תשלום לרופא על כוננות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום לרופא על כוננות: .Iההליך .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מא/125-2) אשר דחה את תביעת המערער לתשלום בגין כוננויות. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מחומר הראיות ומפסק-הדין, הן: א) המערער (להלן - הרופא) הועסק על-ידי המשיבה כרופא מומחה במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע (להלן - המרכז); ב) הרופא התגורר בתחום העיר באר-שבע ובה מצוי גם המרכז; ג) המרכז שיבץ רופאים המועסקים בו לכוננויות, מכוח ההסכם הקיבוצי החל (סע' 5להלן); ד) הרופא לא שובץ בכוננויות עד חודש מאי 1981; ה) לרופא לא היה טלפון בביתו עד חודש מאי .1981 .3הרופא תבע בבית-הדין האזורי תשלום בגין כוננויות בטענה, כי על המרכז היה לשבצו באותן כוננויות וכי הוא היה מוכן ומזומן לבצען; משלא שובץ - זכאי הוא לתשלום. .4בכתב הגנתו לא כפר המרכז בעובדה, כי הרופא לא שובץ בכוננויות אולם טען, כי לא ניתן היה לשבץ את הרופא בכוננות בהעדר מכשיר טלפון בביתו. כן טען המרכז, כי תשלום עבור כוננות מגיע רק משבוצעה הכוננות בפועל. עוד טען המרכז, כי בתקופה הרלבנטית שובץ הרופא בתורנויות (להבדיל מכוננויות) וכי לא יצא נפסד מהסדר זה. .5תביעתו של הרופא מבוססת על סעיפים 23ו- 24לזכרון הדברים מיום 29.11.1976בין הממשלה ואחרים לבין ההסתדרות הרפואית, אשר נרשם כהסכם קיבוצי (להלן - ההסכם הקיבוצי). וזה לשונם של הסעיפים הצריכים לענייננו: " .23א. לכל רופא בעל תואר מומחה שאינו מנהל כנקוב בסעיף 21תובטח מכסה מינימלית של 7כוננויות מתוכננות לחודש בו הרופא נמצא בעבודה בבית החולים. ב. אם הנהלת בית-החולים לא עמדה בהתחייבות זו, תשולם לרופא התמורה עבור 7כוננויות מתוכננות. .24א. התמורה אשר תשולם לרופא עבור ביצוע כוננות מתוכננת תהיה בסכום הזהה לשכר של 2ימי עבודה". הצדדים לא תלקו כי דין המרכז כדין בית-חולים. .6בית-הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו, כי מטרת הכוננות היא לשרת את בית-החולים ובהעדר אפשרות לקשר ישיר ומהיר בין הרופא לבין בית-החולים לא ניתן לקיים כוננות כהלכתה. עוד הוסיף בית-הדין, כי המרכז לא היה חייב לספק לרופא "מכשיר קשר יקר" שיאפשר לו לבצע את הכוננות. .7בערעורו בפנינו טען הפרקליט אשר ייצג את הרופא, כי מרשו זכאי לתשלום בגין הכוננות וזאת מאחר ונתמלאו התנאים לאותו תשלום מכוח ההסכם הקיבוצי. טען הפרקליט, כי מהות הכוננות הוסדרה בתקשי"ר (פסקה 27.512) וכי המרכז יכול היה להתקין בביתו של הרופא מכשיר קשר, כפי שעשה בביתה של רופאה אחרת, שאף לה לא היה מכשיר טלפון משך תקופה ארוכה, מה עוד שמכשירים כאלה היו ברשות המרכז. הוסיף הפרקליט, כי אף בהעדר מכשיר ניתן לבצע את הכוננות, באשר בית-החולים יוכל להזעיק את הרופא הכונן מביתו על-ידי שליחת רכב לצורך הבאתו לבית-החולים. באשר לטענת המרכז על-פיה פוצה הרופא בכך ששובץ לתורנויות, השיב בא-כוח הרופא, כי תורנות וכוננות שני נושאים שונים הם ואין המרכז יוצא חובתו כמעביד לשבץ רופא בכוננויות מכוח ההסכם הקיבוצי בכך שהוא משבץ אותו בתורנויות. .8הפרקליטה אשר ייצגה את המרכז תמכה בפסק-הדין בייחוד מטעמיו והוסיפה וטענה, כי מטרת הכוננות תסוכל באם לא תהיה אפשרות לעמוד בקשר טלפוני עם הרופא בביתו. .9הפרקליט אשר טען לרופא הוסיף, כי בנוסף למטרה אשר לכוננות - לשרת את המרכז - באה ההוראה שבהסכם הקיבוצי בדבר כוננויות גם כדי להבטיח תוספת לשכרו של הרופא. בית-הדין החליט, כי הצדדים לא יטענו בשלב זה לטענה הנוספת ורק ובמידה ולצורך מתן פסק-דין בערעור יהיה על בית-הדין להתייחס לטענה זו - יאופשר לצדדים להעלות טענותיהם לגביה. .Iiפסק-דין .1כרעה בהליך זה תיפול על-פי התשובה לשאלה האם מילא המרכז את התחייבויותיו מכוח ההסכם הקיבוצי לשבץ את הרופא בכוננויות. לאור התוצאה אליה הגיע בית-הדין, אין כל צורך להתייחס לנימוקו האחד של בא-כוח הרופא (סעיף 9, חלק iלעיל). .2ממסכת העובדות עולה, כי הרופא לא היה הראשון או היחיד שבביתו לא היה מותקן מכשיר טלפון. הובאו ראיות אשר לא נסתרו, לפיהן הועמד לרשות רופאה אחרת במרכז, משך תקופה של שנתיים, מכשיר קשר אותו נטלה לביתה כל אימת ששובצה בכוננות. מרביתה של התקופה שבה היה נהוג סידור זה לגבי אותה רופאה חופפת את התקופה שבגינה תובע הרופא כוננויות מן המרכז. בחומר הראיות לא ניתן היה למצוא כל נימוק או הסבר, מדוע לא נקטו אף לגבי הרופא באותה דרך, דהיינו - שיבוצו לכוננויות תוך העמדת מכשיר קשר לרשותו באותם ימים בהם היה משובץ. הובאה עדות מטעם המרכז, על-פיה מכשירי הקשר שהיו במרכז לא היו מיועדים לשימושם של הרופאים; אולם לא ניתן כל הסבר, מהי הסיבה שלא נקטו בנושא מכשירי הקשר באמת מידה שווה לגבי הרופאה, שלרשותה, כאמור, הועמד מכשיר לצורך הכוננות, ולגבי הרופא. .3זאת ועוד, פסקה 27.512לתקשי"ר קוטעת את תנאיה של הכוננות המתוכננת. לא תמצא בה, כי תנאי לשיבוץ רופא בכוננות הוא שיימצא מכשיר טלפון בביתו. עיון באותה הוראה בתקשי"ר מביא אותנו למסקנה, כי ניתן היה (לו רצו) לשבץ את הרופא בכוננות ולהזעיקו מביתו למרכז על-ידי רכב שיישלח אליו כל אימת שיהיה צורך בכך למילוי תפקידיו ככונן. .4לא מצאנו כל ממש בטענת המרכז, כי בעם שיבוצו של הרופא לתורנויות יצא המרכז ידי חובתו בנושא הכוננויות. אין דין תורנות, שבה על רופא לשהות בין כותלי בית-חולים (או המרכז) ולבצע עבודה נוספת באותן שעות תורנות, כדין כוננות אשר במהלכה מצוי הרופא בביתו, חופשי לעשות כל מעשה שיחפץ בו, תוך נכונות לבצע את התפקידים המוטלים על כונן בשעת כוננות. .5משלא הוכיח המרכז, כי לא ניתן היה מסיבות אובייקטיביות טובות לשבץ את הרופא בכוננויות כמצוות סעיף 23להסכם הקיבוצי, ומשהוכיח הרופא, כי יכול היה אובייקטיבית לבצע כוננויות - זכאי הרופא לתמורה עבור שבע כוננויות לחודש, מכוח סעיף-קטן (2) לאותו סעיף. .6התוצאה היא, כי הערעור מתקבל. מאחר ובית-הדין האזורי לא דן בשאלה, מהו הסכום המגיע לרופא בגין הכוננויות, וזאת מאחר ודחה את התביעה, אין מנוס מלהחזיר את הדיון לבית-הדין האזורי, על מנת שיקבע מהו הסכום המגיע לרופא בגין הכוננויות להן לא שובץ, וכל זאת על-פי האמור בסעיפים 23ו- 24להסכם הקיבוצי. בית-הדין האזורי ידון ויפסוק גם בשאלה, אם יש לחייב את המרכז בפיצויי הלנה, בנסיבותיו של מקרה זה. .7המשיבה תשלם למערער הוצאותיו בערעור זה בסך של 000, 10שקל בצירוף מע"מ; סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שיפורסם ב-.15.2.84רפואהכוננות