קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של פנסיונר נגד האוניברסיטה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט הראשי גוטמן; נציגי ציבור - ה"ה פרס וקדר; תב"ע שם/498-2) התבררה תובענה של פנסיונר בעתירה לחייב את המשיבות (להלן - האוניברסיטה או קופת הפנסיה) בסכום של 140, 4שקלים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של הפנסיונר לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, עובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין, העולות מהחומר שבתיק ולמעשה לא היו שנויות במחלוקת, הן: א) הפנסיונר עבד בשעתו בשירות המדינה; ב) בשנת 1957סיים הפנסיונר את עבודתו בשירות המדינה, וביום 1.9.1957 החל לעבוד בשירות האוניברסיטה, עד שפרש לגמלאות ביום 1.4.1977; ג) עם גמר העבודה בשירות המדינה הסכים נציב שירות המדינה לשלם פיצויי פיטורים בסך 053, 2ל"י, בתנאי שהכסף יופקד בקופת הפנסיה של עובדי האוניברסיטה, ואכן כך עשו: ד) ביום 25.9.1958כתב המזכיר הכללי של האוניברסיטה לפנסיונר בזו הלשון: "הנני להודיעך, כי לאחר העברת סכום הפיצויים שלך בסך 053.020, 2ל"י, מהממשלה לאוניברסיטה, הוחלט לחשב לך ותק פנסיוני של 4 1/2שנים, בהתאם לסכום הנ"ל; ה) הסכום של 053.020, 2ל"י נרשם כ"זכות" בכרטיס החשבונות שנוהל על-ידי קופת הפנסיה; לאותו סכום נוספו, מזמן לזמן, "רווחים והצמדה", כך שליום פרישתו לגמלאות - עמד הסכום על 402, 41ל"י; ו) לפנסיונר משתלמת קצבה בשיעור של % 58מהמשכורת לפי חישוב זה: % 49בגין תקופת עבודתו בשירות האוניברסיטה ו-% 9שהוקנו לתובע בגין התשלום בסך 205.30שקלים. בנוסף לכך קיבל הפנסיונר סכום של 498.22, 17שקלים - בתור החזר חסכונותיו (חלקו הוא) בקופת הפנסיה, מיום 1.9.1957ועד יום 1.4.1977- היינו כל תקופת עבודתו בשירות האוניברסיטה; ז) בשעתו קבע סעיף 13להסכם הפנסיה, כי בנוסף לפנסיה יקבל הפורש לגמלאות "מענק פיצויים" בשיעור הנקוב באותו סעיף, לפי מספר שנות שירותו (ההדגשה לא במקור). ח) ב"זכרון דברים" על פגישה שהתקיימה ביום 21.2.1977(להלן - "זכרון דברים 1977") נאמר, כי הוסכם בין הנהלת האוניברסיטה לבין הסתדרות הפקידים וועד עובדי האוניברסיטה, כי "עובד יקבל עם פרישתו לפנסיה החזר חסכונותיו (חלק העובד), בקופת הפנסיה - תוך התייחסות למספר 'שנות השירות' (ההדגשה לא במקור). .3עיקר טענותיו של בא-כוח הפנסיונר בבית-הדין האזורי היתה שבסכום של 503, 2ל"י שנתקבל בשעתו ממעבידו הקודם של הפנסיונר (להלן - "הסכום המועבר") (סעיף 2, פסקה ג', לעיל) יש לנהוג באותה דרך שבה נהגו לגבי הסכום של 498, 17שקלים כאמור בסעיף 2, פסקה ו', לעיל. הפרקליט ייחס משקל לעובדה, שעד שנת 1974היה "הסכום המועבר" רשום בטור המעיד על תקבולים מ"העובד". .4הפרקליטה אשר ייצגה את האוניברסיטה ואת קופת הפנסיה העלתה טענות מטענות שונות בשם האוניברסיטה, כגון טענת "ויתור" וטענת "חוסר עילה". לגופו של עניין טענה הפרקליטה, כי "הסכום המועבר" היווה "תמורה עבור רכישת זכויות, ללא כל התייחסות לחלוקת הסכומים בין הנתבעת מס' 2(קופת הפנסיה) לבין התובע, ואין להחיל כל הסדר אישי זה, שנעשה עם התובע בזמנו, את הנוהלים שהתגבשו מאוחר יותר לגבי הסכומים ששולמו עבור רכישת זכויות. אשר לטענה "שעד לשנת 1974נרשם הסכום המועבר בטור 'העובד' ורק בשנת 1974הועבר הסכום לטור 'העברות', הפנתה הפרקליטה תשומת לב לדברי עדותו של מזכיר קופת הפנסיה, שהרישום בשעתו נבע מדרך ניהול החשבונות, ובשנת 1974"כאשר נוצר הטור החדש של 'העברות', הועברו לשם סכומים שלא פוצלו בעת קבלתם על-ידי הקופה". .4בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי: "השאלה הניצבת בפנינו היא, האם זכאי התובע מכוח תקנון הנתבעת מס' 1להחזר הסכום (בתוספת ריבית והצמדה) ששילם בשעתו לנתבעת מס' 2כאמור לעיל. תשובתנו לשאלה זו היא שלילית. עיון בתקנון הנתבעת באשר להסדר תשלום חסכונות או מענק לעובדים הפורשים לפנסיה מעלה, כי סכום החסכונות או המענק הם פועל יוצא של תקופת השירות של העובד הפורש לפנסיה אצל הנתבעת מס' .2דהיינו, הן על-פי נספח 3לתקנון והן על-פי סעיף 13(ג) בו, ייתכן מצב בו תשלם לו הנתבעת מספר סכומים העולים כל אלה ש'חסך' בתקופת שירותו בנתבעת מס' .2מכאן הדגש הוא לא על סכום החסכון אלא סכום המתקבל על בסיס ה'משכורת החודשית האחרונה'. למעשה משמש הסכום שנצטבר מתשלומי העובד כבסיס לחישוב הסכום שישתלם עם הפרישה ואין הסכום שנצטבר מתשלומי העובד קובע גובהו של התשלום, אלא במקרה שסכום זה עולה על החישוב המבוסס על שנות שירות ומשכורת חודשית אחרונה. משזוהי מהותה של הזכות שהיתה מכל האמור לעיל עולה, כי שני סוגי התשלומים האמורים מבוססים על שנות שירות בפועל בנתבעת ואין הם חלים על סכומים שנתקבלו לצורך הקניית ותק פנסיוני כבמקרהו של התובע. לא התעלמנו מעיקר טענותיו של התובע לעניין ניהול חשבונו האישי אצל הנתבעת מס' .1אך (דרך) ניהול החשבון יכולה אולי לשמש סיוע לפירושו של תקנון הנתבעת מס' 1, אך אין היא יכולה להוות מקור לזכותו של התובע לתשלום אותו הוא מבקש כי נחייב את נתבעות". .5בערעור חזר, למעשה, פרקליטו של הפנסיונר על הטענות שהועלו בבית-הדין האזורי. "המערער קיבל ותק פנסיוני על-ידי העברת סכום של 053, 2ל"י, המהווה בעצם הפרשת העובד והמעביד לתקופה מלפני קבלתו לעבודה אצל המשיבה מס' 2(האוניברסיטה). למרות שסכום זה רשום בשלמותו לזכות המערער, בהתחשב בנוהל במקרים דומים, לאחר קבלת הסכם פנסיה 26.2.1959, המערער הקטין (מקטין) את תביעתו למחצית הסכום המקורי". כן הדגיש הטוען ש"הסכום המועבר" היווה "חסכון" או "פקדון". .6אף הפרקליטה שטענה לאונברסיטה ולקופת הפנסיה חזרה למעשה על הטענות שטענו בבית-הדין האזורי, כולל טענת "ויתור", העדר עילה, והעדר ריבית. הפרקליטה הדגישה ש"הסכום המועבר" לא היה "חסכון" או "פקדון" כטענת הפנסיונר, באשר "אין להעלות על הדעת שהמערער יזכה ב- 4 1/2שנות פנסיה ללא כל תמורה מצידו. באותו עניין טענה הפרקליטה, כי "ביחסי העבודה המקובלים, עלות רכישת זכויות פנסיה נעה בין % 16ל-%18", והפנתה את תשומת הלב לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (תשלומים לעניין סעיפים 11(4) לחוק), תשל"ו-1976, ולהסדר באוניברסיטה משנת 1972לפיו רכישת זכויות פנסיה למפרע מחייבת תשלום בשיעור של % .18בעוד שבעד הזכויות למפרע שהוענקו לפנסיונר קיבלה האוניברסיטה (קופת הפנסיה) רק %.7.9 .7הערעור נדון בהעדר אחד מנציגי הציבור. .Iiפסק-דין .1עיקר הטענות שהועלו בערעור, הועלו, למעשה, כבר בבית-הדין האזורי, ויכול בית-הדין לקיים את פסק-הדין שבערעור - מטעמיו. כל אשר ייאמר להלן - יבוא, אפוא, להשלמה ולשינוי דגשים. .2תחילה נמקד את תשומת הלב למספר עובדות והן: א) עם גמר עבודתו של הפנסיונר בשירות המדינה, לא היה המעביד מוכן לשלם לו פיצויי פיטורים, אלא להעביר את הסכום לאוניברסיטה למטרה מוגדרת וכנגד התחייבות האוניברסיטה לפעול למען אותה מטרה (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק iלעיל); ב) תמורת הסכום המועבר הוקנה לפנסיונר "ותק פנסיוני של 4 1/2שנים בהתאם לסכום הנ"ל" (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iלעיל); ג) הפנסיה המשתלמת לפנסיונר כוללת % 9בגין 4 1/2שנים שקדמו לעבודת הפנסיונר בשירות האוניברסיטה; ד) בגין כל התקופה שבה עבד הפנסיונר בשירות האוניברסיטה הוחזרו לפנסיונר 'חסכונותיו' בקופת הפנסיה (סעיף 2, פסקה ו', בחלק iלעיל). .3מהעובדות שצוינו לעיל עולה ברורות, שה"סכום המועבר" מעולם לא היה בגדר "חסכון" לעניין "הסכם הפנסיה" ולעניין "זכרון דברים 1977". הוא לא היה בגדר תשלום לפי סעיף 2להסכם הפנסיה ("תשלום בכל חודש בסכום השווה ל-% 5.4ממשכורתו לאותו חודש על-ידי ניכויים שתעשה האוניברסיטה בשעת תשלום המשכורת ותמסור אותם לקופה"). אותו תשלום שימש בשעתו ל"מענק פיצויים" ולאחר מכן, מאז "זכרון דברים 1977" - ל"החזר חסכונותיו" של העובד "בקופת הפנסיה". .4"הסכום המועבר" היה מיועד מלכתחילה ושימש למעשה למטרה אחת ויחידה - רכישת זכויות פנסיה בגין שנים עברו, שנים שבהן מר דור לוי לא עבד בשירות האוניברסיטה אלא בשירות המדינה והמדינה לא הסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים, אלא העבירה את הסכום לידי האוניברסיטה תוך התחייבות האוניברסיטה להשתמש בו למטרת פנסיה. "הסכום המועבר" מעולם לא היה בשליטתו החופשית של הפנסיונר לא כ"חסכון", כפי שטענו, ולא אחרת, ובוודאי שלא היה "פקדון" בידי האוניברסיטה למען חזרתו למר לוי. .5עם "רכישת" זכויות הפנסיה בגין 4 1/2שנים שבהן מר לוי לא היה בשירות האוניברסיטה, בא שימוש מלא ב"סכום המועבר" ובמקום הכסף שמלכתחילה נועד למטרה מוגדרת - באה הזכות הפנסיונית. .6יצוין שאת "זכרון הדברים 1977" כולו ואת הדיבור "שנות שירות" שבו יש לפרש תוך התייחסות ל"הסכם הפנסיה", כמכוון לתשלומים שוטפים מכוחו ולא לעסקות אינדיבידואליות חורגות, כגון "עסקת" הקניית זכויות למר לוי בגין תקופה שבה לא עבד בשירות האוניברסיטה. לסגירת המעגל טוב לציין, שמתקבלת טענת האוניברסיטה וקופת פנסיה לעניין דרך רישום "הסכום המועבר" בהערכת החשבונות של הקופה, עד לשנת .1974נדגיש, ש"זכרון הדברים 1977" מתייחס להסכם שאליו הגיעו ביום 21.2.1977, היינו עת מזה שנים לא היה "הסכום המועבר" רשום כלל בטור "העובד". על כל הקשור ב"רישום" אמר כבר בית-הדין האזורי בסעיף 4לפסק-הדין את אשר אמר ואין לנו מה להוסיף. .7בסיכום: דין הערעור להידחות. .8מטעמים שנתן בית-הדין האזורי בסעיף 7לפסק-הדין, לא חויב מר לוי בהוצאות משפט, ונכון עשה. משבאים לערעור - יש מקום לשקול בחיוב בהוצאות. אשר יקבע הוא סבירות הגשת הערעור, כי הרי לא פעולה למימוש זכות בערכאה הראשונה כהרי ערעור על פסק-דין. מאחר ומדובר בפנסיונר, ישלם המערער למשיבה סך של 000, 2שקלים בתוספת מע"מ - הוצאות ערעור זה.השכלה גבוההפנסיהפנסיונריםאוניברסיטה