כתב ספורט - יחסי עבודה

כתב ספורט - יחסי עבודה

  1. זהו פס"ד בתובענה לשכר עבודה, דמי נסיעות ופדיון ימי חופשה.
  2. התיק נפתח במסלול של דיון מהיר, אולם היות והתעוררה שאלת יחסי עובד ומעביד הועבר התיק למסלול של דיון רגיל (בפני רשם) וניתנה החלטה על תצהירי עדות ראשית.
  3. אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות אלו:


א. התובע, במועד הרלבנטי, היה בן 24, בעל השכלה תיכונית, ללא רקע קודם והשכלה בתחום העיתונאי.
ב. הנתבעת פירסמה בשבועון היוצא על ידה מס' כתבות שכתב התובע (הכתבות צורפו לכתבי הטענות). מדובר בכ - 5-6 כתבות בענייני ספורט בהיקף של בין רבע לחצי עמוד כל אחת, אשר פורסמו במהלך התקופה שבין 1.5.01 ועד 14.6.01.
ג. התובע לא קיבל כל תשלום בגין פרסום כתבותיו.

4. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים היא שאלת קיום יחסי עובד ומעביד, ואם כן - מה סוכם בין הצדדים לענין תנאי עבודתו, היקף העבודה וגובה שכרו , ומה עשה בפועל.
ככל שביה"ד יקבע שאין יחסי עובד ומעביד - אין לבי"ד זה סמכות לדון בתביעתו. ככל שיקבע שיש יחסי עובד ומעביד - יתייחס ביה"ד גם לשאר רכיבי התביעה.
5. בפני ביה"ד העידו:
מטעם התובע: התובע ואחותו (אשר עבדה תקופה מסויימת בנתבעת).
מטעם הנתבעת: מר אביב נקש, מנכ"ל הנתבעת.

6. עדות התובע
ע"פ תצהירו של התובע באפריל 2001, נודע לו מאחותו, שעבדה באותה תקופה בנתבעת, כי יש משרת כתב ספורט פנויה בעיתון וכי בתיווכה ובנוכחותה נפגש עם המנהל התפעולי של העיתון מר רוני כהן. במהלך הפגישה נאמר לו שהעיתון מתעתד להפוך מעיתון צרכנות למקומון ולכן מחפש העיתון כתב ספורט לייסוד מדור ספורט קבוע.
תנאי לקבלתו לעבודה היה, לדבריו, הצגת מס' כתבות לדוגמא, וסוכם שאם יתקבל, יעמוד שכרו על 4,000 ₪ נטו לחודש, אשר יהיה שכר גלובאלי ללא קשר למס' שעות העבודה ולמס' הכתבות שיכתוב. כמו כן סוכם שעבודתו תהיה בתחום הספורט בלבד וכי כתבותיו תשתרענה על שני עמודי עיתון בכל גליון. לדבריו, הביא למר כהן בפגישה נוספת את הכתבות לדוגמא, ובאותה פגישה (שניה) הביע מר כהן את שביעות רצונו והודיע לו כי התקבל לעבודה וכי תוך מס' ימים יערך עמו חוזה. בפועל התחיל לעבוד לדבריו ב - 1/5/01, והמשיך לעבוד עד אמצע יוני 2001, אך מר כהן לא עמד בדיבורו ולא החתים אותו על חוזה. לדבריו, לצורך העבודה בעיתון עזב את עבודתו הקודמת במשמר בתי המשפט, אף ששם קיבל שכר למעלה מפי 2, לאור רצונו להשתלב בתחום העיתונאות. לדבריו עבד 7 ימים בשבוע, כולל נוכחות במשחקים שעמד לסקר, ופעל בחריצות ובמסירות לביצוע תפקידיו, כמוסכם.

בחקירתו הנגדית לא ידע לציין מתי עזב את עבודתו במשמר בתי המשפט, ואף לא זכר האם היה זה הרבה לפני שהתחיל לעבוד בנתבעת. יצויין כי התובע לא המציא מצידו כל תלוש ממקום עבודתו הקודם אשר יאמת את טענתו לענין הפסקת העבודה בסמוך להיקלטותו בנתבעת.
התובע ידע כי מר רוני כהן היה מנהל תפעולי בנתבעת, וכי מר אביב נקש היה המנכ"ל. הקשר של התובע הן לענין קבלתו לעבודה והן לענין הכתבות שכתב, היה רק עם מר רוני כהן. לדבריו, בחקירה הנגדית, חזר על כך שלא סוכם על היקף הכתבות שצריך לספק, אם כי דובר, לדבריו, על מדור ספורט של שני עמודים בעיתון, אותם היה אמור לחלוק עם שני כתבי ספורט נוספים. לענין הנחיות על מה לכתוב השיב כי לא היה אמור לקבל הנחיות מאף אחד (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 2/11/03, שורה 14).
ובהמשך (עמ' 4 שו' 22) נשאל אם קיבל הוראות על מה לכתוב, והשיב:
"הייתי צריך להודיע לרוני מה אני הולך לעשות השבוע, אבל על מה בדיוק הוא לא היה אומר לי על מה לכתוב".
לענין כתבות לדוגמא שהיה עליו להמציא כתנאי לקבלתו לעבוד - אמר בחקירתו הנגדית כי דובר על כתבה אחת לדוגמא שאינו זוכר את נושאה.
בהמשך (עמ' 4 שו' 8 נשאל):
"ש. כשמסרת לו את הכתבה הוא קרא אותה במקום ?
ת. כן."
"ש. ובמקום הוא הודיע לך שהתקבלת לעבודה.
ת. לא".
"ש. אלא
ת. קיבלתי ממנו טלפון אחרי יום או יומיים.".

לדברי התובע נכח בכל המשחקים שהיו אותה תקופה ובכל האימונים, כולל משחקים מחוץ לירושלים, וכן התייצב מדי יום לעבודה במשרד הנתבעת. לדברי התובע לא היה בקשר עם כתבי הספורט האחרים של הנתבעת, שהיו אמורים לחלוק עמו את מדור הספורט, אינו יודע מה היו תנאי עבודתם ובכל מקרה לא היה מתואם איתם לגבי תחומי הסיקור, ולא היתה כל חלוקה פנימית בין הכתבים.

ביה"ד יתייחס לעדות זו בהמשך (יחד עם ההתייחסות לשאר העדויות).

7. עדות הגב' רלי בן דוד - אחות התובע
בתצהירה הצהירה העדה כי סיפרה לאחיה כי הנתבעת מחפשת כתב ספורט וכי הציעה לו להגיש מועמדות. הראיון עם רוני כהן נערך בנוכחותה וכי רוני כהן הסביר בפגישה בה היתה נוכחת כי העיתון אמור להפוך מעיתון צרכנות למקומון ולכן הנתבעת מחפשת כתב ספורט למדור קבוע בעיתון. לדבריה, ביקש מר רוני כהן מאחיה מס' כתבות לדוגמא, וכי סוכם כי אם יתקבל לעבודה יקבל 4,000 ₪ נטו לחודש, על בסיס גלובאלי, בלא שיהיה מחוייב למס' שעות או למס' כתבות בחודש. כמו כן סוכם שיכתוב כתבות ספורט אשר תשתרענה על גבי שני עמודי עיתון בכל גליון. כעבור מס' ימים נודע לה מאחיה כי התקבל לעבודה. לדבריה ידוע לה כי התובע עזב את עבודתו במשמר בתי המשפט לצורך הענין, וכי הוא עצמו עשה כמיטב יכולתו תוך גילוי חריצות, יצירתיות, מכירות ונאמנות מוחלטת ואף זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו.

בחקירתה הנגדית העידה כי סוכם על כתבה אחת לדוגמא וכי סוכם כי אם יתקבל לעבודה יהיה זה בשכר של 4,000 ₪ נטו וכי במקביל יחתם חוזה עבודה. לדבריה, המשרה של התובע לא הוגדרה בשעות ובימים אלא בשני עמודים של כתבות בשבוע. לדבריה פגשה את אחיה, בתקופה שעבדו שניהם, יום יום במקום העבודה, אם כי לא הלכה איתו למשחקים .נ
לדבריה, עורך העיתון (כולל הספורט) היה באותה תקופה חיים ממן. לענין תקופת העבודה, העידה בתחילת עדותה כי היא עצמה החלה לעבוד בנתבעת בסוף מאי, תחילת יוני 2001, ובהמשך (בחקירה הנגדית) - כי היא קיבלה במרץ את הצעת העבודה וכי הביאה את אחיה לעבוד כחודש לאחר מכן, באפריל 2001.
גם לעדות זו יתייחס ביה"ד בהמשך.

8. עדות מטעם הנתבעת - מר אביב נקש
יצויין כי כבר בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי מר רוני כהן אינו עובד בנתבעת וכי לא תוכל הביאו לעדות.
בתצהירו כתב מנהל הנתבעת כי התובע לא הועסק בנתבעת כעובד, וכי אין העיתון, בהיותו עיתון צרכני, מעסיק בד"כ עובדים בתפקידי כתיבה ואינו משלם שכר לכתבים. כחלק מהיותו עיתון צרכנות, העיתון גם מפרסם כתבות בתחומים שונים, אך אלו נכתבות ע"י עובדים המועסקים בתפקידים אחרים, או ע"י כתבים חיצוניים, שמעוניינים, על מנת להתפרסם ולצבור נסיון ומוניטין, לפרסם כתבות. ככל שמדובר בכתבים שעוברים סף מסויים - מסכים כי כתבותיהם אכן יפורסמו, אולם ללא כל תשלום, ובודאי שלא ע"י יצירת יחסי עובד ומעביד בשל כך.

לדבריו לא מועסקים אנשים בעיתון אלא רק בידיעתו ואישורו, כמנכ"ל, והתובע לא התקבל על ידו, ולא אושר על ידו, ולכן אף לא נחתם עמו חוזה העסקה, כמקובל. באותה תקופה פורסמו, לדברי המצהיר, כתבות ספורט נוספות (שצורפו לכתב ההגנה) ע"י כותבים נוספים, ללא תמורה. לענין מר רוני כהן - לדבריו הקשר עמו נותק ואינו יכול לאתרו. בכל מקרה, ע"פ הידוע לו התובע לא התייצב במשרד הנתבעת בפרקי זמן קבועים, לא קיים שגרת עבודה, לא קיבל הוראות והקשר הצטמצם לפרסום מס' כתבות מצומצם, מפרי עטו. לדבריו, גם אם היה תנאי שיפרסם שני עמודי עיתון בשבוע (דבר שמוכחש) - לא עמד בתנאי זה אלא פירסם מס' כתבות קצרות, ובודאי לא שני עמודי עיתון כל שבוע.

בחקירתו הנגדית העיד מנהל הנתבעת כי שוחח עם רוני כהן, לאחר שסיים את עבודתו, כשהבין שהוא עלול להתבע, אם כי לא איתרו לצורך הבאתו למשפט, היות ורוני כהן כבר לא גר באותו הבית. לדבריו כמנכ"ל החברה, כל עובד חייב לקבל את אישורו לענין תנאי שכר, דבר שלא נעשה במקרה של התובע, מה גם שלא היה מאשר אותו כעובד, לו היו פונים אליו, היות ולא היה בעל נסיון או רקע מתאים ולא היה לו שווה להשקיע בו. לדבריו, הסכום של 4,000 ₪ נטו גבוה יותר ממה שקיבל העורך ולכן אף לא סביר שיקבל עובד חסר נסיון והשכלה ועוד במשכורת חודשית וללא כל מגבלות או דרישות. לדבריו יש סף מסויים שאדם צריך לעבור כדי שכתבותיו יתפרסמו, וכי בכל מקרה לא רוני כהן אמור לבדוק את הכתבות אלא העורך. העובדים שמקבלים שכר בנתבעת הם מפיצים, גרפיקאים, מנהלי חשבונות וכו'. לדברי העד הוא עצמו יושב קבוע יום יום במשרדי המערכת ואכן זיהה את התובע בביה"ד כמי שהיה במשרדו, אך לא כמי שבא כל יום. לדבריו, לא יכול להיות שהתובע היה מגיע יום יום למערכת מבלי שהיה רואה אותו.

9. ניתוח העדויות
יצויין כבר עתה כי אין לביה"ד אלא מה שהובא בפניו - ומה שהובא (ע"י שני הצדדים), לוקה בחסר, ויש להצטער כי הצדדים לא הביאו עדים וראיות נוספות לחיזוק טענותיהם.

לענין עדות התובע
התובע טוען שבמשך חודש וחצי הגיע יום יום למשרד המערכת. לא ברור מדוע היה עליו לעשות כן אם טוען שלא נדרש לעבוד שעות מסויימות או בהיקף מסויים, ואם עבד כל יום במערכת - מה היה לו לעשות שם מדי יום. אין כל הסבר בעדותו מה עשה שם מלבד כתיבת מס' כתבות במחשב. יצויין כי להערכת התובע פורסמו רק כ - 50% מהכתבות שכתב, כך שגם אם נכונה הערכתו זו, ועבד על כ - 10-12 כתבות (שמחציתן פורסמו), עדיין לא ברור לשם מה הגיע יום יום למשרד, (ואין טענה כי סייע או עשה דברים נוספים במערכת, פרט לכתב נוספת בענין נדל"ן שעשה בהתנדבות, ולא פורסמה). התובע לא הביא לעדות כל אדם נוסף שעבד עמו באותה תקופה ושיכול להעיד על היקף או על עצם עבודתו, וסביר להניח שמי שמגיע יום יום למערכת - יוצר קשרים מסויימים ויכול להביא עדים על עצם עבודתו. יש אף לתמוה על תנאי העסקתו, ע"פ גירסתו. למעשה, הסיכום היחידי שבין הצדדים לטענתו, היה שיקבל 4,000 ₪ הנטו, ללא כל מגבלות, וללא כל עמידה בדרישות, (פרט לכך שמדור הספורט בכללותו, כולל כתבות של כתבים אחרים, אמור היה להיות בן שני עמודים, ולחילופין - לפי גירסת האחות, היה אמור לכתוב שני עמודים בכל שבוע - דבר שאין מחלוקת שלא עשה). ע"פ עדותו היה רשאי לכתוב על כל נושא שהוא, בספורט, אף ללא תיאום עם כתבי הספורט האחרים, ורק הסביר לרוני כהן (שלא הבין בספורט), על מה בדעתו לכתוב באותו שבוע. בפועל, כאמור, הכתבות מפרי עטו (על פני חודש וחצי), הסתיימו במס' מצומצם של כתבות לא ארוכות, שפורסמו.
היות ומדובר בגוף עיסקי, לא ברור מדוע לגירסתו כדאי היה לנתבעת להשקיע בו ולשלם לו משכורת קבועה של 4,000 ₪ נטו לחודש. נכון שהכתיבה נעשית לאחר ביקור במשחקים, אולם הנתבעת מעוניינת בתוצאות, ומדוע עליה להשקיע בכתב חסר נסיון ללא כל דרישות מינימום ממנו ?
לטענת בא כוחו, לא הוא אחראי למה שמתפרסם ע"י העורך לכן אין לבוא אליו בטענות. אלא שלא ברור עדיין מה ההגיון להעסיקו, כאדם חסר נסיון, בהיקף של משרה מלאה ולא בהתאם לכתבות שיהיו ראויות לפרסום.
בכל מקרה, אף לא הוצגו כל טיוטות או סקיצות לכתבות אחרות שכתב (ולא פורסמו), ומעבר לאמירה סתמית כי כתב כתבות נוספות שלא פורסמו - אין לכך כל הוכחה שאכן עשה כן.

יש להוסיף ולציין כי אף שהתובע ידע לומר בבירור שעבד מה - 1/5/01, לא זכר מתי עבד במשמר בתי המשפט ואף לא הביא כל תלוש או מסמך לענין זה. לדבריו אינו זוכר תאריכים, אך אעפ"כ, ידע לנקוב באופן מדוייק בתאריכי העסקתו, בתצהיר שהגיש.

עדותה של אחות התובע אינה מוסיפה הרבה, ובחלקה אף סותרת את האמור בתצהירה ובעדות התובע.
ראשית, יש לזכור כי אכן מדובר באחותו של התובע ושמטבע הדברים יש לה ענין לסייע לאחיה, דבר אשר מפחית במידה מסויימת את משקל עדותה. שנית אף שהעדה ציינה בתצהירה כי ע"פ הידוע לה התובע עבד בחריצות ובמסירות, ולשביעות רצונם המלא של הממונים עליו - לא ציינה כל עבודה ספציפית שעשה, ואף לא את שם הממונים שהיו מרוצים ממנו. שלישית, יש מס' גירסאות סותרות (מועד עבודתו של התובע ומועדי עבודתה שלה, האם נדרש למלא בעצמו שני עמודי עיתון או יחד עם כתבים נוספים, וכן דרך קבלתו לעבודה ומס' הכתבות לדוגמא שהגיש).ב

העדות היחידה שמסרה האחות מידע אישי הוא על כך שהיא הביאה אותו לפגישה עם רוני כהן, שרוני כהן אמר באותה פגישה כי אם יתקבל, יקבל 4,000 ₪ נטו, ללא כל הגבלת היקף העבודה. (עדות שחוזרת על דברי התובע, אך מעלה אותן שאלות), וכי דובר על הגדלת העיתון והעברתו מעיתון צרכנות למקומון. (העדה לא נכחה בפגישה בה התקבל לעבודה). כמו כן העידה שפגשה אותו יום יום בעבודה, אם כי לא הלכה איתו למשחקים. כאמור, אין כל הסבר מה עשה בעבודה מעבר לתאור כללי שעבד בחריצות.ו

התובע לא המציא עדויות אובייקטיביות אחרות. מעדותו לא ברור מדוע לא פנה למנכ"ל הנתבעת לענין תנאי עבודתו, גם כשלא נחתם עמו חוזה, ואף לאחר שלא קיבל שכר. כמו כן לא ברור מדוע לא פעל בתיאום עם העורך (כשאחותו ידעה מיהו העורך בעיתון). יצויין כי ביה"ד מקבל את גירסת מנהל הנתבעת כי הוא, כמנכ"ל, אכן התייצב יום יום לעבודה, והתובע יכול היה לפנות אליו הן במהלך התקופה הרלבנטית והן לאחריה, אך לא עשה כן.נ

התובע לא הביא כל מסמך לתיעוד (מעבר לכתבות שפורסמו) שיש בהם כדי להעיד על פעילותו העניפה לצורך כתיבת הכתבות (לא הומצאו כרטיסי משחק, רישום ביומנו ואף לא טיוטות של כתבות אחרות שכתב ולא פורסמו).
יצויין עוד כי מעיון בעדויות התובע ואחותו לא לגמרי ברורה הגירסה לגבי מתי ואיך התקבל לעבודה - האם התקבל לאחר שהראה כתבה אחת לדוגמא או מס' כתבות, האם התקבל לעבודה במהלך הפגישה עם מר רוני כהן או רק קיבל על כך הודעה טלפונית, והאם אותם שני עמודי ספורט שהיו אמורים, לדבריו להיות בעיתון המורחב, היו אמורים להיות רק מפרי עטו או גם מפרי עטם של כתבי הספורט האחרים.ב
בכל אחת מנקודות אלו ניתנו ע"י התובע ואחותו גירסאות שונות. כמו כן לא התקבלה תשובה מספקת הן בעדות התובע והן בעדות אחותו, כיצד יתכן שעבד בחריצות ובמסירות 7 ימים מלאים בשבוע, אולם בפועל פורסמו כל כך מעט כתבות (ובהיקף מצומצם כל כך).

עדות מר אביב נקש
יצויין כי גם בעדותו של מר נקש אינה נקיה מספיקות. ראשית - לא ברור מה נעשה כדי לאתר את מר רוני כהן, לאור העובדה שכחודשיים לאחר סיום עבודתו של מר כהן היה לו עדיין קשר עמו (כשעדותו של מר כהן יכולה היתה לשפוך אור על שאלת קבלתו של התובע לעבודה). על פניו נראה כי על מנהל הנתבעת היה לפעול לאיתורו של העד, יותר משטרח, ולכל הפחות היה עליו להבהיר בעדותו כיצד פעל בשקידה ראויה ובחוסר הצלחה (אם אכן כך הדבר), לאיתורו של מר כהן. (אם כי יש לציין כי הודיע כבר בכתב הגנתו שהקשר עמו נותק, וכי אם - כטענת התובע - היה קל לאתרו היה יכול אף הוא לעשות מאמץ להביאו לביה"ד). שנית, לא הובא לעדות אף כתב נוסף מאלו שכתבותיו התפרסמו, כדי להוכיח שגם הכתבים האחרים (שאינם עובדי הנתבעת בתפקידים אחרים), אינם מקבלים שכר. בנוסף יש תמיהה מסויימת בכך שלא היתה כל התעניינות של המנכ"ל בשאלה מי כתב את הכתבות (גם אם הן מצומצמות), ומיהו אותו אדם שהגיע למערכת ומה היו מעשיו שם.

אעפ"כ, ולמרות ספיקות אלו, לאור גירסותיו הסותרות והלא מספקות של התובע (ושל אחותו), הן לענין אופן הקבלה לעבודה והן לענין מהלך העבודה - יעדיף ביה"ד את גירסת מנהל הנתבעת. ביה"ד מקבל כי הוא, כמנכ"ל , היה אמור לקבלו לעבודה וכי הוא לא עשה כן, וכי לא היה לו ענין לקבלו, ככתב חסר נסיון והכשרה, ובודאי שלא באופן גלובאלי של 4,000 ₪ לחודש, ללא כל תנאים ודרישות. ביה"ד גם מקבל את עדותו, כי הוא כמנכ"ל נכח יום יום במערכת, וכי לא יתכן שהתובע היה מגיע יום יום למשרד, ומבלי שהיה רואה אותו.

נכון אמנם כי חלק מעדות המנכ"ל מסתמכת על דברים ששמע מרוני כהן, לאחר שהבין שיתכן ויתבע, אלא, שבנסיבות אלו, ומשרוני כהן לא הובא לעדות (מטעם מי מהצדדים), מקבל ביה"ד כי מנהל הנתבעת הוא הגורם הקרוב ביותר על מנת להעיד על הדברים (ועדות שמיעה אינה בהכרח פסולה בביה"ד לעבודה).ו

10. היות ומתעוררת בתיק שאלה של עצם קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, יביא ביה"ד את עיקרי ההלכות לענין יחסי עובד ומעביד:
א. יחסי עובד ומעביד הם ביסודם יחסים חוזיים, נשוא ההתקשרות הינו עבודתו של האחד כנגד שכרו של השני (דיון מס' לו/ 2-8, חיימוביץ נ' מד"י, פד"ע ח' 472, 475). ביסוד קיומם של יחסי עובד ומעביד מונחת התקשרות חוזית היוצרת ריקמה הדדית של חובות וזכויות (תב"ע מה/ 0-51, המוסד לביטוח לאומי נ' איילה שרון, פד"ע טז, 169).
ב. בקביעה אם קיימים יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות כדין. (דב"ע לט/ 3-112 שמואל זבורובסקי נ' אגודת ביה"כ הגדול ע"ש גיבורי ישראל, פד"ע יא', 309).נ
ג. משך השנים נטו בתי המשפט לייחס חשיבות רבה יותר למבחן זה או אחר. כיום אחד המבחנים הדומיננטים הוא מבחן ההשתלבות. בעת בדיקת העובדות הקובעות את מבחן ההשתלבות יש לייתן את הדעת לסימני ההיכר של מבחן ההשתלבות, כגון פיקוח, תלות כלכלית-משפטית, חובת השירות האישי, ועוד (דב"ע לו/ 3-55 אברהם אולו נ' הייליג את אייזקס בע"מ ואח' פד"ע ח' 85).
ד. למבחן ההשתלבות שתי פנים - הפן החיובי והשלילי.
הפן החיובי: תנאי ההשתלבות במפעל או בעסק הוא שקיים במפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, ושהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ועל כן אינו בבחינת גורם חיצוני (דב"ע 3-27, עירית נתניה נ' דוד בירגר פד"ע ד, 177).
הפן השלילי הוא שהאדם בו מדובר משולב במפעל ואינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

ה. מרכיבים נוספים שיש ליתן עליהם את הדעת ע"פ הפסיקה הינם: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, התלות הכלכלית, בלעדיות העבודה, הסתמכות המעסיק על המועסק, המבנה הארוגני - כלכלי של העסק, הקשר התעשייתי, סוג התפקיד, חובתו של המועסק לעמוד לרשות המעסיק בזמני כוננות, התמשכות הקשר בין הצדדים, סדירות הקשר, רציפותו ותדירותו, מקום ביצוע העבודה, מיהו המספק את כלי העבודה, אפשרות שילובו של המועסק בארגון העבודה הכולל בעסק, שטחת תשלום השכר, צורת ניכוי מס הכנסה ומשמעות הרישום במוסד לביטוח לאומי, תשלום מס ערך מוסף, כיצד הוצג המועסק כלפי חוץ וכיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם.

המבחנים הללו אינם בגדר אמות מידה מוחלטות אלא שכל מבחן מהווה סממן הנלקח בחשבון לאחר שקילת מכלול הסממנים, האיזון ביניהם ומשקלם המצטבר. (כפי שעולה בהרחבה מפסק דינו של כב' השופט שמואל טננבוים בתיק עב 1406/00 חנה קרן נ' ה.ל.ס. בע"מ תק - עב 2003 (2), 749).ב
(פירוט מלא של כל ההלכות והתפתחות הפסיקה לענין זה מצוי בפסקי דין כמפורט מטה:
בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ' (4) 628. בג"צ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נג' (5) 433. דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נד' (4) 817. ע"ע 300274/96 צדקא נ' מדינת ישראל פד"ע לו' 625. ע"ע 283/99 ברק נ' כל הקריות בע"מ פד"ע לה' 641. ע"ע 300275/98 וייסלר נ' מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, פס"ד מיום 18/12/00 לא פורסם. דב"ע נה/ 2-5 דעבול ואח' נ' מדינת ישראל ואח' פד"ע כט' 481. ע"ע 300064/96 קרני נ' אביבי ואח' פד"ע לו' 241. ע"ע 300021/98 טריינין נ' חריש ואח' פד"ע לז' 433. ע"ע 300229/99 כהן נ' דן ואח' פד"ע לז' 817. מ. גולדברג "עובד ומעביד תמונת מצב" עיוני משפט י"ז (1992) 19 בעמ' 30).
ביה"ד יבחן האם לאור העדויות דלעיל הוכיח הובע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד.

מבחן ההשתלבות
לדברי התובע, לצורך הכתיבה נכח במשחקי ספורט רבים לצורך תעודם ואף נכח יום יום במערכת לצורך כתיבת כתבותיו. בין השאר ציין כי הציוד שהשתמש בו לצורך הכתבות היה מחשב הנתבעת. ביה"ד אינו מקבל את טענתו כי הגיע יום יום למערכת.
ביה"ד מקבל כי את הכתבות כתב במחשב הנתבעת, אולם לאור היקף הכתבות, השימוש בציוד הנתבעת, היה מצומצם ביותר. מבחן ההשתלבות בוחן את ההשתלבות במקום העבודה, ביחס לביצוע העבודה הנדרשת (דב"ע לא/ 27-3, דוד ברגר נ' עירית נתניה, פד"ע ג', 177). ואילו כאן - הדרישות היו מצומצמות מאוד. לאור תאור הדברים ע"י התובע, ולאור מספר הכתבות המצומצם, לא ברור כיצד השתלב בעסקי הנתבעת.
התובע, לא ידע לציין שם של מי מעובדי הנתבעת או כתביה האחרים, ולא הבהיר, כאמור, מה עשה מדי יום במשרד וכיצד השתלב במערך העבודה של הנתבעת. קשה איפוא לומר, ע"פ תאורי התובע בעצמו, כי שולב בעבודתו אצל הנתבעת. לענין הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, לא נטען דבר לענין זה, ולא הובאו ראיות כדי שביה"ד יבחן את התקיימות או אי התקיימות הפן השלילי.

מבחן הפיקוח
אכן עולה מדברי התובע כי עידכן את מר רוני כהן לגבי נושאי הכתיבה אך לא קיבל ממש הנחיות בענין, מה גם שמר רוני כהן לא הבין, לדבריו, כלל בתחום הספורט (ואף לא היה עורך מדור הספורט). לפיכך, נראה כי התובע נהנה, ע"פ גירסתו מחופש כתיבה מלא. אפילו תיאום עם כתבי הספורט האחרים לא נדרש לעשות. הפיקוח המינמלי (אם ניתן לראותו כפיקוח) ע"י מר כהן, יכול באותה מידה להיות פיקוח על משתתף חופשי שמקבל הוראות כלליות או עובד בקבלנות או אף מתנדב (ור' לענין זה ע"א 611/69, קנפיטה סבאג נ' מד"י ואח', פד"י כד', (2), 70).

לתובע לא היתה כל מסגרת של שעות, הוא לא היה אמור להודיע בבואו ובצאתו, ולמעשה לא מתקיים מבחן הפיקוח. ביה"ד סבור כי התובע אכן הגיע למשרד הנתבעת מפעם לפעם, לצורך כתיבת הכתבות אולם בזמנים שבחר, ולא בהתאם לדרישות שנקבעו לו.
גם סיקור המשחקים מחוץ למערכת נעשה ללא כל פיקוח (ותיאום), והתובע פעל לענין זה באופן עצמאי לחלוטין, וע"פ שיקול דעתו.ו

כוונת הצדדים
כל עבודה נעשית לצורך הפקת תועלת ע"י המעסיק. העובד - מבצע עבודות שהמעסיק זקוק להם ונהנה מהם, ותמורת כך מקבל שכר. לא ברור מדוע היה על הנתבעת להסכים לתנאי העסקה כפי שהוצגו. לנתבעת לא היה ענין שהתובע יסקר משחקי ספורט, לשם הסיקור, אלא לשם פרסום הכתבות, אולם הפרסום בפועל, היה מצומצם ביותר. מדוע עליה לקבל עובד חסר נסיון והשכלה, לעבודה ללא כל הגבלה ומבלי לדרוש מינימום כל כתבות ראויות לפירסום? אם הכוונה לקבלו כעובד במשכורת חודשית , סביר היה שהיתה מבקשת ממנו לדווח על פעילותו, לקבל תמורה ברורה להשקעה, להנחות אותו, ולפקח עליו בפעילותו, לתאם את תחומי הסיקור שלו עם כתבים אחרים, לצרפו לישיבות מערכת וכו', ולכל הפחות לדרוש ממנו מס' כתבות מינימלי,שאם לא כן - לשם מה משלמת לו משכורת? יצויין כי אף שלטענת התובע דובר על הפיכת העיתון מעיתון צרכני למקומון - לא הביא התובע כל ראיה כי אכן כך נעשה וכי היתה הרחבה כלשהיא של העיתון מהמצב שהיה קודם להתקשרות עמו. לאור זאת, אין ביה"ד סבור כי ע"פ כוונת הנתבעת היה רצון התקשרות על דרך של יצירת יחסי עובד ומעביד.


מבחנים נוספים
כאמור, מעבר לעדות התובע (ושל אחותו), ומס' מצומצם של כתבות שפורסמו - לא הומצאו לביה"ד מסמכים של יחסי עובד ומעביד. אין דיווח לרשויות המס, אין כל רישום של מהלך עבודתו, לא הומצאו טויטות של כתבות אחרות שביצע, לא נטען שעזר לעובדי הנתבעת במהלך נוכחותו הקבועה במשרד הנתבעת ואין די בפרסום הכתבות כשלעצמן כדי לראות כי אופן ההתקשרות בינהן הוא של יצירת יחסי עובד ומעביד. גם לפי פסה"ד של שאול צדקא נ' מד"י ואח' (פד"ע לו, 625), לא נמצאו סממנים היכולים ללמד שהתקיימו יחסי עובד ומעביד.

סוף דבר:
נטל ההוכחה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, (כמו גם לענין היקף העבודה ותנאיה), הינו על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

משביה"ד בודק את מבחני הפסיקה לענין קיום יחסי עובד ומעביד, ומעמיד זו מול זו את עדויות הצדדים , יעדיף ביה"ד את גירסת מנהל הנתבעת (אף שגם היא לוקה בחסר), על פיה לא העסיקה את התובע כעובד מטעמה, ובודאי שלא כעובד על בסיס שכר חודשי, (ללא כל דרישות מינימום, לא של היקף שעות העבודה ולא של ה"תוצרת").

לאור כל זאת, קובע ביה"ד כי התובע לא הוכיח שהתקיימו יחסי עובד ומעביד, ועל כן, נדחית התביעה מחוסר סמכות עניינית.
ככל שהתובע מעוניין לתבוע את הנתבעת בגין שכר סופרים או תשלומים אחרים המגיעים לו (אם מגיעים לו) במסגרת הקשר שבינהם - יהיה רשאי לפנות לביהמ"ש המוסמך.

ולענין הוצאות
משהתביעה נדחתה מחוסר סמכות עניינית, היה מקום לפסוק לתובע הוצאות. אעפ"כ, לאור הספק לענין מאמצי הנתבעת להביא את מר רוני כהן לעדות, ומאידך - לאור העובדה שבפועל פורסמו מספר כתבות פרי עטו של התובע ללא שקיבל תמורתם דבר - ביה"ד אינו פוסק הוצאות בגין ההליך בבי"ד זה.

ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בוררות ספורט

  2. פציעה ביום ספורט

  3. סכסוכי עבודה בספורט

  4. שכירות אולם ספורט

  5. חברות בעמותת ספורט

  6. פציעה במועדון ספורט

  7. בוררות לפי חוק הספורט

  8. עורך דין דיני ספורט

  9. עורך דין פציעות ספורט

  10. כתב ספורט - יחסי עבודה

  11. פטור מארנונה לצרכי ספורט

  12. נפילה בזמן ריצה ספורטיבית

  13. התנגדות לבניית אולם ספורט

  14. סכסוך בין בעלי מועדון ספורט

  15. פיצויים על פציעה בשיעור ספורט

  16. פיצויים עקב נפילה במגרש כדורגל

  17. פציעה בשיעורי ספורט בבסיס צבאי

  18. זכויות יוצרים על צילומי ספורט

  19. אחריות מורה לספורט לתאונה בשטח בית הספר

  20. יחסי עובד מעביד בין מאמן לאגודת ספורט

  21. מזכיר התאגדות ספורט - יחסי עובד מעביד

  22. אחריות מועצה מקומית לפציעה במגרש ספורט

  23. מגרש ספורט ליד הבית - תביעה בדין מטרד

  24. נפילה במגרש כדורגל בשטח בית ספר בשיעור ספורט

  25. סמכות בית הדין לעבודה - תביעה נגד אגודת ספורט

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון