##להלן פסק דין בנושא הפסקת עבודה לפני לידה:## לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (ב"ל 539/99; השופטת ש' מאירי), לפיו נקבעה זכאותו של המשיב לדמי לידה לתקופה שמתום ששת השבועות הראשונים שלאחר לידת בנו שילדה לו אשתו המשיבה. להלן עובדות המקרה כעולה מפסק-דינו של בית-הדין האזורי וחומר הראיות: (א) המשיבה עבדה משך שנים כמורה לאנגלית באולפן לבגרות בע"מ. תקופת עבודתה במהלך שנת הלימודים הייתה דו-מחזורית. מחזור ראשון של תלמידים היא לימדה בין החודשים אוקטובר-דצמבר, ומחזור שני של תלמידים היא לימדה בין החודשים פברואר-יוני. תקופת העסקתה אצל מעבידתה נקצבה מראש לפני כל מחזור לתקופת המחזור בלבד. כך התנהלו הדברים עד לשנת 1998. (ב) בשנת 1998 לימדה המשיבה מחודש פברואר 1998 ועד ליום 10.6.1998, שאז תם מועד העסקתה המחזורי הקצוב. (ג) המשיבים נשואים זה לזו וביום 23.9.1998 נולד בנם בכורם - אהוד. (ד) אחר תום תקופת העסקתה ביום 10.6.1998, פנתה המשיבה לשירות התעסוקה, אך לא על מנת למצוא עבודה עד ליום הלידה אלא על מנת לקבל דמי אבטלה. לאחר הלידה, שהייתה כאמור ביום 23.9.1998, לא חזרה המשיבה לעבוד, ועל-פי קביעתו העובדתית של בית-הדין האזורי, "לא הובאה כל ראיה, ולו קלושה, לעובדה, כי התובעת בקשה לחזור לעבודה החל מתום 6 השבועות הראשונים שאחר הלידה". (ה) המשיב, בן-זוגה של המשיבה, הינו עורך-דין עצמאי במקצועו. לטענתו, לאחר הולדת בנו הוא "יצא לחופשת לידה כדי לסייע לתובעת בטיפול בבנם, ביום 1.11.98" (סעיף 2(ד) לכתב-התביעה). (ו) ביום 17.11.1998 הגישו המשיבים למוסד תביעה לתשלום דמי לידה, בה ביקשו שמחצית מדמי הלידה תשולם למשיבה מיום הלידה ועד למועד הפסקת עבודת המשיב ויתרת דמי הלידה ישולמו למשיב ממועד הפסקת עבודתו ועד למועד תום תקופת דמי הלידה לה הייתה זכאית המשיבה. (ז) בפועל ממש שילם המוסד למשיבה דמי לידה מלאים מיום 12.8.1998 ועד ליום 3.11.1998, דהיינו עבור שנים-עשר שבועות. 3. בפסק-דינו קבע בית-הדין האזורי כזאת: (א) הוראות החוק על-פי הוראות סעיף 6(ב) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, "חופשת הלידה היא שנים עשר שבועות, מהם ששה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה" (ההדגשה שלי - י' פ'). על-פי סעיף 6(ח)(1) לאותו חוק: "עובד שאשתו ילדה, יתן לו מעבידו חופשת לידה חלקית... אם התקיימו כל אלה: (א) אשתו זכאית לחופשת לידה והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה, בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה; (ב) אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקת משנה (א)". על-פי סעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי או החוק), "המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילד הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו...". (ב) "לאור חוק עבודת נשים, סעיף 6(ב), לפיו העובדת (המבוטחת כחוק) היא הבוחרת אם לקחת חופשת לידה לפני יום הלידה יש לפעול להגשמת מטרת החוק שביקש להיטיב - להקל עם היולדת ולא לצוות עליה לצאת לחופשת לידה, ודי בעובדה כי מבוטחת שאינה יוצאת לחופשת לידה בטרם הלידה, זכאית לדמי לידה מיום הלידה ואילך". משבחרה המשיבה לצאת לחופשת לידה מיום הלידה, "אין התובעת מצויה בחופשת לידה בתקופה זו שטרם הלידה לרגל ההריון ודי בכך" לעניין סעיף 49 לחוק. (ג) האמור תואם את תכלית חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים "הצועדים יד ביד להענקת הזכות לחופשת לידה מחד, ומאידך לתשלום הזכות של דמי לידה, למען ביצור שויונותה של האישה, כך שיתאפשר לאיש ליטול חופשת לידה ולתרום לגידול הרך הנולד, ובכך לאפשר לאם לחזור לעבודתה בלא שתיוותר נחותה בגין העדרותה מהעבודה". (ד) "מטרת החוק היתה להעניק דמי לידה לאב כאשר נמנע ממנו לעבוד משום שעליו לטפל בילוד כשהאם עובדת". "ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה מסתיימים כאמור ב-4.11.98. ממועד זה לא יכלה התובעת לחזור לעבודתה, שכן מדובר באמצע מחזור של קורסים ובאוקטובר מצויה היא עדין בתקופת 6 השבועות הראשונים. בנסיבות אלה שמוותרת התובעת על זכותה לדמי לידה כדי שבן זוגה יטפל ברך הנולד... - דין כי תיעתר התביעה". 4. המוסד ערער על פסק-הדין ועיקרי טיעונו היו:   (א) בית-דין קמא התעלם מהוראת סעיף 48 לחוק, לפיה "היום הקובע" הוא "...היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה...". משמועד הפסקת עבודתה של המשיבה חל לפני יום הלידה, "היום הקובע" בעניינה הוא מועד הפסקת עבודתה ולא יום הלידה. (ב) מטרת חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים להעניק דמי לידה לאב כאשר נמנע ממנו לעבוד כדי לטפל בילוד כשהאם עובדת, ולא להגדיל את הבסיס לחישוב דמי הלידה. משהמשיבה לא עבדה ולא טרחה לחפש עבודה בתקופה בה המשיב הפסיק לעבוד, לא זכאי המשיב לדמי לידה לפי הוראות החוק וחוק עבודת נשים.  (ג) על-פי סעיף 52(א) לחוק, על דמי הלידה להשתלם כך "...שמחצית מפרק הזמן שבעדו זכאית מבוטחת לדמי לידה... תקדם ליום הלידה ויתרת פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה... תהיה מיום הלידה...". בנסיבות המקרה היה מקום לקבוע זכאות המשיבה לדמי לידה על-פי הוראת אותו הסעיף כפי שנעשה הדבר בפועל.  (ד) על-פי הוראות סעיף 49(ב)(1) לחוק, זכאות המשיב לדמי לידה תלויה בכך, שבאותו פרק זמן זכאית בת-זוגו לדמי לידה. לענייננו - זכאות המשיבה לדמי לידה הסתיימה ב-3.11.1998, ועל פי סעיף 49(ג) לחוק אין לשלם דמי לידה לאב לתקופה הפחותה מ-21 יום, ומשכך אין המשיב זכאי לתשלום דמי לידה. (ה) אין בהכרח התאמה מלאה בין חוק הביטוח הלאומי לחוק עבודת נשים. הפיצוי הכספי עבור התקופה בה שהתה מבוטחת בחופשת לידה ניתן בחוק הביטוח הלאומי לפי התנאים הקבועים בו ולא לפי תנאי חוק עבודת נשים, לכן הזכות לדמי לידה הקבועה בחוק אינה חלה בהכרח על מלוא תקופת חופשת הלידה על-פי חוק עבודת נשים. 5. עיקרי טענות המשיבים היו: (א) על-פי חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 58), תשמ"ו-1985 - התיקון לחוק עבודת נשים - לאישה זכות הבחירה של מועד יציאתה לחופשת לידה. (ב) אם האישה לא עבדה מסיבה כלשהי בחודשים שקדמו ללידה - הרי שהיא לעולם לא תוכל להיעזר בבן-זוגה, משום שבהגיע המועד בו יכול הבעל ליטול חופשת לידה בתום ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה - כבר מיצתה האישה את זכותה ל-12 שבועות של חופשת לידה על-פי הוראת סעיף 52 לחוק. (ג) לאור האמור יש לאחר את "היום הקובע" ולהציבו, לצורך חופשת הלידה של המשיבה, ביום הלידה עצמו - 23.9.1998, ולא ביום 12.8.1998 כפי שעשה המערער. (ד) עניין אי-שובה של המשיבה לעבודה ביום בו הפסיק המשיב עבודתו לא צריך היה לעמוד לדיון, ובית-דין קמא חרג מכללי הדיון כאשר העלה עניין זה מיוזמתו. (ה) צדק בית-דין קמא בכך שפירש את הוראות חוק עבודת נשים והוראות חוק הביטוח הלאומי כהוראות שיש לפרשן לטובת נשים ולטובת זכות הבחירה שלהן לצאת לחופשת לידה. 6. אשר לדעתנו דין ערעורו של המוסד להתקבל, מן הטעמים עליהם נעמוד ונוסיף ונרחיב להלן: 7. חופשת הלידה על-פי חוק עבודת נשים בת שנים-עשר השבועות, מהם שישה שבועות או פחות מכך לפני הלידה, הינה חופשה כפויה. היא כפויה על המעביד ועל העובדת כאחד מכוחו של החוק - סעיף 6 לחוק עבודת נשים. תכליתה כפולה: ראשית - לאפשר לאישה העובדת מימוש זכותה כהורה ואין מימוש מובהק יותר של ההורות מטיפול האם ברך הנולד; שנית - לאפשר לתינוק לקבל לאחר היוולדו את טיפולה של האם, מתוך ראיית טובתו ולמען הבטחת תקינות התפתחותו. תכליותיה של חופשת הלידה כאמור, למען האישה העובדת כהורה ולמען טובת הילד - הולכות יד ביד. כאן המקום להדגיש, כי חופשת הלידה, חרף שמה, רחוקה מלהיות חופשת מנוחה. זוהי התקופה בה האם העובדת מקדישה כל עתותיה לטיפול בתינוק, ובתוך כך ממצה את זכותה כהורה. 8. לאור תכליתה של חופשת הלידה כמבואר לעיל ומתוך ראיית טובת הילד והחשיבות שבימיו הראשונים יזכה לטיפולה של האם, מסורה זכות ראשונים לחופשת הלידה לאישה העובדת ואילו הסבתה של חופשת הלידה לבן-הזוג הינה ברירת המחדל שסויגה בסייגים בחוק עבודת נשים ובחוק הביטוח הלאומי. ראשית - זכות האישה העובדת, שקרובים ימיה ללדת, לבחור אימתי לפני הלידה תחל חופשת הלידה שלה בת שנים-עשר השבועות (סעיף 6(ב) לחוק עבודת נשים). שנית - אין האישה העובדת רשאית לשוב לעבודתה במשך ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, ולוותר לבן-זוגה על חופשת הלידה באותה התקופה (סעיף 6(ח)(1) לחוק עבודת נשים). שלישית - ככל שנותרה לה חופשת לידה מעבר לתקופת ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, וככל שהיא מסכימה לוותר לבן-זוגה על יתרת חופשת הלידה שמעבר לששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה - הוויתור צריך להיעשות בכתב, לא רק למען המצאת ראיה למעביד בדבר אמיתות רצון בן-הזוג לצאת לחופשת לידה במקום בת-זוגו, אלא גם למען הסר כל ספק בדבר גמירות-דעתה של בת-הזוג לוותר על זכותה למיצוי חופשת הלידה שנותרה לה (סעיף 6(ח)(1)(א) לחוק עבודת נשים). רביעית - בן-הזוג יהא זכאי לחופשת לידה בכפוף לחובתה של בת-הזוג לעבוד בתקופה שלאחר ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה (סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים). מסקנת הדברים הינה שאם בת-הזוג לא שבה לעבודה לאחר ששת השבועות מיום הלידה - אין בן-זוגה רשאי לקבל במקומה חופשת לידה ואין היא רשאית לוותר על חופשת הלידה לטובתו, שכן העדיפות הברורה למתן חופשת הלידה ניתנת על-פי חוק עבודת נשים לאור תכליתו לאישה-האם, למען היא תהא זו אשר תטפל ברך הנולד בשלושת החודשים הראשונים לחייו. 9. הזכאות לדמי לידה על-פי חוק הביטוח הלאומי תכליתה שמירת רמת חייה של האישה העובדת בעת שהיא בחופשת לידה ממקום עבודתה ומטפלת בבנה. לכן נקבע בסעיף 49(א) לחוק, סעיף התכלית, כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה... בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת...". 10. תנאי לתשלום דמי לידה הינו כמובן היות העובדת בחופשת לידה. אך לא כל עובדת בחופשת לידה זכאית לדמי לידה. לשם כך צריכים להתקיים תנאי הזכאות שבחוק, ולענייננו: ראשית - "יום קובע" על פי סעיף 48 לחוק, דהיינו "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה...". לכן אישה עובדת שעבודתה הופסקה לפני שנכנסה להיריון, ומאז תחילת ההיריון ועד הלידה היא לא עבדה - איננה זכאית לדמי לידה בהיעדר "יום קובע" לחישוב זכאותה (כך נפסק למשל בדב"ע מח/0-23 המוסד לביטוח לאומי - גורביץ [1] ועב"ל 1126/00 לוי - המוסד לביטוח לאומי [2]). שנית - "תקופת אכשרה" על-פי סעיף 50(א) לחוק, דהיינו תקופת תשלום דמי ביטוח כתנאי לזכאות לדמי לידה: "50. (א) ... (1) בעד פרק זמן של 12 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע...  (2) בעד פרק זמן של 6 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע". מכאן שעובדת שעבדה פחות מ-6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע, לא תהא זכאית לדמי לידה על-פי חוק הביטוח הלאומי חרף זכאותה לחופשת לידה ממעבידה. 11. משקמה לאישה העובדת הזכאות לדמי לידה בעד שנים-עשר שבועות לאור תנאי החוק, אפשר שתקום לבן-זוגה זכאות שיורית לקבלת דמי לידה במקומה, אך זאת רק בהתקיים בבני-הזוג תנאי חוק עבודת נשים ותנאי חוק הביטוח הלאומי כאחד, כפי שנמנו לעיל. אחד התנאים, בין שאר התנאים, לתשלום דמי לידה לבן-הזוג נקבע בסעיף 49(ב)(3) לחוק, דהיינו ש"אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1)". במילים אחרות, בן-הזוג בא בנעליה של האם. זכאות בן-הזוג לדמי לידה הינה רק בעד אותה תקופה שלבת-זוגו זכאות לחופשת הלידה, שהיא רשאית לוותר לו עליה והיו משתלמים לה בגינה דמי לידה, אלמלא ויתרה לבן-זוגה על זכאותה לחופשת לידה באותה התקופה. לגבי התקופה בת שנים-עשר השבועות המלאים שבת-הזוג זכאית לדמי לידה, היא הוגדרה בסעיף 52(א) לחוק, "...כך שמחצית מפרק הזמן שבעדו זכאית מבוטחת לדמי לידה לפי סעיף 50 תקדם ליום הלידה ויתרת פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו-51 תהיה מיום הלידה; חל היום הקובע בתקופת המחצית הראשונה האמורה או ביום הלידה, תחושב התקופה שבעדה ישולמו דמי הלידה מן היום הקובע". על-פי אותו סעיף, תקופת הזכאות לדמי לידה נחלקת לשניים: התקופה שלפני הלידה - המחצית הראשונה, והתקופה שלאחר הלידה - המחצית השנייה. אם "היום הקובע", דהיינו "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון...", קודם לתקופת המחצית הראשונה של הזכאות לדמי לידה, דהיינו קודם לששת השבועות שלפני יום הלידה - תקופת הזכאות לדמי לידה תקום החל משישה שבועות לפני הלידה. אולם, אם "היום הקובע" נוצר בתקופת המחצית הראשונה של הזכאות לדמי לידה או ביום הלידה - תקום הזכאות לדמי לידה החל מן היום הקובע. "היום הקובע", אם כך, להבדיל מהיום בו בוחרת העובדת לצאת לחופשת לידה - אינו ניתן לבחירה, אין הוא אותו יום בהכרח בו בוחרת העובדת לצאת לחופשה לידה והוא נקבע למועד יחיד על-פי הוראות החוק כאמור לעיל.  12. חישוב דמי הלידה מבוסס על שכר העבודה הרגיל במהלך שלושת החודשים שקדמו ליום הקובע (סעיף 54(א) לחוק). 13. לאור האמור לעיל לגבי חופשת לידה ודמי לידה, יש לבחון זכאותו של המשיב במקרה שלפנינו, בו דמי הלידה שולמו במלואם למשיבה, ומשלושה טעמים יש לדחות תביעתו: 14. ראשית - "היום הקובע" על-פי סעיף 48 לחוק, דהיינו "...היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה..." - הינו לגבי המשיבה במקרה שלפנינו ה-10.6.1998, יום הפסקת עבודתה באולפן לבגרות בע"מ. סיבת הפסקת העבודה אינה רלוונטית להגדרת "היום הקובע", ולכן מעביד שפיטר עובדת בהיריון מסיבה מוצדקת בתקופת ששת השבועות שלפני הלידה - יום הפיטורים לגביה יהא היום הקובע. לא רק שלא יכול להיות "יום קובע", דהיינו יום הפסקת עבודה, בתקופת אי-עבודה, אלא מבוטחת שעבודתה הופסקה לפני היותה בהיריון חסרה "יום קובע", ולכן לא תקום לה זכאות לדמי לידה. זכות הבחירה של יום הפסקת העבודה על-פי חוק עבודת נשים, קמה אך ורק לעובדת שאמורה הייתה לעבוד אצל מעבידה עד ליום הלידה והיא בחרה לצאת לחופשת לידה במהלך ששת השבועות שלפני יום הלידה. לאור האמור, עובדת שעבודתה הופסקה לפני כן, לא נשללה הימנה זכות הבחירה של מועד הפסקת עבודתה באשר זכות זו כלל לא קמה לה מלכתחילה. אם "היום הקובע" חל במשך ששת השבועות שקדמו ליום הלידה, אזי אפשר שהוא יהא באותו המועד בו בחרה העובדת לצאת לחופשת לידה.  תקופת הזכאות לדמי לידה על-פי סעיף 52(א) לחוק נמנית החל משישה שבועות לפני יום הלידה ככל "שהיום הקובע" קדם לאותם שישה שבועות, ו"מהיום הקובע" - ככל שהוא חל בין ששת השבועות שלפני הלידה ויום הלידה. בנסיבות המקרה שלפנינו בו המשיבה הייתה זכאית לדמי לידה בעד פרק זמן של שנים-עשר שבועות, קמה לה זכאות לדמי לידה החל משישה שבועות קודם ללידה, דהיינו מיום 12.8.1998 ועד ששת השבועות לאחר הלידה, דהיינו עד ליום 3.11.1998. כיוון שהמשיב, כבן-זוגה של המשיבה, לא יכול להיות זכאי לדמי לידה מעבר לתקופת זכאותה לדמי לידה, וכיוון שלטענתו הוא יצא לחופשת לידה ביום 1.11.1998 - אפשר היה שתקום לו זכאות לדמי לידה אך ורק לשלושה ימים החל מה-1.11.1998 ועד ל-3.11.1998. אולם מאחר שעל-פי סעיף 49(ג)(3) לחוק אין לשלם דמי לידה לבן-הזוג בעד תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים, כלומר תקופת טיפול ממשית בילד, הרי שלא יכולה הייתה לקום לו זכאות לדמי לידה. 15. כאן המקום להעיר, כי טענת המשיב שמבוטחת שעבודתה הופסקה לפני יום הלידה "לעולם לא תוכל להיעזר בבן זוגה" אינה נכונה, באשר עובדת שעבודתה הופסקה במהלך שלושת השבועות לפני יום הלידה ועד ליום הלידה - אפשר שבן-זוגה יהא זכאי לדמי לידה, ככל שיתקיימו בבני-הזוג שאר תנאי חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים. 16. שנית - אפילו תקופת הזכאות לדמי לידה של המשיבה הייתה משתרעת על פני ששת השבועות שלאחר ה-1.11.1998, המועד בו טוען המשיב כי "יצא לחופשת לידה כדי לסייע לתובעת לטפול בבנה", עדיין לא הייתה קמה לו הזכאות לדמי לידה על-פי סעיף 49(ב) לחוק, משהוא לא היה זכאי לחופשת לידה על-פי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים. על-פי סעיף 49(ב) לחוק, "המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה...". על-פי סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, החל בהתאמה לגבי עובד עצמאי (המשיב במקרה שלפנינו), זכאות בן-הזוג לחופשת לידה מותנית בכך ש"אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקה משנה (א)", דהיינו "...בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה...". בנסיבות המקרה שלפנינו אין מחלוקת כי המשיבה לא עבדה באותה תקופה של ששת השבועות החל מ-1.11.1998, וכך הצהיר המשיב עצמו לפרוטוקול הדיון מיום 30.4.2000. על-פי חוק עבודת נשים ניתנת עדיפות לחופשת לידה לאם העובדת על פני האב לטיפול בבנה במשך שלושת החודשים הראשונים לחייו מתוך ראיית טובת הילד, ורק אם האם העובדת חוזרת לעבוד לאחר ששת השבועות שלאחר יום הלידה, כך שלמעשה היא איננה יכולה לטפל בילדה, אפשר שתהא לאב זכות לחופשת לידה במקומה ולדמי לידה. בנסיבות המקרה שלפנינו, כאשר לית מאן דפליג כי המשיבה לא עבדה במשך ששת השבועות שלאחר יום הלידה, והיא הייתה זו שאמורה הייתה לטפל בילד על-פי תכלית מתן חופשת הלידה בחוק עבודה נשים, ולא הייתה כל מניעה שתעשה כן - הרי שלא קמה למשיב הזכות לחופשת לידה על-פי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וממילא לא קמה לו הזכאות לדמי לידה על-פי סעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי. 17. שלישית - אילו יום הלידה היה "היום הקובע", שכר עבודתה הרגיל של המשיבה לחישוב דמי הלידה היה, על-פי סעיף 54(א) לחוק, שכרה בשלושת החודשים שקדמו לאותו יום, דהיינו שכרה לחודשים יוני-אוגוסט 1998. כיוון שבחודשים יולי ואוגוסט היא לא השתכרה משלא עבדה אז, הרי ששכר עבודתה הרגיל צריך היה להיות מחושב על-פי שכרה בעשרת הימים שעבדה בחודש יוני 1998 בלבד. תשלום דמי הלידה לה, על בסיס זה, למשך ששת השבועות שלאחר יום הלידה, מנוגד לתכלית תשלומם של דמי הלידה לשמירת רמת חייה של המבוטחת כפי שהייתה בתקופה שלפני הפסקת עבודתה. קיפוחה בחישוב שכר העבודה הרגיל כאמור, מוכיח בעליל מדוע ראוי היה לשלם לה דמי לידה עבור שנים-עשר שבועות החל מיום 12.8.1998 כפי שאכן נעשה. 18. סוף דבר - דין ערעור המוסד להתקבל ללא צו להוצאות. לידההריוןדמי לידה