1. בפני תביעה אשר הוגשה על ידי מר שלום דהן (להלן: "התובע") כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ומר ליאור שוקרי (להלן: "הנתבע"). 2. על פי התביעה, בליל ל"ג בעומר תשנ"ט (4.5.99) בקשו התובע ובני משפחתו להדליק מדורה בגינת ביתם ברחובות. הנתבע, קרוב משפחה של התובע השתתף במדורה המשפחתית אשר נערכה אצל התובע בתאריך האמור. 3. א. התובע ביקש להדליק את הגריל, ונחל הצלחה חלקית כאשר חלק מהגחלים נדלקו אך טרם עלתה אש. ב. הנתבע אשר ביקש לסייע בהדלקת הגריל ביקש שיביאו לו ג'ריקן ואחד מבני התובע הביא לו ג'ריקן דלק (בעיקרו בנזין) (להלן: "המיכל"). ג. הנתבע לקח את המיכל, הרכינו אל הגחלים, כך שנשפך מתוכו קילוח לעברן. ד. הקילוח הגיע לגחלים אשר חלקן כבר דלקו ובמהירות נצתה כל כמות הדלק כשהיא גורמת לפיצוץ המיכל כאשר האימפקט של אותו פיצוץ היה לעבר התובע אשר ישב על כסא מהצד האחר של המדורה. ה. עקב כך התפוצץ המיכל על גופו של התובע אשר עלה כולו בלהבות (להלן: "התאונה"). ו. הנתבעת ביטחה את חבותו של הנתבע כלפי הציבור ובכללו גם התובע. הביטוח הנ"ל תקף ומחייב וחל על התאונה. ז. בעקבות התאונה סבל התובע מכוויות בחלקי גופו השונים (כ- 18% משטח גופו), מחום גבוה למשך זמן ממושך, קשיי נשימה, צרידות בדיבור, בצקות קשות בחיך ובלשון, פגיעות בעיניים, נפיחויות ודלקות באיברים פנימיים. ח. התובע הוחש לבית חולים קפלן, אושפז למשך 13 ימים ביחידה לטיפול נמרץ נשימתי, שם הורדם והונשם מלאכותית כשהוא מוזן באמצעות זונדה ונאבק על חייו. לאחר מכן הועבר למחלקת כירורגיה פלסטית בה אושפז למשך 4 ימים. לאחר מכן שוחרר לביתו עם המלצות להמשך טיפול, ביקורת ו- 20 ימי מחלה. ט. כיום, סובל התובע מכאבים והגבלה בתנועת ידו ומרפקו, ורגישות לקרינת שמש. בגופו נותרו צלקות באיזורים הפגועים. הוא נושם בכבדות רבה יותר מאז התאונה. חלה החמרה משמעותית בבריאות אוזנו אשר קודם לכן היתה לקויה בצורה קלה. י. התובע טוען, כי אירוע התאונה מתיישב יותר עם רשלנות הנתבע. לפיכך, על הנתבע הראיה, כי אינו חב כלפי התובע ברשלנות. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבע התרשל כלפיו חמורות במעשיו ובמחדליו בכל הקשור לנסיון הדלקת הגריל באמצעות החומר הדליק כמפורט בתביעה. יא. התובע טוען, כי נזקיו עקב התאונה משפיעים במידה ניכרת על תפקודו השוטף ופוגעים ביכולתו לנהל חיי שגרה תקינים. יב. מבחינה קלינית פלסטית הוערכה נכותו של התובע על ידי ד"ר וסטרייך מומחה לפלסטיקה בשיעור של 20% כמפורט בחוות דעתו אשר צורפה לתביעה. יג. התובע טוען, כי עקב מוגבלותו התאונתית נפגע כושר השתכרותו העתידי, גדלו סיכוייו להפלט ממקום עבודתו וקטנו סיכוייו להקלט במקום עבודה חדש. יד. התובע תובע פיצוי בגין הוצאותיו הרפואיות והנלוות בעבר ובעתיד, עזרת הזולת, אובדן יחסי של תוספות נילוות בימי העדרותו, הפסד תגמול כספי עקב ימי מחלה שנוצלו, כמפורט בתביעה. 4. א. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי דין התביעה להידחות או להימחק על הסף בשל היעדר עילה או יריבות וזאת מחמת הנימוקים הבאים; (1) התובע ביקש מהנתבע לסייע לו בהדלקת גריל הפחמים. לאחר שהנתבע לא הצליח להדליק הגריל סיפק לו התובע ביוזמתו בעצמו ו/או באמצעות בנו מיכל. (2) הנתבע סבר, כי הנוזל במיכל הינו מדליק פחמים, כפי שמקובל להדליק גריל ולפיכך שפך מעט על הפחמים כפי שכל מדליק גריל סביר היה עושה. (3) לפתע נשמע פיצוץ ושלהבת אשר פרצה מהגריל החוצה. הנתבע סטה בבהילות הצידה ונמלט מהשריפה. למרבה הצער התקרב התובע יותר מדי אל הגריל ולפיכך נפגע. (1) הנתבעים טוענים, כי בנסיבות האירוע לא מתקיימים התנאים להחלת הכלל, הדבר מדבר בעד עצמו ואין מקום להפוך את נטל ההוכחה ולהטילו על כתפי הנתבעים ו/או מי מהם. (2) הנתבע שפך מעט מהנוזל במיכל אשר נחזה כמדליק פחמים רגיל על הגריל. הנתבע לא ידע כלל, כי מדובר בבנזין. לו ידע זאת, לא היה משתמש בחומר זה. הנתבע פעל כפי שכל מדליק גריל פחמים סביר היה פועל. (3) התובע התקרב לגריל ביוזמתו ולפיכך נפגע. הנתבע פעל כפי שאדם סביר היה פועל בנסיבות הענין. ג. הנתבעים מכחישים חוות דעתו של ד"ר וסטרייך וטוענים, כי תפקודו של התובע לא נפגע כלל. לחילופין, חזר הוא לתפקד כמלפני התאונה, אינו נזקק ולא יזדקק בעתיד לעזרת צד ג' ו/או עזרה כלשהי. ד. הנתבעים מכחישים נזקי התובע וטוענים, כי הינם מופרזים וחסרי אחיזה במציאות, בנוסף, התובע לא עשה די להקטנת נזקיו. עוד טוענים הנתבעים, כי הגורם הבלעדי לאירוע התרחש באשמו הבלעדי ו/או רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של התובע אשר ביקש מהנתבע להדליק הגריל, סיפק לו באופן ישיר ובאמצעות בנו המיכל שהכיל בנזין, לא הזהיר את הנתבע, כי המיכל מכיל בנזין, התקרב מדי לגריל ולפיכך נפגע. לא נהג כפי שמדליק גריל סביר היה נוהג בכך שהשתמש בבנזין להדלקת הגריל, לא נהג כפי שאדם סביר היה נוהג. 5. הנתבעים שלחו הודעת צד ג' לבנו של התובע ערן דהן (להלן: "ערן") באמצעות הוריו, התובע ורעייתו. על פי הודעת צד ג', הביא ערן ביוזמתו את המיכל וביקש מהנתבע להדליק את הגחלים עם הנוזל. הנתבעים טוענים, כי ערן התרשל במעשיו, שכן ידע, כי המיכל מכיל דלק ולמרות זאת הביאו לנתבע מבלי שהתריע ו/או הזהיר אותו, ולפיכך אחראי הוא לשפות הנתבע בגין כל פיצוי שיחוייב בו. 6. בכתב ההגנה להודעת צד ג' נטען, כי הנתבע שאל את ערן אם יש מיכל עם דלק. ערן עצמו אשר לא התעתד להשתתף במדורה בבית הוריו השיב, כי אינו יודע. הנתבע הסתכל סביב, ראה מיכל ליד המחסן בגינה וביקש מערן להביאו. ערן הביא את המיכל. לאחר שהנתבע הדליק את המדורה, פנה למנגל, שפך את הדלק מתוך המיכל ישר על המנגל והצית אש ואז אירעה ההתפוצצות. 7. התאונה א. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 4.5.99 נערכה בחצר ביתו של התובע חגיגת ל"ג בעומר, במהלכה הודלקה מדורה והתכוונו להדליק מנגל. הנתבע, רעייתו ובנו הקטן השתתפו בחגיגה. הנתבע הדליק את המדורה. לאחר מכן הרים הנתבע מיכל אשר הכיל דלק, היטה אותו לעבר המנגל כדי לשפוך את הנוזל שבתוכו על הגחלים ואז התפוצץ המיכל והתובע נפגע מאש שאחזה בו ונכווה בחלקים שונים של גופו. ב. הצדדים חלוקים ביניהם באשר להשתלשלות הדברים עובר לקרות התאונה ומעורבותם במעשים אשר הובילו בסופו של דבר לתאונה. מכלל העדויות והראיות אשר הובאו בפני, אני קובעת, כי התאונה התרחשה כדלקמן; (1) הנתבע אשר התבקש על ידי המארחים לסייע בהדלקת המדורה, הדליק אותה ללא שימוש בנוזל הדלקה כלשהו. יש לשים לב, כי בכתב התביעה אין זכר להדלקת המדורה על ידי הנתבע לא כל שכן לשימוש במיכל ובנוזל שבו להדלקתה. בעדותו ביום 11/2/02 לא אמר התובע, כי הנתבע הדליק מדורה על ידי נוזל כלשהו. למעשה לא התיחס כלל להדלקת המדורה. בתצהיר עדותו הראשית מציין התובע, כי המדורה הוכנה בחצר ולא רחוק ממנה היה המנגל (סעיף 3). בהמשך מציין התובע, כי "המנגל" לא כל כך נדלק, היו קוביות שדלקו אבל האש לא היתה רצינית. הנתבע ביקש מהבן שיביא לו את המיכל וכשערן נעתר לבקשתו בהתחלה שפך הוא ממנו על המדורה והיא נדלקה ואז הרים את המיכל מעל לגריל ופתח אותו (סעיף 7) (זוהי פעם ראשונה שהתובע מציין, כי הנתבע השתמש בנוזל שבמיכל להדלקת המדורה). התובע לא פירט בתצהירו כל בעיה שהיא בהדלקת המדורה ולא היתה כל סיבה לנתבע להשתמש בנוזל שבמיכל להדלקתה. כמו כן, בחקירתו הנגדית הודה, כי לא ראה את הנתבע מדליק את המדורה, שכן הוא היה עסוק באותה עת בגריל (עמ' 28). (2) בעדותו בישיבת 2.12.03 מתאר ערן, בנו של התובע, את השתלשלות הדברים. לדבריו, ראה שניסו להדליק את המנגלים [בעדותו מ- 5.11.03 הבהיר, כי היה מנגל אחד (ראו, עמ' 56) ], עם קוביות לבנות ולא הלך להם, כי היתה רוח. לבקשת הנתבע הלך הוא והביא לו מיכל. ערן ממשיך ומספר את הסיפור ללא כל התייחסות לשימוש במיכל להדלקת המדורה. רק בסופם של דבריו אמר, כי הנתבע הדליק קודם את המדורה עם החומר ששפך מהמיכל (עמ' 5- 6). בעדותו בישיבת 5.11.03 חזר על דבריו, כי ראה ש"הם" מנסים להדליק את המנגל ולא הולך להם ולבקשת הנתבע הביא לו את המיכל עליו הצביע הנתבע. בעדותו זו אמר, כי הנתבע הדליק תחילה את המדורה ולראשונה אמר, כי עשה כן לאחר ששפך נוזל מהמיכל לפקק. לאחר מכן הסתובב, לקח את המיכל ואז היה פיצוץ (עמ' 57). ערן העיד, כי הביא לנתבע את המיכל כשהוא סגור וכי הנתבע פתח אותו, שפך לפקק, התיז על המדורה והדליק. כאשר התבקש להגיב על טענת הנתבע, כי הביא לו את המיכל פתוח השיב, כי הנתבע אינו זוכר (עמ' 57, ש' 24 - 25). לא האמנתי לערן. אני סבורה, כי לא היתה כל בעיה בהדלקת מדורה ולא התעורר כל צורך להשתמש בנוזל להדלקתה. (3) הנתבע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי התבקש על ידי המארחים לסייע בהדלקת המדורה, וכי הצליח להדליק אותה ללא שימוש בנוזל הדלקה כלשהו (סעיף 4). בחקירתו הנגדית חזר על כך (עמ' 47, ש' 9- 15). אני מאמינה לנתבע, כי לא השתמש בנוזל כלשהו להדלקת המדורה. (4) התובע ניסה להדליק את המנגל, אך הדבר לא עלה בידו כדבריו: "...אני זוכר שבאנו להדליק את הגריל, ניסינו וזה לא הלך" (עמ' 1, ש' 5, וכן תצהיר עדותו הראשית, ס' 5, פרוטוקול- עמ' 28, ש' 9- 11, 21- 28, עמ' 29, ש' 1). (5) בשלב זה התבקש הנתבע לעזור בהדלקת המנגל, הנתבע ניסה להדליק המנגל ללא הצלחה. התובע העיד: "... ליאור ביקש שמישהו יביא טיפה דלק. אני ישבתי ליד הגריל, אני וליאור התחלנו להדליק וזה נדלק קצת ולא הרבה, אז ליאור ביקש דלק מאחד שהיה שם. הבן שלי הביא לו את הג'ריקן דלק הוא החזיק את הדלק מעל הגריל, ואיך שהוא פתח אותו מהאדים הג'ריקן התפוצץ עלי, נשפך עלי וכולי בערתי" (עמ' 1, ש' 6- 9). הנתבע העיד: "הגענו אליהם. הדלקתי את המדורה הרגילה. לאחר מכן ביקשו ממני לנסות להדליק את הגריל. ניסיתי ולא הצלחתי. ליד הגריל היינו אני ושלום עמד ממול, אולי ישב, לא זוכר. ניסיתי כמה פעמים להדליק את הגריל ולא הצלחתי, הגיע הילד של שלום ואמר לי לנסות להדליק עם זה, איך שהרמתי את הג'ריקן בניסיון לשפוך את הנוזל על הגריל, ארעה התפוצצות. אני סובבתי את הראש מתוך אינסטינקט וכשהסתובבתי חזרה ראיתי את שלום בוער" (עמ' 1, ש' 13- 18 וכן תצהיר עדותו הראשית של הנתבע ס' 5, עמ' 28, ש' 24- 28, עמ' 29, ש' 1). לא האמנתי לתובע אשר העיד, כי לא ביקש מהנתבע להדליק המנגל. הדבר אינו מתיישב עם עדותו בישיבת קדם המשפט. (6) לאחר שהנתבע ניסה להדליק את המנגל וטרם שעשה שימוש במיכל היו קוביות שדלקו אך לא היתה בערה של ממש (עדות התובע, עמ' 1, ש' 7, עמ' 28, ש' 10- 11, 25- 28, עמ' 29. עדות הנתבע, עמ' 47, ש' 24- 28). [אינני מקבלת הטענה, כי הגריל היה חם ולא היה דלוק (עמ' 48, ש' 1- 2, ראו גם עדות המומחה חן גרציאני עמ' 15) ]. (7) הנתבע ביקש להיעזר בחומר דליק ובהמשך ביקש מערן להביא את המיכל אשר היה מונח מחוץ למחסן (עמ' 34, ש' 18- 19, עמ' 57, ש' 9- 11). (8) הן התובע והן ערן ידעו, כי המיכל מכיל בנזין (עמ' 33, ש' 10- 13, 25- 28, עמ' 34, ש' 1, עמ' 6, ש' 3, עמ' 58, ש' 1- 3). עובדת היות הנוזל במיכל בנזין נתמכת בעדויות התובע ושרון (עמ' 33, 34, 54 ו- 55). (9) הנתבע לא ידע טיבו המדוייק של הנוזל אך ידע כי, הוא דליק (עמ' 50, ש' 10- 12 וראו עדותו של ערן, עמ' 57, ש' 23- 28, עמ' 59, ש' 1- 5). (10) ערן הביא את המיכל לנתבע כשהוא פתוח. לא האמנתי לעדותו, כי הביא את המיכל סגור (עמ' 57, ש' 16- 17). בעדותו בישיבת קדם המשפט ביום 2.12.02 לא התייחס כלל למצב המיכל, כאשר אמר, כי ליאור הדליק את המדורה והלך לכיוון המנגל ומאז שהביא לו את המיכל היה עם הפנים לכיוון המדורה. המנגל היה מצד ימין שלו, הוא לא הסתכל מה קרה במנגל ואז שמע "בום" (עמ' 5, ש' 18, עמ' 6, ש' 1- 2). בעדותו בפני טען, כי תחילה הדליק הנתבע את המדורה, הוא שפך את הנוזל מהמיכל לפקק, כי הבן שלו וערן עמדו ליד המדורה, התיז על העצים ואז הדליק את המדורה, אחר כך הוא הסתובב, לקח את המיכל, הטה את המיכל והיה פיצוץ (עמ' 57). עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו בישיבת קדם המשפט במסגרתה אמר כאמור, כי לא ראה את הנתבע מדליק את המנגל. זאת ועוד, בעדותו בפני תיאר ערן שורה של פעולות שלכאורה ביצע הנתבע עובר להדלקת המדורה אשר לא בא זכרן לא בעדות התובע ולא בעדותו המקורית של ערן. אני סבורה, כי ערן שינה גירסתו בנסיון להוכיח, כי הנתבע פתח את המיכל והריח את ריח הבנזין וממילא ידע, כי הנוזל הוא בנזין טרם שעשה שימוש במיכל להדלקת המנגל (עמ' 57, ש' 21- 23). (11) לאחר שערן הביא את המיכל לנתבע אחז הוא במיכל בידו, ניסה להטות אותו כדי לשפוך הנוזל על הגחלים ואז אירעה התפוצצות. עובר לנסיון לשפוך הנוזל כאמור, ידע הנתבע, כי המנגל דלק חלקית גם אם לא היתה בעירה של ממש (ס"ק 6 לעיל, וראו עדות מר גרציאני עמ' 15 ש' 7-8). (12) התובע שמע את הנתבע מבקש את ערן להביא לו את המיכל ולמרות שידע, כי המיכל מכיל בנזין לא התריע בפני הנתבע על השימוש בו (עמ' 29, ש' 16, 23, עמ' 33, ש' 10- 13, 26- 28, עמ' 34, ש' 1- 2). התובע העיד, כי לא חשב שהנתבע ידליק את המנגל עם הבנזין, אלא ביקש אותו כדי להדליק את המדורה (עמ' 34, ש' 3- 5). לא האמנתי לתובע. אין כל הגיון וסבירות בדבריו, כי מדורה מדליקים בדרך כלל עם בנזין להבדיל ממנגל אשר אין מדליקים עם בנזין. הדלקת אש באמצעות בנזין מסוכנת בכל מקרה (ראו חוות דעת מר גרציאני). אין כל הגיון וסבירות ב"הסברו", כי לא התריע בפני הנתבע באשר לשימוש שעמד לעשות במיכל הבנזין משום שסבר, כי הינו מתכוון להדליק באמצעותו המדורה וכי לא על דעתו שינסה להדליק באמצעותו המנגל. שימוש בבנזין להדלקת אש הינו מסוכן ביותר בין למדורה בין למנגל. מה עוד, שכאמור לעיל, אני סבורה, כי הנתבע לא עשה כל שימוש במיכל ו/או בנוזל שבו לצורך הדלקת המדורה אלא אך ורק לצורך הדלקת המנגל. אין גם כל הגיון ב"הסבר" התובע לטענתו, כי הנתבע ידע, כי המיכל מכיל בנזין, בלשונו: "... הג'ריקן ידוע שיש בו בנזין. אז הוא ביקש את הג'ריקן..." (עמ' 34, ש' 22). דעתי היא, כי תכליתן האחת של תשובותיו המתפתלות והבלתי סבירות של התובע (עמ' 34- 35) היתה נסיון לבסס את הטענה, כי הנתבע ידע, כי המיכל מכיל בנזין. אני סבורה, כי הנתבע לא ידע, כי המיכל מכיל בנזין אך ידע, כי מדובר בנוזל דליק. (13) אני סבורה, כי ערן ידע, כי המיכל מכיל בנזין וכי תשובתו בחקירתו, כי ידע כי המיכל מכיל נוזל דליק אך לא ידע מהו, לא היתה אמת. ערן ידע, כי אחיו העובד בגינון לוקח כל יום את הג'ריקן ונוסע וכי הוא משתמש בו לעבודתו כגנן (עמ' 6, ש' 3, 5). שרון העיד "אם לקחו את המיכל ידעו שיש בנזין" וכן, כי הוא משתמש בבנזין לכלים, למכסחת (עמ' 7, ש' 25- 26, 3- 4). התובע הודה, כי ידע שיש במיכל בנזין כדבריו: "זה ברור שיש בג'ריקן דלק (עמ' 34, ש' 1) וכן:..."הגריקן ידוע שיש בו בנזין...." (שם, ש' 21). אני סבורה, כי ערן ידע שהמיכל מכיל בנזין מתוקף מגוריו בבית והיכרותו את עבודת אחיו והשימוש שעשה האח בבנזין לכלי עבודתו כגנן. (14) זהו המקום להפנות לעדותו של המומחה מר חן גרציאני אשר קבע, כי החומר אשר באמצעותו ניסה הנתבע להדליק את המנגל היה בנזין (עמ' 13, ש' 27, עמ' 14, ש' 1). 8. א. מכלל העדויות והראיות שהובאו בפני אני קובעת, כי הנתבע הפר חובות זהירות כלפי התובע במעשיו, כדלקמן; (1) השימוש אשר עשה הנתבע במיכל ביודעו, כי הינו מכיל נוזל דליק היה רשלני. חומר דליק הינו מסוכן מטיבו. טרם השימוש בו היה על הנתבע לבדוק ולברר מהו טיב החומר. ראו בענין זה ע"א 622/69 מרכז החמצן נ' אלקטרה (ישראל) בע"מ ו- משה רובין וערעור שכנגד, פד"י כד (2), 98. (2) אופן השימוש בנוזל, היינו, הטיית מיכל המכיל מס' ליטרים של נוזל דליק, כדי לשפוך אותו על הגחלים, אשר חלקן כבר החל לבעור מהווה גם הוא מעשה רשלני (גם הנתבע מודה בכך, עמ' 50, 51 וראו גם עדות מר גרציאני, עמ' 14, ש' 1-10, עמ' 15, ש' 1-12). ב. עם זאת, אין להתעלם מחלקם של התובע וערן באחריות לתאונה; (1) התובע איפשר השארת מיכל בנזין בחצר, ללא השגחה וכן שמע את הנתבע מבקש מערן להביא המיכל ראה את ערן מביאו, ולא התריע בפני הנתבע על השימוש בו להדלקת אש למרות שידע, כי המיכל מלא דלק וכן ידע כי במנגל גחלים לוחשות. (2) ערן ידע, כי המיכל מלא בנזין הביאו לנתבע ולא הזהירו, כי מדובר בבנזין. ג. אני סבורה, כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבע, התובע ובנו ערן, כדלקמן: הנתבע 60%, התובע 20%, ובנו ערן 20%. ד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי עקב התפוצצות המיכל נשרף התובע ונגרמו לו כוויות. אין גם מחלוקת, כי חבותו של הנתבע בגין מעשה הרשלנות הנ"ל מכוסה על ידי חוזה ביטוח תקף של הנתבעת במ/2. 9. הנזק: א. בהתאם להסכמת הצדדים הוגשו חוות דעת הרופאים ללא חקירות. בחוות דעתו של ד"ר וסטרייך מטעם התובע קבע הוא, כי לתובע נכות בשיעור של 20%. על פי חוות דעתו, עברו כבר שנתיים מאז הכויה ואין לצפות לשיפור נוסף בצלקות. ד"ר וסטרייך מציע לנסות ולשפר מראה הצלקות על ידי ניתוחים, אולם דעתו היא, כי גם לאחר כל הפעולות לשיפור הצלקות יישאר התובע עם צלקות מכוערות לצמיתות. לפיכך, קבע נכות עבור צלקות מכוערות נרחבות במס' איזורים בגוף - 18% משטח הגוף לפי ס.ל. של הביטוח הלאומי 75 (1) ג ב- 20% לצמיתות. פרופ' שפיר מטעם הנתבעות קבע בחוות דעתו, כי לתובע נגרמה אסתטית צמיתה של 10%. פרופ' שפיר מסביר בחוות דעתו מדוע אינו מקבל את הצעותיו של ד"ר וסטרייך לתיקון הצלקות וקובע, כי רק חלקן הקטן של הצלקות מכערות. זו בזרוע וגם לא במידה ניכרת מאוד, לפיכך, ממליץ הוא על נכות של 10% לפי סעיף מותאם 75 (1) ב- ג בשל פיזור הצלקות והשינויים בצבע העור במספר איזורים. התובע אישר, כי אינו מתכוון לבצע ניתוחים לתיקון הצלקות (עמ' 39). אני מעדיפה את חוות דעתו של פרופ' שפיר. אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, כי העובדה, כי התובע חזר לעבודה ומתפקד היטב בעבודתו ובמשפחתו מחזקת את מסקנותיו של פרופ' שפיר. ב. כאמור לעיל, התאונה התרחשה ב- 4.5.99. על פי המסמכים הרפואיים אשר צירף התובע לתביעה הוא אושפז בבית החולים למשך 12 ימים (4.5.99- 15.5.99). מדובר בכוויות אשר הינן כידוע מכאיבות ביותר. התובע בתצהיר עדותו הראשית מספר על יסורי תופת אשר נגרמו לו כתוצאה מהכוויות, כאשר מצד אחד חש תחושות שריפה וצריבה ומצד שני חש דחף "משגע" לגרד את החלקים השרופים, דבר האסור. כמו כן, סבל מדלקת ריאות, כאבים בעיניו ובבטנו ועוד. התובע הצהיר, כי מצבו הכללי השתפר, אם כי היסורים העזים של הכוויות והגירוד נמשכו בצורה חמורה זמן רב (ס' 12 לתצהיר). גם כיום סובל התובע מכאבים ומרגישות ביד שמאל, במיוחד כשהוא נמצא במקום חם או בשטח חשוף לשמש (ס' 13). כמו כן, הוא מרגיש שהצלקות מכערות (ס' 14). גם הנתבע סיפר בעדותו על הסבל הקשה אשר נגרם לתובע כתוצאה מהתאונה וציין, בין היתר, את זעקותיו כאשר התעורר מההרדמה. לאור כל האמור לעיל, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של -. 80,000 ₪. ג. הוצאות רפואיות ונילוות בעבר - התובע צירף לתביעתו קבלות עבור טפסי 17 בסך של -. 142 ₪. על פי תצהירו, מאז שוחרר מהאשפוז שילם עבור קניית משחות ותרופות, תחבושות אלסטיות וחליפת JOBST, אולם חלק מהמסמכים אבדו לו (ס' 17 לתצהיר). גם בחוות דעת פרופ' שפיר צויין, כי לאחר שחרורו של התובע מבית החולים המשיך להיות במעקב המרפאה לכירורגיה פלסטית וקיבל חליפת לחץ למניעת הצטלקות בולטת בזרוע השמאלית. על פי התצהיר, נשא התובע ב- 20% מעלות החליפה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות ונילוות בעבר -.2,500 ₪. ד. אובדן חלקי של שכר בעבר- התובע לא הוכיח ראש נזק זה. ההיפך הוא הנכון, התובע הודה בתצהירו סעיף 18, כי קיבל שכר מלא בימי העדרותו. לא הובאה כל ראיה לגבי ניכוי ימים אלה מיתרת ימי המחלה וכן לא הובאה ראיה לגבי הפסד פדיון ימי מחלה. בעדותו בבית המשפט אמר התובע, כי במשך 57 הימים בהם שהה בבית הפסיד את הפרמיה, כי הפחיתו לו תוספת מאמץ, שעות נוספות ועוד. לא הובאה כל ראיה בענין זה ואני דוחה רכיב זה של התביעה. ה. אובדן כושר השתכרות - התובע יליד 1948, ניתן להעריך, כי נותרו לו כ- 11 שנים עד לפרישה (מהיום). התובע הצהיר, כי הינו עובד כטרקטוריסט ובעבודתו נאלץ להמצא הרבה פעמים בשמש ואז סובל הוא במיוחד מכאבים ומרגישות ביד שמאל. התובע הודה בחקירתו, כי עם שובו לעבודה לא חל שינוי במשכורתו. עם זאת, הוכח בפני כאמור, כי התובע מוגבל בשהותו בשטחים פתוחים בשל הצלקות בגופו. לפיכך, אני סבורה, כי יש לקחת בחשבון אפשרות שיפוטר בעתיד מעבודתו ואז יתקשה יותר במציאת עבודה במקצועו בשל מגבלותיו כנ"ל. כעולה מתלושי השכר אשר צירף התובע לתצהירו, במרץ 1999 עמד שכרו על -. 9,379 ₪, בספטמבר 1999, -.10,366 ₪, ביוני 2002, -.10,123 ₪ וביולי 2002 היה שכרו 10,264 ₪. שכרו הממוצע של התובע כעולה מתלושי השכר, הינו -. 10,193 ₪ (בשים לב לכך, שמאז יוני 2002 ירד מדד המחירים לצרכן, זהו הסכום שבבסיס החישוב של אבדן השתכרותו העתידית). ב"כ התובע העמיד את הסכום לפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד על סך -. 30,000 ₪, בהתחשב בפרמטרים שלעיל החלטתי לפסוק לתובע סכום זה. ו. אובדן יחסי של תוספות נלוות וגריעת תגמול בגין אי ניצול ימי מחלה לא הוכחו - אני דוחה רכיב זה של התביעה. ז. הפסד שירותי בית- התובע לא הוכיח סכומים מדוייקים אשר הוצאו בגין רכיב זה. אולם, לנוכח התרשמותי, כי לאחר ששב מבית החולים לביתו נזקק לעזרה בשל מוגבלותו, אני רואה לפסוק בגין רכיב זה פיצוי בסך -. 2,500 ₪. ח. פיצוי בגין עזרת הזולת לא הוכח, אני דוחה רכיב זה של התביעה. ט. הוצאות רפואיות ונלוות בעתיד - על פי חוק בריאות ממלכתי, מרבית ההוצאות והתשלומים בגין רכיב זה ממומנים על ידי קופת חולים, בגין תשלומים אשר אינם מכוסים ע"י קופת חולים, אני רואה לפסוק פיצוי גלובלי בגין רכיב זה של התביעה - סך של 1,500 ₪. סה"כ - 116,500 ₪. 10. לנוכח התוצאה אשר הגעתי אליה כאמור לעיל, דהיינו, כי האחריות לנזק חלה על הנתבע - 60%, התובע - 20% וערן - 20%, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של -. 69,900 ₪, המהווה 60% מסכומי הפיצויים לעיל, כאשר מחבותה של הנתבעת 1 יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית של התובע אשר נקבע בפוליסה, 320 ₪ בתנאים כפי שנקבעו בפוליסה (ראו במ/3). בשים לב לחלוקת האחריות כנ"ל, אני דוחה את הודעת צד ג', ללא צו להוצאות. כמו כן, אני קובעת, כי הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מן הסכום אשר נפסק לתובע כאמור לעיל, בתוספת מע"מ כחוק. שריפה