קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה על נזק לרכב פגיעה מאחור: 1. תביעה לתשלום 2,802 ש"ח, נזקים שנגרמו, לטענת התובע, למכוניתו, בעת שמכונית השייכת לנתבעת 2 שהיתה נהוגה ע"י נתבע 1 פגעה בו מאחור (פירוט סכום התביעה: הוצאות תיקון 1,980.- ש"ח ומע"מ 336.- ש"ח; שכ"ט שמאי 486.- ש"ח). 2. התביעה הוגשה ב30/11/97, תחילה נגד נתבע 1 בלבד. בדיון הראשון שהתקיים ב22/03/98- התייצב הנתבע (שלא הגיש כתב הגנה), הצהיר שקיבל את כתב התביעה רק ימים ספורים קודם לכן, אישר שאכן אירעה תאונה כנטען ע"י התובע וביקש ארכה כדי לפנות למבטחת שתטפל בסילוק התביעה. עוד אישר כי "במידה ולא אצליח אגיש כתב הגנה". דחיתי, אפוא, את המשך הדיון ל07/06/98- ונתתי לנתבע ארכה להגיש כתב הגנתו (למקרה ולא יצליח להסדיר התביעה עם המבטחת) לא יאוחר מ15/05/98-. 3. בישיבה הבאה שהתקיימה ב07/06/98- הודיע הנתבע כי המבטחת אליה פנה, בהפניית בעל הרכב (נתבעת 2) טוענת כי הביטוח לא היה תקף במועד התאונה לפיכך מבקש הוא לתבוע את בעל הרכב - שכן מדובר ברכב השכרה שהושכר תוך הבטחה כי קיים ביטוח תקף. שוב נעתרתי לבקשתו, צרפתי את בעל הרכב כנתבע נוסף ודחיתי את הדיון, פעם נוספת ל28/06/98- [בשל טעות שנפלה ברישום התאריך בפרוטוקול, היה צריך לשוב ולדחותו והוא התקיים, לבסוף, ב18/08/98-]. 4. במועד זה התייצבו שני הנתבעים - אך עדיין לא הוגש כתב הגנה מטעם איש מהם. 5. לא היתה מחלוקת בדבר עצם הפגיעה ברכבו של התובע - מאחור - ולפיכך אשמת הנתבע 1 וחבותו לשאת בנזקים, שהם תוצאת אותה פגיעה. עם זאת העלו הנתבעים - ובעיקר נתבעת 2 - לראשונה טענה כי הנזק הנתבע והמפורט בחוות דעת השמאי המצורפת לכתב התביעה, איננו משקף את הנזק אשר באמת נגרם בתאונה. מר שמש (מטעם נתבעת 2) ביסס טעונו על תצלומי רכבו של התובע לאחר התאונה. הוא ציין כי הוא בעל ידע ומצוי במלאכת פחחות הרכב ולדעתו לא ייתכן שהפגיעות הנראות באותם תצלומים נגרמו בתאונה. הוא מצביע על סימן חלודה הנראים במקום הפגיעה ומעיד כי לדעתו המדובר ב"נזק ישן". להערכתו הנזק שנגרם בתאונה - בסה"כ פגיעה קלה בפנס שגם הוא היה נזוק עוד קודם ובפינת פגוש שניתן להחליפה ע"י שני ברגים - אינו עולה על כ150.- ש"ח. 6. התובע חזר על הנטען בתביעתו. הוא אישר ועמד על דעתו כי הנזק כולו הוא תוצאת אותה תאונה - בלבד. את הזמן שחלף מאז התאונה ועד שפנה לשמאי (כחדשיים ימים), הסביר בעומס עבודה ובמקום מגוריו המרוחק. הוא הוסיף וסיפר כי התאונה אירעה בכביש בין עירוני בעוצמה רבה עד כי נפגע גופנית פגיעה לא מבוטלת - כך שהטעון כי מדובר בפגיעה קלה שכתוצאה ממנה נפגע רק פנס איתות משוללת, לדעתו, כל שחר. 7. נתבע 1 העיד ואישר כי התאונה אכן אירעה בכביש בין עירוני כשהוא עצמו נוסע במהירות כ50-60- קמ"ש. הוא טען כי במכוניתו נגרם נזק רק לפנס - עם זאת אישר כי אחיו (מי ששכר את הרכב מנתבעת 2) סיפר לו ששילם "השתתפות" 3,000.- ש"ח (ואין צריך לומר כי תשלום זה איננו תואם מחירו של פנס בודד ...). 8. יש צדק בטענתו המקדמית של התובע שהוא זכאי לקבל פס"ד לטובתו כבר מן הטעם שלא הוגש כתב הגנה ע"י מי מן הנתבעים. כפי שהראיתי לעיל ניתנו ארכות חוזרות (לנתבע 1) והיה זמן די והותר להגשת כתב הגנה ומשלא נוצל זמן זה ע"י הנתבעים היה התובע זכאי לקבלת פס"ד אף בלא לשמוע טענות הנתבעים [הגם, כתוצאה מכך לא נודעה גירסת ההגנה לתובע אלא ביום הדיון עצמו, ונפגעה זכותו להביא ראיות לתמיכה בעדותו]. 9. עם זאת ולאחר ששמעתי טענות הנתבעים סבור אני כי הצדק עם התובע ודין התביעה להתקבל גם לעיצומה ! דברי התובע שהיו, כשלעצמם מהימנים ונאמנים עלי נתמכו גם בהודאת הנתבע 1 בדבר מהירות נסיעתו בעת שאירעה התאונה. תוצאת התנגשות בין שתי מכוניות נוסעות המתרחש במהירות כזו איננה פגיעה קלה בפנס. הוסף לכך את הפגיעה הגופנית הלא קלה בתובע (הנתמכת במסמכים רפואיים שהוגשו לי) שאף היא איננה מתיישבת עם "לטיפה" קלה כפי הנטען ע"י הנתבעים [כאמור בעיקר מנהל נתבעת 2 שכלל לא נכח בתאונה]. מר שמש אישר כי הסיק מסקנותיו אודות עוצמת (או חולשת) הפגיעה רק מתוך התמונות שהוצגו. מסקנות אלו אינן יכולות לעמוד כנגד חוות דעת שמאי מקצועי אשר חוות דעתו צורפה לתביעה, אשר בחן את הרכב עצמו קודם תיקונו. אף אני עצמי אף שאינני מתהדר בידע ומומחיות בתחום הפחחות רכשתי מעט נסיון בהערכת נזקים מתוך מאות רבות של תביעות דומות שעברו תחת ידי - ואינני סבור כי ניתן לשלול, עפ"י התמונות, את טענת התובע כי הנזק, כולו, אירע בשל אותה פגיעה. הנזק הנראה בצילומים אופייני למכה מאחור בעוצמה ניכרת אשר כתוצאה ממנה "מתקמטת" הכנף, באזור הפגיעה, כולה. אינני סבור גם שיש לייחס משמעות לחלודה הנראית בצילומים - אין לשכוח כי המדובר היה בימי חורף וכידוע די בימי גשם ספורים כדי להביא להיווצרות חלודה במקום פגיעה בפח. 10. לפיכך אני מקבל את טענת התובע כי הנזק, כולו, נגרם ע"י הפגיעה בתאונה נשוא התביעה. ומשאין חולק על אשמת הנתבע 1 לגרימת התאונה עליו לשאת בתוצאותיה. אשר לנתבעת 2, זו כזכור השכירה את הרכב תוך הבטחה כי קיים ביטוח מקיף המכסה כל נזק - כדברי הנתבע 1 שלא נסתרו ע"י מר שמש. האחרון אף עמד על דעתו כי הביטוח אכן קיים ומכסה את התאונה. אין בפני כל ראיה על קיום ביטוח כאמור. אם לא קיים ביטוח כי אז הוכשל הנתבע 1 ע"י הנתבעת 2 משניתן לו הרכב תוך מצג כי קיים ביטוח המכסה נזקי כל תאונה. 11. התוצאה מכל האמור: אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה 2,802.- ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מ01/07/95 ועד התשלום בפועל ובנוסף על כך אגרת תביעה בסך 40.- ש"ח וכן פיצוי בעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה (ובשים לב למספר הדיונים שהתקיים) 600.- ש"ח. במערכת היחסים שבין הנתבע 1 לנתבעת 2 תשלם נתבעת זו לנתבע 1 כל סכום שישולם לתובע. רכבתאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב