כללי: לפני תביעה בסך 113,320 ₪ נכון למועד הגשתה, 26.2.08. מהות התביעה הינה דרישת פיצויים, לטענת התובעת, בשל צריכת חשמל בלתי חוקית. התובעת טוענת, כי הנתבע הפעיל מסעדה ברח' שאול המלך 2 במועדים הרלוונטיים לתביעה. בתאריך 6.9.06 נערכה בדיקה מטעם התובעת, של מונה החשמל במסעדה. מן הבדיקה עלה, כי המונה חובל באופן ששיבש את תרשומת צריכת החשמל בנכס. התובעת גורסת, כי הנתבע התעשר שלא כדין על חשבונה והוא חייב להשיב לה את שווי החשמל שצרך ללא ידיעתה. מכאן התביעה. הנתבע מצידו הכחיש בהגנתו את התביעה. לטענתו, הוא ניהל מסעדה בשם "לה ג'טה" ברח' שאול המלך 2, תל-אביב החל משנת 1975 ועד שנת 2006. הנתבע טוען כי הוא איש עסקים הגון ומעולם לא התעוררה כל טענה כלפיו באשר לתשלומים ומיסים בגין המסעדה. טענות התובעת כלפיו, אינן מבוססות כלל וכולן סתמיות. בכל הבדיקות שבוצעו ע"י עובדי התובעת, לא היתה בעיה עם שעון החשמל ולראשונה עלתה טענה כלפיו בשנת 2006. לא ברור מדוע התובעת דורשת השבה משנת 1999, שעה שלראשונה עלתה הטענה כלפיו בשנת 2006. השעון הרי נבדק לאורך התקופה משנת 1999 ולכן אין צידוק לדרוש שבע שנים אחורה ללא בסיס. דיון: התביעה נתמכה בשני תצהירים. תצהירו של מר ארנפרוינד, שהוא על פי עדותו עובד מחלקת שירותים טכניים של חברת החשמל. הוא מנהל היחידה המזמינה מהמעבדה מוני חשמל, כאשר מתקיים חשד לשימוש בלתי חוקי. ראו עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 22-23. לגרסתו, המונה הרלוונטי לתביעה, הותקן במסעדה ביום 12.2.96. הנתבע היה רשום כלקוח התובעת במסעדה דנן, בזמן פעילות המונה. בתאריך 6.9.06, כאשר המונה נבדק ע"י מר טל אברבוך, התגלה במהלך הבדיקה שהחותמים של מכסה תיבת ההדקים של המונה וכן של לוח המונה, נפרצו ונסגרו בצורה מאולתרת ולא ע"י גורם מקצועי של חברת החשמל. דבר המעיד על ביצוע הצלבה לצורך שיבוש תרשומת המונה. ראו סעיף 5 לתצהירו. מר ארנפרוינד מציין עוד, כי מייד לאחר הגילוי הנ"ל, נבדקה צריכת החשמל בנכס רטרואקטיבית ונמצא, כי החל מחודש מאי 97 חלה ירידה חדה ומתמשכת ברישום צריכת החשמל. לדוגמא, בחודש מאי 1996 נרשמה צריכה של 7,546 קוט"ש ואילו בחודש המקביל 1997, נרשמה צריכה של 3,155 קוט"ש בלבד, ונתון זה נשמר פחות או יותר לאורך השנים, כמפורט בגיליון השימושים שצורף כנספח ב' לתצהירו. הוא מוסיף, כי מאחר ומאז בוצעה החבלה במונה, חלפו למעלה משבע שנים, נערך החישוב רק עבור התקופה מחודש נובמבר 1999 ועד חודש ספטמבר 2006. בסעיף 8 לתצהירו הוא אומר, כי הואיל וסוג השיבוש דנן, סביר להניח שהתצרוכת שנרשמה מהווה כשליש מן הצריכה בפועל, הרי ניתן לחייב את הנתבע על פי כמות קוט"ש משולשת מזו שנרשמה בפועל. החישוב שנערך מקל עם הנתבע ומתבסס על השוואה לשנה שקדמה לשיבוש מחודש אפריל 1996 ועד מארס 1997. החשבון בוצע על פי המחירון שהיה ידוע ביום עריכת החשבון ולאחר קיזוז הקוט"ש שנרשם ושולם בפועל. מר ארנפרוינד מעיד בסעיף 9 לתצהירו, כי עיון בדו"חות העסק שהציג הנתבע, לשנים 1999-2005, מעלה, כי לא רק שלא נרשמה ירידה בהכנסות, אלא שמחזור העסק היה במגמת עלייה. על גירסה זו חזר בעמ' 13 לפרוטוקול, ש' 16-22. מר ארנפרוינד נחקר על תצהירו בישיבת יום 10.7.11, הוא אישר כי המונה עצמו לא נשלח לבדיקה והסביר, כי החישובים מבוססים על קריאות מונים ועל השימושים כפי שנרשמו לשנים 1996-97. ראו עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 8-12. הוגש באמצעות העד דנן, המסמך נ/2. מסמך זה מציג גרף של שימוש בלתי חוקי בחשמל משנת 1996 עד שנת 2006. לפי דבריו, אכן משנת 1997 נרשמה ירידה בצריכת החשמל במקום המבוקר, אך לאחר מכן נרשמה עליה והגיעו לאותה נקודת מוצא. ראו עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 13-14. עוד הציגה התובעת עדות של מר טל אברבוך. הוא היה בודק המונים הרלוונטי שמצא את הפגם במונה של המסעדה. בתצהירו הוא מספר, כי בתאריך 6.9.06 נשלח לבדוק תקינות המונה הרשום על שם הנתבע. מר אברבוך העיד, כי הגיע למקום, זיהה את המונה במספרו ומצא: "כי החותמים של מכסה תיבת ההדקים של המונה וגם של לוח המונה נפרצו ונסגרו בצורה מאולתרת ולא ע"י חברת חשמל". ראו סעיף 4 לתצהירו. הוא הוסיף בסעיף 5: "כי מוליכי ההזנה של פאזה R וברגי ההידוק שלהם פצועים ומשופשפים מאוד". בסעיף 6 ציין, כי החותמים שמורים אצלו ויציגם בדיון, ואכן כך נעשה. במהלך הדיון הציג מר אברבוך את החותמים והדגים כיצד ניתן לפרוץ אותם. הוא אישר כי הגיע למקום וראה חותמים פרוצים, עמ' 17 לפרוטוקול ש' 15-18, עמ 19 ש' 7-19. אשר להיות המוליכים "פצועים ומשופשפים" השיב, כי זה לא עניין של שנות פעילות המונה, אלא שאלה של טיפול ואמר, כי הוא עצמו לא טיפל במונים. עמ' 18 לפרוטוקול ש' 16-23. שני העדים מטעם חברת החשמל היו נחרצים בגירסתם, כי הנתבע טיפל ופרץ את מונה המסעדה וגרם לקריאות לא נכונות של מונה החשמל, באופן המצדיק השתת אחריות כספית. הנתבע מצידו הגיש תצהיר עדות ראשית וטען, כי כתב התביעה של התובעת אינו מגלה עילה, וכי הטענות לא נבדקו די הצורך. הוא ביקש לשים את הדגש על נכונותו לפנות לבדיקת פוליגרף ועל סרובה של התובעת להצעה זו. ראו סעיף 2 לתצהיר. לדבריו, נערכה בדיקת מונה כל חודשיים למסעדה שבבעלותו, כל הבדיקות התקופתיות אושרו ע"י התובעת ולכן הוא מבקש להסיק, כי לא היתה בעיה כלשהי עם שעון החשמל של המסעדה. כיצד יתכן שהתובעת אשר ביצעה בדיקות תקופתיות וקריאות מונה תכופות לא הבחינה בבעיה במונים? המסקנה היא, כי המונה היה תקין ולא נעשתה בו כל חבלה ע"י הנתבע. ראו סעיפים 4-6 לתצהירו. הנתבע הוסיף, כי לא התחמק מאת הנתבעת אלא שיתף עימה פעולה, והגיע למשרדיה שלוש פעמים כדי לבדוק את הנתונים. מכאן הוא מבקש כי בית המשפט יסיק שאין המדובר בגניבת חשמל, אלא ברישום נכון של הצריכה בפועל. בסעיף 9 לתצהיר, הוא טוען כי בתחילה נאמר לו שאין בעיה עם השעון ורק לאחר מכן נטען כי השעון נפתח. הוא סבור, כי בודק מונים היה רואה בעת ביצוע הבדיקה השיגרתית כי החותם נשבר והעובדה כי במשך שבע שנים איש לא התריע על כך מלמדת על כך שהשעון לא חובל על ידו, והצריכה שנרשמה היתה צריכה תקינה. בישיבת יום 10.7.11 לא נחקר הנתבע על תצהירו, אולם בא כוח חברת חשמל, הדגיש, כי אין בהעדר החקירה כדי לשמש הסכמה לתוכן התצהיר. ראו עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 17-19. הנתבע זימן לעדות פרונטאלית בישיבת יום 10.7.11 את מר ברקו, שהיה עובד חברת החשמל במשך 31 שנה ויצא לגמלאות בשנת 2003. ראו עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 5-6. מר ברקו זומן באמצעות בית המשפט ולא מסר תצהיר מיוזמתו. מר ברקו העיד, כי המסעדה שהפעיל הנתבע היתה ברח' שאול המלך 2, מבנה לונדון מיניסטור. לעדותו בזמנים הרלוונטיים לתביעה, פרצה "שריפה אחת ענקית" באותו אזור. לאחר שרענן את זכרונו, אמר שהשריפה פרצה בשנת 1993. ראו עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 10-17. באמצעותו הוגש המוצג נ/1, מסמך של חברת החשמל מיום 17.5.93, מופנה למסעדת לה ג'טה, שם נאמר: "יש לחדש את מתקן החשמל שנפגע עקב רטיבות". מר ברקו הסביר, כי על פי נהלי חברת החשמל, מחלקת המונים היא זו שבודקת את תקינות השעון החשוד בגניבת חשמל. לדבריו, יש שיטות רבות לגנוב חשמל למרות השעון. ראו עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 22-29. הכרעה: בשקלול העדויות, אני מוצאת, כי התובעת הוכיחה את תביעתה עד כמה שהנטל עליה. התובעת הביאה עדויות קוהרנטיות ומשכנעות של ה"ה ארנפרוינד ואברבוך. העדויות נתמכו במסמכי חברת החשמל. שוכנעתי, כי אכן היתה חבלה בשעון החשמל הרלוונטי מעדותו של מר אברבוך. עדות זו עולה בקנה אחד עם הירידה החדשה בתצרוכת החשמל במסעדה בין מאי 1996 לבין מאי 1997. ירידה של יותר ממחצית כמות הצריכה. נסיונותיו של הנתבע להטיל את הפגמים בשעון או את הירידה בתצרוכת החשמל על השריפה שפרצה במתחם בשנת 1993, אינה מקובלת עלי. הדעת נותנת כי מאז שנת 1993 ועד שנת 1996, כבר נוקזה הרטיבות משעון החשמל וכי כל נושא החשמל במתחם טופל ושוקם מחדש. על כן, אין לומר כי מצבו הפיזי הרעוע של השעון, נובע מאותה שריפה. מקובלת עלי עדותו של מר אברבוך, אשר הדגים את האופן בו ניתן לחבל בשעון מסוג זה, שצילומו צולם כנספח נ/3 וכנספח 1 לתצהירו של הנתבע. מר אברבוך הסביר, כי החבלה אפשר שתעשה, באופן בו לא ניתן יהיה להבחין בה בבדיקה שיגרתית. עניין זה פותר גם את טענתו של הנתבע, כי לא ייתכן שקורא המונים לא הבחין בשעון הפרוץ קודם לכן. אני מאמינה לעדי חברת החשמל, כי קיימות שיטות רבות ומגוונות לגניבת חשמל וכי במקרה הרלוונטי, בדקו ומצאו, שחשמל אכן נגנב משעון זה. הנתבע בתצהירו לא הצליח להרים את הנטל המשני שהוטל על שכמו וגם העד מר ברקו, לא הועיל לו. עדותו של מר ברקו, לא סתרה את עדויותיהם של ה"ה ארנפרוינד ואברבוך. הנתבע תלה רבות בהסכמתו בשלב קדם המשפט לעמוד לבדיקת פוליגרף. מדובר במנגנון דיוני שהוצע לצדדים. אין לראות בהסכמה זו כשלעצמה, משום ראיה חלוטה לנכונות גרסתו של הנתבע. דיון מבורר לגופו של עניין והכרעה לאחר שמיעת עדויות, מהווה בסופו של דבר, המנגנון הראוי והנכון להכרעה בסכסוך משפטי. הכל על פי הוראות סעיף 53 לפקודת הראיות: "נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט". אלה, עדיפים על פני הסכמות דיוניות ומנגנונים אלטרנטיביים. מסקנתי היא אפוא, כי צודקת התובעת בטענתה בדבר טיפול בשעון ושימוש בלתי חוקי בחשמל. הנתבע שילם חשבון פחות באופן משמעותי מהחשבון אותו היה עליו לשלם בפועל. אשר לשאלה, בכמה יש לכמת את החשמל העודף שנצרך, אני סבורה, כי החישוב שערכה חברת החשמל בהתאם לכללים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון (ספר אמות המידה מנובמבר 2005), מניח את הדעת. חישוב זה תואם את הצריכה המדודה כפי שהוגשה לעיוני בנספח ב' לתצהירו של מר ארנפרוינד. הוכח, כי הצריכה בחודש מאי 1996 היתה כפולה מהצריכה שנמדדה בחודש מאי 1997. מכאן יש לשער, כי השימוש הבלתי חוקי בחשמל עמד על כפל הצריכה שנרשמה בפועל. התובעת ערכה חישוב בהתאם, ולא ניצלה את זכותה על פי הכללים לערוך חישוב של פי שלוש מסכום הצריכה המדודה. חישוב מידתי זה, הולם את הנסיבות ואני רואה לנכון לאמצו. סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 113,320 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 26.2.08, צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. עוד ישא הנתבע בתשלום אגרות משפט א' ו-ב', כערכן ביום תשלומן ושכ"ט עו"ד התובעת בסך 10,000 ₪, צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום, י"א תמוז תשע"א, 13 יולי 2011, בהעדר הצדדים. נועה גרוסמן, שופטתסגנית נשיאה גניבת חשמלחשמל