צעירה זקוקה לכיסא גלגלים פסק דין

צעירה זקוקה לכיסא גלגלים פסק דין
א. התובעת מס' 1וילי שער (להלן:נ "התובעת") היא ילידת 10.5.1975, דהיינו, קרובה לגיל 24כיום. התובעים מס' 2ומס' 3הינם הוריה.
ביום 14.5.1993אונתה לתובעת תאונת דרכים קשה אשר שינתה את מהלך חייה מן הקצה אל הקצה. בעטיה של תאונה קשה זו נותרה התובעת נכה בשיעור של % 100לצמיתות כשהיא משותקת בפלג גופה התחתון (פרפלגיה) ורתוקה לכסא גלגלים.
התובעת אושפזה בבתי חולים כתוצאה מתאונה זו מתאריך התאונה ועד יום .12.12.1993
ב. לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק זה ונשמעו עדויותיהם של הרופא מטעם התובעים, פרופ' אברהם עורי, והמומחה מר משה קצין שהגיש חוות דעת בענין עלות אחזקת כלי רכב, עלות כביסה וייבושה, ובענין מיזוג אויר, וכן נשמעה עדות מומחה לציוד לנכים מר גיל בליי, הושג ביום 6.2.1997הסדר דיוני, כפי שהציע בית המשפט עוד בישיבה מיום 21.1.97, ועיקריו הינם אלה:ב
הדיון בתיק יושלם וינתן פסק דין של פשרה בהתאם לסעיף 4(ג) של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
לצורך השלמת הדיון תוכל התובעת לומר דבריה לבית המשפט תחת אזהרה ללא הצגת
שאלות מצד בא כוחה, אך היא תישאל שאלות הן ע"י ביהמ"ש והן על ידי ב"כ הנתבעת.
כל אחד מן הצדדים יוכל להגיש לביהמ"ש את כל המסמכים שברשותו ללא הגבלה
ובכלל זה גם דוחות חקירה ותמונות. (ואלה אכן הוגשו).
לאחר שמיעת דברי התובעת והגשת כל המסמכים, יישמע טיעון בע"פ של באי כח שני הצדדים במטרה להשלים ולהבהיר את האמור בתחשיבי הנזק שכבר נמצאים בתיק בית המשפט. לענין זה הודיעו הצדדים לבית המשפט בישיבת יום 9.2.97כי בדעתם להגיש סיכומיהם בכתב, וכך אכן היה.
עוד נקבע בהסדר מיום 21.1.97כי סכום המינימום שאותו תציע הנתבעת כפיצוי
לתובעת יהא סכום ברוטו של לא פחות מ-000,000, 3ש"ח (דהיינו, לפני הפחתת תשלומי מל"ל ותשלומים תכופים ו/או תשלומים ע"ח המגיע), ואילו הסכום המירבי ברוטו לו יטען ב"כ התובעים יהא לא יותר מ-000,250, 5ש"ח (לפני הפחתת תשלומי מל"ל ותשלומים תכופים ו/או תשלומים ע"ח המגיע).
על יתרת המגיע יתווספו שכר טרחת עו"ד, מע"מ ואגרה, ולגבי יציאות משפט מעבר לאגרה ישמע ביהמ"ש את דברי הצדדים.
בקשתם המשותפת של באי כח הצדדים, לצורך שקילת אפשרות הגשת ערעור, היתה
שהסכומים שייפסקו יהיו מפורטים, לרבות נימוק תמציתי.
כאמור נתנו באי כח הצדדים הסכמתם בכתב להצעה זו ביום .6.2.97ביום 9.2.97נשמעה עדות התובעת בפני בית המשפט, והיא גם הגישה לבית המשפט דברים שהעלתה על הכתב, מוצג ת/.9
בהסדר הדיוני צויין שדבריהם של הפרקליטים יישמעו על דרך של טיעון בעל פה, אך בפועל נתבקשה ביום 9.2.97הגשת סיכומים בכתב. בעקבות זאת הגיש כל אחד מבאי כח שני הצדדים לבית המשפט תיק מוצגים עב כרס ולרבות סיכומים מפורטים בכתב כשכל אחד משני הפרקליטים דן בהרחבה בכל טענה וטענה תוך הפניה לפסיקה הרלוונטית.
לשבחם של הפרקליטים ייאמר כי הם לא חסכו כל מאמץ ודנו בצורה יסודית
ומעמיקה בכל הטענות הרלוונטיות ובכל אחד מפריטי הנזק.
ג. סכום הסף התחתון של 000,000, 3ש"ח ,כשהוא צמוד למדד מתאריך ההסדר 21.1.97, ועד היום מגיע ל-094,485, 3ש"ח.
סכום הרף העליון של 000,250, 5ש"ח, כשהוא משוערך מתאריך ההסדר 21.1.97
ועד היום, מגיע ל-915,098, 6ש"ח.
ב"כ התובעים, בפנייתו לבית המשפט מיום 14.1.99, ביקש כי בית המשפט ישערך
את סכום הפיצוי בתוספת רבית, זאת למקרה ובית המשפט יפחית את סכומי הניכויים
בשיערוך ובתוספת רבית ולמקרה כזה, השווי של סכום הסף התחתון, דהיינו, 000,000, 3ש"ח, בתוספת הצמדה ורבית, מגיע ל-945,518, 3ש"ח, ואילו סכום הרף העליון של 000,250, 5ש"ח בתוספת הצמדה ורבית מגיע ל-153,158, 6ש"ח.
יובהר שב"כ הנתבעת הודיע לבית המשפט ביום 25.1.99כי הוא מתנגד לבקשתו
הנ"ל של ב"כ התובעים הואיל ומרשתו מעולם לא הסכימה שלסכומי "התקרה" וה"רצפה" תתווסף רבית כלשהי. מקובל על הנתבעת אך ורק שסכומים אלה ישוערכו על ידי הצמדה למדד המחירים לצרכן כדי שערך הכסף יישמר, ואין הצדקה לטענת ב"כ התובעים להוספת רבית על סכומים אלה.
ד. הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזק שאיננו ממוני לפי סיכומיו של ב"כ
התובעים (כולל רבית) הינו 893, 130ש"ח נכון ליום .2.3.97
ב"כ הנתבעת איננו חולק על חישוב זה ואם לשערך סכום זה ממועד סיכומי ב"כ התובעים ועד היום, בתוספת ריבית כחוק, הרי הסכום המשוערך בגין נזק שאיננו ממוני, כולל רבית, מסתכם ב- 753, 162ש"ח.
ה. הפסד השתכרות -
ב"כ התובעת מציין כי התובעת נפגעה בתאונה זו ערב גיוסה לצה"ל. עד התאונה עבדה התובעת כפקידה בבית החולים הדסה בירושלים, עבודה שלא היתה משאת נפשה. בעדותה בפני ביהמ"ש, ביום 9.2.97, העידה התובעת כי היא רצתה להשלים בגרויות ולעבוד לאחר מכן כדוגמנית. לענין סיכוייה הטובים מאד להצליח כדוגמנית מצביע ב"כ התובעת על המראה החיצוני וסט הצילומים שהוא צירף לתיק המוצגים. לדעת ב"כ התובעת יש לחשב את ההפסד של התובעת לפי התקרה של שילוש השכר הממוצע במשק, וכטענת ב"כ התובעת בעמ' 7רישא של סיכומיו:ו
"ולח"מ אין ספק שוילי היתה כובשת "הרים" כדוגמנית צמרת בין לאומית ו"תקרת" השכר הממוצע בארצנו הקטנטונת היה "סף" זעיר עבורה".
עוד טוען ב"כ התובעים שאין לתובעת כל סיכוי (להבדיל מרצון) לעבוד ולהשתכר בנכותה. לענין זה מפנה ב"כ התובעים, בין היתר, לעדותו של פרופ' עורי בעמ' 11לפרוט', ואין להתייחס ברצינות, כך טוען ב"כ התובעים, לדיבורים בדבר פתיחת עסק ע"י התובעת וניהולו, כגון, בוטיק או סוכנות דוגמניות.
ב"כ התובעת מבקש איפוא לפסוק לזכות מרשתו פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר
מאז המועד בו היתה מסיימת באופן רגיל את שרותה הצבאי (מאי 1995) לפי השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה, וכן לחשב את הפיצוי המגיע לעתיד לפי שילוש השכר הממוצע במשק, אם כי ב"כ התובעת מציין בסיכומיו גם את האפשרויות החלופיות לפי כפל השכר הממוצע במשק או לפי שכר ממוצע אחד. עוד מציין ב"כ התובעת שיש להוסיף זכויות סוציאליות בפריט "הפסד תנאים סוציאליים" לפי % 20מהפסד ההכנסות.
ו. שונה עמדת ב"כ הנתבעת אשר טוען כי אין כל ראיה לכך שהתובעת היתה אכן משתלבת בתחום הדוגמנות הואיל ולטענתו הקריירה כדוגמנית מתחילה בגיל צעיר כך שבגיל שבו נפגעה התובעת בתאונה היתה היא אמורה להיות כבר בפריחתה של הקריירה.
עוד מציין ב"כ הנתבעת שהתובעת נשרה מבית הספר המקצועי בכתה י', היא לא השלימה חוק לימודיה, והשתלבה בעבודה כפקידת שליחויות בבית החולים הדסה עין כרם והשתכרה כ-500, 1ש"ח לחודש, היא התמידה בעבודה זו במשך כשנה, עזבה בטרם קרות התאונה, והמתינה כמובטלת לגיוס. לפי טענת ב"כ הנתבעת לא נעשה דבר לגבי שאיפות הדוגמנות והתובעת גם לא גילתה התלהבות להשתלב במעגל העבודה.
בנוסף מציין ב"כ הנתבעת שגם לאחר שהתובעת השתחררה ממחלקת השיקום ביום
1.12.93לא עשתה התובעת דבר על מנת להשתלב במעגל העבודה, גם לא השלימה לימודיה כדי לקבל תעודת בגרות, דבר המהווה דרישת מינימום כמעט לכל משרת שכיר, ולא עברה הכשרה מקצועית כלשהי למרות המלצות השיקום המקצועי שקבלה.
מכאן מנסה ב"כ הנתבעת ללמוד לגבי הפוטנציאל של התובעת בהיבט ההשתכרותי וכן על כך שהתובעת לא עשתה את הדרוש להקטנת הנזק. בנוסף מפנה ב"כ הנתבעת לעדות התובעת בפני כב' השופטת ב. גילאור בדיון בענין תשלום תכוף.
ב"כ הנתבעת גם מצביע על כך שאת חישוב הפיצוי יש לערוך, כשמדובר במי שטרם השתלב במעגל העבודה לפני פגיעתו, ואין נתונים סותרים לגבי יכולתו, לפי בסיס השכר הממוצע במשק.
בעוד ב"כ התובעת טוען כי הפוטנציאל הגלום בתובעת מצדיק פסיקת פיצוי לפי
שילוש השכר הממוצע במשק, טוען ב"כ הנתבעת (עמ' 4של סיכומיו) כי נתוניה של התובעת מצדיקים חריגה כלפי מטה לאור הערכת מכון אדם (מוצג ה' (2) למוצגי הנתבעת), וכן בשים לב להשתכרותה טרם התאונה, והעובדה שהתובעת לא עשתה דבר להשלים בגרויות ולשוב למעגל העבודה.
לפיכך מציע ב"כ הנתבעת לחשב את הפיצוי המגיע לתובעת בראש נזק זה לפי %75
מן השכר הממוצע במשק ולהפחית מס הכנסה.
ב"כ הנתבעת גם מצביע על כך שלפי בדיקות האבחון של מכון אדם (שנערכו לבקשת המוסד לביטוח לאומי) יש מגוון רחב של תחומים בהם תוכל התובעת להשתלב בהיבט התעסוקתי. בין היתר מפנה ב"כ הנתבעת לעדותה של התובעת בעמ' 19לפרוט' שם היא מציינת כי היא רוצה לסיים בגרויות וכי היתה רוצה לנהל עסק בתחום האמנות, וכן מציינת התובעת כי היא, לדעתה, מתאימה גם להיות מזכירה.
ב"כ הנתבעת מפנה לדברי המומחה השיקומי מטעם הנתבעת, ד"ר לנגר, בחוות דעתו (מוצג א' (6) למוצגי התביעה) כשהוא מציין שהתובעת יכולה ללמוד מקצוע שניתן לעסוק בו בישיבה ולעבוד לפרנסתה, וכן דברי הפרופ' שאקו, מומחה שיקומי מטעם התובעת הקובע בחוות דעתו (מוצג א' (5) למוצגי הנתבעת) שהתובעת זקוקה לשיקום מקצועי ותהא מסוגלת לעבוד בישיבה בעבודה שתתאים לכישוריה.
ב"כ הנתבעת מוסיף ומציין שגם הפרופ' עורי ציין בעדותו עמ' 9לפרוט' כי התובעת צריכה ללמוד, וכי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודה בישיבה. אם לא עשתה התובעת להקטנת נזקה, הרי הנזק העודף נופל לפתחה.
נכון למועד הגשת סיכומיו (27.5.97) מציע ב"כ הנתבעת כי הפיצוי לתובעת בגין תקופת העבר, המועד בו היתה משתחררת באופן רגיל מן הצבא, ייערך לפי 857ש"ח לחודש, וכך גם יחושב הסכום לעתיד, עד הגיע התובעת לגיל 65, כמו כן לדעת ב"כ הנתבעת אין הצדקה להוסיף פיצוי בגין "הפסד תנאים סוציאליים", וגם לא הוכח אבדן פנסיה עתידית.
עד כאן תמצית העמדות של באי כח שני הצדדים.
ז. אין ספק שכאשר נפגע בתאונה אדם שטרם נכנס למעגל העבודה תפקידו של
בית המשפט להעריך את סיכויי השתלבות הנפגע בעבודה, אלמלא אונתה לו התאונה. במקרים רבים תלויים סיכויים אלה בנתונים משתנים ובלתי ברורים.
במקרה שבפנינו הצביע ב"כ התובעת, ולדעתי בצדק, על כך שלתובעת היו סיכויים להקלט במקצוע הדוגמנות. יתכן שהשתכרותה של התובעת בנסיבות אלה עשויה היתה לעלות על השכר הממוצע במשק, מאידך שאלה היא למשך איזה פרק זמן היתה נמשכת עבודתה של התובעת בתחום הדוגמנות ומגיעה להשתכרות גבוהה. בל נשכח שעל ביהמ"ש במקרה כזה לפסוק את הפיצוי לא לתקופה הקרובה בלבד אלא עד הגיע התובעת לגיל .65
בניגוד לב"כ הנתבעת שמצביע על כך שהתובעת לא המשיכה בלימודים מעבר לכתה י', ולא השלימה בגרויות, אינני סבור שיש להשליך מכך לגבי סיכוייה של התובעת להקלט בעבודה טובה ומוצלחת אלמלא ארעה התאונה. גם אינני סבור שעלי להתרשם מכך שהתובעת השתכרה כפקידה בבית חולים הדסה 500, 1ש"ח לחודש במשך כשנה, והיתה מובטלת בסמוך לגיוסה לצה"ל.
כבר היו דברים מעולם שבמהלך השירות הצבאי ובסמוך לאחריו חל שינוי ביחסו של אדם הן ביחס להשכלתו, והן לצורך להקלט בעבודה מקצועית רצינית, תוך עשיית מאמץ להשלמת ההשכלה ולהשתלבות בעיסוק מתאים.
ב"כ הנתבעת מנסה להסיק מסקנות מתוך דברים שהתובעת עשתה או לא עשתה בהיותה נערה צעירה כבת .18לדעתי לא יהיה זה נכון לקבוע ממצאים ולהסיק מסקנות ביחס לעתידה של התובעת על יסוד הישגיה ונתוניה בהיותה כבת 18בלבד. נסיון החיים מצביע על כך שיש בתקופת השירות הצבאי, וכן גם סמוך לאחריו, כדי להוביל לא פעם לשינוי ניכר בהשקפותיו של אדם.
האפשרות שהתובעת עשויה היתה להקלט במקצוע הדוגמנות נראית כאפשרות סבירה למדי, אם כי עלי לקחת בחשבון שלא בהכרח היתה מובטחת ההצלחה דווקא בדרך זו, בוודאי שאין לדעת למשך כמה זמן היה מסלול זה נמשך, מאידך, יצויין שהתובעת עשויה היתה להצליח ולהיקלט גם בעיסוקים אחרים, לאו דוקא דוגמנות.
אינני רואה סיבה מדוע לא לקחת בחשבון שבמסגרת עבודתה של התובעת היה המעביד גם דואג להבטחת התנאים הסוציאליים, ובקביעת שיעור הפסד השתכרותה של התובעת יש לקחת בחשבון גם את אבדן תוספת התנאים הסוציאליים.
מובן שיש גם לקחת בחשבון ניכוי מס הכנסה על פי דרישת החוק.
ח. הסיכוי לעבודה לאחר התאונה:נ
גם הרופא מטעם התובעת הפרופ' א. עורי, ציין בעדותו בפני ביהמ"ש שהתובעת
זקוקה לשיקום ושהתובעת מסוגלת לבצע עבודה בישיבה. (עמ' 9לפרוט' ועמ' 10
רישא).
זו גם דעתם של הפרופ' י. שאקו שנתן בזמנו חוות דעת בענינה של התובעת
מטעמה, ושל המומחה לשיקום מטעם הנתבעת הד"ר ר. לנגר.
יחד עם זאת יש לשים לב לדברי פרופ' א. עורי בעדותו בעמ' 9לפרוט':ב
"המציאות היא שיש אלפי נכים וגם כאלה שנפגעו גם כאקדמאים או כאלה שעיסוקם היה משרדי שמאד קשה, המעסיק הממוצע לא מחכה בזרועות פתוחות לנכים בארץ". (עמ' 9לפרוט').
לתובעת עצמה יש נכונות ורצון להקלט בעבודה. לדעתי יש לקחת בחשבון שהתובעת תשתדל מאד למצוא לעצמה עיסוק. אין להעלות על הדעת שהתובעת, אשר אינה אלא כבת 24כיום, ומבחינה מנטלית תודה לאל לא נפגעה, לא תעשה את כל הדרוש על מנת להקלט במסגרת של עבודה שתתאים לכישוריה מחד, ומגבלותיה מאידך.
בעמ' 19לפרוט' הסבירה התובעת שהיא מעונינת ללמוד ולהשלים בגרויות. התובעת רצתה בזמנו להיות דוגמנית, כיום מעונינת התובעת לסיים את הבגרויות והיא חשבה על אפשרות של ניהול עסק בתחום האמנות. התובעת הוסיפה שמבחינת יכולת היא יכולה להיות מזכירה, אם כי היא לא היתה רוצה להיות מזכירה.
ט. לא למותר להוסיף שהקושי שעל התובעת להתמודד איתו הוא קושי ניכר. כדי להבין את הקושי הזה, אני מפנה לדברים שכתבה התובעת במוצג ת/ 9שהוגש לי בזמן עדותה ביום 9.2.97:ו
"אני חיה יום יום, לצערי ובציניות, קשה לי להתעלם ממה שאני רואה במראה כל יום, שזה כסא גלגלים שצמוד אליי ולצערי הפך לחלק בלתי נפרד ממני ומחיי, במלים אחרות עוד "איבר" שנוסף לי לגוף בעל כורחי. וכשאני שומעת את כל העדויות והתווכחויות סביב עלותם של כל מיני דברים שהם כן חלק מהצרכים שלי. למרות הכל, לפעמים זה נשמע לי מגוחך כי אף אחד לא נתן אמדן ל"כמה עולות רגליים" ואף אחד חוץ ממני, הנפגעת, אינו יודע ואינו מתאר באמת כמה שוות רגליים ומעבר לזה אף אחד לא הזכיר את מחיר הנפש הפגועה ואת הראש שכל הזמן כבד ממחשבות, מחשבות על מה יכולתי לו לא קרתה התאונה, מחשבות על ההתמודדות שאינה נגמרת:נ התמודדות עם הפחד והכאב, התמודדות עם החוסר אונים, התמודדות עם הפחד שבלהיות לבד, התמודדות שבלהתחיל מערכת יחסים עם בחור, התמודדות עם איך להסביר מה אני מרגישה נפשית או לא מרגישה פיזית.... ולהתמודדות הזו ישנן הרבה
השלכות כגון:ב חוסר תקשורת מפני שאני שונה, חוסר תקשורת מכיוון שלפעמים אני מרגישה נחותה או נטל בסיטואציות מסוימות עקב כך שכל הזמן צריכים להרים אותי ולעזור לי בכדי להגיע למקומות מסוימים....."
(ההדגשה שלי - י.ג.).
מצאתי לנכון להביא ציטוט זה מתוך מה שכתבה התובעת במוצג ת/9, כדי להבהיר
שבקביעת כושר ההשתכרות של התובעת, בנכותה ונוכח מגבלותיה כיום, יש להתחשב בכך
שעל מנת להתמודד עם משוכות אלה ועל מנת להגיע למצב שבו התובעת יכולה לבצע עבודה ולהשתכר ממנה, עליה לעבור לא מעט משוכות ולהתגבר על מכשולים הנובעים ממצבה, הגם שאני מניח שבסופו של דבר אכן יעלה בידי התובעת שהיא כבת 24כיום, להתמודד בהצלחה בקשיים אלה ולמצוא את מקומה.
י. בלוקחי בחשבון את כל הנתונים והשיקולים, ללא יוצא מן הכלל, כפי
שפירטתי קודם לכן, נראה לי שנכון יהיה להעמיד את הפסד השתכרותה של התובעת עקב התאונה הנדונה (לפי הערכתי) על הסכום של 500, 3ש"ח נטו, לחודש, זאת לגבי התקופה שמן המועד בו היתה התובעת מסיימת באופן רגיל את שירותה הצבאי (אפריל 1995) ועד היום, וביחס לעתיד הייתי מעמיד את שיעור הפסד ההשתכרות של התובעת, גם זאת לאחר שלקחתי בחשבון את כל הנתונים והשיקולים, ללא יוצא מן הכלל, כפי שפורטו לעיל, על הסכום של 500, 4ש"ח נטו לחודש, וזאת לפי הערכתי. מכאן, שביחס לתקופה שמאפריל 1995ועד היום, תקופה של 46חודשים, זכאית התובעת לפיצוי של 000, 161ש"ח (500, 3ש"ח נטו לחודש 46xחודשים). סכום זה של 000, 161ש"ח נושא רבית בשיעור של % 4לשנה לפי אמצע התקופה, רבית זו מסתכמת ב- 343, 12ש"ח.
אשר לעתיד:ו
בשים לב לכך שהתובעת כבת 24לערך כיום, יש לחשב את הפסד השתכרותה לתקופה
של 41שנה, דהיינו, עד הגיעה לגיל 65, ומקדם ההיוון לתקופה זו הוא 282.9034, אם איפוא נכפיל את הפסד ההשתכרות החודשי בסכום של 500, 4ש"ח נטו, במקדם ההיוון הנ"ל, תהא התוצאה 065,273, 1ש"ח.
יא. היזקקות לעזרה:נ
ב"כ התובעת מפנה לאמור בחוות דעתו של הפרופ' א. עורי המציין כי התובעת
זקוקה לצרכי ליווי, עזרה ותמיכה למשך 8- 6שעות ביממה, וכי הליווי איננו בשעות רצופות וצרכי התובעת עשויים להשתנות, למשל, אם תלמד, ואין להוציא מכלל אפשרות צרכי ליווי גדולים יותר.
כמו כן מפנה ב"כ התובעת לעדות הפרופ' א. עורי בעמ' 10לפרוט', שם ציין
שהשעות שהוא קבע הינן בגדר ממוצע לגבי הפעילות שמחוץ לבית, ואין הן מתייחסות
לעיסוקים שבתוך הבית, כל זאת בתנאי שהבית מותאם.
עוד הוסיף הפרופ' א. עורי בעדותו שבעמ' 10לפרוט' שהעוזר שאמור לספק עיסוק זה אינו חייב בהכרח להיות אחות או איש סיעוד.
מומחה השיקום מטעם הנתבעת, הד"ר ראובן לנגר, העריך את עזרת הזולת בחוות
דעתו מיום 14.10.96ב- 16שעות שבועיות.
מומחה השיקום הקודם מטעם התובעת (דהיינו, לפני פרופ' א. עורי), הפרופ' י. שאקו כתב בחוות דעתו מיום 17.10.93שהתובעת עצמאית בפעולות חיוניות יום יומיות כרחצה, הלבשה, העברות מהכסא למיטה ובחזרה, ואכילה, מאידך זקוקה התובעת לעזרת הזולת בכל הקשור לנקיון הדירה וסידורה, קניית מצרכים, כביסה, בשיעור של כ- 3שעות ביום.
ב"כ התובעת מפנה לאמור בעדות התובעת בעמ' 23לפרוט', שם מציינת התובעת,
בין יתר הדברים, שעצמאותה בכל הנוגע לליווי וסיעוד היא בערך % 30בהשוואה לאדם
רגיל, וכן מפנה ב"כ התובעת לאמור בתצהירים של חברותיה של התובעת אשר בתיק
המוצגים מטעם התובעת.
מציין ב"כ התובעת בסיכומיו שאין מקום להתבסס ביחס לתובעת על העסקת עובדים זרים, מוסיף הוא שלפי הצעת המחיר (ג/ 1במוצגי התובעת), והחוזה שבין התובעת לבין דנאל (ג/2) משלמת התובעת (נכון לאותו מועד) סך 260, 22ש"ח לחודש בתוספת מע"מ לחברת "דנאל".
עמדת ב"כ התובעת היא כי רצוי שהתובעת תסתייע בנושא העזרה בחברה שמומחיותה בהעסקת עובדים אלה תוך טיפול, בין היתר, בהפרשות סוציאליות מסודרות בגין המועסקים, כשחברה כזו יכולה לספק שירות טוב ואמין.
בהתבסס על נספח ג/ 1מציין ב"כ התובעת שהצעת חב' דנאל נכון לאותו מועד היא 259, 22ש"ח לחודש (הכוונה להצעת המחיר מיום 15.11.96), ולאחר תוספת מע"מ:ב 043, 26ש"ח לחודש.
בפסקי דין שונים שאליהם מפנה ב"כ התובעת, פסיקת בתיהמ"ש נכון למועד הגשת
סיכומיו של ב"כ התובעת (2.3.97) בפריט זה של סיעוד היתה 000, 17ש"ח לחודש.
עד לתקופה שהחלה התובעת להעסיק את חב' דנאל נזקקה התובעת לעזרת חברותיה, ואף נערך בשנת 1993הסכם בין החברות קרן אביטן ולימור אלוף לבין התובעת, בדבר תשלום 600, 1ש"ח לחודש, לכל אחת מהן, לפי נספח ג' (3) במוצגי התובעת, נכון למחירי .1993ב"כ התובעת מבקש לפסוק לגבי 44החודשים שעד תחילת העסקת דנאל את כפל השכר הממוצע במשק, דהיינו, 520, 10ש"ח לחודש (נכון למועד סיכומיו), ולאחר מכן ממועד העסקת דנאל לפי 043, 26ש"ח לחודש (נכון למועד סיכומיו), בתוספת רבית מאמצע התקופה.
יב. טוען ב"כ התובעת שמעבר להזקקות לעזרת הזולת, בכל הנוגע לליווי,
זקוקה התובעת בנוסף לכך לעזרה בעבודות נקיון הבית, והוא מפנה לדברי הפרופ' א. עורי בחוות דעתו ת/1, שם נאמר כי התובעת זקוקה לעזרה בפעולות הבית שלוש עד ארבע שעות ביום, כשלטענת ב"כ התובעת סיעוד הנכה בליווי איננו כולל את עבודות נקיון הבית. כמו כן מפנה ב"כ התובעת לדברי הפרופ' שאקו בחוות דעתו מיום 17.10.93שם נאמר כי התובעת זקוקה לעזרת הזולת בכל הקשור לנקיון הדירה וסידורה, קניית מצרכים וכביסה, בשיעור של כ - 3שעות ביום.
ב"כ התובעת מציע לפסוק בגין העזרה בנקיון הבית סך של 500, 2ש"ח הן לגבי
העבר (בתוספת רבית) והן לגבי העתיד.
כמו כן מבקש ב"כ התובעת לפסוק לתובעת סכום נוסף של 500, 1ש"ח לחודש בגין העבר, וכן גם בגין העתיד, הואיל והתובעת לא תהא מסוגלת לבשל, להרים כלים, ולהגיע פיזית לכל האביזרים שבמטבח.
בנוסף טוען ב"כ התובעת כי מרשתו זכאית לפיצוי בגין עבודות אחזקת הבית שהתובעת מסוגלת היתה לבצע אלמלא התאונה, כמו למשל, עריכת שולחן, הדחת כלים, וכיוצ"ב, כשב"כ התובעים מעריך את הפיצוי המגיע בסכום של 600, 3ש"ח לחודש, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד.
יג. מאידך מצביע ב"כ הנתבעת בסיכומיו על חוות דעתו של הפרופ' י. שאקו, שהיה המומחה הראשון מטעם התובעת, ואשר קבע כי התובעת עצמאית בפעולות חיוניות יום יומיות, וזקוקה לעזרת הזולת בכל הקשור לנקיון הדירה וסידורה, קניית מצרכים, כביסה, בשיעור של כ- 3שעות ביום. לדעת ב"כ הנתבעת חוות דעת זו אשר ניתנה חודש אחד בטרם שחרורה של התובעת מן השיקום משקפת דווקא את המועד הקריטי ביותר מבחינת צרכי התובעת, דהיינו, את השלב של ההתמודדות הראשונה עם חיים עצמאיים כנכה. לכן, לפי דעת ב"כ הנתבעת, חוות דעתו של הפרופ' שאקו היא דווקא על הצד הגבוה מבחינה כמות השעות הדרושות לתובעת אשר מאז חווה"ד התמקמה במגורים מתאימים.
בנוסף מפנה ב"כ הנתבעת לאמור בחוות דעתו של הד"ר לנגר כי התובעת זקוקה לעזרת הזולת בהיקף של כ- 16שעות בשבוע, וכן מפנה ב"כ הנתבעת לעדות מר גיל בליי, מנכ"ל חברה המספקת ציוד לנכים, שהעיד בעמ' 17- 16לפרוט' אודות כסא העמדה, שבאמצעותו יכול נכה הסובל מפרפלגיה להגיע למצב של עמידה כשהנו קשור לכסא ומתנשא לגובה האישי שלו, וכדברי מר גיל בליי בעמ' 17רישא לפרוט':ו
"הידיים נשארות פנויות כך שאפשר לעבוד איתן, זה לא זז תוך כדי עמידה אלא אפשר להזיז במובן זה שניתן במצב ישיבה לנסוע למקום אחר ושם שוב להעמיד בדרך שתיארתי"
לטענת ב"כ הנתבעת ע"י כך לא יהיה לתובעת קושי לשטוף כלים, לבשל, להפעיל מכונת
כביסה, ועוד עבודות כאלה בבית הכרוכות בעמידה.
בנוסף טוען ב"כ הנתבעת כי פסקי הדין עליהם הסתמך ב"כ התובעים בסיכומיו
מתייחסים למקרים של קוואדרופלגים קשים שבהם יש צורך בסיוע בכמעט כל פעולה יום
יומית.
לדעת ב"כ הנתבעת חוות הדעת של הד"ר ר. לנגר ופרופ' י. שאקו משקפות נאמנה את צרכיה של התובעת ולכן מבקש הוא לקבוע שצרכי התובעת הינם בסדר גודל של 3שעות ביממה בימי חול.
בנוסף מפנה ב"כ הנתבעת לחוות דעתו של עובד סוציאלי, מר יגיל בוגדנובסקי,
מיום 12.1.97, (פרק א' (7) במוצגי הנתבעת) שפירט אופציות העסקה שונות בחוות
דעתו. האופציה של העסקה באמצעות חב' כח אדם לפי 26ש"ח לשעה מגיעה לכדי כ-000, 2ש"ח לחודש, אך לדעת ב"כ הנתבעת אין מקום להזקק לשירותי חברה, הואיל והתובעת יכולה להעסיק עוזרת בעצמה.
האופציה האחרת היא להיזקק לחב' כח אדם לצורך הפניית עובדים ואזי העלות היא 347, 1ש"ח לחודש, גם בכך אין צורך, לדעת ב"כ הנתבעת, הואיל והעזרה לה זקוקה התובעת היא בלתי מקצועית לחלוטין.
האופציה השלישית היא העסקה עצמאית, כשהעלות היא לפי מחירי השוק, ולפי עלות של 20ש"ח לשעה. הסכום החודשי לפי חישובו של ב"כ הנתבעת הוא 584, 1ש"ח לחודש (סיכומיו הוגשו ביום 27.5.97).
ב"כ הנתבעת מציע לפסוק את הסכום הנ"ל של 584, 1ש"ח לחודש בגין עזרה
לתובעת, לעתיד, לפי תוחלת החיים הטבעית בהיוון מתאים, וגם ביחס לעבר החל מן
המועד בו השתחררה התובעת מן השיקום, דהיינו, מאז יום .1.12.93
לדעת ב"כ הנתבעת אין לקחת בחשבון את העובדה שהחל מסוף שנת 1996פנה ב"כ
התובעת לחב' דנאל והתקשר עם חברת דנאל, הואיל ולטענת ב"כ הנתבעת לא היה מקום
להתקשרות זו לצרכי סיעוד מסביב לשעון.
עמדת ב"כ הנתבעת היא שאין לפסוק לתובעת פיצוי נפרד בגין היזקקות לנקיון, בישול, וכן פיצוי בגין שווי עבודות שהתובעת היתה יכולה לבצע בביתה, זאת מן הטעם שהתובעת עצמאית בפעולותיה, ומגבלותיה נעוצות בביצוע מטלות מסוימות בבית.
בגין מגבלות אלו תקבל התובעת פיצוי במסגרת עזרת צד שלישי לפי 18שעות
בשבוע (דהיינו, 3שעות ביום על פני 6ימים בשבוע).
ב"כ הנתבעת טוען כי די בהעסקת אדם שאיננו מקצועי דווקא אשר בעזרתו תוכל התובעת לקבל שירותי נקיון, קניית מצרכים וביצוע אותן עבודות בית המחייבות שימוש ברגליים.
כמו כן מציין ב"כ הנתבעת שהתובעת גם תוכל, לדעתו, לבשל לעצמה לאחר שיותאם לה מטבח המתאים לנתונים שלה וכן תוכל להשתמש בכסא העמדה שלגביו העיד מר גיל בליי.
לדעת ב"כ הנתבעת 18שעות בשבוע אמורות להספיק לאותן פעילויות שלגביהן תהא התובעת זקוקה לעזרה.
יד. לי נראה שכל אחד מבאי כח שני הצדדים הרחיק לכת בעמדתו, כל אחד לפי נקודת מבטו, כמובן.
היקף העזרה לה טוען ב"כ התובעת חורג מגדר הדרוש לתובעת באופן אוביקטיבי,
ומאידך, התיאור העולה מתוך סיכומיו של ב"כ הנתבעת אופטימי במידה ניכרת.
מקובל עליי שאין לפסוק לתובעת פיצוי על בסיס העסקת עזרה באמצעות חברת כח
אדם. אני מפנה לדברי בית המשפט העליון ב-ע"א 2801/96אל על נגד אלברט יפרח (טרם פורסם), פסק דין מיום 18.8.98, שם כותב כב' השופט ת. אור, בעמ' 11סיפא - עמ' 12של פסק הדין:נ
"עוד מתברר, שהעסקת חב' כח אדם דרך קבע מייקרת בצורה משמעותית ביותר את העלות. דבר זה בולט במיוחד במקרה הנדון. מסתבר שבנו של התובע, הגר עימו, הוא שממלא את עבודת משמרת הלילה. במשמרת זו כל התפקיד, כמעט, הוא לסייע לתובע כשהוא צריך לשנות תנוחה בלילה.
בנו של התובע עשה זאת גם קודם שהחלה העסקת עובדים באמצעות חב' כח אדם, אך מרגע שזו החלה לספק מטפלים לתובע, החלה זו גם "להעסיק" את הבן, וזה זוכה במשכורת גבוהה, אותה לא שיער שיקבל בעבור אותה עזרה אשר הוא מגיש לאביו עימו הוא גר..... אין בכוונתי לאמר שאין הבן זכאי לתמורה בגין היותו חייב להשאר להשגיח על אביו, ואף לטפל בו כשנדרש הדבר. אך הכנסת עבודתו זו, אשר היתה יכולה להתבצע ביחסים ישירים שלו עם אביו, למסגרת עבודה שמספקת חב' כח אדם והגדלה ניכרת של העלות עקב כך, אינה מוצדקת". (ההדגשה שלי - י.ג.).
באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 5.3.96את עלות הסיעוד של צד
שלישי בסכום של 000, 14ש"ח לחודש, בגין שלוש משמרות משך 24שעות היממה. בעמ'
12של פסק הדין הנ"ל קבע ביהמ"ש העליון שיש להפחית את הסכום ולהעמידו בדרך
האמדן על 000, 9ש"ח לחודש, הן לעבר, הן לעתיד.
ב-ע"א 6431/96+ 6560/96אן-בר זאב ואח' נגד קרנית (טרם פורסם), פסק דין
מיום 4.8.98, המדובר היה בנערה ילידת 5.11.1971שנפגעה פגיעה נוירולוגית קשה
בתאונת דרכים, נותרה נכה בשיעור % 100כשעיקר הנזק בתחום המנטלי, זאת עקב חבלה קשה בראש שגרמה לנזק מוחי בלתי הפיך. (עיין, למשל, המתואר בעמודים 4- 2של פסק הדין).
באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 25.6.96כי התובעת זקוקה למלווה אחד שיגור בביתה, ולרבות מחליף בסופי שבוע ולמקרה של מחלה, והעריך את הפיצוי בסכום של 000, 11ש"ח לחודש.
בית המשפט העליון ציין (עמ' 11של פסק הדין) על יסוד קביעותיו של פרופ' י. שאקו כי התובעת משרתת עצמה בכל הפעולות היום יומיות, היא זקוקה לעזרה מסוימת בעבודות הבית, בנוסף לכך כושר השיפוט שלה לקוי ולכן היא זקוקה לליווי, ואין המדובר בליווי מקצועי הדורש מיומנות מיוחדת.
העלות החודשית בגין ליווי כפי שקבע שם ביהמ"ש המחוזי היתה בערך 500, 12ש"ח לחודש, עבור ליווי, נכון למועד מתן פסק הדין בביהמ"ש העליון, וכב' השופט ת. אור בפסק דינו העמיד סכום זה על 000, 8ש"ח לחודש (עמ' 11סיפא של פסה"ד).
טו. בעניננו נראה לי על יסוד כל הנתונים כפי שהובאו בפניי, כעולה מעדותה של התובעת, וכעולה מעדות פרופ' א. עורי, והאמור בחוות דעתו, וכן בחוות הדעת של הד"ר ר. לנגר ופרופ' י. שאקו, וכלל המסמכים כפי שהובאו בפניי, שהתובעת זקוקה לעזרת הזולת באותן פעולות המחייבות הפעלה של הרגליים, פעולות שבהן מוגבלת התובעת מחמת נכותה, וכן זקוקה התובעת לעזרה בחלק מן העבודות הכרוכות בניהול ואחזקת הבית.
נראה לי כי יש להעריך את השווי הכספי של עזרה זו בסכום של 500, 6ש"ח לחודש,
על דרך אמדן והערכה, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים שהביאו בפניי באי כוחם של שני הצדדים, וזאת הן לעבר (החל ממועד שחרורה של התובעת מבית החולים), והן לעתיד.
התובעת שוחררה מביה"ח ביום 12.12.93כך שביחס לתקופת העבר זכאית התובעת
לפיצוי בסכום של 500, 6ש"ח לחודש, לתקופה של 62חודשים.
500, 6ש"ח 62xחדשים = 000, 403ש"ח.
על כך יש להוסיף רבית בשיעור של % 4לשנה, לפי אמצע התקופה, רבית זו מסתכמת בסכום של 643, 41ש"ח.
הלוח הסטטיסטי שצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת, פרק ד', מצביע על כך שתוחלת
החיים הרלוונטית לגבי התובעת, שהיא כבת 24כיום, הינה 55.6שנים, ומקדם
ההיוון הוא 324.166334, כך שהפיצוי המגיע ביחס לעתיד הוא:ב
500, 6ש"ח לחודש xמקדם היוון 433661.423 = 081,107, 2ש"ח.
טז. לענין הניידות:ו
התובעת זקוקה עקב נכותה ומגבלותיה להשתמש ברכב מחמת העדר אפשרות לעשות שימוש ברגליה בגין נכותה. ביום 19.9.96רכשה התובעת מכונית שברולט קורסיקה בסכום של 133, 104ש"ח, נספח י' במוצגיה של התובעת.
התובעת קיבלה מן המוסד לביטוח לאומי (מוצג י' למוצגי התביעה) הלוואה עומדת בסכום של 700, 47ש"ח לפי רכב יציג בגודל של 1800סמ"ק עם הגה כח.
רופא השיקום ד"ר ר. לנגר מטעם הנתבעת קבע בחוות דעתו שהתובעת לא תוכל
לנסוע בתחבורה ציבורית, אך תוכל לנהוג ברכב מתאים לפי קביעת המכון לבטיחות
בדרכים, וכי מומלץ גגון לאחסנת העגלה בזמן הנסיעה.
הפרופ' י. שאקו קבע בחוות דעתו מיום 17.10.93כי התובעת תזדקק לניידותה
למכונית פרטית מותאמת לנכותה עם מתקן להעלאת כסא הגלגלים על הגג וכי עד לקבלת
המכונית תזדקק התובעת להסעה במונית רחבה או מיניבוס.
הפרופ' א. עורי קבע בחוות דעתו, ת/1, כי התובעת תזדקק למכונית אישית
מתאימה לנכה במצבה, אפשרות כניסה ויציאה, ישיבה נוחה, ואפשרות לאחסון הכסא.
ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי יש לפצות את התובעת לפי הרכב אשר נוח לתובעת, דהיינו, מכונית אמריקאית פונטיאק גרנד פרי, 3100סמ"ק, שלגביה נתן מר משה קצין חוות דעת, ת/5, עמ' 4בסוף העמוד, וכן נספח .3
האלטרנטיבה האחרת היא פיצוי לפי הרכב היציג ( 1800סמ"ק) שאותו רכשה
התובעת, אך זאת מחוסר ברירה.
ב"כ התובעת מציין שהפיצוי הכולל לפי האלטרנטיבה של המכונית האמריקאית הינו 200, 601ש"ח, ולפי הרכב שנרכש בפועל 324, 457ש"ח.
יש להוסיף ביחס לעבר את עלות האחזקה החודשית בסכום של 164, 1ש"ח לחודש (נכון למועד סיכומי ב"כ התובעת 2.3.97) ביחס לתקופה שהחל ממועד רכישת הרכב ע"י התובעת (19.9.96) כשלגבי התקופה שעד רכישת הרכב, נסעה התובעת במוניות.
לטענת ב"כ התובעת אין להפחית את הפיצוי בגין העובדה שבמציאות של היום יש רכב לתושב ממוצע במדינת ישראל, הואיל ומבחינת התובעת הרי זקוקה היא לרכב שישרת רק אותה. וכן טוען ב"כ התובעת כי יש להעמיד לרשות התובעת את הרכב הנוח עבורה ושאותו גם מקובל לתת כיום לנכי צה"ל.
ב"כ הנתבעת מתבסס לעומת זאת על חוות דעתו של מר בועז מוגילבקין מיום
21.12.94, נספח א' 1במוצגים שמטעם הנתבעת, כשהוא מתבסס על מכונית ייצוגית לנכה, פורד מונדאו 1800סמ"ק, אוטומטית או פיג'ו 405(עמ' 5בחווה"ד של מר מוגילבקין).
לטענת ב"כ הנתבעת גם אלמלא רכשה התובעת רכב כלל, היו מסתכמות הוצאותיה
בגין נסיעה בתחבורה ציבורית בסכום של 306ש"ח לפי תחשיבו של מר קצין (נ/1) נכון למחירון מיום 1.8.96, כשסכום זה, מהוון לפי תוחלת חיי התובעת, מגיע ל-380, 100ש"ח. לדעת ב"כ הנתבעת יש להפחית סכום זה מן הפיצוי המגיע לתובעת בגין ניידות, כמו כן יש לקחת בחשבון שימוש במוניות. טוען ב"כ הנתבעת שכל בעל הכנסה ממוצעת שאינו מחזיק רכב ישתמש מידי פעם במוניות. יתר על כן, התובעת צפויה היתה להגיע למצב כלכלי סביר ולכן הדעת נותנת שהיתה רוכשת מכונית לעצמה.
ממשיך ב"כ הנתבעת וטוען שבמסגרת תביעת נזיקין יש לפצות רק בגין הוצאות הנסיעה העודפות, זאת הן ביחס לדיור והן ביחס לניידות, לכן לדעת ב"כ הנתבעת יש מקום לפצות את התובעת בגין ניידות בפיצוי גלובלי של 000, 120ש"ח (נכון למועד סיכומיו מיום 27.5.97).
יז. נראה לי שיש מקום לפצות את התובעת לפי הרכב היציג שאושר לה (1800
סמ"ק).
נראית בעיניי הדרך שנקטה בענין זה חברתי כב' השופטת ב. גילאור בתיק אזרחי (מחוזי חיפה) 504/88, גאולה בן עטר ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ (למיטב ידיעתי טרם פורסם), פס"ד מיום 18.4.96המצורף לסיכומי ב"כ התובעת.
כב' השופטת ב. גילאור קבעה שם בעמ' 25של פסק הדין:
"אין חולק כי כיום מהווה המכונית אביזר הכרחי לתובעת, ובלעדיה נשללת ממנה האפשרות לנוע מחוץ לביתה. המכונית משמשת לה תחליף לרגליה, ומקנה לה חופש תנועה יחסי. עקב מצבה יש לראות במכונית משום מכשיר אישי, המיועד לצרכיה הבלעדיים".
באותו מקרה קבעה כב' השופטת ב. גילאור כי התובעת זכאית למלוא הפיצוי בגין
רכישת הרכב לו היא זקוקה, בניכוי הלוואה עומדת, ואילו ביחס לעלות החודשית של
אחזקת הרכב, זכאית התובעת לפיצוי בשיעור של %80, בשים לב לכך שלמשפחה היתה מכונית עוד לפני יום התאונה, כך שהיו לתובעת שם הוצאות אחזקת רכב גם עובר לתאונה.
בעניננו יש לקחת בחשבון שבשלב מסוים היתה התובעת מגיעה, בזכות עבודתה, למצב שבו היה עומד רכב לרשותה גם אלמלא התאונה, מכאן שהיה על התובעת לשאת בשלב מסוים, גם אלמלא התאונה, בעלות של אחזקת רכב או להשתתף בעלות אחזקת רכב (בהנחה שהרכב שהיה עומד לרשותה היה מכונית של המשפחה), מאידך, עקב התאונה נקלעה התובעת למצב שבו נשללת ממנה האפשרות לנוע מחוץ לבית, והמכונית משמשת לה תחליף לרגליה עקב נכותה. לכן נראה לי שגם במקרה שבפנינו זכאית התובעת ל-% 80מעלות אחזקת הרכב.
עיינתי בחוות הדעת של מר קצין, בכל הנוגע לעלות ניידות, ת/5, ובחוות הדעת של מר מוגילבקין מטעם הנתבעת. חוות הדעת של מר מוגילבקין היא מיום 21.12.94, ואילו חוות הדעת של מר קצין המעודכנת יותר, היא מיום 10.9.96, ת/ .5אני מקבל את עקרון החישוב שלפי חוות דעת מר קצין.
עלות הרכישה בחוות הדעת של מר קצין מתבססת על מחיר מכונית פג'ו 405, 1800סמ"ק, עם תיבת הילוכים אוטומטית ועם הגה כח. רכישה זו מסתכמת ב-000, 98ש"ח ליום .1.5.96
בפועל רכשה התובעת ביום 19.9.96מכונית שברולט קורסיקה בסך 133, 104ש"ח.
בשים לב להפרש הקטן נראה לי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בהתאם לרכב שרכשה בפועל,
ומסכום זה יש להפחית את ההלוואה העומדת בסך 700, 47ש"ח.
היתרה היא: 433, 56ש"ח. סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה למדד מיום 19.9.96(מדד אוגוסט 1996) ועד היום מגיע ל-943, 66ש"ח, על כך יש להוסיף רבית בשיעור של % 4לשנה מיום 19.9.96ועד היום שמסתכמת ב: 471, 6ש"ח, כך שהפיצוי המגיע לתובעת בגין רכישה ראשונה של רכב הוא: 414, 73ש"ח.
יח. לפי חישובו של מר משה קצין בחוות הדעת, ת/5, העלות החודשית למכונית יציגה, 1800סמ"ק, אוטומטית עם הגה כח, היא: 069, 1ש"ח, זאת על בסיס 000, 1ק"מ לחודש. על כך יש להוסיף אחזקת מעלון, 25.17ש"ח לחודש, ואחזקת מנגנון יד 26.77ש"ח לחודש, וביחד: 121, 1ש"ח לחודש.
הואיל וחוות הדעת, ת/5, היא מתאריך 10.9.96, יש לשערך את הסכום הנ"ל ממדד
ידוע יולי 1996עד היום, כך שסכום האחזקה החודשית, לפי 1000ק"מ לחודש, הינו
הסכום המשוערך של 335, 1ש"ח לחודש.
התובעת זכאית על יסוד מה שציינתי קודם לכן, לפי דעתי, ל- % 80מסכום זה, דהיינו, התובעת זכאית לעלות אחזקת רכב לפי 1000ק"מ לחודש בסכום חודשי של: 068, 1ש"ח לחודש.
מאז מועד רכישת רכב השברולט קורסיקה ע"י התובעת (19.9.96) ועד היום, חלפו 29חודשים, כך שהתובעת זכאית לפיצוי בסכום של:
068, 1ש"ח לחודש 29xחודשים = 972, 30ש"ח.
סכום זה נושא רבית בשעור של % 4לשנה, לפי אמצע התקופה, דהיינו, 549, 1ש"ח. אשר לעתיד:
לפי תוחלת חייה זכאית התובעת לפיצוי בגין % 80מעלות האחזקה החודשית של
הרכב כשמקדם ההיוון לעתיד לפי תוחלת החיים (דהיינו, לעוד 55.6שנה), הוא
324.166334כך שהפיצוי המגיע לתובעת ברכיב זה יהא:
068, 1ש"ח לחודש xמקדם היוון 433661.423 = 210, 346ש"ח.
בנוסף זכאית התובעת לפיצוי בגין הוצאות נסיעה במוניות לתקופה מאז השתחררה מבית החולים (12.12.93) ועד המועד בו רכשה את הרכב (19.9.96) ואני מעריך את הפיצוי המגיע לתובעת בגין רכיב זה לפי אומדן בסכום גלובלי של 000, 15ש"ח.
יט. דיור:
פרופ' א. עורי קובע בחוות דעתו מיום 26.7.96, מוצג ת/1, כי התובעת זכאית
ל"דירה המותאמת לניידות בכסא גלגלים, כלומר, פתחים רחבים, שירותים מותאמים, מיזוג אויר מלא לחום ולקור, בבית צמוד קרקע או בבית דירות עם מעלית" הפרופ' י. שאקו, שנתן תחילה חוות דעת מטעם התובעת, ביום 17.10.93(דהיינו, בטרם השתחררה ממחלקת השיקום של בית החולים) כותב בחוות דעתו עמ' 2:
"התובעת זקוקה לדירה בקומת קרקע או מצוידת במעלית עם גנרטור. בדירה פתחי החדרים רחבים למעבר כסא הגלגלים. הרחצה תיעשה בחדר רחצה מרווח, מותאם לצרכיה כשהיא יושבת בכסא והמים קולחים מעליה.
בדירה יש להתאים המטבח כך שתוכל לתפקד בו בכסא גלגלים".
רופא השיקום מטעם הנתבעת הד"ר ראובן לנגר כותב בחוות דעתו מיום 14.10.96כי
התובעת זקוקה ל:
"דירה בקומת קרקע או עם מעלית. גישה נוחה עד לרכב חונה. מעברים ופתחים מתאימים לעגלת נכים. שירותים ומקלחת מתאימים לכסא גלגלים. מיזוג אויר בכל החדרים היכן שהתובעת תשהה".
ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לעדותה של התובעת בעמ' 22לפרוט', כשהיא מתארת את הדירה הראשונה השכורה בה שהתה בקרית משה, דירה בת שניים וחצי חדרים, עם שתי מדרגות בכניסה לבית, כשגם לאחר השיפוץ הדירה לא התאימה לה, בשים לב לשתי המדרגות, ולא היתה לה עצמאות מינימלית להכנס לבית.
בעמ' 24לפרוט' הסבירה התובעת בחקירה נגדית לגבי הדירה השכורה הראשונה:
"אני לא הייתי מודעת מה זה לחיות על כסא גלגלים, וכל פעם שגיליתי דברים וראיתי שהיא לא מתאימה לי, היו שתי מדרגות בכניסה לבית ולא יכולתי להכנס לביתי".
בהמשך הוסיפה והסבירה התובעת שהשכנים אמרו תחילה שיעשו רמפה, אך לאחר מכן לא הסכימו הואיל והדבר יקלקל את צורת הבנין.
לאחר מכן עברה התובעת לדירה מרווחת יותר ברחוב דיסקין בירושלים (בנושא זה התנהל דיון במסגרת בקשה לתשלום תכוף בהמרצה 94/2454בפני כב' השופטת ב. גילאור), כשדירה זו מרווחת יותר, יקרה יותר (התובעת שילמה עבורה 050, 1דולר לחודש כשחדר אחד מתוכה סגור דרך קבע - עמ' 24לפרוט').
בעמ' 25רישא לפרוט' מציינת התובעת שבדירה הנ"ל יותר נעים לה לגור, אך גם לגבי דירה זו יש לתובעת קשיים הואיל ופתחי הדלתות צרים והיא נתקלת בהם בידיים, חדר השינה קטן וקשה לתובעת לתמרן כדי להגיע למיטה, המקלחת צרה ואיננה בטיחותית.
התובעת מעונינת להגיע לדירה מושלמת מבחינת הכל, מבחינת בטיחות. (עמ' 22
סיפא לפרוט').
כ. ב"כ התובעת מתבסס בסיכומיו על חוות דעתו של המהנדס מר יהושוע מועלם מיום 9.12.96, המציין כי הדירה שהתובעת מתגוררת בה בקרית וולפסון בירושלים היא דירת ארבעה חדרים (חדר אחד נעול), אך שטחה שהינו כ- 148מ"ר נטו תואם דירת מגורים בת 6חדרים, ומדובר בדירה בסטנדרט גבוה.
מר מועלם מציין בחוות דעתו כי התובעת זקוקה (לאור שיחתו עם התובעת והאמור
בחוות הדעת הרפואיות) לדירה בת כ- 5חדרים בשטח של כ- 130מ"ר שתכלול סלון ופינת אוכל, חדר שינה לתובעת, חדר שינה למלווה, ממ"ד שיכול לשמש גם כחדר טיפולים, חדר כביסה, חדר ילדים (עתידי) או לארוח בני משפחה, מטבח, אמבטיה ושירותים מרווחים, חדר בית כסא לנכים, מחסן קטן, שטחים נוספים בגין מרפסות ומסדרונות, ומיזוג אויר מלא לדירה.
לאחר שבחן את החלופות השונות מציע מר מועלם את החלופות הבאות:
רכישת בית פרטי ישן צמוד קרקע בשטח של כ- 100מ"ר, השלמת בניה עד לשטח ברוטו של כ- 125מ"ר, וביצוע התאמות ושיפוצים בשטח הבנוי הקיים של עד 100מ"ר, כשעלות ההתאמה מוערכת בכ-000, 30דולר, וסה"כ רכישת הבית +התאמות לתוספת שטח מסתכמת ביחד בכ-000, 525דולר.
חלופה אחרת המוצעת ע"י אינג' מועלם בחוות דעתו היא רכישת דירת מגורים של 5חדרים "יד שניה" בעלות ממוצעת של כ-000, 342דולר, כשהוצאות ההתאמה מסתכמות ב-000, 35דולר לפי נספח לחוות הדעת, ועוד 000, 18דולר הוצאות נלוות וביחד כ-000, 395דולר.
חלופה נוספת המוצעת ע"י אינג' מועלם היא רכישת דירת מגורים חדשה של חמישה חדרים עם מעלית, תוך לקיחה בחשבון של הזמנת תוספות שונות, וכן השלמת מערכת מיזוג מרכזית. בחלופה זו מדובר על הוצאה של 000, 490דולר.
ב"כ התובעים סבור שעמדת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי אצל המהנדס מר משה כץ והשמאית גב' נאוה סירקיס, יש בה כדי לקפח את התובעת, שכן חוות דעת זו לוקחת בחשבון תוספת של 19מ"ר בלבד, למילוי הפונקציות של דירת יחיד מלפני התאונה.
עלויות נוספות אלה מסתכמות ב-000, 19דולר + מע"מ לגבי דירה בשלבי בניה
ו-000, 24דולר + מע"מ כשמדובר בדירה קיימת.
לדעת ב"כ התובעת תוספת הדיור לה זקוקה התובעת מחייבת פיצוי בסכום משמעותי.
לדעת ב"כ התובעת הפיצוי הנכון יהיה מחצית הסכום הממוצע העולה משלוש החלופות השונות שבחוות דעת המהנדס מר מועלם, הממוצע הוא 000, 470דולר, כך שהמחצית שאותה מבקש ב"כ התובעת לפסוק, בשקלים, לפי השער היציג נכון למועד סיכומיו, הינה: 250, 787ש"ח.
כא. הנתבעת מצידה מתבססת על חוות דעתו של המהנדס מר משה כץ מיום 27.12.96, המסביר בעמ' 4של חוות דעתו כי התובעת זקוקה לדירה הגדולה ב - 19מ"ר נטו לעומת דירה אחרת שאמורה למלא פונקציות של דירת יחיד לפני התאונה.
האפשרות האחת היא קניית דירה קיימת וביצוע השינוים המתחייבים מן הצורך להתאמתה לדירת נכה המרותק לכסא גלגלים. האפשרות האחרת היא קניית דירה בבנין הנמצא בשלבי בניה התחלתיים של בניית שלד, ותכנון הדירה לפי הצרכים המיוחדים. לדעת הנתבעת אפשרות זו מועדפת לצורך תכנון וחלוקה פנימית של הדירה להתאמתה מבחינה תפקודית לצרכי התובעת.
בדרך האחת של התאמת דירה בשלבי בניה יש לקחת בחשבון, לפי המהנדס מר משה
כץ, תוספת עבור שטח בניה של 22מ"ר ברוטו, בעלות של 500, 16דולר ועוד 500,2
דולר אביזרים, וביחד: 000, 19דולר + מע"מ, ואילו העלות של שינויים ושיפוצים
להתאמת דירה קיימת מסתכמת ב-000, 24דולר בתוספת מע"מ.
בנוסף מתבססת הנתבעת על חוות דעתה של השמאית גב' נאווה סירקיס מיום 8.1.97, אשר בחנה מחירי רכישה ודמי שכירות בגין דירות בנות 3ו- 3חדרים בסמוך לסביבת מגוריה של התובעת, שהתגוררה לפני התאונה בשכונת עיר גנים בירושלים, תוך דגש על כך שהדירות תהיינה תואמות למגורי נכה המרותק לכסא גלגלים. את חוות דעתה הכינה גב' סירקיס כשבפניה חוות הדעת של אינג' משה כץ מיום .27.12.96
בכל הנוגע לרכישת דירות יד שניה הרי מחיר דירת שלושה חדרים בעיר גנים הינו לפי חוות דעתה של גב' סירקיס, 000, 140דולר, ודירת יד שניה - 000, 155דולר.
בשכונות אחרות המחירים עולים מ-000, 165דולר ועד 000, 210דולר, לגבי דירות שלושה חדרים, ומ-000, 190דולר עד 000, 235דולר לגבי דירות 3חדרים. מסקנת השמאית גב' סירקיס היא שקיימת כדאיות רכישה והתאמה של דירות יד שניה על פני רכישת דירה חדשה, והתאמתה בשלבי הבניה לצרכי נכה.
בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעת שהסכום הנדרש מטעם התובעת משקף עלות מלאה של רכישת דירה בת שלושה חדרים. עמדת הנתבעת היא שההלכה הפסוקה קובעת שיש לפצות את הנפגע רק בגין ההפרש הכספי אשר כרוך בהחלפה או התאמת הדירה.
לענין זה מפנה ב"כ הנתבעת, בין היתר, גם לפסק דינו של כב' השופט ד"ר ד.
ביין ת.א. 646/92קלינה גורטבוי נגד המגן, פס"ד מיום .4.11.96
מוסיף ומציין ב"כ הנתבעת שעובר לתאונה התגוררה התובעת בבית הוריה, אך התענינה במגורים מחוץ לבית, וכן היתה גרה אצל חבר או חברות ללא תשלום שכר דירה, והיתה לה כוונה, לאחר שהיתה מסיימת את הצבא, לשכור דירה, לכן, כך טוען ב"כ הנתבעת, מגוריה הנוכחיים של התובעת בדירה שכורה משקפים את מצב הדיור שלה, גם אלמלא התאונה, ולכן, זכאית התובעת בגין תקופת ההתארגנות בלבד, לאחר שחרורה מן השיקום, לפיצוי השווה ל- 6חודשי שכירות, לפי 500דולר ארה"ב.
לגבי ביצוע ההתאמות מציין ב"כ הנתבעת כי החלופה היקרה יותר של ביצוע התאמות בדירה קיימת, לפי חוו"ד אינג' משה כץ, מסתכמת ב -000, 24דולר בתוספת מע"מ.
הפרש המחיר בין דירה בת שלושה חדרים יד שניה, לבין דירה בת 3חדרים יד
שניה, הינו של 000, 15דולר, ולכן, כך טוען ב"כ הנתבעת, גם אם נכפיל הפרש זה
וננצל את מלוא השטח של החדר הנוסף להתאמת הדירה לצרכיה של התובעת נמצא כי
העלות היא בסדר גודל של העלות בה נקב המהנדס מר כץ.
לגבי חוות הדעת של מר מועלם מציין ב"כ הנתבעת כי זו כוללת חדר שינה
למלווה, חדר ילדים וחדר טיפולים, שאינם קשורים לצרכיה של התובעת עקב התאונה, וכמו כן כוללת חוות דעתו של מר מועלם מרכיבים כמו מיזוג אויר, אשר חופפים פריטי נזק עצמאיים, ומעבר לכך מתייחס מר מועלם לעלויות בשכונת יוקרה.
כב. בפסק דינו שבתיק ת.א. 92/646, בימ"ש מחוזי חיפה, שאותו כבר הזכרתי קודם לכן, ציין כב' השופט ד"ר ד. ביין שאין הצדקה כי הנתבעים ישאו במלוא המחיר של דירה חדשה, הואיל והפיצויי נועד להעמיד את הנפגע ככל האפשר במצב בו היה שרוי אלמלא התאונה (עמ' 20של פסה"ד).
באותו מקרה מדובר היה בעולה חדשה שהתגוררה בשכירות בדירה בת 4חדרים,
וביהמ"ש העריך שם כי היא היתה מסתפקת באופן רגיל ברכישת דירה של שלושה חדרים, אך עקב נכותה זקוקה היא לחדר אחד נוסף, ולכן זכאית התובעת שם לרכישת דירה בת 4חדרים, וביהמ"ש פסק לה פיצוי בגין רכישת חדר וכן הוצאות בגין התאמת הדירה לצרכיה, ובנוסף בגין הקדמת המעבר משכירות לרכישת דירה. (עמ' 21של פסק הדין).
בפסק דין שבתיק ת.א. 504/88גאולה בן עטר ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ (פסק דין מיום 18.4.96) דנה כב' השופטת ב. גילאור בענינה של תובעת ילידת 1942שעקב תאונת דרכים סבלה משיתוק הגפיים התחתונות ואבדן שליטה על הסוגרים כשנכותה % .100נקבע באותו ענין כי התובעת זקוקה לעזרה גם בהעברה מן הכסא למיטה, מן המיטה לכסא, ושינוי תנוחה בלילה כל שלוש שעות למניעת פצעי לחץ, וכן שאי אפשר להשאיר את התובעת בגפה.
כב' השופטת ב. גילאור קבעה באותו מקרה שהתובעת אינה יכולה להתגורר בדירה
בשטח של 110מ"ר וכי היא זקוקה לתוספת שטח של כ- 50מ"ר מעבר לגודל הדירה
שרכשה לפני התאונה, ולכן נפסק לזכותה ההפרש בין דירה בשטח 115מ"ר לדירה בשטח
של 165מ"ר, וכן פיצוי בגין התאמת הדירה לנכות.
כג. מהתם להכא:
עד לתאונה התגוררה התובעת אצל הוריה או שהתגוררה אצל חבר או חברות ללא
תשלום שכר דירה.
נכון הוא שהתובעת התכוונה לאחר שהיתה מסיימת באופן רגיל את שרותה הצבאי (אפריל 1995), להתגורר בשכירות, דהיינו, שלא בבית הוריה, אך התאונה היא שגרמה לכך שהתובעת נאלצה לשכור דירה שתהיה נוחה מבחינתה לגישה, בהיותה מרותקת לכסא גלגלים, על מנת שתהא לתובעת אפשרות מתאימה לצאת מן הדירה ולחזור לדירה, וכן על מנת שהדירה תתאים מבחינת המעברים, המשטח והאביזרים שבה לנכותה.
הדירה הראשונה שנשכרה בקרית משה, בהוצאה של 600דולר ארה"ב לחודש, לתקופה מינואר עד דצמבר 1994, לא התאימה, בסופו של דבר, לתובעת מבחינת אפשרות הגישה (מדרגות שהפריעו לה), ולכן עברה התובעת לאחר מכן לדירה בקרית וולפסון שם עלות דמי השכירות היא כ-000, 1דולר ארה"ב לחודש. נראה לי כי התובעת זכאית להחזר דמי שכירות בגין הצורך לשכור דירה שתתאים לצרכיה, שכן עקב התאונה נקלעה התובעת למצב בו היתה זקוקה לדירה שתאפשר לה גישה מתאימה ובטוחה, ושתאפשר לה תנועה במעברים שבתוך הדירה בהיותה רתוקה לכסא גלגלים, ונשללה ממנה האפשרות שעמדה לרשותה בעבר, דהיינו, להחליט בעצמה האם מעדיפה היא להתגורר בבית הוריה או אצל חברות או בכל מקום אחר כבחירתה. ב"כ הנתבעת טוען שהתובעת היתה בכל מקרה שוכרת דירה לאחר שירותה הצבאי, ולכן לטענתו, אין התובעת זכאית אלא לשישה חודשי שכירות לפי 500דולר לחודש לתקופת ההתארגנות.
אינני מקבל טענה זו הואיל ולדעתי התובעת נקלעה למצב שבו היתה זקוקה לדירה שתאפשר לה גישה מתאימה, וכן אפשרות מעבר בתוך הדירה, בהיותה רתוקה לכסא גלגלים. נכון הוא שהתובעת אמרה בעדותה שהיא התכוונה להתגורר בשכירות לאחר שירותה הצבאי, אך אינני בטוח שהתובעת היתה אכן מממשת את רצונה מיד לאחר השחרור מן השירות הצבאי. יתכן והתובעת היתה ממשיכה, בדרך זו או אחרת, להתגורר בבית הוריה, או עם חבר או חברות, כפי שעשתה בסמוך לגיוסה, והרי באותה תקופה התובעת לא שילמה דמי שכירות גם בשעה שגרה, לפי דבריה, אצל חבר או חברות.
ציינתי שביום 1.1.95עברה התובעת להתגורר בדירה מרווחת בסטנדרט גבוה בקרית וולפסון, בהוצאה של 000, 1דולר ארה"ב לחודש. במסגרת הדיון בתשלום התכוף, בהמרצה 2454/94, קבעה כב' השופטת ב. גילאור בפסק הדין מיום 19.2.95בנוגע לתשלום תכוף (עמ' 41) שדמי השכירות שאותם חויבה הנתבעת לשלם יסתכמו ב- 750דולר ארה"ב לחודש, בשים לב לעובדה שמדובר בדירה גדולה, ושניתן היה להשכיר חדר או חלק מן הדירה לאחרים כך שתהא השתתפות בהוצאות השכירות, וכך היו הדברים נעשים גם אלמלא הנכות.
כד. שיקולים אלה כפי שפורטו לעיל בפסק דינה של כב' השופטת ב. גילאור
במסגרת התשלום התכוף, נכונים גם ביחס לפסק הדין הסופי.
אינני סבור שניתן להסתפק בפיצוי לתקופה של 6חודשי שכירות בלבד לפי עמדת ב"כ הנתבעת, שמציע תקופה זו לצורך התארגנות. לדעתי, זכאית התובעת לפיצוי בגין עלות השכירות מיום 1.1.94כדלקמן:
החזר דמי שכירות לתקופה מיום 1.1.94עד 30.12.94: 600דולר ארה"ב לחודש x 12חודשים = 200, 7דולר.
החזר דמי שכירות לפי 750דולר ארה"ב לחודש לתקופה מיום 1.1.95עד פברואר
1999(כולל), 50חודשים 750xדולר ארה"ב = 500, 37דולר ארה"ב.
סה"כ דמי השכירות הדולריים: 700, 44דולר ארה"ב.
ערכם בשקלים לפי שער יציג של 4.065ש"ח לדולר = 706, 181ש"ח.
סכום זה נושא רבית בשעור של % 4לשנה, לפי אמצע התקופה, אשר מסתכמת
ב: 776, 18ש"ח.
כה. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של אינג' יהושוע מועלם מטעם התובעת, אינג' משה כץ מטעם הנתבעת, והשמאית נאוה סירקיס מטעם הנתבעת, ולאחר שלקחתי בחשבון את צרכיה של התובעת אשר נובעים מנכותה, כפי שנובע מחוות הדעת הרפואיות, מעדותה של התובעת, וממסמכים נוספים שהוגשו, נראה לי כי התובעת זקוקה לתוספת ניכרת בשטח דירת המגורים שיהא עליה לרכוש על-מנת שדירת מגורים זו תהא תואמת לצרכים הנובעים מנכותה של התובעת, ולמילוי הפונקציות השונות הדרושות לקיום חיי יום-יום סבירים ונאותים על-פי המגבלות הנובעות מנכותה והיותה מרותקת לכסא גלגלים.
את העלות הגבוהה יותר הנובעת מן הצורך לרכוש דירה קיימת בקומת קרקע או בבית
עם מעלית, שיהא בה שטח נוסף אשר יתאים לצרכים הנובעים מנכותה של התובעת
ולמילוי הפונקציות השונות הדרושות לה, אני מעריך על דרך האומדן בסכום בשקלים
השווה בערכו ל-000, 45דולר ארה"ב.
בנוסף לכך יש לקחת בחשבון הוצאות התאמה ושינויים של הדירה הקיימת, כגון
פירוק מחיצות פנים ועבודות פנים שונות.
המהנדס יהושוע מועלם מטעם התובעת מעריך הוצאה זו בעמ' 13של חוות דעתו [נספח עלויות] בסך של 000, 35דולר ארה"ב, אך יש לציין שהוא כולל בכך גם מיזוג אויר כשלגבי רכיב זה קיימות הרי חוות דעת נפרדות.
המהנדס משה כץ מטעם הנתבעת מעריך בחוות דעתו את עלות השינויים והשיפוצים
להתאמת דירה קיימת בסכום של 000, 24דולר ארה"ב בתוספת מע"מ.
בסיכומיו, עמ' 11, מציין ב"כ הנתבעת שחלק מן הפריטים ברשימת השינויים של המהנדס מועלם, ביחס לדירה קיימת, איננו רלבנטי, או שאינו שייך לראש נזק זה (כגון מיזוג), ואם מפחיתים פריטים אלה מן הרשימה של המהנדס מועלם תהא התוצאה נמוכה אף מזו שמציע המהנדס מר כץ, אך מכל מקום מציעה הנתבעת לפצות את התובעת לפי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת מר כץ.
הסכום הכולל לפי העלות המוצעת בעמ' 5של חוות דעת מר כץ, על פי חלופת
השינויים בדירה קיימת: 000, 24דולר ארה"ב + מע"מ הינו איפוא: 000, 28דולר,
וסכום זה אני פוסק לתובעת בגין התאמות ושינויים בדירה קיימת שאותה תרכוש
ותיאלץ להתאימה עבור צרכיה.
מכאן שהפיצוי המגיע לתובעת בגין העלות הנוספת הנובעת מן הצורך לרכוש דירה קיימת בעלת שטח נוסף, בגין נכותה ומגבלותיה של התובעת, וביצוע השינויים וההתאמות הדרושות הוא: 000, 73דולר ארה"ב (000, 28דולר + 000, 45דולר ארה"ב), והערך בשקלים לפי שער יציג של 4.065ש"ח לדולר הינו: 745, 296ש"ח.
כו. מיזוג אויר:
אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת זקוקה לדירה ממוזגת ובהתאם לחוות הדעת ת/ 7העריך המומחה מר משה קצין את הערך המהוון של העלות ב-749, 135ש"ח. ב"כ התובעת מבקש בסיכומיו לפסוק סכום זה, המסתכם בצרוף הפרשי הצמדה מ- 10.9.96(מדד יולי 96) ורבית שנתית בשיעור של % 4לשנה ממועד זה עד היום ב-304, 177ש"ח.
מאידך מתבססת הנתבעת על חוות דעתו של מר אליהו שי, מאלרם שיווק ושרותים
בע"מ, מיום .11.11.96על יסוד האמור בחוות דעת זו טוען ב"כ הנתבעת בעמ' 11
לסיכומיו כי עלות המערכת הראשונית כולל התקנה היא 950, 11ש"ח, והעלות המהוונת
של ההוצאה החדשית לפי תוחלת חיי התובעת היא 044, 97ש"ח (על כך יש כמובן
להוסיף הצמדה ורבית מ-11.11.96), אולם לדעת ב"כ הנתבעת יש להסתפק בפסיקת סכום
גלובלי של 000, 40ש"ח בראש נזק זה (נכון למועד סיכומיו 27.5.97) הואיל ובמרבית משקי הבית בישראל של 1997מותקנים מזגנים ומתקני חימום.
אציין, כי בפסה"ד גאולה בן עטר נגד הדר, ת.א. (מחוזי חיפה) 504/88פסקה
כב' השופטת ב. גילאור (ביום 18.4.96) % 50מן העלות בגין מיזוג אויר (עמ' 26לפסה"ד) שכן לאור רמת החיים הגבוהה שהתובעת שם היתה מורגלת אליה אין לפסוק את מלוא הפיצוי אלא רק את ההוצאה בגין צריכה מוגברת בהיות המיזוג צורך הכרחי רפואי.
גם בעניננו אני סבור שהתובעת היתה נזקקת בכל מקרה, וגם אלמלא נכותה הנובעת מן התאונה, למיזוג אויר ומתקני חימום שונים, ולכן נראה לי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, לפי הערכתי, על הסכום של 000, 85ש"ח נכון להיום.
כז. צרכים רפואיים ואביזרים שיקומיים:
ב"כ התובעת מתבסס בסיכומיו על עדותו של עד התביעה מס' 3מר גיל בליי מנכ"ל חב' קורל בע"מ למכירת ציוד לנכים (עמ' 15- עמ' 17לפרוט') שגם הגיש את
חוות דעתו ת/8, מיום 23.10.95, בה התייחס לכסא גלגלים קל משקל, כרית ישיבה,
וכסא גלגלים המיועד לבית, כמו כן התייחס מר בליי בעדותו בביהמ"ש לכסא העמדה
(400, 11ש"ח) ומזרון נגד פצעי לחץ והוסיף שהבלאי הממוצע של כסאות גלגלים הוא בערך כ- 5שנים, וכסא שרותים, כרית למניעת פצעי לחץ ומזרון למניעת פצעי לחץ הבלאי שלהם הוא כשנה עד שנה ומחצה.
מציין ב"כ התובעת בסיכומיו (עמ' 41) שמר גיל בליי העיד בתיק אזרחי ת.א.
504/88בפני כב' השופטת ב. גילאור ומדובר היה שם באותו ציוד, אותו בלאי,
ואותה נכות.
בעמ' 31של פסה"ד שבתיק ת.א. 504/88(מחוזי חיפה) אישרה כב' השופטת ב. גילאור לתובעת שם, שהיתה במועד פסה"ד כבת 54, סך של 328, 237ש"ח עבור רכישת אביזרים רפואיים ושיקום (פסה"ד הוא מיום 18.4.96).
מכיוון שהתובעת בעניננו צעירה ילידת 1975הציע ב"כ התובעים בסיכומיו מיום 2.3.97להעמיד את הפיצוי לתובעת בעניננו על 000, 500ש"ח.
לענין צרכים רפואיים מבקש ב"כ התובעת לפסוק לזכות מרשתו פיצוי של 673, 596ש"ח (נכון למועד סיכומיו 2.3.97) זאת בגין אשפוזים בעתיד, וכן ביקורות רפואיות שוטפות, מעקבים, והשגחה רפואית.
בנוסף מפנה ב"כ התובעת להמלצותיו של הפרופ' א. עורי בחוות דעתו לענין
פיזיותרפיה ופעילות בספורט נכים 3- 2פעמים בשבוע (שחיה וכו').
ב"כ התובעת מבקש לפסוק בגין טיפולי פיזיוטרפיה לתקופת העבר 496, 116ש"ח
ולעתיד, בהיוון, 743, 835ש"ח, וכן מצביע ב"כ התובעת על הצורך בביצוע טיפול פסיכולוגי שיקומי בשים לב לעמדת פרופ' א. עורי בדבר הצורך בטיפול תמיכתי פסיכולוגי, כשד"ר ר. לנגר מטעם הנתבעת ממליץ על סדרה של 40טיפולים פסיכולוגיים.
העלות לעבר ביחס לטיפול פסיכולוגי היא 480, 96ש"ח ולעתיד 474, 692ש"ח,
נכון למועד סיכומי ב"כ התובעת.
שונה לחלוטין עמדת ב"כ הנתבעת המציין בעמ' 19לסיכומיו שהוצאות בגין צרכים רפואיים כלולות במסגרת שרותי הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, והדבר קיבל ביטויו ב-ע"א 5557/95+ 6881/95סהר נגד אלחדד, נ"א (2) פד"י, עמ' 724, ובמיוחד עמ' 754- 752באותו פס"ד, כשצרכים המסתכמים במעקב רפואי, ואביזרי שיקום, כלולים בסל הבריאות.
כח. אינני מקבל השוואת ב"כ התובעת (עמ' 41לסיכומיו) בין עניננו לבין
פסה"ד שבתיק ת.א. 504/88, פסה"ד של כב' השופטת ב. גילאור, מיום .18.4.96
ב"כ התובעת מציע שלאור הבדלי הגילאים בין התובעת שם (כבת 54ביום פסה"ד) לעומת התובעת בעניננו, שהיא כבת 24כיום, ראוי הוא לאור העובדה שמדובר באותו ציוד ובאותו בלאי, לפסוק לתובעת בעניננו כפל הסכום שנפסק בתיק ת.א. .504/88אין בידי לקבל טענה זו.
בעניננו העריך פרופ' א. עורי בחוות דעתו ת/1, שהתובעת זקוקה, בכל הנוגע לאביזרים, לכסא גלגלים קל משקל, וכן כסא רזרבי, כסא גלגלים לשרותים, מכונת כביסה ומכונת ייבוש.
פרופ' י. שאקו בחוות דעתו קבע שהתובעת זקוקה לכסא גלגלים וכסא שרותים המתבלים פעם ב- 5שנים, וכן כי התובעת זקוקה לטיטולים, מיטה בגובה כסא גלגלים עם מזרון למניעת פצעי לחץ, משולש מעל למיטה לשינוי תנוחה, וכרית למניעת פצעי לחץ. מעיון בת.א. 504/88גאולה בן עטר נגד הדר, עמ' 27- עמ' 31, עולה כי במסגרת קביעת הסכום של 328, 237ש"ח (ליום 18.4.96) הומלץ שם גם על מיטה חשמלית, וכן מנוף בית להרמה והורדה מהמיטה, והרי אלה אינם בגדר אביזרים שהומלצו לתובעת בעניננו.
כמו כן כלולה בקביעת הסכום הנ"ל גם מכונת כביסה ומכונת ייבוש, ולגביה
מצויה בפנינו חוות דעת נפרדת של מר משה קצין מיום 10.9.96, ת/6, לפיה העלות החדשית הנוספת של הפעלת מכונת כביסה ומכונת ייבוש ל- 5ק"ג כביסה פעם אחת נוספת בשבוע תסתכם ב- 47.84ש"ח לחודש, כשהסכום יגדל לפי מספר ההפעלות להן תזדקק התובעת. את התוצאה יש להוון בהתאם.
מכאן שאין ללמוד גזירה שווה מן הסכום שנפסק בתיק ת.א. 504/88לעניננו.
כט. מעבר לכך, עלינו להתייחס להשלכות הנובעות מחוק ביטוח בריאות
ממלכתי, תשנ"ד-1994, שתחילתו ביום 1.1.95, והאמור בחוק זה משפיע הן על הטיפולים השונים להם נזקקת התובעת והן למעקב הרפואי ואביזרי השיקום.
סעיף 6(א) לחוק הנ"ל קובע כי שרותי הבריאות יינתנו על פי סל שרותי הבריאות בתחום טיפול רפואי אמבולטורי, ולרבות נפשי (ס"ק 3), אשפוז (ס"ק 4), שיקום רפואי, לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק (ס"ק 5), וכן מכשירים ואבזרי עזרה רפואיים (ס"ק 7).
התוספת השלישית לחוק (ראה ספר החוקים 1469מיום 26.6.94, עמ' 156, בעמ'
208- 210) מפרטת את מכשירי השיקום הניתנים באמצעות לשכות הבריאות, ושמשרד הבריאות משתתף במימונם, ובהם כסאות גלגלים ידניים, כסאות שרותים, כסאות טיולון, כריות מיוחדות לכסאות גלגלים, מזרונים חשמליים נגד פצעי לחץ, כסאות ממונעים, מנועי עזר לכסאות גלגלים ידניים, מנופים ביתיים הידראוליים בלבד, מיטת פאולר.
התוספת השניה לאותו חוק קובעת זכות לטיפולי פיזיותרפיה גם בקהילה, הן סעיף 22(א) (2) [מצב אחר טראומה, שהינו רלוונטי בעניננו], והן סעיף 22(א) (3), הערכה וטיפולים במקרים כרוניים, וכן שרות פסיכולוגי לפי סעיף 22(ד) לתוספת השניה.
גם הניתוח להסרת הכויה בברך, בהתאם לטענת ב"כ התובעת בעמ' 44לסיכומיו,
אמור להיות, לדעתי, מכוסה במסגרת סל הבריאות ככל שקיימת הצדקה רפואית לביצוע
ניתוח כזה.
ל. ע"א 5557/95+ 6881/95, סהר נגד אלחדד, נ"א (2) פד"י, עמ' 724, קבע כי אין מקום לפסוק לזכות נפגע הוצאות רפואיות שהינו זכאי לקבל מקופ"ח בה הוא חבר (שם, ע"י 754-752), אלא אם איננו זכאי לקבלו מקופת החולים.
הלכה זו יושמה ב-ע"א 6431/96, 6560/96אן בר-זאב ואח' נגד קרנית, פס"ד
מיום 4.8.98, שם קבע ביהמ"ש העליון שאין מקום לסטות מהלכת אלחדד הואיל
ולתובעת קיימות זכויות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי וחובה עליה להקטין את
הנזק.
בנסיבות הענין הופחתה הפסיקה בגין הוצאות רפואיות לסכום של 000, 200ש"ח.
ביהמ"ש העליון איזכר גם את הזכות לקבל ייעוץ פסיכולוגי במסגרת סל הבריאות ב-ע"א 2801/96אל-על נגד יפרח, פס"ד מיום 18.8.98, עמ' .14
בעמ' 13שבאותו פסק דין קבע ביהמ"ש העליון שטיפול פיזיוטרפי זכאי התובע
לקבל במסגרת סל הבריאות, ופסק לזכותו בגין הוצאות רפואיות סכום של
000, 150ש"ח.
לא. הדין וההלכה ישימים, כמובן, גם לעניננו, בהערות הבאות:
.1יש לקחת בחשבון שהתובעת בעניננו זכאית לפיצוי בגין הוצאה מוגברת
עבור כביסה וייבוש, בהתאם לחוות הדעת של מר קצין, מיום 10.9.96, מוצג ת/.6
.2התאונה בעניננו התרחשה ביום 14.5.93ואילו חוק ביטוח בריאות ממלכתי נכנס לתקפו רק ביום .1.1.1995
.3עד שניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בענין ע"א 95/5557+ 6881/95
סהר נגד אלחדד, שניתן ביום 30.4.97, לא היתה פסיקה אחידה בסוגיה האם זכאי
נפגע תאונת דרכים לפיצוי כספי מן המזיק בגין טיפולים רפואיים ופרה-רפואיים, או שמא עליו לפנות לקופת החולים בה הוא חבר, ולכן לא הייתי זוקף אי בהירות זו לחובת התובעת.
.4באשר לרכישת מכשירי שיקום, לפי התוספת השלישית לחוק, יש לציין שמשרד הבריאות משתתף במימונם עפ"י הנוהלים במשרד הבריאות.
כפי שציין ביהמ"ש העליון בענין אן בר-זאב, ע"א 6431/96+ 6560/96, עמ' 14:
"התובעת עתידה להזקק לטיפולים הנזכרים משך תקופה ארוכה של עשרות שנים, עד אחרית ימיה. משך תקופה כה ארוכה יתכנו מקרים והזדמנויות בהן תמנע ממנה, מסיבה זו או אחרת, האפשרות לקבל טיפול במסגרת קופת החולים והדבר עלול להיות כרוך עבורה בהוצאות".
מטעם זה נפסק לתובעת שם פיצוי בסך 000, 200ש"ח בגין הוצאות רפואיות שהיו ותהיינה לה לאחר מתן פסק הדין בביהמ"ש המחוזי לבל ייגרם לה חסרון כיס.
.5 גם בע"א 2801/96אל על נגד יפרח, נפסק פיצוי של 000, 150ש"ח בגין
טיפול פיזיוטרפי עבור אותם מקרים שהתובע מחמת טעות או תקלה לא יקבלם בקופת
חולים.
לב. הלכה זו יש ליישם גם בעניננו, כשבגין אותם טיפולים שהתובעת, ייתכן
ומחמת טעות או תקלה, לא תקבל במסגרת קופת חולים, ובגין אותם אביזרי שיקום שייתכן ולא תקבלם באמצעות לשכת הבריאות המחוזית או שתידרש לשאת בהשתתפות בגינם, וכן בגין אותם טיפולים או אביזרים שייתכן ולא תוכל לקבלם במסגרת סל הבריאות, וכן בגין הוצאות שנגרמו לה בטרם נכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתקפו, ובגין היזקקות מוגברת לכביסה וייבוש לפי חוות הדעת ת/6, אני מעריך את הפיצוי שהתובעת זכאית לקבל מן הנתבעת בפריט זה, על דרך האומדן, בסכום
גלובלי של 000, 280ש"ח.
לג. לענין הוצאות נוספות:
ב"כ התובעת מבקש פסיקת פיצוי בגין רכישת מחשב אישי, נופש שנתי ועלות ניהול תיק השקעות עבור התובעת.
אינני רואה הצדקה ענינית לפסוק פיצוי בגין פריטים אלה.
מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעת בעמ' 20לסיכומיו המנמק שבקביעת ההיוון כבר
נלקחו בחשבון כל מרכיבי ההיוון, לרבות ההוצאות הכרוכות בהשגת הרבית.
ההוצאות בגין המחשב האישי ונופש שנתי אינן בגדר הוצאות הנובעות כתוצאה מן התאונה הנדונה.
בגין ההוצאות הנוספות להם טוענת התובעת כתוצאה מן התאונה הנדונה, וכן בגין עזרת ההורים (התובעים מס' 2ומס' 3) בתקופת העבר מאז הפציעה ועד שעברה התובעת לדירה שכורה, הייתי פוסק לתובעים סכום כולל של 000, 60ש"ח נכון להיום, וזאת על דרך האומדן וההערכה.
לד. סכום הנזקים:
.1 נזק שאיננו ממוני כולל רבית - 753,162 ש"ח
.2 הפסד השתכרות לעבר - 000,161 ש"ח
רבית - 343,12 ש"ח
.3 הפסד השתכרות לעתיד - 065,273,1 ש"ח
.4 עזרה בעבר - 000,403 ש"ח
רבית - 643,41 ש"ח
.5 עזרה לעתיד - 081,107,2 ש"ח
.6 רכישה ראשונית של רכב - 414,73 ש"ח
.7 אחזקת רכב בעבר - 972,30 ש"ח
רבית - 549,1 ש"ח
.8 אחזקת רכב לעתיד - 210,346 ש"ח
.9 נסיעות עד רכישת הרכב - 000,15 ש"ח
.10 החזר דמי שכירות - 706,181 ש"ח
.11 רבית - 776,18 ש"ח
.12 הפרש בגין רכישת דירה + התאמות - 745,296 ש"ח
.13 מיזוג אויר - 000,85 ש"ח
.14 צרכים ואביזרים רפואיים - 000,280 ש"ח
.15 שאר הוצאות ועזרת הורים - 000,60 ש"ח
סה"כ 257,550, 5ש"ח
לה. ניכוי תקבולי הביטוח הלאומי:
תקבולים אלה הסתכמו לפי מוצג א'/ 8במוצגי הנתבעת בסכום כולל של
174, 668ש"ח (נכות כללית + קיצבת ניידות), נכון ליום 20.3.97, סכום זה משוערך ממדד ידוע פברואר 1997עד היום מסתכם ב-146, 760ש"ח.
לפיכך:
סכום הנזק 257,550, 5ש"ח
בניכוי תקבולי מל"ל 146, 760ש"ח
111,790, 4ש"ח בתוספת % 13שכ"ט עו"ד 714, 622ש"ח
מע"מ על שכה"ט 861, 105ש"ח
סה"כ 686,518, 5ש"ח
מסכום זה יש להפחית את התשלומים התכופים. אלה הסתכמו לפי חישובו של ב"כ
הנתבעת בעמ' 22לסיכומיו (לפי נספח ז' לסיכומיו) ב-603, 682ש"ח, נכון ליום 27.5.97, לסכום יש להוסיף הפרשי הצמדה (לפי מדד ידוע אפריל 1997) ורבית שנתית בשיעור של %4, לפי אמצע התקופה, כך שהסכום המשוערך, כולל רבית לפי אמצע התקופה, של התשלומים התכופים ששולמו עד 27.5.97מגיע ל- 981, 780ש"ח.
יתרת הפיצוי שהתובעת זכאית לקבל מן הנתבעת, לאחר ניכוי התשלומים התכופים
שבוצעו עד 27.5.97, היא: 705,737, 4ש"ח.
לו. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את
הסכום של 705,737, 4ש"ח, כשהתשלום מבוצע במשרד ב"כ התובעים, וכשהתשלום נושא הפרשי הצמדה למדד ורבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
באשר לתשלומים התכופים שבוצעו מאז 27.5.97ועד היום, הרי רשאית הנתבעת להפחיתם מן הסכום הפסוק, כשתשלומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וכן רבית שנתית בשיעור של % 4לשנה, לפי אמצע התקופה.
כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את אגרת המשפט ששילמו התובעים בסך 521ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד ורבית כחוק מיום 3.7.94ועד הפרעון המלא בפועל.
את יתרת אגרת המשפט תשלם הנתבעת ישירות לקופת ביהמ"ש לפי דרישה שתמציא
מזכירות ביהמ"ש ישירות למשרד ב"כ הנתבעת.

התובעים זכאים לקבל מן הנתבעת את החזר יציאות המשפט: שלוש חוות הדעת של מר משה קצין, ת/5, ת/6, ת/7, וכן הופעתו לעדות, כמו כן חוות הדעת + עדותו של הפרופ' א. עורי, וכן חוות דעתו של אינג' י. מועלם.
ככל שלא תושג הבנה בין הצדדים ביחס לשומת יציאות משפט אלה, יהיו הצדדים רשאים להגיש בפניי בקשה למתן הוראות בענין זה, בשים לב להסדר הדיוני בו נקבע שביחס ליציאות המשפט מעבר לאגרה, ישמע ביהמ"ש את דברי הצדדים (עמ' 18לפרוט').

ניתן היום 17/02/99, א' באדר תשנ"ט, בהעדר.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פסק דין חלקי

  2. פסק דין צודלר

  3. פסק דין פוליטי

  4. פסק דין זייצוב

  5. פסק דין ישן שאבד

  6. פסק דין פרלה עמר

  7. פסק דין לא מנומק

  8. חוב על פי פסק הדין

  9. פסק דין טעון ביצוע

  10. בקשה להבהרת פסק דין

  11. פסק דין מיסטר מאני

  12. טעות שבחוק בפסק דין

  13. ביטול חלקי של פסק דין

  14. השמטה מקרית בפסק דין

  15. פסק דין או החלטה אחרת

  16. חובת ההנמקה של פסק דין

  17. הכבדה על ביצוע פסק דין

  18. ערעור על פסק דין חלקי

  19. בקשה למנוע ביצוע פסק דין

  20. פסק דין בנושא זהות המעסיק

  21. ערעור על פסק דין לפי 79א

  22. ערעור על הבהרה של פסק דין

  23. טענת פרעתי לפני פסק הדין

  24. חשיפת פרטים מזהים של תובע בפסק דין

  25. ביטול סעיפים בפסק דין משקם

  26. הוספת תעודת זהות לפסק דין

  27. אכיפת פסק דין גרמני בישראל

  28. פסק דין הפרת הבטחת נישואין

  29. התקנת מעקה למרפסת - פסק דין

  30. תביעת חוב לפי פסק דין חלוט

  31. פטירה לפני חתימה על פסק דין

  32. אכיפת פסק דין צרפתי בישראל

  33. מועד ערעור על פסק דין מתוקן

  34. פסק דין גברא - פסק דין חפצי

  35. תקנה 402 - מועד קבלת פסק הדין

  36. ערעור על פסק דין בשאלת החבות

  37. ערעור על פסק דין לפי סעיף 79א

  38. ההבדל בין פסק דין להחלטה אחרת

  39. ארכה להגשת ערעור על פסק דין חלקי

  40. צעירה זקוקה לכיסא גלגלים פסק דין

  41. מועד הגשת ערעור מיום מתן פסק הדין

  42. טעות בפסק דין של בית הדין לעבודה

  43. פסק דין לפי 79א - זכויות במקרקעין

  44. בית דין לעבודה טעות סופר בפסק דין

  45. בקשה להבהרת פסק דין בית דין לעבודה

  46. פסקי דין בעניין הגבלה ביישור ברכיים

  47. בקשה לקביעת סכום פסוק על פי פסק דין

  48. פסק דין לא חתום על ידי כל חברי המותב

  49. ערעור המעסיק על פסק דין לטובת העובד

  50. בקשה לסגירת תיק הוצל''פ לאחר פסק דין

  51. ערעור על פסק דין להחזרת ילדים חטופים

  52. אי קיום פסק דין של המפקחת על המקרקעין

  53. פסק דין בתיק פלת''ד לפני קביעת המל''ל

  54. האם אפשר לערער על פסק דין לפי סעיף 79א

  55. אכיפת פסק דין של מדינת ניו יורק בישראל

  56. שינוי זכויות במקרקעין לאחר פסק דין חלוט

  57. נישואין פיקטיביים - בקשה לפסק דין הצהרתי

  58. ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה

  59. ערעור על פסק דין המבהיר את פסק הדין המקורי

  60. בקשת אב לעשות בדיקת רקמות לאחר פסק דין חלוט

  61. ערעור על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה

  62. פניית ראש ההוצל''פ לבית המשפט להבהרת פסק דין

  63. ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים

  64. האם רשאי בית דין אזורי לפרש פסק דין של בית דין ארצי

  65. חריגות בית משפט השלום מהוראות פסק הדין בערעור במחוזי

  66. איחור בהגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה

  67. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון