תאונת דרכים של מאמן כדורגל

תאונת דרכים של מאמן כדורגל: 1. התובע, יליד שנת 1950, נפגע בתאונת דרכים שארעה בתאריך 29.1.95. הרכב בו נסע התובע היה נהוג בידי נתבעת 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2, שאינה חולקת על הכיסוי הביטוחי. 2. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה, אולם התובע לא פנה למל"ל בבקשה לקביעת נכותו. על כן, חישוב הניכוי הרעיוני של תגמולי המל"ל יעשה עפ"י הנכות שנקבעה ע"י המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, כמפורט להלן. 3. תביעתו של התובע הוגשה לביהמ"ש בשנת 1995, אך בירורה התעכב, מאחר שב"כ הנתבע ביקש החלפתו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש (ד"ר י. חורב), בטענה כי המומחה בדק את התובע מבלי שהחומר הרפואי מטעם הנתבעת הומצא לרשותו. בקשה זו נענתה בחיוב, ומונה מומחה אחר (ד"ר אבנטוב), אשר קבע בחוות דעתו, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשעור של 5%. בתחום הנירולוגי מונה ד"ר רפפורט, אשר קבע בחוות דעתו, כי לא נותרה לתובע כל נכות נוירולוגית. 4. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לנכות התפקודית ושיעור הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות התאונה. הנכות הרפואית 5. ב"כ התובע הקדיש פרק בסיכומיו להשוואה בין חוות דעתו של ד"ר חורב (שנפסלה) לבין חוות דעתו של ד"ר אבנטוב, בנסיון לשכנעני כי יש להתחשב באחוזי הנכות שקבע ד"ר חורב. אין לכך מקום, שכן חוות דעתו של ד"ר אבנטוב היא המחייבת, ועל פיה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 5%. הנכות התפקודית 6. עובר לתאונה עבד התובע כמנהל המרכז הימי בת"א וכמאמן קבוצת נוער בכדורגל בהרצליה. לאחר התאונה הפסיק התובע לשחק כדורגל, ולא שב לעבודתו כמאמן. לדבריו: "קשה לי לרוץ בגלל כאב הראש שגורמת לי הריצה, ולכן אני לא יכול לחזור לעבודתי כמאמן. אני צריך לרוץ הרבה כמאמן. עם קבוצת ילדים יותר קשה. כל הזמן צריכים להיות בתנועה כדי להדגים בעיטה, ריצה, נגיחה". (עמ' 13 שורה 20) התובע שב לעבודתו כמורה לימאות, אך לדבריו בהיקף מצומצם יותר מאשר לפני התאונה. ב"כ התובע טוען, כי נכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית ויש להעמידה על 10%. כתימוכין לכך מפנה ב"כ התובע לתלונותיו של התובע על כאבי צוואר, מתח ועייפות, קושי בביצוע פעולות הכרוכות במאמצים פיזיים, קושי בהפלגות ממושכות וחוסר יכולת לחזור לאימון כדורגל (ראה סעיף 7 לסיכומי ב"כ התובע). תלונות אלה פורטו בחוות דעתו של ד"ר אבנטוב, ונמצאו על ידו סבירות "בהתחשב בעצבנות היתר של התובע" (ראה תשובתו לשאלת הבהרה). 7. ב"כ הנתבעות טוען מנגד, כי מרבית המגבלות מהן סובל התובע אינן קשורות בתאונה, למעט מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה. לחיזוק טענתו זו מפנה ב"כ הנתבע, ראשית, לחוות דעתו של ד"ר רפפורט לפיה: "תלונותיו הסובייקטיביות הרבות והקשות אין להן קשר סיבתי לתאונה". (עמ' 4 לחוות הדעת) שנית, לתיקו הרפואי של התובע לפני התאונה ולאחריה, אשר יש בו, לשיטתו, כדי לאיין את טענותיו של התובע ואת תלונותיו המיוחסות לפציעתו בתאונה. כך, למשל, מפנה ב"כ הנתבעות לרישום תלונתו של התובע על כאבי גב אמצעי ותחתון (מסמך מיום 5.6.94 ע"י ד"ר ארנולד) וכן לרישום על חבלה בצלעות בית חזה שמאל (מסמך מיום 11.11.94 ע"י ד"ר ארנולד). שלישית, ב"כ הנתבעות טוען כי התובע לא הודיע כי נפצע בתאונת דרכים נוספת, ביום 24.2.99, אשר בעקבותיה נפגע פגיעות דומות לפגיעותיו בתאונה נושא התביעה. בהסתמך על האמור לעיל, טוען ב"כ הנתבעות, כי אין לנכותו הרפואית של התובע, כתוצאה מהתאונה דנן, כל השלכה על תפקודו או על כושר השתכרותו של התובע. 8. הלכה פסוקה היא, כי הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות הן ענין לקביעה שיפוטית, על סמך חומר הראיות והעדויות המובאים בפני ביהמ"ש. ר' ע"א 3049/93 גירוגוסיאן נ' רמזי, דינים עליון, כרך מ', 443. אינני מקבלת עמדתו של ב"כ הנתבעות, כי לא עלה בידי התובע להוכיח השפעתה של התאונה על תפקודו היומיומי וכושר השתכרותו. בתיקו הרפואי של התובע ישנן, אמנם, תלונות על כאבי גב וחבלה בצלעות, שארעו לפני התאונה, אך אין ספק כי תפקודו של התובע לפני התאונה ולאחריה לא חד המה. עובר לתאונה עבד התובע כמאמן כדורגל וכמדריך לימאות. כתוצאה מהתאונה נאלץ התובע להפסיק את עבודתו כמאמן כדורגל, כפי שאישרו מנהלי מחלקת הנוער של קבוצת מכבי הרצליה מר ערן קוליק (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 16.1.99) ומר אורי ברק (עמ' 4). היקף עבודתו של התובע כמדריך לימאות צומצם אף הוא, כפי שניתן ללמוד מעדותו, שלא נסתרה (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 16.1.99). סבורתני כי הנכות הרפואית אינה משקפת את מלוא הפגיעה ביכולת תפקודו של התובע, ולכן אין להסתמך עליה בלבד, לצורך קביעת הפסדיו של התובע. לענין הסטיה מאחוז הנכות הרפואית, ר' ד. קציר פיצויים בשל נזקי גוף (תשנ"ח) 186 שם נאמר: "סטיות משיעור הנכות הפיסית כלפי מעלה וכלפי מטה, בקביעת הפיצוי בגין כושר ההשתכרות, נעשו כאשר השתכנע בית המשפט שאין אחוז הנכות הרפואית משקף את הפסדו האמיתי הפונקציונלי של הנפגע". הפגיעה בכושר ההשתכרות 9. התובע העיד כי הפגיעה בשכרו כמדריך לימאות החלה לבוא לידי ביטוי בשנת הלימודים שלאחר התאונה, החל באוקטובר 1995, לאור צמצום מסגרת תפקידיו, ובעיקר עקב ירידה דרסטית במספר ההפלגות בהן נטל חלק, עקב מגבלותיו. עוד טען התובע, כי עקב התאונה נבצר ממנו להשתתף בקורסים ובהשתלמויות שונות, וכתוצאה מכך נפגע שכרו. טענה אחרונה זו הופרכה במהלך חקירתו הנגדית של התובע, שאישר כי המשיך ליטול חלק בהשתלמויות שונות, ושל מר אברהם ידיד, ממשרד החינוך, שהעיד כי התובע מקבל את גמול ההשתלמות המקסימלי שניתן לקבל (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 1.11.99). 10. ממכלול העדויות והראיות שוכנעתי כי הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע הוכחה, אם כי לא נמסרו נתונים מספיקים לצורך חישוב ההפסדים בפועל. אשר לאופן בו יחושב הפיצוי, נראה כי הדרך הנכונה לחישוב היא על דרך האומדנא, בהתחשב בגילו של התובע, בטיב הפגיעה ממנה סבל, ובעיסוקיו כיום, כפי שיפורט להלן. הפסד שכר לעבר 11 במשך חודש, מיום התאונה ועד ליום 28.2.95, אושרה לתובע חופשת מחלה מלאה (נספחים כט - ל לתצהירו) מיום 28.2.95 ועד ליום 30.9.95 אושרה חזרתו לעבודה חלקית, ללא עליה על כלי שיט וללא עבודות הכרוכות במאמץ גופני (נספחים לא - לה לתצהירו). לאחר תקופה זו אושרו לתובע מספר חופשות מחלה נוספות (נספחים ל"ו-מ"ב לתצהירו). 12. צודק ב"כ הנתבעות בטענתו, כי מיעוט תלושי השכר שהמציא התובע מקשה על בירור טענתו בדבר הפסדי השכר לעבר (ולעתיד). לפיכך יש לערוך את החישוב לעבר עפ"י הפרטים שנמסרו במהלך עדותו של התובע, במידה שלא נסתרו. ב"כ התובע פירט בסיכומיו את הפסדיו של התובע לעבר - כמאמן כדורגל, שעבודתו נקטעה באמצע העונה - בסכום כולל של כ28,000- ש"ח, נכון ליום הגשת סיכומי התובע (סעיף 11 ואילך לסיכומים). טענה זו לא נסתרה. לא הוכח כי נגרמו לתובע הפסדי שכר בתחום עיסוקו כמורה לימאות. לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי עבור הפסדיו בעבר בסך של 28,000 ש"ח. הפסד שכר לעתיד 13. ב"כ התובע טוען, כי מעיון בתלושי השכר של התובע - החל בחודש אוקטובר 1995 ועד אפריל 1998 (נספחים מה-עה לתצהירו) - עולה כי שכרו הממוצע של התובע לאחר התאונה מסתכם ב7,446- ש"ח (ברוטו) קרי, הפסד של 1,502 ש"ח ברוטו לחודש, ביחס לשכרו לפני התאונה. מנגד ב"כ הנתבעות טוען, כי בשנת 1995 עמד השכר החודשי של הממוצע, כולל תקופת אי הכושר, על סך ברוטו ל8,173- ש"ח כך שמדובר בעליה של 2,303 ש"ח. 14. ב"כ הנתבעות טוען, כי התובע גמר בדעתו לחדול מעיסוקו כמאמן כדורגל, סמוך לתאונה וללא קשר אליה. (סעיף 9.4 לסיכומים). טענה זו אינה נתמכת בראיות או בעדויות כלשהן. ב"כ התובע מבקש לפסוק לתובע פיצוי לעתיד על הפסד שכרו כמאמן כדורגל, עד גיל 57, וכמורה לימאות עד גיל 65. נראה לי כי ב"כ התובע עצמו ער לאפשרות, שהתובע היה חדל לעבוד כמאמן כדורגל וכמורה לימאות במועד כלשהו, ולכן הציע, כאחת האפשרויות, כי יקבע לו פיצוי גלובלי בשל כך. דרך זו נראית לי נכונה. בהעדר נתונים עובדתיים המאפשרים חישוב אריתמטי של הפסדי התובע לעתיד, אני קובעת כי ישולם לתובע פיצוי גלובלי בסך של 90,000 ש"ח ליום פסק הדין. לענין דרך החישוב הגלובלית ר', קציר עמ' 195-196. כאב וסבל 15. עפ"י הנכות הרפואית 5% מעודכן ליום מתן פסק הדין. עזרת הזולת 16. למעט עדותו של התובע, כי הוא מתקשה לסייע בביצוע עבודות משק הבית (סעיף 15 לתצהירו), לא הובאה עדות נוספת התומכת בגירסתו. לא זאת אף זאת. לתובע נכות בשיעור של 5% לצמיתות, וניתן בהחלט לצפות כי יוכל גם בעתיד לסייע לזוגתו בביצוע עבודות הבית, כמקובל בין בני זוג. לענין זה נזכיר רק את ההלכה שנקבעה בע"א 830/76 סעדה נ' חמדי פד"י לג (1) 589, עמ' 610, לפיה בן זוג או הנפגע זכאי לפיצוי במקרים בהם העזרה שהוגשה חריגה מבחנית תוכנה והיקפה, מעבר לעזרה המקובלת בין בני זוג או בני משפחה. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לעבר, ואני קובעת כי יש לפסוק לתובע סכום צנוע בסך 2,500 ש"ח לעתיד, בשל החשש כי יזקק לעזרה כלשהי בעתיד. נסיעות לעבר 17. למעט עדותו של התובע, כי עלות הנסיעות היתה בין 600-700 ש"ח לחודש (סעיף 14 לתצהירו), לא הובאה עדות ו/או ראיה אחרת התומכת בגרסתו, לפיכך מצאתי לנכון לזכות את התובע בסכום גלובלי בגין נסיעות לעבר, בסך של 2,500 ש"ח. הוצאות רפואיות לעבר 18. ב"כ התובע צימצם דרישתו להחזר שכ"ט המומחה, ד"ר חורב, והוצאות נוספות בסכום כולל של 4,091 ש"ח (12 (ה) לסיכומים). ב"כ הנתבעות טוען כי היה מקום לבקש החזר ההוצאות מהמל"ל, אך כיום אין ספק כי התובע - אשר לא פנה למל"ל - אינו זכאי עוד להחזר. לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בסכום המבוקש, בסך של 4,091 ש"ח. הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד 19. לא הוכח בפני כי התובע יזקק לטיפול רפואי או לנסיעות לצרכי טיפול בעתיד, ואני קובעת כי אין מקום לזכותו בפיצוי בפרט זה. ניכויים 20. מהסכומים כאמור לעיל, יש לנכות ניכוי רעיוני של תשלומי המל"ל בסך של 24,383 ש"ח, המוסכם על דעת שני הצדדים. כמו כן, יש לנכות שכר טרחתו של ד"ר רפפורט בסך של 3,100 ש"ח, מאחר שלא נקבעה לתובע נכות בתחום הנוירולוגי (סעיף 11.4 לסיכומי ב"כ הנתבעות). סוף דבר 21. התובע זכאי לתשלומים כמפורט בסעיפים 11-19 לפסק דיני, בניכוי הסכומים כאמור בסעיף 20 לפסק הדין. כל הסכומים - למעט הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד - ישוערכו (הפרשי הצמדה וריבית) למועד מתן פסק דיני. התובע זכאי להחזר הוצאות משפט, ולשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בצרוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. ב"כ התובע רשאי להמציא פסיקתא לחתימתי, לאחר שהסכומים המפורטים בה יאושרו ע"י ב"כ הנתבעות. דפנה אבניאלי, שופטת כדורגלדיני ספורטתאונת דרכים