזוזה של מחצית האגן, לפי סעיף 46(3) לתקנות המל"ל. 20% בגין הפרעות במתן שתן, לפי סעיף 23(2) א' לתקנות המל"ל. 5% נכות בגין צלקת בשוק שמאל, לפי סעיפים 75(1) (א-ב) לתקנות המל"ל. הצדדים אינם חולקים על שיעור נכותה הרפואית של התובעת ולפיכך יש לקבוע כי נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת הוא 43% לצמיתות. 3. תוחלת חייה של התובעת ביום 6.4.98 נעתרתי לבקשת הנתבעים ומיניתי את פרופ' צבעוני כמומחה בתחום הקרדיולוגיה לבדוק האם מצבה הרפואי של התובעת נובע מהתאונה והאם יש במצבה כדי להשפיע על תוחלת חייה. המומחה בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 4.6.98 קבע: "חולה זו פיתחה בחודש מאי 1995 אוטם ללא גלי Q אשר גרם לנזק מינימלי. האוטם הקטן מאוד היה למעלה משנתיים וחצי לאחר תאונת דרכים קשה. כל התקופה היתה החולה מרותקת לכסא גלגלים דבר הגורם לה סבל פיזי ונפשי. יחד עם זה סביב התקף הלב עצמו לא היה אירוע חריג של לחץ או מתח מיוחד או עומס קשה ביותר אשר יכלו לגרום לבואו של האוטם ביום בו אירע. לחולה זו שני גורמי סיכון והם יתר לחץ דם ורמה גבוהה של כולסטרול. שני גורמים אלה באשה אשר היתה ביום האוטם בת 60 יכלו לגרום לבואו של האוטם. הסבירות שגורמי הסיכון וגיל 60 אחראים לבואו של האוטם עולה לאין שיעור על הסבירות שהיותה מרותקת לכסא גלגלים והתסכול אשר כרוך בכך הם אלה שתרמו לבואו של האוטם ביום בו אירע. לאור כך נראה לי שאין קשר בין תאונת הדרכים ובין בואו של התקף הלב. על כן אין הנכות הקרדיאלית קשורה לתאונת הדרכים. חשוב להדגיש שכיום אין עדות לנזק לשריר הלב וכן אין עדות לאיסכמיה" (עמ' 2 לחוות הדעת). לשאלת ב"כ הנתבעים אם מחלת התובעת יכולה לגרום לקיצור תוחלת חיים השיב המומחה בחיוב: "הסיכון למוות או אוטם לב חוזר קיים בעיקר בשנה הראשונה לאחר האוטם. מאחר והתקף הלב היה לפני למעלה משנתיים והנזק שנגרם לשריר הלב הוא קטן מאוד, הרי הסיכון להתקף לב נוסף או מוות שקשורים להתקף הראשון הינם קטנים ביותר. כמובן שמי שיש לו מחלת לב, יתר לחץ דם ורמה גבוהה של כולסטרול, הסיכון שלו לאירוע חוזר גבוה יותר מזה שאין לו מחלות אלה. קשה למדוד במדויק מה קיצור תוחלת החיים עקב שילוב זה לעומת היעדר כל מחלות אלה. אני מעריך שמחלות אלה יכולות לגרום לקיצור תוחלת חיים של 3-5 שנים" (תשובה 1 לשאלות הבהרה מיום 15.6.98). בתשובה לשאלות ב"כ התובעת השיב פרופ' צבעוני: "3. כל אדם שעבר אוטם ולו הקטן ביותר מצבו שונה מזה שלא עבר אוטם בכלל בשריר הלב ואין לו טרשת עורקים. יחד עם זה העובדה שהאוטם הוא קטן ביותר מעידה על כך שתוספת הסיכון היא קטנה. 4. תחת טיפול תרופתי ותזונתי מתאים ניתן לייצב את מצבה ולהגיע לכך שדרגתה התיפקודית תהיה דומה לאישה אחרת בגילה אך יחד עם זה קיום המחלה כאמור בסעיף הקודם קשור בסיכון מעט יותר גבוה מאשר אדם אחר. 5. התשובה חיובית. 6. במכתבי ציינתי שחולה עם לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה ולאחר אוטם קטן בשריר הלב תוחלת החיים שלו מעט קצרה יותר מאדם שאין לו את כל גורמי הסיכון האלה. חומרת כל אחד מגורמים אלה יכולה להשפיע על מידת קיצור תוחלת החיים. הקיצור אינו נובע ממידת הנזק לשריר הלב. כמובן שלו היה נזק גדול לשריר הלב קיצור תוחלת החיים היתה מאוד משמעותית בהשוואה לקיצור תוחלת חיים אשר נובע מעצם קיום המחלות המצוינות לעיל אשר בחלקן אינן קשורות לאוטם עצמו. לא מצאתי טבלאות הנותנות בדיוק מה קיצור תוחלת החיים הקשור בשלושת גורמי סיכון אלה בהשוואה להיעדרם וכאמור, זוהי הערכה שלי. כפי שציינתי, תוחלת החיים של הנפגעת היא קצרה יותר מאישה ללא גורמי סיכון לחלוטין. בגיל המבוגר יש אנשים עם יותר גורמי סיכון ופחות גורמי סיכון ואלה משפיעים על תוחלת החיים. נכון שתיתכנה מחלות סמויות גם ללא גורמי סיכון באוכלוסיה המבוגרת יותר" (תשובות הבהרה 6-3 מיום 18.6.98). התובעת סובלת ממחלת לב, יתר לחץ דם ורמה גבוהה של כולסטרול ללא קשר לתאונה. המומחה העריך כי מחלות אלה יכולות לגרום לקיצור תוחלת חייה ב- 5-3 שנים ובשים לב לכך שבטיפול תרופתי ותזונתי נכון ניתן לייצב את מצבה נראה לי כי יש להעריך את קיצור תוחלת חייה של התובעת ב- 3 שנים. התובעת היום בת 64 ותוחלת חייה עד גיל 83. לפיכך, על בסיס הנתונים בפני, יש להעמיד את תוחלת חייה של התובעת עד גיל 80. 