קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום דמי תיווך חתימה על זכרון דברים: התביעה שבפני ענינה דרישה לתשלום דמי תיווך. התובע הינו מתווך העוסק בתיווך עסקאות במקרקעין. הנתבע מס' 1 אף הוא מתווך מקרקעין. נתבע 2 אשר עיסוקו ומקום מגוריו לא הובהרו, נרשם ביחד עם בני משפחתו כרוכש המגרש נשוא המחלוקת. במהלך חודש אוגוסט 1994 פנה התובע לגב' רחל (באשי) מנצור והציע לה למצוא קונה למגרש שהיה בבעלותה באזור המוכר בשם "כוכב הצפון" בתל-אביב (חלקה 185 בגוש 665 - להלן: "המגרש"). בחודש אוקטובר 1994 הודיע התובע לגב' מנצור כי מצא קונה למגרש, והציג בפניה את נתבע 1. בתאריך 6.10.94 חתמו הנתבע 1 וגב' מנצור על זכרון הדברים ת2/(א) לפיו התחייבה המוכרת למכור לנתבע 1 את המגרש תמורת 550,000 דולר ותשלום כל המסים החלים על העיסקה למעט מס רכוש החל על הנכס עד למועד העיסקה. על פי זכרון הדברים ניתנה לקונה אורכה בת שבועיים לבדיקת מצב הזכויות בנכס והחובות החלים עליו. במעמד חתימת זכרון הדברים הפקיד נתבע מס' 1, אשר הוגדר בזכרון הדברים כ"קונה", שיק בטחון בסך 20,000 ש"ח על חשבון העיסקה, אשר יוחזר לו אם בתוך שבועיים לא תמומש האופציה. בטרם חלפו שבועיים ממועד חתימת זכרון הדברים, מסר נתבע 1 לתובע את המכתב ת1/(ב) בו הודיע על רצונו לרכוש את המגרש בזו הלשון: "בהתאם לאופציה שלזכ"ד הנ"ל הנני מתכבד להודיעך כי אני חפץ לרכוש את זכויותיך בנכס הנ"ל לפי תנאי הזכ"ד ואשמח לחתום אתך על חוזה מסודר אצל עו"ד פרץ עמרם מרח' אלנבי 96 בהקדם האפשרי. אנא הודיעני תאריך מתאים כדי לתאם פגישה אצל עוה"ד הנ"ל". בהמשך לקבלת ההודעה הנ"ל הוחלפה בין הצדדים לעיסקה טיוטת חוזה בתאריך 12.10.94 (ת1/(ג)) ובה הוזכר לראשונה שמו של נתבע 2 כרוכש נוסף ביחד עם נתבע 1. בתאריך 17.10.94 זומנה פגישה במשרדו של עו"ד עופר שחל, בא כוחה של המוכרת, לשם חתימה על ההסכם. כשהגיעה גב' מנצור למשרד עורך דינה הופתעה לגלות כי במקום הנתבעים הגיע עורך דין עמרם פרץ כדי לחתום על החוזה מטעמם והציג עצמו כמיופה כח מטעם הקונים. בטרם החתימה על ההסכם הודיעה המוכרת כי חתימתה מותנית בחתימת התובע על ההתחייבות לפיה לא תידרש לשלם דמי תיווך בגין עיסקה זו. בו ביום פנה הנתבע 1 לתובע וביקש ממנו לחתום על התחייבות על פי דרישת המוכרת כיוון שהאחרונה מתנה את חתימתה בקבלת האישור. מאחר והתחייבות כאמור תאמה את שהוסכם בין המוכרת לתובע, נשלח על ידו בו ביום המסמך ת1/(ד). משהוסר מכשול זה נחתם בתאריך 18.10.94 החוזה ת1/(ה). על ההסכם חתם עו"ד עמרם פרץ כרוכש בנאמנות עבור קונה ששמו לא צוין משום מה. במעמד חתימת ההסכם שולמה למוכרת מלוא התמורה בשיק בנקאי. בתאריך 5.2.95 נרשמה העיסקה בלשכת רישום המקרקעין וכבעלי הנכס נרשמו נתבע 2 ושניים מבני משפחתו. התובע, אשר מערכת היחסים שבין הנתבעים אינה ידועה לו ואין לו כל אפשרות לדעת מה הניע אותם לבצע את הרישום כפי שבוצע בפועל, גורס כי העיסקה הושלמה בחתימת זכרון הדברים וההודעה על קבלת האופציה ע"י הנתבע 1, אולם מאחר ובשלב מאוחר יותר צורף גם נתבע 2 לעיסקה, תוך שהוא נהנה מפירות עמלו של התובע אשר פעל כמתווך וסלל את הדרך להתקשרות הנ"ל, נדרש גם נתבע 2 ביחד עם נתבע 1 לשלם את דמי התיווך להם זכאי התובע לגרסתו. לגרסת התובע, נתבע 1 הופנה על ידו לבעלת הקרקע ורכש את המגרש עבור עצמו ועבור נתבע 2 ובני משפחתו. על פי הנטען בכתב התביעה, נתבע 1 פעל עבור נתבע 2 ועבור עצמו. מנגד טוען נתבע 1 כי התובע פנה אליו ושאל אם יש לו קונה למגרש נשוא הדיון. בעקבות פניה זו התקשר נתבע 1 לנתבע 2 והציע לו את העיסקה. לגרסת הנתבע 1, התובע ידע כי הוא פועל כמתווך עבור לקוח וכך גם הוצעה לו העיסקה. את גרסתו של נתבע 2 לא ניתן היה לקבל למרבה הצער כיוון שעורך דין פרץ אשר שימש כמיופה כח מטעמו בעיסקה סרב לקבל עבורו כתבי בי-דין ועל כן נאלץ התובע לבצע מסירה של כתב התביעה ע"י הדבקה במקרקעין הנדונים, ומשלא הוגש כתב הגנה, נטל התובע פסק דין. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים החלטתי להעדיף את גרסת התובע לפיה הנתבע 1 הציג עצמו כמי שרוכש את המגרש עבור עצמו ועבור אחרים וכי בשום שלב עובר לכריתת החוזה לא נאמר על ידו לתובע שהעיסקה מבוצעת עבור לקוח המיוצג על ידו, וזאת כיוון שגרסתו של הנתבע 1 אינה עומדת במבחן ההגיון ולוקה באי בהירות רבה (בלשון המעטה). כפי שהובהר בעדויות שנשמעו בפני, התובע פעל למכירת המגרש כשהוא מתחייב כלפי המוכרת שלא לגבות ממנה דמי תיווך ועל כן, אין זה סביר שיציע את המגרש למתווך המייצג קונה מבלי להבטיח לעצמו תמורה כלשהי. על פי הגרסה המוצעת ע"י הנתבע, פעל התובע בהתנדבות בעיסקה זו כאשר הוא מבחינתו היה רשאי לגבות דמי תיווך מהקונה. התמיהה לנוכח גרסתו של הנתבע 1 מתעצמת לנוכח טענתו המשלימה לפיה גם הוא עצמו לא היה אמור לגבות דמי תיווך מהקונה לאור הבטחתו של האחרון למכור את המגרש בבוא היום באמצעותו. מאחר ואין זה ממנהגם של מתווכים לספק את שירותיהם ללא תמורה, המסקנה המתבקשת היא כי גרסתו של הנתבע לוקה בחוסר סבירות על פניה. אילו פנה התובע לנתבע כמתווך אל מתווך, הגיונם של דברים מחייב כי היה מסכם עמו את אופן חלוקת דמי התיווך שיתקבלו מן העיסקה. עוד יצוין כי התובע לא הסתפק בהבאת פרטי המגרש לידיעתו של נתבע 1. הוא גם טרח והביא אותו למקום, הצטייד בכל המסמכים הרלבנטיים, נכח במעמד חתימת זכרון הדברים ואף תרם את חלקו להתקדמות העיסקה במשלוח ההתחייבות ת1/(ד) למוכרת. פעילות זו מלמדת על כך שהתובע ציפה לקבל שכר תמורת עמלו ולא פעל כמתנדב כגרסת הנתבע 1. לעומת חוסר ההגיון שבגרסת נתבע 1, נתמכת עדותו של התובע במסמכים שתוכנם מדבר בעד עצמם ושלא עלה בידי הנתבע 1 להפריכם, ובעדותה של גב' מנצור. נתבע 1 חתם על זכרון הדברים בשם עצמו מבלי לציין כי הוא פועל מטעמו של אדם אחר. הוא גם לא טרח להביא עובדה זו לידיעתה של המוכרת אשר העידה כי בתאריך 17.10.94 הופתעה מכך שעו"ד פרץ בא לחתום כמיופה כח מטעם הנתבע 1 ואדם נוסף, אולם גם בשלב זה לא הובא לידיעתה כי הקונה בעיסקה הנו נתבע 2 בלבד. העובדה שבסופו של דבר לא נעשה שימוש בשיק של 20,000 ש"ח שניתן כבטחון אין בה כדי לשנות את העובדה שבמעמד חתימת זכרון הדברים משך נתבע 1 שיק שנועד לשמש כבטחון. הסברו של הנתבע 1 לפיו הזדרז להתקשר בעיסקה כיוון שהתובע האיץ בו בכך שסיפר שיש קונה פוטנציאלי אחר יתכן ויכול להוות צידוק להתקשרות המהירה, אולם אין בו כדי להסביר מדוע בזכרון הדברים הוגדר הנתבע 1 כקונה, ובהודעה ת1/(ב) כותב נתבע 1 במו ידיו כי הוא חפץ לרכוש את המגרש. לא היתה כל מניעה גם לנוכח הרצון להתקשר מיידית בהסכם, לציין כי העיסקה נעשית בשם נתבע 2. גם בטיוטת ההסכם ת1/(ג) צוין משום מה הנתבע כאחד הרוכשים והסברו של עו"ד פרץ כאילו רשם את שמו משום שהעתיק בטעות את זכרון הדברים אינו מתקבל על דעתי. אם רצה עוה"ד להעתיק את שמות המתקשרים לא היה מקום לאזכר את נתבע מס' 2 ובוודאי לא לפני שמו של הנתבע 1, ואם קיבל הנחיות ממי מהנתבעים, חזקה עליהם שהיו מבהירים הבהר היטב את זהותו של הקונה האמיתי. תמיהה נוספת מתעוררת בשל התנהגותם של הנתבע ועו"ד פרץ ביחס לתביעה שהוגשה נגד נתבע 2 ותוצאותיה האפשריות. עו"ד פרץ שימש, לגרסתו, מיופה כח של נתבע 2 בעיסקה, וניתן להבין את סרובו לשמש מען למסירת כתבי בי-דין עבורו. אולם היתה זו חובתו להודיע לנתבע 2 על התביעה ועל האפשרות לבצע מסירה של כתב התביעה ע"י הדבקה במקרקעין ובעיקר להזהירו מפני התוצאה של מתן פסק דין בהעדר הגנה. אולם עו"ד פרץ העדיף להתחמק מלמסור פרט כלשהו שיש בו כדי לסייע באיתורו של נתבע 2 ובעצמו לא טרח ליידע אותו על ההליך המתנהל. למרבה הפלא, גם נתבע 1 התחמק מלמסור את מענו של נתבע 2 וטען כי הקשר ביניהם היה טלפוני בלבד. אולם כאשר נשאל אם סיפר לו על ההליך המתנהל, השיב כי סבר שהתביעה היא נגדו בלבד, למרות ששמו של נתבע 2 מתנוסס על כתב התביעה בכתב ברור. להשקפתי, מעורבותו של נתבע 2 בעיסקה אינה כנטען ע"י הנתבע 1 ועו"ד פרץ ויתכן ומסתתרת מאחורי הצגתו כקונה כוונה נסתרת שלא הובהרה וזו גם הסיבה שנתבע 2 בחר שלא לחתום על ההסכם למרות ששהה בארץ וגם הטריח עצמו למשרדו של עו"ד שחל, אך בחר להמתין בחוץ יחד עם נתבע 1. נראה שהנתבע 1 עושה כל שביכולתו כדי להרחיק את נתבע 2 ממתן הסבר לעיסקה. על כל פנים, לעניננו, התרשמתי כי נתבע 1 עושה שימוש בשמו של נתבע 2 כדי להתחמק מתשלום דמי תיווך, וברור כי נתבע 2 לא הגיע לעיסקה בעצמו אלא מכוחו של נתבע 1 שלא טרח לגלות עובדה זו עובר לחתימת זכרון הדברים. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע היווה את הגורם היעיל ליצירת העיסקה וזכאי לדמי תיווך הן מהנתבע 1 והן מנתבע 2 אשר עשה שימוש בשרותיו. סכום העיסקה לטענת התובע המגרש נרכש תמורת 550,000 דולר וכן הוטלו על הקונה מרבית המסים החלים על הנכס, ועל כן יש לחשב לצורך קביעת דמי התיווך את העלות הכוללת של העיסקה לקונה. השקפה זו מקובלת עלי אולם לא ניתן ללמוד ממסמך ת1/(ז) מהי עלות המסים על המגרש כך שהמידע היחיד המצוי בידי ביחס למחיר העיסקה הוא זה המצוין בהסכם. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע 2% מתוך הסכום של 550,000 דולר כערכם בשקלים ביום 18.10.94 בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.10.94 ועד לתשלום בפועל. כן ישלם הנתבע 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשעור 18% מן הסכום שנפסק בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כדי להסיר ספק, אני מציינת כי חיוביו של נתבע 1 הינם ביחד ולחוד עם אלה של נתבע 2.חוזהמסמכיםזכרון דבריםדמי תיווךתיווך