אי הגשת תצהירים המועד - רשלנות מקצועית של עורך דין תביעה זו הגיש התובע נגד הנתבע בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, עקב התרשלות הנתבע בטיפול בתביעת פיצויים שהגיש בשמו. לטענת התובע, בשל מעשיו של הנתבע ו/או מחדליו, נמחקה התביעה מספר פעמים ובסופו של דבר התיישנה. עוד לטענתו, הנתבע הציג בפניו מצג שווא במשך שנים לאחר הגשת התביעה לפיה התביעה תלויה ועומדת, ועדיין בטיפולו, למרות שבפועל היא נמחקה זה מכבר. התביעה הוגשה גם כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אולם הדיון פוצל באופן שתחילה נדונה התביעה נגד הנתבע 1. בכתב ההגנה טען הנתבע כי עילת התביעה של התובע, אם הייתה כזו, התיישנה, כי אין כתב התביעה מראה עילת תביעה, וכי האגרה ששולמה עם הגשת התביעה איננה מספיקה. יחד עם כתב ההגנה הגיש הנתבע תביעה שכנגד בטענה כי התובע פתח נגדו בהליך סרק ובכך גרם לו לנזק תדמיתי וכלכלי נכבד. עם סיום שמיעת הראיות ניתנה החלטה לפיה הצדדים יגישו סיכומים בכתב. התובע הגיש סיכומים. למרות מספר ארכות שקיבל הנתבע הוא לא הגיש את סיכומיו עד היום. לאור זאת ובהתאם להחלטתי מיום 31.7.11 ניתן פסק הדין בהיעדר סיכומי הנתבע. למען הנוחיות יכונה ציון פחימה "התובע" הן בתביעה והן בתביעה שכנגד ועו"ד X יכונה "הנתבע" בשתי התביעות. תביעתו של התובע בגין תאונות הדרכים בהן נפגע התובע נפצע בשתי תאונות דרכים שאירעו בתאריכים 29.8.89 ו- 18.12.92. עו"ד X הגיש את תביעת הפיצויים של התובע בשנת 1994 (ת"א 5708/94 בבית משפט השלום בירושלים). בתחילה הוגשה התביעה בגין הנזקים שנגרמו לתובע בתאונה הראשונה ובהמשך תוקנה באופן שהיא תתייחס גם לנזקי התאונה השנייה. פרופ' חיים פוגרונד מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. בחוות דעת מיום 3.9.95 קבע פרופ' פוגרונד כי לתובע נכות בגובה 10%. חוות הדעת ניתנה עוד לפני שתוקן כתב התביעה והתייחסה לתאונה הראשונה בלבד, מבלי שאירוע התאונה השנייה הובא לידיעת המומחה. בתשובה לשאלות הבהרה שנשאל, הבהיר פרופ' פוגרונד כי יש לחלק את הנכות בין שתי התאונות. בקדם משפט אשר התקיים ביום 8.1.97 בפני השופטת חנה בן עמי בבית משפט השלום בירושלים, נקבע כי על התובע להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום. עו"ד X לא הגיש את תצהירי התובע וכתוצאה נמחקה התביעה ביום 19.6.97. ביום 23.6.97 הגיש עו"ד X לבית המשפט בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין בדבר מחיקת התביעה ובית המשפט נעתר לבקשה. ביום 12.7.99 הופיע עו"ד X בשם כל הצדדים והודיע כי הצדדים מבקשים לקבוע את התיק לדיון בתחשיבי נזק. באותו יום ניתנה החלטה לפיה על הצדדים להגיש תחשיבי נזק מתוקנים אשר יתייחסו לשתי התאונות. ביום 15.12.99 הגיש עו"ד X בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת התחשיבים, וביום 16.12.99 ניתנה החלטה, כמבוקש. ביום 3.2.00, משלא הוגשו התחשיבים, נמחקה התביעה בשל חוסר מעש. ביום 10.2.00 הגיש עו"ד X בקשה בהסכמה לביטול מחיקה ולהארכת מועד להגשת תחשיבי נזק. ביום 13.2.00 ניתנה החלטה כמבוקש. ביום 10.3.00 הגיש עו"ד X בקשה בהסכמה להארכת מועד וביום 19.3.00 ניתנה החלטה כמבוקש. ביום 16.4.00 ניתן פסק דין נוסף לפיו נמחקה התביעה. בפסק הדין נכתב: "1. התובע לא הגיש תחשיבי נזק מטעמו למרות שניתנה החלטה על כך ביום 19.12.99. 2. ביום 3.2.00 נמחקה התביעה. 3. לאחר פסק הדין ביקשו הצדדים לחדש את התביעה ונעתרתי לכך. 4. חרף זאת ולמרות ארכות נוספות, לא הגיש התובע תחשיבי נזק. 5. לאור האמור, התביעה נמחקת. 6. אין צו להוצאות. 7. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים." התביעה בגין התאונה מיום 29.8.89 התיישנה באפריל 2002. התביעה בגין התאונה מיום 18.12.92 התיישנה באוקטובר 2003. התיישנות עילת התביעה של התובע נוצרה עם התיישנות התביעות. התביעה בגין התאונה הראשונה התיישנה בשנת 2002 והתביעה בגין התאונה השנייה בשנת 2003. לאור זאת לא התיישנו תביעותיו במועד בו הוגשה התביעה הנדונה (30.8.07). פניות התובע אל הנתבע התובע הצהיר כי הוא חזר ופנה אל הנתבע בבקשות לדעת מה עלה בגורל התביעה ואיך מתקדמים ההליכים, ובכל פעם נענה בתשובות מתחמקות אשר התברר כי אינן נכונות. לטענתו, בכל התקופה בה נוהלה התביעה בבית המשפט ושנים לאחר שהיא נמחקה, המשיך הנתבע להציג בפניו מצגי שווא לפיהם התביעה ממשיכה להתנהל. הנתבע העיד כי התובע ידע על כך שתביעתו נמחקה (עמוד 23 לפרוטוקול). לטענתו, התובע אמור היה להביא לו מסמכים נוספים לצורך הוכחת התביעה, אולם הוא לא עשה כן, ובכך תרם להתיישנות התביעה. לשאלה האם נכון כי התובע המציא לו בסופו של דבר את הדו"ח השנתי שלו ותלושי משכורת, השיב הנתבע: "הרבה אחרי". לשאלת בית המשפט מתי הוא המציא אותם, השיב "2001 - 2002" (עמוד 35 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם באותו מועד התביעות התיישנו, השיב הנתבע: "לא, אבל התאונה השניה, עו"ד הורנשטיין ועו"ד שלמון לא היו מוכנות לדבר ללא מסמך מבעל המונית שהוא לוקח על עצמו את האחריות" (עמוד 36 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מדוע לא הגיש בשלב זה את התביעה לבית המשפט השיב: "כי לא האמנתי שהתובע ילך עם העניין הזה עד הסוף". בהמשך הוא הסביר כי הוא סבר שמאחר והסכום שיתקבל מניהול התביעה לא יעלה על הכספים שהוא עצמו נתן לתובע על חשבון התביעה, לא ירצה התובע לנהל את התיק (עמוד 36 לפרוטוקול). לשאלה מתי אמר לתובע כי התביעה נמחקה וכי הוא יכול לקבל את התיק, השיב הנתבע: "לא אמרתי לו תיקח את התיק. אמרתי לו שהתביעה נמחקה, ואני רוצה להמשיך להחיות אותה, מגיע לי כסף חזרה, נצטרך להתפשר על התאונה השניה..." (עמוד 24 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מה עשה לאחר שקיבל את ההחלטה על מחיקת התביעה, השיב הנתבע: "פניתי אל התובע, ואמרתי לו שצריך לעשות חשבון ולקחת החלטות ולגמור את התיק" (עמוד 25 לפרוטוקול). לשאלה האם יש לו על כך רישומים, השיב: "אני לא מנהל רישומים בפגישה עם התובע, יש מסמכים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובע על תרשומות שישבתי עם התובע והסברתי לו כמה כספים הוא אמור לקבל" (עמוד 25 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם אמר לתובע שאינו רוצה לטפל יותר בתיק שלו, לאחר שהתובע לא הביא את המסמכים והתביעה נמחקה, השיב הנתבע: "אמרתי לו שהתיק נשאר אצלי עד שיביא את המסמכים או יחזיר לי את כספי. הוא אמר לי אני קיבלתי כסף, אתה צריך לרוץ" (עמוד 29 לפרוטוקול). לשאלה מתי אמר לתובע כי תביעתו מתיישנת, השיב הנתבע: "אמרתי לו במפורש" (עמוד 39 לפרוטוקול). לשאלה מתי אמר, השיב כי אמר לו בין 2000 ל- 2002 (עמוד 39 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מה עשה חודשיים לפני שהתביעה התיישנה, השיב הנתבע: "לא עשיתי מאומה" (עמוד 40 לפרוטוקול). גם חודש לפני ההתיישנות הוא לא עשה דבר. לשאלה האם התקשר לתובע להודיע לו כי התביעה מתיישנת, השיב הנתבע: "אני פניתי לתובע בסמוך לתקופת ההתיישנות, אני לא יודע אם חודש או שלושה חודשים ואמרתי לו שבצורה הזו אני אפסיד, אבל הוא מפסיד את הסיכוי שאולי יקבל משהו, ואני אתבע אותו על הכספים שקיבל ממני, ואמר שאני אעשה מה שאני רוצה" (עמוד 41 לפרוטוקול). לשאלה האם ערך על כך תרשומת, השיב הנתבע בשלילה (עמוד 41 לפרוטוקול). הפגישה ביום 28.10.02 התובע הגיש כחלק מראיותיו תרשומת שנערכה ביום 28.10.02 במהלך פגישה שלו עם הנתבע (נספח 9 לתצהיר התובע). לשאלה מהו המסמך הזה, השיב הנתבע: "הייתה פגישה ביני ובין התובע. מתי הייתה הפגישה אני לא יודע, אני אומר בבטחון שהתאריך והמספרים לא כתב ידי... אמרתי לו שאפשר להגיע להסדר לפיו נקבל 65,000 ₪ תאונה ראשונה עם עו"ד מגידיש, היתרה, על התאונה השניה, נצטרך באיזו שהיא צורה למצוא מספר שניתן יהיה להסכים עליו, ואם ננכה את הסכומים שהוא קיבל ממני, ניתן להגיע לחשבון איך אפשר לסיים את התיק" (עמוד 43 לפרוטוקול). לשאלה מדוע אמר לתובע באותו מועד שהוא זכאי לפיצוי בגין התאונה הראשונה, למרות שהתביעה בגין תאונה זו התיישנה, השיב הנתבע: "אני לא בטוח שזה התאריך, חלק מהכתוב הוא כתב ידי והתאריך לא כתב ידי" (עמוד 42 לפרוטוקול). בתגובה לתשובת הנתבע העיר התובע: "אני ישבתי איתו ועורך הדין שעובד איתו עשה לו חישוב של ריביות" (עמוד 43 לפרוטוקול). על גבי המסמך מופיעים הסכומים שנתן הנתבע לתובע והפרשי ההצמדה המגיעים לו עד למועד בו נערך החישוב. מגובה הסכום המשוערך ניתן להסיק כי המסמך אכן נערך ביום 28.10.02 כפי שטען התובע. להערת בית המשפט לפיה המסמך תומך בכך שהוא ערך עם התובע חשבון ביחס לשתי התאונות בתאריך 28.10.02, לאחר שהתביעה הראשונה התיישנה, השיב הנתבע: "אינני זוכר על איזה רקע נעשה החשבון הזה" (עמוד 44 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט מה קרה אחרי שנערך המסמך הזה, השיב הנתבע: "אחרי שהתובע וידא שלא קיבלתי כספים מחב' הביטוח, בכלל הוא נעלם. היה ברור שהתביעה התיישנה, לא שמעתי מהתובע" (עמוד 44 לפרוטוקול). במועד בו ישב הנתבע עם התובע, טרם התיישנה התביעה בגין התאונה השנייה. לשאלת בית המשפט מה עשה באותה עת בנוגע לתביעה השנייה, שטרם התיישנה, השיב הנתבע: "אותו דבר" (עמוד 44 לפרוטוקול). אני מעדיפה את עדותו של התובע לפיה הנתבע לא אמר לו שהתביעה נמחקה ואף לא אמר לו כי התביעות התיישנו. המסמך מיום 28.10.02 תומך בגרסת התובע. אני מקבלת את טענת התובע לפיה עקב התרשלות הנתבע התיישנו שתי התביעות. נזקי התובע הנזק אשר נגרם לתובע עקב התרשלות הנתבע הוא הפיצוי שהוא הפסיד בשל התיישנות התביעות. אני דוחה את טענת התובע לפיה יש לחשב את הפיצוי על בסיס תחשיבי הנזק שהגיש עו"ד X בשמו בתביעה שניהל. את הנזק שנגרם לתובע יש לחשב על בסיס הראיות שהוגשו. החישוב ייערך נכון למועד התיישנות התביעה הראשונה (אפריל 2002). התובע יליד 1954. פרופ' פוגרונד קבע, כאמור, כי לתובע נכות בגובה 10% בגין שתי התאונות. הנכות ניתנה בגין מגבלה בעמוד השדרה המותני. מחוות הדעת עולה כי בבדיקת התובע נמצאה הגבלה קלה בתנועות הכיפוף בעמוד השדרה המותני, והתובע התלונן על קושי בקימה ממצב של ישיבה, אשר המומחה קבע שהיא יכולה להתאים לבעיה מיכנית בגב המותני. התובע הצהיר כי הוא סובל מכאבים עד היום, ומתקשה מאוד בתפקודו בעבודתו כנהג מונית, ואף בעזרה במטלות הבית. הוא אינו מסוגל לעבוד יום עבודה מלא של 12 שעות ברציפות במונית ונזקק להפסקות תכופות במהלך היום, דבר המפחית לו לפחות שלוש שעות עבודה ביום (סעיף 4 לתצהיר). עובר לתאונה עבד התובע כנהג מונית. לאחר התאונות עבד התובע בפיצריה ובמינימרקט (התובע, עמוד 3 לפרוטוקול). משנת 1998 עד שנת 2002 הוא עבד באוניברסיטה (התובע, עמוד 6 לפרוטוקול). ביחס לעבודתו באוניברסיטה הוא העיד כי הוא עבר לעבוד בעבודה זו בגלל הקושי לעבוד על מונית, למרות הירידה בשכר (עמוד 6 לפרוטוקול). כיום עובד כנהג מונית (עמוד 3 לפרוטוקול). התובע הגיש שומת מס אשר מתייחסת להכנסתו בשנת 1989 , השנה בה אירעה התאונה. על פי שומה זו, הכנסתו השנתית של התובע הייתה 21,750 ₪. סכום זה כשהוא משוערך לאפריל 2002 (בצירוף הפרשי הצמדה) מגיע ל- 66,724 ₪. ההכנסה החודשית הממוצעת של התובע הייתה, אפוא, 5,560 ₪. מסך זה יש להפחית מס הכנסה בשיעור של 7%. ההכנסה החודשית (נטו) נכון לאפריל 2002 הייתה, אפוא, 5,170 ₪. לטענת התובע הוא עבד בשנת 1989 שמונה חודשים בלבד ולכן יש לחשב את השכר הממוצע בהתאם אולם לא הוגשו ראיות התומכות בכך שהתובע נעדר מעבודתו לאחר התאונה ושהשכר מתייחס לשמונה חודשי עבודה בלבד. התובע הגיש תלושי משכורת מהאוניברסיטה העברית בשנת 2002. התובע עבד במקום עבודה זה משנת 1998 עד שנת 2002. הכנסתו החודשית הממוצעת בשנת 2002 הייתה כ- 6,300 ש"ח (ברוטו). ההכנסה החודשית נטו, לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור של 7% הייתה - 5,859 ₪. אין נתונים אודות מקומות העבודה והשכר שקיבל התובע מאז התאונה השנייה (1992) ועד לשנת 1998. התובע הגיש תלוש משכורת בחב' אמריקן קולוני. שכרו החודשי היה 4,000 ₪ לחודש נכון למרץ 2008. את הפסדי ההשתכרות אחשב על בסיס שכר נטו בסך 5,859 ₪ נכון לאפריל 2002. הפיצוי אשר יכול היה התובע לקבל בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונות, נכון לחודש אפריל 2002 הנו, אפוא, כמפורט להלן: כאב וסבל בגין התאונה הראשונה - לפי 5% נכות בניכוי גיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד אפריל 2002 - 12,386 ₪. כאב וסבל בגין התאונה השנייה - לפי 5% נכות בניכוי גיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה השנייה ועד אפריל 2002 - 9,290 ₪. באפריל 2002 היה התובע בן 48. משמעות הדבר שנותרו לו עוד 19 שנות עבודה (מקדם היוון: 173.6288). הפיצוי בגין הפסד השתכרות שיכול היה התובע לקבל הוא 100,000 ₪. פיצוי זה משקלל גם את טענות התובע להפסדי שכר בעבר ממועד התאונות ועד לשנת 2002 - דהיינו מעל 10 שנות עבודה. ביום 28.10.02 הציג הנתבע בפני התובע מצג לפיו הוא יכול פיצוי בסך 65,000 ₪ בגין כל אחת מהתאונות. הפיצוי שחושב לעיל מתיישב עם החישובים שערך הנתבע באותה עת. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הוצאות בעקבות התאונות. הנכות שנקבעה לו לא הצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת. לטענת הנתבע, במהלך הדיון בתביעת הפיצויים של התובע עלתה טענה לפיה לא היה כיסוי ביטוחי לתאונה השנייה. בעדותו הוא השיב כי הטענה שעלתה הייתה כי תעודת הביטוח זויפה (הנתבע, עמוד 22 לפרוטוקול). הנתבע הגיש כראיה מטעמו שלושה פרוטוקולים של דיונים בת"א 5708/94 (נ/1, נ/2 ו- נ/3) אשר במהלכם נדונה שאלת הכיסוי הביטוחי. מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 3.11.98 עולה כי התיק נקבע להמשך הוכחות ליום 28.2.99. לא הוגשו פרוטוקולים של דיונים שנערכו לאחר 3.11.98. למרות שהדיון פוצל באופן שתחילה תידון שאלת החבות, נראה כי בסופו של דבר לא הוכרעה שאלה זו. התובע הגיש פרוטוקול של דיון שהתקיים ביום 12.7.99 אשר במהלכו התייצב, כאמור, עו"ד X בפני בית המשפט בשם כל הצדדים והודיע כי הצדדים מבקשים להגיש תחשיבי נזק. לשאלת בית המשפט האם פתחו בחקירה פלילית בעניין זיוף תעודות הביטוח, השיב הנתבע כי לא ידוע לו שנפתחה חקירה (עמוד 24 לפרוטוקול). לשאלה האם חברת הביטוח נקטה בפעולות לבירור נושא הזיוף השיב כי אין לו ידיעה מה נעשה בקשר לכך (עמוד 25 לפרוטוקול). בהליך שבפניי, על הנתבע הנטל להוכיח כי הייתה בעיה בכיסוי הביטוחי ביחס לתאונה השנייה וכי התובע לא היה מקבל בגינה פיצוי. הנתבע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח את הטענה. אני דוחה, אפוא, טענות אלה של הנתבע. הנזק שנגרם לתובע, עקב רשלנות הנתבע, הוא הפיצוי שיכול היה לקבל, כפי שפורט לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.02 ועד היום. כספים ששילם הנתבע לתובע במהלך השנים שילם הנתבע לתובע כספים על חשבון התביעה. הכספים שולמו מחשבונו של הנתבע. הסכומים ששולמו, כפי שהם עולים מנספח 9 לתצהיר התובע הם כדלקמן: 6,000 ₪ ביום 13.9.92. 9,000 ₪ ביום 22.10.92. 7,000 ₪ ביום 27.5.92. 30,000 ₪ ביום 23.7.97. סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד היום, יש לנכות מהפיצוי המגיע לתובע. התביעה שכנגד בתביעה שכנגד נטען כי התובע פתח בהליכי סרק כנגד הנתבע, ביודעו ו/או בשעה שצריך היה לדעת כי אין ממש בתביעתו, ברמה העובדתית והתוצאתית, כאשר המטרה שעמדה לנגד עיניו בעת פתיחת ההליך היא עצם הגשת התביעה, ולא מתוך שהוא מאמין בה ותוך ידיעה שהתביעה התיישנה ובמעשיו אלה גרם לתובע לנזק תדמיתי וכלכלי נכבד. לאור התוצאה אליה הגעתי, דין התביעה שכנגד להידחות. אי הגשת הסיכומים על ידי התובע שכנגד מביאה אף היא לדחיית התביעה. סיכום הנתבע ישלם לתובע את הסכומים שנפסקו. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 35,000 ₪. כמו כן יחזיר הנתבע לתובע את ההוצאות שהוציא התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה. את הסכומים שנפסקו על הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום. אי הגשת תצהירעורך דיןאיחור בהגשת תצהיריםמסמכיםרשלנות מקצועיתרשלנות