4. כאב וסבל אין חולק כי התובעת זכאית לפיצוי עבור כאב וסבל בהתאם לשיעור נכותה הרפואית (43%) בצירוף ימי האשפוז בניכוי גיל ובצירוף ריבית מיום התאונה (29.12.92). 5. הנכות התפקודית ועזרת הזולת א. המל"ל עשה שימוש בתקנה 15 לתקנות המל"ל, הגדיל את שיעור הנכות של התובעת במחצית והעמידו על 65% נכות תפקודית. הלכה פסוקה היא כי קביעת המל"ל מחייבת את בית המשפט אך ורק ככל שהיא נוגעת לשיעור הנכות הרפואית ושאלת התפקודיות נפסקת על ידי בית המשפט, על בסיס מכלול הראיות שנשמעו והובאו בפניו. ביום 7.12.97 נעתרתי לבקשת ב"כ התובעת ומיניתי את פרופ' שאקו כמומחה שיקומי מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובעת ובסיכום חוות דעתו מיום 18.1.98 קבע: "התובעת עצמאית בפעולות החיוניות היום יומיות כשינויי תנוחה במיטה, העברות משכיבה לישיבה ועמידה. הולכת בעזרת הליכון בביתה וזקוקה לכסא גלגלים בצאתה מביתה. בזמן שיוצאת מהבית עם הכסא למרחק רב זקוקה למונית וללווי. התובעת עצמאית בדרך כלל בהלבשה ורחצה. זקוקה לעזרה בשריכת השרוכים וגזירת צפורני אצבעות רגליה ורחצת רגליה. עצמאית באכילה, בהיגיינה אישית, בהכנת כריך, ספל קפה, עבודות קלות במטבח בישיבה. זקוקה לעזרה בכל הקשור לאחזקת משק הבית כסחיבת חפצים, בשול, נקיון הדירה, כביסה וכדומה. התובעת זקוקה לדירה בקומת קרקע (כפי שיש לה כעת), חדר הרחצה מרווח כך שהרחצה תעשה כשהיא יושבת בכסא השרותים, בחדר השרותים והרחצה מעקות רגילים. לנסיעות, התובעת זקוקה למונית או למכונית פרטית עם לווי. התובעת זקוקה להליכון, לכסא גלגלים עם כרית ישיבה ולכסא שרותים. ההליכון מתבלה לאחר שנים רבות (10-15), כסא הגלגלים וכסא השרותים פעם ב5- שנים והכרית אחת ל 2-3 שנים. בגלל ההרטבות מדי פעם, זקוקה לטיטול בלילה ולטיטול בשעה שיוצאת שעות רבות מביתה. הנכות שקשורה בתאונה לא תגרום לקצור בתוחלת החיים" (עמ' 3 לחוות הדעת). חלק נכבד מהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיעור עזרת הזולת לו ניזקקה ותזקק התובעת בעתיד. ב. התובעת טוענת כי היא זקוקה לעזרה "מסביב לשעון" וכי כמעט ואין פעולה יומיומית פשוטה שהיא מסוגלת לבצע ככל אדם, בבית או מחוצה לו. לטענתה, היא זקוקה לעזרה של 8 שעות ליום, לפי עלות של 30 ש"ח לשעה. לפיכך מגיע לה, לפי הטענה, פיצוי לעבר בסכום של 477,018 ש"ח ולעתיד, לאחר ניכוי עזרת המל"ל, סכום של 1,333,156 ש"ח. ג. הנתבעים טוענים כי התובעת עצמאית בפעולותיה האישיות ומסוגלת לבצע עבודות קלות וכי היא זקוקה לעזרת הזולת רק לשם ביצוע עבודות קשות ולווי לנסיעות ארוכות. לטענת הנתבעים התובעת קיבלה מ"אבנר" בעבר את מלוא העזרה שהיתה זקוקה לה בנוסף לעזרה שקיבלה מהמל"ל. לטענתם, בהיות התובעת נפגעת עבודה של קופת חולים היא זכאית לעזרת סיעוד מקופת חולים כולל עזרת צד ג', אך מאחר ולא מיצתה את זכויותיה בעניין זה לא מגיע לה פיצוי נוסף. תביעת התובעת בעניין זה מופרזת ביותר ולא הוכחה. ג. התובעת נפגעה בתאונת דרכים בדצמבר 92' בהיותה בגיל 57. אין ספק שלתובעת היתה פגיעה קשה והיא סבלה משברים בעצמות הפלביס, בעצם העצה ומפריקת המפרק הסקרו איליאקי באגן שמאל ובנוסף סבלה מפגיעה ברקמות הרכות ומשבר בזיז הרוחבי בחוליה המותנית החמישית משמאל. התובעת נותחה ועברה תהליך שיקום בבית לוינשטיין (משך כ- 6 וחצי חודשים, מיום 24.1.93 עד 11.7.93). בתצהיר עדותה הראשית תארה התובעת את קשייה התפקודיים בחיי היום-יום וטענה כי בעייתה הקשה היא ההליכה וכי בביתה היא מתנועעת בעזרת הליכון. לטענתה, אין היא מסוגלת לבצע פעולות שונות בביתה, כגון - שטיפת כלים, שטיפת רצפה, סידור מיטה, הסרת כלים מהשולחן, הרמת דברים מהרצפה וקניות. לטענתה היא יוצאת מהבית באמצעות כסא גלגלים ונזקקת למלווה. בנוסף טענה התובעת כי אינה מסוגלת לגרוב לעצמה גרביים או לשרוך את שרוכי הנעליים. התובעת טענה כי מאז חזרה לביתה לאחר שיקום בבית לוינשטיין: "נזקקתי לעזרה צמודה ואינטנסיבית, בכל הקשור בטיפול במשק הבית, כמו גם בניידות. נזקקתי לעזרה בניקיון הבית, סידור מיטות וחדרים, בישול, קניות, עריכת שולחן, הגשת אוכל, שטיפת כלים, כביסה וכן כל דבר שלא עולה כרגע על דעתי ואשר קשור בניהול תקין וסביר, על מנת שיושבי הבית יוכלו לחיות בו" (סעיף 24 לתצהיר). מטעם התובעת העידה שכנתה, הגב' רחל טולדנו וגם היא התייחסה לקשייה התפקודיים של התובעת בביצוע עבודות בית: "היא אינה יכולה לנקות את הבית או לסדרו, לבשל או לערוך שולחן, לסדר מיטות, או לבצע כל פעולה פשוטה של עקרת בית" (סעיף 5 לתצהיר). גם בנה של התובעת, מר אליאס, העיד כי אמו מתקשה בהליכה, כשבתוך הבית היא מתניידת בעזרת הליכון ולפיכך אינה יכולה לבצע פעולות רבות "כגון: בישול, סידור מיטה, ניקיון וכן אינה מסוגלת לגרוב גרביים, לשרוך את שרוכי הנעליים וכו'...". (סעיף 9 לתצהיר עדותו). ד. על מצבה התפקודי של התובעת ניתן ללמוד מחוות דעתו של המומחה השיקומי מטעם בית המשפט שהתמנה לבקשת התובעת לעניין זה. בחוות דעתו מפנה המומחה לסיכום המחלה של בית חולים לוינשטיין מיום 17.3.94, שם נאמר: "לקראת סוף אשפוזה החולה עצמאית לגמרי בפעולות היום יום במיטה, בקימה מישיבה לעמידה ובקימה משכיבה לישיבה. מתהלכת במחלקה בצורה יציבה, זקוקה להליכון. שולטת על הסוגרים". (עמ' 2 לחוות הדעת). בסיכום חוות דעתו קובע המומחה: "התובעת עצמאית בפעולות החיוניות היום יומיות כשנויי תנוחה במיטה, העברות משכיבה לישיבה ועמידה. הולכת בעזרת הליכון בביתה וזקוקה לכסא גלגלים בצאתה מביתה. בזמן שיוצאת מהבית עם הכסא למרחק רב זקוקה למונית וללווי. התובעת עצמאית בדרך כלל בהלבשה ורחצה. זקוקה לעזרה בשריכת השרוכים וגזירת צפורני אצבעות רגליה ורחצת רגליה. עצמאית באכילה, בהיגיינה אישית, בהכנת כריך, ספל קפה, עבודות קלות במטבח בישיבה. זקוקה לעזרה בכל הקשור לאחזקת משק הבית כסחיבת חפצים, בשול, נקיון הדירה, כביסה וכדומה" (עמ' 3 לחוות הדעת). חוות דעתו של המומחה השיקומי מקצועית ואמינה, המומחה לא נחקר על חוות דעתו ומסקנותיו מתיישבות עם כלל הראיות שבפני. ה. מהראיות שהוגשו ונשמעו בפני עולה כי התובעת עצמאית בכל הנוגע לפעולות היום יומיות בעיקר בכל הנוגע לטיפול האישי בה עצמה. התובעת עצמאית בכל הנוגע לשינויי תנוחה במיטה, הלבשה, רחצה, היגיינה אישית ואכילה. התובעת גם מסוגלת לעשות עבודות קלות במטבח. על כך סיפרה למומחה השיקומי (עמ' 2 לחוות הדעת) וגם בחקירה הנגדית, העידה כי בתה מבשלת עבורה "מה שלא מספיק אני מבקשת מהעוזרת. אני למשל מקלפת את התפוחי אדמה, היא מבשלת כן המטפלת מבשלת" (עמ' 32 לפרוטוקול). גם מהשיפוצים שערכה התובעת בדירתה ובעיקר במטבח ושנועדו להתאים את המטבח לצרכיה, עולה כי היא מסוגלת לעשות עבודות קלות. כך העיד קבלן השיפוצים על העבודות שביצע במטבח, לבקשת התובעת: "במטבח - העברנו את המטבח לחדר אחר, רחב יותר, והרכבנו ארונות עם דלתות נשלפות. הרכבנו גם שורה עליונה של ארונות, כך שעכשיו השורה התחתונה, שהיא נמוכה יותר מהסטנדרט, מיועדת גם לעבודה בישיבה. השיש רחב ומספיק להעמדת כלי מטבח רבים. בארונות בשורה העליונה ישנם מדפים, כך שניתן בעמידה להגיע אליהם" (סעיף 5 לתצהיר הקבלן). בעדותו בבית המשפט אישר הקבלן כי התובעת נתנה לו הוראות לעשות שיפוצים במטבח על מנת שיהיה לה קל יותר לבשל: "ש. מי נתן לך הוראות לעשות שולחן מטבח, ארונות שיש. מפנה לסעיף 5 לתצהיר. ת. התובעת. ש. כדי שיהיה לה יותר קל לבשל? ת. נכון. גם להגיע, גם שמנו ברזים שאפשר לפתוח עם מקל שלא תגיע בעמידה" (עמ' 4 לפרוטוקול). עינינו הרואות, התובעת ערכה שיפוצים שונים במטבח כדי להקל עליה לעשות עבודות קלות במטבח. עם זאת, אין ספק שהעזרה לה זקוקה התובעת היא בתחום עבודות הבית והיא כוללת בעיקרה עזרה לעבודות נקיון, כביסה, בישול וקניות. בתחום האישי העזרה לה נזקקת התובעת היא יחסית לא רבה ומסתכמת בשריכת שרוכים, גזירת צפורני הרגליים, רחצת הרגליים וליווי לעיתים ביציאה מהבית. ב"כ התובע טוען בסיכומים כי התובעת נזקקת לעזרה בטיפול אישי של 6 שעות ביום. לטענתנו אין כל בסיס בראיות. אדרבא, עיון בתצהיר עדותה הראשית של התובעת מעלה כי התובעת, כמו גם העדים מטעמה, אינם מעידים על טיפול אישי לו נזקקה התובעת והטענות רובן ככולן מתרכזות בעזרה בעבודות בית. ב"כ הנתבעים טוען בעניין זה כי יש להביא בחשבון כי בעלה של התובעת נכה, פרש לגימלאות לפני כ- 10 שנים ומאז שנת 1995, עת לקה בארוע מוחי, הוא מרותק לכסא גלגלים ומקבל בנפרד ובנוסף לתובעת, עזרה מהמל"ל בהיקף של 10-8 שעות שבועיות. ב"כ התובעת טוען כי אין להביא בחשבון את העזרה שמקבל בעלה של התובעת שכן העזרה היחידה היכולה להיות לתועלת לשני בני הזוג היא העזרה בעבודות נקיון. לטענתו הוכח בעניין זה כי התובעת היא זו שנשאה בנטל לפני התאונה ועל כן העזרה בפריט זה ניתנת לה בלבד. אין ספק כי העזרה הניתנת לבעלה של התובעת היא עזרה עבורו ועבורו בלבד. אולם לא ניתן להתעלם ממצב דברים לפיו מי שעובד אצל התובעת ובעלה ונותן עזרה סיעודית לבעל עושה גם עבודות בית, קניות ובישול ובעניינים אלה אין כל צורך בכפילות. אך ברור הוא שאם התובעת תקבל פיצויים כדי לקבל עזרת צד ג' לעתיד, בעניינים שונים וביניהם בישול וקניות, הרי ככל שפונקציות אלה מבוצעות כבר, היא לא תזקק להם פעם נוספת. לפיכך, במסגרת הנתונים לבחינת היקף העזרה הנדרשת לתובעת, יש להביא בחשבון, במידה מסויימת, גם את העובדה שבעלה של התובעת מקבל עזרה לעבודות בית וביניהם קניות ובישול ואין צורך בכפילות בחלק מהעניינים. למעשה גם ב"כ התובעת מודה, בהגינותו, כי הכפילות עשויה להיווצר בעניינים שהם בתחום עבודות בית, אולם אלה הם בדיוק עיקר העניינים בהם נזקקת התובעת לעזרת צד ג'. בהערכת היקף העזרה לה נזקקת התובעת יש להביא בחשבון כי מדובר בתובעת שכל ילדיה נשואים ומתגוררים עם משפחותיהם והיא גרה לבד עם בעלה ומטבע הדברים, מדובר במשק בית קטן, כמתבקש מהצרכים של שני אנשים. ו. בשים לב למגבלות התפקודיות של התובעת וצרכיה בניהול משק בית קטן יחסית נראה לי כי התובעת זקוקה לעזרה בהיקף של 40 שעות חודשיות אשר מתוכן כ- 20 שעות לחודש עבור עזרה בתפקוד האישי, בעיקר ליווי בנסיעות ועזרה קלה נוספת בפעולות אישיות. אין חולק כי התובעת מקבלת עזרת סיעוד מהמל"ל של 5 שעות שבועיות וכי יש להפחית שעות אלה מהיקף העזרה שיפסוק בית המשפט לתובעת. בהערכת היקף העזרה לה תזקק התובעת לעתיד יש להביא בחשבון כי התובעת היום בגיל 64 ובגיל מתקדם יותר (לערך בגיל 70), היא תיזקק ממילא לעזרה בעבודות בית קשות, במיוחד על רקע מצבה הבריאותי בתחום בעיות לב, לחץ דם גבוה וכולסטרול, עניינים שאינם קשורים לתאונה. ז. אין חולק כי התובעת, בהיותה נפגעת עבודה של קופת חולים, זכאית לקבל מקופת חולים את מלוא השירותים הנכללים בהסכם שבין קופת החולים למל"ל (מוצג נ17/). בעניין זה מוסכם על הצדדים כי התובעת זכאית לקבל ציוד שיקומי, כגון עגלת נכים, הליכון וכו' וכן את כל הוצאות העזרה הרפואיות, טיפולים רפואיים, אשפוזים תרופות, טיטולים, טיפולי פיזיוטרפיה והחזר הוצאות נסיעה לטיפולים. הצדדים חלוקים ביניהם על משמעות המונח "סיעוד" המופיע בהסכם. בעוד התובעת טוענת כי מדובר בעזרה רפואית בלבד שאינה כוללת רחצה, האכלה וניקיון הבית, הנתבעים טוענים כי מדובר גם בעזרה סיעודית לנפגע עצמו הכוללת את הטיפול האישי בו. אין לי צורך להכריע במחלוקת זו. אין חולק כי התובעת מקבלת מהמל"ל עזרה סיעודית של 5 שעות לשבוע. על פי הנתונים שהיו בפני קבעתי כי היקף העזרה האישית לה תזקק התובעת, אינו עולה על מה שהיא מקבלת מהמל"ל. אין זה משנה אם כן, אם התובעת מקבלת עזרה דווקא מהמל"ל ולא מקופת החולים שהרי אין חולק כי התובעת אינה זכאית לכפל עזרה. למעלה מן הצורך אציין כי נראה לי שהפירוש הנכון שיש לתת למונח "סיעוד" המופיע באותו הסכם הוא זה שניתן בפסק הדין של בית המשפט העליון מפי כב' השופט אור שבו נדונה והוכרעה שאלה זו לאמור: "עיון בעדותה של גברת מנדל מחזק את המסקנה שבאמצעות פניה וטיפול נאות של התובע, או מישהו מטעמו, היה התובע זוכה לתשלום חודשי מקופת חולים. בעדותה מסבירה גברת מנדל, שצרכיו של הנפגע נקבעים לפי מסמכים רפואיים ועל פי החלטה של צוות רפואי רב תחומי הכולל רופא, אחות, טרפיסטית ועובדת סוציאלית. הצוות נקרא צוות היחידה להמשך טיפול ומעקב. עוד היא מסבירה: "אנו משתתפים בעלות של מטפל סיעודי רפואי למטלות רפואיות. זה כולל גם בעזרה אישית של הנכה עצמו, רחיצה, הלבשה, פיזיוטרפיה ועוד. הצוות קובע את המידה. יש להם הנחיות לעניין זה (בעמ' 75 לפרוטוקול). לדבריה, קופת חולים נושאת בהוצאה של אותו טיפול אשר הצוות הנ"ל מחליט כי ראוי לתיתו" (אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח' נ' אלברט יפרח ואח', תקדין-עליון, כרך 98 (3) 1998 בעמ'6-5). מה שברור ונוגע לענייננו הוא כי קופת חולים אינה מספקת עזרה לעבודות בית אלא "עזרה אישית" לנכה עצמו. בהתאם למה שקבעתי, עיקר העזרה לה זקוקה התובעת במקרה בפני נוגעת לעזרה בעבודות בית ואת העזרה האישית בהיקף הנדרש לתובעת היא מקבלת מהמל"ל. גם אם התובעת לא מיצתה את מלוא זכויותיה בקופת חולים בעניין זה, התובעת מקבלת מהמל"ל את מלוא העזרה האישית לה היא נזקקת, על-פי מה שקבעתי בפסק-הדין. ח. אשר לעזרה בעבר - אין חולק כי התובעת קיבלה מהנתבעים עזרה בסיעוד ובעבודות בית בשיעורים שונים. בעניין זה לא היתה מחלוקת בין הצדדים ובהסכמה הוגש מסמך המפרט את היקף העזרה ותקופתה (מוצג נ15/). העזרה שהעניקו הנתבעים לתובעת החלה בספטמבר 93' שאז ניתנה לה עזרה סיעודית של 16 שעות שבועיות ובנוסף 8 שעות שבועיות של עזרה בנקיון ובסה"כ 24 שעות עזרה לשבוע. החל מיום 15.12.94 ניתנה לתובעת עזרה סיעודית של 14 שעות שבועיות ובנוסף 8 שעות שבועיות של עזרת נקיון ובסה"כ 22 שעות עזרה לשבוע. החל מיום 1.1.95 ניתנה לתובעת עזרה סיעודית בהיקף של 12 שעות לשבוע ו- 7 שעות עזרת נקיון ובסה"כ 19 שעות עזרה לשבוע. החל מיום 23.5.98 ניתנה לתובעת עזרה סיעודית של 13 שעות לשבוע ובנוסף 5 שעות עזרת בית לשבוע ובסה"כ 18 שעות עזרה לשבוע. החל מאוגוסט 95' חדלו הנתבעים לספק עזרה לתובעת ומינואר 96' היא החלה לקבל עזרה סיעודית מהמל"ל בהיקף של 5 שעות שבועיות. התובעת טוענת כי היקף העזרה שניתנה לה בעבר לא הספיק. לטענתה היא היתה זקוקה לעזרה בהיקף של 56 שעות שבועיות, לפיכך נעזרה לטענתה בבני משפחתה והחל מסוף שנת 95' כאשר נפסקה העזרה מ"אבנר", לקחה עזרה נוספת על חשבונה. ט. אשר לתקופה מהתאונה עד אוגוסט 95' - על בסיס הנתונים בפני נראה לי כי העזרה שהנתבעים סיפקו לתובעת מילאה את צרכיה של התובעת. מחוות הדעת של המומחה השיקומי, פרופ' שאקו עולה תיאור מצבה של התובעת מאז התאונה: "בתעוד מבית לונשטיין מ24.1.93- נכתב שהתובעת שולטת על הסוגרים. בבדיקת תפקוד לעצמאות בבית לונשטיין מ14.4.93- נכתב שהתובעת עצמאית באכילה, רחצה, לבישת פלג הגוף העליון, זקוקה לעזרה בלבישת פלג הגוף התחתון, עצמאית בהיגיינה האישית וכן שולטת על הסוגרים. בדו"ח הרפוי בעסוק מ27.6.93- נכתב שמתהלכת בעזרת הליכון, עצמאית באכילה, רחצה, לבוש, מעברים, היגיינה אישית, זקוקה לעזרה בעבודות משק הבית. מסוגלת לבצע באיטיות עבודות מטבח. גם בסכום המחלה מבית לונשטיין מ22.11.93- נכתב שהתובעת עצמאית, מתהלכת עם הליכון למרחק בינוני. בשאלון קבלת החולה לבית לוינשטיין (לאחר הנתוח להוצאת הקבוע בעצם העצה) נכתב שזקוקה לעזרה ברחצה ובלבוש פלג הגוף התחתון ועזרה קלה בהעברה. כאן גם מופיע המשפט: "לפעמים הרטבה מחוסר יכולת להגיע בזמן לשרותים". בתעוד רפוי בעסוק מ8.2.94- נכתב שהתובעת עצמאית בכסא גלגלים, עצמאית בשרות עצמה, מתלבשת בשכיבה במיטה, זקוקה רק לעזרה בשריכת שרוכים, מתקלחת על עגלת שרותים. במכתב מפזיוטרפיה מ10.2.94- נכתב שהתובעת עצמאית בכל התפקודים במיטה, בקימה לישיבה ובקימה לעמידה. מתהלכת עם הליכון מרחק מוגבל. ובסכום המחלה מבית לונשטיין מ17.3.94- נכתב: "לקראת סוף אשפוזה החולה עצמאית לגמרי בפעולות היום היום במיטה, בקימה מישיבה לעמידה ובקימה משכיבה לישיבה. מתהלכת במחלקה בצורה יציבה, זקוקה להליכון. שולטת על הסוגרים" (עמ' 1 ו- 2 לחוות הדעת). אין ספק שבתקופות אלה התובעת היתה זקוקה לעזרה סיעודית בשיעור נכבד, אך העזרה שסיפקה לה התובעת היתה בהיקף סביר שהיה בו למלא את עיקר צרכיה. עם זאת יש לקבל כי בניה של התובעת השלימו את העזרה לאמם, בעיקר בתחילת התקופה שלאחר התאונה. את טענת התובעת כי התובעת זכאית לעזרת צד ג' מקיפה בתקופות שהיתה מאושפזת בבית החולים יש לדחות. כשמדובר בעזרת בני משפחה יש לזכור כי אין מקום לפצות עבור עזרה שהיא בתחום היחסים המקובלים ואינה חורגת מנורמות מקובלות של עזרה בין בני משפחה קרובים. יש לציין כי עדות בנה של התובעת בעניין זה היתה כללית ובלשון רבים. על בסיס הנתונים בפני ועל דרך ההערכה נראה לי כי הפיצוי המגיע לתובעת לעבר עד לאוגוסט 95' הוא בסכום גלובאלי של 20,000 ש"ח. מהראיות שהוגשו ונשמעו בפני ומחוות דעתו של המומחה השיקומי מטעם בית המשפט עולה כי בשנת 95' מצבה התפקודי של התובעת התייצב והתובעת היתה עצמאית בפעולות החיוניות היום-יומיות. לפיכך מגיע לתובעת פיצוי עבור עזרה באותו היקף שנפסק לה עבור העתיד, היינו - 40 שעות לשבוע בהפחתה של 20 שעות עזרה סיעודית לחודש שהתובעת קיבלה ומקבלת מהמל"ל. את ההפחתה יש לבצע החל מינואר 96' הוא המועד בו החלה התובעת לקבל את עזרת המל"ל (מוצג נ16/), היינו - לתקופה של 4 חודשים (12/95-9/95) מגיע לתובעת פיצוי מלא (ללא הפחתה) עבור 40 שעות עזרה לחודש. י. עלות שעת עזרה - מעדותו של גדעון הס, עובד סוציאלי, שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעים עולה כי "שעת נקיון היא לטענתי 22, 23 ש"ח לשעה, בתוספת תנאים סוציאליים כולל נסיעות" (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 28.12.98). התובעת זקוקה לעזרה בעבודות בית ואין כל מניעה שתעסיק עוזרת במישרין כמקובל ולא באמצעות חברות קבלניות. נראה לי כי סכום כולל של 25 ש"ח לשעה הוא סכום סביר עבור עזרה לעבודות בית, במיוחד כשמדובר בהיקף לא קטן של שעות לחודש שאז ניתן לשלם סכום חודשי כולל ולהוזיל את עלות השעה. לסיכום - הנני קובעת כי לעתיד מגיע לתובעת עזרת צד ג' (לאחר הפחתה של העזרה מהמל"ל) בהיקף של 20 שעות לחודש למשך 16 שנים (תוחלת חיים של 80 שנה) ובסה"כ הפיצוי המגיע לתובעת לעתיד הוא בסכום של 76,169 ש"ח = 152.3383 (מקדם ההיוון) X 20 X 25. לעבר מגיע לתובעת פיצוי בסכום גלובאלי של 20,000 ש"ח. בנוסף לתקופה של 4 חודשים מגיע לתובעת סכום של 4,000 ש"ח = 4 X 40 X 25 לסכום זה יש להוסיף ריבית כדין מאמצע התקופה ועד היום. לתקופה נוספת של 39 חודשים (כולל מרץ 99') מגיע לתובעת סכום של 19,500 ש"ח, בצירוף ריבית כדין מאמצע התקופה ועד היום. 6. ניידות א. התובעת טוענת כי על פי חוות דעתו של פרופ' שאקו, מגיע לה פיצוי עבור ניידות בסכום של 973 ש"ח לחודש ובסה"כ לעבר סכום של 102,745 ש"ח ולעתיד עד גיל 83, סכום של 220,710 ש"ח. ב. הנתבעים טוענים כי התובעת זכאית לקבל החזר מקופת חולים על כל הוצאות נסיעה שהוצאו או יוצאו לקבלת טיפולים רפואיים ולטענתם התובעת אינה זכאית לקבל פיצוי כלשהו עבור פריט זה. ג. על פי חוות דעתו של פרופ' שאקו, המומחה השיקומי מטעם בית המשפט, התובעת זקוקה למונית או למכונית פרטית עם לווי. התובעת העידה כי צרכיה ביציאה מביתה הם: "אם זה לבדיקות, אם זה לסידורים בבנק, אם זה לביקור אצל ילדי או נכדיי ואם זה סתם לצאת להתאוורר" (סעיף 35 לתצהיר). התובעת העידה כי בחלק מהנסיעות נעזרה במונית וחלקם נעזרה על ידי מי מבני משפחתה שיש לו מכונית פרטית (עמ' 33 לפרוטוקול). אין חולק כי התובעת זכאית לקבל מקופת חולים החזר הוצאות עבור נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד ולכן אין מקום לפיצוי בפריט זה. התובעת העידה כי בשיגרת חייה היום כמעט ואינה עושה דבר, אינה יוצאת, בניה מבקרים אותה אלא אם יש מישהו שכלשונה, "עושה טובה" ולוקח אותה (עמ' 31 ו- 33 לפרוטוקול). אין ספק שהתובעת תזקק לעזרה של מוניות לנסיעות למטרות שונות וכי בעניין זה אין היא צריכה להיות תלויה בחסדי אחרים. על דרך ההערכה נראה לי כי הפיצוי המגיע לתובעת לעבר הוא בסכום גלובאלי של 15,000 ש"ח. לעתיד יש להביא בחשבון, בנוסף למצבה של התובעת כתוצאה מהתאונה, את מצבה הבריאותי שאינו קשור לתאונה וכן כי בגיל מבוגר יותר היתה התובעת נזקקת לתגבור בניידות וכן כי בכל מקרה היתה לה עלות מסויימת של נסיעות בתחבורה ציבורית או לחילופין בנסיעות עם מי מילדיה. בשים לב למכלול הנתונים, על דרך ההערכה נראה לי כי הפיצוי המגיע לתובעת עבור ניידות לעתיד הוא בסכום גלובאלי של 40,000 ש"ח. 7. התאמת דירת התובעת א. התובעת ביצעה, באמצעות קבלן, שינויים שונים בביתה והיא מבקשת פיצוי עבור מחצית עלות השיפוצים בסכום כולל של 27,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מאמצע תקופת העבודה. ב. הנתבעים טוענים כי השיפוצים כללו עניינים נוספים שאינם קשורים לתאונה ולפיכך מגיע לתובעת לטענתם פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח, עבור הרחבת השירותים בלבד. ג. פרופ' שאקו, המומחה השיקומי מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי התובעת זקוקה "לדירה בקומת קרקע (כפי שיש לה כעת), חדר רחצה מרווח כך שהרחצה תעשה כשהיא יושבת בכסא השירותים, בחדר השירותים והרחצה מעקות רגילים" (עמ' 3 לחוות הדעת). קבלן השיפוצים, רפעת שחאדה תאר בתצהירו את עבודות השיפוצים שביצע בביתה של התובעת: "במטבח - העברנו את המטבח לחדר אחר, רחב יותר, והרכבנו ארונות עם דלתות נשלפות. הרכבנו גם שורה עליונה של ארונות, כך שעכשיו השורה התחתונה, שהיא נמוכה יותר מהסטנדרט, מיועדת גם לעבודה בישיבה. השיש רחב ומספיק להעמדת כלי מטבח רבים. בארונות בשורה העליונה ישנם מדפים, כך שניתן בעמידה להגיע אליהם. בכניסה לבית ביטלנו את המדרגות והגבהנו את כל החצר הקידמית עם רחבה של גרנוליט. את דלתות הכניסה הרחבנו (לכ- 82 ס"מ) וכך גם את דלת הכניסה לשירותים והמקלחת - כיום ניתן לעבור עם כסא גלגלים או הליכון. במקלחת עצמה הנמכנו את הכיור, כך שניתן לגשת אליו עם כסא גלגלים" (סעיף 5 לתצהיר). העד פרט את עלויות העבודה שביצע: "עבודת גרנוליט הרמת הרצפה - 15,000 ש"ח פתיחת דלתות והרחבה - 8,000 ש"ח הרחבת שירותים - 5,000 ש"ח מטבח - הרחבה + שינויים + ארונות 12,000 ש"ח". (סעיף 6 לתצהיר). בתצהיר שהגישה התובעת היא פרטה את השיפוצים שביצע הקבלן בביתה ואת האישורים שקיבלה לכך (סעיף 37 לתצהיר). ג. עבודות השיפוצים שביצע הקבלן בדירת התובעת בוצעו כדי להתאים את הדירה למצבה של התובעת המתנועעת בביתה בעזרת הליכון ונזקקת לכסא גלגלים בצאתה מהדירה. עם זאת נראה כי העבודות כללו גם שיפוצים שאינם קשורים לתאונה ובעיקר - החלפת אביזרים, צינורות ואינסטלציה במטבח ובשירותים שהיו ישנים והיה צורך להחליפם בחדשים. התובעת אישרה כי השיפוצים בדירה נעשו גם למען בעלה הנכה ולכן יש להפחית מחצית מההוצאות בעניין זה ככל שהשיפוצים נוגעים לכניסה לבית, לחדר השירותים ולפתחים. לטענתה, אין להפחית מחצית מעלות השיפוצים שנערכו במטבח. הפרדה זו מלאכותית ואין ספק כי שני בני הזוג נהנים מהשיפוצים בכללם. על פי עדות הקבלן, ערך העבודה הכולל שביצע בדירת התובעים היה בסכום של 40,000 ש"ח. על דרך ההערכה יש להפחית סכום של 10,000 ש"ח (ערך העבודות שאינן קשורות לנכותה של התובעת). לפיכך הסכום המגיע לתובעת כפיצוי עבור השיפוצים שביצעה כדי להתאים את הדירה לצרכיה בנכותה ומגבלותיה בעקבות התאונה הוא בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 17.10.97 (תאריך הקבלה שצורפה לתצהיר הקבלן). 8. הפסד השתכרות א. התובעת טוענת כי עקב התאונה נשלל ממנה לחלוטין כושר העבודה והיא נאלצה לפרוש לפנסיה בגיל 60 במקום בגיל 65. לפיכך מגיע לה, לטענתה, פיצוי על הפסדי שכר בעבר בסכום של 378,603 ש"ח ולעתיד סכום של 82,749 ש"ח. הנתבעים טוענים כי לתובעת לא נגרמו נזקים בפריט זה מאחר ועל פי הסכם פרישה מרצון שהיה בתוקף במקום עבודתה של התובעת, היא היתה זכאית לצאת לפנסיה מוקדמת ולקבל הטבות שונות כבר בהגיעה לגיל 60. ב. התובעת עבדה כתופרת בבית חולים בילינסון משך כ- 28 שנים ועד התאונה. אין ספק כי כתוצאה מהתאונה איבדה התובעת את כושרה להמשיך ולעבוד. התובעת פרשה לפנסיה בשנת 1995, בהיותה בגיל 60, ולטענתה, אלמלא התאונה היא היתה ממשיכה לעבוד באותו מקום עד גיל 65 (סעיף 21 לתצהיר התובעת). צודק ב"כ התובעת בטיעוניו כי העובדה שלתובעת עמדה האפשרות לפרישה מוקדמת אינה שוללת את כוונותיה של התובעת להמשיך לעבוד עד גיל 65 אלמלא התאונה. יש לזכור כי מדובר בתוכנית של "פרישה מרצון מהעבודה" (מוצג נ9/) שבאה על רקע צורך בקיצוצים ויעול במקום העבודה, אך לא הוכח כי הפרישה המוקדמת נכפתה על העובדים. ג. עם זאת אין מקום להתעלם לחלוטין מהאפשרויות שעמדו בפני העובדים כבר באוקטובר 94' (לפני שהתובעת פרשה לפנסיה מוקדמת), לקבל תנאי פרישה מועדפים, ללא כל פגיעה באחוזי הפנסיה ובתוספת תשלום של מספר חודשי השתכרות. בחקירה הנגדית אישרה התובעת כי ידעה על האפשרות של פרישה מוקדמת (עמ' 21 לפרוטוקול) ולכן, כחלק מחובתה להקטין את הנזק, היה עליה לעשות את הנדרש כדי להכנס לאותה תוכנית אשר תנאיה פורטו במסמך נ9/. אין ספק כי בכך היתה התובעת יכולה להקטין את נזקיה. מעיון בתכנית "הפרישה מרצון" עולה כי התובעת עמדה בתנאים הנדרשים בתכנית. בסעיף א' לתכנית מפורטים התנאים הנדרשים ל"מסלול פרישה לפנסיה מוקדמת": "מסלול זה מיועד לעובדים ועובדות בני 57 ומעלה ואשר לזכותם 20 שנות ותק לפחות. עובדים אלה יוכלו לפרוש לגמלאות בתנאי פרישה משופרים בשיעור של 5% נוספים ואחוזי זכאות להם הם זכאים וזאת עד סוף חודש אוקטובר 94' ו- 2.5% נוספים לפורשים עד סוף חודש נובמבר 94' ובתנאי שסך הכל אחוזי הגמלה להם הם זכאים לא תעלה על 70%. בנוסף יהיו עובדים אלו זכאים למענקים והטבות כמו: 2.3% - מענק פרישה כמקובל בקופה. חודשי הסתגלות. פדיון חופשה. פדיון ימי מחלה כמקובל בקופה. פרטים מפורטים בהמשך" (עמ' 1 למסמך נ9/). על כל אלה יש להוסיף את המסמך שצורף לתצהיר התובעת (נספח 138). מדובר במכתב שנכתב על ידי קרן הגימלאות המרכזית לב"כ התובעת ובו נאמר כי גיל הפרישה "כיום 60 לאשה". לפיכך יש לקבוע כי, משיקולים של הקטנת הנזק, על התובעת היה להכנס לתכנית ה"פרישה מוקדמת" בגיל 60, ולקבל שיעור פנסיה מלא. לפיכך את הפיצוי המגיע לתובעת יש לחשב לפי הפסדי שכר מלאים עד גיל 65 ומסכום זה להפחית את שיעורי הפנסיה המלאה שהתובעת היתה מקבלת על פי תוכנית הפרישה המוקדמת מהעבודה (70%) וכן יש להפחית את התשלום עבור "חודשי הסתגלות" (5 חודשי משכורת) להם היתה התובעת זכאית על פי אותה תכנית (עמ' 8 למוצג נ9/). אשר לפדיון ימי מחלה, ימי חופשה ומענק פרישה, אלה היו מגיעים לתובעת גם אם היתה פורשת בגיל 65 ולכן אין מקום להפחיתם. ד. לפיכך את חישוב הפסדי השתכרותה של התובעת לעבר ולעתיד יש לערוך על בסיס הפרמטרים הבאים: שכרה ברוטו של התובעת לפני התאונה עמד על 2,346 ש"ח (אישור תשלום דמי פגיעה של המל"ל). סכום זה יש לשערך להיום בשיעור של 80% ולנכות תשלומי מס. התובעת קיבלה שכר מלא עד יוני 93', לפיכך מגיע לה פיצוי מיוני 93' ועד ליום מתן פסק הדין בתוספת ריבית כחוק. לעתיד עד גיל 65 - מגיע לתובעת פיצוי על הפסדי השתכרות מיום מתן פסק הדין ועד הגיעה לגיל 65. מהסכום שיתקבל יש לנכות את הפנסיה המלאה (70%) שהתובעת היתה זכאית לקבל החל מגיל 60 ועד גיל 65 בהתאם לתכנית ה"פרישה מרצון" וכן 5 "חודשי הסתגלות" בגובה 5 משכורות (סעיף 3 למסמך נ9/). האקטואר שי ספיר יערוך בעניין זה חוות דעת מעודכנת על פי הפרמטרים שקבעתי. לתובעת לא נגרם כל הפסד בשיעורי הפנסיה שכן בהתאם לתכנית הפרישה מרצון היא היתה זכאית לקבל את מלוא הפנסיה המגיעה לה בגיל 60. לסיכום - מהסכום הכולל המגיע לתובעת על פי המרכיבים שנקבעו בפסק הדין יש להפחית, בנוסף, את קצבת הנכות מהעבודה שהתובעת זכאית לה. האקטואר שי ספיר יערוך חוות דעת מעודכנות בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסק הדין ועל פי תוחלת החיים שקבעתי לתובעת (גיל 80). הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת ושכר טרחה בשיעור 13% בצירוף מע"מ על בסיס הסכום הכולל המגיע לתובעת כאמור לעיל. הולך רגלקטנוע