תביעה ייצוגית סימון מוצרים

תביעה ייצוגית סימון מוצרים
1. לפניי שתי בקשות לאישור הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיפים 18 - 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). הואיל ועניינן של הבקשות דומה, הן נדונו, בהסכמה, במאוחד.

2. המבקשים הגישו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד המשיבות. ביסוד הבקשות טענת המבקשים, כי המשיבות לא סימנו על מוצרים בסניפיהן את מחיר המוצר לפי יחידת מידה, וזאת בניגוד לסעיף 4(א)(3) לחוק הגנת הצרכן ולתקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) תשס"ח-2008. הקבוצה הוגדרה כ"כל לקוחותיה של המשיבה אשר רכשו מוצרים לגביהם לא קוימה החובה לסמנם במחיר ליחידת מידה ונגרם להם כתוצאה מכך נזק כלכלי". המבקשים עתרו לפסק דין הצהרתי שלפיו כל אחת מהמשיבות הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה לכל אחת מהמשיבות להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי כאשר לעניין ציינו המבקשים, כי אין ברשותם נתונים מדויקים בדבר היקף מכירות והנזק לחברי הקבוצה. לשיטתם של המבקשים, סכומה המשוער של כל אחת מהתביעות הנו 20,000,000 – 30,000,000 ₪, כאשר מספר חברי הקבוצה אינו ידוע. כמו כן התבקשה פסיקתו של פיצוי לטובת הציבור מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

3. במרץ 2011, מבלי שהוגשו על ידי המשיבות תשובות לבקשות האישור, הוגשו על ידי ב"כ הצדדים בקשות לאישור הסכמי פשרה. על פי הנחיית בית המשפט הכניסו ב"כ הצדדים בהסכמים המוצעים שינויים מסויימים. ביום 5/4/11 הוריתי לפרסם הודעה בדבר הגשת הבקשות בעיתונים ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעות שפורסמו כאמור, פורטו עיקרי ההסכמים והוגדרו הקבוצות. כמו כן צוין, בין היתר, כי תוך 45 ימים רשאים חברי כל אחת מהקבוצות להגיש התנגדות להסדר, או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות.

4. לאחר ביצוע הפרסומים לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי הקבוצות. אף לא אחד מבין חברי הקבוצות ביקש שלא להימנות עליהן לעניין הסכמי הפשרה.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי הסכמי הפשרה במתכונתם הנוכחית אינם ברורים ומעלים שאלות וקשיים, ולכן – כל עוד לא יובהרו או יתוקנו – לא ראוי לאשרם. בישיבה שהתקיימה ביום 29/6/11 פרטה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את עמדתה וב"כ הצדדים התייחסו להשגותיה. לכל אלו אחזור בהמשך.

5. על פי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסכם פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". סעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן אבחן את הסדרי הפשרה המוצעים על פי אמות מידה אלה.

6. עילות התביעה, שעליהן התבססו שתי בקשות האישור, הן הפרת סעיף 4(א)(3) לחוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), המהווה גם היפר חובה חקוקה כמשמעה בפקודת הנזיקין, וכן הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן,

7. חברי הקבוצה, בכל אחת מבקשות האישור, הם "כל לקוחותיה של המשיבה אשר רכשו מוצרים לגביהם לא קויימה החובה לסמנם במחיר ליחידת מידה ונגרם להם כתוצאה מכך נזק כלכלי".

8. כפי שכבר צוין לעיל, המבקשים עתרו לפסק דין הצהרתי שלפיו כל אחת מהמשיבות הפרה את הוראות הדין, וכן למתן צו עשה אשר יורה למשיבות להסיר את המחדל. כמו כן נדרש פיצוי כספי כאשר לעניין זה ציינו המבקשים, כי אין ברשותם נתונים מדוייקים בדבר היקף המכירות והנזק לחברי הקבוצה. לשיטתם של המבקשים, סכומה המשוער של אחת מהתביעות הנו 20,000,000 ₪ ואילו סכומה המשוער של התביעה השניה הנו 30,000,000 ₪, כאשר מספר חברי כל אחת מהקבוצות אינו ידוע. כמו כן התבקשה פסיקתו של פיצוי לטובת הציבור מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות יצוגיות.

9. השאלות המהותיות שבעובדה ומשפט, המשותפות לכאורה לכלל יחידיה של כל אחת מהקבוצות, הן אלו: האם המשיבות הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה); האם בכך ביצעו כלפי חברי הקבוצה עוולה של היפר חובה חקוקה או של הטעיה צרכנית, המצדיקה מתן סעד הצהרתי וסעד של צו עשה להסרת המחדל. אשר לשאלת הנזק הממוני של חברי הקבוצות אציין כבר עתה, כי ספק רב בעיני אם מדובר בשאלה משותפת, אך לעניין זה אתייחס בהמשך.

10. הסכמי הפשרה כוללים שני רכיבים עיקריים. רכיב עיקרי ראשון שלהם הוא הסרת המחדל. במסגרת זו התחייבו המשיבות לסמן כדין את המוצרים, לפי יחידת מידה. יוער בהקשר זה, כי במהלך הדיון שלפני לא הייתה מחלוקת, כי נכון לעת הזו מקיימות המשיבות את הוראות הדין ככתבן וכלשונן.
רכיב עיקרי שני של הסכמי הפשרה הוא פיצוים של חברי הקבוצות. בהקשר זה הוסכם על פיצוי לטובת כלל צרכניהן של המשיבות, אשר יתבטא בכך שכל אחת מהמשיבות תעניק לצרכנים שיבקרו בסניפיה, במשך שלושה חודשים החל מחלוף 45 ימים מאישור הסדרי הפשרה, הנחות על ארבעה מוצרי צריכה, כמפורט להלן:
במבה אוסם 80 גרם תמכר ב- 4 ₪ במקום 4.4 ₪.
וופלים 250 גרם ימכרו ב-2.5 ₪ במקום 2.99 ₪.
רסק עגבניות 100 גרם ימכר ב- 1.00 ₪ במקום 1.99 ₪.
חלבה 100 גרם תמכר במחיר 2.00 ₪ במקום 2.99 ₪ .
תוך 60 יום לאחר סיום תקופת ההנחות יגישו הצדדים לבית המשפט הודעה, שלפיה ניתנו ההנחות הלכה למעשה.
על פי הסכמי הפשרה, בכפוף לאישורם מוותרים חברי הקבוצה, כלפי המשיבות או מי מטעמן, על כל תביעה או טענה הכלולות בבקשות האישור.

11. בנוסחם המקורי של הסכמי הפשרה נאמר, כי מתן ההנחות יערך במסגרת "מבצע צרכני" שיערך ב85% מסניפי המשיבות, אך נוכח הסתייגויותיו של היועץ המשפטי לממשלה אישרו ב"כ הצדדים, במהלך הדיון לפני, כי המשיבות ימנעו מלעשות שימוש כלשהו במונח "מבצע", וכי מונח זה גם לא יופיע על המדפים או על המוצרים.
כמו כן הוסכם, כי ההנחות תינתנה בכל סניפי המשיבות ולא רק בחלק מהם.
כמו כן אישרו ב"כ הצדדים, אף זאת נוכח הסתייגותו של היועץ המשפטי לממשלה, כי תחולתו של מעשה בית דין על פי הסכמי הפשרה, כמו גם ויתור חברי הקבוצות על תביעות וטענות, אינו מתייחס אלא לתקופה שמיום כניסתן לתוקף של תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) ועד ליום אישורם של הסכמי הפשרה.
הסכמי הפשרה המוצעים יראו, אפוא, כמתוקנים בהתאם לכל האמור לעיל.

12. במסגרת הסכמי הפשרה אמדו הצדדים את שוויין המצרפי של ההנחות שלהן יזכו הצרכנים בכ- 2 מיליון ₪ אצל כל אחת מהמשיבות (כ- 700,000 ₪ לחודש אצל כל משיבה X 3 חודשים), אך מדובר בהערכה גרידא של הצדדים, שלא הונחה לה תשתית חשבונאית או כלכלית.

13. לצורך הערכת הסכמי הפשרה ראוי להקדים ולהדגיש, כי על פי הנטען בבקשות האישור, כל אחת מהמשיבות היא "שחקן מרכזי" בשוק שווק המזון הקמעונאי בישראל ובבעלותה מספר רב של סניפים. תחילת תחולתן של תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה) הנה בתחילת שנת 2009. תכליתן של התקנות הנה צרכנית מובהקת, לאמור: לאפשר לצרכן להשוות בצורה יעילה, נוחה ופשוטה בין מוצרים זהים או דומים הארוזים במשקלים שונים, על מנת לבחון מהי הרכישה הכדאית עבורו (למגוון השיקולים הנוספים העשויים להתעורר בהקשר לבחירת הצרכן אחזור בהמשך). והנה על אף כל אלו, ועל אף שלמן תחילת תוקפן של התקנות ועד להגשתן של בקשות האישור חלפו להם כ-20 חודשים – לא קיימו המשיבות את הוראותיהן ולא סמנו את מוצריהן. כך על פי הנחזה, לכאורה, מבקשות האישור שלא נסתרו. על פי הסברי הצדדים בדיון לפני, אחרי הגשתן של בקשות האישור בא העניין על תיקונו, שכן המשיבות הסירו את המחדל, ובמסגרת הסכמי הפשרה, אשר מבוקש ליתן להם תוקף של פסק דין, מתחייבות המשיבות באופן מפורש, כי תוספנה לקיים את הוראות הדין ככתבן וכלשונן. ככל שמשתמע מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי התחייבות זו מהווה עניין של מה בכך משום שהמשיבות חייבות לקיים את החוק ממילא, אני מתקשה לקבלה: המשיבות הפרו לכאורה את חובתן החוקית במשך קרוב לשנתיים. רשויות התביעה לא פעלו לאכיפתן של הוראות הדין על המשיבות. המשיבות החלו לקיים את הוראות הדין רק לאחר הגשתן של בקשות האישור והן מוכנות ליטול על עצמן חיוב פסוק לעשות כן גם בעתיד. דעתי היא, כי מהיבטים אלו יש בהסכמי הפשרה כדי להגשים את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות לקדם, בין היתר, את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות). יפים בהקשר זה, בשינויים המחויבים מן העניין, הדברים שנאמרו על ידי השופט א' רובינשטיין ברע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ בהקשר ל"אכיפה אזרחית" של חוק הגבלת העישון -

כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים...

ולמטה מזה:

ברי הוא, כי המבקשת ובא כוחה באים בתביעה בעלת אופי ציבורי יותר מאשר אישי.

ודוק: דברים אלו נאמרו אגב דיון בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. כאמור לעיל, אשר לתובענות ייצוגיות מלמדנו סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות במפורש, כי מטרתו של החוק הנה לקדם, בין היתר, את "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". הסדר הפשרה המוצע מקדם יפה תכלית זו.
זאת ועוד אחרת: על פי גישתו של בית המשפט המחוזי בבש"א 22194/07 זייק נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ (השופטת ד' פלפל), במקרה של הפרת פסק דין שניתן בתובענה ייצוגית, זכאים חברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. משכך נראה, אפוא, כי לאור האינטרס הציבורי בקיום תקנות הגנת הצרכן, מחד גיסא, וחולשתן של מערכות אכיפתן השלטוניות, מאידך גיסא, נודעת להסדר הפשרה תרומה ציבורית.

14. אשר למרכיב הפיצוי על פי הסדר הפשרה נראה לי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מקום לעריכת תחשיבים כלכליים בדבר כדאיותו הכספית לחברי הקבוצה. שני טעמים חברו והביאוני למסקנה זו:
ראשית, קביעת ממצא כי לחבר קבוצה נגרם נזק ממוני עקב אי סימון יחידת מידה מחייב להניח, כי הצרכן לא ערך את החישוב בדבר שוויה של יחידת מידה בכוחות עצמו. וודאי שהנחה זו אינה יכולה להיות תקפה לגבי כל חברי הקבוצה. יצוין בהקשר זה, כי לא אחת מדובר בחישוב פשוט שניתן לבצעו על נקלה.
זאת ועוד: קביעת ממצא כי לצרכן נגרם נזק ממוני מחייבת להוסיף ולהניח, כי הצרכן בוחר תמיד באריזה שבה יחידת המידה זולה יותר, אלא שניסיון החיים והשכל הישר מלמדים, כי מחירה של יחידת המידה אינו מהווה אלא שיקול אחד מבין מכלול שיקולים, וביניהם: גודל האריזה ופתרונות האחסון הזמינים לצרכן, רצון לשמור על טריות המוצר, שיקולים של שמירת משקל (דיאטה), ולעיתים אף מחירו הכולל של המוצר.
נוכח שיקולים אלו קשה, לכאורה, להתחקות אחר נזקיהם הממוניים, אם בכלל, של חברי הקבוצה ומכל מקום נראה, כי עניין זה טעון בחינה פרטנית, אשר לא ניתן לקיימה במסגרת הליך יצוגי.
אמנם במסגרת בקשות האישור הציע ב"כ המבקשים מנגנון שלפיו מומחה ידגום את נתוני המכירות המצויים אצל המשיבות, וישווה את התפלגות האריזות שנמכרו ואת מחיריהן בתקופה שבה הופרו התקנות, לעומת התקופה שבה קויימו. לשיטתו של ב"כ המבקשים, "הנזק שנגרם באופן מצרפי הינו ההפרש בין כמות המוצרים שנרכשה ממוצר לגביו לא קויימה חחובה לסימון המחיר ליחידת משקל לכזה שלגביו קויימה החובה". אלא שנוכח השיקולים שפרטתי לעיל ספק רב אם מנגנון זה ישים ומכל מקום אני סבור, כי שאלת עצם היתכנותו היא שאלה שבמומחיות. דא עקא, לבקשות האישור לא צורפה חוות דעת מומחה בעניין זה.
שנית, להלן נווכח לדעת, כי בד בבד עם הסדר ההנחות יפסק במסגרת הסכמי הפשרה פיצוי של ממש לטובת הציבור.
לא נעלמה מעיני הערתה של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, כי מהסדרי מתן ההנחות ייהנו רק אלו שירכשו אחד או יותר מארבעת המוצרים נשוא ההסדרים, בעוד שהמשיבות חדלו לכאורה לסמן את מכלול מוצריהן. אך נוכח הקשיים שפורטו לעיל, מחד גיסא, ובהינתן כי מדובר בארבעה מוצרי צריכה נפוצים למדי, מאידך גיסא, אין בקושי זה כדי להפוך את הקערה על פיה.
נוכח השיקולים שפורטו לעיל אף איני רואה תכלית במינויו של "בודק". בהקשר זה יצוין, כי על פי ההחלטה שהתקבלה בתום הדיון המציאו המשיבות אישור של רואה חשבון, המאשר כי מדובר בהנחות אמיתיות, היינו, במהלך עניינים רגיל נמכרים המוצרים במחירים הגבוהים המצוינים לעיל.

15. לאור כל המקובץ לעיל נחה דעתי, כי הסכמי הפשרה הם ראויים, הוגנים וסבירים בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצות, וכי סיום ההליכים בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות. לפיכך אני מאשר את הסכמי הפשרה ונותן להם תוקף של פסק דין. מובהר, כי הסכמי הפשרה המאושרים כוללים את התיקונים שנזכרו לעיל, וכן את התיקון שלהלן בדבר מתן פיצוי של ממש לטובת הציבור.

16. הצדדים המליצו, כי כל אחת מהמשיבות תישא בשכר טרחת ב"כ המבקשים בסך כולל מע"מ של 208,000 ₪ (המהווים 179,310 ₪ בצירוף מע"מ) ובגמול לכל מבקש/ת בסך של 20,000 ₪. אשר לגמול יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק תובענות יצוגיות. אשר לשכ"ט-עו"ד יש להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 23 לאותו חוק. אמת המידה הבולטת, המטה את הכף לעבר פסיקת גמול ושכר טרחה ממשיים, היא תרומתן הציבורית של התובענות. לטעמי, יש לעודד את הגשתן של תביעות ייצוגיות מסוג אלו שלפנינו, אשר עניינן באכיפה "אזרחית" של דיני הגנת הצרכן על רשתות המזון. בתוך כך יש להוסיף ולהביא בחשבון את הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובא כוחם בניהול ההליך ואת ההוצאות שהוצאו לשם כך. מצד שני יש לציין, כי ההליך לא היה מורכב, שכן התשתית העובדתית והמשפטית הייתה פשוטה וצרת יריעה, וטרחתו של ב"כ המבקשים הייתה מוגבלת. בכל הקשור לסעד הציווי פסעו המבקש ובא כוחו על נתיב בטוח יחסית, ואילו על שיעור ההטבה לציבור עקב מתן ההנחות ניתן יהיה להתחקות רק לאחר מתן ההנחות בפועל. לאור שקלול מכלול הנתונים נראה לי, כי שיעורם של הגמול ושל שכר הטרחה המומלצים גבוה במידה המצדיקה התערבות.
שיעורו של הגמול לכל אחד מהמבקשים יעמוד, אפוא, על 12,500 ₪.
שיעורו של שכר טרחת ב"כ המבקשים בכל אחת מהבקשות יהיה, אפוא, כדלקמן:


סכום חד של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
10% בצירוף מע"מ משווי ההנחות שיוענקו על ידי המשיבה, בפועל, על פי הסכם הפשרה, ובלבד שגובה שכה"ט שישולם על פי סעיף קטן ב' זה לא יעלה על 50,000 ₪ נוספים בצירוף מע"מ.

שווי ההנחות שניתנו בפועל יקבע לעניין זה על פי ההודעה שיגישו ב"כ הצדדים לאחר תקופת מתן ההנחות, ובלבד שהודעה זו תאומת בידי רואה החשבון של המשיבות.

17. כפועל יוצא מהאמור לעיל, שיעורו של הגמול שנפסק בכל אחת מהבקשות נמוך ב- 7,500 ₪ מהמומלץ ואילו שיעור שכר הטרחה שנפסק נמוך ב- 79,310 ₪ (לפני מע"מ) מהמומלץ. סך ההפחתה הכולל בכל בקשה הוא, אפוא, 86,810 ₪. בגדר המוסכם במהלך הדיון לפני, תתרום כל משיבה סכום זה, היינו, 86,810 ₪, לגוף ציבורי שעיסוקו אספקת מזון לנזקקים. ב"כ הצדדים יגישו תוך 7 ימים הצעה בעניין זה שתכלול מספר שמות של גופים.

18. ב"כ הצדדים יגישו לאישורי בתוך 14 יום את נוסח ההודעות ואופן הפרסום הנדרשים לפי סעיף 25 לחוק. פסק הדין ייכנס לתוקף רק לאחר קביעת הגופים הציבוריים הנזכרים בסעיף 17 לעיל, וכן אישור נוסח ההודעות ואופן הפרסום על ידי בית המשפט. ב"כ המבקשים ידאג לשלוח העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט בצירוף הסדרי הפשרה, על נספחיהם, לצורך רישום בפנקס.



המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.



ניתן היום, ו' תמוז תשע"א, 08 יולי 2011, בהעדר הצדדים.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חיקוי מוצרים

  2. אי התאמה במוצר

  3. העתקת מוצרים מסין

  4. אי קבלת מוצר בזמן

  5. חוב על מוצרי תאורה

  6. חיקוי אריזה של מוצר

  7. תאונה בגלל מוצר פגום

  8. תביעה בגין גניבת מוצרים

  9. רכישת מוצרים בתחנת דלק

  10. טענת מחדלים באספקת מוצרים

  11. אי סימון מוצר בניגוד לתקן

  12. תביעה ייצוגית סימון מוצרים

  13. הסכם הזמנת מוצרי אלומיניום

  14. קיזוז קניית מוצר משכר העובד

  15. תשלום מכס על מוצרים שנגנבו

  16. נזק גוף עקב שימוש במוצר פגום

  17. מע''מ על מכירת מוצרים לעובדים

  18. תיאור מוצר הפרת זכויות יוצרים

  19. פציעה ביד עקב פתיחות מוצר מזון

  20. העונש על מכירת מוצרים מזויפים

  21. אספקת מוצר שאיננו תואם את הזמנה

  22. אחריות בנזיקין על מוצרים פגומים

  23. שמות מוצרים דומים עד כדי להטעות

  24. מכירת מוצר מזויף לחנויות בארה''ב

  25. תביעה לתשלום בגין מכירת מוצרי דלק

  26. תביעה לתשלום יתרת התמורה עבור מוצר

  27. אספקת מוצר לבית: מנגנון מיטה עם חלודה

  28. סיווג מכס - מוצר המורכב מרכיבים שונים

  29. תביעה ייצוגית: סימון אריזות של מוצרי יין

  30. יבוא מוצרים מסין - הפרת זכויות יוצרים

  31. אספקת מוצר שונה באופן מהותי ממה שסוכם

  32. ביטול עסקה בגלל פגם במוצר - הגדרת "פגם"

  33. תביעה כספית על חוב בגין אספקת מוצרי ריצוף

  34. הסתלקות מתביעה ייצוגית לאחר שינוי באריזת המוצר

  35. דוגמא לתביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים

  36. "חוק אחריות על מוכר מוצר": 5 חובות שחלות על המוכר

  37. האם אפשר להחליף לקבל זיכוי על מוצר שנקנה ב"מבצע" ?

  38. תביעה ייצוגית: מידע שגוי על אריזה של מוצר קפה טורקי

  39. פרסום מוצר פיקטיבי כדי להראות את האפקטיביות של הפרסום

  40. תביעה ייצוגית: אי הצגת מחירי מוצרים בחנויות נוחות בתחנת דלק

  41. תביעה ייצוגית: אי פירוט "חומרי יסוד" של מוצר מזון על האריזה

  42. תביעה ייצוגית: כתוב בערבית משהו אחר על מוצר ממה שכתוב בעברית

  43. תביעה ייצוגית: אי רישום על מוצר מזון בערבית לגבי סכנת חנק לילדים

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון