בסעיף 1 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (סעיף ההגדרות), הוגדר המושג "ענייני משפחה", ולענייננו רלוונטיים אך ורק הדברים שנאמרו בסעיף 1(1) לחוק, המגדיר ענייני משפחה כ"תובענה בענייני המעמד האישי כמשמעותם בדברי המלך במועצה על ארץ ישראל 1922-1947". הגדרה זו אינה כוללת ענייני לאום או דת, ולפיכך אין הם או שינויים נמצאים במסגרת סמכותו העניינית של בימ"ש זה. גם מהוראות חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק המרשם"), שכותרתו: "רישום על פי יוזמת פקיד הרישום הראשי". לא תצמח לתובע ישועה. בסעיף 19 ה (א) לחוק המרשם הוסמך פקיד הרישום הראשי להשלים או לתקן מיוזמתו פרטים במרשם האוכלוסין בנסיבות ובדרך שפורטו בסעיף. בסעיף 19 ה (ב) לחוק המרשם נאמר כדלהלן: "לגבי הלאום, הדת או המצב האישי לא יעשה פקיד הרישום הראשי כאמור בסעיף קטן (א) אלא בהסכמת מי שהפרט מתייחס אליו, או על פי פסק דין הצהרתי של ביהמ"ש לענייני משפחה, שניתן לבקשתו של פקיד הרישום הראשי" מעמד אישי - פסיקה לדוגמא : 1. עתירה למתן צו המורה למשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), ליתן נימוק מדוע לא יוענק לעותרת 1 (להלן: "העותרת") מעמד בישראל מטעמים הומניטריים, וכן ליתן צו המורה למשיב להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל מטעמים הומניטריים; לחילופין, ליתן צו אשר יורה למשיב ליתן נימוק מדוע לא תוכר העותרת כפליטה על פי אמנת ג'נבה בדבר מעמדם של פליטים מיום 28.7.1951 (להלן: "האמנה"); כמו כן, התבקש בית המשפט ליתן צו המורה למשיב מס' 2 (להלן: "נציב הפליטים") ליתן נימוק מדוע עד למועד הגשת העתירה לא ניתנה החלטה בעניינה של העותרת; וכן ליתן צו המורה לנציב הפליטים ליתן תשובה לבקשתה של העותרת להכרתה כפליטה בישראל על פי האמנה, ולהורות למשיב ליתן לעותרת מעמד של פליטה על פי האמנה. בגידרה של העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים האוסר על הרחקתה מישראל עד למתן פסק דין בעתירה. בית משפט נעתר לבקשתה. 2. העותרת ילידת 22.11.1952, אמם של העותר מס' 2 (להלן: "הרצל") ושל העותרת מס' 3 (להלן: "ויקטוריה"), אשר עלו ארצה בשנים 1995 ו-1997, בהתאמה, מכח הוראות חוק השבות תש"י-1950 (להלן: "חוק השבות") בהיות אביהם יהודי. העותרת נכנסה לישראל ביום 24.12.97 באשרת תייר (ב/1), ומאז הוארכה האשרה מדי פעם, עד ליום 24.9.1998. מאותו מועד שוהה העותרת בארץ באורח בלתי חוקי, והיא נדרשה לצאת את הארץ בהזדמנויות שונות. 3. ביום 23.6.98 הגישה העותרת למשיב בקשה לשינוי מעמד, וביום 25.7.98 דחה המשיב את בקשתה מן הטעם כי העותרת אינה זכאית לקבלת מעמד בישראל לפי חוק השבות, או לפי חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") וכי ניתן יהיה להאריך את שהייתה בישראל במעמד תיירת (נספח ב' לתשובה המקדמית). 4. מאז שנת 2000 הגישה העותרת בקשות שונות לרכישת מעמד בישראל, לרבות מטעמים הומניטאריים, כל בקשותיה נדחו (נספחים ג', ד' לתשובת המשיב). ביום 18.12.06 הגישה העותרת עתירה לבית המשפט זה, בגדרה ניתן צו ביניים האוסר על הרחקתה. ביום 27.5.2007 הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה ובית המשפט נעתר לה. 5. ביום 15.5.2008 שבה והגישה העותרת בקשה ללשכת המשיב בחיפה, לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים. העותרת טענה, כאז כן היום, כי היא אשה מבוגרת, תומכת בבתה ויקטוריה, הגרושה, אשר מצבה הכלכלי והרפואי בכי רע. כך גם בנה הרצל, החי בגפו, מצבו הנפשי התדרדר והיא תומכת בו נפשית וכלכלית. המשיב סירב לבקשתה. ביום 26.6.08 הודיע המשיב לעותרת, כי עליה לעזוב את הארץ תוך 30 יום (נספח ה' לתשובת המשיב). בעקבות החלטת המשיב, פנתה שוב העותרת, ביום 2.7.08 למשיב וטענה, כי החלטת המשיב בעניינה של העותרת אינו ממצה. ביום 10.7.08 השיב המשיב לעותרת, כי עניינה של העותרת לא הועבר לועדה הבינמשרדית כדי שתבחן את טענותיה בדבר הענקת מעמד מטעמים הומניטאריים הואיל והעותרת אינה עונה על הקריטריונים לפי נוהל הורה קשיש (נספחים ו' ו-ז' לתשובת המשיב - בהתאמה). החלטת המשיב מיום 10.7.08 (להלן: "ההחלטה"), הינה ההחלטה העומדת בבסיס העתירה דנן. 6. במקביל לפניית העותרת למשיב, פנתה העותרת ביום 25.10.07 אל נציב הפליטים שיכיר במעמדה כפליטה, ויוענק לה מקלט בישראל כפליטה (נספח י' לעתירה). העותרת טענה, כי נרדפה בארץ מוצאה על רקע גזעני בשל היות בעלה יהודי. לאחר שילדיה עלו לישראל, נסה על נפשה ממקום מושבה בצפון קווקז, מאחר שמצאה את עצמה נרדפת, שנואה, סובלת מהטרדות וסכנת חיים, ללא הגנה ועזרה, ללא כל משפחה תומכת ומגוננת. על רקע הרדיפות הגזעניות, כך העותרת, היא נושלה מזכאותה לדיור, פוטרה מעבודתה, לא זכתה לקבל קצבה כלשהי מינימלית למחייתה ומצאה עצמה ללא קורת גג, ללא פרנסה, ללא רכוש וללא מוצא. לטענת העותרת, אם תשוב לארץ מוצאה, נשקפת לה סכנת חיים על רקע גזעני, הן בשל היותה נשואה ליהודי והן משום שילדיה חיים בארץ. 7. הדיון בעתירה דנן, נדחה עד לדיון בעניינה של העותרת בפני הועדה המייעצת לענייני פליטים ועד למתן החלטתה. 8. ביום 9.2.11 הגישה ב"כ המשיבים הודעת עדכון לבית המשפט (להלן: "הודעת העדכון"), ובין היתר טענה, כי לאחר ראיון מקיף שנערך לעותרת ביום 23.6.10 על ידי יחידת ה-RSD, נשלח לעותרת ביום 8.11.10, מכתב סירוב מטעם הועדה המייעצת לענייני פליטים אשר מונתה על ידי שר הפנים, ובה הודע לה, כי העותרת אינה עונה לקריטריונים להכרתה כפליטה, וכי אינה זכאית לקבל מעמד של פליטות בישראל (להלן: "החלטת הסירוב"), (פרוטוקול הראיון והחלטת הסירוב צורפו להודעת העדכון מטעם המשיבה כנספחים א' וב' בהתאמה). 9. החלטת הסירוב מתבססת על הממצאים שעלו בראיון עם העותרת. בהחלטת הסירוב נאמר, כי העותרת לא ביססה כל חשש לחייה, ולא נמצא כי חייה בסכנה אם תשוב לארץ מוצאה. גם אם קיימת לעותרת בעיה כלשהי לשוב לעירה, הרי המדובר בבעיה אישית על רקע מקומי, ואין כל מניעה כי העותרת תשוב לישוב אחר בארצה. בהחלטת הסירוב צויין עוד, כי העותרת אמרה בראיון שהיא עזבה את מולדתה כשהטעם היחיד לכך, הוא, רצונה לחיות עם ילדיה בישראל. היא הבהירה, כי אף גורם לא איים עליה בשל כך בארץ מוצאה, וכי לא אויימה באופן רציני בשל נישואיה ליהודי. לאור זאת, ומאחר שלא נמצאו בטענותיה של העותרת אחד היסודות הקבועים באמנה, נדחתה בקשתה. 10. דין עתירתה של העותרת, ככל שהיא נוגעת לטענת המעמד מכח מעמדה כפליטה, להידחות. 11. ב"כ העותרת מבססת את עתירתה בענין הפליטות על הוראות סעיף 2(א) לאמנה, המגדיר "פליט" כמי שנמצא מחוץ לארץ אזרחותו "בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסויים או להשקפה מדינית מסויימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ, או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". בסעיף ל"ג לאמנה נאסר גירוש או החזרה של מי שנמלט מארצו מהטעמים המנוים בסעיף 2(א) הנ"ל. 12. ב"כ העותרת חוזרת וטוענת בסיכומיה, כי העותרת נאלצה לעזוב את ארצה בשל חשש לחייה, הואיל ונקלעה לתופעות של אלימות כלפיה בשל היותה נשואה ליהודי, ובשל היות ילדיה בישראל, משום כך גם פוטרה מעבודתה, ובשל כך לא קיבלה קצבה מינימאלית. לדברים אלה לא באה כל ראיה בראיון שנערך לעותרת על ידי ה-RSD. אדרבא. מהראיון עולה תמונה שונה לחלוטין. העותרת עזבה את עבודתה לאחר שמקום העבודה האחרון נסגר וכל העובדים פוטרו (עמ' 10 לפרוטוקול הראיון), היא הגיעה לארץ כדי להיות עם ילדיה (עמ' 12 לפרוטוקול הראיון) ואף אחד לא איים עליה. 13. החלטת הסירוב מבוססת על הממצאים שעלו בראיון עם העותרת, לאחר שניתנה לעותרת הזדמנות נאותה וראויה להשמיע ולהוכיח את גירסתה. מהראיון עולה בעליל, כי מסקנתה של הועדה בדבר המניע לעזיבת העותרת את ארצה והגעתה לארץ, נבע מרצונה לחיות בארץ יחד עם ילדיה, ואינו קשור כלל לחשש לשלומה או לחייה, דבר שכלל לא הוכח. העותרת לא הוכיחה, איפוא, כי היא עונה על הקריטריונים שנקבעו באמנה להכרה כפליטה. הממצאים שעלו בראיון, תומכים במסקנה העולה מהחלטת הסירוב, כי העותרת לא הוכיחה את טענת הפליטות לפי האמנה. החלטת הסירוב של הועדה המייעצת לענייני פליטים, מתבססת על הראיון שנערך לעותרת כדבעי, סבירה בנסיבות הענין, מנומקת ולא נפל בה פגם. די בכך כדי לדחות את העתירה ככל שהיא נוגעת למתן מעמד של פליטות מכח האמנה. 14. בסיכום טענותיה, העלתה העותרת, לראשונה, את הטענה כי הינה חסרת אזרחות, וגם בשל כך, הינה זכאית להכרה כפליטה על פי האמנה. דין טענה זו להידחות, ולו מן הטעם כי אין להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות לראשונה בסיכומי הטענות .לא מן המותר לומר, כי העלאת טענה בשלב זה, מבלי שניתנה הזדמנות לרשות המינהלית המוסמכת הזדמנות לדון בטענה, הינה פסולה, ואל לו לבית המשפט להתייחס אליה. גם לגופו של דבר לא מצאתי ממש בטענתה של העותרת. כפי שעולה מהראיון שנערך לעותרת (עמ' 5 לפרוטוקול הראיון), העותרת הינה בעלת אזרחות רוסית, ולא אזרחות של ברית המועצות, והיא מחזיקה בדרכון בינלאומי. 15. יחד עם זאת נראה לי, כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב שלא לדון בבקשת העותרת להענקת מעמד מטעמים הומניטאריים. מעיון בהחלטה עולה, כי המשיב דחה את בקשת העותרת משום שהעותרת אינה עונה על הקריטריונים על פי נוהל הורה קשיש מפאת גילה. וכלשון ההחלטה: "מצבה של הבת הוצג בעבר ולמרות מצבה לא נמצא מקום לאשר מעמד לאם ואין משנה עם (כך במקור: צ"ל-"אם" - ש.ב.) מדובר במצב קשה של הבן או הבת לאור העובדה כי אינה עונה לקריטריונים". דא עקא, שהעותרת כלל לא הגישה בקשה על פי הוראות נוהל זה, אלא מטעמים הומניטאריים הנובעים ממצבם הבריאותי של בנה ובתה. נראה לי, כי אין זה מן המותר להעיר, כי בעוד שבדיון על פי נוהל קשיש, מושם הדגש על מצבו של הקשיש, אשר בגינו יש לאפשר את מתן המעמד לזר, אין הדבר כך בענייננו, שיש לשים את הדגש על מצבם של בנה ובתה של העותרת, אשר בגינם נטען לטעמים הומניטאריים למתן המעמד של הזר - היא העותרת. הנה כי כן, המשיב לא התייחס כלל לנימוקים ההומניטאריים שהעלתה העותרת, בסברו, כי הבקשה למעמד הוגשה על פי "נוהל הורה קשיש", בעוד שהבקשה כלל לא התייחסה לנוהל זה, ובכך שגה המשיב. על המשיב היה לדון בבקשת העותרת לאור הנימוקים שהועלו בה, ולקבוע אם המדובר בסוגיה הומניטארית, סוגיה העשויה להתעורר ב"מקרים שבשל הקושי ההומניטארי מצדיקים הימנעות מהרחקת הזר בישראל חרף העובדה שמדובר במקרה שאינו מתיישב עם תבחיני החלטת הממשלה" (עת"מ 58021-11-10 יוג'ין מיטראה ואח' נ. מ"י מיום 13.3.11, לא פורסם, כב' השופט מודריק). לבית המשפט הדן בעתירה אין כלים לבחון את טענותיה של העותרת בדבר מצב בריאותם ומצבם הכלכלי של ילדיה ויתר נסיבות הענין המצדיקים מתן מעמד לשהיה בארץ מטעמים הומניטאריים, כלים אשר נמצאים בידי הועדה הבינמשרדית, אשר הוקמה לענין זה. לפיכך, יש להעביר את בקשתם של העותרים למתן מעמד מטעמים הומניטאריים לדיון בפני הועדה הבינמשרדית, אשר תבחן את הבקשה באמצעות הכלים המצויים בידה. אין כמובן בשום דבר באמור לעיל, כדי להביע דעה כלשהי של בית המשפט לגוף הענין. 16. בשולי הדברים אעיר, כי לא מצאתי לדון ולקבל את טענת ב"כ המשיב בדבר חוסר סמכותו המקומית של בית משפט זה, וזאת בשל הימשכות בטיפול בעניינה של העותרת מסיבות כאלה ואחרות במשך שנים, ובשים לב כי המדובר בטענת חוסר סמכות מקומית. 17. אשר על כן, אני דוחה את העתירה ככל שהיא נוגעת לטענת הפליטות ומורה על החזרת הדיון בעניינה למשיב כאמור בסעיף 15 להחלטתי. תוקף צו הביניים מוארך עד למתן החלטה על ידי הועדה הבינמשרדית, כאמור לעיל. בנסיבות הענין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.סמכות עניינית