תובע שלא הגיש תצהיר עדות ראשית

עיקרי העובדות וגדר המחלוקת: בפני תביעה ותביעה שכנגד. ההתייחסות לצדדים תהא בהתאם לתביעה הראשונה שהוגשה. התובע הוא קבלן כח אדם בתחום השמירה והאבטחה. הנתבע היא חברה המספקת לגופים שונים שירותי שמירה, ניקיון ואבטחת מבנים. ביום 26.10.07 התקשרו הצדדים בחוזה לאספקת עובדים מהתובע לנתבעת (להלן: החוזה). תוכן החוזה שבכתב אינו שנוי במחלוקת. הצדדים פעלו בהתאם לחוזה והתובע סיפק לנתבעת עובדים. בחודש מאי 2008 התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתשלום עבור חודש אפריל 2008. התובע טען כי הנתבעת אחרה בתשלום, והנבעת הכחישה את הטענה. המחלוקת חזרה על עצמה גם בחודש שלאחר מכן. התובע טען כי הנתבעת הפרה את החוזה והוא מבוטל, והפסיק את אספקת העובדים לנתבעת. בעקבות זאת נאלצה הנתבעת לגייס עובדים ממקומות מרוחקים ולטענתה נגרמו לה נזקים שונים. התובע הגיש תביעה לתשלום עבור החודשים אפריל, מאי. הנתבעת הכחישה את חובתה לשלם וכן טענה לקיזוז והגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה בשל הפסקת אספקת העובדים. ברקע הדברים יש לציין כי לנתבעת טענה נוספת לפיה שילמה תמורת העבודה נשוא התביעה בשיק לטובת אדם אחר, מר יערון פוזננסקי. לטענתה נתבעת פוזננסקי והתובע עשו יד אחת, הציגו בפני הנתבעת מצג לפיטו שיק שניתן על ידה נגנב, כשלאמיתו של דבר קיבלו כפל תמורה, הן בגין השיק הגנוב כביכול והן בשיק נוסף שניתן להם. טענות אלו מתבררות בבית משפט השלום בראשון לציון. הנתבעת ביקשה העמד הדיון בתיק זה עד להכרעה בתיק האחר, ובהחלטה מיום 19.1.10 החלטתי כי הדיון בתיק זה יתקיים ולא יושהה, אולם פסק הדין יהיה חלקי במובן זה שלא תוכרע בו טענת הקיזוז המייחסת לאותו שיק ולטענו הנדונות בבית משפט השלום בראשון לציון. כך, כל חבות שתוטל על התובעת בפסק דין זה תהא כפופה להכרעה בטענות הנתבעת באותו פסק דין. על כן, במובן זה, פסק הדין שניתן בתיק הנוכחי הוא פסק דין חלקי. האם הפרה הנתבעת את החוזה עם התובע 4. התובע טען כי הנתבעת הפרה את החוזה בין הצדדים וגמרה לו נזק בכך שלא יכול היה לשלם את שכער העובדים במועד. אין מחלוקת על כך שבהסכם ההתקשרות בין הצדדים נקבעה, בסעיף15.ג חובת תשלום על בסיס שוטף פלוס שלושים יום. התובע אינו חולק על תוכן ההסכם, אולם הוא טוען כי "הצדדים הסכימו ביניהם עוד בתחילת הדרך כי לאחר הגשת החשבון, תערוך התובעת שכנגד בדיקה של החשבון, ולאחר שלושה עד חמישה ימים מהגשתו, תעביר לנתבע שכנגד שיק דחוי למועד אשר בו היה אמור להתבצע התשלום, כך שהנתבע שכנגד יוכל לנכות את השיק מיד לאחר קבלתו, ולשלם לעובדיו..." (סעיף 4 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד). 6. למעשה טוען התובע כי ההסכם שבכתב אינו שמקף נכונה את ההסכמה בין הצדדים, וכי יש להוסיף לחוזה שבכתב תניה נוספת שעניינה חובת הנתבעת למסור לתובע שיק דחוי עוד לפני מועד התשלום על פי החוזה. אני דוחה את עמדת התובע בנושא זה וקובעת כי לא הוכח קיומה של הסכמה כזו בין הצדדים וכי הנתבעת לא הפרה את החוזה בין הצדדים, מנימוקים אלו: 7. טענות התובע הן טענות בעל פה נגד מסמך שבכתב, כך שמלכתחילה מעמדן הראייתי אינו מוצק. על אחת כמה וכמה כשאין בפני תצהיר עדות ראשית ועדות מפורטת וספציפית, המבהירה את העובדות הרלוונטיות: מדוע לא נכללו הסכמות אלו בהסכם הכתוב, מתי הגיעו הצדדים להבנות שבעל פה, וכיוצא באלו. כל שיש הוא כתבי הטענות ותצהיר תמיכה של התובע, כאשר גם כתב התביעה שכנגד כולל טענה בדבר קיומה של הסכמה בין הצדדים, מבלי לפרט את הנסיבות בהן הגיעו להסכמה זו. גם פרק הזמן בו מדובר אינו ממושך: החוזה נחתם בחודש אוקטובר 2007, והטענות מתייחסות לאפריל 2008, דהיינו מדובר בתקופה של 5 חודשים לכל היותר בהם הוקדם התשלום לעומת המתחייב בחוזה. כך שנראה שבכל מקרה אין מדובר בפרק זמן ממושך שיש בו כדי לבסס נוהג מחייב או ציפיה והסתמכות. 8. בהחלטת ביניים מיום 11.7.10 קבעתי כי יש לראות את התובע כמי שויתר על הגשת תצהיר עדות ראשי מטעמו. נושא זה יידון בהרחבה בהמשך. אציין לענייננו כי גם אילו הייתי רואה את התצהיר שצורף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כתצהיר עדות ראשית, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה, כיון שגם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ובתצהיר התומך בו אין פירוט של הנסיבות המהוות תשתי להסכמה שבעל פה. 9. המסקנה העולה מן האמור היא שהנתבעת לא הפרה את החוזה בכך שנמנעה מהקדמת התשלום, ודאי שלא הפרה את החוזה הפרה יסודית, והתובע הוא הנושא באחריות לביטול החוזה ולהימנעות מאספקת העובדים. מבחינת חובותיהם וזכויותיהם של הצדדים, התובע זכאי לתשלום עבור עבודת העובדים בתקופה בה בוצעה העבודה. אולם הנתבעת זכאית לקזז מהתשלום את ההוצאות שנגרמו לה בגין הפסקת ההתקשרות שלא בהתאם לחוזה. יש לבחון, איפוא, מהו הסכום המגיע לתובע ומהו הסכום שיש לקזז ממנו. התשלום לתובע עבור חודש מאי 2008 10. התובע טוען כי הוא זכאי לקבל מהנתבעת סכום של 15,846.5 ₪ בצירוף מע"מ, שהם 18,302 ₪. התובע טוען כי הוכיח את סכום התביעה בשני אופנים: בכתב התביעה וכתב ההגנה לתביעה שכנגד, שם מפורטות טענותיו, וכן במסמך ת/1 שהוא תחשיב שנערך מול נציגי הנתבעת. אבחן את מעמדן של שתי ראיות אלו: 11. כאמור, בהחלטת הביניים מיום 11.7.10 קבעתי כי לא ניתן לראות את תצהיר הלאקוני שצורף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד כתצהיר עדות ראשית, והתובע נחשב כמי שויתר על זכותו להגיש תצהיר עדות ראשית. ב"כ התובע בסיכומיו טוען כי ההחלטה מוטעית וכי לא היה עליו להגיש תצהיר עדות ראשית בנוסף לתצהיר האימות. על כן אתייחס פעם נוספת וביתר הרחבה לעניין: 12. ראשית, במישור הדיוני פורמלי, תצהיר האימות הוגש יחד עם כתב ההגנה לתביעה שכנגד. התצהיר עצמו מתייחס לכתב ההגנה בלבד, ונאמר בו כי העובדות המפורטות בכתב ההגנה שכנגד הן בידיעתו האישית והטיעונים המשפטיים נכונים למיטב ידיעתו. כך שהתצהיר אינו יכול להתפרש כמתייחס לכתב התביעה. אמנם באותה החלטת ביניים ציינתי כי ניתן להסתפק בתצהיר כ"'נושא' גם את התביעה ככל שמדובר בחובה הפורמלית של צירוף תצהיר". מטעם זה נמנעתי מלמחוק על הסף את תביעת התובע. עם זאת, לא ניתן להוסיף ולמתוח את התצהיר עוד ועוד ולראות בתצהיר אימות שהוגש במסגרת תביעה שכנגד כתחליף לתצהיר עדות ראשית במסגרת התביעה הראשונה. 13. התובע טוען כי הגשת תצהירי עדות ראשית היא זכות ואינה חובה, ומפנה לספרו של מנחם קליין, סדר הדין המהיר - בית משפט השלום, מהדורה שניה 2009, בעמ' 51. שם מובעת עמדה לפיה הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי בעל דין אינה בגדר חובה. אוסיף כי במקרה זה העובדה שהגשת התצהיר לא היתה חובה נובעת גם מהחלטתי מיום 19.1.10, בה קבעתי כי כל צד יוכל להגיש תצהירי עדות ראשית נוסף על הקיימים תוך 60 יום. 14. אני נכונה לקבל את עמדת ב"כ התובע לפיה בנסיבות העניין הגשת תצהירי עדות ראשית נוספים הם בבחינת זכות ואינם חובה. התובע לא היה חייב להגיש תצהיר, ואינו נחשב כמי שנמנע מלפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. עם זאת, משבחר שלא להגיש תצהירים נוספים, התובע אינו יכול להיחשב כמי שהוכיח את עובדות כתב התביעה. תצהיר האימות של כתב ההגנה אינו תחליף לתצהיר עדות ראשית להוכחת התביעה שכנגד. משלא הוגש תצהיר שכזה נחשב התובע כמי שויתר על זכותו להגשת תצהיר. 15. טענה נוספת של התובע היא שסכום החוב הוכח באמצעות מסמך ת/1. מסמך זה הרשום בכתב יד נושא את הכותרת קבלן - מודיעין ישפרו 5/08. המסמך עצמו כולל שמות אנשים ונתונים הנראים כחישוב מספר שעות עבודה, כשלגבי חלקן מצויין "רגיל" ולגבי אחרים נרשם "שבת". ב"כ התובע טוען כי זוהי התחשבנות שנערכה בין התובע לבין נציג הנתבעת, שבעקבותיה נקבע הסכום לתשלום והתובעת הפיקה חשבונית בהתאם. לטענתו העד מטעם הנתבעת, מר שמעון קויפמן, הודה בעדותו בחשבון זה. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את החוב, כי החוב הוכח על ידה וכי לא ניתן למצוא בדברי העד קויפמן הודאה בסכום החוב ובמסמך ת/1. 16. המסמך ת/1 לא צורף אמנם לכתב התביעה המקורי, אולם מאחר שנזכר בכתב התביעה והעד מטעם הנתבעת נחקר עליו בדיון בבקשת הרשות להגן איפשרתי את הגשת המסמך כראיה לעובדות שאושרו על ידי העד. מאחר שקבעתי כי יש לראות את התובע כמי שלא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הרי שהתובע עצמו לא עמד בנטל הוכחת חובה של הנתבעת אליו בראיות משל עצמו. השאלה שנותרה היא האם הוכח החוב בחקירתו של עד הנתבעת. 17. בחקירתו הקצרה של העד קויפמן במסגרת בקשת הרשות להגן לא ניתן לראות הודאה בחוב ובתחשיב שנערך, שכן כל שאמר בנושא זה הוא שלא ראה ולא ערך את החשבון (פרוטוקול מיום 26.4.09 עמ' 1 בתחתית העמוד). כאשר נחקר בחקירה הנגדית בתיק העיקרי על סכום החוב ועל המסמך ת/1, מר קויפמן לא הודה במפורש בעובדות אלו. עם זאת, אין בחקירתו הכחשה של העובדות שהוצגו לו. העד נשאל מתי הפסיק התובע את העבודה ולא ידע להשיב. כשנשאל אם הדבר היה בחודש יוני השיב "יכול להיות" (עמ' 9. יובהר כי בשל העדר מספור של הפרוטוקול הקיים במערכת נט המשפט, מתייחסים מספרי העמודים של הדיון מיום 11.7.10 לעותק הפרוטוקול המצוי בתיק בית המשפט). העד נשאל מה יתרת הזכות של התובע והשיב "מבחינתי אין לו יתרת זכות. לא קיבלתי כסף" (עמ' 9 לפרוטוקול). כשנשאל על ההתחשבנות ת/1 השיב העד כי אינו מכיר את המסמך ויש לשאול על כך את מנהל סניף ירושלים (עמ' 8). העד אישר כי מנהל הסניף הוא שבודק חשבונות ומאשר אותם, והעד עצמו אינו נדרש לכל חשבון וחשבון (עמ' 10 בראש העמוד). בתשובה זו יש למעשה אישור כי החשבון נערך על ידי מנהל סניף מטעם הנתבעת. אציין כי כל הדברים הללו נאמרו עוד לפני הסתייגותו של ב"כ הנתבעת כי לפיה הוא חוקר "לשם הזהירות בלבד". הסתייגות זו הושמעה מאוחר יותר. 18. ניתן, איפוא, לראות כי כאשר הוצגה לעד תיזה עובדתית, הוא נמנע אמנם מלאשר אותה במפורש אך נמנע גם מלהכחישה. את המסמך ת/1 העד לא הכחיש וטען כי האישור שלו הוא בסמכותו של אדם אחר הכפוף לו. כשנשאל על קיומו של חוב כלשהו כלפי התובע השיב כי מבחינתו אין כל חוב והתייחס בכך לטענת הקיזוז הנוספת שיש לנתבעת, הנדונה בתיק בבית המשפט בראשון לציון. אין בתשובת העד התייחסות עניינית, ודאי שאין בה הכחשה, להתחשבנות בין הצדדים על בסיס עובדות התיק הנוכחי בלבד. במצב הדברים, כאשר הוצג לעד מסמך ההתחשבנות ת/1, הוא אישר את עריכתו על ידי אדם מטעמו, לא הציג תיזה נגדית בעניין ההתחשבנות ולא ביקש להביא לעדות את מנהל המחוז האחראי למסמך, יש לראות בדברי העד משום הודאה מכללא באותו חשבון. 19. לאור כל האמור אני קובעת כי התשלום המגיע לתובע עבור עבודתו אשר לא שולם על ידי הנתבעת הוא 18,302 ₪. טענת הקיזוז 20. הנתבעת טוענת כי יש לקזז מהתשלום לתובע את ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מביטול החוזה והפסקת העבודה על ידי התובע. אני מקבלת את הטענה באופן עקרוני. לאחר שקבעתי לעיל כי הנתבעת לא הפרה את החוזה, הרי שלא קמה לתובע זכות לבטל את החוזה, ועליו לשאת בתוצאות הביטול. יש לבדוק אלו הוצאות הוכחו על ידי הנתבעת. 21. בתצהירו של מר קויפמן פורטו ההוצאות שנגרמו לנתבעת. חלק מהן הן הוצאות בעין שנגרמו כתוצאה מהצורך להביא עובדים מאתרים רחוקים יותר. אמנם לא הוצגו קבלות לגביהן, אולם העובדות הן בידיעתו של העד ולא נסתרו על ידי הנתבעת (ראו חקירת קויפמן בעמ' 10, 11). על כן אני מקבלת את עמדת הנתבעת בנוגע להוצאות אלו: דלק להסעת עובדים לאתר הום סנטר - 2,000 ₪ דלק להסעת עובדים לאתר ביתילי - 1,600 ₪ עלות מפקח - 3,000 ₪. קנסות בגין ליקויי שמירה - 2,500 ₪. עלות ביגוד שלא הוחזר על ידי הנתבע - 2,000 ₪. 22. סעיף נוסף שנתבע, עלות חשבונית ממוצעת בגין שמירה וניקיון, משמעותו לא הובהרה ואני דוחה את התביעה בגינו. עוד תביעה הנתבעת סכום של 10,000 ₪ כפיצוי על הפרת חוזה ו-20,000 ₪ על פגיעה במוניטין. הפגיעה במוניטין לא הוכחה כלל, וההיפך מכך: על פי גירסת הנתבעת עצמה נראה שהיא עשתה כל מאמץ למנוע פגיעה במוניטין שלה ולשם כך טרחה והביאה עובדים ממקומות מרוחקים. מאחר שעלה בידיה לעמוד בהתחייבויותיה לא נפגעו המוניטין שלה. באשר לפיצוי על הפרת החוזה, הנתבעת לא הסבירה כיצד חושב הסכום. משניתן לנתבעת פיצוי על ההוצאות בפועל, ובהתחשב בהיקף החוזה שלא היה גדול במיוחד, אני פוסקת לנתבעת פיצוי גלובלי על הפרת החוזה בסכום של 1,000 ₪. סיכום 23. סיכום הפיצויים להם זכאית הנתבעת כמפורט לעיל עומד על 12,100 ₪. סכום זה יש לקזז מן הסכום של 18,302 ₪. את היתרה בסך 6,202 ₪ על הנתבעת לשלם לתובע, בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 20.7.08. 24. כפי שהובהר לעיל, פסק דין זה כפוף לתוצאות פסק הדין בת"א 3838/08 בבית משפט השלום בראשון לציון. ניתן היום, ט' אלול תשע"א, 08 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. עדותדיוןמסמכיםתצהיר עדות