קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים חייל משוחרר: 1. ביום 28.10.95 ארעה תאונת דרכים בה נפגע התובע. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעים והמחלוקת היא בדבר גובה הנזק. 2. התובע יליד 13.9.73 והתאונה ארעה זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל. 3. התובע שירת בצה"ל מ1992- עד 1995. במהלך שירותו בצה"ל שירת התובע במרפאת קצין העיר בתל אביב של מקרפ"ר, באופן ששירת שבוע עבודה רצוף והיה בכוננות במשך 24 שעות ביממה, ולאחר מכן היה בחופשה של שבוע בבית. במהלך תקופה זו, (מיולי 1993 ועד סוף ספטמבר 1995) - עבד התובע בחברת אל-גו-תים בע"מ, וזכה לשכר גבוה מן הטעם: "אני מוכשר וגם החברה בבעלות חלקית של אבי". בשכר זה אין משום אינדיקציה לכושר השתכרותו העתידי של התובע. 4. באוקטובר 1995 עבר התובע להתגורר בקבוץ עין גדי, ולדבריו - תכנן להישאר במקום מספר חודשים. התובע עבד בקבוץ עין גדי כאחראי על המזון, וכשלושה שבועות לאחר תחילת עבודתו שם - ארעה התאונה. שכרו של התובע בקבוץ היה נמוך ובוודאי אין בו משום אינדיקציה לכושר השתכרותו בעתיד. 5. נוכח העובדה שהתאונה ארעה זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל, כאשר טרם התגבש עתידו המקצועי; ובהתחשב בכך שעבודתו בעת שירותו הצבאי בחברה שהיא בבעלות חלקית של אביו - אינה מהווה אינדיקציה לעתידו המקצועי ולכושר השתכרותו, והוא הדין בעבודתו הארעית והקצרה בקבוץ עין גדי - נכון יהיה לבסס את חישוב שכרו של התובע על פי השכר הממוצע במשק, כמקובל לגבי קטינים ולגבי צעירים אשר טרם התגבש עתידם המקצועי. כאב וסבל: 6. אשפוז: א. התובע היה באשפוז בבית החולים הדסה, בשתי תקופות - בסך-הכל 23 יום. ב. כמו כן אושפז התובע בבית החולים לוינשטיין למשך 36 ימי אבחון ושיקום. ג. התובע מבקש לאשר לו כאב וסבל לפי ימי אשפוזו בבית החולים הדסה ובבית החולים לוינשטיין, ואילו הנתבעים טוענים כי אין לאשר ימי אשפוז בבית החולים לוינשטיין - שהוא מוסד שיקומי. ד. לפי תעודת השחרור מבית החולים לוינשטיין מיום 2.1.96 - (נספח ד' לתצהיר התובע), שוחרר התובע מבית החולים הדסה ביום 20.11.95 ואושפז בבית החולים לוינשטיין ביום 28.11.95 לאבחון וניסיון שיקומי, ושהה שם עד 2.1.96, דהיינו - 36 יום. בנסיבות העניין נראה לי כי ניתן לראות במחצית התקופה משום אשפוז בבית חולים לעניין כאב וסבל, והיתרה - לעניין ניסיון שיקום. ה. אני קובעת, איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בשל כאב וסבל בגין אשפוז של 41 יום, לפי התעריף הנכון ליום מתן פסק דין זה. 7. אחוזי נכות צמיתה: א. א.א.ג. (ד"ר זליג) - 10% נכות לפי סעיף 69 (1) ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956- (להלן - תקנות המוסד לביטוח לאומי), בשל "שבר של עצמות האף, שינוי בצורת האף, קושי בנשימה וצלקת חיצונית על גב וקצה האף והשפה מימין. ב. אורטופדיה (פרופ' חיים פוגרונד) - (1) 10% נכות לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל שבר בעצם ירך שמאל והכנסת מוט תוך-שלדי וברגים. קיימת עדיין רגישות בקצה העליון של המוט ובצלקת התחתונה שם נמצא בורג. הגבלה בתנועות בגלל כאבים בירך שמאל, והגבלה קלה יותר בברך שמאל. המוט עדיין במקומו. עם הוצאת המסמור (אם יתבצע) - יש מקום להערכת הנכות האורטופדית מחדש. (2) 10% נכות לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל שבר של הלמינה הימנית בחוליה S1, עם סימנים ברורים של הגבלה בתנועות בגב התחתון. (3) 10% נכות לפי סעיף 75 (1) ב' בגין צלקות. ג. נוירולוגיה (פרופ' עודד אברמסקי) - 20% נכות לפי סעיף 34 ג' מותאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל זעזוע מוח ממושך ועדות לפגיעה ברקמת המוח. במסגרת זו נכללות ההפרעות ההתנהגותיות והקוגניטיביות על רקע הפגיעה המוחית, אך לא ההפרעה הפסיכוגנית התגובתית שבעקבות התאונה. ד. פסיכיאטרייה (פרופ' עטרה קפלן-דינור) - 10% נכות לפי סעיף 34 ב' (בהסכמת הצדדים מיום 12.7.98). ה. רפואה פנימית וכירורגיה (ד"ר צבי אברמוביץ) - 10% לפי סעיף 17 ב לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל כריתת הטחול. 10% לפי סעיף 18 (1) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי בשל הפרעות בטניות עליהן מתלונן התובע, הכוללים גם את הרגישות הקלה בצלקת הניתוחית. ו. פה ולסת (ד"ר אורית הרמתי) - (1) אין נכות צמיתה בשל הפגיעה בשיניים. (2) לתובע מגבלות תפקודיות שנובעות מכאב בזמן פתיחת הפה ומהכאב בשיניים האחוריות בגירוי של ניקוש או שינויי טמפרטורה. קיים סיכוי גדול שהכאבים ישככו עם הזמן. מומלץ לבצע פיזיוטרפייה לשיפור פתיחת הפה. (3) נמצאו שברים בשיניים 11, 21, 22, 28, 32, 41 ו42-. (4) שיניים 16, 17, 24, 25, 26, 27, 36 ו37- - נמצאו רגישות מאד לניקוש ורטיקלי. (5) שחזורי השיניים שבוצעו - אינם אסתטיים, ויש להחליפם. (6) קיים סיכוי קטן מ10%- להחמרה בעתיד במצב השיניים שנפגעו. (7) המומחית קבעה בחוות דעתה את עלות הטיפול בשיניים. ז. אני קובעת, איפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בשל כאב וסבל בגין אחוזי נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 61.75%, לפי התעריף הנכון ליום פסק דין זה. 8. הפסד השתכרות בעבר: הפסד ההשתכרות בעבר יחושב כהפסד השתכרות מלא לתקופה שמיום התאונה - 28.10.95 ועד יום 31.7.96, לפי השכר הממוצע במשק באותה תקופה, בצירוף ריבית והצמדה כדין. 9. נכות תפקודית: א. התובע מבקש לקבוע כי כל נכותו הרפואית הצמיתה - הינה נכות תפקודית, ולפסוק לו הפסדי שכר בעתיד לפי נכות תפקודית של 60%. ב. הנתבעים מבקשים לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע היא 19% בלבד, על בסיס השעורים הבאים: 0% - בגין א.א.ג.; 0% - בגין כריתת הטחול; 0% - בגין צלקות; 0% - בגין פה ולסת; 10% -בגין אורטופדיה, שכן התובע יכול להקטין את נזקו אם יסלק את המסמור. 10% - נוירולוגיה ופסיכיאטרייה ביחד, שכן הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה לתובע בשל ההפרעות לפי ס' 34 ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, נכללת כבר בהפרעות שנקבעו לתובע על-ידי המומחה לנוירולוגיה - במסגרת ס' 34 ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, שהרי ס' 34 ב' קובע: "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה"; בעוד שס' 34 ג' קובע: "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". ג. אני מסכימה לדעת הנתבעים כי הצלקות אינן מהוות נכות תפקודית, וכך גם נושא האף - אוזן - גרון, מה גם שהתובע סבל מקשיי נשימה עוד קודם לתאונה. ד. לכאורה צודקים הנתבעים בטענתם כי הנכות הפסיכיאטרית לפי ס' 34 ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי - נכללת בנכות הנוירולוגית לפי ס' 34 ג' לתקנות המל"ל, שהרי סימנים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, נכללים בסימנים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. ה. עם זאת יש לציין את קביעתו של פרופ' אברמסקי כי אחוזי הנכות שהוא קבע, מתייחסים רק לנכות נוירולוגית ולא לנכות פסיכיאטרית. ו. מכאן ניתן להסיק כי יש מקום להוספת אחוזי נכות בשל ההפרעות הפסיכיאטריות, הגם שאלה ואלה מתייחסים לסעיף 34 לתקנות המוסד לביטוח לאומי. ז. אני קובעת, איפוא, כי נכותו התפקודית של התובע לפי סעיף 34 לתקנות המוסד לביטוח לאומי - בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי ביחד, תעמוד על 15%. ח. בהתחשב בתפקודו של התובע מבחינת ההגבלה האורטופדית, והעובדה שהוא יצא ויוצא לטיולים בארץ ובחו"ל - אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע בתחום האורטופדיה על 15%. ט. לא ברור כיצד ההפרעות הבטניות עלולות להשפיע על תפקודו של התובע וכושר עבודתו, מה גם שקביעת 10% הנכות הרפואית לגביהם היתה על סמך תלונותיו ולא על סמך ממצא אובייקטיבי שיש בו כדי להבהיר כיצד יש בהם להשפיע על תפקודו, וכן מתייחסות לרגישות קלה באזור הצלקת. אי לזאת, אינני רואה נכות תפקודית בהפרעות הבטניות. י. לענין השפעת כריתת הטחול על תפקוד התובע - ד"ר אברמוביץ השיב לשאלות הבהרה של ב"כ התובע כי בכריתת הטחול יש שכיחות יתרה של זיהום קטלני O.P.S.I. המוסבר על-ידי פגיעה במערכת החיסונית. שכיחות זיהום קטלני זה משתנה לפי הגיל בו נכרת הטחול, ועל בסיס הסיבה לכריתתו. כשהטחול נכרת עקב טראומה בגיל מבוגר - השכיחות היא הנמוכה ביותר, ובכל זאת גבוהה יותר מאשר באוכלוסיה שבה הטחול לא נכרת. ד"ר אברמוביץ לא הבהיר אם השכיחות עולה כאשר הטחול נכרת עקב טראומה בגיל צעיר (כמו של התובע), אך זו המסקנה המתבקשת מדבריו. עוד ציין ד"ר אברמוביץ כי לא מצא עדות בספרות לשכיחות יתרה לזיהומים אחרים בחולים שעברו כריתת הטחול עקב טראומה, וההבדל היא באפשרות שזיהום כלשהו ייהפך ל-O.P.S.I. ויהיה קטלני. בהתחשב באמור, נראה לי כי יש לייחס אחוז מסוים של נכות תפקודית לכריתת הטחול, ואני מעמידה אותה על 5% נכות תפקודית. י"א. בגין הפגיעות בפה ובלסת - לא נקבעו לתובע אחוזי נכות רפואית כלשהם (אלא רק הוצאות לטיפול), ומובן שאין בהן משום נכות תפקודית. י"ב. התוצאה מכל האמור היא כי לתובע נכות תפקודית משוקללת של 31.35%. 10. הפסדי שכר בעתיד: א. כבר קבעתי כי הבסיס לחישוב הפסדי השכר של התובע יהיה לפי השכר הממוצע במשק. ב. אני מורה, איפוא, כי הפסדי השכר בעתיד ייחושבו מיום 1.8.96 ועד הגיע התובע לגיל 65 שנה, בניכוי שלושת חודשי שהותו בחו"ל ובניכוי מס הכנסה, וזאת לפי 31.35% מהשכר הממוצע במשק. הפסדי ההשתכרות מיום 1.8.96 ועד היום - ישוערכו ותיווסף עליהם ריבית כדין. הפסדי ההשתכרות מהיום ואילך - יהוונו. 11. הוצאות רפואיות בעבר: הנתבעים אינם חולקים על ההוצאות הרפואיות שהוצאו בעבר, והם ישלמו אותם למי שזכאי להם. אם התובע שילם אותם - יוחזרו לו ההוצאות לפי חשבוניות שהגיש. 12. הוצאות רפואיות בעתיד (פרט להוצאות על פה ולסת): א. נוכח קיומו של חוק בריאות ממלכתי, אינני רואה מקום לפסוק לתובע הוצאות רפואיות ספציפיות לעתיד, מה גם שלא הוכחו הוצאות ספציפיות כאלו. ב. עם זאת, אם התובע יחליט תוך שנתיים לעבור ניתוח להוצאת המסמור מגופו - ישולמו הוצאות הניתוח על-ידי הנתבעים ישירות למנתח, על פי חשבון שיגיש לנתבעים. הגבלתי את התקופה לשנתיים, שכן הנתבעים צריכים לדעת תוך זמן סביר באלו הוצאות רפואיות נוספות הם אמורים עוד לשאת. 13. הוצאות רפואיות לשחזור הפה והלסת: לתובע ישולם פיצוי בגין: א. שחזורים לשיניים 11, 21, 22, 32, 41 ו42-, בעלות של 100 $ לשן - 600 $. ב. החלפה אחת לחמש שנים של אותן שיניים הנזכרות בס"ק א', וזאת עד גיל 70 שנה, (שכן מעבר לגיל זה ממילא ייזקק לטיפול שיניים) - דהיינו לעוד 9 החלפות לפי 100 $ לשן. (מקדם ההיוון יילקח בחשבון לפי כל אחד מהגילים: 30, 35, 40, 45, 50, 55, 60, 65 ו70- ש'). ג. שחזור אמלגם בשן 28 לפי 60$ . שחזור חוזר בשן זו אחת ל5- שנים עד גיל 70 (לפי מקדם ההיוון כאמור בס"ק ב'). ד. לענין החמרה בעתיד במצב השיניים שנשברו והשיניים הרגישות - (1) המומחית קבעה כי יש סיכון קטן מ10%- להחמרה בעתיד במצב השיניים שנשברו והשיניים הרגישות. (2) התובע דורש פיצוי של 100% בגין אפשרות קלה זו של החמרה בעתיד, ואילו הנתבעים טוענים כי בשל הסיכוי הקלוש - אין לפסוק פיצוי כלל בראש נזק זה, ולחלופין - לפסוק לפי 10%, על בסיס העלות שקבעה המומחית. (3) מובן כי פיצוי של 100% להחמרה אפשרית לשיניים שנפגעו, שסיכוייה אינם עולים על 10% - היא תביעה מוגזמת בעליל. מבחינה זו - חישוביהם החלופיים של הנתבעים לפי 10% - סבירים הרבה יותר. (4) מאחר שמדובר בנזק שהוא ספקולטיבי אך אפשרי, אני פוסקת בנושא זה סכום גלובלי של 3,000 $ נכון להיום. 14. עזרה וסיוע מהזולת בעבר: א. התובע טוען כי במשך 9 חודשים לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה וסיוע בהיקף ניכר, ועזרה זו ניתנה על-ידי הוריו. ב. התובע מעריך עזרה זו ב5,000- ש"ח לחודש ואילו הנתבעים מעריכים עזרה זו ב500- ש"ח לחודש למשך 4 חודשים בלבד. ג. כמו תמיד - התובע מגזים בתביעתו ואילו הנתבעים ממעיטים בערך הסיוע הנדרש. ד. אני קובעת את ערך הסיוע הממוצע הנדרש ל4- החודשים הראשונים אחרי התאונה ל2,000- ש"ח לחודש, ואת הסיוע הממוצע הנדרש ל5- החודשים לאחר מכן ב1,000- ש"ח לחודש. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מיום הגיעם עד יום תשלומם בפועל. 15. עזרה וסיוע מהזולת בעתיד: א. אין אינדיקציה כי התובע זקוק לעזרת הזולת בשל נכותו הנוירולוגית, הפסיכיאטרית, א.א.ג. ופה ולסת. ב. עם זאת נראה לי כי יש מקום להניח שהתובע יזדקק לעזרה בשל נכותו האורטופדית. ג. מחיר שעת סיוע של הזולת עומד היום על 25 ש"ח. ד. אדם רגיל יכול להסתפק בסיוע הזולת יום אחד בשבוע למשך 3-4 שעות. ה. התובע עלול להתקשות בעבודות הקשות, ועל כן יזדקק לסיוע הזולת בממוצע שעתיים בשבוע. ו. אני פוסקת, איפוא, לתובע פיצוי בגין סיוע הזולת מיום 1.8.96 עד הגיעו לגיל 70 - לפי 25 ש"ח (כערכם היום) לשעתיים בשבוע, שכן לאחר גיל זה ממילא יזקק התובע לעזרת הזולת בשל גילו. 16. סכומי הפיצוי שקבעתי נכון ליום מתן פסק הדין - ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. שאר הסכומים ישוערכו ויהוונו נכון להיום, וישאו ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל. 17. אם מגיעה לתובע קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי על פי הדין, תנוכה קצבה מהוונת זו מהפיצויים המגיעים לתובע מהנתבעים, שכן למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב כנגד הנתבעים. 18. מן הסכום המגיע לתובע ינוכו התשלומים התכופים שכבר ניתנו לו, כשהם משוערכים ליום התשלום, ונושאים ריבית כדין. 19. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות, ושכר טרחת עורך דין בשיעור 11% + מע"מ מסכום הפיצוי שנפסק. צבאתאונת דרכיםחיילים משוחרריםחיילים