1. מדובר בתביעת 3 עובדי הנתבעת אשר הושעו מעבודתם ביום 4.6.01 בשל חשד לבצוע עבירות פליליות במהלך עבודתם בהתאם לתקנון העבודה בנתבעת שהינו חלק בלתי נפרד מהוראות ההסכם הקיבוצי החל על יחסי העבודה שבין הצדדים . 2. התובע מס' 1 ו-2 הגישו בקשה לסעד זמני לביטול השעייתם והשבתם לעבודה ביום 10.9.01 (תיק בש"א 3265/01 ו- 3266/01) אולם בקשתם נדחתה בהחלטה מיום 16.9.01. התובע מס' 3 הגיש הבקשה לסעד זמני ביום 27.6.01 (תיק בש"א 2520/01) אולם בהסכמת הצדדים סוכם, כי ייערך שימוע נוסף לתובע באשר להמשך השעייתו ובכך הסתיים ההליך הזמני (החלטה מיום 27/6/01). העובדות והשתלשלות העניינים. 3. הנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת ביבוא, זיקוק ומכירה של מוצרי דלק בישראל ומפעילה 2 בתי זיקוק בארץ. האחד, במפרץ חיפה והשני באשדוד (להלן-בז"א). בבז"א מועסקים כ- 220 עובדים וכ-30 עובדי קבלן. בחלק מן המחלקות מועסקים מפקחים מטעם הנתבעת על עבודת הקבלנים. סה"כ 10 מפקחים. התובעים היו מפקחים באגף שירותי הנדסה בבז"א. במסגרת תפקידם שימשו התובעים כאנשי קשר בין בז"א לבין הקבלנים לרבות מתן הנחיות ימיומיות לקבלנים, אספקת חומרי גלם לעבודה השוטפת, אישור עבודת הקבלנים ועמידתם בכללי הבטיחות, אישור חשבונות הקבלנים, ניהול יומני עבודה, לרבות עבודות פיקוח והשגחה. הנתבעת מגדירה את תפקידם כתפקיד רגיש במיוחד הדורש רמה גבוהה של אימון אישי, יושר פנימי וטוהר מידות, וזאת במיוחד בעבודה מול קבלנים שאינם עובדי בז"א (ס' 2 לסיכומי הנתבעת ותצהיר מנהל בז"א עידו רוזוליו מיום 30.7.02). 4. על יחסי העבודה שבין הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד. תקנון העבודה (תקנון המשמעת) של בתי זיקוק לנפט בע"מ משנת 1985 מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי (תצהיר רוזוליו - ס' 4.2) התקנון צורף לתצהיר התובע מס' 1 - נספח א'. 5. הרקע להשעיית התובעים הינם תלונות שהוגשו על ידי קבלנים שעבדו בבז"א נגד 9 מעובדי בז"א. מתוכם 6 מפקחי עבודה וביניהם התובעים. ביום 18.7.00 הוגש לבז"א מכתב תלונה של הקבלן אהרון בושניאק נ' התובע מס' 1 (להלן - אהרוני). התלונה התייחסה לקבלת שוחד על ידי אהרוני. נערך בירור פנימי עם מנהל בז"א ומנהל כ"א בבז"א ואהרוני הכחיש ההאשמות. באותו מועד לערך סיפר הקבלן ניסים עמר להנהלת בז"א כי נתן שוחד למספר מפקחי עבודה וביניהם לתובע מס' 3 (להלן- קנר) ולתובע מס' 2 (להלן - קיפניס). 6. בגין התלונות הנ"ל הגישה הנתבעת תלונות למשטרה אך המשיכה להעסיק התובעים. 7. בחודש מאי 2001 הודיעה המשטרה לנתבעת, כי תיקי החקירה של התובעים הועברו לפרקליטות בליווי המלצה להגשת כתב אישום (מדובר בהמלצה כנגד 6 עובדים מתוך ה-9 שנחקרו). המלצת המשטרה היתה להעמיד התובעים בגין 3 עבירות לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977: סעיף 290 - לקיחת שוחד; סעיף 284 - מירמה והפרת אמונים; סעיף 280 - שימוש לרעה בכוח המשרה - נספח א - ג' לתצהיר עידו רוזוליו). 8. לאחר קבלת הודעת המשטרה זימן מנהל בז"א את כל המפקחים לרבות התובעים. בשיחה נכחו מנהל כח אדם בבז"א. "אהרוני" ו- "קיפניס" הגיעו לשיחה ואילו "קנר" לא הגיע מאחר והיה מנוע להיכנס למפעל על פי צו שיפוטי ופניות הנתבעת לאפשר לו להתייצב לא נענו. לאחר שמיעת התובעים שנכחו והחלטת ההנהלה נמסר לתובעים באופן אישי מכתב נושא כותרת "הפסקת עבודה זמנית" בו צויין, כי: "בהמשך להודעתנו בעל פה מיום 4/6/01 הרינו להודיעך כי הואיל והתיק הפלילי בו הואשמת הועבר על ידי המשטרה לפרקליטות המחוז לשם הגשת כתב אישום, הרינו מפסיקים בזאת זמנית את עבודתך בחברה על פי סעיף 10.5.1 לתקנון העבודה. הפסקת העבודה הזמנית תיכנס לתוקפה החל מיום ג' 5.6.01. הרינו להודיעך כי על פי פניית ועד העובדים תשקול ההנהלה להעניק לך הלוואה חודשית בגובה חצי משכורת רגילה. בכבוד רב, י. נחושתאי מנהל כ"א וארגון העתק: ועד העובדים". 9. במקביל ניתנה הודעה למזכיר ועד העובדים, כי התיק הועבר לפרקליטות וכי בעקבות כך התובעים יושעו מעבודתם. לטענת הנתבעת, הועד לא התנגד (ס' 7 לתצהיר רוזוליו). 10. ביום 25.6.01 פנה יו"ר ההסתדרות במרחב אשדוד להנהלת בז"א בבקשה לערוך לתובעים שימוע נוסף שיאפשר להם פעם נוספת להציג בהרחבה את עניינם ולהעלות טיעוניהם שיתכן ונשמטו מהם בפעם הראשונה. כן התבקשה ההנהלה להכליל את התובעים המושעים מעבודתם בין מקבלי הבונוס שחולק לאחרונה בנתבעת תוך ציון העובדה, כי לא תהיה כל התנגדות, ברוח הוראת ההסכם הקיבוצי לדון בסכומים המשולמים אם וכאשר עובדים אלה יסיימו את עניינם. העתק המכתב נשלח לאיגוד המקצועי וליו"ר הוועד - אסור סלומון. 11. הנתבעת נענתה לבקשה וקיימה שימוע לתובעים במועדים שפורטו בתצהירו של עד הנתבעת עידו רוזוליו. ביום 16.7.01 נערך שימוע נוסף ל"קיפניס" בו נכחה בין היתר באת-כוחו. ביום 25.6.01 התקיים שימוע נוסף ל"קנר" בליוויית באת-כוחו (נספח ה' לתצהיר עידו רוזוליו). גם ל"אהרוני" נערך שימוע אולם הנתבעת לא שינתה ההחלטה בגין ההשעיה הזמנית כפי שעולה מהתרשומות שפורטו בעניינם של התובעים וצורפו לתצהירו של עידו רוזליו בתיקים השונים. 12. החל ממועד השעייתם מקבלים התובעים הלוואה בסך 50% משכרם והחל מחודש דצמבר 2001 עד לחודש דצמבר 2002 קבלו התובעים גם הלוואה נוספת בסך 50% משכרם מקרן רווחה, שהינה קרן פריטטית של ההנהלה והעובדים באותם תנאים בהם ניתנה להם ההלוואה הראשונה. בנוסף, זכאים התובעים לעבוד במקום עבודה אחר במהלך תקופת ההשעיה. 13. החל ממועד ההשעיה הנתבעת אינה משלמת בגין התובעים הפרשות לקופת גמל, לקרן השתלמות לרבות העברת מיסי חובה למוסד לביטוח לאומי (מוסכמה מס' ג' בתביעת "קיפניס ו"קנר"). 14. ממועד החלטה בבקשה הזמנית עד למועד הדיון בתביעה (23.3.03) פנו ב"כ הצדדים לנתבעת לשקול מחדש החלטת ההשעיה אולם הנתבעת לא שינתה החלטתה. 15. התיק הושב מהפרקליטות למשטרה להשלמת חקירה. 16. ביום 7.4.03 הומצאו לב"כ הצדדים טיוטת כתבי האישום נגד התובעים בעבירות של לקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים. 17. מסיכום טענות התובעים 2 ו-3 עולה, כי לאחר שקבלו טיוטת כתב האישום וחומר החקירה נערך שימוע בפרקליטות אולם טרם התקבלה תשובת הפרקליטות. 18. טרם הגשת סיכום טענות הצדדים הסכסוך הועבר לנסיון גישור בהסכמת הצדדים אולם לא צלח. גירסאות התובעים. 19. אהרוני בתצהירו במקום עדות ראשית טוען, כי עובד בנתבעת מ- 25.12.1971 במספר תפקידים עד שמונה לראש צוות עובדי ציוד ומפקח על עבודת קבלנים. לטענתו, תלונתו של בושניאק הובאה לידיעתו עוד ב- 31.7.00. מדובר בתלונה של מר בושניאק שהלין, כי אהרוני סוחט אותו במשך שנים. אהרוני הצהיר, כי הכחיש את הטענות השקריות בפני ההנהלה ולאחר מכן פנה לאנשי הוועד אולם סירבו להתערב בענין. מאז שב לעבודתו ועל פי בקשתו הפסיק לפקח על עבודות קבלנים. אהרוני מאשר, כי אכן קבל ההודעה על השעייתו הזמנית ביום 4.6.01 וטוען, כי שיקולים זרים היו בבסיס החלטת הנתבעת להשעותו וטוען טענות משפטיות שיפורטו להלן. אהרוני עותר לביטול השעייתו בטענה, כי אינה חוקית ולפיכך בטלה וכן תובע השבתו לעבודה ולחייב הנתבעת לשלם לו שכר מלא כולל נילוויים מיום הפסקת עבודתו ועד חזרתו לעבודה. 20. קיפניס טוען כי עבד אצל הנתבעת משנת 1977 במסירות ובנאמנות כמפקח. בתאריך 29.4.01 נחקר במשטרת אשדוד תחת אזהרה ונאמר לו, כי הינו חשוד בקבלת שוחד מקבלן בשם ניסים עמר אשר היה אחד הקבלנים שפיקח עליהם בשנים 1997 - 1994 על פי חשד שמימן עבורו ארוחה במסעדה, סלסלות שי לחגים, מתנות ומשקאות וקיבל מעטפות עם כסף. קיפניס מכחיש הטענות הנ"ל וטוען, כי לא היה לו כל מגע עם הקבלן עמר משנת 1997 כאשר חקירתו במשטרה התייחסה לשנים 1998 - 1999. "קיפניס" מדגיש בתצהירו, כי הנתבעת הגישה תלונה גם נגד הקבלן במתן שוחד. לטענתו, מדובר בקבלן שהעליל עליו עלילות שווא ובעבר נתגלה עמות בינו לבין "קיפניס" (בשנת 1996) והנתבעת לא טרחה לבדוק טענות אלה עובר למתן החלטת ההשעיה. "קיפניס מפנה לעובדה, כי עבר מ יוזמתו בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. כן מדגיש כי ועד העובדים של בתי הזיקוק באשדוד התנגד להחלטת ההשעיה (ת/10 - צורף לתצהירו במקום עדות ראשית מיום 3.9.01) והדגיש, כי במועד השעייתו הנתבעת הודיעה על כוונתה להשעותו ליו"ר הוועד (מאיר אסור) אך עד זה מסר עדות במשטרה בנושא החקירה ולפיכך מדובר בצעד פסול מטעם הנתבעת. בין הנתבעת ל"קיפניס" נחתם הסכם פרישה מוקדמת לפני הגשת התביעה הנוכחית. הנתבעת הקפיאה את מימוש הסכם הפרישה עד למתן פסק דין בתביעה הנוכחית ולטענתו, הפרה באופן חד-צדדי את ההסכם. "קיפניס" תובע בתביעתו לבטל ההשעיה, להחזירו לעבודה, להורות לנתבעת לשלם לו שכר מלא כולל נילווים ממועד השעייתו וכן להצהיר כי ס' 10.5.1 לתקנון - בטל. 21. "קנר" מצהיר, כי עבד משנת 1972 בנתבעת ובמשך 29 שנה עד להשעייתו. תפקידו היה מפקח על פרוייקטים בבז"א. בתצהירו פירט את השתלשלות העניינים הדומה במהותה לתיאורו של "קיפניס" לרבות הטיעון המשפטי התומך בטענתו, כי ההחלטה להשעותו הינה בלתי חוקית ובניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החלטה שנעשתה ללא שיקול דעת ראוי של הנתבעת ובכך גרמה נזק כלכלי ואישי ותובע סעדים זהים לתביעתו של "קיפניס" (למעט לענין הסכם הפרישה). 22. הפלוגתאות. א. האם סעיף 10.5.1 עליו התבססה הנתבעת בהשעיית התובעים הינו בטל מעיקרו בהיותו נוגד את יסוד כבוד האדם וחירותו? ב. האם סעיף 10.5.1 עומד במבחן הסבירות? ג. האם השתמשה הנתבעת בזכות המוקנית לה בסעיף 10.5.1 בסבירות ובתום לב? ד. האם השעיית התובעים, בנסיבות הענין, הינה פגיעה בזכות הקניין של התובעים? ה. האם היה מקום להחליט על השעיית התובעים טרם ניתנה להם הזכות לעיין בחומר החקירה וטרם נערך להם שימוע בפרקליטות? ו. האם קויימה חובת השימוע? ז. האם ההשעיה מחייבת את הנתבעת בתשלום מחצית שכר שלא כהלוואה? ח. באשר ל"קיפניס" - האם הנתבעת היתה צריכה לקיים את הסכם הפרישה המוקדמת שנחתם בין הצדדים. האם היתה עילה חוקית להפרת הסכם זה. האם יש לפצות את התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו בגין הפרה זו? הטיעון המשפטי. 23. תמצית טענות התובעים. א. השעיית התובעים היתה שלא כדין ופגעה בכבודם, בקניינם ובחופש העיסוק שלהם. ב. הפגיעה בזכות הקניין של התובעים בלתי סבירה, בלתי צודקת ובלתי מידתית וניתנה מבלי שנשקלו השיקולים הנכונים. ג. הנתבעת לא שקלה שיקולים ענייניים ועצמאיים עובר להחלטה להשעות התובעים. לא עיינה בחומר הראיות בנושא העבירות המיוחסות לכל אחד מהתובעים. הנתבעת אינה חותמת גומי של המשטרה או הפרקליטות. ד. תקנון העבודה הינו משנת 1985 ונוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שנחתם ב- 1992 לרבות זכות הקניין (ס' 3 לחוק). פגיעה זו נוגדת את סעיף 8 לחוק היסוד כבוד האדם וחירותו בו נקבע, כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק האמור מכוח הסמכה מפורשת בו". אם זו ההלכה לגבי החוק על אחת כמה וכמה לגבי הסכם קיבוצי עליו הסתמכה הנתבעת בהחלטת ההשעיה. ה. התקנון הינו תקנון מקפח השולל שכר וזכויות סוציאליות מאת התובעים. סעיף 10.5.1 סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו במובן זה שהוראת ההשעיה אינה מוגבלת בזמן, קובעת סעדים עונשיים של שלילת שכר וזכויות סוציאליות טרם הרשעה, בהוראותיו לא צויינה זכות השימוע ואין כל אלטרנטיבות עונשיות כפי שנקבע בחוקים אחרים בסוגיה זו של השעיה. ו. יש לאזן בין אינטרס המעביד שלא להעסיק עובד אשר תלוי ועומד נגדו חשד פלילי לבין אינטרס העובד שלא יוטלו עליו סעדים עונשיים כל עוד הוא בחזקת חף מפשע. הוראות סעיף 10.5.1 לא השכילה לדאוג לאיזון אינטרסים זה. ח. הפירוש הסביר שיש ליתן לסעיף 10.5.1 לתקנון הוא שהפסקת העבודה הזמנית תחל, אם בכלל, עם הגשת כתב אישום על ידי המשטרה או הפרקליטות וגם לאחר מכן על הנתבעת לשקול את כל השיקולים הרלבנטיים, היינו, העובדה שהתובעים מכחישים את ביצוע העבירה, גילם, ויתקם ותפקודם ורק לאחר מכן ליתן החלטה בדבר ההשעיה. ט. יש להשיב העובדים לעבודה לאחר שהינם מושעים כ- 26 חודשים, לשקול השמתם בתפקיד אחר על פי האפשרויות המפורטות בתקנון. החלטת ההשעיה בשים לב לתקופת ההשעיה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני ויש לבטלה. 24. תמצית טענות הנתבעת. א. השעיית התובעים נעשתה בהתאם להוראות סעיף 10.5.1 לתקנון שהינה הוראה מידתית וסבירה ולעתים אף מקלה לעומת הסדרים אחרים במגזר הציבורי והעסקי הן באשר לתחילת תקופת ההשעיה, הן לענין התשלום והן לענין התמשכות ההליכים. ב. ההחלטה להשעות התקבלה לאחר קיום הליכי שימוע. ג. הנתבעת שקלה מעת לעת המשך השעיית התובעים בהתאם לנסיבות לרבות לאחר שקיבלה לידה את טיוטת כתב האישום. ד. בשקילת מאזן האינטרסים של הצדדים יש ליתן משקל לחומרת העבירות המיוחסות לתובעים בכתב האישום לרבות העובדה שאין מדובר במעידה חד פעמית והנזק שנגרם לנתבעת במערך יחסי העבודה בשים לב כי מדובר בחברה ממשלתית. ה. מדובר בהוראות סבירות ומידתיות של תקנון המשמעת כאשר התובעים זוכים בהלוואה בשיעור 50% משכרם והלוואה נוספת וכן יכולתם לעבוד במקום עבודה אחר ובכך להקטין את נזקם. ו. בז"ן עשתה כל שביכולתה על מנת לקדם את ההליכים בפרקליטות. ז. בית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי - הוראת ההסכם הקיבוצי אינה מנוגדת לחוק ואינה סותרת תקנת הציבור. ח. תקנון משמעת קובע, כי תקופת ההשעיה תמשך עד להרשעה או זיכוי סופיים. ט. החזרת התובעים לעבודה בנסיבות אלה הינה התערבות גסה בהוראות תקנון המשמעת ופגיעה במרקם יחסי העבודה בבז"א שלא כדין ואין לכפות יחסי עובד ומעביד בנסיבות אלה . י. יש לנכות הסכומים שקיבלו "אהרוני" ו"קיפניס" במהלך השעייתם בגין העבודה הנוספת מכל סכום שייקבע והנתבעת תטען שלא עשו הכל להקטנת נזקם. ההכרעה 25. הסמכות להשעות עובד תעשה עפ"י הוראות החוק (לעניין עובד המדינה - חוק שירות המדינה [משמעת], תשכ"ג-1963), עפ"י הוראות הסכמים והסדרים קיבוציים או עפ"י הוראות חוזה אינדיבידואלי , החל ביחסים בין המעביד לבין העובד המושעה . (דב"ע לט/101 - 3 יצחק טוביהו נ. המועצה לענף החלב פד"ע יא עמ' 18) . בד"כ מקובלת השעייה במקרים של הגשת אישום פלילי כנגד עובד, בעבירה שיש עמה קלון. השעייה כפופה לכך שהמניע להפעלתה באותה עת הוא כשר. (דב"ע לג/32-3 יכין נ. מדינת ישראל פד"ע ד 428). אין ספק כי השעייה צריכה להתבצע ע"י הפעלת שיקול דעת עצמאי של בעל הסמכות להשעות ולאחר שכל החומר הנוגע לעניין יובא לפניו . לפיכך פעולה על סמך ממצאי חקירה היא לגיטימית ועל הצד הטוען פסלות השעייה מוטל נטל ההוכחה. ( דב"ע מז/43-3 מדינת ישראל ואח' נ. חיים ויצמן פד"ע יח 275 ). בעל הסמכות מוסמך גם לחזור ולהשתמש בסמכות ההשעייה מזמן לזמן - ככל שנדרש לפי הנסיבות , אולם לעובד קיימת זכות טיעון שהיא הזדמנות להשמיע דעתו קודם שתתקבל ההחלטה על השעייתו ומדובר בהזדמנות לשימוע כנה ואמיתי ומתן הזדמנות הוגנת להציג עמדתו. (דב"ע נד/3-120 יחיאל שבח נ. ראש עיריית ת"א ואח' פד"ע כו 395 ; ודבע נז/3-147 אברהם פרץ נ.יוסף כהן פד"ע ל 346). עלינו להיות מודעים לכך שהעובדות השונות אשר היו רלוונטיות להחלטה מינהלית של רשות ציבורית העומדת לביקורת ציבורית יכול שהשתנו עם הזמן , שינוי זה דורש מן הרשות לשוב ולבחון את החלטתה לאור העובדות החדשות המובאות בפניה אכן יתכן שבחלוף הזמן ישתנה האיזון והשיקלול עקב השתנות הנסיבות ( בג"ץ 90/196 גד מכנס ואח' נ. שר העבודה והרווחה ואח' פד"י מז (5) 711 , 720) . בפסקי הדין המנחים בסוגיית השעייה ושחלקם צוטטו לעיל נקבעו השיקולים המנחים אשר יש לשקול אותם לפי הנסיבות ולפני קבלת החלטת השעייה , כאשר השיקול הראשון הוא אופי העבירה, היקפה וחומרתה ואם בכתב התובענה (במקרה של הליכים משמעתיים ) כלולות יותר מעבירה אחת יש להביא בחשבון את אופי כל העבירות המיוחסות לעובד , היקפן וחומרתן (פסק דין שבח ופסק דין אברהם פרץ שצוטטו לעיל) . ככל שהאשמה המיוחסת לעובד חמורה יותר, כך תהיה רבה יותר הנטיה להשהותו. אישום בעבירה של לקיחת שוחד או מעילה באמון הוא חמור, וכלל אינו מצדיק ביטול השעיית העובד בטרם הכרעת הדין, וכך גם במקרה הנסיבות הנדון. אין ספק כי לשימוש באמצעי ההשעיה השלכות כלכליות ואישיות קשות כלפי העובדה המושעה, אולם יש לשקול גם את נזקו של המעביד והפגיעה בתפקוד התקין במקום העבודה, אם ההשעיה לא תבוצע (דב"ע 5/98-3, גילה אברהמי נ. מד"י, סעיף 9 לפסק דין מיום 16.3.99). 26. התובעים טוענים בסיכום טענותיהם, כי יש לבטל את השעייתם בין היתר מן הטעם, כי הנתבעת לא שקלה שיקולים עניינים ועצמאים עובר להחלטת השעייה ולא עיינה בחומר הראיות בנושאים המפורטים לגבי כל אחד מהתובעים . עוד טוענים, כי על הנתבעת לבחון את הסיכויים להרשעה לפי מבחן הראייה המנהלית ולשם כך עליה לבחון בעצמה את הראיות ולקבוע בעצמה את הסיכויים . 27. אין ספק כי לתובעים זכות שימוע טרם קבלת החלטה להשהותם, אף אם זו לא פורטה בתקנון העבודה. הוכח, כי לתובעים ניתנה זכות השימוע טרם קבלת ההחלטה וכן לאחר מכן עפ"י בקשה מפורשת של נציגי האיגוד המקצועי, השימוע נערך במעמד באי כוחם. בשימוע ניתנה לתובעים ההזדמנות לפרט טענותיהם אחת לאחת, ההחלטות שהתקבלו על ידי הנהלת הנתבעת התייחסו לטיעונים הנ"ל באופן פרטני. פרוטוקול הדיון, לרבות ההחלטה אשר התייחסה לכל טיעוניהם של התובעים, צורפה לתצהירו של רוזוליו, מטעם הנתבעת, בכל אחת מן התביעות. ההחלטה להשעות התובעים, מתייחסת לטיעוניהם של באי-כוחם (ראה חקירת רוזוליו בעמ' 5-6 לפרוטוקול, מיום 23.03.03, נספחים ח' ו-ט' לתצהירו, בתביעת האהרוני, נספח ה' לתצהירו בעניין כנר ומוצגים ת/5 ות/6 בתביעת קיפניס). 28. טענתם של התובעים, כי על הנתבעת היה לבחון באופן עצמאי את הראיות אשר לכאורה הביאו להחלטת המשטרה להעביר החומר לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום אינה מקובלת עלינו. כך נפסק גם בהחלטה הזמנית. מטרת הגשת התלונה למשטרה הינה על מנת למלא את ייעודה ולחקור את כל המעורבים בדבר. עובדה שאינה צריכה להיעשות על ידי הנתבעת שהינה בסופו של דבר מגישת התלונה . כך גם באשר לטענות התובעים כי חובתה של הנתבעת לערוך חקירה באשר להאשמות שנטענו כלפי התובעים עוד בטרם ניתנה החלטת המשטרה שבעקבותיה הושעו, הרי כבר נפסק, כי מהלכי החקירה המשטרתית נתונים מעצם טיבם בידי הרשויות האמונות על חקירה והעמדה לדין קרי: המשטרה ופרקליטות המדינה. אין לדרוש התערבות הנתבעת באותם הליכים לא כל שכן אין עליה חובה להביא לידיעת הנחקר שלגביו נשקל ונבחן הליך ההשעיה בגין אותן חשדות, שהן גם מושא החקירה, עת התפתחות מהלכי החקירה בעודה בעיצומה. שעתם של אלה תבוא בעת הגשת כתב האישום (ראה ע"ע 00/ 11320 לוי ציפורה נ' נציב שירות המדינה, עבודה ארצי, כרך לג (54) 24). 29. ואמנם, עד להחלטת המשטרה לאחר סיום החקירה, לא נקטה הנתבעת כל צד משמעתי נגד מי מהתובעים, אלא הניחה למשטרה למלא תפקידה. כאשר הוכח לכאורה, כי מדובר בהאשמות חמורות, אין לקבוע, כי הנתבעת פעלה שלא בסבירות או, כי היה עליה לבחון באופן עצמאי, במקביל לחקירת המשטרה, את הראיות שהובאו בפניה. הוכח, כי תלונת הנתבעת למשטרה הוגשה לאחר שהתקבלו אצלה התלונות מאת הקבלנים והודיעה לתובעים את תוכנם של התלונות, לרבות החלטתה להעביר הטיפול לחקירת המשטרה בנסיבות אלה. 30. ההחלטה להשעות את התובעים התקבלה לאחר שהמשטרה סיימה חקירתה והמליצה על העברת התיק לפרקליטות לצורך הגשת כתבי אישום נגד התובעים ואחרים . אין ספק כי מדובר בעבירות שיש עימן קלון כפי שעולה ממהות העבירות בהמלצת המשטרה בפני הפרקליטות (נספח א - ג לתצהיר רוזליו ) . 31. יש להבחין בין התקופה מיום הגשת התלונה על ידי הנתבעת למשטרה ועד להשלמת חקירת המשטרה בה לא ננקט כל צעד משמעתי כלפי מי מהתובעים והמשיכו עבודתם, אם כי גם במהלך תקופה זו יכולה היתה הנתבעת תוך תיאום והוועצות עם וועד העובדים לנקוט בהליך משמעתי כלשהו אולם בחרה שלא לעשות כן (סעיף 10.3 לתקנון), לבין התקופה בה הוחלט להשעות לאחר קבלת המלצת המשטרה והעברת החומר לפרקליטות. בשלב זה קמה לכל הדעות ראיה ולו לכאורה על רבב בהתנהגותם של התובעים לאור אופין של העבירות לרבות העובדה שמדובר בעבירות שיש עימן קלון ואין לראות בהחלטת הנתבעת להשעות עפ"י הוראת התקנון כהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני או בלתי מוצדקת או בלתי מוסרית המצדיקה את התערבותנו וביטול ההשעייה כפי שתובעים התובעים בתביעתם. 32. יצויין כי, התרשמנו מחקירתו של מר רוזוליו בפנינו, כי החל מהמועד בו התקבלה החלטה להשעות את התובעים, הנתבעת דבקה בהחלטתה זו, בטענה כי זו זכותה עפ"י הוראות התקנות, אולם גם בגין מסקנה זו, לא ניתן לקבוע, כי הנתבעת לא שקלה החלטתה במועדים שלאחר מכן, כגון מו"מ עם נציגות הוועד באשר להשגת הסדר כלשהו או פרישה מוקדמת (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 23.03.03). אין בעובדה זו כדי לפסול ההחלטה להמשיך ולהשעות התובעים, בשים לב לעובדה, כי ההחלטה התקבלה רק לאחר המלצת המשטרה ולא במועד הגשת התלונה למשטרה. קיים איזון הן בהוראות התקנון והן בהחלטת הנתבעת, בין העובדה שההחלטה להשעות התקבלה רק עם המלצת המשטרה, בשים לב לאופיין וחומרתן של העבירות, וכי מדובר בעבירות שיש עימן קלון, לבין זכות הנתבעת כמעביד, לעשות כל שביכולתה לשמור על טוהר המידות של מקום העבודה. אין בית הדין בא בנעלי המשעה אלא הוא בוחן בחינה מנהלית את החלטותיו... בחינת החלטתו של המשעה נעשית על פי תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה. על כך נוסיף, כי בבחינת ההחלטה יתייחס בית הדין הן לפגמים עקב אי מילוי תנאים מוקדמים או תנאים פורמליים שנקבעו בחוק או בהלכה והן לפגמים בהחלטה גופה".( דב"ע נד/120 - 3 שצוטט לעיל ). בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי ההחלטה במועד בו ניתנה, הינה החלטה בלתי סבירה ובלתי מידתית ונוגדת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כל שהוכח הוא, כי הנתבעת פעלה עפ"י הוראות התקנות היינו: עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי שההסכם קיבלו על עצמם לנהוג עפ"יו במקרים אלה. 33. הליך ביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית צריך שיתייחס לראיות אשר היו לנגד הרשות המחליטה . עובדות אשר נולדו לאחר מתן ההחלטה או ראיות אשר לא היו בפני הרשות המחליטה אינן חלק מהליך מסגרת הביקורת השיפוטית (דב"ע נב/148 - 3 פלוני נ. מדינת ישראל פד"ע כד 255 , 276 ) . 34. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת הנתבעת ואין להלין על מפעל המעסיק עובדים רבים בכך שהוא מקפיד על טוהר מידותיהם של עובדיו בקלה כחמורה (דב"ע מז/149 - 3 שקם בע"מ נ. גילה רוזין פד"ע יט 141 ). סעיף 10.5.1 לתקנון המשמעת - האם נוגד את תקנות הציבור או את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולפיכך יש לבטלו? 35. וזו לשונו של הסעיף: 10.5 אישום והרשעה "10.5.1 הפסקת עבודה זמנית הוגש כתב אישום בגין עבירה שיש עמה קלון ע"י המשטרה, או הועבר תיק חקירת העובד על ידי המשטרה לפרקליטות המדינה להגשת כתב האישום, אם טרם הופסקה עבודת העובד - תופסק עבודתו ותימסר לו הודעה. כאמור בסעיף 10.4 לעיל, כל עוד מופסקת עבודה העובד, כאמור, תתן לו החברה, עפ"י בקשת נציגות העובדים ובהתאם הלוואה שלא תעלה על מחצית שכרו הרגיל. 10.5.2 פיטורים הודה העובד בבית המשפט בביצוע עבירה, כאמור, או הורשע סופית בביצועה, יפוטר מיד ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פצויי פיטורים ואם הופסקה עבודתו זמנית כמפורט בסעיף 10.4 דלעיל, ייחשבו הפיטורים כתקפים מיום הפסקת עבודתו והעובד ייתבע להחזיר את תשלומי ההלוואה שקיבל בתקופת הפסקת עבודתו הזמנית, אלא אם הוסכם עם נציגות העובדים שלא יצטרך להחזיר את ההלוואה או חלק ממנה". 36. סעיפי המשמעת בתקנון העבודה שהינו חלק מההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ושעניינן השעיית עובד יש לראות כהוראות אישיות (נורמטיביות) לצד היותן הוראות אשר חלות במישור האובליגטורי, היינו, בין הצדדים להסכם הקיבוצי, בדומה להוראות בהסכם קיבוצי אשר קובעות הליכי פיטורים (דב"ע לו/33-3 פרץ ויינשטיין נ' אל-על בע"מ פד"ע ח' 44). הוראות תקנון המשמעת בדבר הליכי ההשעיה מסדירים את הזכויות והחובות של הצדדים במישור שבין המעביד והעובד ומקנים למעביד, עליו חל התקנון, את הסמכות להשעות עובד (ראה: מנחם גולדברג/"השעיה בהליכים משמעתיים"; שנתון משפט העבודה א עמ' 43). משכך, מדובר בהוראה שהינה חלק מחוזה עבודה של כל עובד ועובד ואין ספק, כי מימוש זכות זו צריכה להיעשות בתום לב ובהגינות הנובעת מהעבודה שמדובר ביחסי עבודה הדורשים מימושם בהגינות מוגברת וכן כמפורט בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. הוראות בדבר השעיה הינן בבחינת הוראות אישיות נורמטיביות ורואים הוראות אישיות הקבועות בהסכם קיבוצי, לרבות הוראות שנכפו על הצדדים, כחיובים חוזיים לכל דבר וענין, הנובעים כביכול מרצון הצדדים ממש (בג"ץ 5105/95 אליהו מודזגשווילי נ' התעשיה האווירית בע"מ ובית הדין הארצי פד"י נב(1) 459 ; דב"ע ל"ו 33-3 פרץ ויינשטיין נ. אל-על בע"מ פד"ע ח 44; מנחם גולדברג/ "השעיה בהליכים משפטיים" שפורסם במשפט העבודה חלק א עמ' 43). 37. בית הדין חזר ופסק כי לא יתערב בהוראות נורמטיביות שבהסכם קיבוצי אלא מקום שהוראה נוגדת חוק או "תיקון עולם" (דב"ע מה/117-3 שירותי תעופה בע"מ - עופר סלע ואח' פד"ע יז עמ' 284; דב"ע מו/73-3 ד"ר נעמי נבו - הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח' פד"ע כרך יח עמ' 197; דב"ע 98/ 5-3 גילה אברהמי נ' מדינת ישראל - משרד החינוך , עבודה ארצי, כרך לב(2) 80) אלא מקום שהוראה נוגדת חוק או "תיקון עולם". 38. ההלכה, כפי שנקבעה על ידי בג"ץ, הינה כי: "ביהמ"ש לא יתערב ככלל, בהוראותיו של הסכם קיבוצי, אך שניים סייגים נקבעו להילכת אי - ההתערבות. האחד, במקום שהוראה מהוראותיו של הסכם קיבוצי נוגדת חוק. הכלל הוא, למותר לומר, כי הוראותיו של חוק יגברו על הוראותיו של הסכם קיבוצי ... הסייג השני הוא שביהמ"ש יתערב בהסכם קיבוצי אם תוכנו של ההסכם סותר את תקנת הציבור, והוא כדבר סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 הקובע כי חוזה שכריתתו או מטרתו בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל" (בג"צ 6051/95 אפרים רקנט נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289 פסקה 12 לפסק דינו של השופט חשין ופסקה 22 לפסק דינו של השופט זמיר; דב"ע לג/25-3 ועד אנשי צוות דיילי אוויר ואח' נ' עדנה חזין ואח' פד"ע ד 365). טעמים נוספים לאי התערבות הערכאות המשפטיות בתוכנו של הסכם קיבוצי הוא שיש באותה התערבות "פגיעה באוטונומיה של הרצון ובחופש החוזים" וכן מהטעם ש"בהסכם ובהסדר קיבוצי ישנה מורכבות רבה, והתנאים השונים מהווים חלק ממכלול, בו כל פרט הינו חלק ממערכת איזונים ופשרות... יתר על כן, מאחר והסכמים מעין אלו נוגעים לציבור רחב, יש להתחשב בכך שגורמים רבים מסתמכים על תוכנם (דב"ע נו/196,203-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' נפתלי שרעבי פד"ע ל' 283). 39. בניגוד לטענת התובעים ופירושם את הסעיף, אין בסעיף התנייה הקובעת כי התנאי להשעיה הינו הגשת כתב אישום. הסעיף מדבר מפורשות על העברת חומר החקירה מהמשטרה לפרקליטות להגשת כתב האישום. מטבע הדברים, כאשר מועבר החומר לפרקליטות הרי הפרקליטות היא זו שצריכה לבחון אותו ולגבש עמדתה ואין פירוש הדבר כי תקבל מייד את המלצת המשטרה ותגיש כתב אישום. בפסק דין תשנ"א/139-12 משה ברגר נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ (לא פורסם) קבע כב' השופט מייבלום ז"ל : "יודגש כי לשון הסעיף הרלבנטי בתקנון העבודה מצביעה על כך שהצדדים לקחו בחשבון כי עצם קיומו של שלב זה יצדיק השעייה ולא התנו הפסקת העבודה בהגשת כתב אישום" (עמ' 13 לפסק הדין). פירושם של התובעים להוראה אין לו מקום, שכן אינו עולה מהוראות הסעיף הספציפי . ההלכה קובעת כי סעיפים משמעתיים בהסכם קיבוצי שיש בהם אספקט עונשי יש לפרש פרוש דווקני (דב"ע מ"ח 80-3 חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ נגד חיים ברק פד"ע י"ב 419). 40. כל זאת נכון לאור פירושו הדווקני של הסעיף הספציפי אלא שהתובעים טוענים כי הסעיף כולו אינו מידתי ואינו סביר ומנוגד לחוקי היסוד. (ע"ע 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור, עבודה ארצי, כרך לג 18, 26), ועל כן דינו להתבטל. התובעים טוענים כי זכותם של התובעים לעבוד ולהשתכר בכבוד וזכות זו הינה זכות חברתית לקיום מינימלי ולבטחון סוציאלי ולקבלת שירותי בריאות בסיסיים ויש לאזן כראוי בין זכות זו לזכות הקניין של המעביד. עוד נטען כי הסעיף אינו מידתי שכן תקופת ההשעייה אינה מוגבלת בזמן למרות שהיא קובעת צעדים עונשיים על עובדים שטרם הורשעו בדין (בניגוד למשל לאמור בסעיף 49 לחוק שירות המדינה משמעת). לא יתכן לשלול מאדם משכורת למשך זמן בלתי מוגבל מבלי שהורשע. אין שום היגיון וסבירות לנקוט בצעד של השעייה כאשר התיק מועבר לפרקליטות כאשר מייד לאחר הגשת התלונה לא הופסקה עבודת התובעים והמשיכו לעבוד במפעל. אין בהוראה כל איזכור לזכות השימוע ואין בהוראה כדי לאזן בין האנטרסים של המעביד שלא להעסיק עובד אשר תלוי ועומד נגדו חשד פלילי לעומת האינטרס של העובד שהינו אינטרס ציבורי מובהק שלא יוטלו עליו צעדים עונשיים כל עוד הוא בחזקת חף מפשע. 41. על כן בבואנו לבחון האם על ביה"ד לבטל את סעיף 10.5.1 לתקנון המשמעת יש לבחון האם הסעיף סותר את תקנת הציבור או את החוק. אין מדובר בסעיף הנוגד את תקנת הציבור עפ"י המבחנים שפורטו לאחרונה בבג"צ 6845/00 איתנה ניב ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואחרים פד"י נ"ח (6) 663,714. אין לראות בסעיף 10.5.1 רישא וסיפא כסעיף הנוגד "תיקון עולם". מדובר בסעיף בהסכם קיבוצי שהצדדים הסכימו לתוכנו. בענייננו אין ספק, כי הרישא של הסעיף אינה סותרת את תקנת הציבור ולא יהיה בביטולה משום "תיקון עולם". כחלק מהפררוגטיבה הניהולית רשאי המעביד להגן על מפעלו מפני עובדים אשר סבור, כי ביצעו עבירות פליליות או משמעתיות בכלל וכנגד מקום העבודה בפרט. אין ספק כי זכות המעביד מכוח הפרורגטיבה הניהולית שלו להרחיק ממקום העבודה לתקופה זמנית עובד המואשם בעבירות שיש עימן קלון. אין להלין על המפעל המעסיק עובדים רבים בכך שהוא מקפיד על טוהר מידותיהם של עובדיו כפי שפורט לעיל. אין להתעלם מהעובדה כי מדובר במפקחים. אין מדובר בסעיף הסותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המבחנים כי על מנת שחיקוק יסתור את הוראות חוקי היסוד הנ"ל עליו לנגוד אחת או יותר מההוראות שבפסקת ההגבלה (סע' 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק; סע' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). טענה זו, לא הוכחה ע"י מי מהתובעים. 42. ובאשר לסיפא של סעיף 10.5.1 - טענת התובעים, כי אין שום סבירות כי התובעים ימשיכו להיות מושעים יקבלו הלוואה בגובה חצי משכורת ללא תנאים סוציאלים ובתנאים משפילים ומחמירים עוד בטרם הוכרע דינם. יש בכך לטענתם פגיעה בזכות הקניין של העובד להשתכר בכבוד ולהנות מעבודתו. אין ספק כי במכלול השיקולים בהחלטה הנוכחית יש להביא בחשבון כי לשימוש באמצעי השעייה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות כלפי העובד המושעה. (דב"ע מט/138-3 חיים שוורץ נ' עירית תל-אביב, פד"ע כא 174, 179; דב"ע נז/147-3 אברהם פרץ נ' יוסף כהן פדע ל' 346). השעיה אין פירושה סיום יחסי עובד ומעביד אלא רק התלייתם (דב"ע לה' 6-2 גבריאל בצלאל נ' אורט פד"ע ז 110). הכלל הוא שעובד מושעה אינו זכאי לשכר או לתשלום אחר בתקופת ההשעיה אלא אם קיים הסדר מיוחד על כך ובמידה שהוא קיים בחוק או בהסכם (ע"א 376/67 נוריאלי נ' מדינת ישראל פד"י כא(2) 689). התליית יחסי עובד ומעביד ו"הפסקת עבודה זמנית" שהינה בבחינת השעיה הינה בסופו של דבר הפסקת החובות ההדדיים של שני הצדדים. העובד פטור מעבודה ומשאר חובותיו והמעביד פטור מתשלום השכר אלא אם הן נשתמרו במיוחד כחלק מההסדר בנוגע להשעיה. תשלום שכר בתקופת ההשעיה בא לפצות את העובד על העדר השתכרות במשך תקופת ההשעיה ומטרתו לאפשר לעובד המושעה קיום מינימלי בכבוד ומניעת "חרפת רעב". אולם, הסכום המשתלם בתקופה זו, אין דינו כ"שכר עבודה" - שכן אינו תמורת עבודה (מ. גולדברג/"ההשעיה בהליכים משמעתיים", שפורסם בשנתון משפט העבודה, כרך א' 38-37). במאמר מוסגר יצויין, כי מאחר ואין מדובר ב"שכר עבודה" הרי לכאורה, אם לא נאמר אחרת בחוק או בהסכם הקיבוצי או בחוזה העבודה האישי, ספק אם ניתן להטיל על המעביד בתקופה זו החובה להפריש תגמולים לקופת התגמולים. את טענות התובעים לעניין מידתיות וסבירות סעיף 10.5.1, יש לבדוק לנוכח תוכנם של כל סעיפי המשמעת בתקנון ולאור הסדרים אחרים בחוקים והסכמים קיבוציים שונים, והשוואתם הן באשר לתחילת מועד ההשעיה, משך ההשעיה ותשלום בתקופת ההשעיה. מקריאת תקנון המשמעת, נמצאנו למדים, כי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הליכים משמעתיים שונים אשר הנתבעת, כמעבידה, רשאית לנקוט כלפי העובד, תוך היווצעות ותיאום עם וועד העובדים. התקנון מבחין בין טיפול בעבירות על הוראות תקנון העבירה (סעיף 9 לתקנון), לבין הטיפול בעבירות הפליליות של העובד (סעיף 10 לתקנון). מעיון בהוראות הסעיף עולה, כי למעביד הפרורגטיבה להשעות את העובד לכל המאוחר בהתקיים התנאים שבסעיף 10.5.1. יכול המעביד להשעות העובד קודם לכן בכפוף לתנאים שפורטו בסעיף 10.3, אולם במקרה הנדון, כאמור, לא בחרה הנתבעת לעשות כן אלא בהתקיים התנאים שבסעיף 10.5.1. ובאשר לגורל התשלומים ששולמו לתובעים במהלך עבודתם. גורלם יקבע בסוף ההליך המשפטי עפ"י הוראת סעיף 10.5.2 לתקנון במידה ויורשעו או עפ"י סעיף 10.6 במידה ויזוכו. מקריאת הוראות התקנון עולה, כי הצדדים הסדירו את גורל התשלומים בסיטואציות הנ"ל ואין לומר, כי על התובעים יהיה להשיב את כל כספי ההלוואה שקיבלו, אם אכן יורשעו בדינם שכן החלטה זו כפופה לעמדת נציגות העובדים. הטענות שמעלים התובעים בסוגיה זו יתבררו, במידת הצורך, בסיום ההליך אולם, גם בטיעון זה, אין להסיק כי מדובר בסעיף שיש לבטלו מחמת היותו נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שכן הצדדים בתקנון, הגיעו לפתרון המאזן את זכויות הצדדים. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה, כי לעובדים המושעים הזכות לעבוד בעבודה נוספת בתקופת ההשעיה (סעיף 10.6) ושיעור השתכרותם ילקח בחשבון בסיום ההליך, בשים לב לתוצאותיו. לפיכך אין בטענה זו כדי להוות טענה לפסילת הסעיף מחמת חוסר סבירות או חוסר מידתיות או כי אינו עומד בסעיף ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. 43. על מנת לבחון את סבירות ומידתיות סעיף 10.5.1 לתקנון ניתן להשוותו להוראות דומות בחקיקה ובהסכמים קיבוציים דומים לזה החל על התובע לעניין מועד תחילת ההשעיה, משך ההשעיה והתשלום בתקופת ההשעיה. סע' 47 (א) לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג - 1963 קובע: עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו. ... ... ... הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי - עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים; ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר". סע' 49 לחוק הנ"ל קובע: עובד שהשעהו נציב השירות או שופט לפי סעיף 43(ב), תשולם לו במשך ששת חדשי ההשעיה הראשונים, לרבות תקופת השעייתו הקודמת לפי סעיף 48, מחצית ממשכורתו הקובעת, וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה; ואולם אב בית הדין, ממלא-מקומו, או חבר בית הדין הכשיר להתמנות שופט בית-משפט שלום שאב בית הדין הסמיך לכך, רשאי, לפי בקשת התובע או העובד, לפי הענין, להקטין או להפסיק את התשלום לתקופת ההשעיה, כולה או מקצתה, ובתקופה של ששת חודשי ההשעיה הראשונים - גם להגדיל את התשלום, הכל בתנאים שייראו לו. התשלום על פי סעיף זה יהיה תשלום זמני וכפוף להחלטה הסופית של בית הדין למשמעת או נציב השירות, לפי הענין; היה התשלום חלק ממשכורתו הקובעת של העובד, תעוכב היתרה באוצר המדינה לכל תקופת השעייתו. ... על אף האמור בסעיף קטן (א) לא יעלה בחודש פלוני התשלום הזמני המשתלם למושעה על הסכום שבו עודפת משכורתו הקובעת על הכנסותיו מעבודות חוץ באותו חודש". 3. סעיף 51 לחוק הנ"ל קובע, כי: "מושעה שהורשע בבית המשפט ופוטר עקב ההרשעה, לא יהיה זכאי למשכורת בעד תקופת השעייתו, אולם לא יהיה חייב להחזיר את המשכורת ששולמה לו זמנית מכח סעיף 49". 4. סעיף 53 לחוק הנ"ל קובע, כי: "מושעה שזוכה בבית המשפט... וכן מושעה שיצא זכאי בבית הדין... תשולם להם משכורתם לתקופת השעייתם במידה שלא שולמה להם, לפי סעיף 49, ובניכוי הכנסתם מעבודת חוץ במשך תקופת ההשעיה, זולת אם הורה נציב השירות או בית הדין עפ"י בקשת המושעה, במקרה שזיכוי ע"י בית הדין או ע"י השופט בערעור, שלא תנוכה הכנסה, זו כולה או מקצתה. הוראות התקשי"ר מאפשרות השעית עובד מיד עם תחילת חקירת המשטרה (סעיף 46.121 לתקשי"ר ובסעיף 46.212 לתקשי"ר נקבע כי: "נציב שירות המדינה רשאי ביוזמתו או עפ"י פנית האחראי, להורות על השעיה של עובד ממשרתו בשירות במקרים הבאים... "התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שיש עמה קלון...". 5. סעיף 53 לתקנון העבודה - הסכם קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית קובע: "עשה עובד אחת מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור ... (ב) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה ... (ג) עבר עבירה פלילית חמורה. יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום ...". 6. סעיף 54 לתקנון הנ"ל קובע: "א. נעברה אחת העברות החמורות המפורטות בסעיף 53, ועובדת העבירה אינה מוטלת בספק, הרשות בידי ההנהלה להפסיק את עבודת העובד עד לבירור אשר יתקיים בו ביום מחוץ לשעות העבודה. ב. לא הגיעו בברור לסיכום מוסכם, יועבר הענין לועדה הפריטטית וההפסקה הזמנית בעבודה תימשך עד למתן החלטה. לא יסתיים הבירור תוך שבועיים חייבת הועדה הפריטטית או הבוררות לקבל החלטת ביניים ביחס לגורלו של העובד שעבודתו הופסקה עד להוצאת המסקנות או פסק הבוררין. לא ניתנה החלטת ביניים כאמור, והעובד אינו עובד בעבודה אחרת, תשלם ההנהלה לעובד 50% משכרו הרגיל של 8 שעות עבודה מתום השבועיים ועד מתן המסקנות". 7. סע' 7 להסכם הקיבוצי המיוחד לעניין אימוץ תקנון המשמעת בחברת בזק קובע: "למנכ"ל החברה תהיה הסמכות לבצע השעיה או העברה דחופה של עובד אשר חשוד בביצוע עבירת משמעת חמורה או אשר חשוד בביצוע עבירה פלילית או אשר חשוד בהתנהגות אשר אינה הולמת עובד החברה, לרבות התנהגות שלא במסגרת ביצוע תפקידו בחברה. ההשעייה תהיה בתוקף עד להבאת העניין בפני בית הדין למשמעת של החברה". סע' 12 להסכם הנ"ל קובע: "12. למנכ"ל החברה ולבית הדין למשמעת הסמכות להשעות עובד מן החברה. 12.1 - עובד אשר הושעה מן החברה, כאמור לעיל, יהיה זכאי לקבל מחצית השכר המשולב והפרשות סוציאליות בלבד בגין תקופת השעייתו עד 6 חודשים. 12.2 - באם מסיבה כל שהיא תקופת ההשעיה תחרוג מ 6 חדשים, ישולם שכר העובד - בגובה משכורת קובעת (פנסיונית) מלאה. 12.3 - תקופת ההשעיה לא תבוא במניין בחישוב ותק, זכויות לימי חופשה ולימי מחלה, אלא אם כן יזוכה העובד בגין האשמות שיוחסו לו. 12.4 - בתקופת השעיה לא יהיה העובד רשאי לעסוק בעבודה פרטית ללא אישור מאת החברה. 12.5 - הארכת תקופת ההשעיה תעשה ב -30 יום בכל פעם". 8. בסעיפים 10 - 14 לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות נקבע: "10. החליטה המשטרה לפתוח בחקירה בהתאם לדרישת ההנהלה או מבקר ההסתדרות, רשאית ההנהלה, באמצעות הוועדה למינהל, להשעותו מעבודתו. החלטת ההשעיה תהא ניתנת לערעור בפני רשות השיפוט. 11. הוגש כתב אישום נגד עובד, רשאית ההנהלה להשעותו, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, על פי שיקוליה או לפי הוראת רשות השיפוט הארצית. 12. נחשד עובד בביצוע עבירה פלילית שהיא פשע (כמוגדר בחוק) ונחקר בענין זה במשטרה, רשאי המוסד שבו מועסק העובד, ללא מו"מ עם ועד העובדים, להשעות את העובד מן העבודה, עד לסיום החקירה או עד לסיום ההליכים המשפטיים. העובד רשאי לערער על ההחלטה בפני רשות השיפוט הארצית. 13. ... בתקופת ההשעיה, ישלם המוסד לעובד המושעה 50% מהשכר המשולב הכולל ומהתוספת ההסתדרותית. משכר זה יופרשו הסכומים לקרן הגימלאות ולקרן ההשתלמות עד תום תקופת ההשעיה". 44. ממבט השוואתי של ההסדרים שפורטו לעיל ניתן ללמוד כי הוראת תקנון המשמעת לעניין ההשעייה, משך ההשעיה והתשלום בתקופת ההשעיה לרבות ההסדרים בדבר האפשרות לעבוד עבודה אחרת באותה תקופה אינם עולים כדי כללים הלוקים באי סבירות או בחוסר מידתיות קיצוני בצורה המצדיקה, כשלעצמה, ביטולו של סעיף בהסכם קיבוצי. כאשר תביעת התובעים הינה לבטל את ההשעיה להשיבם לעבודה ולשלם להם משכורתם המלאה לרבות הזכויות הסוציאליות, לא הוכחה כל עילה בשלב זה להעתר לתביעתם בסוגיה זו. טענת התובעים, כי ההשעיה אינה מוגבלת בזמן אינה מדוייקת, שכן בהסכמת הצדדים וכפי שעולה מקריאת התקנון, במידה שהנתבעת פעלה עפ"י סעיף 10.5.1, מועד סיום ההשעיה, הינו מועד סיום ההליכים הפליליים לכאן או לכאן. שכן, יכול והפרקליטות תחליט שלא להגיש כתב אישום באותה מידה שיוגש כתב אישום והתובעים או מי מהם יורשעו או יזוכו. הוראה דומה קיימת ולו בחלק מההסדרים שפורטו לעיל. הימשכות ההליכים המשפטיים אינה תלוייה במקום העבודה והמציאות מלמדת כי הדבר עלול לארוך זמן רב. על פניו אין מדובר בהוראה שאינה סבירה ואינה מידתית, כאשר השעיית העובד התקבלה לאחר המלצה להגשת כתב אישום בבית משפט. ממבט משווה ניתן לראות, כי מדובר בהוראה המקובלת כמעט בכל ההסכמים הקיבוציים ובחקיקה. אין ספק, כי גם הנתבעת לקחה על עצמה סיכון במידה מסוימת שאם אכן יזכו התובעים בדינם ויצאו זכאים יהיה עליה לשלם לתובעים את כל משכורתם הרגילה, בניכוי הסכומים שהשתכרו מעבודה אחרת ובניכוי הסכומים שקיבלו מהנתבעת כאשר מדובר בתשלום שכר בגין תקופה שהתובעים לא עבדו בנתבעת בפועל. 45. טענות התובעים באשר לשיעור התמורה, אשר קיבלו ומקבלים במהלך תקופת ההשעיה אינה עילה לביטול החלטת ההשעיה במקרה הנדון. 45. הסכם הפרישה (של קיפניס). א. בחודש נובמבר 2000, נחתם הסכם בדבר פרישה מוקדמת של "קיפניס" החל מיום 30.09.01 (ת/12 לתצהיר קיפניס). ב. תקנות ההשעיה של "קיפניס" החלה לאחר חתימת הסכם הפרישה, אך בטרם כניסתו לתוקף. ג. לאחר חתימת ההסכם, ובטרם החלטת ההשעיה, התעורר ויכוח בין "קיפניס" לבית מנהל כ"א בבזן על שיעור הפנסיה, ולטענת הנתבעת, "קיפניס" הודה למעשה בעדותו כי בעקבות כך ביקש לחזור בו מההסכם (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 23.03.03) ולא הוכיח בחקירתו כי סכומי הפנסיה שהובטחו לו הופחתו, ולטעמה הסיבה לכך ש"קיפניס" ביקש לחזור בו מהסכם הפרישה, לא היתה נעוצה בפעולה כזו או אחרת של הנתבעת. ד. הנתבעת הקפיאה את הסכם הפרישה בעקבות ההשעיה הזמנית, עד לסיום ההליך הפלילי. ה. טענת התובע, כי הנתבעת הפרה את ההסכם באופן חד-צדדי (עמ' 23 לסיכום הטענות), אין בה ממש. ו. בהתאם להוראות תקנון המשמעת, במידה והתובע יורשע, הוא יפוטר ופיטוריו יחשבו כתקפים מיום הפסקת העבודה הזמנית, קרי מיום 05.06.01, עוד בטרם אמור היה להיכנס לתוקפו הסכם הפרישה (סעיף 10.5.2 לתקנון המשמעת). כל זמן שמתנהל ההליך הפלילי כנגד התובע, לא ניתן ליישם לגביו את הסכם הפרישה, שכן הדבר עומד בסתירה להוראות המפורטות בתקנון. ז. בנסיבות אלה, יש להקפיא את הסכם הפרישה עד לתום הבירור בהליך הפלילי. 46. לסיכום: דין תביעות התובעים להידחות. אין מקום לבטל את החלטה להשעות התובעים עד לסיום ההליכים הפליליים. 47. מאחר ומדובר בתובעים מושעים, הננו מחייבים כל אחד מהתובעים לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 750 ש"ח כולל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד פסה"ד עד למועד הפרעון בפועל, אלא אם הנתבעת תימצא לנכון שלא לדרוש את מימוש החיוב הנ"ל. 48. זכות ערעור תוך 30 יום לבית דין הארצי לעבודה. משפט פליליהשעיה מעבודההשעיה