תסמונת שלאחר זעזוע מוח

תסמונת שלאחר זעזוע מוח
התובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 22/11/95 בעת שנסעה ברכב שהיה
נהוג ע"י בעלה, נתבע מס' 1.
התובעת ילידת 6.11.56, היתה כבת 39 ביום התאונה וגילה היום קרוב ל- 45 שנה.



התאונה ארעה כאשר הרכב בו נסעה, יחד עם בני משפחתה, האט עד כדי עצירה כדי לאפשר מעבר של כלי רכב אחר ואז פגע ברכבם מאחור רכב צד ג'.

אין מחלוקת בנוגע לחבותה של הנתבעת לשאת בנזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה, לאחר שיוכרע האם נגרם לתובעת נזק גוף ואם כן, מה שיעורו.

לבקשת התובעת מונו שלושה מומחים רפואיים לבדיקתה:
ד"ר רון פלד – בתחום הנוירולוגי.נ
ד"ר רוזן- בתחום א.א.ג.
וד"ר צינמן - בתחום האורטופדי.ב

התובעת ויתרה על הבדיקה האורטופדית ונבדקה ע"י ד"ר פלד ורוזן בלבד.ו
ד"ר רון פלד קבע בחוות דעתו מיום 9.11.97 כי התובעת סובלת מתסמונת שלאחר זעזוע מח בחומרה קלה ונכותה במישור הנוירופסיכיאטרי עקב התאונה היא בשיעור 5% לפי סעיף (11) 29 מותאם בין דרגת ביניים 34 א' ו- ב'.

ד"ר רוזן שערך את חוות דעתו ב- 10.12.97 הגיע למסקנה שעקב חבלת ראש קלה נפגעה האוזן הפנימית, פגיעה הבאה לידי ביטוי באיבוד שמיעה באוזן שמאל וזיכה את התובעת בנכות צמיתה בשיעור 10%, לפי סעיף י"ד (1)(1) .72 כמו כן קבע ד"ר רוזן כי התובעת סובלת מטנטון לא תמידי בגינו לא מגיעה נכות צמיתה.נ

מתשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליהם ומחקירת המומחים עלה כי נסיבות התאונה, התנהגות התובעת בזמן התאונה ולאחריה ובפרט השאלה האם איבדה הכרתה הן בעלות משמעות מכרעת כדי לברר האם יש קשר סיבתי בין מצבה ובין התאונה נשוא התובענה.ב

נסיבות התאונה

על נסיבות התאונה שמענו בעדותה של התובעת ובעדותו של הנהג הפוגע, עד הגנה מס' 2 מר זאהי חליפה.

עדותה של התובעת

כאמור, התובעת העידה ופירטה כיצד קרתה התאונה ללא כל קושי וזכרה את פרטי התאונה עד להתרחשותה.ו
את מה שקרה למן אותו רגע ועד שהתעוררה לטענתה בבית החולים לא זכרה.נ

גם בחדר המיון, לא היו לתובעת קשיי זכרון וכפי שנרשם "לדבריה" היתה מעורבת בתאונת דרכים כאשר ישבה קדימה....(ת/1- ת. חדר המיון).
עד ההגנה, ד"ר ברקאוי הסביר בעדותו כי הדברים נרשמו מפי התובעת כפי שנרשם בתעודה.ב

כאשר נבדקה התובעת ע"י המומחה, ד"ר פלד, טענה לעומת זאת שאיננה זוכרת את פרטי התאונה, ולכך היתה משמעות בהתרשמותו של ד"ר פלד שהתובעת אכן אבדה הכרתה וסבלה מזעזוע מוח, בחומרה קלה.ו

בעדותה (עמ' 14 שורות 17-16) ידעה התובעת אף לספר כי הרופאים לא נזקקו לשאול אותה איפה נפגעה כי הם ראו דם נוזל מאוזנה וצווארה וראו שראשה כואב. למעשה – בעת שהגיעה התובעת לחדר המיון, ועל פי התעוד הרפואי, לא היו סימני חבלה חיצוניים, ולא ירד דם מצווארה או ראשה של התובעת.נ
התאונה עצמה היתה קלה יחסית , וגרמה לנזק לא רב לרכב בו נסעה התובעת שהיה בעצירה מוחלטת כאשר ארעה התאונה.
הנהג הפוגע, מר חליפה, אישר שפגע בטמבון האחורי של הרכב בו נסעה התובעת, אך הודה כי החליף גם את דלתות הארגז האחורי. החלפת הדלתות, גם אם הדבר נבע מנזק עקב תאונה זו, אינה מעידה בהכרח על כך שהתאונה היתה חמורה.ב

שני ילדיה של התובעת, שישבו בארגז האחורי לא נפגעו.ו

מעדותו של הנהג, עד הגנה מס' 2 עולה כי התובעת יצאה יחד עם כל בני משפחתה מהרכב מיד לאחר התאונה בצעקות, ונסעה יחד עם שני ילדיה למיון באמצעות רכב מזדמן.נ

על פי תעודת חדר המיון הגיעה התובעת לחדר המיון שהיא בהכרה.ב

ד"ר ברקאוי העיד כי מלכתחילה נרשם מפיה של התובעת שלא היה איבוד הכרה.ו
המילה לא נמחקה מאוחר יותר, לאחר שהתובעת חזרה מצילומי הרנטגן, ונרשמה הערה כי התובעת נזכרה שהתעוררה רק כשהגיעה למיון, "אז כנראה שכן היה סיפור של איבוד הכרה". עקב תוספת זו אושפזה התובעת להשגחה במשך יום אחד.נ


התובעת העידה שהתעוררה כשמעליה עמדו רופאים ושכנות.ב
לו כך היה הדבר, היה התיעוד הרפואי משקף את הגעתה חסרת הכרה, ולא היה צורך להוסיף את הדברים לאחר שנזכרה התובעת לציינם.ו

לפי גרסת התובעת, לא רק רופאים הספיקו להגיע אליה בבית החולים בעת שהיתה מחוסרת הכרה, אלא גם שכנותיה, דהיינו מדובר בפרק זמן שנמשך דקות ארוכות, ואין ספק כי היה בא לידי ביטוי בתיעוד הרפואי אם התרחש.נ

גרסתה של התובעת בענין זה אינה עולה בקנה אחד, לא עם תעודות חדר המיון, לא עם העדויות של ד"ר ברקאוי ושל הנהג, ואיננה מתישבת גם עם דעות רפואיות כפי שיובהר בהמשך כשנעסוק בעדויות המומחים.

התובעת נשאלה מי פינה אותה לבית החולים וכיצד הגיעה לשם (עמ' 10שורות 26-23) והשיבה שאיננה יודעת. גם אם היתה התובעת בחוסר הכרה יש להניח כי במהלך השנים מאז פינויה היתה טורחת לברר מי פינה אותה לבית החולים במצב של חוסר הכרה.ב
גרסתו של מר חליפה, נהג הרכב הפוגע, אמינה יותר וברורה, ולפיה נכנסה התובעת בכוחות עצמה יחד עם ילדיה לרכב אחר, אשר פינה אותה לבית החולים.

בעלה של התובעת, אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות פינויה של התובעת,
ממקום התאונה, לא נתן את עדותו.ו

עדותה של התובעת נמצאה בלתי מהימנה גם בנקודות נוספות:

א. אין בתיעוד הרפואי זכר לכך שהתובעת הופנתה לבית חולים אחר או שעזבה את בית החולים בניגוד להמלצת הרופאים.נ

התובעת אושפזה להשגחה רק מאחר ונזכרה לספר על אובדן ההכרה וכך נרשם בתעודת חדר המיון –

"אז כנראה היה סיפר של איבוד הכרה ולכן קיבלה להשגחה הימודינמית וניורולוג".ב

למחרת שוחררה התובעת עם המלצה למעקב רופא מטפל.ו

ב. התובעת מסרה בתשובות לשאלון כי היא היתה אשה בריאה לפני התאונה.נ

מהתעוד הרפואי שהוצג בהמשך התברר כי התובעת סבלה ממרבית התופעות עוד לפני התאונה, ולכך אתייחס בהמשך בפירוט.ב



כאשר תיארה התובעת את מגבלותיה לאחר התאונה טענה שמשך חודשים סבלה מסחרחורות וכאבי ראש, והרופא היה מגיע לביתה, היא עצמה יצאה מן הבית רק לצורך טיפולים רפואיים (עמ' 12-13 לפרוטוקול).


התובעת מסרה גרסה לא ברורה לגבי השאלה האם נפגשה עם הנהג הפוגע
לאחר התאונה ובאיזו הזדמנות (עמ' 13).
הנהג עד הגנה מס' 2, שעדותו היא נטראלית וברורה, העיד שסמוך לאחר
התאונה ביקר במאפיה כדי להסדיר את נושא תיקון כלי הרכב, שם פגש את
התובעת עובדת כמקודם במכירת המאפים.ו

ד. התובעת סבלה מזכרונה גם כשנשאלה אודות תאונה קודמת שהיתה לה, ולמרות שנשאלה אודותיה מספר פעמים, נזכרה בה אחרי שבא כוחה הפנה אליה שוב את השאלה בערבית.נ

ה. בתשובות לשאלון (נ/1) מסרה התובעת שבעלה הזעיק משטרה למקום הארוע, ושהיא עצמה לא מסרה עדות כי היא היתה מחוסרת הכרה.ב

בעדותה בבית המשפט לא יכלה התובעת לומר מתי דווחה התאונה למשטרה.ו

המסקנה היא כי תלונותיה הסוביקטיביות ותיאור האירועים מפי התובעת אינו תואם את יתר הראיות ובחלקו נסתר על פניו על ידי ראיות בכתב.נ
לא ניתן לפיכך להשתית את קביעת העובדה שהתובעת איבדה הכרתה על הצהרתה בלבד, כאשר כל הנסיבות האוביקטיביות והחיצוניות מעלות כי התובעת תיפקדה לאחר התאונה באופן עצמאי, הגיעה לבית החולים בהכרה מלאה וזכרה את פרטי התאונה, מה גם שנחבלה קלות בלבד בראשה.ב

קביעות המומחים

המומחים שמונו השתיתו את חוות דעתם על הנחות עובדתיות שנמסרו להם על ידי התובעת, ונדרשו להעריך מחדש את קביעתם לאור הממצאים שנתבררו להם.ו

ד"ר רוזן קבע, כאמור, שהתובעת סובלת מחרשות באוזן שמאל אותה ייחס לתאונה.נ
החרשות נבדקה בבדיקת ברה אוביקטיבית ואומתה ולגביה אין חולק.ב

ד"ר רוזן הגיע למסקנה שהחרשות נבעה מפגיעתה בתאונה זו על סמך הנתונים העובדתיים שעמדו בפניו:
חבלת ראש באיזור טמפורלי ובאזור אוזן שמאל, איבוד הכרה, תלונות על צפצופים וירידת שמיעה באוזן שמאל שהחלו לאחר התאונה.ו


וכך כתב ד"ר רוזן כבר בחוות דעתו ועוד לפני שהובררו לו העובדות במלואן:

"בדרך כלל בחבלות ראש אנו מוצאים ליקוי שמיעה בינוני עד חמור, בעיקר בצד הנפגע.נ
איבוד שמיעה מלא באוזן אחת הוא לא שכיח, אבל הוא בהחלט קיים, עברתי על תיקה הרפואי, אין בו כל עדות לפגיעה קודמת באוזניה. גם סמיכות התלונות לתאונה מדברים בעד הקשר הסיבתי הקיים בין התאונה וליקוי השמיעה".ב

בנוגע לטנטון- שקביעתו מבוססת ככלל על תלונות סוביקטיביות של הנפגע, התרשם המומחה כי תלונות התובעת אינן טיפוסיות ואינן עקביות ולכן קבע כי לא מדובר בטנטון קבוע המקנה נכות.ו

משמע, המומחה התקשה כבר מלכתחילה לקשור בין התאונה ובין אובדן מלא של השמיעה, וזאת גם בהנחה שהיה אובדן הכרה. אך מצא לנכון לקבוע קשר סיבתי על יסוד ההנחה שלפני כן לא סבלה התובעת מבעיות דומות ותלונותיה החלו בסמיכות זמן לאחר התאונה.נ

עצם הפגיעה בראש והחבלה באזור האוזן בזמן התאונה נותרו בספק לאור מכניזם התאונה, פגיעה לא קשה מאחור. התובעת לא הבהירה כיצד נפגעה אוזנה השמאלית, אך אין חולק כי התובעת הגיעה עם אודם באפרכסת שמאל היכול להעיד על חבלה (ולא דימום כפי שטענה), וכן הפגיעה יכולה היתה להגרם גם מצליפת שוט, כפי שהבהיר ד"ר רוזן.

בעת שנחקר ד"ר רוזן על חוות דעתו התברר כי מסמכים רפואים מעברה של התובעת לא היו בפניו, או לא היו ברורים דיים ולכן הוזמן להעיד ד"ר גטאס, עד הגנה מס' 4, רופא א.א.ג שטיפל בתובעת במרפאה פרטית באמצעות הפניה מקופת חולים, החל משנת 1987.ב

מעדותו של ד"ר גטאס הוברר כי ביום 24/7/93 התלוננה התובעת על סחרחורות וטנטון וירידה בשמיעה באוזן שמאל והופנתה לבדיקת שמיעה.ו
הבדיקה נערכה ביום 2/8/93 ונמצאה שמיעה תקינה באוזן ימין ומשמאל ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בתחום של 70 דיציבל ולכן הופנתה לבצע C.T. ראש וצילום מערות אף שנמצאו תקינים. (עמ' 44 לפרוטוקול בעדותו של מר גטאס).

בעקבות חקירתו של ד"ר גטאס נשלחו לד"ר רוזן שאלות הבהרה שהתשובות עליהן נערכו ביום 29/11/99.

בתשובות לשאלות ההבהרה שינה ד"ר רוזן באופן מוחלט את חוות דעתו וקבע כי כל הממצאים שהגב' יונס מסרה שנגרמו עקב התאונה, היו קיימים כבר קודם לכן, ולכן אין לקשור אותם לתאונה.

דהיינו – לו סיפרה התובעת למומחה שבעברה התלוננה כבר על טנטון, וירידה קשה בשמיעה באוזן שמאל לא היה מגיע מלכתחילה למסקנה שיש קשר סיבתי בין התאונה ובין מצבה הרפואי.

התובעת מסרה למומחה שהממצאים החלו לאחר התאונה כפי שהצהירה גם בתצהיר התשובות לשאלון (שאלה מס' 5) שמצבה הרפואי היה תקין לחלוטין ללא כל בעיה רפואית לפני התאונה, והמומחה סמך דעתו על עובדות אלה, הגם ששאלת הקשר הסיבתי עוררה אצלו ספקות והגם שתלונותיה בנוגע לטנטון לא התאימו לתלונות האופיניות והשתנו מפעם לפעם.


גם בפני ד"ר רון פלד טענה התובעת כי היתה בריאה לחלוטין קודם לתאונה.
המומחה למד על עברה של התובעת מתוך תיקה הרפואי, בפרט לגבי הסחרחורות מהן סבלה (עמ' 31 ועמ' 35 לפרוטוקול בעדותו של ד"ר פלד).

ד"ר פלד השתית, גם הוא, את חוות דעתו על נתונים שנמצאו לא מדויקים ואשר נמסרו לו מפי התובעת.
בחוות דעתו (עמ' 2) הוא רושם "איננה זוכרת את פרטי התאונה", "איבדה את הכרתה".
במהלך חקירתו הוצגו בפני ד"ר פלד המסמכים הרפואים שבסמוך לאחר התאונה בה נרשמו פרטי התאונה מפיה של התובעת ואז הגיב:

"לא זוכרת את פרטי המקרה, אני לא יודע לומר אם היא זוכרת, או לא. אני הבנתי מזה שהיא לא זוכרת".(עמ' 32 שורות 17-18).
ובהמשך:

"בחבלה בראש עם זעזוע מוח שיש בו איבוד הכרה של דקה עד שלוש דקות בהחלט הנבדקת לא סביר שתזכור את התאונה, אני משוכנע שלא תזכור את התאונה, יכול להיות שהנבדקת אחרי זעזוע מוח כזה תגיע לבית החולים והיא תחשוב שהיא התעוררה רק בבית החולים למרות שיש תקופה שהיא בהכרה אבל היא באמנזיה, לגופו של מקרה, אם זה נכון שהיא הרגישה שהיא התעוררה בבית החולים לא סביר עוד יותר שתזכור את התאונה.
לא יתכן שתהיה לה אמנזיה של שעה והיא זוכרת את התאונה וזה סוגר את הזכרון והיא לא תזכור לא אז ולא עכשיו את התאונה (עמ' 33 שורות 2-8).

ב"כ הנתבעת הפנה את המומחה לסיכום המחלה שבו נכתב כי הדברים נרשמו מפיה והמומחה השיב:

"אם הדברים נרשמו מפיה, לא סביר שהיא התעוררה בבית החולים ויכלה לומר את הדברים שנרשמו" (שורות 22-23).

ד"ר ברקאוי כאמור הבהיר בעדותו שתיאור התאונה נמסר מפי התובעת עם קבלתה למיון.

ד"ר רון פלד השיב גם לשאלה האם חוות דעתו תשתנה בהנחה שיקבע כי לא היה איבוד הכרה והשיב:

"אם יתברר כי לא היה בכלל איבוד הכרה ולא היה זעזוע מוח אני אחזור בי מחוות דעתי וזאת מהסיבה הכללית שאם לא היה זעזוע מוח אין תסמונת לאחר זעזוע מוח ומלבד זאת שאני קובע נכות כזו אני מסתמך על אמינות הנבדקת ובנכויות קטנות האמינות חשובה יותר, ואם כל הסיפור של איבוד הכרה לא אמין לא אוכן לקבל את תלונותיה.
לגבי המקרה הספציפי הזה דווקא, בתקופה לפני התאונה היו כאבי ראש וסחרחורות והיא אף הופנתה לנוירולוג, ועל אחת כמה וכמה במקרה הזה" (עמ' 34 שורות 18-26).

המומחה שלל גם את האפשרות שנכות של 5% עם תלונות כפי שנמצאו יכולה לשבש את תפקודה של התובעת במשק הבית ובעבודה, ולשנות את חייה כפי שתיארה.

בתשובה לשאלות ב"כ התובעת אמר ד"ר רון פלד:

"אני סבור לאור כל מה ששמעתי עכשיו שהיא קיבלה חבלה בראש אבל אני לא משוכנע שהיה לה איבוד הכרה". (עמ' 36 שורות 11-10).

ד"ר רון פלד התייחס שוב לתעודת חדר המיון ולעובדה שהתלונה על איבוד ההכרה נרשמה לאחר שחזרה התובעת מן הצילומים והוסיף:

"ולכן אני קצת במבוכה בנוגע לשאלה האם היה איבוד הכרה, ואני חוזר על כך שוב שאם יוודע שאין איבוד הכרה אני אצטרך לחזור בי מחוות דעתי".(עמ' 36 שורות 17-19).

ד"ר פלד הבהיר כי תתכן אפשרות שלאחר אובדן ההכרה יש הרגשה של בלבול ושכחה שמבחינת הנפגע הוא חלק מאיבוד ההכרה.
תאור זה, עם זאת, אינו יכול להתקיים כאשר התובעת הגיעה לחדר המיון וסיפרה את פרטי התאונה.

חוות דעתו של ד"ר פלד, כפי שהבהיר, מבוססת על מהימנות התובעת ותלונותיה הסוביקטיביות, ובמהלך חקירתו נתעוררו בו ספקות רבים לגבי השאלה האם היה ראוי לסמוך על תלונותיה.

מכל מה שהובא לעיל, אני סבורה כי ככל שחוות הדעת נסמכת על תלונותיה הסוביקטיביות של התובעת, וההנחה שהיא איבדה את הכרתה, אין לקבלה, בפרט כאשר התובעת סבלה בסמוך לפני התאונה מאותן תופעות של סחרחורות וכאבי ראש.

המסקנה היא כי לא נותרה לתובעת נכות, לא בתחום הנוירולוגי ולא בתחום א.א.ג.

גם לו נותרה קביעתו של ד"ר רון פלד על כנה, כפי שמסר בעדותו לא היתה לה השפעה על תפקודה היומיומי של התובעת ולא היתה מניעה שתמשיך בעבודתה וכן תנהל את משק הבית כמקודם.

הנזק
כאב וסבל

בהתחשב במהות הפגיעה, יום האשפוז, וגילה של התובעת, אני פוסקת לה פיצוי בסך 9,000 ₪ (כולל ריבית מיום התאונה).

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

התובעת היתה בעת התאונה אם ל-7 ילדים קטינים.
יחד עם הטיפול במשק הבית, העידה התובעת כי היא עבדה גם מחוץ לביתה במאפיה.
פרט לפגיעה באוזנה ולתלונות בתחום הנוירולוגי, שגם אם היו קשורות לתאונה לא היתה להן כל השלכה על תפקודה היום יומי, סבלה התובעת מפגיעה בצוואה, וטופלה על ידי צוארון, וכן עברה טיפולי פיזיוטרפיה שנועדו להקל על הכאב ולהרפות את שרירי הצוואר, עקב הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוארי בעיקר בסבוב והטיה לשמאל.

בחודשים הסמוכים לאחר התאונה נזקקה התובעת לפיכך לעזרת צד ג' (גם אם לא הוכחה עזרה בשכר) בשיעור של 6,000 ₪.
לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת נזקקה או תזדקק לעזרה נוספת.
לא נותרו לתובעת מגבלות עקב התאונה המונעות ממנה לתפקד בביתה כמקודם.

הוצאות

התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה לטיפולים הרפואיים, לרבות טיפולי הפיזיוטרפיה בסכום משוערך של 1,500 ₪.

הפסד שכר לעתיד

שכרה של התובעת בסמוך לפני התאונה או היום לא הוכח.

לא הוכח שלתובעת נגרם הפסד הכנסה מאז התאונה ועד היום (במשך למעלה מ-5 שנים) והתובעת איננה מבקשת לפצותה עבור הפסדים כאלה.

גם לו נותרה על כנה קביעתו של ד"ר פלד, הרי לא היתה בנכות של 5% כפי שתוארה לגרום לפגיעה בכושר ההשתכרות, מה גם שהתובעת תיפקדה גם קודם לכן עם סחרחורות וכאבי ראש.
על אחת כמה וכמה, כאשר נמצא כי אין קשר בין תלונות אלה ובין התאונה, אין מקום לקבוע שהתאונה פגעה בכושר השתכרותה של התובעת במידה כלשהיא.

סה"כ נזקי התובעת לפיכך הינם 16,500 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת על הוצאות שנגרמו לה לצורך הכנת חוות דעתם של המומחים, ואם היתה זכאית להחזר חלק מן ההוצאות הרי הם קוזזו כנגד הוצאת עריכת חוות דעתו של ד"ר רוזן וההוצאות הכרוכות

בהזמנתו ובהזמנתו של ד"ר גריס, והכל במטרה לברר את העובדה שהיתה ידועה לתובעת, שהיא סבלה עוד קודם לכן מאיבוד השמיעה באוזן שמאל וגם נערכה לה בדיקת שמיעה בעבר בשל תלונה זו.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום שנפסק כפיצוי ובתוספת מע"מ כדין.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תסמונת כתף קפואה

  2. תסמונת השינה הדחויה

  3. תסמונת שלאחר זעזוע מוח

  4. תסמונת המעי הרגיז בצבא

  5. תסמונת דאון ביטוח לאומי

  6. תסמונת פייר רובין ביטוח לאומי

  7. תסמונת כאב בעקבות תאונת דרכים

  8. תסמונת דאון לאחר טיפולי הפריה

  9. תסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים

  10. תסמונת התעלה הקרפלית ביטוח לאומי

  11. בתסמונת התעלה הקרפלית כתאונת עבודה

  12. נכות זמנית בגין תסמונת דכאונית הסתגלותית

  13. קשר בין תסמונת ACM לבין תסמונת רחם דו קרני

  14. EMG: תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית בצורה קלה

  15. תסמונת לכידה אולנרית במרפק: נכות מביטוח לאומי

  16. חוסר יכולת להשתמש ביד שמאל עקב תסמונת התעלה הקרפלית

  17. תסמונת התעלה הקרפלית, התעלה הקוביטלית במרפק ויד-זרוע

  18. ראומטולוגיה אחוזי נכות: 10 אחוזי נכות בגין תסמונת כאב כרונית

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון