זכרון דברים מחיקה עם טיפקס .1מעשה בעיסקת חליפין במכוניות, שסופה בתביעה משפטית שהוגשה על-ידי התובע - ארנון פילרסקי, נגד הנתבע - רון פרזס, להשבת הרכב שמכר לו באותה עיסקה. .2הרקע התובע ראה ב- 5.10.83את מכונית הנתבע, מרצדס 230שנת יצור 1977מ.ר. 721-818, להלן "המכונית", היא מצאה חן בעיניו והוא הציע כי רון, הנתבע, שהיה בעליה וישב בה, יחליף עמו מכוניות ויקנה את מכוניתו הוא - מרצדס 280 מ.ר. 108- 339שנת יצור 1976בתוספת הפרש המחיר בין שתי המכוניות והנתבע הסכים המשא ומתן ביניהם נערך במקום פגישתם, משם ניגשו למגרש המכוניות של מר ברקוביץ, כדי לבדוק מה אומר מחירון כלי רכב משומשים, בדירתו של הנתבע, ובביתו של התובע, שם נערך ונחתם זכרון דברים עוד באותו יום, ה-5.10.83, לאחר שאשת התובע נהגה במכונית והסכימה לעיסקה. במעמד עריכת זכרון הדברים הוחלפו שטרי מכר חתומים והנתבע מסר לתובע שיק על סך 000, 390שקל בגין הפרש המחיר עליו סוכם והמכוניות הוחלפו. זכרון הדברים צורף לתצהיר התובע בהמרצה 3080/83ומהווה חלק מהראיות בתיק זה, כמו גם התצהירים עצמם והחקירות שנערכו למצהירים בהמרצה הנ"ל ובהמרצה 4398/83, וזאת על-פי הסכמת הצדדים והחלטתם בעמ' 7לפרוטוקול. רשיונות רכב הוצגו ונמסרו רק למחרת חתימת זכרון הדברים. מוסכם על הצדדים כי במעמד החלפת הרשיונות, ב- 6.10.83מחק התובע בעזרת "טיפקס" את המלים "מונית לשעבר" וכן את מספר מודל המרצדס שהופיעו ברשיון הרכב של הנתבע המתייחס למכונית. עוד מוסכם על הצדדים כי למחרת בבוקר, ב- 7.10.83התקשר הנתבע לתובע והודיעו כי הוא מבקש לבצע החלפה חוזרת של המכוניות. התובע טוען, כי ביקש לבטל העיסקה מאחר והנתבע הוליכו שולל ולא הודיעו כי המכונית היתה מונית לשעבר. הנתבע, לעומת זאת, טוען כי התובע הודיעו כי הוא מבקש לבטל העיסקה, מאחר ואשתו גילתה כי המכונית הינה מונית לשעבר. הצדדים חלוקים במידת מה בדבר עמדתו המיידית של הנתבע, אך מוסכם עליהם כי בצהרי ה- 7.10.83הודיע הנתבע כי איננו מסכים לביטול העיסקה. עוד הוברר כי ב- 11.10.83הופקד השיק שניתן ע"י הנתבע לתובע בגין הפרש המחיר עליו הוסכם, בגובה 000, 390שקל משסרב הנתבע להשיב המכונית שקנה ולקבל חזרה המכונית שמכר, הגיש התובע בקשה לבית-המשפט לצו מניעה ולאיכסון המכונית, בקשה שנדחתה על ידי כב' השופטת שדולבסקי, והגיש את התביעה הנוכחית. .3 הטיעון המשפטי בסיכומיו טוען התובע, כי הנתבע לא היה תם לב בעת המשא ומתן לקנית המכונית ולאחר מכן, חוסר תום הלב, ממנו נבעו הטעיית התובע ולחלופין טעותו, המתבטאת, לטענת התובע, בעניינים אלה: א. הנתבע לא הודיעו טרם עריכת זכרון הדברים כי המכונית הינה מונית לשעבר, אלא אמר כי הינה רכב סיור ותיור. ב. הנתבע לא הודיעו כי המכונית עברה תאונה. ג. הנתבע לא הציג רשיון רכב עד ליום לאחר עריכת זכרון הדברים. ד. בזכרון הדברים עצמו הושמטו הצהרות והתחייבויות מפורשות של הנתבע. התובע טוען, כי ביטל את ההסכם עם הנתבע וכי זכאי היה לעשות כן בשל ההטעיה שהטעהו הנתבע, או לחלופין בשל טעותו או טעות משותפת, שנוצרו כולם בגין מצג של הנתבע. הביטול בוצע, לטענת התובע, בשיחה הטלפונית ב- 7.10.83או לחלופין בהגשת התביעה. התובע עותר לסעד של השבה ולחלופין להפרשי ערך בין שתי המכוניות ולחלופי חלופין לפיצוי על-פי יתר העילות המפורטות בחוות דעת השמאי. כן עותר הוא לתשלום פיצוי בגין נזק שנגרם בשל האיחור בהפקדת השיק. באופן חלופי טוען הוא לביצועה של עוולה כלפיו מכוחה של הצהרה רשלנית. בכתב התביעה אין זכר לעילה נזיקית ועל כן אין מקום להעלותה בסיכומים ואין לדון בה. הנתבע, בסיכומיו, טוען כי התובע לא ביטל העיסקה אלא ביקש שהנתבע יסכים לביטולה, דבר שלא היה חייב להסכים לו ואכן לא הסכים לו. עוד נטען, כי לא היה כל מצג, לא היה כל חוסר תום לב, לא ארעה כל טעות או הטעיה ולחלופין, אם היתה טעות, הרי זו טעות בכדאיות העיסקה בלבד שאינה מזכה בהשבה. .4העובדות הצריכות לענין א. (א) התובע טוען כאמור כי הנתבע אמר לו בעת פגישתם הראשונה כי המכונית היתה "סיור ותיור" והסביר כי "מעמד" זה פירושו כי המכונית היתה מכונית להובלת תיירים הנהוגה בידי נהג אחד. בחקירתו על תצהירו בהמ' 3080/83 אמר התובע: "מכונית מרצדס עם מנוע דיזל היא בדרך כלל מונית וגם סיור ותיור. ידעתי מרון שהוא החליף את מנוע הדיזל לבנזין וגם השקיע השקעות לכן לא שלחתי לבדיקה. ערך סיור ותיור נמוך ממחיר מכונית בשוק אבל לא עד כדי מונית. זה היה ידוע לי גם בפגישה הראשונה עם רון. באותה פגישה גם היה ידוע לי שרכב מונית לשעבר ערכו נמוך בהרבה ממחיר השוק. העובדה שהרכב היה מונית לשעבר לא היתה ידועה לי בפגישה הראשונה אלא נודעה לי ביום שבאתי לקבל את הרשיונות. למחרת בבוקר נודע לי שערך מונית לשעבר קטן יותר בקנה-מידה רציני" (עמ' 2לפרוטוקול בהמר' 3080/83). התובע מאשר, כי בעת קבלת הרשיון בבית הנתבע, למחרת חתימת זכרון הדברים, ביקש "טיפקס" (חומר נוזלי למחיקת הדפסה) ומחק את המלים "מונית לשעבר" ואת המלים " 240d"לדבריו עשה כן מאחר והרישום לא היה ברור. אומר מיד, כי ענין מצבו של הרישום טרם המחיקה לא ניתן לבדיקה, באשר כל שהוצג הוא צילום מהרשיון הנושא את כל הפרטים המודפסים. לעומתו, טוען הנתבע כי אמר לתובע עוד בפגישה הראשונה ביניהם כי מכוניתו הינה מונית לשעבר שעבדה באילת, וזאת ביוזמתו הוא, ואף ציין כי עובדה זו רשומה ברשיון הרכב שלא היה ברשותו באותו מעמד. הנתבע מכחיש כי אמר שהמכונית הינה מסיור ותיור. עוד מסר, כי התובע ביקש ממנו, עוד טרם עלו לדירת הנתבע, כי לא יאמר לאשתו בשום אופן כי מדובר במונית לשעבר וחזר על ענין זה בעת הפגישה בביתו הוא בהמשך היום. בחקירה על תצהירו אמר הנתבע דברים דומים. עוד הדגיש, כי צר לו שלא מצאו לנכון לציין את העובדה בזכרון הדברים מאחר והתובע ביקש כי אשתו לא תדע זאת. (עמ' 3להמרצה). מר ברקוביץ ישראל, חברו של הנתבע, אישר אף הוא כי נאמר לתובע שהמכונית היתה מונית, גם על ידו וגם על-ידי רון, לדבריו, מאחר והיו על הרכב מספרים חדשים (עמ' 41). כן אמר, כי שמע את התובע מבקש כי דבר היות המכונית מונית לשעבר, לא יגיע לאשתו. בחקירתו בבית-המשפט מסר התובע כי אינו זוכר מדוע לא סיפר לאשתו עוד ביום חמישי, בו קיבל את הרשיון, על כך שהרכב היה מונית (עמ' 9) אלא רק ביום ששי. התובע, כאמור, טוען כי רק ביום ו' בבוקר תפש כי מדובר במונית לשעבר, דבר שהודע לו רק בעת החלפת הרשיונות, ובכך יש משום מירמה, ואזי צלצל לנתבע וביטל העיסקה. (ב) לאחר ששקלתי את כל הנסיבות כפי שהוכחו במהלך המשפט, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבל את גירסת התובע, לפיה לא ידע טרם ביצוע העיסקה כי מדובר במונית לשעבר וכי נאמר לו כי היתה "סיור ותיור". נסיבות המקרה, דברי התובע עצמו והתרשמותי ממנו, אינם תומכים בגירסתו. ראשית, עלי לציין, כי בדברי התובע עצמו, שצוטטו על ידי בעמ' 64לעיל, יש משום סתירה הפוגמת במהימנותו. באחת טוען הוא כי ידע בעת הפגישה הראשונה עם הנתבע כי רכב שהיה מונית לשעבר ערכו נמוך בהרבה ממחיר השוק, ומיד אחר כך טוען כי רק למחרת בבוקר נודע לו שערך מונית לשעבר קטן יותר בקנה-מידה רציני. אינני מאמינה לתובע, כי רק ביום ו' בבוקר תפש את משמעות היות המכונית מונית לשעבר. עוד אומר, כי לא מתקבל על הדעת כי אדם יבקש למחוק רישום ברשיון ביום אחד ולמחרתו, בבוקר, יטען כי רק עתה הבין את משמעות הרישום אותו ביקש למחוק יום קודם ולו כדי לרשמו מחדש. יש לציין, כי בחקירתו בבית-המשפט אמר התובע: "כשראיתי הרשיון - מיד ביקשתי מרון טיפקס למחיקה והדפסה מחודשת" (עמ' 8). ההדפסה בוצעה במשרדו של התובע בשעות הערב. לדעתי, בעובדה שהתובע ביקש לבצע המחיקה "מיד", יש משום חיזוק לגירסה כי לא הופתע כלל ממה שרשום ברשיון אלא צפה לו. עוד אומר, כי משביקש למחוק את הרישום, מובן כי ייחס לענין חשיבות וכי תשומת לבו התרכזה דווקא בפריט זה. הכיצד, אם כן, ניתן לישב ריכוז זה בענין הרישום "מונית לשעבר" עם הטענה כי רק למחר בבוקר תפש התובע כי יש לעובדה זו השלכה על מחירה של המכונית ועל תום לבו של הנתבע בביצוע העיסקה? אם צפה למצוא רישום אחר, מדוע לא הגיב או התייחס לענין משראה ברשיון מה שראה? עוד אציין, כי העובדה שהתובע ציין כי ידע בעת הפגישה הראשונה עם הנתבע כי מכונית שהינה מונית לשעבר שווה הרבה פחות ממכונית שאין לה עבר כזה, עומדת גם היא בסתירה לטענה כי משמעות היותה מונית לשעבר נקלטה אצלו רק למחרת. גם אם יש אמת בדברי התובע, לפיהם סיפר לאשתו כי המכונית הינה מונית לשעבר רק ביום ו' - טרם התקשרותו לנתבע, הרי ענין זה לא מלמד דווקא על כך כי תפש את משמעות הענין רק באותו בוקר, אלא לפחות באותה מידה יכול ללמד על כי דחה את מסירת המידע לאשתו עד לשלב בו עמד להתקשר לתובע, דבר התומך בגירסת הנתבע לפיד. ביקש התובע להסתיר מאשתו את עברה של המכונית כמונית. גם דברי הגב' פילרסקי, לפיהם אמר לה בעלה כי המכונית הינה "סיור ותיור", אינם תומכים דווקא בגירסת התובע. אם אכן כך נאמר לה, הרי ודאי היו שיקולי התובע עמו ויתכן כי גם לכך קשר למגמת התובע שלא לגלות לאשתו את עבר המכונית, מגמה שיש לה אכן תמיכה בראיות ובנסיבות כפי שהוכחו (ראה גם דברי אמו של הנתבע, הגב' פרזס). גם בדברי העד פרנקל אין כדי לסייע לתובע. עד זה לא נכח בפגישות טרם מעמד עריכת זכרון הדברים והוא חי, במידה רבה, מפי התובע עצמו. פרנקל מסר, כי ברקוביץ הוא מי שביקש מחיקת הפיסקה בדבר פיצוי מוסכם מראש בזכרון הדברים. טענה זו אינה נכונה והתובע עצמו הודה כי הוא ביקש מחיקתה. משכך מסר העד על מה שארע בנוכחותו, אין כל אפשרות לסמוך על עדותו לקביעת ממצא כל שהוא. סיכומו של דבר הוא, כי לאור דברי התובע עצמו ומעשיו, שאינם תומכים בגירסתו, מעדיפה אני את עמדת הנתבע, לפיה מסר לתובע בפגישתם הראשונה כי המכונית היתה מונית לשעבר ודוחה בזאת את גירסת התובע בענין זה. אני קובעת, כי נמסר לתובע והוא ידע טרם ביצוע העיסקה כי המכונית היתה בעבר מונית. מכאן עולה גם, כי אין מקום לטענת טעות או הטעיה בשל אי גלוי היות המכונית מונית לשעבר ואני דוחה את חלק התביעה הסומך על טענה זו. ב. (א) עוד טוען התובע כי הנתבע היה חסר תום לב והציג מצג לפיו המכונית לא נפגעה בתאונה. התובע סבור כי הנתבע ידע על ארועה של תאונה ולחלופין אם לא ידע, היה עליו לדעת ולמסור על כך לתובע טרם ביצוע העיסקה. אף אחת מהמכוניות לא נבדקה במוסך טרם ביצוע העיסקה, שהתבצעה, לדברי הצדדים, על בסיס אמונה הדדית. ראה בענין זה את דברי רון (הנתבע) בעמ' 54לפרוטוקול ואת דברי ארנון (התובע) בחקירתו בהמ' 3080/83 שם אמר "האמנו אחד לשני שהמכוניות תקינות ולא דרשנו לבדקן במוסך" (עמ' 1). אין ספק שהמכוניות הוחלפו על בסיס הנחה הדדית של תקינות הרכבים, כשכל צד מניח שרכבו של משנהו אותו הוא קונה - תקין, אלא שלאחר מספר ימים, לאחר שהוגשה הבקשה לצו מניעה, נלקחה המכונית לבדיקה ע"י ב"כ התובע. תוצאות הבדיקה צורפו לכתב התביעה והיו גם בפני מר מוגילבקין שערך את חוות הדעת מטעם התובע בדבר שווי המכונית ומצבה. בחוות דעתו קובע מר מוגילבקין כי בדק את המכונית ומצא: "סימנים בדפנות הפנימיות ובמבנה הפנימי של שלדת הגוף המצביעים כי המכונית נפגעה וכן סימני פגיעה ורקבונות בקורות ובאמבטיה הקדמית משני הצדדים". בעדותו בבית-המשפט מסר המומחה כי סימני הפגיעה מאחור הם ב-% 100סימני תיקון תאונה שהמכונית ספגה מאחור. הסימנים מצד ימין בקדמת המכונית נראו לו בסבירות גבוהה מאד, אם כי לא ב-%100, כי הם סימני תיקון תאונה שהמכונית עברה בחלק הקדמי ימני מהצד (עמ' 28). שאר הפגיעות מלפנים יכולות להתייחס, לדבריו, באותה מידה לסימני תאונה שעברה המכונית או לתיקוני רקבון בפח. עוד מסר המומחה, כי מסוג הפגיעות אינו יכול לומר מתי ארעו, אך לא היו אלה פגיעות טריות - בשבועות האחרונים ומהבדיקה (עמ' 34). כן מסר כי - "הסימנים שאני מצאתי בולטים מאד, גם מאחור וגם מלפנים - אני מאמין כי אדם שמתעסק ברכב אפילו אינו שמאי מומחה יגלה את הסימנים האלה" (בעמ' 28). מר מוגילבקין הגיש יחד עם חוות דעתו סדרת צילומים מהפגיעות שהוצגו גם בפני הנתבע, שאמר בתגובה, כי לו ראה אותם היה מעיר תשומת לבו של הקונה ממנו - לו ידע מה הם (עמ' 52). עוד אמר הנתבע כי לדעתו העובדה כי הפגמים לא נתגלו לאף אחד מראה כי לא היו בולטים ולא עניינו אף אחד (עמ' 52). הנתבע מסר בעדותו כי כשקנה את המכונית בעצמו, לא עניין אותו הצד המכני, הוא לא חיפש פגיעות מתאונה, מעולם לא נכנס מתחת למכונית ולא ראה את הפגיעות, לדבריו גם לא עניין אותו האם המכונית עברה תאונות (עמ' 52), אם כי שאל את בעל המכונית, ממנו קנה אותה, האם עברה תאונות ונענה בשלילה (עמ' 47). הנתבע מסר בחקירתו בהמ' 3080/83 כי כשנשאל על ידי ארנון - התובע (נרשם בטעות "רון"), מה מצב המכונית, ענה שהרכב תקין. בעדותו לפני לא זכר האם נשאל על ידי ארנון האם הרכב עבר תאונות (עמ' 54). מקבלת אני את דברי הנתבע בחקירתו בהמ' 3080/83 וקובעת כי נשאל על ידי התובע מה מצב הרכב וענה שהרכב תקין. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ומבקש כי לא ינתן לחוות דעתו של מר מוגילבקין משקל, מאחר ואין בה זכר למלה "תאונה" אלא מדובר בה ב"פגיעה" בלבד, שהינה "כללית יותר ונייטרלית" (עמ' 14לסכומים) ובהיותה מגמתית. עלי לומר כי כשלעצמי, אינני רואה חשיבות לכינוי שינתן לפגיעות הנזכרות בחוות הדעת, האם "פגיעה" בלבד או "תאונה", ולשם סבור האוזן אומר כי גם פגיעה כתוצאה מחניה הינה פגיעה תאונתית העלולה לגרום נזק למכונית. אינני רואה חשיבות בעובדה שבחוות הדעת ננקטה לשון "פגיעה" ובעדות שבפני - לשון "תאונה". אם כוונת ב"כ הנתבע לטעון לאבחנה בין פגיעה חבלתית לבין סימנים שהם תוצאת שימוש ברכב משומש, הרי לכך יש אכן בסיס מסויים, ואעמוד על כך בהמשך. עוד עלי לציין, כי בעוד שהתובע, בדברי הסיכום שהגיש, מדבר ב"תאונה" הרי מדברי המומחה עולה כי מדובר בשתי פגיעות נפרדות, האחת מאחור והניה - בצידה הקדמי ימני של המכונית. מעניין לציין, כי הפגיעה שתוארה על-ידי המומחה כפגיעה מאחור הוצגה למר יוסף ברקוביץ, בתמונה מס. .1ברקוביץ האב, עוסק בקנית ומכירת מכוניות. לדברי ברקוביץ פגיעה זו זכורה לו. הוא בדק את המכונית מבחינה חיצונית בלבד, וכשבעליה הקודם מאילת הביא אותה וביקש למכרה, וראה בה למיטב זכרונו פגיעות רגילות כתוצאה מחניה ולדעתו גם הפגיעה מאחור הינה תוצאה מחניה. בחקירה נגדית אף הוסיף, כי הפגיעה מאחור בה הבחין, יכולה להיגרם בין מכניסה לחניה, בין מפגיעה במכונית אחרת ואף מדחיפה שנעשית על-ידי רכב אחר בעת סיוע בהתנעה (עמ' 16). ברקוביץ האב בדק את המכונית כשנה וחצי לפני מתן עדותו במרץ .1984מכך עולה, כי המכונית היתה ברשותו של הנתבע כשנה בעת מכירתה לתובע. המומחה, מר מוגילבקין, מסר בעדותו עוד כי הסימנים שמצא במכונית הם פגמים מאד משמעותיים שלא היה מצפה למצוא במכונית בת כמה שנים (ע' 33). יחד עם זאת, יש אכן אי התאמה מסויימת בין דברי המומחה בפני לבין האמור בחוות דעתו. מחוות הדעת עולה כאלו חלק מהסימנים שמצא הינם בבירור תוצאת רקבונות ואילו בפני מצא כי הסימנים, פרט לפגיעה מאחור ולפגיעה מצד ימין בקידמת המכונית, עשויים להיות במידה שווה תוצאת רקבון או תאונה, דבר שאינו עולה מחוות דעתו. נראה לי, כי נכון יהיה לקבוע, כי בעת ביצוע העיסקה היו במכונית סימני פגיעה ותיקון בשילדה בחלק האחורי של המכונית וכן סימני פגיעה ותיקון במבנה הפנימי מצד ימין בקידמת המכונית. לגבי יתר הסימנים שמצא המומחה, אין לראותם כסימני פגיעות חבלתיות אלא סימני תיקון רקבון הנובע מבלאי במכונית. (ב) למרות שהעדפתי את גירסת הנתבע באשר לגילוי עובדת היות המכונית מונית לשעבר, ואם כי מוכנה אני לקבל את דברי הנתבע, לפיהם מסר לו המוכר - שכטר, כי לא היו לרכב תאונות וכי בבדיקה ויזואלית שעשה בעצמו בעת קנית הרכב לא הבחין בפגיעות, הרי קשה לי להאמין כי לא הבחין בפגיעות שמצא מר מוגילבקין ואשר נמצאו במכונית בעת ביצוע העיסקה נשוא משפט זה. זאת אני קובעת לאור העובדה שהנתבע הקדיש תשומת לב רבה למכונית, טיפל בה ושיפץ אותה ולאור העובדה שהיתה בחזקתו כשנה. גם אם לא ייחס הנתבע לפגיעות חשיבות וגם אם לא הבחין בהן כשקנה את המכונית, לא מתקבל על דעתי כי לא הבחין בהן במשך הזמן. הנתבע ציין אמנם כי לו הבחין בפגיעות שהוצגו לו והיה יודע מה הן, היה מודיע לארנון על קיומן, אך גם אם לא אראה בו מי ש"מתעסק ברכב" בלשונו של המומחה מר מוגילבקין, הרי כשהנתבע מטפל במכוניתו, מחליף בה חלקים, מקדיש לה תשומת לב, זמן וכסף, סביר להניח, לדעתי, כי ידע על דבר הפגיעות וסימני הרקבון שמצא בה המומחה. גם אם סבר כי אין הן רציניות או מפחיתות מערך המכונית, אין באפשרותי לקבל דברי הנתבע כי לא היה ער לפגיעות ולרקבון, ולא ידע על קיומן בעת ביצוע העיסקה. .5זכרון הדברים והרשיונות עוד טוען התובע כי חוסר תום לבו של הנתבע מתבטא גם בכך כי לא צוין בזכרון הדברים כי המכונית הנה מונית לשעבר. חסרות הצהרות שהמכונית נקיה ולא עברה תאונות ובעצם אי הצגת הרשיונות עד לאחר חתימת זכרון הדברים. אינני מקבלת את המשתמע מדברי ב"כ התובע, כאילו הנתבע וחברו ברקוביץ ניצלו את תמימותו בענין מכירת רכב. התובע היה זכאי לעמוד על כך כי זכרון הדברים לא ייערך טרם הצגת רשיונות וכן רשאי היה לדרוש כי יצוין בו שמדובר במונית לשעבר וכי הדבר נאמר לו. עוד אומר, כי לא הוכח בפני כי הכנסת הצהרה בדבר תקינות הרכבים והעדר תאונות הנה בגדר נוהג בעריכת זכרון דברים בענין קנית מכוניות. כן יש לציין, כי התובע עצמו הוא שביקש למחוק סעיף הדן בפיצויים מזכרון הדברים באמרו כי אין בכוונתו להתחרט וראה דבריו אלה בחקירתו בהמרצה 3080/83(עמ' 1). אני דוחה את טענת התובע, כאילו העדר ההצהרות ואי הצגת הרשיונות טרם ביצוע העיסקה מראה על חוסר תום לב מצד הנתבע. יחד עם זאת ברור, כפי שציינתי לעיל, כי העיסקה בוצעה על בסיס הנחה הדדית של תקינות הרכבים. .6הטעיה - המצב המשפטי א. העילה העיקרית עליה סומך התובע תביעתו הינה עילת הטעיה שהתבטאה בכך שהנתבע לא גילה לתובע שתי עובדות חשובות. האחת - היות המכונית מונית לשעבר והאחרת - כי המכונית נפגעה בתאונה. לעיל דחיתי את הטענה כי התובע לא ידע את דבר היות המכונית מונית לשעבר ונותרה לדיון הנקודה השניה בלבד. ס' 15לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973[12] קובע: " .15מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעייה שהטעהו הצד השני או אחר מטעהו רשאי לבטל את החוזה. לענין זה - ,הטעיה' לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". יש לבדוק, אם כן, האם באי הגילוי של הפגיעות שנפגעה המכונית יש משום עובדה שעל-פי דין, נוהג או נסיבות היה על הנתבע לגלותם לתובע. מאחר והתביעה סומכת על אי גלויה של "תאונה", הרי אין בסימני הרקבון משום עובדה שהתובע מלין על כי לא גולתה לו ותביעתו מתרכזת בפגיעות החבלתיות את קיומן קבעתי לעיל. רק באם אתן תשובה חיובית לשאלה הנ"ל יהיה עלי לבדוק האם התובע התקשר בחוזה עקב טעות שהנה תוצאת אותה הטעיה. ב. טרם שאדון בענין, ברצוני להבהיר שתי נקודות. האחת - אינני מקבלת את טענת התובע לפיה הנתבע טמן לו פח וכי בכך שלא ציין כי יש במכונית פגמים יש משום מעשה זדוני. כוונת זדון כזו לא הוכחה. התרשמותי היא, כי הדבר נעשה מתוך אמונתו של הנתבע כי אין לדבר חשיבות. השניה - אם כי יש בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981[14] כדי ללמוד מה ייחשב ל"הטעיה" בענין עיסוק מסחרי במכוניות, וראה לענין זה את תקנות מסחר ברכב משומש, תשל"ח- 1978[15] אליהן מפנה ב"כ התובע, הרי אין חוק זה חל על עיסקה בין שני בעלי מכוניות אלא על "עוסק", כאמור בו, ואין באי מילוי הטופס הנזכר בתקנות משום הטעיה כלשהי (ראה טענת ב"כ התובע בעמ' 24לסיכומיו). ג. האם עובדת קיום הפגיעות במכונית הינה עובדה שהיה על הנתבע לגלותה לתובע? נראה לי, כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית. לדעתי ענין זה של קיומן של פגיעות ברכב הינו מסוג העניינים שחובת תום הלב ונוהג בדרך המקובלת המוטלים על הנושא והנותן מכח ס' 12לחוק החוזים מחייבים גלויין. בד"נ 7/81 פנודר ואח' נ' קסטרו [1] מציין כב' הנשיא השופט שמגר כי מהות האחריות המוגדרת בס' 12הינה יצירת - "עקרון יסוד משפטי המשלב סייגים חברתיים-אתיים לחוקים הכלליים החלים על פעולות משפטיות ועל פעולות אחרות הנלוות אליהן - יש לראותו כבעל יסודות קוגנטיים: נסיבות עובדתיות שונות ומשתנות משפיעות כמובן על הצורה המוחשית אותה לובשת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ועל אופן יישומן של אמות-המידה המשפטיות לנסיבות האמורות, אך החובה עצמה לעולם עומדת ואין להתנות עליה. מכאן גם נובע כי כל הגורס, שחובה כאמור אינה קמה בנסיבות נתונות וכי היה פטור ממנה עליו הראיה". (בעמ' 688) [1]. יש לשוב ולהדגיש, כי שני הצדדים במקרה הנוכחי הצהירו כי העיסקה בוצעה על בסיס אמון הדדי וכבר קבעתי כי בוצעה בהנחה של תקינות הרכבים. גם אם לפי תפישתו של הנתבע לא היה בפגיעות כדי להפחית מערך המכונית וגם אם סבר כי אין להן חשיבות והוא עצמו לא התייחס אליהן כלל, הרי לדעתי, אין מצב זה משחרר אותו מחובת גילוי דבר קיומן ועל אחת כמה וכמה כשמעולם לא בדק את המכונית במוסך ואינו יודע מה מקור הפגיעות. אין לי ספק, כי נסיבות המקרה חייבו גילוי הפגמים, וכך גם ס' 12לחוק החוזים. אוסיף, כי סעיף 12לחוק החוזים [12] הינו לא רק בגדר "דין" המטיל חובת גילוי בגין הפגיעות או התאונות לצורך ס' 15לחוק החוזים, אלא שכאמור לעיל, הוא מתפרש ומבוסס בין היתר על הנוהג הרצוי. נראה לי, על כן, כי בהפרת החובה הכלולה בו יש משום אי גלויה של עובדה שעל פי דין ונוהג רצוי ותקין היה על המתקשר לגלותה לצד השני. עוד אוסיף, כי אם סבור היה הנתבע כי אין הדבר כך הרי עליו הראיה וראיה כזו לא הובאה. הנתבע הזכיר את ע"א 293/70 [2], מענין זה לא ניתן ללמוד דבר לענייננו. המקרה שם לא נדון כלל על פי חוק החוזים, שלא היה עדיין בתוקף. עוד אציין, כי שם דובר בטענת תרמית ואלו בפני נדונה הפרת חובת תום לב. הנתבע טוען, כי בעיסקת החליפין ויתרו הצדדים, הן בכתב והן בהתנהגות, על בדיקת המכונית במכון ועל כן מנוע התובע מלהעלות טענות בדבר פגמים שנתגלו בבדיקה מאוחרת יותר. כבר קבעתי לעיל, כי העיסקה בוצעה על בסיס של אמון הדדי, אמון זה משמעו כי אם אמר הנתבע בתשובה לשאלה התובע כי המכונית תקינה הרי אמירה זו נכונה. על בסיס זה, של תקינות הדדית לא בוצעו בדיקות במוסך טרם ההתקשרות, ונרשם בזכרון הדברים כי לא תהינה לאף צד טענות. ברור שאין "הויתור" המופיע בזכרון הדברים או אף לו הוכח ויתור בהתנהגות, תופש כלל ועיקר לגבי פגמים שלא גילו דברם ולא היו ידועים לתובע בעת ההתקשרות, שהרי על מה שלא ידע ודאי שלא ויתר. נכון אמנם, כי ב-ע"א 838/75 [4] סבר כב' הנשיא דאז, השופט לנדוי, כימותר היה למוכר להניח שהקונה אינו נוהג ברשלנות חמורה אלא שכקבלן סביר אכן יברר לעצמו תחילה מה מצב המקרקעין לפני שיסכים לקנותם (עמ' 243[2]) ועל כן לא מצא לנכון לראות במקרה שהיה שם משום הטעיה, אך בענין הנדון כאן, המצב שונה. ראשית, אין הקונה-התובע בעמדה של מקצועיות עדיפה על זו של המוכר-הנתבע. להיפך, המוכר כבעל הרכב מזה כשנה היה בעמדת עדיפות על הקונה. שנית - לא הוכח בפני כי קונה מכוניות סביר בודק את המכונית במוסך טרם קניתה. בנסיבות המקרה שבפני, כשעיסקה בוצעה על סמך אמון הדדי כשכל אחד מהצדדים מוחזק כמכיר את מצב מכוניתו לאשורו, אין לראות רשלנות באי בדיקת המכונית מצד התובע. ד. עוד טוען הנתבע כי אין התובע יכול להסתמך על הבדיקה שנעשתה ב- 17.10.83, באשר על פי סעיף 13א לחוק המכר [15] על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. כן טוען הוא כי התובע גם לא מילא אחרי דרישת ס' 14(א) לחוק המכר [15] המחייב הודעה מיידית על אי ההתאמה וכן כי גם בהגשת התביעה אין משום הודעה על אי ההתאמה מאחר ובחוות הדעת אין זכר למלה "תאונה", ועל כן אין התובע זכאי להסתמך על אי התאמה כזו (סעיף 14ב לחוק המכר [15]. אציין שוב, כי לא הוכח בפני כל נוהג של בדיקת מכונית במוסך טרם קשירת עסקת מכר מכונית. ידוע אמנם כי יש שבודקים מכוניות משומשות טרם קניתן, במוסך, אך אין כל אפשרות מהראיות שבפני לקבוע כי קיים נוהג כזה או כי מוטלת חובה כזו על הקונה. אשר לחוק המכר - נראה לי, כי אכן בכך שהמכונית עברה תאונות או פגיעות והוצגה על ידי המוכר כבעלת מצב תקין ולא נאמר לתובע דבר על ארוע הפגיעות או התאונות, יש משום אי התאמה במובן סעיף 11(5) ואף 11(2) לחוק המכר, תשכ"ח- 1968[15]. התובע לא ידע על אי ההתאמה בעת קשירת החוזה. עובדה היא, כי בבדיקה ויזואלית לא גילה הנתבע עצמו את הפגיעות, כשקנה את המכונית וכך גם התובע כשקנה את אותה מכונית מהנתבע. במובן זה היתה אכן אי ההתאמה כזו שאינה ניתנת לגילוי בבדיקה ויזואלית סבירה. גם אם אראה את התובע כחובב מכוניות, ודאי שהידע שלו לגבי המכונית היה פחות מזה של ברקוביץ האב, העוסק במכוניות ואף מזה של הנתבע - שהכיר את מכוניתו מקרוב ונתן לה טיפול ותשומת לב במשך כשנה. נראה לי, כי ניתן להשוות את מצב התובע ביחס ליכולת הבדיקה למצבו של הנתבע בענין זה, בעת שרכש בעצמו את הרכב, וניתן אם כן לקבוע כי את הפגיעות לא ניתן היה לגלות בבדיקה ויזואלית סבירה וזכאי הקונה להסתמך על אי ההתאמה על אף האמור בסעיף 14לחוק המכר, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה (סעיף 15לחוק המכר [15]). עוד אציין, כי סעיף 16לחוק המכר [15] קובע מפורשות, כי כשהיתה אי ההתאמה נובעת מעובדות, שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, 15או בכל הסכם ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה. בסעיף 16הנ"ל יש משום תשובה נוספת לטענת הנתבע בדבר ויתור הכלול בזכרון הדברים ביחס לטענת פגם, ההולמת את המקרה שלפנינו. כאמור, הבדיקה בוצעה ב- .17.10.83כתב התביעה הוגש ב-20.10.83, נראה לי, כי יש בהגשת התביעה ובס' 20, 21שבה משום הודעה מספקת לצורך הסעיפים הנ"ל שבחוק המכר. עוד טוען ב"כ הנתבע, כי אין "הביטול" מ- 7.10.83יכול לתפוש לגבי ענין שנגלה אחרי ארועו. טענה זו נכונה ומובן שאין בכל צעד של ביטול שננקט טרם הבדיקה כדי להתבסס עליה ולהיבנות ממנה, טרם נולדה. .7מסקנתי היא, כי אכן יש בכך שהנתבע הצהיר כי המכונית תקינה ולא ציין כי עברה פגיעות או תאונות משום אי גילוי שהינו בגדר "הטעיה" לצורך סעיף 15לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973[12]. עלי לבדוק אם כן האם טעותו של התובע הינה תוצאת ההטעיה והאם ההתקשרות בהסכם הינה תוצאת הטעות. התובע טוען כי טעותו היא בהסכמתו להתקשר בהסכם לפיו יוערך מחירה של המכונית במחיר השוק של מכונית רגילה מסוגה. (ראה - סיכומי ב"כ התובע עמ' 22). טעות זו נגרמה לדברי ב"כ התובע מכך שהנתבע לא גילה כי המכונית עברה תאונות. לי נראה, כי נכון יהיה לראות את הטעות בכך שהתובע סבר כי המכונית לא עברה תאונות או פגיעות ואלו - הסכמתו להתקשר כנ"ל - הינה תוצאת הטעות, לגירסתו. אין ספק, כי טעות התובע בדבר מצב המכונית הינה תוצאת ההטעיה שהיטעהו הנתבע, אלא ששאלה היא האם התקשר התובע בהסכם עקב הטעות. ב"כ הנתבע טוען כי לא טעות הניעה את התובע להתקשר בעיסקה אלא העובדה שהמכונית נראתה לו והוא חפץ בה (עמ' 11לסיכומיו) ומזכיר את ע"א 565/79 [4]. מובן כי המניע של התובע להתקשר בהסכם היה כי מכונית הנתבע מצאה חן בעיניו אלא שלא מניעו של התובע הוא השאלה שבפני אלא טעותו. אמנם נקבע בע"א 565/79 הנ"ל [14] בעמ' 597ע"י כב' מ"מ הנשיא דאז, השופט ח' כהן כי - "אדם מתקשר בחוזה "עקב טעות" כשהטעות היא המניעה אותו להתקשר". פירוש זה ניתן לביטוי בסעיף 14(א) לחוק החוזים [12], אך הביטוי "עקב הטעות" מופיע בסעיף 14ו- 15כאחד. ב-ע"א 565/79 הנ"ל [14] נקבע כי ההתקשרות בחוזה נערכה על אף הטעות ולא עקב הטעות. "על אף הטעות" - כלומר למרות שהמתקשר ידע על קיום הטעות. אין בציטוט שהבאתי כדי לקבוע הלכה, לפיה על הטעות להיות טעות במניע, אלא קביעה, לפיה על הטעות לגרום להתקשרות בעיסקה. אין ללמוד לעניננו מע"א 565/79 הנ"ל [14] באשר אין לאמר על התובע כי התקשר בהסכם על אף הטעות משלא ידע בעת ההתקשרות על קיומה. אמנם נכון, כי סעיף 15, בו אני דנה, אינו כולל את הפיסקה הקובעת כי "ניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה" - המופיעה בסעיף 14(א) ו-(ב), ופירושו כי הטעות בסעיף 15אינה חייבת להיות יסודית, אלא שאין בכך כדי לסייע לתובע שבפני כפי שיתברר בהמשך. .8לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה, כי לא ניתן לאמר כי החוזה נקשר "עקב הטעות" וכי לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות, ולהלן אבהיר את טעמי. לידתה ומהלכה של העיסקה מעידים על המתקשר. התובע ראה מכונית ברחוב והחלט במקום כי הוא רוצה לרכוש אותה ולבצע חליפין (עמ' 10לפרוטוקול וכן ס' 3לתצהירו בהמ' 3080/83). משראה את רשיון הרכב של הנתבע "מיד" ביקש טיפקס כדי לבצע את המחיקה. בעת עריכת זכרון הדברים, ביקש התובע למחוק פיסקה המתייחסת לתשלום פיצויים קבועים מראש מאחר והודיע כי אין לו כוונה להתחרט (עמ' 1לחקירה ב-המ' 3080/83). דוגמאות אלה ממחישות את הרושם שהשאיר עלי התובע, הוא רושם של אדם המקבל החלטות במהירות ואינו משהה אותן לשם שיקול נוסף ומחשבות שניות. למרות שבתובע ידע כי המכונית הינה מונית לשעבר, לא הביא ענין זה בחשבון בעת המשא ומתן בענין קביעת הפרשי המחיר בין המכוניות. הסיבה לכך, לדעתי, הינה כי הנתבע סבר, כפי שמסר בעדותו, כי אין בעובדה זו כדי לשנות משוויה של מכוניתו - הוא השקיע בה כספים שיפץ אותה החליף בה מנוע ושיפר אותה, לדבריו. הנתבע אמנם ידע כי נהוג לראות ברכב שהיה מונית רכב שערכו נמוך מערכו של רכב שאין לו הסטוריה כזו, אך סבר כי אין זה תופש, לגבי מכוניתו. נראה לי, כי עמדת הנתבע כנ"ל, בצירוף העובדה כי המכונית מצאה חן בעיני התובע והוא רצה בה ובצירוף השפעת השיפורים שהכניס בה הנתבע, הם שגרמו לכך שעברה של המכונית כמונית לא השפיע על קביעת שוויה. אך אם ענין היותה של מונית לשעבר לא שימש גורם בקביעת מחירה, הכיצד ניתן לקבוע כי העיסקה נקשרה כפי שנקשרה עקב טעות בענין פגיעות שנפגעה המכונית? מעדותו של התובע עולה טענה לפיה, כשויתר על ההפרש בין שווי מכונית שהיתה "סיור ותיור" לבין מכונית פרטית, לא ידע כי מכונית סיור ותיור ערכה נמוך מאשר סבר (עמ' 13). (בסיכומיו בע' 22טוען ב"כ התובע כי הנתבע הציג את מכוניתו כפרטית - ענין זה עומד בסתירה לדברי התובע עצמו ואני מניחה שנרשם בטעות). כאמור, דחיתי את גירסת התובע כי נאמר לו שהמכונית היתה "מסיור ותיור" וקבעתי כי נאמר לו וכי ידע שהמכונית היתה מונית, על כן דוחה אני את טענתו לפיה טעה בכך שלא ידע את שוויו האמיתי של מרכיב היותה של המכונית מ"סיור ותיור". עוד אומר, כי לדברי המומחה מטעם התובע, מר מוגילבקין, ניתן להשוות, כללית, מכונית מ"סיור ותיור" למכונית שהיתה מונית (עמ' 21, 32) היכן אם כן ההבדל בין שוויה של מכונית שהיתה "סיור ותיור" אותה הסכים התובע לטענתו (עמ' 10) לראות כפרטית לצורך הערכת שוויה לבין שוויה של מכונית שהיתה מונית? כאמור, קבעתי כי התובע ידע שהמכונית היתה מונית לשעבר טרם עריכת העיסקה. גם לו מסר בעדותו כי לפתע חשב כי ביצע עיסקה גרועה בכך שענין היות המכונית מונית לשעבר לא נלקח בחשבון בעת קביעת שוויה, מצב שיתכן והוא, לדעת התובע, מה שארע לו, הרי מובן כי לא היה בכך, במקרה הקיצוני, יותר מאשר משגה כלכלי בניהול משא ומתן מצדו של התובע, שאינו בגדר טעות, אפילו לא טעות סוביקטיבית שגם היא אינה מעמידה עילת ביטול (ראה ע"א 523/77 ברקוביץ נ' נוימן [5]). עוד אומר, כי לא נראה לי שהתובע ביצע משגה כלכלי כזה. לדעתי פשוט קיבל את עמדת הנתבע כי לאור השיפורים שזו הכניס במכונית נמחק ובוטל ענין היותה מונית לשעבר. אך אם כך הדבר לגבי ההתקשרות מבחינת הפרשי מחיר בגין היות המכונית מונית לשעבר ברור שלא ניתן לאמר כי התובע התקשר בהסכם עקב הטעות בענין מצב המכונית שהנו מבחינה כלכלית גורם פחות ערך ביחס להפרשי המחיר בגין היות מכונית מונית לשעבר. יש לזכור, כי התובע היה מעונין במכונית והוא שיזם את העיסקה ופנה לנתבע ברחוב לצורך זה. לעיסקה מסחרית יש דינמיקה משלה ובודאי כך כשצד אחד מעונין בה יותר מהשני. התובע אינו קטין ואין זו המכונית הראשונה שהוא קונה. לו סבר שלפני עריכת זכרון הדברים זקוק הוא ליעוץ ולתדרוך הרי היה נוקט בצעדים המתאימים לצורך זה. בנסיבות המקרה, כפי שהוכחו, לא ניתן לקבוע כי התקשר בחוזה עקב טעות בענין מצב המכונית. עוד אציין, כי למעשה לא הוברר שוויו של אלמנט הפגיעות במכונית. המומחה מטעם התובע לא התייחס בחוות דעתו לשוויה של המכונית המסויימת אלא הפחית את ערך הפגיעות משוויה של מכונית ממוצעת משנת הייצור והמודל הנדונים. הנתבע העיד כי מצב מכוניתו טוב מזה של מכונית אחרת לאור השקעות שהשקיע בה ודברים אלה, אותם אני מקבלת, לא נבדקו ולא נשקלו על ידי המומחה. עוד אומר כי מאחר והתביעה מתייחסת בענין מצב המכונית רק לפגיעות החבלתיות לא ברור מה חלקן באחוזים מתוך שווי הפגיעות כולן וודאי שחלק מסוים מירידת הערך הנטענת יש לזקוף על חשבון פגיעות שמקורן אינו חבלתי. .9משלא ניתן לקבוע כי התובע התקשר בחוזה עקב טעות בענין מצב המכונית לא עומדת לו עילת טעות בשל הטעיה על פי סעיף 15לחוק החוזים וכאשר מכל מקום אין הטעות טעות יסודית, לא עומדת לו גם טענה טעות על פי סעיף 14לחוק החוזים על שני סעיפי המשנה שלו. משכך הדבר אין לתובע עילה לבטול העיסקה או להשבה מחמת טעות או הטעיה. .10למען הסר ספק אומר, כי לדעתי טעות בענין מצב תקינותה של מכונית איננה טעות בכדאיות העיסקה אלא טעות ביחס למצב המכונית נשוא העיסקה (ראה דברי כב' השופט אשר ב-ע"א 838/75 ספקטור נ' צפפת [5]). אשר לעילת עושק הנטענת בסיכומי התובע, טענה זו על מרכיביה העובדתיים לא נטענה בכתב התביעה, אך גם אם אתייחס אליה, לא הוכח אף לא אחד מהאלמנטים המצטברים המנויים בסעיף 18לחוק החוזים ויש לדחותה (ראה ע"א 10/81 [6]). עוד עלי לציין, כי לו קיבלתי טענת התובע ולו קבעתי כי אכן יש בידו עילה לביטול החוזה עקב טעות או הטעיה, הייתי רואה בהגשת כתב התביעה משום הודעת ביטול כשרה. התביעה היא תביעה להשבה והכוונה לביטול העיסקה עולה ממנה באופן חד-משמעי (ראה דברי כב' השופטת נתניהו ב-ע"א 264/83 חיים כהן בע"מ נ' עובדיה גדע [7] (בע' 753) - המתייחסים למכתב ובו דרישה להשבת סכומים) ויש בה בנסיבות המקרה משום הודעת ביטול כדין. עוד אזכיר, כי התביעה הוגשה ב-23.10.83, תוך 15יום מיום תחילת המשא והמתן. ביטול תוך תקופה כזו הינו ללא ספק ביטול תוך זמן סביר כדרישת החוק. עוד ב-ע"א 186/77 סוכניות (השכרת רכב) בע"מ נ' טרבלוס ואח' [8] בעמ' 202, אמר כב' השופט כהן (כתארו אז): "מטרת מסירת ההודעה על ידי הנפגע לצד המפר היא להעמיד את המפר על כך שהנפגע החליט להשתמש בזכותו ולבטל את החוזה..." דברים אלה נאמרו אגב דיון בסעיף 21(א) לחוק התרופות [6], אך יפים הם גם לצורך הודעת ביטול גם בשל פגם בכריתת החוזה. עוד אומר, כי ניתן לראות גם בשיחת הטלפון מ- 7.10.83משום ביטול כדין, משהכילה השיחה דרישה ברורה להשבה, אך זאת כמובן רק בשל העילה שנטענה בגין היות המכונית מונית לשעבר באשר הפגמים במצבה של המכונית לא היו ידועים עדיין באותו יום. .11סעדים כאמור לעיל, התובע אינו זכאי לביטול ולהשבה, אך יש לבדוק האם זכאי הוא לסעד מיתר הסעדים להם הוא עותר. בכתב התביעה עתר התובע להשבה ולחלופין לתשלום פיצויים בגובה הפרשי הערך הריאליים בין המכוניות בסך -.000,182, 1שקל ובסכומים הוסיף התובע עתירה לחילופי חלופין לתשלום פיצויים בגין "העילות האחרות המפורטות בחוות דעת השמאי למעט העילה של מונית לשעבר" המוערכים על ידו ב-000, 400שקל. כן טען התובע לפיצוי בגין נזק בגובה של 000, 100שקל שנגרם לו לטענתו בשל איחור בהפקדת השיק וכן לסכומי הוצאות שונים. א. התובע אמנם לא פירט בתביעתו מהו הבסיס המשפטי המדוייק לעתירתו לפיצויים, אך משהתביעה כולה מבוססת על הפרת חובת תום הלב ופגמים בכריתת החוזה, הרי הבסיס המשפטי לעתירה לפיצויים יכול להימצא רק במסגרת סעיף 12(ב) לחוק החוזים. חוק החוזים עצמו קובע בסעיף 22, כי אין בהוראות פרק זה כדי לגרוע מכל תרופה אחרת, כלומר מהזכות לפיצויים על פי סעיף 12(ב) לחוק יכולה לדור בכפיפה אחת עם הזכות לביטול ולהשבה. נראה לי, כי גם כשאין הפרת חובת תום הלב מביאה לכדי זכות לביטול ולהשבה, כמו במקרה שלפני, יכולה הפרת תום הלב לשמש בסיס לפסיקת פיצויים, על פי סעיף 12(ב) לחוק, (ראה לענין זה את דברי ג' שלו בספרה כריתת חוזה - חוק החוזים חלק כללי, תשל"ח, עמ' 98[17]). סעיף 12(ב) קובע כדלקמן: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות ס' 10, 13ו- 14לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים". האם בכך שלא הודע לתובע בעת המשא ומתן על קיום הפגמים החבלתיים במכונית אכן נגרם לו נזק שהנו בר פיצוי במסגרת סעיף 12(ב)? סוג הנזק הניתן לפצוי בגדר סעיף זה הינו נזק שנגרם עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה והוא נועד להשיב את מצב המתקשר - הנפגע לקדמותו. מעניין לציין, כי הפסיקה שפורסמה בענין פיצויים ברי תביעה על פי סעיף 12(ב) זה הינה מצומצמת למדי (וראה למשל: ע"א 800/75 קוט נ' ארגון הדיירים [9] ו-ע"א (י-ם) 24/79 רבינוביץ נ' גליין [11]). מובן, כי כל נזק בר פיצוי לפי סעיף 12(ב) חייב לעמוד בדרישת הסיבתיות והצפיות שמעמיד סעיף 12(ב) ובשינויים המחויבים יחולו דברי כב' השופט ברק על נזק על-פי חוק התרופות [16] ב-ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי [10] (בעמ'41). בעוד שהתובע אינו זכאי להשבה באשר לא הוכח ולא ניתן לקבוע כי התקשר בהסכם עקב הטעות, נראה לי כי זכאי הוא לפיצוי בגין נזק שנגרם לו בשל אי הגילוי, כלומר חוסר האפשרות לקחת בחשבון במשא ומתן את גורם הפגיעות החבלתיות שלא גולו. נראה לי, כי אין כל אפשרות להעריך את נזקו זה של התובע בגובה שווים של הפגמים במכונית, באשר לא ניתן לקבוע כלל כי היו באים לידי ביטוי על פי ערכם הכלכלי בהתקשרות, ומה גם ששווים המדויק לא הוברר בדברי השמאי - וציינתי זאת לעיל. לדעתי, הנזק לפיצוי בגינו זכאי התובע הנו נזק בלתי ממוני שניתן לפיצוי במסגרת סעיף 13לחוק החוזים שסעיף 12(ב) מפנה אליו בשינויים המחוייבים. נראה לי, כי נכון יהיה לאמוד נזק זה ב-000, 150שקל ליום מתן פסק-הדין. ענין תיבת ההילוכים שנזכר בחוות דעת מר מוגילבקין, לא הוברר כראוי בראיות ולא נזכר בכתב התביעה ואין לפסוק בגינו דבר. ב. אשר לנזק הנטען בשל הפקדת השיק באחור, גם לו ניתן היה לתבוע פיצוי בגין נזק כזה במסגרת סעיף 12(ב) לחוק החוזים, וסבורני שאין הדבר כך, נראה לי כי אין התובע זכאי לפיצוי בגין ענין זה. לדעתי, היה על התובע להפקיד את השיק באופן שישמור על ערכו ולא לעכב הפקדתו מ- 6.10.83ועד .11.10.83 ב-ע"א 423/80 [10א] קובע כב' השופט בייסקי (בעמ' 706) כך - "אכן אין זו חובה על מקבל הכספים להשקיעם בצורה שישמרו על ערכם הראלי, אך מלבד ההנחה והסבירות כי כך נוהג כל אדם סביר הדואג לשמירת כספו, עליו לדעת, כי למקרה שיהא עליו להשיב מה שמתחייב להשיב, תהא ההשבה על פי הערך הראלי". נראה לי, כי כך הוא לא רק לענין השבה אלא גם לגבי נהגו של כל אדם סביר בכסף שקבל בתקופתנו בכלל. עוד אציין, כי התובע טוען הרי לביטול העיסקה ב-7.10.83, אם כך, ודאי שהיה עליו להפקיד הציק באותו יום לפחות, כדי לשמור על ערכו באשר לו הייתי מחייבת בהשבה היה עליו כאמור לעיל להשיב את הסכום על פי ערכו הראלי ולא בסכומו הנומינלי. גם אם התנהלו מגעים כל שהם אחרי 7.10.83אין בכך כדי להצדיק עכוב הפקדת הציק. עוד יצוין, כי סעיף 12(ב) עצמו מפנה לסעיף 14לחוק התרופות הקובע את חובת הקטנת הנזק - שמחייבת לדעתי הפקדת הציק במהירות האפשרית. ג. אשר להוצאות, לא הוכח בפני גובה הסכום ששולם בגין הבדיקה במוסך. אשר לשכרו של המומחה, זה עמד על 500, 11שקל לזמן עריכת חוות הדעת - 18.10.83(ראה בחוות הדעת עצמה). נראה לי, כי במסגרת סעיף 12(ב) לחוק החוזים זו הוצאה שנגרמה עקב נהול המו"מ כמו שנוהל ויש לפסוק לתובע פצוי בגינה בין מכוח סעיף 12(ב) ובין בתור הוצאות משפט. אלא שיש לפסוק לו רק מחצית מסכום זה, באשר חלק ניכר מחוות הדעת עוסק בענין היות המכונית מונית לשעבר, כלומר, בעילה שנדחתה על ידי. הנתבע ישלם לתובע מחצית משכר טרחת השמאי - כלומר סכום של 750, 5שקל. .12התוצאה היא אם כן כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 000, 150שקל. סכום זה ישולם תוך 10ימים מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ב. סכום של 750, 5שקל בצרוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מאז 18.10.83ועד לתשלום בפועל. ג. משדחיתי את עילתו העיקרית של התובע ישא כל צד בהוצאותיו (פרט לאמור בס' 12(ב) לעיל), אך הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 000, 50שקל בצרוף מע"מ על סכום זה. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.חוזהזכרון דברים