פיתול אשך - רשלנות רפואית

פיתול אשך - רשלנות רפואית
.1 זוהי תביעה שהגיש התובע נגד קופת חולים לאומית
(להלן - הנתבעת) ושלושה מרופאיה לתשלום פיצויים בעילה של רשלנות רפואית שהתבטאה באי איבחון במועד של תופעת פיתול האשך ממנה סבל התובע, אי מתן טיפול המתחייב מאיבחון נכון ומחדלים שכתוצאה מהם נכרת האשך של התובע.
בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנתבעת תודה באחריות לנזקים
שנגרמו לתובע ותקבל על עצמה אחריות שילוחית למעשי רופאיה ולפיכך הוסכם על מחיקת הרופאים כנתבעים נוספים בתביעה. כן הוסכם כי המחלוקת בין הצדדים תצומצם לשתי שאלות בלבד והן - אשמו התורם של התובע וגובה הנזק.
בשאלות אלה בלבד יידון פסק הדין.
.2 וזה קיצור הרקע העובדתי הנדרש לענייננו:ב
א. התובע, קטין, יליד ינואר .79ביום 26.6.93חש התובע כאבים באשך
שמאל. הכאבים חלפו תוך מספר שעות ללא טיפול.
ב. ביום 29.6.93חש התובע בשנית כאבים באשך ופנה לרופאת המשפחה אשר
בדקה אותו ומצאה נפיחות ורגישות ניכרת באשך, ללא אודם או חום מקומי. הרופאה הפנתה את התובע בדחיפות לייעוץ של אורולוג או כירורג (מוצג נ/1).
ג. התובע פנה מיד לכירורג בקופת החולים. ממסמך שערך הכירורג במועד
הבדיקה (29.6.93) עולה כי הכירורג איבחן דלקת באשך ושיחרר את התובע לביתו עם הוראה לנטילת אקמול ותרופה אנטיביוטית (מוקסיפן). עוד הורה הכירורג לתובע לפנות לרופא אורולוג ולחזור לביקורת כעבור יומיים (מוצג נ/2).
ד. ביום 1.7.93בוצעה בתובע בדיקת אולטרה-סאונד על ידי רופא הקופה.
הבדיקה הראתה אשך מוגדל מעט ואפדידמיס מוגדל בצורה משמעותית.
הרופא שערך את הבדיקה רשם במסמך הרפואי:ו
"השינויים באשך השמאלי יכולים להתאים לתהליך דלקתי. ממליץ לחזור על הבדיקה בעוד שבועיים".
ה. ביום 3.7.93חש התובע בפעם השלישית בכאבים חזקים באשך, כאבים שלא
חלפו במשך יומיים.
ביום 5.7.93, לאחר שהכאב לא פסק, פנה התובע לחדר המיון בבית החולים הדסה
הר הצופים. התובע הוכנס לחדר ניתוח ובניתוח שבוצע בו אובחן אשך שמאל שזור
ונמקי, ולא היה מנוס מכריתתו.
האשך נשלח לבדיקה היסטולוגית ואושרה האבחנה של פיתול האשך - testis
.of torsion
.3 אשם תורם
א. טענות הצדדים:נ
התובע טען כי לא הוכחה רשלנות תורמת מצידו שכן הנתבעת לא הביאה תשתית
ראייתית מספקת בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמה והעדר חוות דעת רפואית סותם
את הגולל על טענת אשם תורם.
הנתבעת טוענת לרשלנות תורמת מצד התובע בשיעור של % 100ובאופן המנתק את
הקשר הסיבתי בין מעשי ומחדלי רופאיה לנזקי התובע. לטענתה, אשמו העצמי התורם
של התובע התבטא באי ציות להוראות הרופא שטיפל בו ואי פנייה לקבלת טיפול רפואי
במועד, למרות הישנות הכאבים.
ב. כדי לקבוע אם התובע נשא באשם עצמי תורם יש לבדוק, על פי מבחן האדם
הסביר, האם נהג התובע כאדם אחראי ובזהירות סבירה. בנוסף יש להציב את מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך מבחינת האשמה המוסרית את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (אזר ונירנברג, רשלנות רפואית וסוגיות בנזיקין, עמ' 421-426).
יישום עקרונות אלה לנסיבות המקרה בפני מעלה כי התובע נושא באשם עצמי
מסויים שהתבטא באי ציות להוראות הכירורג שטיפל בו והשתהות בפנייה לקבלת טיפול
רפואי.
מעדותו של המומחה האורולוג, ד"ר פרט, עולה כי התופעה של "סבב האשך" ממנה סבל התובע, מתאפיינת בשני מצבים המופיעים לסירוגין:ב מצב של סיבוב האשך, וחסימת זרימת הדם, כאשר בסבב חריף ושלם דרושה התערבות כירורגית תוך 8שעות, שזה פרק הזמן המכסימלי בו האשך יכול להתקיים בלא אספקת דם, ולאחר מכן - האשך נמק ואין מנוס מכריתתו. מצב זה מאופיין בכאבים עזים ובלתי חולפים ובסימנים קליניים בולטים נוספים. המצב השני - סבב חלקי של האשך, בו האשך חוזר על צירו כעבור דקות או שעות מספר, וגם הכאבים חולפים משחוזר האשך למצבו הטבעי ונמשכת זרימת הדם התקינה (עמ' 7- 8לפרוטוקול).
המומחה מטעם התובע העיד כי נוכח העובדה שביום 5.7.93היה האשך נמקי
לחלוטין, הוא מסיק שהסבב השלם והמוחלט של האשך התחיל יום-יומיים עד שלושה ימים קודם לכן, היינו - הליך הפיתול של האשך החל בין התאריכים 2- 4ביולי.
עוד העיד המומחה כי אילו בוצעה באשך התערבות ניתוחית כירורגית במועד המוקדם
יותר, עת החל הסבב הנוכחי, ניתן היה להציל את האשך מנמק ומכריתה (עמ' 9
לפרוטוקול). מעדות המומחה עולה כי בשתי הפעמים הקודמות בהן סבל התובע מכאבים באשך, היה מצב של סבב חלקי של האשך, כאשר לאחר דקות או שעות ספורות חזר האשך למצבו הטבעי וזרימת הדם הסדירה נמשכה. רק בפעם השלישית בה חש התובע כאבים, היינו - ביום 3.7.93, החל התהליך של הסבב השלם והמוחלט של האשך, שהביא לתוצאה הסופנית לאשך ומכאן שהיתה משמעות רפואית לעובדה שהתובע השתהה בפנייתו לבית החולים רק ביום .5.7.93
הנתבעת טוענת שהתובע השתהה כבר בהתחלה שכן סבל מכאבים ביום 26.6.93, אך פנה לרופאה רק ביום .29.6.93טענה זו יש לדחות. מדובר בנער צעיר ואין לדרוש ממנו להבין את המשמעות הרפואית הטמונה בהשתהות בפנייה לרופא ובהחלט סביר שבתחילה לא ייחס לכאב חשיבות רבה והניח שהכאבים יחלפו ומדובר בתופעה שתחלוף מעצמה בלא צורך בפנייה לרופא. במיוחד בשל המיקום הרגיש של הכאב, סביר להניח שהתובע התבייש לפנות מיד לרופא וקיווה שהכאבים יחלפו מעצמם. ביום 29.6.93פנה התובע לרופאת המשפחה ומיד לאחר מכן פנה לכירורג בהוראת הרופאה. הכירורג הורה לתובע לחזור לביקורת כעבור יומיים (ביום 1.7.93) וכן הורה לו לפנות לרופא אורולוג. אין חולק שהתובע לא ציית להוראה זו ולא חזר לביקורת אחרי יומיים וכן לא פנה לאורולוג.
התובע בחר שלא להעיד ולפיכך לא הוצג הסבר לשאלה מדוע הוא הפר את מיצוות הרופא שטיפל בו. אין ספק שלבדיקה החוזרת היתה חשיבות לעניין האיבחון והטיפול הנכון שהתחייב ממצב התובע. בימים שחלפו מ 29.6.93ועד 3.7.93לא חש התובע כאבים והדבר מלמד על סיבוב האשך חזרה למצבו הטבעי וזרימת דם תקינה. הסיבוב הבא של האשך התרחש רק ביום 3.7.93עת שב התובע לסבול מכאבים. בהתעלמות התובע מהוראות מפורשות שנתן לו הכירורג לשוב לבדיקה חוזרת כעבור יומיים, מתבטא אשמו העצמי התורם של התובע שהשתהה ביומיים נוספים ולא פנה לקבל טיפול רפואי גם לאחר שביום 3.7.93החל שוב לסבול מכאבים. המומחה מטעם התובע חזר והדגיש כי "כמה שיותר מוקדם יש סבירות יותר טובה להציל את האשך" וכן - "אין ספק שאם ב- 3.7.93ראה שהכאב לא עובר יש סיכויים יותר טובים להציל את האשך" (עמ' 9- 10לפרוטוקול). יש לדחות את טענת ב"כ התובע לפיה הנתבעת לא הוכיחה אשם עצמי תורם, שכן לא הביאה כל חוות דעת רפואית נוגדת מטעמה.
בענייננו תמך המומחה מטעם התובע במסקנה כי התובע נהג באשם עצמי תורם בכך
שהעיד כי ההשתהות המיותרת בה נקט התובע הפחיתה את הסיכויים להצלת האשך מכריתה. עם זאת, לא מצאתי צידוק לקבוע כי אשמו העצמי התורם של התובע עומד על %.100
הנתבעת הודתה באחריות לנזק שנגרם ברשלנות רופאיה. השוואת אשמו של התובע אל מול אשמה של הנתבעת מעלה כי חלקה של הנתבעת היה העיקרי והמכריע מבחינת האחריות לנזקים. מהמסמכים עולה כי הכירורג אמנם הורה לתובע לשוב לבדיקה נוספת כעבור יומיים, אך לא הזהירו מפורשות מפני הסכנה הטמונה בהתנהגותו ובאי פנייה דחופה להמשך הטיפול או כי מצבו טומן בחובו סכנה משמעותית לאשך ועליו להיות מודע לסכנה ולמהר ולפנות לרופא שנית או עם השנות הכאבים. אדרבא, הרופא טעה לחלוטין באבחנה שערך לתובע - דלקת באשך - שלא נתמכה בסימפטומים שאפיינו את מצב התובע, שכן הוא לא סבל מצריבה במתן שתן, דחיפות, תכיפות, חום או הפרשה מהשופכה. אין חולק שהתרופה האנטיביוטית והאקמול שנתן הרופא לתובע לא התאימו כלל למצבו הרפואי. בנסיבות אלה יש חשיבות לעובדה שהתובע לא הצטווה לשוב ולפנות מיידית לרופא אם ישובו הכאבים או יתגברו בעוצמתם. יש לזכור כי התובע הינו נער צעיר, חסר השכלה רפואית.
בנסיבות אלה הדרישה כי חולה יהיה מודע מעצמו לחומרת מצבו ולסכנות הטמונות בחובו, בלתי סבירה ואין לצפות ממנו כי ידע להעריך בעצמו את מידת כאביו וחומרת מצבו וידע להחליט באיזה שלב בדיוק עליו לפנות לרופא המטפל. עוד יודגש כי ביום 1.7.93ביצע התובע בדיקת אולטרה-סאונד שבעקבותיה הורו לו לשוב על הבדיקה תוך שבועיים. תוצאות הבדיקה לא הבהירו לתובע כי התגלה מימצא חריג המחייב אותו לפנות מיידית לרופא המטפל ולכן סביר שהניח התובע כי עליו להמשיך בטיפול האנטיביוטי שניתן לו.
לסיכום - חובת הנתבעת, באמצעות שלוחיה, היתה לאבחן את התופעה של שיזור האשך במועד ואשמו העצמי התורם של התובע לא הביא לניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין הנזק שנגרם. זאת ועוד - העדר אזהרות מפורשות מצד הנתבעת, הסברים והבהרות מדוייקים לתובע בדבר החשיבות המכרעת של פנייה לקבלת טיפול רפואי ובדבר מצבו והסכנות הטמונות בו, מלמדות על אשם חמור הרבה יותר מאשמו התורם של התובע ומצדיקות הטלת עיקר האחריות על הנתבעת. לפיכך הנני קובעת כי אשמו התורם של הנתבע הוא בשיעור של %.10
.4 גובה הנזק
א. התובע טוען כי כתוצאה מנכותו נגרם לו הפסד כושר ההשתכרות שכן הוא
מוגבל בביצוע עבודות פיזיות קשות ואף סובל ממגבלה נפשית.
עוד טוען התובע לנזקים של כאב וסבל, פגיעה בפוריות, פגיעה בסיכויים להינשא וטיפולים נפשיים בעתיד.
הנתבעת טוענת כי אובדן האשך אינו גורם להפרעות תפקודיות כלשהן, לתובע לא תהיה פגיעה בכושר השתכרותו ולא הוכח הצורך בטיפול רפואי בעתיד. עוד טוענת הנתבעת שטענות התובע בדבר פגיעה בפוריות ותפקוד מיני לקוי חורגות מתחום הפלוגתאות כפי שתוחמו בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואיות שהגיש התובע.
הנכות הרפואית
ב. הנכות האורולוגית -
ד"ר פרט, המומחה מטעם התובע, קבע לתובע נכות של % 20בגין חוסר של אשך אחד, בהתאם לתקנה 24(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(להלן - התקנות). הנתבעת לא הביאה חוות דעת רפואית מטעמה לעניין הנכות הרפואית. המומחה ד"ר פרט נחקר על חוות דעתו, עדותו היתה מקצועית ואמינה ולא הופרכה או נסתרה, ולפיכך הנני מקבלת את קביעתו של המומחה הרפואי לפיה לתובע נכות רפואית בשיעור של % 20כתוצאה מכריתת האשך.
ג. הנכות הנפשית
בעניין הנכות הנפשית הוגשו שתי חוות דעת של פסיכיאטרים. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר ליטמן ומטעם הנתבעת חוות דעתו של ד"ר דסברג. שני המומחים נחלקו בדעותיהם:ו בעוד שהמומחה מטעם התובע קבע שלתובע נותרה נכות פסיכיאטרית של % 20לפי סעיף 34ג' לתקנות המל"ל, המומחה מטעם הנתבעת קבע שלתובע לא נותרה נכות פסיכיאטרית צמיתה.
יש לציין כי התובע עצמו לא העיד בבית המשפט על מצבו הנפשי ולפיכך התבססתי על חוות דעת המומחים ועדותם בבית המשפט בלבד.
מעיון בחוות דעתם של ד"ר ליטמן וד"ר דסברג הגעתי למסקנה שלא נותרת לתובע נכות נפשית כלשהי על אף העובדה שעבר עליו סבל נפשי לא מבוטל וגם כיום הוא ממשיך להרגיש חששות ופחדים ביחס לתפקודיו בתחומים שונים. עם זאת ולמרות הסבל הנפשי ואי הנוחות המלווים את התובע, לא הוכח בפני כי תחושותיו וסבלו של התובע עולים כדי נכות נפשית של ממש המהווה "הפרעה פסיכונוירוטית בולטת" כהגדרתה בתקנות.
המומחה מטעם התובע מתאר בחוות דעתו את מצבו הנפשי של התובע ומצייין, בין
היתר, כי:נ
"....מתמצא בזמן, במקום וביחס לעצמו. אין הפרעות בתהליך החשיבה
ובתוכן. אין הפרעות בפרצפציה, פרט למיחושים מיוחדים עקב העדר האשך, בדומה לכאבים של "פנטום" (המצוי במקרים של קטיעות בגפיים). אין הפרעות בזכרון, בריכוז ובקשב.
אינטילגנציה טובה. אין הפרעות בשיפוט וקיימת תובנה (insight) לגבי מצבו. בפגישות שבא בלי לווי אביו, יותר פתוח, בטוח וקומוניקטיבי".
בפרק "סיכום - השפעות הניתוח על מצבו הנפשי ואחוזי הנכות בעקבותיו", מציין המומחה כי כריתת האשך היוותה:ב
"מאורע טראומטי ופגיעה בשלב התפתחותי רגיש, שנעשתה בשלבים של התחלת ההתבגרות והבשלות הנפשית, רגשית ומינית והיווה בשבילו פגיעה לא מבוטלת בדימוי העצמי, האישי, הגברי וגורם לקבעין וספקות ביחס לכושרו בהווה ובעתיד וספקות לגבי יכולת לשרת ביחידה קרבית, הסתייגות בחשיפה בין בני גילו וחששות בחשיפה ביחסים המתפתחים עם בנות ונשים בכלל".
עם זאת מציין ד"ר ליטמן:ו
"גיל בחור חיובי, חזק ועשיר בכישורים ובתכונות אישיות תרומיות שאמורות לעזור לו בהתפתחותו ובהתמודדות עם קשיים בעתיד".
על אף העובדה שמחוות דעתו של ד"ר ליטמן לא עולה כל תמיכה במסקנה שהתובע
סובל מהפרעה פסיכונוירוטית בולטת נוכח מצבו והתנהגותו בהווה, קבע המומחה כי
לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור של % 20בהתאם לתקנה 34ג' לתקנות, לפיה:נ
"ישנם סימנים אוביקטיבים וסוביקטיבים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".
מעיון בחוות דעתו של ד"ר ליטמן עולה חוסר התאמה בולט בין המימצאים
החיוביים אודות מצבו של התובע וכושרו להתמודד עם קשייו ובין המסקנה שלתובע נגרמה נכות פסיכיאטרית צמיתה כתוצאה מכריתת האשך. מסקנה זו אין לקבל שכן, כפי שעולה מנתוני התובע, התנהגותו ותפקודו היומיומי בחברה תקינים. אדרבא, אפילו מחוות דעתו של ד"ר ליטמן עולה כי על אף שבספרות המקצועית ידועים מקרים בהם כריתת אשך עלולה לגרום לחששות ופחדים קשים, הרי שבמקרה של התובע המומחה מעריך שמדובר בבחור חזק, בעל תכונות נפשיות שיסייעו לו להתגבר היטב על קשייו ולהתמודד עם החששות והפחדים בהצלחה. עוד מסכים ד"ר ליטמן כי לא נגרמה לתובע כל פגיעה בהישגיו בלימודים, ואף לא חלו שינויים מהותיים מבחינה חברתית והתובע ממשיך להיות מעורב מבחינה חברתית ויוצא לטיולים כרגיל. כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר ליטמן לתובע אישיות בריאה וכלים טובים להתמודד בהצלחה עם הקשיים הנובעים ממצבו האוביקטיבי והעדר האשך, עם זאת כפי שאפרט בהמשך הוא יזקק בעתיד לטיפולים נפשיים שיעזרו לו בהתמודדות זו.
גם בחוות דעת המומחה מטעם התובע אין בסיס ותמיכה בנתוני התובע, לקיומם של סימנים המגבילים בצורה בולטת את התאמתו הסוציאלית של התובע וכושר עבודתו. אדרבא, נתוני התובע, התנהגותו ותפקודו היומיומי מלמדים על תפקוד חברתי ולמודי תקין לחלוטין. ד"ר ליטמן אף מסכים כי הסיווג הפסיכיאטרי שקבע אינו מתאים למצבו של התובע וזאת לאור ההגדרות המיושנות שבתקנות.
תיאור הולם ומשכנע יותר למצבו של התובע מצאתי בחוות דעתו של ד"ר דסברג מטעם הנתבעת. לדעתו, העדר האשך יכול להטיל עומס מסויים על דימויו העצמי של התובע כגבר, לגרום לו לקשיים מסויימים ולזהירות מיוחדת בהתנהגותו ולהתאמת פעולותיו היומיומיות למגבלתו, אולם לדעת המומחה התובע עומד בצורה מוצלחת במשימות אלה ומתמודד היטב עם העומס המוטל עליו בשל אופיו החזק והמגובש.
אין ספק שכריתת אשך לנער מתבגר הינה אובדן קשה הגורם צער ועוגמת נפש מיוחדים ופגיעה בדימוי העצמי הגברי וכתוצאה מכך הוא נאלץ להתמודד עם קשיים ואי נוחות מסויימת בחיי היומיום. עם זאת, לא שוכנעתי כי הקשיים האובייקטיביים והכאב והסבל שעוברים על התובע הינם כה חמורים ופוגעים בתפקודו היומיומי עד כדי נכות פסיכיאטרית צמיתה, על כל המשתמע מכך.
לאור כל האמור לעיל, הנני מעדיפה את חוות דעתו הרפואית של ד"ר דסברג
וקובעת כי לא נותרה לתובע נכות נפשית צמיתה כתוצאה מכריתת האשך.
ד. כאב וסבל
מתלונות התובע בפני שני הפסיכיאטרים שבדקו אותו עולה כי אובדן האשך גרם לו לכאב וסבל ניכרים. תחושת האובדן הנובעת מפגיעה באיבר מאיברי הגוף יש בה כדי לפגוע באדם הנפגע, בדימוי הגוף העצמי שלו ותחושה של פגיעה במעמדו החברתי. לתחושה זו משנה תוקף לאור העובדה שהאיבר שאבד לתובע הינו חלק מרכזי מהדימוי הגברי, לאור המשמעות המיוחדת שיש לאשך לעניין הפוריות, התפקוד המיני והדימוי העצמי.
אין ספק שראוי לפצות את התובע בגין הסבל הנפשי שעבר ויעבור, גם אם לא הביא סבל זה לכדי נכות רפואית פסיכיאטרית צמיתה. במסגרת זו יש מקום לתת גם ביטוי לעובדה שכריתת אשך עבור נער מתבגר הינה מאורע טראומטי שיש בו כדי לפגוע בדימוי העצמי האישי הגברי הגורם לחששות ופחדים מפני חשיפה בפני החברה בכלל, ובפני בנות המין השני בפרט בכל הנוגע לתפקודו המיני וסיכויי הפוריות. אין ספק שהתובע נאלץ להתמודד מדי יום עם רגשות של תסכול וחרדה באשר למצבו העתידי וכל אלה יילקחו על ידי בחשבון בפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל. במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל יש לכלול כמובן גם כאב וסבל עתידי, כאשר יש להביא בחשבון אפשרות של תקופות קשות יותר עבור התובע במידה ויאלץ להתמודד עם קשיים וכשלונות ביחסים עם בנות המין השני, אכזבות ודחיות שיסבול מהם ויביאו לפגיעה נוספת בגבריותו ובדימויו העצמי. התובע טוען כי אובדן האשך יפגע גם בסיכוייו להינשא. הלכה היא כי פגיעה בסיכויים להנשא הינה חלק מהכאב והסבל שנגרמים לניזוק ובמקרה זה בהחלט יש להביא גם עניין זה בגדר הערכת הסבל והקשיים שייגרמו לתובע בעתיד כאשר יבקש להינשא ולבנות חיי משפחה מסודרים.
לאור כל האמור לעיל הנני מעריכה את הפיצוי עבור הכאב והסבל של התובע בגין כריתת האשך בסכום של -.000, 90ש"ח בערכם היום.
ה. טיפולים פסיכולוגיים בעתיד
כפי שפורט לעיל קבעתי כי הכאב והסבל הנפשי שעבר ועובר על התובע, אינו מגיע לכדי נכות נפשית של ממש. עם זאת שוכנעתי מהאמור בחוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים, כי לאור הלחץ והעומס הנפשיים בהם עומד התובע ולאור ההשפעות הנפשיות שיש לארוע של כריתת אשך וכדי לאפשר לתובע להתמודד בהצלחה עם קשייו הן מבחינת דימויו העצמי והן בקשריו החברתיים, יזקק התובע בעתיד לתמיכה וסיוע מקצועיים של טיפולים פסיכולוגיים. התובע הוא נער מתבגר, המצוי בתחילת דרכו ומטבע הדברים הוא מצוי בשלב בו קשה לצפות בוודאות כיצד תשפיע עליו הכריתה. אף המומחה מטעם הנתבעת מעריך כי ייתכן והתובע יזקק בעתיד לסיוע פסיכולוגי:ב
"אם התובע בעתיד יצטרך לעמוד באכזבה כגון זאת, אזי סיכוייו לצאת מן העניין ללא עיבוד נפשי נוירוטי הם יותר קטנים. זה אשר לעתיד שטומן בחובו הבלתי ידוע לפי שעה. במקרה כזה אולי יפנה לעזרה פסיכותרפויטית".
ובמילים אחרות כדי שבעתיד מצבו של התובע לא ידרדר לנכות נפשית וכעזרה להתמודדות בנכותו הפיזית, יזקק התובע לטיפול מקצועי תומך. הנתבעת טוענת כי גם אם התובע יזקק בעתיד לטיפול פסיכיאטרי הוא יוכל לקבלו במסגרת קופת החולים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-.1994
טיעון זה אין לקבל ושוכנעתי כי יש לפסוק לתובע סכום שיאפשר לו לפנות לקבל
טיפולים פסיכולוגיים במסגרת פרטית.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע רמת טיפול בסיסית ואלמנטרית שאינה מכסה צרכים וטיפולים מיוחדים ולא ברור מהם הסטנדרטים והקריטריונים לפיהם תיקבע זכאותם של מטופלים לטיפולים נפשיים, במיוחד כאשר לא מדובר בטיפול פסיכיאטרי, אלא בטיפולים פסיכולוגיים, שהם בבחינת תמיכה וסיוע נפשיים בלבד, עבור מי שמתמודד עם קשיים אוביקטיביים, בהבדל מטיפולים פסיכיאטריים עבור מי שמוגדר כבעל נכות פסיכיאטרית והפרעה נפשית של ממש.
כאמור, התובע אינו סובל מנכות פסיכיאטרית ולא יזקק לטיפול פסיכיאטרי. עם זאת, הקשיים שהוא צפוי להתמודד עמם מחייבים מתן תמיכה וסיוע פסיכולוגיים שיעזרו לו לעבור בהצלחה את המכשולים שיעמדו בדרכו עקב נכותו.
המומחה מטעם הנתבעת העיד כי עלות טיפול פסיכולוגי הינה כ- 200- 300ש"ח
לפגישה אחת. התובע יזקק לטיפולים מסוג זה בעיקר בשנות התבגרותו ועד שינשא ואני מעריכה שהוא יזקק לטיפול של פגישה לשבוע לתקופה של כשלוש שנים לערך, רצוף, או לסירוגין. לפיכך, הנני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום של 000, 35ש"ח. ו. תפקוד התובע ואובדן כושר השתכרות לעתיד השאלה הדרושה הכרעה היא, האם לאובדן האשך יש משמעות תפקודית המשליכה על כושר השתכרותו של התובע לעתיד. התובע לא העיד ולפיכך לא ניתן היה להתרשם במישרין מהתנהגותו, תפקודו ותוכניותיו בתחום המקצועי.
בקשר לכך העיר המומחה הרפואי מטעם התובע:ו
"גיל יהיה מעתה מוגבל בחיי היומיום בפעילות ספורטיבית ובעבודות העלולים לפגוע באשך הנותר. גם צה"ל מכיר בסיכון זה ומגביל בהתאם את אופן השירות הצבאי".
ב"כ הנתבעת הגיש כראיה תעודת עובד ציבור מטעם ראש ענף מיון רפואי של צה"ל, ממנה עולה כי:נ
"מצב של חסר באשך אינו מגביל את שיבוצו של חייל בצה"ל לכל יחידה, תפקיד או הכשרה, למעט קורס צניחה, יחידה שחיילה מחוייבים לעבור קורס צניחה ויחידה מובחרת אחת נוספת" (מוצג נ/6).
בחקירה הנגדית נסוג המומחה מטעם התובע מהמסקנה בחוות דעתו לפיה התובע מוגבל בשירותו הצבאי והסכים לקביעה כפי שסוכמה בתעודת עובד הציבור מוצג נ/ 6(עמ' 11לפרוטוקול). מהעובדה שצה"ל אינו רואה באובדן אשך מגבלה תפקודית כלשהי ומאפשר לחיילים בעלי חסר כזה לשרת כמעט בכל יחידותיו, לרבות יחידות קרביות הדורשות מאמץ פיזי ניכר ופעילויות גופניות רבות, ניתן להסיק גם בקשר לחיים האזרחיים ולכושרו של התובע בעתיד להשתלב במעגל חיי העבודה.
אין ספק שעל התובע לנקוט משנה זהירות לבל ייפגע האשך הנותר, אולם זהירות
זו אינה מעידה על כך שהתובע יהיה מוגבל ברכישת השכלה ומקצוע ויפגע כושר השתכרותו בעתיד. העובדה שצה"ל אינו מגביל חיילים בעלי פגיעה כמו של התובע בפעילות פיזית אינטנסיבית תומכת במסקנה כי התובע יוכל, אם יחפוץ בכך, לעסוק בעתיד גם בעבודות המצריכות מאמץ פיזי ניכר ובכללן עבודות כפיים. המגבלה האוביקטיבית של התובע והצורך שלו לנהוג בזהירות מיוחדת על מנת שלא ייפגע האשך הנותר, הינה הגבלה סבירה אשר התובע למד להתמודד עמה בהצלחה ולאור גילו הצעיר נראה כי הוא יתאים את עיסוקיו ופעילויותיו למצבו. יש לציין כי שני המומחים הסכימו שלימודיו של התובע לא נפגעו כלל בעקבות כריתת האשך ורמת הישגיו עומדת על זו שהיתה לפני הארוע.
לאור העובדה שמדובר בבחור לומד, המאפיין עצמו כתלמיד טוב, ומתעתד לעמוד בבחינות הבגרות, סביר בהחלט להניח כי יבחר לרכוש לעצמו השכלה גבוהה כלשהי ולא יחפוץ לעסוק בעבודה פיזית מאומצת. לפיכך סביר להניח כי גם אלמלא כריתת האשך, התובע לא היה בוחר בעיסוק פיזי המחייב אותו למאמץ ניכר ולפיכך לא מצאתי כי ההגבלה של נקיטת זהירות מחשש לפגיעה באשך הנותר תגרום לפגיעה של ממש בכושר השתכרותו העתידי של התובע או הגבלה ברכישת השכלה ומקצוע.
יחד עם זאת מדובר בתובע שהוא נער בגיל צעיר ועתידו לפניו. לא ניתן כיום
לחזות את כל ההתפתחויות האפשריות בעתידו של התובע. מדובר בפגיעה שאמנם אין לה השפעה ישירה על התיפקוד היומיומי, אך אפשר שבעתיד הקרוב או הרחוק תשפיע הנכות על מצבו הנפשי באופן שיקשה עליו לתפקד באופן רגיל בתקופות מוגבלות ובאופן זמני כאילו לא קרה דבר. העובדה שהתובע יזדקק לטיפולים פסיכולוגים בעתיד מלמדת שיש סבירות לכך שתפגע גם יכולתו התפקודית במידה חלקית בעיקר במשך חמש עשרה השנים הקרובות. להערכתי לא ניתן לקבוע במדוייק את מידת הפגיעה בתפקוד וכפועל יוצא בהשתכרות ובמקרה כזה ניתן לפסוק על פי הערכה גלובאלית והנני מעריכה את הפיצוי בפריט זה בסכום של 000, 30ש"ח.
ז. פגיעה בפוריות
התובע טוען כי אובדן האשך פגע בפוטנציאל הפוריות, גם לגבי האשך הנותר בשיעור של % 50ולכן לטענתו יש לפצותו גם על פגיעה בפוריות. תביעה זו לא הוכחה ויש לדחותה.
בחוות הדעת הרפואית שהגיש התובע לא נמצאה כל תמיכה רפואית לטענה זו.
הטענה של פגיעה בפוריות היא עניין רפואי ברור, אשר נדרש להוכיחו על ידי חוות
דעת מומחה. בחוות דעתו של ד"ר פרט, המומחה האורולוג מטעם התובע, אין כל
התייחסות וזכר לעניין הפגיעה בפוריות ומכאן המסקנה שהמומחה לא סבר כי נפגעה
פוריותו של התובע.
המאמר עליו מנסה להתבסס התובע צויין אמנם בחלק הנוגע לספרות הרפואית, בסוף חוות דעתו של המומחה, אולם בחוות הדעת עצמה אין כל התייחסות למאמר ולא ברור אם הוא רלבנטי ובאיזו מידה הוא משליך על עניינו של התובע.
ב"כ התובע מבקש להסתמך בעניין זה על חקירתו הנגדית של המומחה מטעם הנתבעת למרות שגם הוא לא התייחס לפגיעה בפוריות בחוות דעתו. ב"כ הנתבעים התנגד להרחבת החזית בעניין זה. גם לגוף העניין לא עולה מעדותו של המומחה תמיכה לפגיעה בפוריות, שכן על פי הקשר הדברים תשובתו של המומחה מתייחסת למצב של אובדן אשך בודד שאז תגרם פגיעה בפוריות (עמ' 12לפרוטוקול).
לאור האמור לעיל, תביעת התובע בפריט זה לא הוכחה ודינה להידחות.
עוד טוען התובע כי אובדן האשך יפגע בכושרו המיני. טענה זו לא נתמכה בחוות הדעת הרפואית מטעם התובע. כל שקבע מומחה התובע בעניין זה היה כי התובע עלול לסבול מפגיעה נפשית שעלולה גם לפגוע בחיי המין שלו. המומחה אינו סובר שכתוצאה מכריתת האשך נגרם לתובע נזק ישיר וברור של ליקוי בתפקוד המיני, אלא הניח שהתובע עשוי לסבול נפשית דבר שבין היתר עשוי לפגוע בחיי המין שלו. עניין זה הוא חלק מהמכלול הכולל של הסבל הנפשי שיעבור התובע כתוצאה מנכותו וכאמור הסבל הנפשי של התובע הובא על ידי בחשבון במסגרת הערכת הפיצוי המגיע לתובע בראש הנזק של כאב וסבל.
לאור כל האמור לעיל מגיעים לתובע סכומים אלה:ב
א. כאב וסבל 000, 90ש"ח.
ב. הפסד השתכרות לעתיד 000, 30ש"ח.
ג. הוצאות רפואיות עבור טיפולים בעתיד 000, 35ש"ח.
סה"כ 000, 155ש"ח.
בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי מסכום זה יש לנכות % 10אשם תורם, ולפיכך

הסכום המגיע לתובע הוא -.500, 139ש"ח בערכם היום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה על רשלנות רפואית

  2. חוות דעת ברשלנות רפואית

  3. רשלנות רפואית התיישנות תביעה

  4. סוגים שונים של רשלנות רפואית

  5. רשלנות רפואית מתמשכת

  6. הארכת התיישנות ברשלנות רפואית

  7. רשלנות רפואית אובדן סיכויי החלמה

  8. נזק נדיר - רשלנות רפואית

  9. פיתול אשך - רשלנות רפואית

  10. רשלנות רפואית בטיפול בפציעה

  11. תביעת רשלנות רפואית של אחות

  12. אבחנה מבדלת - רשלנות רפואית

  13. רשלנות רפואית סקירת מערכות

  14. תביעת רשלנות רפואית נגד רופא

  15. רשלנות רפואית בבית חולים הדסה

  16. רשלנות רפואית לאחר תאונת דרכים

  17. רישום חסר בתביעת רשלנות רפואית

  18. תיקון כתב תביעה ברשלנות רפואית

  19. רשלנות רפואית בבית חולים שערי צדק

  20. אבחון אי ספיקת כליות רשלנות רפואית

  21. גובה הפיצויים בתביעת רשלנות רפואית

  22. תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון חלקי

  23. תביעת רשלנות רפואית בגין שחרור ממיון

  24. אבחון לקוי בקופת חולים - רשלנות רפואית

  25. העברת נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית

  26. הוכחת תביעת רשלנות רפואית ללא חוות דעת

  27. רשלנות רפואית בדיקת מיפוי במחלקת רנטגן

  28. תאונת דרכים רשלנות רפואית - ייחוד עילה

  29. תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית

  30. הגשת חוות דעת משלימה בתביעת רשלנות רפואית

  31. גובה ההוצאות על דחיית תביעת רשלנות רפואית

  32. התיישנות תביעת רשלנות רפואית נגד בית חולים

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון