קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר ניכוי ממשכורת: .Iההליך .1ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב- בית-הדין - השופטת ליפס, נציגי הציבור - ה"ה זילברמן והרשקוביץ; תב"ע שם/ 1744-3) לפיו חויבה המערערת לשלם למשיב השלמת שכר עבודה בגין החודשים ספטמבר 1979עד ינואר 1980ועד בכלל - בסך 151.42, 1שקלים, בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים מיום ( 16.3.1980ועד לתשלום בפועל. ערעורה של עירית תל-אביב הוא על עצם החיוב האמור. בערעור שכנגד מבקש המשיב לקבוע, שמה שנפסק לגבי החודשים ספטמבר-ינואר חייב לחול גם על החודשים מרס-אוגוסט, שכן דין אחד לשתי התקופות. .2העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין קמא, הן: א) המשיב, שהינו חשמלאי, עסק מספר שנים בהוראה בבתי-ספר מקצועיים; ב) המשיב נתקבל לעבודה אצל המערערת, כמדריך מקצועי, בשנת הלימודים תש"ם (1979/80); ג) לפי הנהלים הקיימים, הומצאו למשרד החינוך והתרבות המסמכים הדרושים לקביעת דרגה עבור המשיב. במכתבו מיום 24.10.1979קבע המשרד למשיב דרגה של מדריך מקצועי לא מוסמך, עם ותק קודם של 10שנים. במכתב צוין שהקביעה נעשתה על סמך מסמכים שהוגשו, היות ולא נמצא בארכיון תיקו האישי של המשיב. המערערת נתבקשה להמציא למשרד החינוך שאלון "עובד הוראה", "ממולא ומאומת", כדי לפתוח למשיב תיק זמני; ד) המשיב לא הסתפק בדרגה שנקבעה לו וביום 7.11.1979פנה למשרד החינוך במכתב, בו ביקש שדרגתו תתוקן לזו של מדריך מוסמך, וזאת בהסתמך על אישור קודם של משרד החינך מיום 30.11.1977לשנת הלימודים תשל"ח ועל תלוש משכורת של אותה שנה; ה) בעקבות הפניה הנ"ל, כתב משרד החינוך למערערת, ביום 14.11.1979, שלמשיב נקבעה דרגה של מדריך מוסמך; ו) בהתאם לנוהג המקובל, שילמה המערערת למשיב, תחילה, משכורת לפי הדרגה הנמוכה ביותר וכשנתקבל המכתב הנ"ל מיום 14.11.1979אודות דרגה של מוסמך - הועלתה דרגת שכרו בהתאם ובחודש דצמבר שולמו לו הפרשים; ז) המשיב הופתע בקבלו את משכורת פברואר 1980(ב-8.3.1980) להיווכח, כי נוכו הימנה (514.30, 11ל"י. לאחר התכתבות התברר לו שהניכוי בא בעקבות מכתב ממשרד החינוך מיום 2.1.1980, בו הודיעו למערערת, כי לאחר בירור עם הלשכה במחוז תל-אביב הוברר, כי דרגת שכרו של המשיב הינה של מדריך מקצועי לא מוסמך. עקב כך ניכתה המערערת הפרשי שכר בסך הנ"ל, לחודשים ספטמבר 1979-ינואר 1980ועד בכלל. במכתב האמור מיום 2.1.1980צוין, כי יש להעביר העתק הימנו למשיב, אך הלה לא קיבל את ההעתק ועל כן הופתע, כאמור, כאשר קיבל משכורת פברואר; ח) חרף מאמציו של המשיב להעביר את רוע הגזירה, שולמה לו עד סוף שנת הלימודים (אוגוסט 1980) משכורת של מדריך מקצועי לא מוסמך. .3את עתירתו להחזר הסכום שנוכה (514.30, 11ל"י) והפרשי משכורת לחודשים מרס-אוגוסט 1980השתית המשיב על כך, ששנים מספר קודם לכן אושרה לו דרגת שכר של מדריך מוסמך בוועדת חריגים של משרד החינוך, וטענתו היתה שאין לבטל דרגה כזאת, ולחלופין - שאין לבטל דרגת שכר לפיה נתקבל לעבודה, ללא התראה ובלא שתינתן לו הזדמנות לעמוד על זכויותיו. .4בית-הדין קיבל את טענת המערערת, כי הנוהג הוא שמשרד החינוך קובע את דרגת שכרו של ובד הוראה והמעביד (במקרה דנן - המערערת) משלם את המשכורת שנקבע על-ידי משרד החינוך. .5א) בית-הדין האזורי סמך בפסק-דינו על הוראת סעיף 32ל"תקנון שירות עובדי הוראה" היוצא מטעם משרד החינוך והתרבות. סעיף 32הנ"ל פורסם ב"חוזר סמנכ"ל המשרד מיום 2.1.1963". זו לשונו של הסעיף (להלן - "סעיף 32"): " .32עובד הוראה אשר עקב טעות משרד החינוך והתרבות קיבל שכר גבוה מכפי שמגיע לו, וזאת מבלי שהיה חייב לדעת כי אמנם לא מגיע לו שכר בגובה זה, אין לדרוש ממנו החזרת הסכומים העודפים, אולם יש לקבוע לו את שכרו הנכון מן היום בו נתגלתה הטעות והודעה על כך נשלחה לעובד ההוראה"; ב) בית-הדין קבע, כי נתמלאו במשיב התנאים שבסעיף 32ועל כן לא היתה המערערת רשאית לנכות ממשכורתו את הסכום שניכתה בגין החודשים ספטמבר 79-ינואר 80, אך היתה רשאית לשלם לו, בעד החודשים מרס-אוגוסט 80, לפי דרגת שכר של מדריך מקצועי לא מוסמך. המערערת חויבה, איפוא, להחזיר למשיב 151.42, 1שקלים; ג) בית-הדין האזורי לא ראה מקום לבטל או להפחית את פיצויי הלנת השכר, מכוח סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, וחייב את המערערת בפיצויי הלנה מלאים החל מ- 16.3.1980(ראה סעיף 1דלעיל). .6עיקר נימוקי הערעור היו כי: א) משהכיר בית-הדין קמא שהמערערת היתה רשאי לשלם למשיב משכורת לפי דרגת שכר של מדריך לא מוסמך, החל מפברואר 1980, היה עליו לקבוע כי דין זה חל מתחילת שנת הלימודים, היינו גם לגבי החודשים ספטמבר 79-ינואר 80; ב) בית-הדין האזורי לא התייחס למשתמע מההסכם הקיבוצי מיום 1.7.1963(נ/1), שהוראותיו לעניין תשלומי יתר עדיפות על הוראות סעיף 32שתאריכו מוקדם יותר (2.1.1963); ג) בית-הדין לא נתן את דעתו לטופס "בקשה להעברת משכורת" (נ/5), עליו חתם המשיב, המזכה את המערערת לדרוש החזר סכומים ששולמו מעבר למגיע ולחייב את חשבון המשיב בהתאם. .7בטיעון בעל-פה חזרה פרקליטת המערערת ביתר שאת על דבר הטעות שטעה בית-דין קמא בהתעלמו מההסכם הקיבוצי מיולי 1963, שהוראותיו עדיפות על הוראות סעיף 32, ובחיובו את המערערת בתשלום פיצויי הלנה מלאים. .8בא-כוח המשיב טען, כי ההסכם הקיבוצי לא שם לאל את האמור בסעיף 32הנ"ל. אדרבא, האחד משלים את השני: "סעיף 32" אינו קובע אלא מתי יש לנכות, ואילו ההסכם אומר איך לנכות. באשר לערעור שכנגד עיקר טענותיו הוא, כי לא היה מקום להפחית את משכורת אפריל-אוגוסט 1980ויש להחזיר לו את הסכומים שהופחתו, בצירוף פיצויי הלנה, ואף אם מותר היה להפחית את המשכורת בעקבות מכתבו של משרד החינוך מיום 2.1.1980(סעיף (ז) דלעיל), הרי שלכל המוקדם מותר היה לעשות כן החל ממשכורת אפריל, היינו מהחודש שלאחר המועד בו הודע לעובד כל הטעות שנפלה. .Iiפסק-דין .1השאלה העומדת להכרעה, מה עדיף - הוראת "סעיף 32" או הוראות ההסכם הקיבוצי: א) סעיף 32קובע, כאמור, שעובד הוראה ששולם לו בטעות שכר גבוה מהשכר המגיע לו, בלא שהיה מודע לטעות - לא יחזיר את הסכומים העודפים. אולם מיום שנתגלתה הטעות ונשלחה לו הודעה על כך, ישלמו לו את שכרו הנכון (ראה סעיף 5(א) שבהליך); ב) ההסכם הקיבוצי המיוחד שנערך שישה חודשים לאחר מכן (1.7.1963) - בין המדינה לבין מרכז הסתדרות המורים - נועד להסדיר "החזרת תשלומי יתר לעובדי ההוראה בדרך ניכויים מהמשכורת המשתלמת להם". בסעיף 1מוגדר "תשלום יתר" כ"כל תשלום ששולם לעובד הוראה מעל למגיע לו... ". בסעיף 2נקבע, כי בהתגלות תשלום יתר יש לתקן מייד את משכורתו של העובד ולשלם לו מאותו חודש בו נתגלתה הטעות את המשכורת המגיעה לו. דרכי הביצוע באות בסעיף 3, הקובע סולם של מועדים להחזרת תשלומי היתר. סעיפים 4ו- 5עניינם דרכי טיפול למקרה שהטעות מתגלית בתוך שנת הלימודים או אחריה, וכיצד נוהגים כאשר תשלום היתר בא עקב מסירת מידע לא נכון על-ידי עובד ההוראה. .2בין שני מסמכים אלה, הדנים באותה מטריה ממש (תשלומי יתר), הבדל מהותי בולט לעין והוא, שלפי "סעיף 32" אין עובד ההוראה חייב להחזיר מה ששולם לו בטעות ונתקבל על-ידו בתום לב, ולפי ההסכם הקיבוצי יש להחזיר את הכל. מה אם כן נפקותו של האחד בהשוואה עם השני? .3מצד אחד - הוראה המהווה תנאי מכללא לחוזה עבודה אינדיבידואלי; מצד שני - הסכם קיבוצי, מאוחר יותר. אין כלל טענה, שהחתומים על ההסכם הקיבוצי לא ידעו על קיומו של "סעיף 32". .4שאלה היא, כיצד ליישם במקרה דנן הוראות סעיף 22לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שזו לשונו: "הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה - ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה: היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה, אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי". .5הסעיף האמור משקף את כוונתו של המחוקק להקנות להסכם הקיבוצי מעמד מיוחד "אשר במידה והמדובר בעובד כפרט, הוא פרי החוק ואינו עולה מעצם היחסים החוזיים שבין עובד למעבידו" (דב"ע לז/26-2, [1], בע' 107). הוראה שבחוזה עבודה אינדיבידואלי נסוגה, איפוא, בפני הוראה שבהסכם קיבוצי, אלא אם כן ההוראה שבחוזה האינדיבידואלי מיטיבה עם העובד ואין בהסכם הקיבוצי "דבר המונע במפורש אותו שינוי". ואכן נראה, כי במקרה דנן ישנו "דבר המונע" כאמור. ה"הואיל" שבראש ההסכם הקיבוצי מלמד על כוונת הצדדים להסכם "להסדיר החזר תשלומי יתר... בדרך ניכויים מהמשכורת... ". היינו, לא עוד "מחיקה" או "מחילה" לגבי תשלומי יתר שבוצעו עד להתגלות הטעות, אלא החזר מלא של הכל, ללא שיור, ואין זה משנה אם תשלום היתר נתקבל "עקב טועות משרד החינוך" או עקב כל סיבה אחרת, כשם שאין זה משנה אם העובד "היה חייב לדעת" שמשלמים לו יותר משמגיע לו, או שלא "היה חייב לדעת". אחת היא בכל מקרה ומקרה, כפי שעולה מהגדרת "תשלום יתר" ("כל תשלום ששולם לעובד הוראה מעל למגיע לו... " ), בלי שים לב לכך אם מקורו בטעות, רשלנות, הטעיה, וכדו'. לשון ההסכם הקיבוצי אינה מותירה מקום לכל יוצא מן הכלל, תהיה הסיבה לכך שהיה תשלום יתר אשר תהא. ברי שהוראות ההסכם הקיבוצי והוראות "סעיף 32" הדנות, אלה ואלה, בתשלומי יתר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, באשר האחת מוציאה את השניה. ההסכם הקיבוצי, שהוא מאוחר יותר, מסדיר באופן מקיף את בעיית תשלומי היתר לעובדי הוראה. הוראותיו עדיפות על פני הוראה שאינה תנאי מפורש בחוזה, אלא תנאי מכללא הנובע מנורמה שהונהגה זמן קצר לפני כן על-ידי המעביד, ובאו השותפים ליחסי העבודה וביטלו אותו בהסכם קיבוצי. .6התוצאה היא, כי דין הערעור להתקבל ופסק-הדין של בית-הדין האזורי מתבטל. בית-הדין אמנם מודע לכך, שניכוי שבוצע משכרו של המשיב ב- 8.3.1980נעשה בבת אחת ולא בשיעורים כפי שמתחייב מהוראת סעיף 3(ג) להסכם הקיבוצי. אך התשלום עצמו, אותו ראו לנכות, בוצע זמן קצר לפני כן, כך שיש לראות את הטעות ואת "הטעות שכנגד" כמתקזזת. הערעור שכנגד נדחה. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 1שקל בצירוף מע"מ. מומלץ שהמערערת תשקול, שמא יהיה זה נכון, בנסיבות המקרה, שלא לגבות התשלום הנ"ל.משכורתניכויים ממשכורת