מחלת סכיזופרניה עקב השירות הצבאי

מחלת סכיזופרניה עקב השירות הצבאי

1. העוררת הגישה תביעה להכיר בה נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין מחלת הסכיזופרניה שבה לקתה, לדבריה, בזמן ועקב השירות הצבאי. התביעה נדחתה ע"י המשיב בהחלטתו מיום 23.10.00 ומכאן הערעור.

2. העוררת, ילידת 1971, העידה בפנינו כמו גם אמה וכן העידו 2 המומחים הפסיכיאטריים מטעם הצדדים, פרופ' לוי מטעם העוררת וד"ר פלדינגר מטעם המשיב. כן העידה מטעם המשיב גב' עדנה לוי קידר שהיתה הממונה על העוררת (קצינת הניהול) וכן מר עמית גל מי שהיה מפקד בכיר ביחידה בה שרתה העוררת והוזמן מטעמה.


3. העוררת מספרת כי התגייסה ב- 16.10.89 בריאה לחלוטין, עברה טירונות רגילה בת שלוש שבועות. הוצבה בקריה בת"א כפקידה בלשכת קצין בדרגת אל"מ, בעבודות משרד. למרות "שהיו לי מגורים בקריה הדבר לא נראה לי" ונסעה מידי יום לביתה בחיפה עקב "לחץ משפחתי" עברה לשרת בסיס חיל הים בחיפה שהוא קרוב לבית (בפב' 1990).נ

העוררת מוסיפה שבחיפה היתה חיילת חדשה, ובינה לפקידות הוותיקות היה ויכוח כאשר אלה דרשו שהעוררת תבצע עבודה של שלוש פקידות לבדה (לא פחות). העבודה היתה לחוצה, האווירה קשה והרגישה כמו בטירונות. היו הרבה הדפסות שיש לבצע מהר ובלחץ הקצינים. היא הדפיסה, ואילו הפקידות הוותיקות ישבו והתבוננו בה. כן טענה שאולצה להישאר אחרי השעה 17:00 ונשארה לבדה במשרד עד 20:00 גם בימי שישי נשארה עד אחה"צ שעה שהחיילות האחרות יצאו ב- 12:00. תחינתה לחלוקת העומס באופן צודק, לא הועילה. המפקדת אסרה עליה לצאת לשירותים "יותר מדי" וכל קימה מן הכסא הצריכה "רשות מיוחדת". היומיים לפני שאושפזה היו קשים לדבריה והלחץ בא לשיאו (סעיפים 21 ואילך בתצהיר). היה לה חבר והבנות חדרו לפרטיותה וחיטטו בשאלות בנדון ולעגו לה בנושא זה. אילצו אותה לספר פרטים על מעשי הזוג והיו "מצחקקות" עליה.ב

כתוצאה ממצב זה ומן המתח שנבע מלחצי העבודה הרבה פרצה מחלתה – תוך שהיא טוענת שהיא חשה "שאינה יכולה עוד" לעמוד בזה ולבסוף נשברה ואושפזה.ו

4. האם יהודית, מספרת שבתה נערה מוצלחת ומאושרת, עצמאית ומוקפת חברים. האם והאב עזבו את המגורים בארץ שלוש פעמים ועברו לארה"ב לתקופות שונות עם הבת דלית, עקב עבודת האב ברפא"ל. כבר כשדלית בת חודשיים, נסעה המשפחה לשנה אח"כ נסעו כשדלית בכיתה ב' למשך כשנתיים, ושוב נסעה בהיותה בכיתה י' למשך כשנתיים. האם מדגישה כי כל השינויים הללו עברו באופן תקין ולא גרמו לבתה כל בעיית השתלבות או אחרת.

בהקשר לשירות בקריה, טענה האם כי הדבר "לא נראה" לדלית ולכן הועברה לחיפה ואכן ההורים האיצו בה לעבור לחיפה בעיקר בגלל הנסיעות היום יומיות.

האם טוענת כי ניסתה להתערב בנושא תנאי השירות של העוררת בחיפה, שוחחה טלפונית עם המפקדים וקיבלה תשובות שהעבודה רבה ולחוצה וכי דלית אינה עונה לדרישות קצב העבודה, ולכן עליה להישאר לסיים המלאכה.

האם מציינת במיוחד כי כאשר נסעה הבת לד"ר פלדינגר, המומחה מטעם המשיב לבדיקה בבי"ח איכילוב, נסעה עימה האם, ומעידה שהבת היתה מאוד לחוצה ואמרה שחשה שהפסיכיאטר "נגדה". האם ביקשה להיכנס יחד עם הבת לבדיקתה אצל המומחה אולם המומחה ביקש לראות את הנבדקת לבד.

5. עדות העוררת ואמה לא שכנעו את הוועדה כלל ועיקר. הזיקה ההדוקה של האם לבתה ניכרה בכל תנועה ומבט במהלך הדיון וגם בדברי האם ניתן להבחין את תחושתה כי היא רואה צורך לעזור לבתה, להיות לצידה, לתמוך בה ולראותה כמי שנזקקת לה, עד כי לעיתים הדבר מופרז ביותר. קיימת תחושה של אי נוחות מסויימת ברצון האם לקבל החלטות עבור הבת ולטובתה (כמובן), כך או כך, טענות העוררת על עומס בלתי אפשרי וקיצוני התבררו כפרי של הפרזה רבתי.

העוררת אושפזה ובעת אשפוזה נבדקה כמובן, וסיפורה האנמנזי מופיע בכתובים. הגרסה שהועלתה לדיון בפני הוועדה ובתביעה לקצין התגמולים, אין זכרה בא בחומר קודם, ולכן, למשל, תמצא שבסיכום המחלה באשפוזה סיפור המתאר מצב שונה:

"כ- 5 שבועות לפני קבלתה החלו להופיע שינויים קלים בהתנהגותה, נעשתה מסוגרת התבודדה ספרה לסובבים אותה שהיא בתקופת "התבוננות" עם זאת הופיעה לעבודתה בצבא באופן סדיר...".נ


הגרסה והתלונות הקשות על לחצים קשים בעבודה וכל כיוצא באלה תיאוריה – לא נזכרו שם ובין היתר הוזכרו תנאי השירות בבסיס חיל הים וגם כאן אין אנו מוצאים את הסיפור הדרמטי של דיכוי וכו' אלא "עברה לשרת בחיפה בחוסר חשק, גם כאן היו קשיים בתחילה עם תחושה של ניצול והתייחסות לא צודקת כלפיה ועם קושי להסתדר עם חיילות בתפקיד מקביל וכן עם המפקדים".ב

אין חולק שהעוררת חשה בתוכה תחושת קיפוח או ניצול אולם לא היה לכך ביטוי אובייקטיבי של התנאים בבסיס, שהיו רגילים למדי.ו

6. העוררת הזמינה לעדות את עמית גל מי שהיה מפקד בכיר, אותה שעה בבסיס בת גלים. הרושם מעדותו לא מניחה את דעתנו לשון המעטה. העוררת לא היתה כפופה לו, ובינו, כאל"מ, לבינה החיילת הפשוטה, הפרידו דרגי הפיקוד. הניסיון לצאת לעזרתה בתיאור הקשיים והלחץ בעבודה, לא היה במקומו. מר גל היה מפקד בכיר ועסק בעניינים חשובים ודחופים, אולם היכרותו עם העוררת לא היתה ישירה או ממשית. ניסיונו לתאר הכרות מעמיקה את עבודתה או טיב עבודתה אינו ניסיון ראלי ואינו משכנע. העד ניסה לתאר מצב לפיו הכיר את העבודה ואת אופי תפקודה של העוררת טוב מן המפקדת הישירה שלה – קצינת הניהול. ניסיון זה היה פאטתי ולא משכנע. ב"כ המשיב מעיר, שגרסת העד גל שהמשרד כולו התאפיין בעבודות קשות ומאומצות ולחץ רב מאוד, אינו מתיישב עם סיפור העוררת כי היא היחידה שעבדה ושתי הבנות האחרות "התבטלו" ישבו וצחקו ממנה. בכל מקרה, וגם מבלי להעצים את היקף העבודה, אך טבעי ורגיל הוא שבמשרדי מפקדה ישנה עבודה רבה וגם הפקידות נוהגות להשתתף בעבודה, כל אחת בחלקה, מי בהדפסה, מי בעבודת מזכירות אחרת – אין בכך שום דבר חריג או מיוחד.

קצינת הניהול העידה אף היא (מטעם המשיב). חרף ביקורתו החריפה של ב"כ העוררת על עדותה, לא מצאנו מקום לביקורת זו. מעדותה של גב' קידר-לוי התברר שאין בסיס לטענות העוררת על עבודתה ומצבה בתקופת השירות ועדותה עדיפה בעניינו כמה מונים על פני עדות מר גל, ועל עדות העוררת או אמה. ב"כ המשיב ציין בסיכומיו שעדות מר גל היא מגמתית כנראה בהקשר לעובדה כי עבד עם אביה של העוררת, באותו מקום עבודה, וכי יש לו הכרות עם המשפחה וכי הדבר משתלב עם תחושתו של גל למחויבות משום שמחלת העוררת פרצה כאשר הוא היה מפקד ביחידה. אין אנו יכולים להצביע דווקא על מניע זה בעדותו, אולם דיינו שאמרנו כי עדותו אינה יכולה לשמש בסיס מהימן לתיאור מצב הדברים העובדתי כהווייתו. שאלת מצפונו או תחושתו של המפקד על כך שחייל ביחידתו חלה, אינה יכולה לשמש אותנו - גם אם היתה נכונה.

7. כלפי גב' קידר-לוי הטיחה העוררת למעשה את טענותיה בהקשר ליחס ולתנאי השירות. זו היתה כתובתה לטרוניה, ולכן צודק המשיב בסיכומיו ששינוי החזית שנעשה בסיכומי העוררת לא היה ראוי, שכן היה ניסיון לטעון כי קידר לא היתה בבסיס משך כל מהלך שירותה של העוררת, אולם מתברר כי את מרבית תקופת שהותה של העוררת בבת גלים (מפב' 99 עד יוני 99) עבדה עם גב' קידר שהשתחררה בחודש מאי 1999!.

כפי שאמרנו, לעוררת היתה תחושה כי קופחה בחלוקת נטל העבודה עם שתי הפקידות הנוספות, אולם לא ניתן לומר כטענתה, שהתנאים בעבודה היו קשים במיוחד או חורגים מכל המקובל בשירות צבאי בצה"ל של חיילות מסוגה של העוררת.

8. פרופ' לוי וד"ר פלדינגר חלוקים בדעתם בדבר הקשר הסיבתי בין מחלת העוררת לתנאי שירותה. העוררת אובחנה כלוקה בסכיזופרניה.

פרופ' לוי, המומחה מטעם העוררת, מתאר את פריצת המחלה. תחילה מתאר את תנאי שירותה, הכל מפי העוררת, כפי שהיא תיארה בפניו. הוא מבהיר שכ- 5 שבועות לפני אשפוזה הפכה למסוגרת והתבודדה, מאוחר יותר פרץ מצב פסיכוטי והיא אושפזה ברמב"ם. לאחר תום שירותה אובחנה כלוקה בסכיזופרניה ומאז היא מטופלת בהתאם.

המומחה קובע שהעוררת תפקדה בנעוריה באופן מרשים ועצמאי. חברותית ותלמידה טובה, גם אם נכון שהיתה ביישנית ורגישה. המומחה מתאר למעשה את התפרצות המחלה ומקורה בהליך דו שלבי. כאן הוא מכליל שלב של בעיות וקשיי הסתגלות, כלומר שלב של מצוקה סובייקטיבית והפרעה רגשית, יתכן שגורם הדחק השפיע על שלמות המערכת החברתית שלה. בהפרעה הסתגלותית ההנחה היא שאינה מתפתחת ללא גורם דחק, אירוע בחיים או שינוי בחיים. הוא סבור שהעוררת:

"אכן נראה שדלית סבלה מהפרעת-הסתגלות [לתנאים-הנוקשים של שרותה בבת-גלים]".נ


ועל הקשר למחלת הסכיזופרינה ממשיך פרופ' לוי:

"ברם, הפרעת-הסתגלות זו לא אותרה; ו"טופלה" באמצעים-משמעתיים בלבד. יכולתה של דלית לעמוד בלחץ התערערה, עד לפריצת משבר-פסיכוטי; שבדיעבד מתברר שהנו הארוע-הפסיכוטי הראשון של מחלת-הסקיצופרניה, שממנה היא סובלת עד (וגם) היום.ב
במלים-אחרות, תנאי השירות-הצבאי הם שגרמו להתפתחות משבר-הסתגלותי, שלא אותר ולא טופל (אלא באמעים-משמעתיים); יכולתה של דלית לעמוד בתנאי-לחץ התערערה; ופרץ הארוע הפסיכוטי הראשון של מחלת-הסקיצופרניה. השרות-הצבאי הנו, לכן, הגורם-לסקיצופרניה".


לדעתו מדובר אפוא בתנאי שירות שגרמו להפרעה הסתגלותית, זו לא טופלה כראוי, ועל רקע זה פרץ משבר פסיכוטי שהוביל לפרוץ מחלת הסכיזופרניה.ו

9. ד"ר פלדינגר המומחה מטעם המשיב, כתב בחו"ד ראשונה שבה הגיע למסקנה שמחלתה הנפשית לא נגרמה ולא הוחמרה עקב השירות הצבאי:

"בת 28 ילידת הארץ, רווקה, מתגוררת עם הוריה. משוחררת משרותה הסדיר בצה"ל, לאחר אישפוז פסיכיאטרי.נ
על-פי הפרטים שמסרה בבדיקתה היום, התגייסה לצה"ל ב- 16.10.89 עם פרופיל מלא. אחרי טירונות של חודש, הועברה לשרת כפקידה בקריה. כעבור מס' חודשים, הוריה ביקשו את העברתה לבסיס קרוב יותר ליד הבית, ואי לכך הועברה להמשך השרות בבת-גלים (מגוריה בחיפה). כאן התחילה לעבוד בלישתו של אלוף משנה. מבחינת עבודתה היתה מלחיצה מאוד, ובמיוחד היו הרבה הדפסות. "במשרד עבדו 3 בנות. כל אחת עשתה את עבודתה. היה לי קשה". לא ידעה לציין מה היה במיוחד קשה. היתה מגיעה לבסיס ב-8 בבוקר ועובדת עד השעה 4 אחה"צ ולאחר מכן הולכת הביתה. לא ציינה זאת בפני הממונים אליה. "הממונים עלי התייחסו אלי יפה, במהלך הזמן התייאשתי מהלחץ". בסופו של הדבר אושפזה ב-12.6.90 במחלקה הפסיכיאטרית שבבי"ח רמב"ם ואובחנה עם Unspecified Psychosis. אחרי שחרורה מבי"ח, שוחררה גם מצה"ל. עבדה בעבודות שונות, כגון, מלצרות. המשיכה בטיפול פסיכיאטרי, לסירוגין, אצל ד"ר שינקמן. אינה יודעת מדוע הולכת לטיפול. טיפולה התרופתי העכשוי כולל Tegreti Sedixine Sema Vaben.ב
עובדת כפקידה בחברת ספנות. עבודתה הינה פשוטה, בעיקר תיוק. בעלת נכות נפשית (לא זוכרת כמה%) מהמוסד לבי"ל".ו


המומחה מציין כי לפני גיוסה היתה בטיפולים נפשיים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, וקיבל ממנה המידה "הלכתי כי אמא שלי אמרה" וקיבלה תרופות אולם בהמשך השיחה עם המומחה חזרה בה העוררת וטענה כי לא היתה בטיפולים נפשיים לפני הגיוס.נ

10. העוררת אושפזה ברמב"ם ב- 12.6.00, במהלך שירותה. מדו"ח האשפוז עולה שכ-5 שבועות לפני אשפוזה הובחנו שינויי התנהגות קלים אולם הם הוחמרו ולכן אושפזה, הוריה תיארו אותה כרגישה וזקוקה להגנה מיוחדת. עוד צויין בדו"ח האשפוז, שקשיי הסתגלותה נמשכו או היו קיימים גם בהיותה בארה"ב וגם עם גיוסה לצה"ל, וכאשר הועברה לשרת בחיפה קרוב לביתה עלו קשיים ותחושה של ניצול ויחס לא צודק כלפיה והיא התקשתה להסתדר עם שאר החיילות שהיו איתה. בדו"ח נאמר עוד "חיילת אשר באישיותה קווים בלתי בשלים ברקע קשיים בהסתגלות למסגרות השונות כולל המסגרת הצבאית".

ד"ר פלדינגר, ציין בחוות דעתו כי תיאור תנאי השירות המלחיצים בבסיס חיל הים כפי שמתואר בתצהיר העורר מ- 14.4.99 "אינו מוצא ביטויו בסיכום המחלה מבי"ח רמב"ם בתיעוד צהלי כל שהוא וגם בבדיקתה אצלי תאור תנאי שרותה לא תואר כבתצהיר" (כך!). על כן בא למסקנה:

"אי לכך תחושותיה של השפלה, ניצול, ומערכת יחסיה עם שאר החיילות הן פרי הרגשתה הסוביקטיבית שביטאה את קשייה ההסתגלותיים ומחלתה.ב
מכאן, שמחלתה הנפשית לא נגרמה ולא הוחמרה עקב תנאי שרותה".ו



11. ד"ר פלדינגר מבקר ובצדק את הנאמר ע"י פרופ' לוי בדבר תיאור תנאי השירות, ובדיעבד, לאחר ששמענו את עדותה ואת עדות שאר העדים אכן מתברר שהתנאים לא היו כפי שתוארו ולא "כצעקתה". כיוצא בזה, העיר המומחה שסברת פרופ' לוי כי העוררת תפקדה בנעוריה באופן מרשים, אינו משקף וסותר את האמור בדו"ח אשפוזה , וגם בביקורת זו טעם רב.

העוררת עברה לשרת בחיפה, לכאורה לפי רצונה ובקשתה שלא להיות בקריה או לשרת קרוב יותר לבית, אלא שסוגיה זו לא היתה ברורה דיה, וכיום אין ספק כי הרקע להעברתה לחיפה היה בעיקר רצון אמה, ולא דווקא קשיי הסתגלותה בת"א או בנסיעות. ההורים הם שחפצו שבתם תהא קרובה יותר אליהם ולביתה, תוך מחשבה שיהיה לה קל יותר בקרבה זו. מן הראיות עולה שהיוזמה או הצורך לעבור לחיפה לא בא מן העוררת עצמה וההעברה נעשתה במידת חוסר חשק מצידה, גם בעדותה אמרה העוררת שעברה "בלחץ משפחתי".

12. עמדתו וניתוחו הרפואי של פרופ' לוי אינם מניחים את דעתנו, אנו מעדיפים את מסקנותיו של ד"ר פלדינגר בהיותן מעוגנות בחומר הראיות, בהשתלשלות האירועים ובנתוניה של העוררת וסביבתה.

האבחנה שעושה פרופ' לוי אודות "הפרעה הסתגלותית" היא במידה רבה ייצור מלאכותי שהוא מעמיד בפנינו, שעה שאין לתורה זו בסיס בחומר הרפואי. העוררת גם לא אובחנה מעולם בידי שום גורם רפואי, כולל ד"ר שנייקמן שמטפל בה (וסבור היה שהשירות גם לה להתפרצות המחלה) או ע"י כל אדם אחר, כסובלת מהפרעה הסתגלותית. ב"כ המשיב מפנה לשורה של פסקי דין בהם נמצאו פגמים בעבודתו המקצועית של פרופ' לוי – אולם אין אנו נזקקים להישמע לאמור שם ואין אנו שופטים את העניין אלא על פי מה שקיים בפנינו.נ

ד"ר פלדינגר, לא איבחן בעיה הסתגלותית ובחו"ד אף הסביר שפרופ' לוי לא עשה הערכה מדוקדקת של הקשר בין שלושה הגורמים שביסוד הגדרת ההפרעה (הצורה, התוכן והחומרה של הסיפטומים; עברו של החולה; אירועי דחק או מצב משבר בחיים). וכן העיר שהמונח "משבר הסתגלותי" שפרופ' לוי משתמש בו בסעיף 9 לחוות דעתו, אינו איבחון המוכר ב- 10- ICD, ופרופ' לוי לא מסביר האם "הפרעה הסתגלותית" שווה ל- "משבר הסתגלותי" ומהם הקריטריונים האבחנתיים לכך. בחקירתו בפנינו אמר עוד ד"ר פלדינגר:

"... להבדיל מדעתו של פרופ' לוי אני לא מאבחן המערערת כמחלת הסתגלות טרם אשפוזה אלא לדעתי המצבים שהיא מתארת היו כבר חלק ממחלתה חלק שאנו קוראים לזה תקופה פרודרומלית או תקופה מקדימה דבר שידוע בסכיזופרניה... הדברים שהיא כתבה בתצהירה פורשו על ידה בזמן שהיא היתה חולה ולכן הם חלק ממחלתה...". (ההדגשה שלנו – ועדה).ב


אין לנו אפוא עניין עם הפרעה נפרדת של הפרעה הסתגלותית אלא מצב שהוא הוא חלק מן המחלה עצמה, זוהי תקופה פרודורמטית מקדימה הידועה במחלת הסכיזופרניה שממנה היא סובלת. "הפרעה" לחוד ובעיה של הסתגלות במשמעות הנ"ל לחוד – וד"ר פלדינגר עמד על כך גם בהמשך עדותו.

13. על העוררת רובץ נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי על כך אין חולק (ע"א 187/89 -רדושיצקי נ' קצין התגמולים פד"י לז (4) 366 ובעקבות ע"א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט פד"י מה (5) 203 והמצוטטים שם). מחלת העוררת היא מחלה קונסטיטוציונלית, ובפסיקת בתי המשפט של השנים האחרונות, חלה תמורה מסויימת עם פרסום הלכת "אביאן", הרי היא פרשת דנ"א 5343/00 אביאן נגד קצין התגמולים, וכן בפסיקה מאוחרת יותר אשר יישמה את הלכת אביאן.

אין חולק שעלינו גם לבחון את השפעתם של גורמי לחץ ודחק בהם היה נתון החולה הספציפי, מקבלים אנו אותו על מגבלותיו, תכונותיו, מעלותיו וחולשותיו. השפעתו של גורם חיצוני פלוני עשוי לגרום אצל בני אדם שונים לתגובות שונות, וזאת בין היתר בשים לב לתכונות האישיות שלהם, לרגישותם, ו"לגולגולת הדקה" שלהם. זהו המבחן הסובייקטיבי, אולם במבחן זה אין די. קיים תנאי נוסף והוא הגורם האובייקטיבי, כפי שהדבר נוסח והובהר בפרשת אביאן הנ"ל ובין היתר:


"... לסיכום הדברים נאמר כך: ההלכה המביאה במניין שיקוליה – לטובתו של החייל הנפגע – את חולשותיו האינדיבידואליות של החייל, ואולם בה בעת מקפידה היא לבחון אם אכן השירות בצבא – אם תרצו: ייחודיות ומיוחדות השירות בצבא – הוא שהביא בפועל לפריצתה של המחלה ... לא כל אירוע חיצוני "אובייקטיבי" די יהא בו. צורך מובנה הוא במאטריה שאותו אירוע תהא בו ממשות, שלא יהיה זה אירוע טריוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה...".ו


רוצה לומר שהאירועים שבהם מדובר אינם עניין טרווילי או שהקשר בינם לפרוץ המחלה הוא רופף בלבד. בית המשפט מבקש להבהיר שתנאי שירות צבאי כזה, אינם יכולים להיכלל בקטגוריה האוביקטיבית הנ"ל. וכך נמצא שחיים במסגרת ומשמעת המאפיינים שירות צבאי הם כשלעצמם לא מספיקים לקיום התנאי האמור. ועל כן גם המשיך כב' השופט חשין, והבהיר את הרעיון באומרו:

"... אירוע טריוויאלי שארע לחייל תוך כדי שירותו, לא נכיר בו כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונאלית. הקשר הסיבתי לשירות בצבא ... חייב שיהא בעל עוצמה מינימלית עד שנכיר בו כגורם לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונאלית ... יש להתעלם מאירועים טריויאליים, אף שניתן לקשור ביניהם לבין פריצתה של המחלה, הקשר הוא כה רופף עד ראוי להתעלם ממנו...".נ


בענייננו לא נמצא אותו גורם אובייקטיבי בשירותה של העוררת. עבודתה לא חרגה מכל נורמה מקובלת, גם הצורך לעיתים להישאר ולבצע עבודה מעבר לשעות העבודה אינה יכולה לשמש בסיס לקיומו של קשר סיבתי. צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי גם קיומם של תנאים כאלה אינו יכול להיחשב כ"אירוע צבאי" כלומר אירוע שקשור עם השירות בצבא דווקא, לא כל אירוע חיצוני, מתח או לחץ, יחשבו כגורמים אובייקטיביים, וכפי שעולה מהלכת אביאן, נדרש קיומו של אירוע או מצב הנובעים מחיי הצבא, מן הייחודיות והמיוחדות שבחיי הצבא, להבדיל מאירועים שאותם מוצאים בחיי יום יום בחיים האזרחיים.

לעניין המבחן האובייקטיבי והסובייקטיבי המשולב הסכימו כל השופטים בפרשת אביאן, וכב' המשנה לנשיא ש. לוין נתן לדברים ביטוי ציורי בפסיקתו הנבונה והתמציתית. ב"כ המשיב טענה שדעתו היתה במידה מסויימת דעת מיעוט; איננו סבורים כך. אולם גם במבחן "המשהו" המיוחד (כלשון כב' השופט לוין) לא עמדה העוררת דנן.ב

14. מחלתה הכאובה של העוררת אף על פי שפרצה בזמן שירותה הצבאי אינה קשורה עם השירות ואין לראות קשר סיבתי משפטי עובדתי ורפואי בין תנאי השירות לפרוץ המחלה. גם בהחמרת מחלה אין מקום להכיר בה. שקלנו שמא יש בתנאי השירות כדי להוות גורם מחמיר, אולם באנו למסקנה כי המקרה הוא מקרה מובהק שבו לא קיים כל קשר שהוא.ו

נעיר לסיום ולא נוכל להחריש, כי בעדותה בפנינו סיפרה הגב' עדנה לוי קידר, שהעידה מטעם המשיב, כי הגיע אליה חוקר פרטי וביקש לשאלה שאלות ותגובה ביחס לעדות מר גל עמית והציג בפניה את הצהרתו של גל. היא אמרה את שידעה והוא עזב אך לא היה מוכן למסור לה את זהותו ומי שלחו. הדברים נחשבים בעייננו תמוהים אם במהלך הדיונים נשלח חוקר פרטי לעד של צד שכנגד. שאלנו את ב"כ העוררת בעניין, והשיב לנו שאינו יודע דבר וחצי דבר בנדון. העניין נותר כאשר סימני השאלה מרחפים מעליו ולא ראינו להוסיף לחקור בעניין זה. הדברים תמוהים ומעוררים פליאה גם כך.

15. הערר נדחה בזה. במידת אי נוחות מסויימת אין אנו מחייבים את העוררת בהוצאות משפט, אך אנו עושים כן רק בהתחשב בקשייה ומחלתה.

16. פסק הדין ניתן במותב קטוע בהסכמת הצדדים עקב פטירת ד"ר שני ז"ל לפני מתן פסק-הדין.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ו בחשון, תשס"ה (10 בנובמבר 2004).




א. גנון, שופט ק. בורנשטיין
יו"ר הוועדה חבר הוועדה

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון