מחלת סכיזופרניה עקב השירות הצבאי

העוררת הגישה תביעה להכיר בה נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין מחלת הסכיזופרניה שבה לקתה, לדבריה, בזמן ועקב השירות הצבאי. התביעה נדחתה ע"י המשיב בהחלטתו מיום 23.10.00 ומכאן הערעור.

העוררת, העידה בפנינו כמו גם אמה וכן העידו 2 המומחים הפסיכיאטריים מטעם הצדדים, פרופ' לוי מטעם העוררת וד"ר פלדינגר מטעם המשיב. כן העידה מטעם המשיב גב' עדנה לוי קידר שהיתה הממונה על העוררת (קצינת הניהול) וכן מר עמית גל מי שהיה מפקד בכיר ביחידה בה שרתה העוררת והוזמן מטעמה.


העוררת מספרת כי התגייסה ב- 16.10.89 בריאה לחלוטין, עברה טירונות רגילה בת שלוש שבועות. הוצבה בקריה בת"א כפקידה בלשכת קצין בדרגת אל"מ, בעבודות משרד. למרות "שהיו לי מגורים בקריה הדבר לא נראה לי" ונסעה מידי יום לביתה בחיפה עקב "לחץ משפחתי" עברה לשרת בסיס חיל הים בחיפה שהוא קרוב לבית (בפב' 1990).נ

העוררת מוסיפה שבחיפה היתה חיילת חדשה, ובינה לפקידות הוותיקות היה ויכוח כאשר אלה דרשו שהעוררת תבצע עבודה של שלוש פקידות לבדה (לא פחות). העבודה היתה לחוצה, האווירה קשה והרגישה כמו בטירונות. היו הרבה הדפסות שיש לבצע מהר ובלחץ הקצינים. היא הדפיסה, ואילו הפקידות הוותיקות ישבו והתבוננו בה. כן טענה שאולצה להישאר אחרי השעה 17:00 ונשארה לבדה במשרד עד 20:00 גם בימי שישי נשארה עד אחה"צ שעה שהחיילות האחרות יצאו ב- 12:00. תחינתה לחלוקת העומס באופן צודק, לא הועילה. המפקדת אסרה עליה לצאת לשירותים "יותר מדי" וכל קימה מן הכסא הצריכה "רשות מיוחדת". היומיים לפני שאושפזה היו קשים לדבריה והלחץ בא לשיאו (סעיפים 21 ואילך בתצהיר). היה לה חבר והבנות חדרו לפרטיותה וחיטטו בשאלות בנדון ולעגו לה בנושא זה. אילצו אותה לספר פרטים על מעשי הזוג והיו "מצחקקות" עליה.

כתוצאה ממצב זה ומן המתח שנבע מלחצי העבודה הרבה פרצה מחלתה – תוך שהיא טוענת שהיא חשה "שאינה יכולה עוד" לעמוד בזה ולבסוף נשברה ואושפזה.

על העוררת רובץ נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי על כך אין חולק (ע"א 187/89 -רדושיצקי נ' קצין התגמולים פד"י לז (4) 366 ובעקבות ע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט פד"י מה (5) 203 והמצוטטים שם). מחלת העוררת היא מחלה קונסטיטוציונלית, ובפסיקת בתי המשפט של השנים האחרונות, חלה תמורה מסויימת עם פרסום הלכת "אביאן", הרי היא פרשת דנ"א 5343/00 אביאן נגד קצין התגמולים, וכן בפסיקה מאוחרת יותר אשר יישמה את הלכת אביאן.

אין חולק שעלינו גם לבחון את השפעתם של גורמי לחץ ודחק בהם היה נתון החולה הספציפי, מקבלים אנו אותו על מגבלותיו, תכונותיו, מעלותיו וחולשותיו. השפעתו של גורם חיצוני פלוני עשוי לגרום אצל בני אדם שונים לתגובות שונות, וזאת בין היתר בשים לב לתכונות האישיות שלהם, לרגישותם, ו"לגולגולת הדקה" שלהם. זהו המבחן הסובייקטיבי, אולם במבחן זה אין די. קיים תנאי נוסף והוא הגורם האובייקטיבי, כפי שהדבר נוסח והובהר בפרשת אביאן הנ"ל ובין היתר:


"... לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה המביאה במניין שיקוליה – לטובתו של החייל הנפגע – את חולשותיו האינדיבידואליות של החייל, ואולם בה בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא – אם תרצו: ייחודיות ומיוחדות השירות בצבא – הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה ... לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מובנה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהיה זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה...".ו


רוצה לומר שהאירועים שבהם מדובר אינם עניין טרווילי או שהקשר בינם לפרוץ המחלה הוא רופף בלבד. בית המשפט מבקש להבהיר שתנאי שירות צבאי כזה, אינם יכולים להיכלל בקטגוריה האוביקטיבית הנ"ל. וכך נמצא שחיים במסגרת ומשמעת המאפיינים שירות צבאי הם כשלעצמם לא מספיקים לקיום התנאי האמור. ועל כן גם המשיך כב' השופט חשין, והבהיר את הרעיון באומרו:

"... אירוע טריוויאלי שארע לחייל תוך כדי שירותו, לא נכיר בו כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונאלית. הקשר הסיבתי לשירות בצבא ... חייב שיהא בעל עוצמה מינימלית עד שנכיר בו כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונאלית ... יש להתעלם מאירועים טריויאליים, אף שניתן לקשור ביניהם לבין פריצתה של המחלה, הקשר הוא כה רופף עד ראוי להתעלם ממנו...".נ


בענייננו לא נמצא אותו גורם אובייקטיבי בשירותה של העוררת. עבודתה לא חרגה מכל נורמה מקובלת, גם הצורך לעיתים להישאר ולבצע עבודה מעבר לשעות העבודה אינה יכולה לשמש בסיס לקיומו של קשר סיבתי. צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי גם קיומם של תנאים כאלה אינו יכול להיחשב כ"אירוע צבאי" כלומר אירוע שקשור עם השירות בצבא דווקא, לא כל אירוע חיצוני, מתח או לחץ, יחשבו כגורמים אובייקטיביים, וכפי שעולה מהלכת אביאן, נדרש קיומו של אירוע או מצב הנובעים מחיי הצבא, מן הייחודיות והמיוחדות שבחיי הצבא, להבדיל מאירועים שאותם מוצאים בחיי יום יום בחיים האזרחיים.

לעניין המבחן האובייקטיבי והסובייקטיבי המשולב הסכימו כל השופטים בפרשת אביאן, וכב' המשנה לנשיא ש. לוין נתן לדברים ביטוי ציורי בפסיקתו הנבונה והתמציתית. ב"כ המשיב טענה שדעתו היתה במידה מסויימת דעת מיעוט; איננו סבורים כך. אולם גם במבחן "המשהו" המיוחד (כלשון כב' השופט לוין) לא עמדה העוררת דנן.

מחלתה הכאובה של העוררת אף על פי שפרצה בזמן שירותה הצבאי אינה קשורה עם השירות ואין לראות קשר סיבתי משפטי עובדתי ורפואי בין תנאי השירות לפרוץ המחלה. גם בהחמרת מחלה אין מקום להכיר בה. שקלנו שמא יש בתנאי השירות כדי להוות גורם מחמיר, אולם באנו למסקנה כי המקרה הוא מקרה מובהק שבו לא קיים כל קשר שהוא.
הערר נדחה בזה. במידת אי נוחות מסויימת אין אנו מחייבים את העוררת בהוצאות משפט, אך אנו עושים כן רק בהתחשב בקשייה ומחלתה.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון