הפסד השתכרות ופגיעה במוניטין 1. בקשה למחיקת התביעה בשל אי-תשלום אגרה בשיעור המתחייב. 2. "מהות התביעה" - לפי כותרתה - "נזק גוף". לבד מן המדינה נתבעו בתחילה משטרת ישראל, חוקרי משטרה, עיתונאים, אתרי האינטרנט WALLA ו- YNET, העיתון "גלובס" וגלי צה"ל. על-פי המלצתי הוסכם בקדם-המשפט על מחיקת התביעה נגד מרבית הנתבעים, זולת המדינה. בתביעה מתואר התובע כאיש עסקים, מנהל תיקים, קרן נאמנות, אנליסט ויועץ השקעות. "התובע נשוי ואב לילד. איש משפחה מכובד ומקובל בחברה. בתקופה הרלבנטית לתביעה זו היה סגן נשיא הקונגרס הבוכרי, היה חי ברמת חיים גבוהה, גר בפנטהאוז, מתאמן כל יום עם מאמן אישי, 3 פעמים בשבוע מעסה מגיע למשרדו לטיפול בעיסוי, נוסע באוטו יגואר ונמנה על המעמד החברתי הגבוה" (סעיף 13 לכתב התביעה). בתביעתו טוען התובע כי נעצר במעצר שווא על-ידי המשטרה ביום 29.8.05 מעצר אשר גרם לו "התמוטטות נפשית וכלכלית ונפילה ממעמדו החברתי הגבוה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (סעיף 14 לכתב התביעה). על-פי טענתו הפעילה המשטרה סוכן מדיח שנועד "לייצר" ראיות נגדו. התובע נעצר ובעקבות זאת "היה במצב נפשי קשה... נכנס לדכאון והתקשה לתפקד" (סעיף 20 לכתב התביעה). דבר מעצרו נודע ברבים. "בחדר החקירה נודע לתובע לראשונה כי 'הזמין' כביכול את רצח העיתונאי יצחק דנון מעיתון גלובס" (סעיף 25 לכתב התביעה). "התובע נכלא בתא מעצר מעופש, עכברים וג'וקים מתרוצצים בתא, זוהמה וצחנה בכל מקום... הייתה לו הרגשה כי כל מסלולי הקשר במוחו כואבים ודלוקים" (סעיף 28 לכתב התביעה). חרף חקירה בוטה, נוקשה ומאומצת, נסגר תיק החקירה על-ידי הפרקליטות מחוסר אשמה. קרן הנאמנות שניהל התובע הייתה במקום הראשון בטבלת הדירוגים של הקרנות לפני מעצרו. לאחר מכן פדו הלקוחות את הכספים מהקרן והתובע רשם בספריו 0 הכנסות. בכתב התביעה מתוארת באריכות אחריותה של המדינה, בין היתר בעוולת הפרת חובה חקוקה, פרסום לשון הרע, הפרת חוזה, כליאת שווא, נגישה. התובע תובע פיצויים כספיים בגין "נזק מיוחד" (הפסד השתכרות ומוניטין בעבר) בסך של 15,000,000 ₪, הוצאות משפטיות בשל ניהול ההליך הפלילי בסך של 30,000 ₪, פיצויים בגין "נזק כללי" (כאב וסבל ועוגמת נפש, פגיעה בשמו הטוב של התובע, פגיעה בכבודו ובצלם האדם של התובע, הפסד השתכרות ופגיעה במוניטין) בסך של 50,000,000 ₪, וכן גם פיצויים עונשיים. 3. לטענת המדינה בבקשתה למחיקת התביעה בשל אי-תשלום אגרה בשיעור המתחייב, זועק נסיונו של התובע להפוך את קופת הציבור למזור ומרפא של בעיותיו והתנהלותו, בעיות שאין להן דבר וחצי דבר עם רשות מרשויות המדינה. ביום 5.8.10 הורשע התובע בעבירות שונות ובהן קשירת קשר לבצע פשע, איסור קבלת טובת הנאה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אי-דיווח במטרה להטעות, ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הרשעתו של התובע בעבירות הללו הייתה בקשר להתנהלותו בחברות שבבעלותו לניהול תיקים והשקעות. שנים קודם לכן, במהלך חודש מרץ 2005 הוּשׂם התובע במעצר למשך מספר ימים בבית המעצר באבו כביר, בעקבות חקירה של הרשות לניירות ערך, חקירה שהובילה בסופו של דבר להגשת כתב אישום ולהרשעתו של התובע בעבירות כנ"ל. בעת שהייתו בבית המעצר נפגש התובע באקראי, לטענת ב"כ המדינה, עם סוכן אשר הופעל על-ידי משטרת ישראל בפרשה אחרת. הסוכן דיווח לממונים עליו כי בעקבות היכרותם בבית המעצר פנה אליו התובע בדברים אשר עוררו חשד כי התובע מבקש "לנטרל" אדם מסויים, וכי לשם כך ביקש ליצור קשר עם גורם המקורב לארגון פשע. בעקבות מידע זה פתחה המשטרה בחקירה נגד התובע בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע. על מנת לקדם את החקירה, לטענת ב"כ המדינה, ביקשה המשטרה מבית משפט השלום בפתח תקווה לקבל צו המורה לחברת "איתורן" להעביר אליה מידע שיאפשר לה להתחקות אחר התובע. בפני בית המשפט הוצג תיק החקירה והמידע שנאסף עד לאותו מועד. בית המשפט נעתר לבקשה על יסוד המידע שהוצג בפניו, וניתן צו כמבוקש. לאחר קבלת המידע מאת חברת "איתורן" נפגשו התובע והסוכן פעם נוספת. ביום 29.8.05 עוכב התובע לחקירה במשטרה בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע. חומר החקירה הועבר לקצין משטרה אשר החליט על מעצרו של התובע למשך 24 שעות, ובאותו יום הוגשה בקשה לבית משפט השלום ברמלה להארכת מעצרו של התובע לצורך השלמת החקירה (מ 1696/05). בדיון בבקשת המשטרה להארכת המעצר הוצגו לפני בית המשפט פעולות חקירה שבכוונת המשטרה לבצע. נציג המשטרה השיב לשאלות בא-כוחו של התובע והציג בפני בית המשפט את חומר החקירה, בכלל זה, הודעותיהם של הסוכן המשטרתי ושל התובע. בית המשפט החליט להאריך את מעצרו של התובע עד ליום 1.9.05. בהחלטת בית המשפט נקבע בין היתר כי "...החשוד שבפניי הודה בקשר עם הסוכן המשטרתי, הודה בכך כי ביקש לנטרל את העיתונאי, אך לדבריו לא הייתה זו בקשה קונקרטית לביצוע פשע אלא קריאת מצוקה בדבר מר גורלו. אין ספק כי על המשטרה לברר את האירוע עד תום שכן אם האירוע כפי שטוענת המשטרה מדובר באירוע חמור ביותר שמלמד על מידת מסוכנות רבה ביותר...". בהמשך שוחרר התובע בתנאים מגבילים. עם סיום החקירה ובחינת מכלול הראיות שנאספו בתיק, הוחלט בפרקליטות על סגירת התיק מחוסר אשמה. לטענת ב"כ המדינה, הודה התובע ב'רחל בתך הקטנה' בקשר עם סוכן משטרתי ובכך שביקש ממנו "לנטרל" עיתונאי. פרשנותו של התובע לדבריו-שלו לא יכלה להתקבל כפשוטה, ונדרשה חקירה לבירור העובדות. התובע לא נעצר לשווא, וכאמור התבסס המעצר גם על החלטה שיפוטית. בתביעתו טוען התובע כי נגרמו לו נזקים רבים. בין היתר, לדבריו, בעקבות מעצרו "איבד את אמונתו במערכת אכיפת החוק, רואה את העולם כולו כמזויף, מלא שחיתות, עורמה ומעשה תרמית, מתקשה לתת אמון באנשים ובמערכות משפטיות, חברתיות או כל מסגרת אחרת...". לטענת ב"כ המדינה, הרשעתו של התובע בעבירות שבהן הורשע שומטת את הקרקע מתחת לטענותיו. לדבריה, הגדיל התובע לעשות והעמיד את תביעתו באופן מלאכותי על סך של למעלה מ-65 מיליון ₪, תוך ציון סכומים מופרזים וסתמיים בראשי הנזק השונים. כל זאת תוך תשלום אגרת משפט מינימאלית, בעקבות הכתרת מהות תביעתו בכותרתה כ"נזקי גוף". לבד מכך שמדובר בסכומי כסף מופרכים, טוענת ב"כ המדינה כי יש בהתנהלותו של התובע משום שימוש לרעה בהליכי משפט. תביעתו של התובע בגין "פיצוי עונשי" איננה תביעה בגין נזקי גוף אלא תביעה כספית, כמו גם תביעתו בגין עוגמת נפש, פגיעה בכבודו ובצלמו של התובע ופגיעה במוניטין. ככל שמבקש התובע פיצוי בראשי הנזק הנזכרים עליו להתכבד ולשלם את האגרה כדין. תחת זאת, הכתיר התובע את תביעתו כולה כתביעה בגין נזקי גוף ושילם בגינה את אגרת המינימום הקבועה בתיקים מסוג זה, הגם שלגבי חלק מראשי הנזק המצויינים בתביעה אין מדובר כלל בנזקי גוף. פיצויים עונשיים אינם נזק גוף. אבדן מוניטין והכנסות בסכום המוערך בכ-65 מיליון ₪, איננו נזקי גוף. מדובר בתביעה כספית שבגינה נדרש תובע לשלם אגרת משפט בשיעור של 2.5 אחוז מסכום הנזק הנתבע. 4. התובע מתנגד לבקשה. בא-כוחו מציין כי הבקשה הוגשה שלוש שנים לאחר הגשת התביעה, לאחר ניהול הליכים רבים, שאלונים וגילוי מסמכים, ולאחר שהתובע נבדק על-ידי מומחים מטעם המדינה. עוד ציין ב"כ התובע כי כבר בעבר הוגשה בקשה בעניין תשלום האגרה, ואף-על-פי-כן המשיכו ההליכים המשפטיים להתנהל כסדרם. לגוף העניין, טוען התובע כי מדובר בתביעת נזקי גוף, וכי האגרה שולמה כדין על-פי תקנה 5 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. לתביעתו צירף התובע חוות דעת של מומחים בתחום הסכרת והפסיכיאטריה אשר קושרים את נכותו לאירועים המתוארים בכתב התביעה. לטענת התובע, רכיבי הנזק הנתבעים הם הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, וכן כאב וסבל כמקובל בתביעות נזיקין בגין נזקי גוף. הפיצוי בגין עוגמת נפש לא נתבע בנפרד, אלא גלום בתביעה לפיצויים בגין כאב וסבל. לטענת ב"כ התובע עיסוקו הוא במסחר בניירות ערך. הפסד ההשתכרות ייקבע על-פי נתונים כספיים וחוות דעת כלכליות. גם אין דרישה כספית נפרדת עבור מוניטין והעניין הזה גלום בהפסד ההשתכרות בעתיד. ב"כ התובע הפנה לדברי ד"ר שלמה לוין בספרו פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (עמוד 5): "מאז חקיקת חוק כבוד האדם וחירותו יש לפרש את דיני האגרות בדרך ליברלית באופן שבמקרה של ספק לגבי עצם חיוב בהליך באגרה... יהיה המתדיין רשאי בדרך כלל לפירוש המקל...".   5. נקודת המוצא היא אכן כטענת ב"כ התובע, כי יש לפרש את דיני האגרות בדרך ליבראלית ולהעדיף במקרים של ספק את הפירוש המקל עם התובע. זאת, מחמת העובדה כי זכות הפנייה לערכאות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה (דברי כבוד השופט א' גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון אברהים (ניתן ביום 30.5.04)). ברם, עמדתו של התובע כי עניינה של תביעתו כולה ב"נזקי גוף", אינה מתיישבת עובדתית ולא משפטית עם הדין. בצדק הפנתה ב"כ המדינה לפסק הדין ברע"א 5237/06 הנהלת בתי המשפט נ' ראלב מנסור (ניתן ביום 6.7.08): "טול למשל אדם שנפגע מהוצאת דיבה. לצד הנזק הממוני המיוחד העשוי להיגרם לו כתוצאה מכך (אובדן מוניטין, הכנסות וכו') קיים 'הנזק הכללי' המתבטא בעוגמת הנפש, בסבל החברתי והאישי, בפגיעה שנפגע בכבודו ובביזוי שנתבזה בו בעיני הבריות. הערך המוגן של הניזוק שפגע בו המעוול במקרה זה איננו בגופו של הניזוק. הערך המוגן של הניזוק שפגע בו המזיק הינו בפגיעה שפגע בכבודו, במעמדו, בדימויו העצמי ובעיני הבריות, וכיוצא באלה. הפיצויים אותם תובע - מי שדיבתו הוצאה רעה - אינם בשל ליקוי שנגרם לנפשו או לגופו ובגריעת יכולותיו כתוצאה מליקוי שכזה. הפיצויים הנתבעים הנם בשל הפגיעה שנפגעו כבודו ודימויו. תביעת פיצוי שכזו אינה אפוא 'בשל נזק גוף'... פיצויים הנתבעים בשל 'עוגמת נפש', 'צער', 'השפלה', 'ביזוי' וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעוול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל 'נזק גוף'. שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל'נזקי גוף'. זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה - שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזקי גוף... קבוצת נזקים נוספת הנתבעת בכתב התביעה, גם היא לא מעוררת שאלה של ממש. הכוונה היא לתביעת 'הפיצויים העונשיים' בסכום כולל של 2,500,000 ₪ הנתבעים בגין 'ההתרשלות הזדונית בחקירה ובמיון הראיות', 'שימוש באמצעי חקירה לא חוקיים', 'הסתרת מידע בחקירה', 'הפרת החובה לשמור על זכויות התובעים' ו'התמשכות הטלת הרפש בתובעים למרות זיכויים'. ראשי נזק נתבעים אלה, אין להם על פני הדברים ולא כלום עם תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף... תביעת פיצוי בגין 'כאב וסבל' שמקורם הנטען הִנו בפגיעה בגוף (לרבות פגיעה נפשית), מהווה במפורש תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. ברם, שעה שהכאב והסבל הנטענים מקורם בעצם שלילת החירות שלא כדין, ולא בנזק גופני או נפשי כפשוטם, כי אז לא תסווג תביעת הפיצויים בגינם כתביעה לפיצוי בשם נזקי גוף. אכן, 'כאב וסבל' בתור שכאלה משמעם פגיעה כזו או אחרת בנפשו של אדם, בכבודו, במעמדו וכיוצא באלה. אולם, אין הם בתור שכאלה בלבד כדי נזק נפשי הבא בגדרי 'נזק גוף'... טול, לדוגמה, תביעת פיצויים בעילת הוצאת דיבה ולשון הרע. ראש נזק עיקרי ומרכזי בתביעות מעין אלה הִנו ב'פגיעה נפשית' שהיסב הפרסום הפוגע לניזוק. אין לך פגיעה קשה לנפשו של אדם מהכפשתו, ביזויו, רמיסת כבודו ועשייתו פלסתר בעיני הבריות. ברם, לשון בני אדם, השכל הישר וסיווגם הנכון של הדברים, אינו נותן כי נראה בתביעה שכזו של הניזוק נגד מפרסם הדיבה 'תביעה לפיצויים בשל נזק גוף'" (דברי כבוד השופט י' אלון בפסקאות 7-14). הדברים יפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו. 6. את סעיף 69 לתביעתו 'הכתיר' התובע כ"נזק תדמיתי" אשר נגרם כתוצאה מן הפרסום המוקדם על אודות מעצרו. סעיף 70 לתביעתו עוסק ב"פגיעה במוניטין" שנגרמה לתובע, לטענתו, ולפיכך יש לפסוק לטובתו "פיצויים מיוחדים" בסך של 15,000,000 מיליון ₪. עוד תובע התובע בתביעתו, להטיל על המדינה "פיצויים עונשיים", "פיצויים בגין פגיעה במוניטין לעתיד", "פיצויים בגין הפגיעה בשמו הטוב", וכן פיצויים נוספים בגין "פגיעה בכבודו ובצלמו". סכום התביעה במה שנוגע ל"נזק הכללי" הוא בסך של 50,000,000 מיליון ₪. על פניה התביעה איננה ברורה כל-עיקר. אין ניתן לדעת אל-נכון אֵלו סכומי כסף נתבעים בגין נכותו הרפואית התפקודית של התובע, ואלו סכומי כסף נתבעים בגין רכיבים אחרים. כזאת לא ייעשה. "פגיעה בשמו הטוב של התובע", "פגיעה בכבודו ובצלם האדם של התובע", כנטען בתביעה אינם באים בגדר "נזקי גוף". הוצאת דיבה ופרסום לשון הרע, ככל שאכן נגרמה פגיעה שכזו לתובע, הריהי קשה, אך גם היא אינה באה בגדר "נזקי גוף". כאֵלו הם גם "פיצויים עונשיים": "בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע כי הפיצוי העונשי הוא בבחינת 'בן חורג' לפיצוים הנזיקיים. מטרתו של הפיצוי העונשי אינה לפצות את הניזוק בשל הנזק שנגרם לו, אלא להוות רכיב הרתעתי, עונשי או מחנך. כלומר, הפיצוי העונשי אינו נובע, מעצם טבעו, מהנזק שנגרם לניזוק ואינו תלוי בו או מוגבל על ידו. הפיצוי העונשי לא נועד להשיב את מצב הניזוק לקדמותו, אלא לשקף את החומרה המיוחדת המיוחסת למעשה העוולה" (דברי כבוד השופט א' גרוניס ברע"א 7644/09 תרכובות ברום בע"מ נ' פרופ' שאול לדני (ניתן ביום 11.4.10)). עצם העובדה כי התביעה בכללותה היא תביעה נזיקית, אין בה כדי לשנות את אופיים של הפיצויים העונשיים הנתבעים ככאלה. 7. הפועל היוצא מן האמור הוא כי אין בסיס לטענת התובע כי תביעתו כולה בסך של 65,000,000 ₪ עניינה ב"נזקי גוף". אגרת בית המשפט שולמה אפוא בחסר. 8. אשר לטענת התובע על כך שבקשת המחיקה מאת המדינה הוגשה רק לאחר שלוש שנים, שבמהלכן התנהלו דיונים והושקעו משאבים, וזאת לאחר שבעבר הוגשה בקשה דומה: אכן, הוגשה בקשה בעבר לדחיית התביעה על הסף או למחיקתה על יסוד כמה טעמים, ובהם כי לא שולמה אגרה מספקת בתובענה. כבוד הרשם החליט אז כי הבקשה תידון לפני השופט שידון בתובענה. הבקשה הוגשה על-ידי מקצת הנתבעים שהתביעה נגדם נמחקה בהסכמה כאמור לעיל. מבחינת המדינה, מדובר בבקשה ראשונה בעניין זה. אכן, מוטב היה להגיש בקשה בעניין זה בשלב קודם, אך מכל מקום אין בחלוף הזמן כדי להצדיק 'מחילה' או ויתור על תשלום האגרה כדין. חלק לא מבוטל מן הזמן שחלף נבע גם מן הבעייתיות שבכתב התביעה. על כל פנים, במה שנוגע לאגרה, בכספי ציבור עסקינן. קופת הציבור לא צריכה לשאת בנזק. 9. התלבטתי לא מעט, משום עוצמתה של זכות הגישה לערכאות. בידוע, כי מחיקת כתבי טענות תֵעשה רק במצבים קיצוניים, כאשר אין ניתן להעמיד חלופה סבירה אחרת. שקלתי בדעתי אם ניתן יהיה למחוק רק חלק מן התביעה. שקלתי שמא ראוי בנסיבות העניין ליתן לתובע פרק זמן נוסף לתשלום יתרת האגרה. ברם, התובע לא הציע בתגובתו לבקשה, גם לא לחלופין, לתקן בדיעבד את הטעוּן תיקון, לשלם כעת את האגרה כדין או לתקן את התביעה. באתי לכלל דעה כי נסיבות העניין אינן מאפשרות דרכים חלופיות אלו. התביעה באופן שהוגשה אינה בהירה כל צרכה, לפרקים סתומה, ואין ניתן להסתמך עליה לצורך דיון יעיל והוגן. בתביעה לא נקבע באופן מפורש וברור מהו סכום התביעה בגין כל ראש נזק. אין ניתן בשלב זה לפצל את התביעה לראשי נזק שעל פיהם ישא התובע בתשלום האגרה. גם אין זה תפקידו של בית המשפט לעשות את מלאכתו של התובע, לבור את הבר מן התבן, לפצל את התביעה ולנסחה מחדש. גם עצם העובדה כי סכום התביעה נראה על פניו מופרז, ולכאורה, על-פי כתבי הטענות, נראה כי אין לו יסוד מוצק, מונעת אפשרות למתן פטור מתשלום אגרה (הגם שלא הוגשה על-ידי התובע בקשה בעניין זה, גם לא בתגובתו לבקשתה הנדונה של המדינה למחיקת התביעה), אם ידו אינה משגת את תשלומהּ. 10. מכיוון שלא שולמה אגרה בסכום הנדרש, ומשום שסעד חלופי מתון יותר איננו ישים בנסיבות העניין, החלטתי לקבל את בקשת המדינה ולהורות על מחיקת כתב התביעה. אין בכך כדי למנוע מאת התובע להגיש תביעה חדשה ערוכה ומתוקנת כדין, ולשלם בגינה אגרה כדין. מכיוון שהבקשה הוגשה בשלב מאוחר, אינני עושה צו להוצאות. מוניטיןהפסדי השתכרות