דמי הבראה בין יוני לספטמבר

דמי הבראה בין יוני לספטמבר
1. התובעת בתביעה שבפנינו, שעבדה כאחראית על גני הילדים של הנתבעת והתפטרה מעבודתה, ביקשה את בית הדין כי יפסוק לטובתה שכר עבודה שנותרה הנתבעת חייבת לה, דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לביטוח מנהלים.

2. הנתבעת, מצידה, ביקשה כי בית הדין ידחה תביעה זו, ואף תבעה את התובעת בתביעה שכנגד, ובה ביקשה לחייב אותה בהחזר חובות שנותרה חייבת לה.


הרקע העובדתי והמחלוקות בין הצדדים
3. התובעת החלה עבודתה עבור הנתבעת בתאריך 1.9.99, הן כאחראית על פעילות הגנים שהפעילה הנתבעת, והן בתפקיד מורה למתמטיקה באותם גנים. בחוזה שנחתם בין הצדדים בפברואר 2000, והוחל רטרואקטיבית על התקופה שהחל מ-1.9.99, נקבעו תנאי שכרה ויתר תנאי עבודתה של התובעת.

4. בתאריך 1.6.01 מסרה התובעת לידי מנהל הנתבעת, ישעיהו ביק, מכתב התפטרות, בו נאמר כדלקמן:
"הריני להודיעך כי החלטתי לסיים את עבודתי בגני פיסגן. סיום עבודתי ייכנס לתוקפו בתום תקופת ההודעה המוקדמת, דהיינו עד ה- 30/6/01...נ
הערה: אין במכתבי זה כדי לגרוע מהתנאים הסוציאליים שנקבעו ביננו בהסכם העסקה אישי".ב

5. מספר ימים לאחר מסירת מכתב זה, שנכתב בכתב-יד, שלחה התובעת לנתבעת מכתב נוסף, מודפס, בעל תוכן זהה.

6. התובעת אכן סיימה עבודתה בתאריך 30.6.01, אולם משקיבלה את תלוש השכר עבור חודש יוני, גילתה כי, למעשה, קוזזו משכרה סכומים בסך כל השכר המגיע לה.

7. טענתה של הנתבעת בהקשר זה היא, שהתברר כי שכרה של התובעת שולם לה ביתר החל מחודש ספטמבר 2000, ולכן קוזזו הסכומים הללו משכרה האחרון. לא זו אף זו, הנתבעת טענה שגם לאחר הקיזוז שנעשה, נותרה התובעת חייבת לה סכומים נוספים בגין שכרה ששולם לה ביתר, ובגין הפרשות ביתר לביטוח המנהלים על-שמה. בגין חוב זה, ובגין ציוד שניתן לתובעת במסגרת עבודתה ולא הושב לנתבעת, הגישה הנתבעת תביעה-שכנגד נגד התובעת.

8. התובעת הכחישה כי היא חבה חבות כלשהי כלפי הנתבעת, והיא תבעה ממנה את מלוא שכר חודש יוני 2001, וכן את ההפרשה החודשית לביטוח המנהלים עבור חודש זה. עוד תבעה התובעת דמי חופשה עבור חודש יולי 2001, בטענה כי סיכמה עם הנתבעת שאמנם תסיים את עבודתה בפועל ביוני, אולם תצא לחופשה השנתית המגיעה לה במהלך חודש יולי. התובעת ביקשה עוד את ההפרשה לביטוח המנהלים עבור חודש יולי, וכן ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה שטרם שולמו לה עבור שנת עבודתה האחרונה.

שכרה של התובעת
9. בין הצדדים נחתם, כאמור, חוזה עבודה. סעיף 8 לחוזה מפרט את תנאי שכרה של התובעת:
"א. עבור שעות הוראה בגנים:
בהוראת מתמטיקה – 130 ₪ ברוטו לשעת עבודה.
הוראת מתמטיקה בחוגים אחה"צ – 80 ₪ ברוטו לשעת עבודה.
...ו
ב. עבור שעות ניהול הגנים:
עבור כל גן יקבל המועסק 4,000 ₪ ברוטו לניהול לחודש, כולל ישיבות צוות ומפגשים עם ההורים. סכום זה ישולם עפ"י היחס שבין מספר הילדים בגן לבין 35...נ
למרות האמור לעיל, עד ל-31.8.00 יחשבו שני הגנים הקיימים (תל אביב ורמת-גן) כאילו הם מלאים וישולם בגינם 8,000 ₪ ברוטו. החל מה-1.9.00 יחושבו גם שני הגנים הנ"ל עפ"י האמור לעיל".
10. אם כן, התובעת, עפ"י החוזה, אמורה היתה לקבל שכר עבור הוראה ושכר עבור ניהול. עד יום 1.9.00 אמור היה שכרה בגין הניהול לעמוד על 8,000 ₪ ברוטו, בגין ניהול שני הגנים של הנתבעת, ואילו החל מתאריך זה צריך היה שכר זה להיות מחושב יחסית למספר הילדים בגנים – אם מספר הילדים בכל אחד מן הגנים עמד על 35 ילדים, אמורה היתה התובעת לקבל שכר של 8,000 ₪; אם פחת מספר הילדים ממספר זה – אמור היה שכרה להיות נמוך מזה.

11. עם זאת, בפועל, קיבלה התובעת משכורת של 8,000 ₪ בגין הניהול גם אחרי 1.9.00, ולמעשה זה היה שכרה עד יום עבודתה האחרון. טענת הנתבעת היתה כי לאור החוזה הכתוב בין הצדדים, שולם לתובעת שכר זה ביתר, שכן שני הגנים שניהלה התובעת החל מיום 1.9.00 לא היו מלאים, קרי - מספר הילדים בהם נפל מ-70. לכן, כך לטענת הנתבעת, צריך היה שכרה של התובעת להיות נמוך מ-8,000 ₪, ומכאן נובע חובה כלפי הנתבעת.

12. גרסתה של התובעת היתה שונה: לטענתה, השכר שקיבלה הוא הנכון, ולכן אין לה חבות כלפי הנתבעת, ובשל כך היא גם תובעת את מלוא שכרה עבור החודש האחרון לעבודתה. בתצהירה, הסבירה התובעת כי על אף האמור בחוזה הכתוב, היא נתבקשה ע"י מר ביק, בסמוך לחודש ספטמבר 2000, להקים ולנהל גן נוסף של הנתבעת, בהרצליה. התובעת, כך לגרסתה, נענתה לבקשה והחלה בעבודות ההכנה להקמת הגן:
"...בין היתר, פעלתי לבחירת המבנה לניהול הגן, ארגון ורכישת ציוד, ארגון צוות מורים ומנהלה, פרסום, חוגי בית וכד'" (סעיף 15.2 לתצהירה התובעת).

13. הגן נפתח בחודש דצמבר 2000, ולאור זה שנטלה על עצמה את משימת ניהולו, טענה התובעת כי סיכמה מחדש את תנאי עבודתה עם הנתבעת, כדלקמן, מבלי שהדברים הועלו על הכתב:
"הואיל ומדובר כבר על שלושה גנים, אזי במקום שתינתן לי תוספת שכר בהתאם למספר ילדי הגן כמפורט במנגנון אשר בסעיף 8 להסכם, ייקבע שכרי כשכר קבוע עבור ניהול הגנים..., דהיינו כשכר קבוע של 8,000 ₪...ב
יצויין, כי הסכמתנו זו תאמה, הלכה למעשה, את העובדה שבשלושת הגנים אותם ניהלתי היו 71 ילדים, אשר כמותם היא, כאמור בסעיף 8 להסכם, של שני גנים מלאים (39 ילדים בגן ת"א, 25 ילדים בגן רמת גן, ו-7 ילדים בגן הרצליה), אך העבודה הנדרשת רבה יותר" (סעיף 15.4.3 לתצהיר התובעת).

14. גרסתו של מר ביק, בשם הנתבעת, היתה כי התובעת בחרה שלא לקחת על עצמה את ניהול הגן בהרצליה, ושלא הוסכם בין הצדדים מעולם כי היא תהיה זכאית לשכר של 8,000 ₪, עקב פתיחת הגן הנוסף. מר ביק גם העיר כי סעיף 15 להסכם שנחתם בין הצדדים קובע שכל שינוי של ההסכם ייערך במסמך בכתב – ואף התובעת אינה יכולה להעיד על כך ששינוי כזה אכן נערך בכתב.

15. לאור האמור, כך טען מר ביק, השכר ששולם לתובעת החל מיום 1.9.00, בסך 8,000 ₪, שולם לה בטעות, שהתבררה לו עת בדק את הסכם העבודה מול התשלומים ששולמו לתובעת בפועל, עם סיום עבודתה (סעיף 7 לתצהירו של מר ביק).

16. בנקודה זו, לגביה היו חלוקים הצדדים, בחרנו ליתן אמון בגרסתה של התובעת. מעבר לאמינות עדותה, מצאנו תימוכין נוספים לדבריה בעדותה של עדת התביעה יעל אוסטר, שהיתה גננת ראשית בגן הרצליה של הנתבעת, והעידה, למעשה, על מעורבותה של התובעת בפעילות הגן:
"ההכנה לפתיחת הגן בפסגן החלה בנובמבר-דצמבר... ההכנה כללה התקשרות עם הורים פוטנציאליים ורכישת ציודים. הכנה פדגוגית. כל זמן ההכנה היה לי קשר רצוף עם התובעת. היא היתה מעורבת בהכל, אם זה בהתקשרות עם מורים, אסיפות לפני פתיחת הגן. קשר עם הצוות...
חוץ מגננת בגן היו גם מורים מקצועיים, היה פיקוח של התובעת ושלי. התובעת צפתה בשיעורים והחלטנו יחד לגבי המורים. היא גם לימדה בגן...
היתה בגן מערכת שיעורים ומערכת שעות, אני והתובעת קבענו אותה..." (עמ' 3 לפרוטוקול).

"אני הייתי הגננת הראשית שם. אני לא ניהלתי אותו לבד. אני הייתי הממונה בפועל בגן... היה כל הזמן ליווי של התובעת. היא היתה נוכחת כל הזמן באסיפת הורים, בקשות וטענות של ההורים... אני התחלתי לקבל משכורת בינואר 2001. לפני זה התחלנו לשוחח על מה ואיך, איפה זה יהיה ואיזה ציודים..." (עמ' 4 לפרוטוקול).

17. דברים אלו של עדת התביעה נוגדים באופן ברור את גרסת הנתבעת, לפיה התובעת כלל לא נטלה חלק בניהול הגן בהרצליה. מן העדות עולה דווקא כי התובעת היתה מעורבת בכל שלבי הקמת הגן החדש בהרצליה, והיתה מעורבת בניהולו לאחר שנפתח. מכאן שסביר שסוכם עם התובעת על שכר נוסף שתקבל בתמורה לנטילת משימה של ניהול גן נוסף, על אף שהדברים לא הועלו על הכתב.

18. ואכן, תימוכין נוספים לגרסת התובעת ניתן למצוא בעובדה שהיא המשיכה לקבל שכר קבוע בסך 8,000 ₪ במשך כל תקופת עבודתה, גם לאחר 1.9.00; שכר הגבוה, לכאורה, מזה עליו הוסכם בחוזה העבודה הכתוב. ראינו בכך אקט התנהגותי ברור ונמשך מצידה של הנתבעת, המביע את כוונתה לשלם לתובעת שכר זה שכן זהו השכר המגיע לה. הנתבעת לא הצליחה להוכיח לשביעות רצוננו, כי השכר ששולם לתובעת במשך 10 חודשי עבודה שולם לה ביתר, בטעות, וכי טעות זו התגלתה, במקרה, רק עת החליטה התובעת לעזוב את עבודתה.

19. כל שהובא בפני בית הדין לתמוך בגרסה זו היה עדותו של מר ביק, לפיה במשך כל אותם החודשים עד לסיום עבודתה של התובעת, לא נתגלתה כל טעות, לכאורה, בתשלום שכרה, וגם לא נעשתה כל בדיקה של השכר ששולם לתובעת, וכל זאת משום שמחלקת הנהלת החשבונות "לא שמה לב" שהחל מספטמבר 2000 אופן חישוב שכרה של התובעת צריך היה להשתנות (עמ' 18 לפרוטוקול – עדותו של מר ביק). גרסה זו, כאמור, אינה מקובלת עלינו.
20. משלא נתנו אמון בגרסת הנתבעת, לפיה התובעת סירבה לנהל את הגן בהרצליה, ומשהמשיכה הנתבעת לשלם שכרה של התובעת בסך 8,000 ₪ עד סיום עבודתה, החלטנו כדלקמן:
א. שכרה של התובעת בגין משרת הניהול, שעמד על 8,000 ₪, הוא שכרה הנכון.
ב. הנתבעת קיזזה סכומים משכר יוני 2001 של התובעת שלא כדין, שכן אין בסיס לטענה כי שכרה שולם ביתר בטעות.
ג. הנתבעת חבה לתובעת את שכר חודש יוני 2001, בסך 14,778 ₪ ברוטו.

21. הנתבעת קיזזה משכרה האחרון של התובעת סכום כסף ללא כל הצדקה, ועל כן יתווספו לשכר חודש יוני פיצויי הלנת שכר, בשיעור 25% מהמקסימום, מיום 1.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי החופשה
22. כאמור לעיל, התובעת טענה שלמעשה אמנם סיימה עבודתה ביום 30.6.01, אולם אז אמורה היתה לצאת לחופשתה השנתית במהלך חודש יולי 2001, ותמורת חודש זה ביקשה כי ייפסקו לטובתה דמי חופשה מלאים.

23. ואולם, מצאנו כי כל שמגיע לתובעת הוא פדיון ימי החופשה שנותרו לה, אם נותרו, שכן יחסי העבודה בין הצדדים באו אל סיומם ביום 30.6.01. הדברים עולים מפורשות ממכתב ההתפטרות שהגישה התובעת עצמה לנתבעת: במכתב זה – שהוגש לתובעת בשני עותקים, האחד בכתב-יד והשני, מספר ימים לאחר מכן, בדפוס – התובעת אף לא הזכירה את רצונה לצאת לחופשה שנתית ביולי, ורק אז לסיים את עבודתה, אלא אמרה מפורשות כי התפטרותה תיכנס לתוקף ביום 30.6.01.

24. התובעת טענה כי נותרו לה 21 ימי חופשה בגין משרת הניהול, אותם לא ניצלה ושלפדיונם היא זכאית עם סיום עבודתה, וכי בנוסף לכך היא זכאית עוד לפדיון חופשה שהגיעה לה בגין משרת הוראת החשבון – בגין 45.5 שעות הוראה, שהן מספר השעות הממוצע בו לימדה בחודש.

25. הנתבעת, מצידה, טענה כי לא נותרו לתובעת ימי חופשה לפדיון עם סיום עבודתה, שכן "התובעת יצאה לחופשות רבות במהלך עבודתה, שלא נרשמו בתלושי השכר" (סעיף 16.ז. לתצהירו של מר ביק). ואולם, הנתבעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה של טענתה זו: מר ביק הודה בחקירתו בבית הדין כי "אני לא ניהלתי את פנקס החופשות. לא ידעתי שיש דבר כזה. בהנהלת החשבונות יש רישומים" (עמ' 16 לפרוטוקול); ואולם, רישומים כאלה, של הנהלת החשבונות, לא הוצגו לבית הדין. למעשה, לא הציגה הנתבעת כל ראייה לחופשה שניצלה התובעת במהלך עבודתה – למעט רשימה כללית של החופשות הנהוגות במשרד החינוך, מבלי שיש בה אזכור כלשהו לניצול ימי חופשה של התובעת, באופן מפורט.

26. ובאשר למספר ימי החופשה להם היתה זכאית התובעת - כבר נפסק כי "נטל ההוכה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס לא3-22/ ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215).



לאור זה, אין מנוס אלא לקבל את תביעתה של התובעת לפדיון חופשתה, במלואה, למעט רכיב של הוצאות רכב שכללה בו, לו אינה זכאית. על כן, חבה הנתבעת לתובעת פדיון חופשה בסך 13,915 ₪.
לכל אחד מהסכומים הללו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.

הפרשה לביטוח מנהלים
28. כאמור לעיל, התובעת סיימה עבודתה עבור הנתבעת בסוף חודש יוני 2001, ולכן היא זכאית להפרשה לביטוח מנהלים עבור חודש זה בלבד.

29. טענתה היחידה של הנתבעת בהקשר זה היתה שאין היא חבה בהפרשה עבור חודש יוני 2001, שכן שכרה של התובעת שולם לה ביתר, ועל כן נעשו בעבר גם הפרשות לביטוח מנהלים ביתר. טענה זו – של תשלום השכר ביתר - כבר נדחתה על-ידינו לעיל, ועל כן נדחית גם הטענה הנלווית לה, של ההפרשה ביתר לביטוח המנהלים.

30. ואולם, על אף האמור, נאלצים אנו לקבוע כי רכיב תביעה זה חסר את הפירוט הנדרש על מנת שנוכל לקבלו: כל שציינה התובעת בכתב תביעתה ובתצהירה הוא את הסעיף בחוזה המורה לנתבעת להפריש לקופת גמל תגמולים חודשיים בסך של 5% ו-8.33% ממשכורתה של התובעת. בהתבסס על זה, ביצעה התובעת חישוב שהביא את רכיב התביעה לסך של 3,653 ₪, עבור החודשים יוני ויולי 2001.

31. ואולם, התובעת לא פירטה כיצד ביצעה את החישוב הנ"ל: מאילו רכיבי שכר חישבה את האחוזים הללו, לאור העובדה שמשכורתה כללה מספר רכיבים, שחלקם השתנו מחודש לחודש. התובעת גם לא פירטה חישוב נפרד עבור חודש יוני ועבור חודש יולי – ומכיוון שכבר קבענו שאין היא זכאית להפרשה לביטוח המנהלים עבור חודש יולי 2001, לא ברור מהו הסכום הנתבע עבור חודש יוני 2001 בלבד.

32. אשר על כן, אין אנו מקבלים רכיב תביעה זה.

דמי הבראה
33. לתובעת שולמו דמי הבראה עד חודש אוגוסט 2000. לפיכך, נותרה הנתבעת חייבת לה דמי הבראה עבור 10 החודשים האחרונים לעבודתה - החל מספטמבר 2000 ועד יוני 2001.

34. הנתבעת לא הצליחה להוכיח ששולמו לתובעת דמי הבראה אלה, להם היא זכאית, או כי היקף משרתה נפל ממשרה מלאה, ועל כן אינה זכאית לדמי ההבראה המלאים עבור אותה שנה. טענה אחרונה זו נטענה בחצי פה ע"י מר ביק, מבלי שהובאה לכך כל ראייה משמעותית.

35. על כן, הנתבעת חבה לתובעת דמי הבראה עבור 10 החודשים האחרונים לעבודתה, בסך 1,425 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.


התביעה שכנגד
36. דין התביעה שכנגד להידחות, במלואה.

37. באשר לחוב, לכאורה, של התובעת כלפי הנתבעת, בגין שכר ששולם לה ביתר, הרי שטענה זו נדחתה כבר על-ידינו בתחילתו של פסק דין זה.

38. באשר למחשב, שלטענת הנתבעת הושאל לתובעת לצרכי עבודתה, ולא הושב לנתבעת, טענה התובעת – ומצאנו ליתן אמון בעדותה – כי לא קיבלה את המחשב בהשאלה, אלא קיבלה אותו לבעלותה ולשימושה הפרטי. זאת, לאחר שהסכימה לשמש כגננת ראשית למשך חודש אחד, תמורת שכר נמוך מהרגיל, במקומה של הגננת הראשית ששהתה בחופשת לידה אותו חודש.

39. מר ביק לא הצליח להפריך את גרסתה של התובעת בעניין זה בעדותו בבית הדין, והוא הודה גם כי לא החתים את התובעת על מסמך לפיו ניתן לה המחשב בהשאלה. מר ביק גם לא הביא כל ראייה לעניין שוויו של המחשב – הסכום אותו דורשת הנתבעת כיום מן התובעת – וכל שהיה לו לומר לעניין זה הוא שאינו יודע מדוע לא הגיש את החשבונית המעידה על קניית המחשב לבית הדין (עמ' 16 לפרוטוקול).

40. אשר על כן, נדחה רכיב תביעה זה, ואנו קובעים כי התובעת קיבלה את המחשב לבעלותה הבלעדית, ולא חלה עליה כל חובה להשיב את המחשב, או את שוויו, לנתבעת.

41. ובאשר לרכיב התביעה האחרון שתבעה הנתבעת בתביעתה-שכנגד, המדובר בערכת "צליל-צורה-צבע", בשווי לכאורי של 70 ₪, שהתובעת לא השיבה לגן, ובשני קלסרים בשווי לכאורי של 150 ₪, שנעלמו מחדרה של התובעת, ולטענת הנתבעת נלקחו על-ידה.

42. גם כאן לא עלה בידה של הנתבעת להוכיח כי אכן התובעת היתה זו שלקחה מן הגן את הערכה ואת הקלסרים, או כי היתה אחראית להיעלמותם, או אף כי שוויים הוא אכן כפי שנטען ע"י הנתבעת. אשר על כן, נדחים גם רכיבי התביעה האלה.

סוף דבר
43. תביעתה של התובעת מתקבלת במלואה, למעט הרכיב הנוגע להפרשה לביטוח המנהלים.

44. הנתבעת תשלם לתובעת את הרכיבים כדלקמן:
א. שכר מלא בגין חודש יוני 2001, בסך 14,778 ₪ בצירוף פיצויי הלנה כאמור לעיל.
ב. פדיון חופשה בסך 13,915 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כאמור לעיל.
ג. דמי הבראה בסך 1,425 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כאמור לעיל.

45. התביעה שכנגד נדחית במלואה.

46. לאור התוצאות, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת, בסך 3,000 ₪ + מע"מ, שישולמו תוך 30 מהיום. אם לא ישולמו ההוצאות במועד, הן ישאו הפרשי ריבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

47. אם טרם שולמה אגרה דחוייה – היא תשולם על ידי הנתבעת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון