תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית:

1. התובע יליד 28.12.53 נפגע ביום 26.3.92 ע"י רכב בו נהג הנתבע 1. הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת 2, שאינה כופרת בחובתה לפצותו על נזקיו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975.
המחלוקת היא על היקף הנזק.

2. שלושה מומחים שמונו ע"י בית המשפט הגישו חוות דעת בהן פורטו נזקי התובע והנכויות שקבעו בגינם כדלהלן:ב
א. ד"ר לוין, מומחה בתחום האורתופדי, ציין בחוות דעתו מיום 20.2.94 כי כתוצאה מהתאונה סבל התובע משברים באגן הירכיים ובעצם הירך הימנית וקרע של הרצועות בברך השמאלית. בבית החולים וולפסון, שם אושפז לאחר התאונה, הוא עבר ניתוח קיבוע השבר בעצם הירך עם מסמר החלקה. השבר במחבט טופל ע"י משיכה סקלטלית. המשיך בטיפול שיקומי בבית החולים סינופסיס.
ב16.5.93- בוצעה ארטרוסקופיה של הברך השמאלית ונמצא קרע שלם של הרצועה המוצלבת האחורית וקרע חלקי של הרצועה הקדמית. היה גם ממצא קליני של קרע הרצועה הלטרלית. קיבל טיפול שמרני.
התובע היה במעקב בבית החולים וולפסון. השבר הסובטרוכנטרי לא התאחה ומצב פרק הירך הורע, לכן בספטמבר 1993 אושפז שוב ובוצעה החלפת פרק הירך הימנית עם תותבת ללא צמנט. הועבר להמשך טפול שקומי בבית החולים סינופסיס.
ד"ר לוין קבע לתובע נכות כדלקמן:ו עבור מצב לאחר החלפת פרק הירך 30% לפי סעיף 48(1) ז' לתקנות הביטוח הלאומי; עבור אי-יציבות של ברך שמאל 20% לפי סעיף 48(2) ב'; ובחישוב מצטבר 50% נכות.
ד"ר לוין הוסיף כי בהתחשב בגילו הצעיר יש אפשרות שיזדקק בעתיד לניתוח חוזר של החלפת התותבת בפרק הירך.
ביום 1.1.95 אושפז התובע בבית החולים וולפסון לניתוח נוסף בירך ימין עקב פסאודוארטרוזה ובוצע שתל עצם שנלקח מהאגן לאיזור של אי-חיבור השבר בעצם הירך.
ד"ר לוין חזר ובדק את התובע. בחוות דעת נוספת מיום 18.7.95 קבע כי איחוי השבר מהווה שיפור אובייקטיבי אבל שיפור זה לא כרוך בשינוי של סעיפי הליקוי ובאחוזי הנכות.
ב. פרופ' וכסלר, מומחה בתחום הפלסטיקה, בדק את התובע ביום 31.7.94 וקבע לו נכות בשיעור 4% בגין הצלקת הניתוחית לאורך ירך ימין בגודל 31 X 0.7 ס"מ.
ג. ד"ר הרמתי, מומחית בתחום הפה והלסת, קבעה לתובע 0.5% נכון בגין אבדן שיניים 23 ו24-. כמו כן קבעה את טיפולי השיניים שאותם ניתן לייחס לתאונה ועלותם.

3. נזק לא ממוני:נ
נכותו הרפואית של התובע מסתכמת ב52.23%- ובעיגול 53% (כהצעת ב"כ הנתבעים בסעיף 2.6 לסיכומיו).
התובע אושפז בבתי חולים בתקופות דלהלן:ב
26.3.92 - 6.9.92 - 164 ימים
12.9.93 - 24.10.93 - 44 ימים
1.1.95 - 5.1.95 - 5 ימים
בסך הכל 213 ימים
התוצאה היא שבפרט נזק זה זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 53% מהסכום המכסימלי לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו1976- בניכוי גיל, ו213- ימי אשפוז נכון ליום 26.3.92 בתוספת 8% ריבית על הקרן הצמודה.

4. כישורי התובע והשתכרותו עד לתאונה:ו
אתייחס להלן לשתי תקופות בחיי התובע:נ
שנים 1953 עד 1983
התובע יליד הארץ, בן שביעי למשפחה המונה אם ו8- אחים ואחיות. יתום מאב מאז שנת 1971. התגורר עם אימו העיוורת בדירת עמידר. הוא בעל השכלה של 8 שנות לימוד. לא עבר הכשרה מקצועית. לפני גיוסו לצה"ל עבד תקופה מסויימת. בגיל 18 התגייס לצה"ל בגיוס רגיל. כעבור חצי שנה שוחרר בשל אי-הסתגלות. התקופה שלאחר מכן, שנמשכה למעלה מעשר שנים, אופיינה בהתנהגות אנטי-סוציאלית:ב עבירות פליליות, מעצרים על ידי המשטרה, שימוש קבוע בסמים, ושהייה בבתי סוהר.
שנים מ1983- עד 1993
בתקופה זו היו לתובע הכנסות משני מקורות:ו האחד - מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) בעילות שונות, והשני - מעבודה שעליה לא דיווח למל"ל. כמו כן עשה התובע נסיונות שיקום כעולה מחומר הראיות להלן:נ
א. תיק המל"ל נ9/ ומוצגים נ1/ ו-נ1/א:ב
לאחר שחרורו מהכלא בשנת 1983 הוכר התובע על ידי המל"ל כזכאי לגמלת הבטחת הכנסה מיום 1.11.83 בעילה של "אסיר משוחרר".
בתקופה מ1.2.84- עד 31.3.87 קיבל מהמל"ל גמלה כ"בלתי ניתן להשמה".
בחודש אפריל 88' שולמה לו גמלה כ"דורש עבודה".
מיום 1.6.89 קיבל גמלה ברצף עד ינואר 1993 כ"נרקומן".
ב. עדויות:ו
מעדות התובע (עמ' 28-31 לפרוטוקול) עולה כי בשנת 1985 החל לעבוד ברמת הנשיא בחנות לחומרי בנין (להלן החנות). לפי דבריו עבד שם ברציפות עד שהתחלפו הבעלים בשנת 1990 והמעביד עזב את הארץ. שכרו עמד על 1,500 ש"ח לחודש בנוסף לסכום של 2,000-2,500 ש"ח שקיבל כל חודש עבור עבודות אחזקה שביצע מטעם המעביד.
מספר חודשים לאחר סיום עבודתו בחנות, עבד אצל אחיו, יצרן מעליות, אך לא הסתדר עמו. מאז ועד לתאונה, ביצע עבודות אחזקה מזדמנות אצל מי שהכיר אותו מתקופת עבודתו בחנות.
העדים, מר רוקח, ספר במקצועו (עמ' 10-13) ומר ז'ורנו, שהיה אז בעל אטליז (עמ' 13-16) אישרו כי בתקופה מ- 1985 עד 1990 הכירו וראו את התובע עובד בחנות, הסמוכה למקום עבודתם, הכירו את המעביד וכן שעבודת התובע בעקבות חילופי הבעלים.
התובע לא הציג תלושי שכר וגם לא דיווח על העסקתו למל"ל או למס הכנסה, אך אין בכך כדי לשלול את גרסתו כי היו פרקי זמן שבהם עבד וקיבל שכר.
איני מייחסת משקל לתמליל ולקלטת (נ12/ ו-נ13/) שמר כהן אריאל, חוקר מטעם הנתבעת, דלה מפי אם התובע, אשה עיוורת ובאה בימים, בה התייחסה בקלטת למעסיק של התובע כאל חבר ולא כאל מעביד, משלא העידה בבית המשפט ולאור השאלות המנחות שעל חלקן הארי השיבה ב-"כן" ו-"לא".
ג. תיק צה"ל (נ10/):נ
תימוכין לעובדה שלפחות בחלק מהתקופה הנ"ל עבד ואף ניסה להשתקם, ניתן למצוא בתיק צה"ל, מתוכנו עולה כי בחודש מאי 1986 פנה למרכז שיקום נפגעי סמים (להלן - המרכז) במטרה להקנות לעצמו הרגלי עבודה, מיומנות מקצועית וחברתית. הוא הגיש בקשה לשוב לשרת בצה"ל. המרכז תמך בבקשתו זו. בתסקיר שנשלח ביום 27.11.86 ע"י המרכז, למינהל הגיוס אכ"א מטכ"ל, נאמר כי התובע הראה נכונות רבה לשיקום, השתלבות והסתגלות טובה למסגרת, גילה שיתוף פעולה אקטיבי בכל מישור טיפולי הנדרש, ממושמע, נקי מכל סם כשנה (אף לא מקבל תחליף סם אדולן), אינו מקיים קשרים עם חברים ממקום מגוריו המשופע בעבריינים, תחנות לממכר סמים ונוכחות משטרתית גבוהה.
עוד צויין בתסקיר כי בחודשים האחרונים, כחלק מתהליך שיקומי, הוא עובד בחנות. המרכז הטעים את רצונו הכן של התובע להשלים את שירותו הצבאי וכי רצונו זה מהווה צעד נוסף וחשוב לשיקומו.
ככל הנראה, זכר חטאי העבר מנע תשובה חיובית לבקשתו לחזור לשרת בצה"ל.
ד. דו"ח אבחון (מוצג נ1/):ב
מתוך הדו"ח הנ"ל שנערך על ידי פסיכולוג, ד"ר אלי אלבז ביום 2.1.90 עולה, כי התובע אובחן ביום 7.12.89 כצורך סמים (ראה נ11/). לגבי כישוריו נקבע כי הוא חסר הכשרה מקצועית ואין לו רשיון נהיגה. "מנסיון העבר הצליח להגמל לאורך זמן (שנתיים) אך ברגע שהתסכול הראשון הגיע, לא מאשרים סיוע בשכ"ד, חזר לסם...".
ה. שינוי במצב משפחתי:ו
ביום 28.10.93 (כשהוא כבן 40) נשא התובע אשה. לבני הזוג יש כיום שני ילדים.
ו. דיון וסיכום:נ
הנתבעת מבקשת ליתן משקל מכריע לעברו של התובע ולקבוע על פיו כי היה ועודנו נרקומן, המבקש לנצל את התאונה ולקבל פיצוי שאינו זכאי לו. הנתבעת מציעה לדחות את התביעה לפיצוי על הפסדי שכר לעבר. באשר לעתיד מציע בא כוחה לחשב את הפסד השתכרותו בשיעור 60% מהסכום שיתקבל מתחשיב אקטוארי על בסיס 50% נכות תפקודית ושכר מינימום (ראה ס' 5.1, 5.2 של סיכומיו).

התובע סבור כי אין ברישומים המופיעים לחובתו בתיק המל"ל כנרקומן כדי לסתור את מסוגלותו לעבוד. הוא מבקש לתת משקל מכריע לעדותו לפיה עבד והשתכר תקופות ניכרות בחייו, נגמל מסמים, נשא אשה והקים משפחה. בא כוחו טוען שאלמלא התאונה היה התובע מסוגל להשתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, על פיו הוא מבקש לקבוע את הפסדי השכר של התובע הן לעבר, והן לעתיד עד גיל 70 לפחות.
נראה לי כי הנתונים מעברו של התובע והתרשמותי מותירים מרחב לזקוף לזכותו תכונות חיוביות ורצון לשיקום, גם אם עבד שלא בהיקף עליו באו ראיות. תהיינה הסיבות אשר תהיינה לפנייתו לעזרת המל"ל, קשה להתעלם מהעובדה שמאז 1983 לא נרשמו לחובתו עבירות מסוג כלשהו. הנתבעת לא הציגה ראיה על פיה ניתן לשלול את טענתו כי נגמל מסמים לפחות מפברואר 1993. בידי החוקר מטעם הנתבעת לא עלה לגלות שימוש בסמים או למצוא דופי בהתנהגותו. העובדה שהקים משפחה אינה שנויה במחלוקת.
לחמיו דעה חיובית על תפקודו ולפי עדותו עושה התובע ככל שניתן כדי לסייע בביתו חרף מגבלותיו.
אני מאמינה כי התובע היה מסוגל להיגמל מסמים לצמיתות ושוכנעתי כי נגמל מכך לאחר נישואיו. לפיכך דחיתי שתי בקשות של התובע למנות מומחה שיקום בהקשר זה ולא מטעמיה של הנתבעת. לפי התרשמותי תרמו לכך הקשר שלו עם חברה אותה נשא לאשה ותמיכת אביה, וכן רצונו העז להיכנס למעגל של חיים תקינים.
לאור גילו, עברו ומצבו הרפואי עד כה וכן בהעדר הכשרה מקצועית סביר להניח שלפחות מפברואר 1993 (לאחר תשלום אחרון של גמלת המל"ל) היה מתחיל לעבוד בעבודות כפיים והיה עולה בידו להשתכר בממוצע כשיעור שכר המינימום. לצורך החישוב יילקח בחשבון שכר המינימום הידוע כיום והעומד על סך 2,650 ש"ח לחודש (להלן - השכר הקובע).

5. הנכות התפקודית:ב
התובע נפגע קשה ברגליו, קיבל תעודות ואישורי מחלה לפיהם לא היה כשיר לעבוד במשך תקופה ארוכה, מתהלך עד כה עם קביים, לפי המלצת רופאיו.
ד"ר לוין נחקר ביום 24.10.94, בין היתר על אישורי המחלה ועל כך השיב:ו
"אני לא טיפלתי בתובע באותו זמן וגם לא ראיתי אותו. אני לא יודע בדיוק מה טיב העבודה בה עסק אבל אם הרופא שטיפל בו אז קבע שיש לקבל טופס מחלה יש לקבל זאת" (עמ' 7 רישא לפרוטוקול). ד"ר לוין הסכים שהתובע לא יהיה מסוגל לבצע עבודה פיזית או עבודה הדורשת עמידה או הליכה. עם זאת טען, כי התובע מסוגל לבצע "כל עבודה בישיבה וכי אין שום עבודה בישיבה שהוא לא מסוגל לעשות". על השאלה אם כאבים מהם הוא סובל יפריעו לו הוא השיב כי אלה "יגרמו לאי נוחות בשל הצורך לשנות תנוחה לא יותר מזה" (עמ' 16 לפרוטוקול).
נראה לי שד"ר לוין הפריז בהערכה לפיה "אין שום עבודה בישיבה שהוא לא מסוגל לעשות" לאור השכלתו הדלה של התובע. גם לא נראה לי שהיה מקום לגמד את תלונות התובע בדבר הכאב והסבל הנגרמים לו בעת ישיבה, לאור העובדה שנזקק בינואר 95' לניתוח נוסף, והוכר על ידי רופאיו ועל ידי המל"ל כבלתי כשיר לעבודה עד סוף שנת 1997.
יתרה מזאת, לפני התאונה סיכויי התובע להשתלב בעבודה קבועה ומסודרת היו מוגבלים. לכן קבעתי לו כושר השתכרות מינימלי. ערכו בשוק העבודה , לאחר התאונה נשלל כמעט לחלוטין. לפיכך נראה לי כי ניתן להתייחס אליו כמי שתפקודו לקה ב- 100%.

6. הפסד השתכרות:נ
הפסד השכר לעבר יחושב מיום 1.2.93 עד למועד פסק הדין X 2,650 ש"ח לחודש, בתוספת ריבית ממחצית התקופה.
הפסד השכר לעתיד לפי 2,650 ש"ח בהיוון מיום פסק הדין ועד גיל 65 לפי 3% ריבית.

7. ניידות:ב
לתובע נכות קשה בגפיים. אין ספק שכושר ניידותו נפגע. לתובע אין רשיון נהיגה. חרף המגבלה ממנה הוא סובל, הוא מסוגל ללכת למכולת או לסביבה קרובה. כדי להגיע למרחקים עליו להסתייע במונית. בשים לב לכך שאין הוא עובד לא מדובר בנסיעות תכופות.
לעבר - מוסכם שכל הנסיעות אשר לא מומנו על ידי הנתבעת, הסתכמו עד מחצית שנת 93' בסך של 1,950 ש"ח נכון ליום 24.10.94, ואני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום זה. ממועד זה ועד למועד פסק הדין אני פוסקת סכום גלובלי של 15,000 ש"ח.
לעתיד - התובע הגיש בקשה לקצבת ניידות מהמל"ל שנדחתה מהטעם שאין בידו רשיון נהיגה. הוגש ערעור והענין מצוי עדיין בטיפול.
היה והתביעה תידחה סופית על ידי המל"ל, אני מעריכה שההוצאה בפרט נזק זה לא תעלה על 350 ש"ח לחודש. הפיצוי לעתיד יחושב איפוא ממועד פסק הדין ועד גיל 76 לפי 350 ש"ח לחודש בהיוון 3% ריבית. היה ותתקבל - חלק זה של הפיצוי בטל.

8. טיפולים רפואיים ומכשור רפואי:ו
כללי:
ד"ר לוין התבקש מספר פעמים, הן בכתב והן בחקירה, להתיחס לצורך של התובע בטיפולים או במכשיר רפואי, ואם כן, האם לאורך זמן.




במכתב מיום 16.3.95 השיב כי:
"...השימוש במכשיר, קביים ונעליים אורטופדיות תלוי ב-
א. המצב האורטופדי - רפואי.
ב. שיטות הרופא המטפל.
ג. אישיותו של החולה.
בדרך כלל החולים מפסיקים להשתמש במכשיר כעבור שנה - שנתיים, אבל יש חולים שלא מוותרים על שימוש במכשיר.
בדרך כלל הרופאים ממליצים על שימוש במקל, גם אם החולה לא מרגיש צורך בכך. זאת על מנת להקל המעמסה על התותבת להאריך ימיה.
בדרך כלל אין צורך בנעליים אורטופדיות במקרה מסוג זה, בו אין פגיעה בכפות הרגליים.
דעתי האישית, והיא לא קובעת, שרצוי שהתובע ישתמש קבוע במקל הליכה. אולם הדעה הקובעת הינה של הרופא המטפל ואם הוא רשם שהתובע זקוק לקביים, למכשיר ולנעליים אורטופדיות יש לנהוג לפי הוראותיו."

בחוות הדעת המשלימה מיום 18.7.95 ציין ד"ר לוין כי התובע סובל מבורסיטיס של הכתף הימנית והוסיף כי זו מחלה שכיחה מאד, והניח כי במקרה זה "יש השפעה לשימוש מופרז בקביים. מכל מקום מדובר בתופעה חולפת ולא חשובה".
אף על פי כן ד"ר לוין חזר וציין כי על התובע לפעול לפי הוראות הרופא המטפל והסביר: "אני לא מוכן להתערב בטיפול של אדם שהופנה אלי לעריכת חוו"ד. במקרה בודד שאני חושד שהטיפול הוא להרעת המצב, מקרה הגובל ברשלנות רפואית, אני רואה עצמי כרופא ולא כמומחה של בית המשפט ואני אומר מה דעתי, אבל זה שלכל רופא יש שיטת טיפול משלו אני לא לא יכול להתערב בזה".
כך גם התייחס לטיפולי פזיותרפיה ולשאיפת קלציטונין.
סבורה אני כי משלא מצא ד"ר לוין פסול בטיפולים אותם קיבל ומקבל התובע על פי המלצת הרופא המטפל, אין מקום שבית משפט יפסול אותם. עם זאת נראה לי שיש לצמצם את פרק הזמן שבו יזדקק התובע לטיפולים ולמכשור.
הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לטיפולים רפואיים לאור חוק הבריאות הממלכתי, אלא שעדים אנו לנגיסה בשירותים הניתנים על פיו וכלל לא בטוח שהטיפולים עליהם המליצו הרופאים יינתנו לתובע חינם.




אתייחס להלן לכל פריט נזק בפרק זה.
א. טיפולי שיניים:
מוסכם שהתובע זכאי לפיצוי עבור טיפולי שיניים כפי שקבעה ד"ר הרמתי בחוות דעתה, היינו בסה"כ 5,850$ בשקלים לפי שער יציג.
ב. ניתוח להחלפת תותבת:
על פי חוות דעתו של ד"ר לוין, עקב גילו של התובע הוא יזדקק לניתוח להחלפת התותבת בפרק הירך לפחות פעם אחת. אמנם בעדותו בבית המשפט אמר ד"ר לוין שיש אפשרות שהפרוטזה תחזיק פחות מ15- שנים, אך מאידך הבהיר כי במישור זה הטכנולוגיה מתפתחת, ומכאן הערכתו שאותה אני מאמצת.
לפי נ17/ אני מעריכה את עלות הניתוח בסך 40,000 ש"ח כולל 21 ימי אשפוז.
ג. ניתוח לייצוב הברך ולהוצאת מסמור:
לטענת התובע, הרופא המטפל העריך כי עליו לעבור שני ניתוחים נוספים בגינם הוא מבקש לפסוק לו לפחות 50,000 ש"ח. משאין התייחסות בחוות דעת המומחה לצורך זה ובאין ראיה לעלות הניתוחים, התביעה בפרק זה נדחית.
ד. מכשיר ברך:
בתשובה לשאלות הבהרה ציין ד"ר לוין כי מכשיר זה משתנה מחולה לחולה. יש חולים שלא מורידים את המכשיר לאורך כל חייהם. את המכשיר יש להחליף כל 3 שנים.
מטעם התובע הוגש מוצג ת17/ מיום 20.6.94 לפיו מחיר המכשיר 1,950 ש"ח. מטעם הנתבעת הוצג מוצג נ16/ מיום 9.10.94 לפיו מחיר המכשיר 1,171 ש"ח (ללא מע"מ). התובע יזדקק לכ8- החלפות ממועד פסק הדין עד גיל 76, לפי מחיר של 1,500 ש"ח בכל פעם אותו יש לחשב בהיוון כפול בריבית של 3%.
ה. נעלים אורתופדיות:
ד"ר לוין סבור שכף רגלו של התובע לא נפגעה אך הסכים שהתובע יוכל לפעול לפי המלצת הרופא. ככל אדם זקוק התובע לנעליים. במקרה דנן לא מדובר בנעליים יוצאות דופן אלא בנעל נוחה מזו שאדם נועל ברגיל ומחירה גבוה ממחיר נעל רגילה (ראה הצעות המחיר שהגישו הצדדים הנעות בין 231 ש"ח ל355- ש"ח). נראה לי כי סכום של 3,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין מכסה נזק זה.



ו. טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה:
התובע הופנה לקבל את הטיפולים הנ"ל במסגרת מרפאות החוץ של מרפאות וולפסון והנתבעת נשאה בהוצאה. ד"ר לוין אינו סבור שיש בהם תועלת רבה אך לא שלל אותם. בנסיבות אלה נראה לי שאין הצדקה לפסוק לתובע פיצוי ללא הגבלה.
בפרט נזק זה אני פוסקת לתובע סכום גלובלי של 10,000 ש"ח.
ז. שאיפת קלציטונין:
הרופא המטפל הסכים על שאיפת קלציטונין לחיזוק העצמות 3 פעמים בשבוע. בתשובה לשאלות ההבהרה קבע ד"ר לוין כי שאיפת קלציטונין מקובלת כיום ובמקרים אחדים התוצאה היא טובה. מכל מקום מוצדק לנסות אותה שכן אינה כרוכה בסיכון. מחיר התרופה 213 ש"ח. לטענת התובע היא מספיקה ל15- טיפולים אך לא מצאתי לכך תימוכין בחומר הרפואי. החישוב ייערך לפי 213 ש"ח לחודש ממועד פסק הדין בהיוון עד גיל 76 לפי 3% ריבית.

9. עזרת הזולת:
לאחר שחרורו מבית החולים קיבל הנתבע עזרה של מטפלת מטעם הנתבעת. התובע לא העסיק עובדת בשכר אלא נעזר בבני משפחה. כיום הוא מסוגל לשרת את עצמו ואף לסייע בעבודות משק הבית שאותן ניתן לבצע בישיבה וכן לבצע קניות קטנות במכולת. התובע לא מסוגל לבצע עבודות הדורשות כוח פיזי. סביר להניח שבעתיד יתקשה יותר.
בראש נזק זה נראה לי כנכון לפסוק סכום גלובלי של 80,0000 ש"ח לעבר ולעתיד.

10. סיכום:
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פרטי הנזק דלהלן:
א. נזק לא ממוני לפי סעיף 3.
ב. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד לפי סעיף 6.
ג. ניידות לעבר ולעתיד לפי סעיף 7.
ד. טיפולי שיניים לפי סעיף 8א'
ה. ניתוח להחלפת תותבת לפי סעיף 8ב'.
ו. מכשיר ברך לפי סעיף 8ד'.
ז. נעליים אורתופדיות לפי סעיף 8ה'.
ח. טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה לפי סעיף 8 ו'.


ט. שאיפת קלציטונין לפי סעיף 8ז'.
י. עזרת הזולת לפי סעיף 9.

כל החישובים ייערכו נכון למועד פסק הדין.
על הסכום הכולל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

11. ניכויים:
מהסכום הכולל יש לנכות:
א. תשלומים תכופים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום.
ב. גמלאות המל"ל בגין נכות כללית. על פי מסמכי המל"ל קיבל התובע גמלת נכות כללית. אושרה באופן זמני גמלה בשיעור מלא של 100% עד יום 31.12.97 אז תיבדק זכאותו הסופית.

עד להחלטה הסופית תקפיא הנתבעת בידיה סך של 350,000 ש"ח בתוספת 13% שכ"ט עו"ד + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין נכות

  2. נכות בעיניים

  3. נכות תפקודית

  4. תאונת דרכים נכות

  5. תאונת דרכים אין נכות

  6. נכות גריאטרית

  7. 36% נכות רפואית

  8. נכות מחמת הספק

  9. סעיף 6ב נכות על פי דין

  10. אנצפלופתיה נכות

  11. מרפק טניס נכות

  12. נכות 100 אחוז תאונת דרכים

  13. תקנה 9 נכות מוסבת

  14. פיצוי על 1% נכות

  15. תביעה על נכות בתאונת עבודה

  16. מענק נכות מבטחים

  17. תביעה לנכות זמנית

  18. מהי נכות וסטיבולרית

  19. 5% נכות תאונת דרכים

  20. 45% נכות ביטוח לאומי

  21. ערעור על נכות זמנית

  22. תאונת דרכים 1% נכות

  23. מועד תחילת גמלת נכות

  24. תאונת דרכים 5% נכות

  25. תאונת דרכים 44% נכות

  26. תאונת דרכים 23% נכות

  27. ייחוס נכות לעבר רפואי

  28. תאונת דרכים 27% נכות

  29. תאונת דרכים 50% נכות

  30. תאונת דרכים ללא נכות

  31. תאונת דרכים 19% נכות

  32. נכות אורטופדית 2 אחוז

  33. נכות 15% בגין ליקוי שמיעה

  34. תביעה לתשלום מענק נכות

  35. הפסדי השתכרות 30% נכות

  36. הכרה בנכות נפשית בצבא

  37. חישוב מענק נכות מעבודה

  38. חישוב מענק נכות לעצמאי

  39. אסטמה נכות ביטוח לאומי

  40. פיצויים גבוהים ללא נכות

  41. נכות לפי סעיף 37(7)(ב)

  42. תביעה למענק נכות מעבודה

  43. 28% נכות בגין פגיעה בעבודה

  44. השפעת נכות על כושר עבודה

  45. תאונת דרכים נכות עיניים

  46. ערעור על 19% נכות מעבודה

  47. ערעור על דרגת נכות מעבודה

  48. ערעור על מועד תחילת הנכות

  49. הבאת ראיות לסתור דרגת נכות

  50. תאונת דרכים 65% נכות במל''ל

  51. פסוריאזיס נכות ביטוח לאומי

  52. גמלת נכות חברת מושב שיתופי

  53. ראיות לסתור נכות אורטופדית

  54. 25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15)

  55. התיישנות מיום התגבשות הנכות

  56. נכות בעקבות תאונה במילואים

  57. נכות מעבודה מצב רפואי קודם

  58. פיצויים לילד על נכות מתאונה

  59. השפעת נכות נפשית על התפקוד

  60. חישוב הבסיס לתשלום גמלת נכות

  61. חישוב נכות קודמת תאונת עבודה

  62. ערעור על 20% נכות רפואית זמנית

  63. נכות בגין "אלופציה טוטאלית"

  64. נכות תעסוקתית - ביטוח לאומי

  65. נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה

  66. הגבלה בתנועות הצוואר 10% נכות

  67. תאונת דרכים 52% נכות משוקללת

  68. פגיעה בכושר השתכרות ללא נכות

  69. נכות משוקללת 60% בתאונת דרכים

  70. איחור בהגשת תביעה לנכות מעבודה

  71. נכות פחות מ-9% לפני החוק החדש

  72. תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית

  73. נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים

  74. נכות 10%, לחץ שורשי וירידה בתחושה

  75. תגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית

  76. נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים

  77. תאונת דרכים תאונת עבודה 10% נכות

  78. תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי

  79. נכות 3% בגין נכות נויורקוגניטיבית

  80. תאונת דרכים 10% נכות לאישה בת 82

  81. נכות נפשית 50 אחוז - תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים תאונת עבודה 100% נכות

  83. ערעור על נכות נפשית בביטוח לאומי

  84. תאונת דרכים 20% נכות מביטוח לאומי

  85. פגיעות קשות בתאונת דרכים נכות 46%

  86. נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים

  87. פיצויים למשפחת הרוג בתאונת דרכים – נכות נפשית

  88. נכות מלפני קום המדינה - ביטוח לאומי

  89. פיצוי על נכות זמנית עקב תאונת דרכים

  90. הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 35%

  91. אי הגשת תביעה לנכות בגין תאונת עבודה

  92. החזר כספי בגין הורדת נכות ביטוח לאומי

  93. קשר בין נכות רפואית לאבדן כושר עבודה

  94. נכות על פי דין לפני חקיקת חוק הפלת''ד

  95. 100% נכות מביטוח לאומי עקב תאונת דרכים

  96. אפילפסיה נכות ביטוח לאומי נפגעי עבודה

  97. ערעור על "הפיכת" נכות קבועה לנכות זמנית

  98. אובדן כושר עבודה 20% נכות בתאונת דרכים

  99. קביעת ועדה רפואית כי מדובר במצב ניווני קיים

  100. 5% נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(1)-(2)

  101. חישוב אבדן זכויות סוציאליות בגין 10% נכות

  102. ערעור כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 36%

  103. נכות 25% לפי פריט ליקוי 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות

  104. שינוי דרגת נכות מותאמת רטרואקטיבי בביטוח לאומי

  105. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I)

  106. נכות עקב נפילה במהלך קניות בסניף שופרסל בבאר שבע

  107. נכות רפואית 80% בגין קוואדרופלגיה בינונית – תאונת דרכים

  108. תאונת דרכים 15% נכות אורטופדית ו- 15% נכות נפשית

  109. נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית

  110. ערעור על 10% נכות, בגין התאונה בכל הקשור בפגיעה הלבבית

  111. דרגת נכות יציבה בשיעור של 40% בגין סעיף ליקוי 9(1)(ג)(III)

  112. לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח

  113. המל"ל העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% ושילם לו מענק נכות

  114. התייעצות עם וועדת הרשות בקביעת נכות מעל 20% על פי תקנה 15

  115. ערעור על החלטת ועדה אשר דחתה את הערעור וקבעה למערערת 100% נכות

  116. על פי ספר התקנות הפרעת חרדה עם סימנים בקשב וריכוז אמורים להעניק נכות

  117. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון