מבוא: פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר כהן ויקטור (להלן: "התובע") נגד קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות - אגודה שתופית בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "הנתבעת"). במוקד התביעה טענת התובע לפיה - השכר הקובע על פי קביעת הנתבעת ממנו נגזרו זכויותיו לגמלה; נמוך משכרו הקובע מכוח תקנות הנתבעת והדין. בנסיבות אלה, המשיך התובע וטען כי בפועל משולמת לו גמלה בשיעור מופחת מזו לה הוא זכאי. על רקע זה הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה במסגרתה ביקש התובע פיצוי על תשלום גמלה בחסר בסכום של 94,314 ₪. את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים וטענות התובע; ומשם נפנה לדיון בטענות התובע לגופן. הצדדים: 1. התובע מר כהן ויקטור, יליד 1932, עבד בחב' "חרות" בע"מ, מחודש אוקטובר 1956 ועד לחודש אוקטובר 1986. בחודש נובמבר 1987 התקבל התובע לעבודה בעיריית באר שבע. בחודש יוני 1998 פרש התובע לגמלאות מעבודתו בעירייה. 2. במהלך תקופת עבודתו בחברת "חרות", הובטחו זכויותיו של התובע לפנסיה, במסגרת קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין. על תקופת עבודתו בעיריית באר שבע, זכאי התובע לפנסיה תקציבית בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 3. עם פרישתו לגמלאות ביולי 1998 משולמת לתובע פנסיית זקנה על תקופת עבודתו בחברת "חרות" ובעיריית באר שבע (להלן: "תקופת העבודה הכוללת"), בהתאם להוראות ההסכם "להבטחת רציפות זכויות". בקצרה נאמר כאן, כי עיריית באר שבע משלמת לתובע פנסיית זקנה על בסיס "משכורתו הקובעת" בעירייה העומד על סכום של 4,616.70 ₪ ביחס לתקופת העסקה הכוללת. במקביל זוכה העירייה לשיפוי מאת הנתבעת בגובה הקצבה המתייחסת לתקופת העסקתו של התובע ב"חירות". 4. הנתבעת הינה אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד), אשר ניהלה את קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות. כאמור לעיל, הנתבעת משתתפת בתשלום הגמלה לתובע, באופן יחסי לתקופת ההעסקה של התובע ב"חרות" מתוך תקופת ההעסקה הכוללת. טענות התובע: 5. בתביעה טען התובע, כי הוא זכאי לפנסיית זקנה בהתבסס על הוראות ההסכם להבטחת רציפויות זכויות. 6. על פי ההסכם להבטחת רציפות זכויות, עליו נסמך התובע, משולם הגמלה לעובד הפורש על פי סעיפים 11 ו-12 להסכם ולפיהם: "פרש עובד פרישת זקנה מהרשות המקומית, יקבל את הגמלה המגיעה לו מהרשות המקומית והגמלה עבור השירות בגוף תהיה לפי תקנון הקרן. המשכורת הקובעת של העובד בעת הפרישה משירות הרשות המקומית, ובלבד שמשכורת זו לא תעלה על המשכורת הקובעת המרבית הנהוגה לגבי המבוטחים בקרן. הייתה המשכורת הקובעת של זכאי בעת פרישה מן המוסד המשלם, נמוכה מהמשכורת הקובעת של זכאי במוסד קודם ערב עזיבתו, תשולם לזכאי גמלה עבור שירותו במוסד הקודם, בהתאם למשכורת הקובעת במוסד הקודם ערב עזיבתו את המוסד הקודם." 7. לטענת התובע משכורתו הקובעת בתום תקופת העסקתו בעיריית באר שבע, עמדה על סך של 4,616.70 ₪ (המשכורת מן המוסד המשלם, כהגדרתה על פי סעיף 12 להסכם להבטחת רציפות זכויות). לטענתו, משכורתו הקובעת ערב סיום העסקתו ב"חירות" (המשכורת הקובעת במוסד הקודם בלשון סעיף 12 להסכם להבטחת רציפות זכויות), עומדת על סך של 5,931.91 ₪ ולחילופין, שכר של מנהל עבודה על פי דירוג מנהלי העבודה בהתאם להסכם הקיבוצי בענף הבניין, למנהל עבודה בדרגה 6, שעמד נכון למועד יציאתו לגמלאות ביולי 98', על סך של 5,737.33 ₪. 8. בנסיבות אלה טוען התובע כי בהתאם להוראת סעיף 12 להסכם הבטחת רציפות זכויות שהובא לעיל, היה על הנתבעת לשלם לתובע גמלה ביחס לתקופת עבודתו ב"חירות", על פי המשכורת הקובעת ב"מוסד הקודם" שהיא גבוהה ממשכורתו הקובעת של התובע ערב יציאתו לגמלאות מעבודתו בעיריית באר שבע. 9. מכאן התביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע גמלה עבור שנות שירות עבודתו ב"חירות" על בסיס שכר של 5,931.91 ₪ ולחילופין שכר של 5,737.33 ₪; ותביעה להפרשים על תשלום גמלה בחסר בסדר גודל של כ-94,000 ₪ המתייחסים לתקופת שמיום פרישת התובע לגמלאות ועד ליום הגשת התביעה. 10. את הדיון בטענות התובע נפתח בקביעת המסגרת הנורמטיבית לאורה נבחן את טענת התובע למשכורת קובעת כשיטתו (5,932 ₪ ולחילופין 5,737 ₪). בתום שלב זה נפנה לבירור העובדות הנחוצות לצורך הכרעה בטענות התובע; ונסיים בהצגת המסקנות המתחייבות מממצאי השלבים הקודמים (המסגרת הנורמטיבית והעובדות). המסגרת הנורמטיבית: 11. כידוע זכויותיו של חבר בקרן פנסיה אל מול הקרן, נקבעות ומוסדרות בתקנון הקרן נכון למועד גיבוש הזכות. בענייננו, מועד פרישתו של התובע לגמלאות ביולי 98'. 12. נכון לחודש יולי 98' הגדיר תקנון הנתבעת את המונח "שכר קובע" (משכורת קובעת על פי המינוח לאורך פסק דין זה), ביחס לעובדים אשר הועסקו בדירוג מנהלי עבודה או במשכורת חודשית כדלקמן: "חבר שהוא בדירוג מנהלי העבודה, או חבר המקבל משכורת חודשית ממעסיקו, תחושב גמלתו בהתאם לסוגו בדירוג זה או בהתאם למשכורתו בשלוש שנות החברות הרצופות שקדמו ליום העבודה האחרון שלו, בתנאי שמעסיקו שילם עבורו אחוזי הקרן, מדירוג זה או ממשכורת זו, בעד חמש שנים רצופות לפחות לפני יום העבודה האחרון שלו (הדגשה שלי - ט.מ.)." חלק רביעי פרק שני, סעיף 2(ב) לתקנון הנתבעת. 13. מכאן שעל פי תקנון הנתבעת, המשכורת הקובעת נקבעת על בסיס סוג ודירוג שכר של העובד, החבר, המבוטח בקרן. 14. במאמר מוסגר נוסיף. העיקרון לפיו המשכורת הקובעת לצורך קביעת הגמלה למבוטח, נקבעת על בסיס סוג ודירוג - מקבלת ביטוי במקומות נוספים בחלק הרביעי לתקנון הנתבעת שכותרתו "שיעור הגמלה ואחוזים מהשכר". כך לדוגמא, נדרש התקנון למצבים בהם עובד מבוטח על שכר הגבוה מטבלת השכר שנקבעה בהסכם הקיבוצי בענף הבניין ובמצב זה קובע פרק 6 לחלק הרביעי לתקנון "דרך חישוב שכר היתר" המבוסס על "ממוצעי יחסי שכר היתר השנתיים", כמפורט שם. פרטי החישוב אינם מענייננו כאן, אך עם זאת יצוין כי הסעיף קובע כי עד לגובה השכר המרבי בטבלת השכר, מבוטח העובד בשיעור השכר על פי הדירוג בטבלת השכר הקבועה בהסכם הקיבוצי בענף הבניין. הנה בפנינו ביטוי נוסף לתפיסה המוצאת ביטוי בתקנות הנתבעת ולפיה המשכורת הקובעת לצורך חישוב זכויותיו של העובד החבר המבוטח בקרן, נקבע על פי סוג ודירוג שכר בעת גיבוש הזכאות. 15. ביחסים שבין התובע, הנתבעת ועיריית באר שבע חולשות הוראות ההסכם לרציפות זכויות לפנסיה. ההסכם מתייחס למצבים בהם חבר המבוטח בנתבעת זכאי לזכויות ממוסד אחר (בענייננו עיריית באר שבע), הכלול בהסדר להבטחת רציפות הזכויות לפנסיה. הוראות ההסכם לרציפות זכויות הנוגעות לענייננו, הובאו בפסקה 6 של פסק דין זה ולפיכך אין אנו רואים מקום לחזור ולהביאן כאן. 16. על רקע דברים אלה נפנה לבירור העובדות הנחוצות לענייננו והם כדלקמן. העובדות: 17. כמצוין בפתיח לפסק הדין, עבד התובע בחב' "חירות" החל מחודש אוקטובר 1956 ועד לחודש אוקטובר 1986. אין מחלוקת כי חב' "חירות" לא הייתה חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. 18. בתקופת עבודתו בחב' "חירות" הועסק התובע בכפיפות להסכם קיבוצי מפעלי אשר קבע את תנאי העסקתם של עובדי אותה חברה. עובדה אשר אישר התובע בחקירתו הנגדית בבית הדין, משנשאל והשיב: "ש. אני אומר לך שהדרגות שלך בעבודתך בחירות נקבעו על פי הסכם קיבוצי שחתמה חירות עם הסתדרות פועלי הבניין. אתה מסכים? ת. לא. אף פעם חירות... היו יושבים כל כמה שנים נציגי ההסתדרות, נציגי "חירות" ו"סולל בונה" והיו עושים הסכם קיבוצי לפועלי הבניין ב"חירות" וב"סולל בונה" לכל הארץ. ש. זאת אומרת שהיה הסכם מיוחד ל"סולל בונה" ול"חירות". ת. כן. מה שקיבלו "סולל בונה" "חירות" קיבלה אותו דבר. רק מנהל הסניף פה היו יושבים ודנים על הדרגות או לתת שנה לעובד. ההסכם הקיבוצי היה כללי לכל הארץ. ש. כשאתה אומר כללי לכל הארץ, אתה מתכוון לעובדי "סולל בונה" ו"חירות" בכל הארץ? ת. כן." עדות התובע, עמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.1.2011 שורות 7-15. 19. הקביעה לעיל לפיה במהלך תקופת עבודתו ב"חירות" הועסק התובע בכפיפות להסכם קיבוצי מיוחד שחל על עובדי אותה חברה ובכללם התובע, מקבל ביטוי במסמכים. בין היתר הסכם קיבוצי מיוחד שהוגש לרישום ונרשם בחודש מאי 91', הכולל טבלת שכר ודירוג; בהעתק של הסכם קיבוצי מיוחד משנת 95' המתייחס לקיומו של הסכם קודם משנת 93'; ובטבלאות דירוגי שכר אשר העבירה חב' "חירות בע"מ" לנתבעת מידי תקופה. האחרון בינואר 98' נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעת, מר קנובלר. 20. זאת אף זאת. לטעמנו לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי בתקופת עבודתו בחב' "חירות" הועסק התובע שלא על פי השכר והדירוג בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין. כך שעה שתלושי השכר מלמדים כי ערב סיום עבודתו בחב' "חירות" שילמה האחרונה לתובע שכר של מנהל עבודה בדרגה 6, דרגה אשר לא הייתה קיימת בטבלאות השכר שהן חלק מההסכם הקיבוצי בענף הבניין, נכון לאותה עת. 21. טבלאות השכר שצרפה הנתבעת מלמדות, כי ערב פרישתו של התובע לגמלאות ביולי 98', שכר הבסיס של מנהל עבודה בדרגה 6 בחב' "חירות", עמד על סך של 2,442.31 ₪. המשכורת הקובעת של מנהל עבודה בדרגה 6 בחב' "חירות" הגיע לסכום של 4,089 ₪ המורכב משכר בסיס, תוספת וותק לכל שנת וותק, גמול תפקיד והבראה. 22. בפועל משתתפת הנתבעת בתשלום הגמלה לתובע על בסיס משכורתו הקובעת של התובע מעיריית באר שבע, בסכום בסך של כ-4,616 ₪ עבור תקופת העסקתו של התובע ב"חירות". 23. נכון לעת הרלוונטית לתביעה זו, צו ההרחבה בענף הבניין הפעיל את הוראות ההסכם הקיבוצי על עובדים בענף הבניין, "למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם" (נספח 10 לתצהיר התובע). דיון והכרעה: 24. משנמצא כי בתקופת עבודתו של התובע בחב' "חירות" הוסדרו תנאי העסקתו של התובע בהסכם קיבוצי מיוחד, אין תחולה להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, ביחסים שבין התובע לחב' "חירות". כן אין תחולה להסכם הקיבוצי בענף הבניין, ביחסים שבין התובע לחב' "חירות", מקום שהחב' "חירות" לא הייתה חברה בארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם. בנסיבות הללו אין התובע זכאי לשכר על פי דירוג ודרגה שנקבעו בהסכם הקיבוצי בענף הבניין ובצו ההרחבה שהוצא בעקבותיו. 25. לפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובע, האומרת כי היה על הנתבעת לקבוע את משכורתו הקובעת על בסיס טבלת השכר (דירוג מנהלי עבודה דרגה 6), שהיא חלק מההסכם הקיבוצי בענף הבניין. 26. כמצוין לעיל, בפרק הדן בתקנון הנתבעת, נקבעת המשכורת הקובעת של העובד החבר במבוטח בנתבעת על בסיס סוג ודירוג בעת גיבוש הזכות. בנסיבות אלו טענת התובע שיש לקבוע את שכרו בדרך של הצמדה ושיערוך השכר האחרון ששולם לתובע בחב' "חירות" בחודש אוקטובר 86', למועד פרישתו לגמלאות בחודש יולי 98' - להידחות בהיותה זרה ועומדת בניגוד לתקנון הנתבעת. 27. כאמור בפרק העובדות, במועד גיבוש זכותו של התובע לפנסיית זקנה, משכורתו הקובעת של מנהל עבודה ב"חירות" בדרגה 6, עמד על סך של כ-4,089 ₪ שהוא נמוך ממשכורתו הקובעת של התובע בעיריית באר שבע. אשר על כן ובהתאם לסעיף 11 להסכם רציפות זכויות, זכאי התובע לגמלה ביחס לשנות עבודתו בחב' "חירות", על בסיס משכורתו בעיריית באר שבע. דבר שאין חולק כי נעשה. 28. בשולי הדברים נבקש להוסיף. לטעמנו יש לדחות את טענת התובע לפיה הוא זכאי למשכורת קובעת על בסיס טבלאות השכר שהן חלק מההסכם הקיבוצי בענף הבניין ולו רק מהטעם כי בפועל הפרשות לקרן לזכות התובע בוצעו על בסיס טבלאות שכר שאינן טבלאות השכר שהן חלק מההסכם הקיבוצי בענף הבניין. מכאן שבקבלת טענת התובע יש משום העדפה פסולה של התובע על פני עמיתיו בקרן הפנסיה, דבר העומד בניגוד לפסיקת בית הדין הארצי בע"ב 629/97, משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ. עוד נציין, כי בעדותו בפנינו הבהיר התובע כי אין בידו לתת הסבר לנטען בכתב התביעה ובתצהיר ביחס לגובה המשכורת המבוטחת, נכון למועד סיום עבודתו בחב' "חירות", ושיערוך אותו שכר במועד פרישתו לגמלאות (ראה לדוגמא: עדות התובע עמ' 10 לפרוטוקול מיום 4.1.2011, שורות 1-5). בנסיבות הללו ובשעה שקיימת מחלוקת בשאלת המשכורת המבוטחת נכון למועד סיום עבודתו של התובע בחב' "חירות" - הרי שתביעת התובע לגופה לא הוכחה. למען הסר ספק, לא ראינו מקום להתייחס לטענת ההתיישנות, משלא נזקקנו לטענה זו לצורך ההכרעה בתובענה. סוף דבר: 29. מהמקובץ עולה כי דין התביעה להידחות,מקום שמדובר בתביעה של גמלאי אין צו להוצאות. 30. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום, כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג מעבידים - דב אבדור נציגת עובדים - פסה מרקוביץ משה טוינה, שופט חוקת העבודהפנסיה תקציביתפנסיה