תכיפות במתן שתן בצבא

1. ערעור זה עניינן פגימות הקשורות עם: - א. תסמיני-אחסון של מערכת השתן התחתונה. ב. הפרעות ביכולת הזקפתית. 2. בתאריך 16/05/2001, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימות האמורות לעיל. 3. בתאריך 19/07/2001, הודיע ק"ת למערער, כי החליט לדחות את התביעה, הואיל ובהסתמך על תוצאות-הבדיקות, ועל-סמך הנימוקים המצויינים בחוות-הדעת הרפואית, מיום 04/07/2001, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימות האמורות ובין תנאי-שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. חוות-הדעת הרפואית מיום 04/07/2001, הנזכרת בסעיף הקודם, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר יוסף אברבנאל, מומחה למחלות כירורגיה אורולוגית. 5. בתאריך 19/08/2001 הגיש ב"כ המערער את הערעור הנוכחי. 6. במהלך הדיון, צורפו המסמכים הבאים: - מטעמו של ב"כ המערער: א. 2 תצהירים שעשה המערער: מיום 28/05/2001, מוצג מע/ 3 ומיום 16/08/2001, מוצג מע/ 1; ב. חוות-דעת רפואית של מומחה, רפואי מטעמו, ד"ר נחום זילבר, מומחה לכירורגיה אורולוגית, מיום 23/01/2002, מוצג מע/ 2. מטעמו של ב"כ המשיב: א. תיקו-הרפואי של המערער, מוצג מש/ 1. ב. חוות-הדעת הרפואית של ד"ר יוסף אברבנאל, מומחה בכירורגיה אורולוגית, מיום 04/07/2001, מוצג מש/ 2 (חוות-דעת רפואית זו נזכרת בסעיף 3 של פסק-דין זה ושעליה סמך ק"ת את החלטתו בדחותו את תביעת המערער). ג. חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר י. אברבנאל, מיום 22/02/2002, מוצג מש/ 3, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של ד"ר נ. זילבר, הנזכרת לעיל. 7. בתאריך 07/09/2003, הוחל בשמיעת הראיות. ראשון העדים היה ד"ר נ. זילבר, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 23/01/2002; ובחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער וכמו כן, השיב לשאלותיו של חבר-הוועדה, ד"ר ל. וינוגרד וכן לשאלותיו של יו"ר הוועדה. לאחריו, נחקר-נגדית ד"ר י. אברבנאל, ע"י ב"כ המערער, על האמור ב- 2 חוות-הדעת הרפואיות, מיום 04/07/2001 ומיום 22/02/2002. לא היתה חקירה-חוזרת מטעמו של ב"כ המשיב והעד השיב לשאלותיו של חבר-הוועדה, ד"ר ל. וינוגרד. אחרון העדים היה המערער עצמו, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור ב- 2 התצהירים שעשה, מיום 28/05/2001 ומיום 16/08/2001. המערער השיב לשאלות ב"כ המערער בחקירה-חוזרת ולחברי-הוועדה לא היו שאלות לעד זה. בגמר שמיעת העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה בדבר הגשת-סיכומים, ונקבע כי פס"ד יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 25/12/2003; וסיכומי ב"כ המשיב, הוגשו ביום 25/02/2004. 8. הרקע האישי: א. נולד ביום 03/06/56. ב. בתאריך 12/05/74, התגייס, כלוחם, לשירות-חובה בצה"ל. ג. בעת גיוסו, נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97. ד. שירת בחיל-שיריון בגדוד 52, בדרגת: סמל. ה. בתאריך 15/05/77, בתום 3 שנות שירות, התגייס לשרת בצבא הקבע. ו. בעת שנתקבל לשרת בצבא הקבע, נקבע לו סוג בריאות: - 72. ז. בצבא הקבע שירת בתור רס"ר יחידתי, גם כן בחיל-שיריון, באותו גדוד, בדרגת: רנ"ג. ח. בתאריך 31/07/2001, סיים את השירות בצבא הקבע, כשהוא בן 41 שנים. ט. בטופס התביעה ל"בקשת הכרת זכות" (מסמך 1 בתיק מש/ 1), מביא המערער את תיאור מחלתו כדלקמן: - "בשנת 1979, בעת ששרתתי בסיני, בעת פינוי מחנות הקבע והקמת מחנות זמניים (עקב הסכמי השלום עם מצרים), פרקתי משאיות רבות ובעת הפירוק, התנפח לי אשך ימין. פוניתי לבית-החולים ע"ש 'שיבא', בתל-השומר, ואושפזתי למשך לתקופה של 12 ימים, דהיינו, מיום 08/11/79 ועד ליום 20/11/79. מאז אישפוזי אני סובל מקושי במתן השתן, תכיפות במתן השתן, כאבים חזקים בעת מתן השתן, אי יכולת להתאפק, וכן ישנם מצבים שאני לא יכול להטיל שתן למרות הרגשתי שיש לי שתן. יש לציין, כי בשנתיים האחרונות חלה החמרה ניכרת במצבי ובשנתיים הללו אני סובל מאין-אונות ופגיעה קשה ביחסי-האישות שלי עם רעייתי". המערער מביא גם תיאור כיצד גרמו תנאי-השירות למצבו: - "עקב תנאי-שדה קשים בסיני, עקב העמסת ופריקת משאיות עם ציוד כבד, יומם ולילה, הקשור עם פינוי סיני לאחר חתימת הסכם השלום, וכן תנאי מזג-אויר קשים ועבודה 'סביב השעון', המים שהיו לשתייה מנחלות-מים עם כלור רב ולא תמיד נקיים". 9. בתיקו-הרפואי של המערער מצוי גם מסמך (מסמך 78 במש/ 1) מאת מפקדו של המערער (תא"ל יצחק אשלי, מיום 07/05/2001), שבו הוא קובע: - "בשנת 1979, שרתתי כמג"ד 52 בסיני. המערער שירת תחת פיקודי בתפקיד רס"ר גדודי. בתקופה זו, היינו בתקופת הדילוגים בסיני, במסגרת הסכמי-הביניים מספר פעמים דילג הגדוד לאוהלים ובתנאי-שדה קשים. המערער היה אחראי על הקמת המאהלים והארגון, בתוקף תפקידו כרס"ר גדודי. באותה תקופה, בדילוג שהתקיים, חש המערער ברע והיתה לו נפיחות באשך ימין. הוא פונה לבית-חולים 'שיבא', בתל-השומר, ואושפז שם למשך שבועיים. לאחר מכן חזר לגדוד, לעבודה". 10. ק"ת היפנה את המערער לבדיקה-רפואית בפני ד"ר יוסף אברבנאל, מומחה למחלות כירורגיה אורולוגית, ומטעמו הוגשה לנו חוות-דעתו הרפואית, מיום 04/07/2001, מוצג מש/ 2. בחוות-דעת רפואית זו, נאמר: - "מעברו: - מחלת כיב פפסי, טופל ב'זנטק', דיסליפידמיה עם ערכי כולסטרול וטריליגריצרידים גבוהים ועקב כך נטל SIMOVIL, עישון כבד (עד 4 קופסאות ליום). מבחינה אורולוגית: - מאז שנת 1979 קיימת עדות לדלקות-שתן חוזרות, כמו גם דלקת באשך. בבירור הדמייתי שבוצע, נמצא ב - I.V.P., מימצא של אורטרוצלה מימין... צ'יסטה כלייתי משאל. עבר ציסטוסקופה בבית-חולים 'אסף הרופא', ושם נמצאו פסאודו-פוליפים בשלפוחית, כמו גם הגדלת הערמונית. עקב תסמינים של מערכת השתן התחתונה, הכוללים: תכיפות, דחיפות, זרם שתן חלש ומקוטע, דיסאוריה, הוחל אצלו טיפול בתרופת 'קרדורל'. בבדיקות מעבדה - תפקודי כליות תקינים. המערער דיווח על הפרעה ביכולת הזיקפתית. לדבריו, מצליח לקיים יחסי-מין מלאים רק פעם בחודש. מכל מקום, אין בתיקו-הרפואי כל איזכור על כך, וכמו כן, לא פנה מעולם לטיפול/בירור בעניין זה. בעניין האורטורוצלה - מועמד לציסטוסקופיה בבית-החולים ע"ש 'שיבא', בתל-השומר, בתאריך 08/07/2001. בדיקה: - בתאריך 03/07/2001, בדקתי את המערער. בבדיקה - גבר במצב כללי טוב, בטן רכה ולא רגישה, לא נמושו גושים, סקרוטום-אשכים ואיבר-המין - תקינים. בבדיקה רקטלית - טונוס הסוגר - תקין. ערמונית אחת חלקה וגמישה. דיון: - מדובר בגבר בן 45 שבפיו 2 תלונות בתחום האורולוגי: - א. תסמיני-איחסון של מערכת השתן התחתונה המיוחסים לערמונית מוגדלת וחוסמת ומטופלים בהתאם ע"י חוסם = קרדורל; ב. הפרעה ביכולת הזיקפתית. לגבי הטענה הראשונה, מדובר במצב טיבעי המופיע עם הגיל של ערמונית מוגדלת, הגורמת להפרעה חסימתית ותסמינים בהתאם. אין למצב זה כל קשר לתנאי שירות בצה"ל. מצב זה מוכר וידוע בספרות העולמית, ושכיח בכל סוגי האוכלוסייה. לגבי הטענה של הפרעה ביכולת הזיקפתית - לטענה זו אין כל סימוכין בתיקו. מכל מקום, מקובל שבגילו של המערער, גיל 45 שנים, כ- 40% מאוכלוסיית הגברים סובלים מהפרעה כזאת או אחרת ביכולת הזיקפתית. למערער גם גורמי-סיכון, כגון: עישון כבד, דיסליפדמיה - היכולים להגביר השכיחות הנ"ל. מכל מקום, בתנאי שירותו, אין כל גורם היכול לפגוע ביכולת הזיקפתית. לגבי האורטרוצלה - זהו מום מולד, ועקב כך יעבור המערער צ'יסטוסקופיה בתאריך 08/07/2001. לסיכום: - אין כל קשר בין הטענות האורולוגיות לשירות בצה"ל". 11. חוות-הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו של המערער, דהיינו, חוות-דעתו של ד"ר נ. זילבר, מיום 23/01/2002 (מוצג מע/ 2), הסתמכה על: - א. מסמכי המערער במרפאת חוץ של בית-חולים ע"ש "שיבא", בתל-השומר, משנת 1979 ואילך. ב. על תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1). ג. על תצהירו של המערער מתאריך 16/08/2001 (מע/ 1). ד. על חוות-הדעת הרפואית הנזכרת לעיל של ד"ר י. אברבנאל, מיום 04/07/2001, מוצג מש/ 2. ה. תיעוד-רפואי ומנהלי נוסף שהועבר אליו ע"י ב"כ המערער. 12. במסקנותיו קובע ד"ר נ. זילבר, כדלקמן: - "בעיותיו האורלוגיות של המערער החלו בדלקת באשך הימני, ככל הנראה בשל זיהום בדרכי-השתן, בחודש אוקטובר 1979. בעקבותיו, בוצע תהליך צ'יסטוסקופיה טראומתית בנובמבר 1979. המערער היה באותה עת בגיל שבין 25 ל- 26 שנים, ואז החל להתלונן על הפרעות במתן השתן, שכללו: - צריבה במתן השתן וזרם שתן צר ואיטי, אירועים של מתן שתן בהפסקות, היסוס תחילתי, תכיפות ודחיפות במתן השתן. כמו כן, בגיל צעיר מאוד, החל להתלונן על הפרעות בתיפקוד מיני, שהורע, יחסית, לתקופה שלפני האישפוז בבית-החולים וביצוע הצ'יסטוסקופיה. האורטרוצלה והמימצאים היסודיים, שנמצאו אצל המערער, אינם מצדיקים, לכשלעצמם, את התופעות לאורך השנים, ועל כן, אין ספק, שהצ'יסטוסקופיה הראשונה שבוצעה ביום 15/11/79, במרפאת בית-החולים ע"ש 'שיבא', בתל-השומר, היא הגורם לכל בעיותיו ותלונותיו מאז ועד היום. תלונות של קשיים במתן שתן, שחלקם הוזכרו לעיל, נובעות מהיצרות באיזור צוואר-השלפוחית והחלק האחורי של השופכה, שנגרמו באותה צ'יסטוסקופיה כושלת. לכאורה, הם נראים כהפרעות בתיפקוד הערמונית הנמצאת באותו איזור. אולם, ברור, שבגילאי שנות ה- 20, הגדלת הערמונית אינה מהווה בעייה, והתלונות החסימתית של מעבר-שתן, הינן קשורות לפגיעה באיזור הנ"ל. קשיים אלו במתן שתן, הכוללות: - תכיפות, דחיפות, זרם שתן איטי, היסוס תחילתי, ומתן שתן בהפסקות - כולן תופעות הקשורות בשינויים בקוטר הצינור המעביר שתן - השופכה האחורית. זה האיזור שנפגע, בזמנו, בצ'יסטוסקופיה וזו הסיבה לכל בעיותיו ב- 20 השנים האחרונות. התייחסות לחוות-דעתו של ד"ר י. אברבנאל: - נתבקשתי להתייחס לחוות-דעתו הנ"ל של ד"ר י. אברבנאל, ולהלן התייחסותי: ראשית, יש לציין כי מצאתי תלונה של המערער על בעייה בתיפקוד המיני כבר בשנת 1980. כמו-כן דיווח לי המערער כי הבעיות בתיפקוד המיני נמשכו לאורך כל השנים, מאז שנת 1979 ובגללם הגיע לסף-גירושין מאישתו, לפני מספר שנים, אלא שהמערער בוש בבעייתו ולא הירבה להתלונן עליה. אשר על כן, אינני סבור כי ד"ר י. אברבנאל, שבעיית התיפקוד המיני היא תוצאה גילו של המערער. אינני סבור, כי ניתן לומר, שהגדלת הערמונית, או דלקת הערמונית, היא הגורמת לבעיותיו הנוכחיות, וודאי שלא לאורך שנים כה רבות ובעיות שהחלו בגיל כה צעיר. כל המימצאים שנמצאו בצ'יסטוסקופיה השנייה (משנת 1986) בבית-חולים ע"ש 'אסף הרופא', בהיות המערער כבן 30 שנה, מתאימות להפרעות הקשורות למעבר השתן בצוואר כיס-השתן והשופכה, שנפגעו בצורה קשה 6-7 שנים קודם לכן בצ'יסטוסקופיה הראשונה, בשנת 1979. לסיכום: - נכותו היום נובעת בראש ובראשונה מה צ'יסטוסקופיה שבוצעה בחודש נובמבר 1979 וגיליונות המרפאות השונות מאשרות את הנזק הגדול שנגרם בעקבות פעולה כושלת זו. היות ופעולה זו בוצעה בעקבות שירותו הצבאי של המערער, ובהיותו בשירות, יש לקבוע, כי נכותו הנוירולוגית של המערער נגרמה כתוצאה משירותו הצבאי". 13. מן הראוי להביא, תחילה, את ה"הקדמה" בסיכומי ב"כ המשיב, שם נאמר: - "לפנינו מונח תיק אשר בו תחילה, טען המערער, כי הפגימות הנדונות נגרמו כתוצאה מתנאי-שירותו. לימים, מצא המערער לנכון להוסיף טענה חדשה, דהיינו, אירוע ספיציפי (צ'יסטוסקופיה מחודש נובמבר 1979), זאת ללא כל תימוכין בתיעוד זה או אחר בסמוך לאותו אירוע הנטען. זאת ועוד, ביחס לפגימה של אין-אונות: - תחילה, טען המערער, כי פגיעה זו החלה בשנת 1999 ולימים, בא המערער וטען, כי הפגימה החלה לאחר הצ'יסטוסקופיה משנת 1979. לאור התשתית העובדתית, כפי שיפורט בסיכומים אלה, יטען המשיב, כי דין הערעור להידחות. לעניין הפן הרפואי: - יטען המשיב כי חוות-דעתו הרפואית של ד"ר נחום זילבר אינה עומדת בנטל ההוכחה הנדרש (בלשון המעטה ופגמים רבים בה). ד"ר נ. זילבר כלל אינו מבדיל בין מצבו של המערער כיום - אשר קשור לגילו ולהתפתחות טיבעית - לבין טענתו, כי אירוע הצ'יסטוסקופיה היווה את הגורם לבעיותיו". 14. עמדת המערער: בשנת 1979, סבל המערער מכאבים עזים באגן ואשך הימני התנפח. המערער פונה לבית-חולים ע"ש "שיבא", בתל-השומר, שם אושפז לצורך טיפול רפואי. בתקופה זו עבר המערער הליך של צ'יסטוסקופיה אותו מתאר המערער כאירוע טראומטי ביותר. מאז שנת 1979, קיים תיעוד רב של תלונות, פניות, טיפולים רפואיים ובדיקות אשר מטרתן לברר את מקור הסבל של המערער במשך השנים הרבות. תנאי-שירותו של המערער היו קשים ומזוהמים במיוחד. בעקבות הכאבים והבעייה במתן השתן, פנה המערער לקבלת טיפול-רפואי במסגרת שירותו הצבאי, וזאת כחלק מתנאי-שירותו. במסגרתו של טיפול זה, עבר המערער תהליך רפואי "מוזר" ולא תקין. הליך זה הותיר אצלו זכרון קשה וטראומטי והשפיע עליו במשך כל ימי חייו עד אשר בהליכים מאוחרים יותר נאלץ להיזקק להרדמה לצורך ביצועם. לטענת המערער, הליך הצ'יסטוסקופי הזה, הוא הוא זה שהחל את מסכת היסורים האורולוגיים אשר מלווה את המערער. המערער מבסס את טענותיו על חוות-דעתו של המומחה מטעמו, ד"ר נחום זילבר, הקובע, כי הליך שבוצע בשנת 1979 הוא הגורם לכל בעיותיו וכי הטענות והתלונות של המערער מתאימות לשינויים במעבר השתן דרך השופכה האחורית וכי תיאור ההליך ההליך הצ'יסטוסקופי מלמד על כשל בהליך ונזק בשופכה וכי לא ניתן להסביר את התלונות במימצא מולד או בערמונית מוגדלת, כפי שסבור ד"ר אברבנאל. עמדת המשיב: המערער לא הוכיח את טענותיו ברמת-ההוכחה הנדרשת, הן מן הבחינה-הרפואית והן מן הבחינה העובדתית. הטענה בדבר ה צ'יסטוסקופיה הטראומטית מחודש נובמבר 1979, הינה גירסה מאוחרת ואין לקבלה. זאת ועוד, אין כל תיעוד רפואי המאשש, כי למערער בוצעה צ'יסטוסקופיה טראומטית כושלת, כנטען על-ידו. הטענה בדבר תחילת הבעיות של אין-אונות, אינה אחידה ויש לאמץ את הגירסה המופיעה במסמך 1, במוצג מש/ 1, שלפיה החלה בעייה זו בשנת 1999. חוות-דעתו של ד"ר נ. זילבר אינה נשענת על מסמכים רפואיים אובייקטיביים התומכים בגירסתו, בכללותה, הינה בגדר השערה בלבד. 15. האמת ניתנת להאמר, כי רק בסעיף 7 בתצהירו של המערער, מיום 16/08/2001, מועלת, לראשונה, הטענה בדבר כך שבחודש נובמבר 1979, עבר המערער הליך רפואי של צ'יסטוסקופיה שהתנהל באופן "מוזר" ולא תקין למיטב הבנתו. נראה למערער, כי מי שהעביר את התהליך הסתבך במהלכו וכי במהלכו של התהליך צצה בעייה משום שבסיום התהליך נשלפו הצינורות מאיבר-המין בחוזקה ודם פרץ ממנו ביחד עם הנוזלים. הדימום המשיך עד שהגיע לביתו. הליך זה היה מכאיב ומזעזע והותיר אצלו זכרון טראומטי וחשש מבדיקות, אך בשל הכאבים נאלץ לחזור לבדיקות. 16. לטענת ב"כ המשיב, טענתו דלעיל של המערער, הינה טענה בדבר "אירוע חדש" שהובא כאמור רק בתצהיר המערער מיום 16/08/2001, ואילו ק"ת בהחלטתו חודש ימים קודם לכן, דהיינו, בהחלטתו מיום 19/07/2001, כלל לא יכול היה ליתן את דעתו על כך. לגירסת ב"כ המשיב, הדעת נותנת, כי אם אכן היה אירוע כנטען ע"י המערער, ובמיוחד אירוע טראומטי המלווה בדימום, היה המערער מוצא לנכון לאזכר אירוע זה בטופס התביעה ולפחות בתצהירו הראשון מיום 25/05/2001, מוצג מע/ 3. ב"כ המשיב סבור על כן, שאי ציונו של האירוע הזה, מטיל צל שחור וכבד על עצם קרות האירוע והשלכותיו. 17. לעומתו, ב"כ המערער, בסיכומיו, מתעלם מהפגם הדיוני דלעיל והוא רואה את גדר המחלוקת היחידה בשאלת הגורם לבעייתו האורולוגית של המערער. לטענת ב"כ המערער, הטיפול הרפואי אותו קיבל המערער בתקופת שירותו הצבאי, הינו חלק מתנאי-השירות הצבאי ונכותו של המערער באה לו כתוצאה מאותו טיפול כושל. 18. על-פי סעיף 33 א' לחוק הנכים: - "תובע הרואה עצמו נפגע ע"י החלטה כלשהי של קצין-התגמולים, רשאי לערער עליה לפני וועדת ערעור תוך 30 יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין-התגמולים...". מלשונו של סעיף זה, נמצאים אנו למדים, כי גדר סמכויותנו לדון בערעור זה מצוייה בהחלטת ק"ת. במקרה הנדון, ניתנה החלטת ק"ת ביום 19/07/2001, והיא מתייחסת לתביעת המערער מיום 16/05/2001, שעניינה, תנאי שירותו הצבאי אותם הוא מפרט בטופס התביעה הנובעים מתנאי-שדה קשה העמסת ופריקת משאיות, מזג-אוויר ותנאי-חום קשים, עבודה רבה "סביב השעון" ומי-שתייה שאינם נקיים. בתשובה לשלאת חבר-הוועדה, ד"ר ל. וינוגרד, אומר על כך העד (עמ' 23 בפרוטוקול): - "... בעיות סניטציה לא גרמו לבעיותיו של המערער... ... לא בעיית תזונה, לא עבודה, לא תנאי-חום, לא שתיית מים ממיכליות. כל הנ"ל לא גרמו לבעייה שיש למערער". ואילו, מהלך הדיון בפנינו, לרבות חוות-הדעת הרפואית של ד"ר נ. זילבר, הינה בתחום ה"רשלנות רפואית", שזיכרה כלל לא בא בתביעת המערער, ב"כ המערער לא ביקש לתקנה או להוסיף עליה וכתוצאה מכך, אין התייחסות, מפורשת, לכך גם בחוות-דעתו הרפואית של ד"ר י. אברבנאל, המומחה מטעם המשיב. 19. יתר על כן, בחוות-דעתו הרפואית השנייה של המומחה מטעם המשיב, ד"ר י. אברבנאל, מיום 22/02/2002, שבאה כתגובה לחוות-דעתו של ד"ר נ. זילבר, קיימת הצבעה על כך שביצוע הצ'יסטוסקופיה מתאריך נובמבר 1979 בוצע ללא דופי. 20. העולה מכך, שלטענת ב"כ המשיב, דרך הטיפול הרפואי או טיפול רפואי שאינו נאות - לא הועלה כלל כעילה בעוד שבדיון שהתקיים בפנינו היה זה עיקרו של המשפט. מאליו יובן, שתיאור ענייני, כפי שהובא ע"י המערער בתצהירו מיום 16/08/2001, בעדותו בפנינו ובחוות-הדעת הרפואית של ד"ר זילבר, אם מאמתים אותו עובדתית - מהווה עילה לתביעה להכרת זכות נכות, זאת משום שהטיפול הרפואי שחייל מקבל בצבא, מקבל הוא אותו עקב תנאי השירות, ובפרט שלגבי החיילים קיים איסור להיזקק לרופאים אזרחיים ואף קופות-החולים לא מעניקים ביטוח-רפואי לחיילים בשירות. 21. אין מדובר בשינוי חזית, גרידא, זאת משום שאפילו נאמר שהיה שינוי חזית, הרי אין זה נאה להכשיל תביעה של חייל ולהעלות טענות טכניות פורמליות לערעורים בעלי אופי סוציאלי, על אחת כמה וכמה בערעורים ועל פי חוקים בהם קיימות הוראות סטטוטוריות, לפיהן, אין אנו מגבלים לתקנות סדר הדין האזרחי או לדיני ראיות (ראה סעיף 28 לחוק הנכים). דא-עקא, שבמקרה דנן, מוצגת למומחים תזה שהיא מאוד מאוד רלוונטית, שהמומחה כלל לא התייחס אליה. אין כל צל של ספק, שאם, בשל בעייה רפואית זו או אחרת, עבר המערער טיפול רפואי רשלני, הרי תוצאות טיפול רפואי רשלני כזה, יחשבו כנובעות מן השירות ויזכו את המערער בתגמולים, זאת אפילו כאשר המחלה שבגינה בא הטיפול אפילו לא נגרם עקב השירות (ראה לעניין זה, פס"ד בע.א. (ת"א) מס' 835/84, מלמד נ. ק"ת, פס"מ תשמ"ו ג', הקובע, בעמ' 175, כדלקמן: - "החובה להיזקק לשירות רפואי במסגרת השירות הצבאי, הוא חלק מתנאי השירות. יתר על כן, ברגע שאדם מתגייס לצה"ל, לשירות סדיר, יש עליו איסור להיזקק לרפואה פרטית, אפילו אינו יכול להיות מבוטח בקופת-חולים, לפיכך, אי אפשר שלא לומר שהטיפול הרפואי שמקבל חייל הוא עקב שירותו בצה"ל. ... האחריות על-פי חוק הנכים היא אבסולוטית, ובתנאי שקיים הקשר הסיבתי והטמפורלי כמוגדר בחוק". 22. דא-עקא, כלל ידוע הוא, כי את התנהגותו של הרופא יש לבחון לפי הידוע והמקובל בעת הרלוונטית לטיפול שניתן, ויש לעשות כן לפי קנה המידה של הרופא הסביר ולא לפי זה של הרופא העילוי. המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של "חכמים לאחר מעשה" אלא של הרופא הממוצע בשעת מעשה. רופא בשר-ודם עשוי לטעות ולא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתו של טיפול, או נזק שנגרם בעטיו, אינם, כשלעצמם, מקיימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית. אמת המידה לבחינת הרשלנות, תהיה זו של הרופא הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת, היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם, והכל - בהתאם לנורמות מקובלות באותה עת בעולם הרפואה. 23. כדי לעלות טענה בדבר רשלנות רפואית, חייבת טענה כזאת להיות מובאת, במפורש, בפני ק"ת ואף לפרט בה מה היתה אותה רשלנות. במקרה דנן, לא רק שדבר זה לא נעשה, אלא שד"ר נ. זילבר העיד בפנינו, בצורה ברורה ביותר, על כשרותם ועל מומחיותם של הרופאים שטיפלו במערער. על פי דברי עדותו של ד"ר נ. זילבר: - "... אני לא רוצה לומר את המילה 'רשלנות רפואית'. כל אחד מן האורולוגים יש לו אירועים של קושי בביצוע צ'יסטוסקופיה. לי עם ניסיון של אלפי צ'יסטוסקופיות יכול לקרות מקרה של קושי ניכר בביצוע... ... המערער אכן הופנה לבית-חולים שמטפל בחיילים. בית חולים 'שיבא' הוא בית חולים מעולה וגם האורולוגים מעולים". ולשאלת ב"כ המשיב: "האם תסכים איתי שחוות-דעת היא בעצם חוכמה לאחר מעשה"? מתחמק ד"ר נ. זילבר מתשובה ישירה, ועונה: "חוות-הדעת שלי ניתנה על סמך מהליכים רפואיים, טפסים רפואיים וכו'". 24. אנו סבורים כי אצל המערער היו קיימים גורמי סיכון אחרים, כגון: עישון, ערמונית מוגדלת, אורטרוצלה במצב מולד, היכולה לגרום לתופעות של תכיפות של מתן שתן ודלקת בדרכי השתן. וגם ד"ר נ. זילבר מסכים שאצל גברים בגיל שבין 40 ל - 45, למעלה משליש מהם סובלים מהפרעות בתיפקוד המיני. 25. אנו סבורים, שללא ביסוס עובדתי לא היה מקום להטיל דופי בטיפולם של הרופאים בשנת 1979 ומכל מקום, מן הראוי היה לעלות טענות בקשר לקשר כזה באופן ישיר כדי שתהיה התייחסות ישירה לכך. 26. מכל הטעמים שהובאו לעיל - דין ערעור זה להידחות והחלטתו של ק"ת מיום 19/07/2001 - נשארת בעינה. 17. לעניין הוצאות המשפט: - בשים לב לטיעונים שמעלה ב"כ המערער, בסעיף 37 של סיכומיו - אין צו להוצאות . 18. המערער רשאי לערער על פס"ד זה, כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 19. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מהחלטה זו, לאחר שבישיבה מיום 07/09/2003, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים , ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי, מוצג מש/ 1. ניתן היום ל' באב, תשס"ד (17 באוגוסט 2004) בהעדר ב"כ הצדדים ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר ל. וינוגרד מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברצבאמחלות מערכת השתןשירות צבאי