1. עניינה של התביעה בפנינו הינה עתירתו של התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי ההלנה בגינם. 2. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 6.10.94 ועד ליום 12.8.98. תלושי השכר שניתנו לתובע משקפים את התשלומים שניתנו לו בפועל. (רשימת המוסכמות שנערכה במעמד הדיון המוקדם בפני כב' הרשמת ולך). 3. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה ביניהם (האם פוטר התובע כטענתו, או האם הופסקה עבודתו, הוחזר ואז התפטר מעבודתו כטענת הנתבעת), זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים (ואם כן, באיזה שיעור) וזכאותו של התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ואם כן, באיזה שיעור). (רשימת הפלוגתאות שנערכה במעמד הדיון המוקדם כאמור). טענות הצדדים: 4. לטענת התובע, עת נסע ללקוח הנתבעת במהלך יום עבודתו, הוא קיבל קנס בסך של 750 ש"ח בגין שימוש אסור בטלפון סלולרי. התובע טען כי נסיעתו היתה ברכב הנתבעת, הוא השתמש בטלפון סלולרי ששייך לנתבעת, הוא ביצע שיחה שקשורה לעבודתו וכי הדיבורית שהותקנה ברכב לא היתה תקינה. עוד טען כי מסר תאור נסיבות אלו בפני מנהל הנתבעת, ביקש שהנתבעת תישא בתשלום הקנס ונענה בשלילה. התובע טען כי החל מסירוב זה של מנהל הנתבעת סירב גם הוא לצאת לשירות חוץ בתנאי שיקבל מהנתבעת רכב שירות מאובזר ועד אז התעקש לעבוד במוסך בלבד. לטענתו, בתגובה פיטר אותו מנהל הנתבעת וכפועל יוצא מכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים. לטענת התובע, כעבור חודש ימים הוא ניגש אל מזכירתו של מנהל הנתבעת לצורך עריכת גמר חשבון ונאמר לו שיקבל פיצויי פיטורים רק בתנאי שיחתום על טופס "התחייבות לאיסור תחרות". לטענתו, משסירב לחתום על טופס זה, לא קיבל את הפיצויים. לטענת התובע, עת היה מובטל וקיבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי הודיעה הנתבעת למוסד על כך שהוא עובד כביכול בסתר. בעקבות ההודעה בוצעה חקירה של המוסד ולא נתגלה דבר. 5. הנתבעת טענה כי התובע פוטר עקב סירובו לצאת לעבוד בעבודות חוץ. סירוב זה היווה הפרת משמעת חמורה. פיטוריו של התובע בנסיבות אלה, לטענת הנתבעת, הצדיקו שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים. עוד נטען כי כעבור כשבוע מיום הוצאת מכתב הפיטורים המתוקן חזר מנהל הנתבעת בו מפיטורי התובע והחזיר אותו לעבודה. לטענת הנתבעת, התובע הסכים לחזור לעבוד, אלא שכעבור תקופה קצרה הודיע על התפטרותו. לפיכך, לא נמצא זכאי לפיצויי פיטורים. עוד טענה הנתבעת כי על אף ההתפטרות היתה מוכנה לפנים משורת הדין לשלם לתובע פיצויי פיטורים, בתנאי שיחתום על הסכם איסור תחרות. 6. נבחן להלן את טענות הצדדים. התביעה לפיצויי פיטורים האם פוטר התובע מעבודתו או התפטר? 7. במקרה שלפנינו יש לבחון על פי מכלול הנסיבות הרלוונטיות, מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה שבין הצדדים לידי סיום. זאת, לצורך קביעת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. אין חולק בין הצדדים על כך שביום 12.7.98 התובע פוטר על ידי מנהל הנתבעת, מר מורן (סעיף 10 לתצהירו של מר מורן) וניתנה לו על כך הודעה מוקדמת של שבועיים, ששונתה בהמשך לחודש ימים. נבחן להלן האם התובע, עת עזב ביום 11.8.98, סיים למעשה את תקופת ההודעה המוקדמת, כטענתו, או שמא, כטענת הנתבעת, מנהל הנתבעת לא התכוון לפטרו, תוך זמן מה הבהיר לתובע שברצונו להשאיר אותו בעבודה והתובע בכל זאת עזב, ולפיכך יש לראות בהתנהגות זו צעד התפטרותי. 8. בפסיקה נקבע כי משאומר מעביד לעובד כי "אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו, אלא אם כן יוכח כי הדברים נאמרו ללא כוונה לתוצאה. עוד נקבע שם כי משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית. הזמן הסביר, כפי שהוגדר בפסיקה, הינו זמן קצר (אלא אם מדובר במקרים יוצאי דופן, כגון: הימצאות עובדת בטיפולי הפריה או שמירת היריון). (דב"ע לה/41-3 יעקב היגר נ' דינה שוורץ פד"ע ז 24). 9. שמענו בעניין זה את עדותו של התובע. כן נחקרו בפנינו מנהל הנתבעת מר מורן ומזכירתו, שהיתה גם אחראית על נושא כוח אדם בנתבעת. 10. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בינו לבין מר מורן, מנהל הנתבעת, אכן התקיימה השיחה בה התבקש על ידו להישאר בעבודה (עמ' 6 לפרוטוקול). אלא שלגירסת התובע, השיחה התנהלה מאוחר בזמן, כשלושה ימים לפני המועד שנקבע לסיום יחסי העבודה, דהיינו כשלושה ימים לפני ה-12.8.99: "זה היה יותר משבוע לאחר הפיטורים. זה היה 3 ימים לפני תום החודש שהייתי צריך לתת. הוא אמר לי שהוא היה רוצה שאני אשאר." (עמ' 6 לפרוטוקול). ועוד: "...ובסוף כ-3 ימים לפני תום החודש הוא הציע לי להישאר." (עמ' 7 לפרוטוקול) מנגד העיד מר מורן בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי השיחה התקיימה כשבוע לאחר הוצאת מכתב הפיטורים השני (סעיף 13 לתצהיר ועמ' 19 לפרוטוקול): "שבוע אחרי שהוצאתי לו מכתב אני הצעתי לו להמשיך לעבוד" 11. שקלנו את הגרסאות הסותרות שהובאו דלעיל לעניין מועד קיום השיחה. גם אם נקבל את גירסתו של מר מורן כי השיחה עם התובע, בה חזר בו מהפיטורים והציע לו להשאר, היתה שבוע אחרי הוצאת מכתב הפיטורים השני, הרי שבמקרה זה אין חולק כי חזרתו של מר מורן מהודעתו על פיטורי התובע גם אם באה שבוע ימים לאחר מכן, באה לאחר שכבר הוצאו לתובע שני מכתבי פיטורים (ת/2 ו-ת/3). דהיינו,לא רק אלמנט הזמן פעל במקרה זה (כאמור - שבוע ימים אף לגירסתו של מר מורן, ולא יום או יומיים לאחר מכן), אלא שבמקרה זה, נוכח שני מכתבי פיטורים שהוצאו לתובע, נותר ספק אם אכן מדובר היה בהתנהגות קודמת ללא כוונה ובלהט היצרים, שהיא המאפיינת את המצב שבו נאמרים דברים מפי אחד הצדדים ב"עידנא דריתחא". לא זו אף זו, ב-6.8.98 (דהיינו, 6 ימים לפני תום מועד ההודעה המוקדמת לפיטורים) הוכן על ידי הנתבעת עבור התובע טופס הצהרה בדבר פיטורי עובד וזכותו לפיצויים המופנה לקופה הכללית לפיצויים שליד בנק דיסקונט (ת/7). כן הוכן טופס הודעה על עזיבת עובד את מקום העבודה המופנה לחברת הפניקס (לעניין תגמולים). מסמכים אלו ובמיוחד ת/7 (התומך בגירסת התובע דוקא באשר למועד השיחה עם מר מורן) ודאי שאינם מתיישבים עם פעולה מתוך כעס ולהט יצרים מבלי להתכוון לתוצאה של סיום יחסי עובד ומעביד כפי שנטען על ידי הנתבעת. 12. על פי ההלכה הפסוקה, מקום שמעביד נותן לעובד שהתפטר מכתב פיטורים, עליו מוטל הנטל להוכיח שהמכתב אינו משקף את המציאות (עע 65/99 אלינס נ' תורג'מן לא פורסם; עב (ת"א) 912263 יואל לוגסי נ' יריב דרדיקמן לא פורסם). לא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל זה. משכך, יש לראות איפוא את התובע כמי שפוטר. באשר לטענת הנתבעת לפיה הסכים התובע להצעתו של מר מורן לחזור לעבודתו: 13. התובע העיד כי במהלך השיחה אמר למר מורן כי הוא מעוניין לחשוב על ההצעה וביום האחרון לעבודתו הודיע למזכירתו של מר מורן כי הוא דוחה את ההצעה וברצונו לעזוב על פי המוסכם. כך העיד התובע: "ש. מה ענית? ת. אמרתי שאחשוב" (עמ' 6 לפרוטוקול) ועוד: "לשאלת בית הדין: זה היה היום האחרון שבו עבדתי. למחרת התקשרתי ומכיוון שבערב לא היה אף אחד כשחזרתי עם אשר. התקשרתי לאילנית ודברתי איתה. אמרתי לה שלא אחזור לחברה. ש. אמרת לה שאתה רוצה להפסיק לעבוד? ת. לא. אמרתי שלאחר שיחה עם יהודה שאני אתן לו תשובה וזו היתה התשובה. (עמ' 9 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור) הנתבעת הציגה גירסה על פיה התובע באותה השיחה בה הוצע לו לחזור לעבודה, הסכים לחזור ולעבוד בנתבעת וכי ביום 11.8.98 הודיע למעשה על התפטרותו. אלא שהדברים לא מצאו חיזוק בחקירתו הנגדית של מר מורן: "ש. אבל לגרסתך לא קבלת תשובה מהתובע? ת. מבחינתי הכל היה בסדר. אם אני שואל בן אדם הכל בסדר והוא עונה לי בסדר, מה אני צריך להבין מזה? ש. שהוא עובד בתקופת ההודעה המוקדמת? ת. אותך הבנתי עכשיו אבל אותו לא הבנתי כך. ... ת. ...הוא אמר אני לא יודע ואני אמרתי לו שינסה 3 חודשים והוא אמר בסדר וירד מהמחסן למטה ובזה נגמרה השיחה. ש.ת. אם בן אדם אומר לי בסדר, זה מה שאני מבין... ... "ש. אתה כל הזמן אומר אני שאלתי אותו והוא אמר בסדר? ת. זה טיפוסי אצלו להגיד בסדר. (עמ' 20 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור) ועוד (בהתייחס לסעיף 14 לתצהירו): "ת. אין פה שום סתירה. זה בדיוק מה שהצעתי לו. הוא אמר לי בסדר. זאת היתה התשובה. ש. אני אומר שהוא לא נתן תשובה אלא פשוט המשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת? ת. כשבן אדם אומר לי בסדר הפירוש שלי שזה בסדר. הוא לא אמר לי שהוא אינו מסכים." (עמ' 21 לפרוטוקול. ההדגשות אינן במקור) עולה איפוא כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי התובע הסכים לחזור לעבודה. זו היתה אולי מסקנתו הסובייקטיבית של מר מורן, אולם ברי כי התובע לא אמר לו את הדברים "ברחל בתך הקטנה". מר מורן העיד אמנם כי התובע אמר "בסדר", אולם הודה כי זה "טיפוסי אצלו" (אצל התובע) להגיד "בסדר". מכך לא ניתן להסיק על הסכמתו לחזור לעבודה לאחר שכבר פוטר. 14. גב' דוזלי, מי שהיתה בתפקיד מזכירתו של מנהל הנתבעת ועסקה גם בנושא כח אדם, העידה בחקירתה הנגדית כי ביום 11.8.98 התובע הודיע לה על כך שהוא מפסיק את העבודה וכיוון שקודם לכן קיבלה הודעתו של מר מורן על כך שהתובע הוחזר לעבודה, הניחה כי התובע מתפטר כעט מעבודתו (עמ' 26-28 לפרוטוקול). בעדות זו, שכולה הסקת מסקנה, אין כדי לתמוך בעמדת הנתבעת בדבר חזרתו של התובע מהסכמה (נטענת) לשוב ולעבוד בנתבעת. 15. עולה איפוא כי גם על פי עדויות הנתבעת לא הוכח כי התובע הביע רצון וכוונה מפורשים להמשיך ולעבוד בנתבעת כפי שהוצע לו זמן מה לאחר שפוטר. מר מורן העיד כאמור כי התבסס על פרשנות שלו עצמו לביטוי "בסדר" ולכך שלתובע טיפוסי להשתמש בביטוי זה. בסעיף 14 לתצהירו העיד מר מורן כי לא קיבל תשובה מהתובע, אך הבין שמדובר בהסכמה מתוך התנהגותו של התובע, עת המשיך לעבוד כרגיל. אלא שאין לשכוח כי התובע היה מחוייב להמשיך ולעבוד בנתבעת עד המועד שנקבע בהודעת הפיטורים לסיום עבודתו. בנסיבות אלו, מקובל עלינו הסברו של התובע כי המשיך לעבוד כרגיל היות והיה חייב להמשיך ולעבוד את תקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים שנתנה לו, כפי שנקבע. 16. לא זו אף זו, גרסתו של מר מורן אינה מתיישבת עם טפסי שחרור פיצויי פיטורים והתגמולים וטופס התחייבות לאיסור תחרות שהוכנו (ת/6-ת/8). לפחות ת/7 הוכן עוד ביום 6.8.98 כעולה מהתאריך הנקוב בו. זאת, על אף שעל פי גרסתו של מר מורן, התובע היה אמור להמשיך לעבוד כרגיל והודיע על התפטרותו הלכאורית רק ביום 11.8.98. כשנשאל מר מורן בעניין זה השיב כי בכל הקשור לטפסים יש לשאול את מזכירתו הגב' דוזלי, הואיל והיא זו שמתעסקת ב"דברים האלה". יחד עם זאת אישר מר מורן כי הוא שחתם על הטופס האמור (עמ' 22 לפרוטוקול). מנגד, הגב' דוזלי בחקירתה הנגדית העידה כי אין באפשרותה להתייחס לטפסים אלה, היות שהיא לא זו שמילאה אותם ולחילופין כי יש לשאול על כך את מנהלת החשבונות. (שלא הובאה לעדות). אם אכן התובע, לאחר השיחה עם מר מורן, כשבוע לאחר מועד פיטוריו (דהיינו, לכל המאוחר ב-20/7) היה אמור להמשיך לעבוד כרגיל (לגירסת הנתבעת) ורק ב-11.8 "הפתיע" בהודעת התפטרות מטעמו, מדוע הוכן ונחתם (ע"י מר מורן עצמו) עוד ביום 6.8.98 טופס הצהרה בדבר פיטורי עובד וזכותו לפיצויים המופנה לקופה הכללית לפיצויים? לכך לא נתנה הנתבעת כל הסבר מניח את הדעת. 17. התובע מצוי איפוא במסגרת הזכאות לפיצויי פיטורים על פי החוק. האם יש מקום לביטול או הפחתה של פיצויי פיטורים? 18. הנתבעת טענה כי התובע התנהג התנהגות חסרת תום לב והפר את חובת האמון כלפי הנתבעת, בכך שסירב רבות לצאת ולבצע משימותיו מחוץ למוסכי הנתבעת, והכל במטרה להביא לפיטוריו על מנת לזכות בפיצויי פיטורים ולעבור ולעבוד אצל המתחרים. הואיל וכך טענה שיש לראות את פיטוריו כפיטורים שאינם מזכים אותה בכל פיצוי. עוד טענה הנתבעת כי התנהגות זו של התובע פגעה במשמעת העבודה אצלה באופן חמור. 19. כבר נפסק לא פעם כי פיצויי פיטורים היא זכות סוציאלית שהחוק בא להעניק לעובד (ע"א 214/70 אטה כץ נ' החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ, פ"ד כז (2) 687).   עוד נפסק כי משהוכיח העובד את זכאותו לפיצויי פיטורים, נטל הראיה לשלילת פיצויי פיטורים תעבור אל המעביד, מקום שירצה להוציא עובד ממסגרת הזכאות (דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית, ירושלים נ' בתיה מינטל פד"ע ה 65; דב"ע נו/269-3 איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, לא פורסם). כן נפסק כי פיצויי פיטורים משתלמים ללא קשר לסיבת הפיטורים, כל עוד לא מולא התנאי לשלילתם מכוח סעיף 16 או 17 לחוק (דב"ע ל/14-3 בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ נ' אברהם שמריהו פד"ע א 141).   20. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים, באם קיימות הנסיבות שמצדיקות זאת על פי הסכם קיבוצי החל על הצדדים או, לחילופין, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף, כדלקמן: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד."   21. בענייננו, לא נטען כי חל הסכם קיבוצי מיוחד לענף. משכך, חל סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, על פיו ייחד החוק את הסמכות לבית הדין לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי. במקרה זה יונחה בית הדין לפי הכללים הקבועים בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק, דהיינו ההסכם מיום 19.9.62 שבין התאחדות בעלי התעשייה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (דב"ע ל/9-3 ברני נ' עסים שנה, פד"ע א 113).   בהפעילו את שיקול דעתו לגבי הפחתת פיצויי פיטורים ושיעור ההפחתה על בית הדין להתחשב במכלול נסיבות העניין.   כמו כן, יש להביא בחשבון כי פיטורים, לכשעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש חמור. (דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' יוסף, פד"ע ב 215; עע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר, לא פורסם). 22. נטל ההוכחה איפוא על הנתבעת להוכיח כי היה מקום, בנסיבות סיום ההעסקה, להפחית או אף לשלול תשלומם של פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.   בבחינת השאלה אם התנהגות מסוימת של עובד דייה להצדיק פיטורים מידיים בלי פיצויים, בית הדין ישקול את מידתה ודרגתה של התנהגות זו (ע"א 641/61 יהושוע קלוצמן נ' רחל כהן, פ"ד טז 1016). על הנתבעת להוכיח כי פיטוריו של התובע נבעו כתוצאה של הפרת משמעת חמורה, להבדיל מהפרת משמעת סתם.   מדובר בהאשמות חמורות כגון: גניבה או חבלה במזיד, מסירת סודות עסקיים, הורדת תפוקה במזיד, תקיפתו ופציעתו את המעביד.   זאת ועוד, גם אם מדובר בהפרות חמורות כפי שתוארו לעיל, דרך המלך של בית הדין היא לא בהכרח לראות בהפרת משמעת הפרה כה חמורה שתגרור עונש מירבי, היינו שלילה מלאה של פיצויי פיטורים. (דב"ע לה/50-3 חברת מלון המלך שאול נ' אסתר לוי, פד"ע כה 29; עע 199/99 אליהו תורג'מן נ' אריק חביב, פד"ע לה 405).   לאורם של כללים אלו נבחן את עניינו של התובע, בשים לב לעדויות והראיות שהובאו. 23. לטענת הנתבעת, התובע, בכך שסירב באופן עקבי ורב פעמים, לדידה, לבצע מטלות שקשורות לעבודתו, הפר, למעשה, את משמעת העבודה אצלה באופן חמור ועל כן יש לבטל חלקית ו/או אף לשלול מהתובע את זכאותו לפיצויי הפיטורים. התובע הכחיש את הטענה במלואה. לטענתו, מר מורן פיטר אותו כבר במהלך השיחה, בה העלה לראשונה את בקשותיו לעניין השתתפות ו/או מימון מלא של הנתבעת בקנס שהוטל עליו על שימוש אסור בטלפון סלולרי ולעניין מתן רכב בעל איבזור מתאים לעבודה בשטח. 24. הגב' ארביב, מי שהיתה מנהלת מחלקת השירותים בנתבעת בתאריכים הרלונטיים לתביעה זו, העידה בהשלמת חקירתה הראשית כי ביקשה מהתובע מספר פעמים לצאת לשירותי חוץ והוא סירב. יש לציין בעניין זה כי בתצהיר עדותה הראשית התייחסה לסירוב אחד לפנייתה, ולא למספר פעמים. אלא, כך או אחרת, הטענה כי התובע הפר את משמעת העבודה באופן חמור אינה מתיישבת עם טענתה העיקרית של הנתבעת בהליך, על פיה מר מורן לא באמת התכוון לפטרו, התחרט לאחר מכן והציע לתובע לחזור לעבודתו. לו חשב מנהל הנתבעת כי התובע ביצע הפרת משמעת כה חמורה, שמצדיקה שלילת זכותו הבסיסית על פי החוק, היינו שלילת פיצויי פיטורים, מדוע תוך שבוע- שבועיים מיום פיטורים הביע מצידו רצון פוזיטיבי והציע לתובע לחזור לעבודתו? טענה זו אף איננה מתיישבת עם העובדה, שאינה במחלוקת, כי הנתבעת הציעה לתובע אפשרות לקבל את פיצויי פיטורים בשיעור המלא (לעמדתה, לפנים משורת הדין) ובתנאי שיחתום מצידו על התחייבות שלא להתחרות עימה. יתרה מכך, לא הוכח בפנינו כי אכן דובר על סירוב חוזר ונשנה לאורך תקופה ארוכה לבצע מטלה מסויימת שהיא חלק ממילוי תפקידו של התובע. מכל מקום, לא סברנו גם כי פעולת סירוב זו, אף אם נעשתה יותר מפעם אחת, עולה כדי האשמות חמורות שתאורן הובאה דלעיל. פעולות כגון: גניבה, חבלה במזיד, מסירת סודות עסקיים, הורדת תפוקה במזיד, תקיפתו ופציעתו של המעביד. אם אכן כך סירב התובע, זוהי בהחלט עילה לגיטימית לפיטורים, שתשלום פיצויי פיטורים לצידם. לא זו אף זו, מר מורן אישר בתצהירו כי לאחר השיחה שניהל עם התובע, בה הציע לו לחזור לעבודתו, חזר התובע לבצע את עבודתו במלואה, לרבות היציאה לעבודות שטח. 25. משכך, דין טענה זו של הנתבעת להדחות. 26. עוד טענה הנתבעת כי התובע גרם להתפטרותו להיראות כאילו פוטר, זאת על מנת לזכות בפיצויי פיטורים, בעוד שכל אותה העת התכוון לעבור ולעבוד בחברה המתחרה בפעילות הנתבעת. לטענת הנתבעת, התנהגות זו של התובע נגועה בחוסר תום לב והפרת חובת האמון על ידו כלפי הנתבעת. איננו מקבלים טענה זו של הנתבעת. לעומת זאת, קיבלנו את גרסתו של התובע, שבניגוד לגרסת הנתבעת, נתמכה בראיה ממשית. כעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי (ת/12), מעמדו של התובע בשלושת החודשים שלאחר עזיבתו את הנתבעת היה מובטל ועל כן קיבל דמי אבטלה כחוק מהמוסד לביטוח לאומי. כפי שעלה מחקירתו הנגדית, מר מורן מסר למוסד מידע לפיו התובע עובד במקום כלשהו במקביל להצהרתו כי הוא מובטל. מאישור האמור (ת/12) אנו למדים כי בעקבות הודעת הנתבעת כאמור ביצע המוסד בדיקה, שתוצאותיה היו שליליות. דהיינו, נמצא כי התובע איננו עובד. 27. אין ספק כי יש לייחס חשיבות מירבית לשמירת חובות תום הלב והאמון, בין אם במעסיק מדובר ובין אם בעובד. אלא, שהבחירה לעניין פיטוריו של התובע בשל הפרת המשמעת מצידו בסירובו לצאת לעבודות חוץ היתה נתונה כולה בידי מנהל הנתבעת, שבחר להפעילה. במקרה זה חלה חובת תשלום פיצויי פיטורים, אם לא נמצאו נסיבות המצדיקות שלילתם או הפחתתם. נסיבות אלו, כאמור, לא התקיימו בענייננו. 28. על הנתבעת לשאת איפוא בתשלום מלוא פיצויי הפיטורים לתובע. סכום פיצויי הפיטורים עומד על סך של 22,233 ש"ח, על פי משכורתו האחרונה המלאה של התובע עבור חודש 7/98 (46 X 5,800 ש"ח). 12 באשר לפיצויי הלנה: 29. סעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 מסמיך את בית הדין לבטל את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עקב חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין. בפסיקה נקבע כי לבית הדין שיקול דעת רחב להגיע לתוצאה מאוזנת בענין הטלת פיצויי ההלנה. במקרה בו אין כוונתו של המעסיק להלנה, יש הצדקה להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה (עע 300029/88 מכון בית יעקב למורות נ' ג'וליה מימון ניתן ביום 19.11.2000). בנסיבות שהובררו בפנינו, סברנו כי חילוקי הדעות בשאלת נסיבות סיום יחסי העבודה היה בהם ממש, ויש בהם כדי להצדיק הפחתתם של פיצויי ההלנה, כך שיעמדו על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום בפועל לתובע. סוף דבר: 30. התביעה מתקבלת. בהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 22,233 ש"ח, נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.8.98 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. 31. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה,שאחרת תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע. ניתן היום, 16.11.04 ,בהעדר הצדדים. מיכל לויט - שופטת, נ.צ. מר אלדר נ.צ. מר גמליאל אב"ד פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעבירות משמעת