ליקויי בניה - שנת בדק

בתוספת לחוק המכר (דירות) נקבעו תקופות בדק שונות לליקויים שונים. כך למשל, לגבי רטיבות נקבעה תקופת בדק של 3 שנים ולגבי סדקים נקבעה תקופת בדק של 5 שנים. לטענת הנתבעת, תיקנה את הליקויים, לגביהם התלוננו התובעים עם מסירת החזקה בדירה ובמהלך השנה לאחר מסירת החזקה. באשר ליתר הליקויים, טוענת הנתבעת, כי כיוון שהתובעים לא העלו כל טענה באשר לליקויים אלה במהלך השנה לאחר מסירת החזקה (כהגדרת הנתבעת: "במהלך שנת הבדק") מנועים הם מלתבוע אותה בגין ליקויים אלה. בפני תביעה כספית בגין ליקויי בנייה, שהגישו התובעים(להלן: "התובעים") נגד החברה הקבלנית לעבודות בנייה "אוניל בנייה בע"מ" (להלן: "הנתבעת") מי שמכרה להם דירה ברח' העצמאות 40 באשדוד. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברת סולל בונה בע"מ, אשר בנתה עבורה את פרוייקט הדירות בו מצויה גם דירתם של התובעים. הנתבעת תובעת מצד ג' לשפות אותה בגין כל חיוב שתחוייב הנתבעת כלפי התובעים. דיון בתביעה העיקרית כהקדמה לדיון בתביעה העיקרית יצויין, כי בחלק זה של פסה"ד הדן בתביעה העיקרית, בכל מקום שיועלו טענות לעניין חבות הנתבעת בתביעה העיקרית, יפורטו טענות הנתבעת וטענות צד ג' במשותף, וירשם שאלו טענות הנתבעת. לטענת התובעים, הנתבעת מסרה לחזקתם דירה ובה ליקויי בנייה, שהנתבעת ידעה אודות קיומם, אך למעט תיקונים קטנים לא ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, חרף פניות התובעים אל הנתבעת. התובעים מבקשים לפצותם בפיצוי כספי הן בגין ליקויי הבנייה שנותרו בדירה והן בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. הנתבעת כופרת בקיום חבות כלשהי מטעמה כלפי התובעים בגין ליקויים שנותרו בדירה. לטענת הנתבעת, תיקנה את הליקויים, לגביהם התלוננו התובעים עם מסירת החזקה בדירה ובמהלך השנה לאחר מסירת החזקה. באשר ליתר הליקויים, טוענת הנתבעת, כי כיוון שהתובעים לא העלו כל טענה באשר לליקויים אלה במהלך השנה לאחר מסירת החזקה (כהגדרת הנתבעת: "במהלך שנת הבדק") מנועים הם מלתבוע אותה בגין ליקויים אלה. לחלופין, טוענת הנתבעת, אם יקבע בית המשפט, שהתובעים אינם מנועים מלתבוע בגין הליקויים, יש לאפשר לה לבצע התיקונים בעצמה או באמצעות "סולל בונה", צד ג', ולא לחייבה בפיצויים. לחלופי חילופין, לטענת הנתבעת, אם ימצא בית המשפט לנכון, שיש לחייב הנתבעת בפיצויים, יש להפחית מהסכום הנתבע סכומי כסף בגין אשם תורם של התובעים, שלא התלוננו על הליקויים במועד ומנעו מהנתבעת ביצוע התיקונים במרוכז ביחד עם יתר תיקוני הבדק שבוצעו ביתר הדירות, דבר שהיה מקטין את עלות התיקון. על אף שלכתב הטענות של כל אחד מהצדדים צורפה חוות דעת של מומחה מטעמו, באשר להיקף הליקויים ועלותם, לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט אינג' דן פריידלין, שהכין חוות דעת מטעמו, נמנעו ב"כ הצדדים מלבקש לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש (בסיכומי טענותיהם אימצו שני הצדדים (כל אחד בנפרד) את ההערכות של אינג' דן פריידלין מבלי להודות בחבות הנתבעת בפיצויים). לפיכך, בית המשפט יבסס את קביעותיו, ככל שהן מבוססות על ממצאים שבידיעה מקצועית, על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. להלן ידון בית המשפט בטענות הצדדים. הטענה, שהתובעים מנועים מלתבוע הנתבעת, שכן לא הודיעו לה על הליקויים בתקופת הבדק כאמור, טוענת הנתבעת, כי התובעים מנועים מלתבוע אותה בגין הליקויים שנותרו, שכן לטענתה, אלה ליקויים חדשים, עליהם לא קיבלה הודעה במעמד מסירת החזקה בדירה או במהלך שנת הבדק. לטענתה, תקנה את כל הליקויים, עליהם קיבלה הודעה במעמד המסירה ובמהלך שנת הבדק לשביעות רצונם של התובעים. על הליקויים הנוספים, להם טוענים התובעים בכתב תביעתם, קיבלה הודעה לראשונה רק במכתבו של ב"כ התובעים מיום 30.10.99 (מוצג נ/12), למעלה משנה לאחר מסירת החזקה בדירה. את טענת המניעות מבססת הנתבעת על סע' 4 ו- 4 א' לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק המכר (דירות) וכן על סע' 6 (ג) להסכם נ/6. לפי סע' 6 (ג) להסכם, הודעה זו חייבת להיות בכתב, מיד כשהרוכש מגלה הפגם ולא יאוחר משנה לאחר מסירת החזקה בדירה. כנגד טעונים אלה של הנתבעת, טוענים התובעים בסיכומי טענותיהם, כי לראשונה התלוננו על ליקויים בסוף יוני 98 בעת מסירת החזקה בדירה, והליקויים נרשמו בפרוטוקול המסירה. חלק ניכר מהליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה לא תוקן, וליקויים אלה מפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט פריידלין. לטענתם, הנתבעת, שקיבלה ההודעה על קיום הליקויים ולא תיקנה את מלוא הליקויים הנ"ל כיאות, ידעה ויודעת על קיומם מאז מסירת החזקה בדירה ועד עצם היום הזה. תיקון הליקויים שבפרוטוקול המסירה מטעם ההגנה העידו עובדי צד ג', העדים וולף קופרשמידט ושלמה ויכמן, כי צד ג' ביצעה את מלוא התיקונים, שפורטו בפרוטוקול המסירה, ואף קיבלה אישור בכתב מהתובעים, שהתיקונים בוצעו לשביעות רצונם. כהוכחה חותכת לביצוע מלוא התיקונים, שנרשמו בפרוטוקול המסירה, הסתמכה הנתבעת, בין היתר, על אישור בכתב, המצוי על פני מוצג ת/6, שלטענתה של הנתבעת חתם עליו מי מהתובעים בספטמבר 98 לפיו: "כל התיקונים בוצעו לשביעות רצוני". עמדתם של התובעים ביחס לשאלה, אם תיקנה הנתבעת את 13 הליקויים שבפרוטוקול המסירה ואם חתם מי מהתובעים על האישור ת/6, השתנתה במהלך ניהול המשפט. בשלב הראשון, למרות שהנתבעת טענה, בסע' 5 לכתב ההגנה, שכל 13 הליקויים שנרשמו בפרוטוקול המסירה תוקנו, ולמרות שהנתבעת טענה, שקיבלה אישור של התובעים, שהתיקונים בוצעו לשביעות רצונם ואף צרפה אישור זה לכתב ההגנה, לא הגישו התובעים כתב תשובה. בשלב הראשון לא העמידו התובעים נושא זה כשאלה עובדתית שבמחלוקת. יתירה מזו, בתצהיר העדות המקורי של התובע לוי בסטיקר, שנחתם ביום 24.9.01, הודה לוי בסטיקר (סע' 7 ו- 8 לתצהיר), כי הנתבעת ביצעה בספטמבר 98 תיקונים של הליקויים, שנגלו בעת מסירת החזקה בדירה. רק בשלב מאוחר, לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית גם מטעם הנתבעת וצד ג', הוגשו מטעם התובעים, ברשות בית המשפט, שני תצהירי עדות נוספים, בהם הצהיר כל אחד מהתובעים, כי לא חתם על ת/6 הנ"ל, וכי התוספת "כל התיקונים בוצעו לשביעות רצוני" אינה בכתב ידו של מי מהם. כמו כן, בתצהירים אלה העיד כל אחד מהתובעים (עדות שסתרה את עדותו של בסטיקר בסע' 7 ו- 8 לתצהיר הראשון), שהתיקונים שפורטו בנספח לפרוטוקול המסירה ת/6 לא בוצעו, וכי הנתבעת בצעה רק שני תיקונים קלים, שפורטו בסע' 6 לתצהירו הנוסף של לוי בסטיקר מיום 27.12.01 ובס' 4 לתצהירה של רחל בסטיקר, ואשר אין להם זכר ברשימת הליקויים שמצויה בפרוטוקול המסירה . זמן רב השקיעו שני הצדדים בהתייחסות לשאלה, אם האישור, המצוי על פני מוצג ת/6, בדבר ביצוע התיקונים לשביעות רצון התובעים, נכתב ונחתם על ידי מי מהם. התובעים אף השקיעו משאבים בהביאם גרפולוגית שמסרה חוות דעת בנושא. לאחר שבית המשפט שמע את מכלול העדויות והתרשם מהן, ואף קרא את סיכומי טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה, שממצא זה, באשר לשאלה, אם מי מהתובעים כתב את המשפט הספציפי שבת/6 והוסיף לידו את חתימת ידו, אינו חיוני לצורך הכרעה בתיק זה. בית המשפט קובע, כי לו גם היה מגיע למסקנה, שהתובעים, או מי מהם, אישר בכתב ידו שהליקויים תוקנו לשביעות רצונו המלאה, אך בפועל היה מוכח בבית המשפט, כפי שהוכח במקרה דנן, שמתוך אותם ליקויים, שנרשמו בפרוטוקול המסירה, נותרו ליקויים שלא תוקנו או שתוקנו שלא כיאות, לא היו התובעים מנועים מלתבוע בגין הליקויים הנ"ל, שכן מה שקובע הינו אם בפועל תוקנו הליקויים כיאות, ולא נותר להם זכר. לפיכך החליט בית המשפט, להימנע מלקבוע ממצאים באשר לאישור המצוי על גבי ת/6. האם בוצעו על ידי הנתבעת ו/או צד ג', התיקונים של הליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה? לנוכח התרשמותו של בית המשפט מעדותם של העדים וולף קופרשמידט ושלמה ויכמן עובדי צד ג', שהעידו על ביצוע התיקונים הנ"ל, וכיוון שנמצאו סתירות בין גרסתו של לוי בסטיקר בתצהירו הראשון (סע' 7 ו- 8) לבין גרסתו בתצהירו המאוחר יותר מיום 27.12.01 (סע' 6 ו- 7), העדיף בית המשפט את גרסת עדי צד ג', על עדות התובעים. עם זאת קובע בית המשפט, כי על אף שהוכח, שהנתבעת ביצעה תיקונים של הליקויים, שפורטו בפרוטוקול המסירה, לא כל הליקויים תוקנו כיאות. מהשוואה כללית של רשימת 13 הליקויים, שפורטו בפרוטוקול המסירה, עם הליקויים, שנמצאו על ידי מומחה בית המשפט, עולה שחלק ניכר מליקויי הבנייה, שפורטו בחוות דעת המומחה, הם ליקויים שהיו רשומים עוד בפרוטוקול המסירה, וכי חלק מאותם ליקויים שבפרוטוקול המסירה לא תוקנו או שתוקנו לא כיאות. כך למשל המצב, באשר לליקויים שפורטו בסע' 8 לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט פריידלין "ליקויים בגימור פני הטיח והסיוד המחייבים תיקונים... ובכלל זה תיקוני סדקים (גם כאלו שבוצעו בעבר בצורה, לא כל כך מוצלחת)". יצויין, שהשוואה מדוייקת בין הליקויים, שנרשמו בפרוטוקול המסירה לבין הליקויים שנרשמו בחוות דעת המומחה אינה ניתנת לישום, שכן רישום הליקויים בפרוטוקול המסירה נעשה באופן בלתי מקצועי בהסתמך על התרשמות חיצונית של התובעים (ראה סע' 7 לתצהירו הראשון של בסטיקר). גם אם היה מקום לקבוע, שכל 13 הליקויים, שהיו רשומים בפרוטוקול המסירה, תוקנו כיאות, וכי הליקויים שפורטו בחוות הדעת הם ליקויים שונים לגמרי - וכאמור אין המצב כך - גם אז לא היה מקום לדחות את תביעת התובעים בנימוק, שההודעה לגבי ליקויים אלה נמסרה לנתבעת כעבור למעלה משנה מאז מועד קבלת החזקה בדירה. בית המשפט האמין לעדות בסטיקר בתצהירו הראשון, שהליקויים, שפורטו בחוות דעת המומחה, נגלו לתובעים רק לאחר שהתובעים נכנסו להתגורר בדירה. בית המשפט האמין לרחל בסטיקר, שהתובעים נכנסו להתגורר בדירה כעבור כשנה לאחר מועד קבלת החזקה בדירה, וכי בעקבות כניסתם להתגורר בדירה וגילוי הליקויים פנו למהנדס רחמן שהכין עבורם דו"ח ליקויים. בית המשפט האמין לתובעים, שדו"ח זה נמסר לראשונה למר קופרשמידט, עובד צד ג', נציגה של הנתבעת, ביד, מיד לאחר הכנתו דהיינו באמצע ספטמבר 99. בית המשפט בדיעה, שאין בהוראות שנקבעו בסע' 4 (א) לחוק המכר (דירות) כדי לשלול את זכותם של התובעים לתבוע בגין הליקויים, שמצויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ושהודעה לגביהם נמסרה לנתבעת על ידי התובעים רק כעבור שנה ו- 3 חודשים ממועד קבלת החזקה בדירה. כפי שלמדים מהוראות סע' 4 (ג) לחוק "תקופת הבדק" אליה מתייחס סע' 4 (א) לחוק, אינה מוגבלת לשנה בלבד לאחר קבלת החזקה בדירה. בתוספת לחוק נקבעו תקופות בדק שונות לליקויים שונים. כך למשל, לגבי רטיבות (אליה מתייחסים סע' 2.2 ו- 2.3 לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש פריידלין) נקבעה תקופת בדק של 3 שנים ולגבי סדקים (סע' 8 לחווה"ד הנ"ל) נקבעה תקופת בדק של 5 שנים. ברור שלגבי ליקויים אלה ניתנה הודעה כדין בתקופת הבדק. זאת ועוד, בהתאם להוראת סע' 4 (א) (3) לחוק המכר (דירות), זכאי רוכש דירה להסתמך על אי התאמה גם לאחר תום תקופת הבדק, דהיינו, בתקופת האחריות, אם הוכיח, שמקורה של אותה אי התאמה בתכנון, בעבודה או בחומרים. חלק לא מבוטל מהליקויים, שפורטו בחוות הדעת של פריידלין (כגון אלה שפורטו בסע' 1.8 ובסע' 9.9 לחוות הדעת), הם ליקויים שמעצם מהותם ברור שמקורם או בתכנון או בעבודה, כך שלגביהם ניתן היה להסתפק בהודעה על אי ההתאמה תוך תקופת האחריות. תקופת האחריות הוגדרה בסע' 4 (ג) לחוק המכר (דירות): "תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק". העולה מכל האמור שלגבי חלק ניכר מהליקויים שפורטו בחוו"ד פריידלין נמסרה הודעה על אי התאמה תוך המועד הקבוע בחוק. אשר ליתר הליקויים, שפורטו בחוות דעתו של פריידלין, לגביהם לא הוכח שמקורם בתכנון בעבודה או בחומרים (אם כי אין להוציא מכלל אפשרות שכך המצב) ולגביהם תקופת הבדק הינה שנה בלבד, ליקויים אלה הינם ליקויים שעלות תיקונם זעומה, ובית המשפט בדיעה, שאין לדקדק עם התובעים, שהודיעו על אותה אי התאמה 3 חודשים לאחר תום תקופת הבדק. בית המשפט בדיעה שאין גם בהוראות סע' 4 א' לחוק המכר (דירות) כדי לשלול את זכותם של התובעים לתבוע בגין הליקויים, שנגלו לתובעים כעבור מעט למעלה משנה לאחר שנכנסו להתגורר בדירה ועליהם התלוננו לראשונה רק כעבור שנה ושלושה חודשים לאחר קבלת החזקה בדירה. חלק ניכר מהליקויים, שפורטו בחוות דעתו של פריידלין, הינם ליקויים שקונה מן הישוב אינו מסוגל לעמוד עליהם בעצמו ללא יעוץ איש מקצוע כך שהתובעים עמדו על קיום ליקויים אלה רק לאחר בדיקת המהנדס רחמן. הנתבעת לא הצביעה בפני בית המשפט על ליקוי כלשהו מרשימת הליקויים, שהיה באפשרות התובעים לגלותו בבדיקה סבירה של רוכשים מיד עם קבלת החזקה, שלא פורט בפרוטוקול המסירה. לפיכך, אין להגביל התובעים לתקופה של שנה בדיוק לאחר קבלת החזקה בדירה. בית המשפט שוכנע, שהתובעים הודיעו על הליקויים, שפורטו בחוות דעת המומחה רחמן, זמן סביר לאחר שגילו הליקויים. אין בטענה, שהצדדים התנו בהסכם ביניהם (סע' 6(ג) ל-נ/6), שהודעה על אי התאמה חייבת להיות בכתב ולא יאוחר משנה לאחר מסירת החזקה בדירה, כדי לסייע לנתבעת. כיוון שחוק המכר (דירות) אינו דורש שההודעה על אי התאמה תעשה בכתב, הרי שההתנאה שבסע' 6 (ג) לחוזה המכר נ/6, לפיה חובה שההודעה על אי התאמה תעשה בכתב, בטלה, בשל היותה בניגוד להוראת סע' 7 א' לחוק המכר (דירות) הקובע: "אין להתנות על הוראות חוק זה, אלא לטובת הקונה". הוא הדין בהתנאה, שההודעה תמסר לא יאוחר משנה, כשמדובר בליקויים לגביהם תקופת הבדק הינה ארוכה יותר משנה, או לגבי ליקויים לגביהם ניתן להודיע על אי ההתאמה בתקופת האחריות. קרוב לודאי, שהנתבעת, באמצעות נציגיה בשטח, שהם אנשי מקצוע להבדיל מהתובעים, היתה מודעת לכך, שעל אף ביצוע התיקונים על ידה נותרו ליקויים בדירה, מה גם שמשרדו של צד ג' (נציגה ושלוחה של הנתבעת) נמצא באותו בניין בו היתה מצוייה דירת התובעים. בית המשפט סבור, שלא יהיה זה צודק לתת במקרה שלפנינו פירוש דווקני לדרישת ההודעה המוקדמת שבחוזה ובחוק. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט חשין בפסק דינו ע"א 2299/99 אברהם שפייר ו- 28 אח' נ' חב' דיור לעולה בע"מ ואח' פ"ד נה (4) 213: "... נטל הוא המוטל עלינו, שנעשה כמיטבנו כדי לקרב פירושו של חוק לטעמים שנפחו חיים באפיו בהיוולדו. לענייננו שלנו נאמר, שפירוש דווקני כי ניתן לחובת ההודעה המוקדמת שבחוזה ובחוק, פירוש ולפיו תישלל זכותו של קונה לחזור על מוכר שמכר נכס לקוי אך באשר ההודעה המוקדמת לא נמסרה במועד ובנוסח המדויק שעליו הוסכם; פירוש שיתעלם מטעמיו של הכלל אשר הוליד את חובת ההודעה המוקדמת; פירוש זה - פירוש בלתי ראוי יהיה... פירוש מעין זה יפגע שלא בצדק בקונה, בהטילו עליו נטל שלעיתים לא יוכל לעמוד בו. בד בבד עם קיפוח הקונה, ישתחרר מוכר מאחריות גם במקום שאין כל הצדק לדבר. הוא הדין באשר לאינטרס הציבור, שאף הוא יימצא נפגע. שומה עלינו, אפוא, לבדוק בקפדנות ובזהירות כל מקרה ומקרה לגופו, לבחינה אם יש מקום להחיל עליו את הכלל בדווקנותו, או אם יש מקום ליצירת התאמות ראויות" (שם פסקה 12 עמ' 225). וכן: "... על הרוב, הגם שלא תמיד, יודע קבלן - ובין הראשונים יודע הוא - על אי התאמות במבנה שבנה ודרישה קפדנית למסירתה של הודעה מוקדמת לא תשרת כל אינטרס ראוי... יתר על כן, קונה מן היישוב לא יידע לעיתים קרובות על קיומה של אי התאמה, והרי אין הוא מומחה בשיטות העבודה, בטיב החומרים ובדין הבנייה. קונה מן המניין - שלא כמות הקבלן - אף אין לו לעזר אנשי- מקצוע ומומחים, ועל כן גם לא יוכל לעמוד על ליקויים "שקופים" (כלשונו של השופט דוד חשין בת"א (י-ם) 12942/87 דובר נ' אלרם) כליקויים בגובה הדירה, ברוחב מסדרונות ועוד כיו"ב ליקויים שרק בדיקת מומחה תוכל לעמוד עליהם... אם אין די באלה, הנה האינטרס הציבורי המחזיק על כתפיו את דין מכירת דירות יורנו כי מבין שני אלה: הקבלן או הקונה, ראוי הוא שהקבלן דווקא יישא באחריות לנזקים... מבין השניים - הקבלן או הדייר-הקבלן הוא במעמד קרוב יותר לעריכת ביטוח , הן מבחינת הידע, הן מבחינת הערכת הסיכונים והן מכל בחינה רלבנטית אחרת; ביכולתו לתקן ליקויים בעלות נמוכה וחיובו בתיקון ליקויי-בנייה יביא אותו להקפדת-יתר ולהימנעות מהתרשלות בעבודה... פריקת אחריות מעל גבו של קבלן רק בשל פגם טכני בהודעה מוקדמת - פגם של מועד -תהא בלתי רצויה ובלתי ראויה... מקום שמטרת החובה תושג אף בלא שהקונה מסר הודעה רשמית למוכר - למשל: מקום שהמוכר ידע בפועל על הליקויים שבדירה - נורה כי המוכר לא ינצל את חובתו לתקן את הליקוים שנתגלו". (שם פסקה 13 עמ' 226, 227) במקרה דנן, לנוכח התנהגותה, מנועה הנתבעת מלהעלות את הטענה בדבר מניעות של התובעים לתבוע אותה בשל אי מסירת הודעה על הליקויים במועד. כשקיבלה התובעת באוקטובר 99' את מכתבו של ב"כ התובעים, אליו צורפה חווה"ד של אינג' רחמן, לא מחתה על כך שלא קיבלה הודעה על אי התאמה במועד, והעבירה את חוות הדעת למומחה מטעמה, שניגש למקום לבדוק הליקויים והכין חוות דעת מטעמו. התנהגות זו של הנתבעת, מלמדת על כך שהיא ויתרה על הטענה של הודעה מאוחרת מטעם התובעים וקיבלה על עצמה אחריות לליקויים (וראה לעניין זה גם כן פסה"ד שפייר הנ"ל, פסקה 14 עמ' 227 למטה). לנוכח כל האמור לעיל, קובע בית המשפט, שיש ליחס לנתבעת אחריות לליקויים, כפי שפורטו בחוות דעת המומחה פריידלין. תיקון או פיצוי לטענת הנתבעת, אם יקבע בית המשפט, שיש לייחס לה חבות בקשר לליקויים, הרי שעל בית המשפט לצוות על הנתבעת לבצע התיקונים בפועל ולא לפסוק פיצויים. את טענתה זו מבססת הנתבעת הן על הוראות סע' 4 ב' לחוק המכר (דירות), הן על הפסיקה, והן על חוזה המכר עליו חתומים הצדדים. סע' 4 ב' לחוק המכר (דירות) קובע: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר" סע' 6 להסכם המכר נ/6 קבע, בין היתר, כי על הרוכש (במקרה דנן: התובעים) להודיע על אי ההתאמות ולאפשר למוכרת לבצע התיקונים ואם לא יאפשר הרוכש ביצוע התיקונים, תהא המוכרת משוחררת מלבצע את תיקון אי ההתאמות בממכר, או לפצות הרוכש על אי ביצוע התיקון (סע' 6 (ה) (4) ). לטענת הנתבעת, בעקבות קבלת הדו"ח של המומחה מטעם התובעים, שלחה מומחה מטעמה אינג' גוטמן, שבדק הדירה, והלה הכין דו"ח ובו רשימת ליקויים מצומצמת בהרבה מזו של המומחה מטעם התובעים, רשימה שהינה כמעט זהה לזו של המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת היתה מוכנה לתקן את הליקויים, עליהם הצביע המומחה מטעמה גוטמן, אך התובעים לא אפשרו לה לעשות כן. בנושא זה, של מתן הזדמנות לנתבעת לבצע התיקונים, העידו התובעים לוי ורחל בסטיקר, כי לאחר שקיבלו את חוות דעת של המומחה מטעמם, מסרה רחל בסטיקר את חוות הדעת עם רשימת הליקויים לידיו של עובד צד ג' (קופרשמידט) ביד, ומשלא נענו התובעים על ידי צד ג' או על ידי הנתבעת, שלח ב"כ התובעים לנתבעת ביום 31.10.99 מכתב בצירוף חוות הדעת. בהמשך נשלחו מכתבים נוספים מטעם ב"כ התובעים לנתבעת. הנתבעת שלחה מומחה מטעמה מר גוטמן לבדוק הדירה. הנ"ל בדק הדירה, דחה את מרבית הדרישות של התובעים, ונאות לבצע רק "תיקונים קלים ושוליים" כהגדרת התובע. עם זאת, כתנאי לביצוע התיקונים שהסכימה הנתבעת לבצע, העמיד המומחה גוטמן דרישה, שהתובעים יאשרו שהם מקבלים את המלצותיו בדו"ח מטעמו. התובע העיד, כי מובן מאליו שהם התובעים לא יכלו להסכים לדרישה זו. התוצאה היא , שעד עצם היום הזה לא תוקנו הליקויים בדירת התובעים. עדותו של התובע לוי בסטיקר לא הופרכה בחקירה נגדית. לא הובאה גם כל עדות מטעם הנתבעת (או צד ג') הסותרת את גרסת התובע בנושא זה. איש מעדי הנתבעת או צד ג' לא העיד מפורשות, שאין זה נכון, שהנתבעת באמצעות המומחה גוטמן העמידה כתנאי לביצוע התיקונים הסכמה לקבלת המלצותיו של גוטמן. אומנם התייחסות מסוימת לדרישות גוטמן מצאנו בעדותו של עד הנתבעת צוריאל ברזילי בסע' 25 לתצהירו, כאשר נתן פרשנות משלו לכוונתו של המהנדס גוטמן, אך אין בעדותו של עד זה כל אמירה מפורשת, המתכחשת לכך שהנתבעת העמידה לתובעים תנאי מוקדם להסכמתה לתקן הליקויים שאושרו על ידי גוטמן. לנוכח האמור לעיל, אין באפשרות בית המשפט לקבוע, שהנתבעת היתה מוכנה לבצע התיקונים והתובעים לא איפשרו לה. זכותו של קבלן לדרוש שיאופשר לו לבצע תיקון ליקויים מכוח הסכמי מכר ומכוח הוראת סע' 4 ב' לחוק המכר, אינה זכות מוחלטת. משלא מילא הקבלן חובתו במשך זמן ממושך, אבדה זכותו זו (לעניין זה ראה, בין היתר: ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים, פ"ד לח (2) 237; ע"א 288/80 וינקלר נ' ספיר סודרי חברה לבניין בע"מ פ"ד לו (2) 365; ע"א 553/95 + 472 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ (2) 858; ת.א. (תא) 18809/88 פרלאה נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (השופטת פלפל - לא פורסם); ת.א. (תא) 70103, קצנשטיין נ' רמט, (השופט אוקון - לא פורסם); ת.א. (תא) 77436/98, חזן בן ציון נ' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ, (השופט אוקון - לא פורסם) ות.א. 106928/99 (שלום ת"א) יהב דניאל ואח' נ' קרני יוסף נדלן והחזקות בע"מ (פס"ד שניתן על ידי ב- 10.3.03) התיקונים, שפורטו בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט פריידלין, לא תוקנו עד עצם היום הזה. לנוכח התנאי, שהעמידה הנתבעת לביצוע התיקונים, שבגינו לא בוצעו גם התיקונים שהומלצו ע"י המומחה גוטמן, אין לנתבעת להלין אלא על עצמה. אין מקום במקרה דנן לאפשר לנתבעת לבצע התיקונים בעצמה. על בית המשפט לחייב הנתבעת בפיצוי התובעים בשיעור עלות תיקון הליקויים. בית המשפט מוסיף ומדגיש, כי במקרה דנן, כאשר, כפי שיפורט להלן, הגיע בית המשפט למסקנה, כי מדובר בתיקון ליקויים בהיקף שאינו גדול, עדיף שביהמ"ש יחייב הנתבעת בתשלום פיצויים כספיים וימנע מלתת לנתבעת אפשרות לבצע התיקונים בעצמה, שכן מתן אפשרות לנתבעת לביצוע התיקונים כיום, תחייב הפעלת מנגנון פיקוח באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, ומנגנון פיקוח כזה מעצם טיבו טעון הוצאה כספית עם סיכון, שבית המשפט יאלץ להיזקק לנושא פעם נוספת (וראה בעניין זה ת.א. 101179/99 (שלום ת"א) קריאף רוברט ואח' נ' א.ש. רהט הנדסה בע"מ - פסק דין שניתן על ידי ב- 24.8.03). לסיכום, בית המשפט קובע, כי במקרה דנן, ובמיוחד כאשר מדובר בתיקון ליקויים שעלותם לא גבוהה, אין זה מן הראוי לאפשר לנתבעת לבצע התיקונים ומן הראוי לפסוק לתובעים פיצויים. עם זאת, כפי שיפורט להלן, לעניין הרטיבות, שמקורה בנזילה מדירת השכנים, כפי שיפורט להלן, ציווה בית המשפט בפסק דינו ביצוע בעין. הרטיבות שנובעת מנזילה מדירת השכנים בחוות דעתו פירט המומחה מטעם בית המשפט פריידלין את ליקויי הבנייה השונים ולצידם עלות תיקונם. בין יתר הליקויים פירט המומחה בחוות דעתו סימני חדירת רטיבות בתקרה במקומות שונים. המומחה העריך את עלות התיקון, אך בשל כך שיש לבצע את התיקון בתוך הדירה שבקומה העליונה, לא כלל הסכומים הדרושים לתיקון הרטיבות הנ"ל במסגרת כלל הפיצוי הכספי, שעל הנתבעת לשלם לתובעים. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לליקויים אלה, שכן לטענתה בוצעו התיקונים של רטיבות זו בדירה שמעל. הנתבעת תמכה גרסתה זו בסע' 32 לעדותו הראשית של וולף קופרשמידט. עד זה הוא היחיד מכל העדים שהעיד מידיעה אישית בנושא זה ועדותו לא הופרכה. מול עדותו של קופרשמידט בנקודה זו עומדת עדות התובע (הן בסע' 17 לתצהירו והן בעת שנחקר על כך בבית המשפט). לפי עדות התובע, תופעת הרטיבות עדיין קיימת בתקרה שבדירתו, ולדבריו אף החמירה. התובע ביקש לתמוך עדותו זו בצילומים שביצע ת/ח, ת/ט. משום מה נמנעו שני הצדדים כאחד לדרוש שהמומחה מטעם בית המשפט יגש לדירת השכנים ויווכח לדעת אם בוצע התיקון. בית המשפט אמנם מאמין לתובע, שעדיין מצויים סימני רטיבות בתקרה, עם זאת, קובע בית המשפט, שאין בנתון זה כדי לשמש הוכחה לכך שהליקוי של חדירת רטיבות טרם תוקן. בית המשפט מאמין לעד קופרשמידט, שבוצעו על ידי הנתבעת או מי מטעמה תיקונים בדירה שמעל לפתרון בעיית הרטיבות. בנסיבות אלה, כאשר המומחה בחוות דעתו לא קבע עלות צביעת התקרה בדירת התובעים, אלא העריך באופן כללי את עלות תיקון הרטיבות בכללותו, אין באפשרות ביהמ"ש לפסוק פיצויים בגין לקוי זה. כיוון שבית המשפט מאמין, שהנתבעת, באמצעות צד ג', ביצעה את התיקונים המתבקשים למנוע חדירת רטיבות בתוך הדירה שמעל, אך לא תוקנו הליקויים שנותרו בתקרת התובע עקב הרטיבות, קובע בית המשפט, כי על הנתבעת לבצע את התיקונים המתבקשים כדי להחזיר את מצב התקרה בדירת התובעים למצב תקין, דהיינו, לצבוע התקרה במקומות בהם מצא המומחה פריידלין סימני רטיבות (כמתואר בסע' 2.2 ו- 2.3 לחוות דעתו). אם במהלך שלוש השנים, לאחר התיקון שתבצע הנתבעת בדירת התובעים, יופיעו שוב סימני רטיבות, המסקנה תהיה, שהתיקון, שהיה צריך להעשות על ידי הנתבעת למניעת חדירת הרטיבות לא צלח. בית המשפט קובע, כי אם יתברר מצב כזה תוך התקופה הנ"ל, תחוייב הנתבעת בפיצוי התובעים בסכום עלות ביצוע התיקון כפי שהוא מוערך על ידי המומחה פריידלין בסע' 2 לחוות דעתו, דהיינו בסך של 2,500 ₪ + 10% פיקוח הנדסי + מע"מ דהיינו בסך 3,245 ₪ כשסכום זה צמוד למדד תשומות הבנייה, כשבסיס המדד הינו המדד הידוע ביום בו בוצעה הבדיקה של פריידלין - 15.4.01. שיעור הפיצוי שעל הנתבעת לפצות בו את התובעים בגין הליקויים כאמור, בסיכומי טענותיהם אימצו שני הצדדים את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת ביקשה מבית המשפט להקטין את סכום הפיצוי תוך ייחוס אשם תורם לתובעים, שלטענתה שללו ממנה שלא כדין את הזכות לתקן הליקויים. לטענתה, יש להפחית מהמחירים שבחוות הדעת 40%, בגין כך שנמנע ממנה להפחית עלויות ולבצע התיקונים במסגרת סבב תיקוני תקופת הבדק. עוד טוענת הנתבעת, כי אין להוסיף על היתרה הנ"ל סכומים בגין פיקוח הנדסי בשיעור 10% + מע"מ. בית המשפט אינו מקבל טעון זה של הנתבעת. כפי שהובהר לעיל, בית המשפט האמין לתובעים, כי הנתבעים התנו ביצוע תיקון הליקויים בויתור של התובעים על ביצוע יתר התיקונים. בית המשפט בדיעה שזכותם של התובעים היתה לסרב לתנאי זה, כך שאין לומר שהתובעים הם האשמים בכך שהנתבעת לא ביצעה התיקונים במועד תוך הקטנת עלויות. בהתאם לחוות הדעת של פריידלין, עלות ביצוע כל התיקונים (למעט עבודות איטום וליקויי רטיבות כמפורט בסע' 2.1 - 2.3 לחוות הדעת) מסתכמת לסך 10,550 ₪, על סכום זה יש להוסיף 10% בגין הוצאות ניהול/פיקוח הנדסי מקצועי ומע"מ, סכום הפיצוי (כולל מע"מ) מגיע ל- 13,688 ₪ נכון ליום בו בוצעה הבדיקה על ידי המומחה פריידלין 15.4.01. פיצוי בגין עוגמת נפש בנסיבות מקרה זה, כשמדובר בתיקונים, שהקיפם אינו גדול, ובהתחשב בעובדה שמשך ביצוע התיקונים המשוער יתפרס על פני כשלושה שבועות לערך (בהתאם לחוות דעת המומחה), כאשר התובעים ימשיכו להתגורר בדירה, בית המשפט מעמיד את הפיצויים בגין עוגמת נפש על סך של 1,500 ₪. הוצאות התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב הנתבעת בתשלומים הבאים: השכר ששילמו התובעים למומחה מטעמם מהנדס רחמן - 1,290 ₪ שכ"ט ששילמו למומחה מטעם בית המשפט מהנדס פריידלין - 2,340 ₪ שכ"ט ששילמו לגרפולוגית גב' כדורי - 2,574 ₪. אגרות משפט. אתייחס לדרישות אלה כסדרן: בית המשפט קובע, שיש לפצות התובעים בכספים ששילמו למומחה מטעמם המהנדס רחמן, שכן חייבים היו לתמוך תביעתם בחוות דעת להוכיח הליקויים ועלותם. בית המשפט קובע שהתובעים אינם זכאים להחזר הכספים ששילמו למומחה מטעם בית המשפט, שכן התברר שחוות הדעת של המומחה מטעמם היתה מוגזמת ביותר, היתה הצדקה לנתבעים שלא להסכים לקביעות ולהערכות של המומחה מטעם התובעים שכן הערכתו היתה גבוהה ב"כ- 83,000 ₪ מזו של המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט קובע, שאין מקום לחייב הנתבעת בהחזר השכר ששולם לגרפולוגית, שכן התברר, שלא היה הכרחי להיזקק לחוות דעתה לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת. אשר להשתתפות באגרת בית המשפט קובע בית המשפט כי בהתחשב בסכום שנפסק לעומת סכום התביעה, על הנתבעת לשפות התובעים ב- 1/5 מסכום האגרה ששולם שכ"ט עו"ד. שכ"ט עו"ד בהתחשב בכך שמחד, הצדדים נדרשו להתמודד עם סוגיות עובדתיות ומשפטיות רבות, ומאידך, בכך שבסופו של דבר הסכום שנפסק לתובעים הינו בשיעור של כ- 20% מהסכום שתבעו, מעמיד בית המשפט את שכר הטרחה שתחוייב הנתבעת לשלם לתובעים על סך 7,000 ש"ח + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. דיון בהודעת צד ג בד בבד עם הגשת כתב ההגנה שהגישה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' נגד "סולל בונה בע"מ", עימה התקשרה הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות הבנייה של המבנים. בהודעת צד ג' עותרת הנתבעת לחייב את צד ג' לשפותה בגין כל חיוב שתחוייב כלפי התובעים. את הטענה בדבר חבותה של צד ג' לשפותה, היא מבססת על: התחייבותה בחוזה נספח ג' להודעת צד ג', שנחתם בין הצדדים, ומכוח הוראות החוק החלות עליו. רשלנותה של צד ג' בביצוע עבודות הבנייה. דיני עשיית עושר ולא במשפט. צד ג' ניסתה להתנער מחבותה לשפות את הנתבעת בטענה, כי היא ביצעה את עבודות הבנייה בפרוייקט בכלל ובדירת התובעים בפרט, בהתאם להוראות הסכם המכר והתוכניות, אותן סיפקה לה הנתבעת, וכי במשך ביצוע עבודות הבנייה נכח במקום מפקח מטעם הנתבעת, שצד ג' קיימה אחר הוראותיו. לטענתה, אם יש ליקויים כלשהם בדירה, הרי שהם נגרמו כתוצאה מתכנון לקוי של הנתבעת ו/או מי מטעמה ו/או ממתן הוראות שגויות על ידה ו/או על ידי מי מטעמה. בית המשפט אינו מקבל את טענות צד ג'. צד ג' התחייבה כלפי הנתבעת בהסכם נספח ג' להודעת צד ג' (סע' 2.4) לבצע העבודות (ובכללן בניית הדירה הספציפית) במדויק במועד המוסכם ולהשלימן באורח מקצועי. התחייבות זו קיבלה על עצמה צד ג' גם לגבי תקופת הבדק מתקופת האחריות. צד ג' הצהירה באותו הסכם (סע' 2.3) כי קראה, בדקה ובחנה את הוראות ההסכם על נספחיו, וקיבלה על עצמה אחריות בקשר לתוכניות הבנייה, המפרטים והתאמתם להוראות חוק המכר, כך שהיא מנועה מלטעון שהליקויים נובעים מתכניות לקויות של הנתבעת. צד ג' הביעה הסכמתה בהסכם נספח ג' (סע' 2.7), שהנתבעת תוכל להמחות לרוכשי הדירות, על פי שיקול דעתה הבלעדי, את זכויותיה על פי ההסכם, ולקבל על עצמה אחריות ישירה למילוי כל התחייבויות הנתבעת כלפי הרוכשים, כפי שיפורטו בחוזה הרכישה שיחתמו עם הרוכשים, לרבות טיב הבנייה, ותיקונים בתקופות הבדק והאחריות . לנוכח כל האמור לעיל יש לדחות טענות צד ג' ולצוות עליה לשפות הנתבעת בגין כל החיובים שחוייבה בהם כלפי התובעים. פסק דין בתביעה העיקרית בית המשפט מחייב הנתבעת לצבוע התקרה של דירת התובעים במקומות בהם נותרו סימני חדירת רטיבות, כמתואר בחוות דעת המומחה פריידלין (סע' 2.2 ו- סע' 2.3) ולהחזיר התקרה למצב תקין, וזאת עד לא יאוחר מיום 25.3.04. לא יסתיים התיקון עד 25.3.04, למרות שהתובעים ישתפו פעולה עם הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובעים את סכום עלות התיקון בסך 3,245 ₪ צמוד למדד תשומות הבנייה כשבסיס המדד הינו המדד הידוע ביום 15.4.01. תסיים הנתבעת צביעת התקרה תוך המועד הנ"ל ותוך שלוש שנים מביצוע צביעת התקרה יתגלו מחדש סימני רטיבות תשלם הנתבעת לתובעים סך של 3,245 ₪ צמוד למדד תשומות הבנייה כשבסיס המדד הינו המדד הידוע ביום 15.4.01. בית המשפט מחייב הנתבעת לשלם לתובעים: סך 13,688 ₪ צמוד למדד תשומות הבנייה כשבסיס המדד הוא המדד הידוע ביום 15.4.01. סך 2,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאות המשפט כפי שנפסקו בפסקה 17 לפסק דין זה בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית ממועד ההוצאה. השתתפות בשכ"ט עו"ד התובעים בסך 7,000 ₪ + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. פסק דין בהודעת צד ג' בית המשפט מחייב את צד ג': לשפות את הנתבעת בכל הסכומים שחוייבה לשלם לתובעים כמפורט לעיל. לבצע עבור הנתבעת את עבודות הצביעה של תקרת התובעים במקומות בהם נמצאו ליקויים עקב רטיבות (סע' 2.2 וסע' 2.3 לחוות הדעת). בניהליקויי בניהשנת בדק