בקשה לשינוי רישום ברשם האגודות השיתופיות

1. שתי המרצות פתיחה שהגישו, בנפרד, המבקש והמשיב. הדיון בשתי ההמרצות אוחד, וזאת על פי החלטת בית המשפט מיום 6.10.96. 2. עובדות א. המשיב הינו אגודה שיתופית להתיישבות שיתופית בע"מ, להלן: "בצת". ב. המבקש נולד בשנת 1958 בבצת. אימו של המבקש עזבה את בצת בעודו תינוק, והוא גדל אצל סבו וסבתו המנוחים, יצחק וחביבה גולדברגר, בביתם שבבצת. הבית היה ידוע כבית מס' 9 והמשק - כמשק מס' 9, להלן: "הנכס". ג. בשנת 1976 התגייס המבקש לצה"ל. בשנת 1979 עזבו סבו וסבתו המנוחים של המבקש את בצת ועברו לגור בשלומי. ד. בתחילת שנת 1982, נשא המבקש אישה. לאחר שרעייתו הרתה, עברו בני הזוג לשלומי. ה. בשנת 1983 החל המבקש לחפור ולצקת יסודות בחצר הנכס במושב. עקב ביצוע העבודות, הוציאה הועדה המקומית לתכנון ובניה "אשרי" צו כנגד המבקש, להפסקת ביצוע העבודות. ו. המשיב הגיש תביעה לסילוק ידו של המבקש מן הנכס, בבית משפט השלום בחיפה. ביום 20.6.88 ניתן פסק דין בת.א. 203/84. בפסק הדין קיבל השופט קיטאי את התביעה, אך הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין ב- 5 שנים. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 16.4.92 ניתן פסק דין בע.א. 291/88 מפי כבוד השופט אריאל. בפסק דינו קבע השופט אריאל לאמור: "מהדברים שהובאו לעיל, עולה כי עפ"י העובדות, המקובלות עלי, נהג המושב בסבו של הנתבע ובאישתו, כחברים, במשך 21 שנים רצופות, וממילא גם כלפי התובע, שהיה איתם, וכך נהגו הם. גם לאחר מכן המשיך התובע, להתנהג כחבר וגם זה היה היחס אליו, עד שבשנת 1984 הוא נדרש לעזוב. מכאן, בין שחלה תקנה 2א ובין שמדובר בשיהוי (למעשה תקנה 2א, יש בה כשלעצמה, כעין שיהוי), יש לראות את התובע כחבר, שאין לסלקו מהמקום. גם אם מקור הזכות המתחילה עם סבו וסבתו, היתה ברשות, הרי זאת רשות, בהתחשב שמדובר במושב, על כל מה שכרוך בחברות במושב, שאיננה ניתנת לביטול, אלא בדרכים שמבטלים את זכויותיו של חבר. במילים אחרות, אין לבטל את זיקתו של התובע לנכס במושב, אלא בדרך שצריך לנהוג כלפי כל חבר במושב. לא הוכח לפנינו כי כך נהגו". ז. ביום 24.3.93 נתן החוקר הממונה על הנושא מטעם רשם האגודות השיתופיות, מר שלומי אברהם, המלצה לרשום את המבקש כחבר בצת. על סמך המלצה זו נתן רשם האגודות השיתופיות, ביום 23.5.93, צו לעדכון פנקסי האגודה, וזאת בהסתמך על תקנה 6(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג1973-. ח. ביום 23.5.93 הגיש המבקש המרצת פתיחה בבית משפט זה, בתיק ה.פ.524/93, וביקש פסק דין הצהרתי המכיר בזכויותיו בחלקה 9 בגוש 18313 בבצת, וזאת על סמך פסק הדין שניתן בע.א. 291/88. במהלך הדיונים בתיק, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב לבצע כל פעולה בחלקה 9 בגוש 18313. הבקשה נידונה בפני כבוד השופט ביין, אשר קבע, בהחלטתו מיום 12.7.93 לאמור: "על המשיב להמנע מכל פעולה שיש בה כדי למנוע או לפגוע בזכותו של המבקש להחזיק בחלקה או בחלק ממנה, עתה או במועד כל שהוא בעתיד. כדי להסיר ספקות יוער, שבביטוי "כל פעולה" אני כולל גם פניה יזומה לרשויות התכנון או תמיכה ביוזמה של רשויות התכנון לחלוקה מחדש של קרקעות המושב באופן המפצל את החלקה או שתוצאותיו המידיות או העקיפות הם מסירת החזקה בחלקה בשלמותה או בחלקה לאדם אחר זולת המבקש בעתיד הקרוב או הרחוק". ט. עוד נקבע על ידי בית המשפט, כי קביעת בית המשפט בע.א. 291/88, ולפיה המבקש הינו חבר האגודה, איננה יכולה לשמש השתק פלוגתא. על סמך קביעה זו, פנה המשיב לרשם האגודות השיתופיות וביקש ממנו לשנות רישומו של המבקש כחבר המשיב. רשם האגודות ניסה ליישב את המחלוקות בין הצדדים, אך נסיונותיו לא צלחו. י. ביום 18.3.96 הגיש המשיב המרצת פתיחה בתיק 385/96. במסגרת המרצת הפתיחה ביקש המשיב מבית המשפט להצהיר, כי המבקש איננו, ולא היה מעולם, חבר בצת, וכי יש לבטל את רישומו בפנקס חברי האגודה. יא. בהחלטה מיום 6.1.96 אוחד הדיון בשתי ההמרצות אשר הגישו המשיב והמבקש. יב. ביום 14.1.97 הגיש המבקש את המרצה מספר 20458/97, שעניינה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. זאת מאחר שלטענתו, פעלו נציגי המשיב בניגוד להחלטת כב' השופט ביין מיום 12.7.93 כאמור. ביום 6.2.97 קבע כב' השופט ביין, כי לאור הצהרת ב"כ המשיב, כי המשיב: "יכול ואכן יקיים" כל פסק דין שינתן, היה וינתן, לטובת המבקש, אין צורך בהפעלת סעיף 6 הנ"ל. יג. ביום 24.6.97 הושג הסכם פשרה בין הצדדים, במסגרתו הוסכם כדלקמן: "1. המשיבה מס' 1 תמליץ בפני מינהל מקרקעי ישראל להקצות למבקש מגרש בשטח של 2 דונם - בו בנוי כיום הבית המוחזק על ידי המבקש בחלקה 9 בגוש 18313. גבולות המגרש יקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות ...וקביעתו תהיה סופית. 2. המבקש מסכים כי מעמדו בבצת יהיה מעמד של "תושב לא חבר" ושמו ימחק מפנקס החברים של המשיבה". כניסתו של הסכם הפשרה לתוקף הותנתה באישור האסיפה הכללית של בצת, ובהסכמת מינהל מקרקעי ישראל לאמור בסעיף 1. התנאים היו אמורים להתקיים בתוך 9 חודשים מיום החתימה על הסכם הפשרה. ביום 24.6.97 ניתן להסכם תוקף של פסק דין. יד. האסיפה הכללית של המשיב התכנסה ואישרה את הסכם הפשרה. ברם, מינהל מקרקעי ישראל היה מוכן להקצות שטח של חצי דונם בלבד, ולכל היותר, בהתקיים אילוצים מיוחדים, שטח של דונם. אשר על כן, הגיש המבקש בקשה לביטול הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין כאמור, ולחידוש צו המניעה שניתן ביום 12.7.93. טו. ביום 10.12.98, משנכשלו נסיונות ב"כ המבקש לשנות את עמדת המינהל, הוחלט להמשיך בדיון. 3. טענות הצדדים א. לטענת המבקש, על המשיב להכיר בו כחבר האגודה השיתופית. זאת מכוח תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות, תשל"ג1973-, מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומכוח היותו "בן ממשיך", כהגדרת החוק את המונח, De-Facto. על כן, לגישתו, על בית המשפט לקבוע, כי קביעת בית המשפט המחוזי בע.א. 291/88 דלעיל, מחייבת את המשיב ועל כן עליו למסור למבקש את החזקה בחלקה נשוא המחלוקת, ולאפשר למבקש לבנות את ביתו במשק ככל חבר אגודה אחר. ב. מנגד טוען המשיב לא היא. לגישתו, בפועל לא נהג המבקש, ולא נהגו בו, כחבר האגודה השיתופית. זאת ועוד. המבקש לא הוכיח קיומם בעניינו של התנאים שבהתקיימם יכול הוא להיחשב כ"בן ממשיך". על סמך טענותיו מבקש המשיב מבית המשפט לקבוע, כי המבקש איננו, ולא היה מעולם, חבר באגודת המושב, וכי רישומו של המבקש בפנקסי רשם האגודות השיתופיות, כחבר המשיב, בטל ומבוטל. 4. פסיקת בית המשפט המחוזי בע.א. 291/88 א. כמפורט לעיל, קבע השופט אריאל, במסגרת ע.א. 291/88, כי המבקש הינו חבר המשיב, וזאת בין שחלה תקנה 2א, ובין שמדובר בשיהוי. קביעה זו, כאמור בהחלטתו של השופט ביין, במסגרת הדיון בבקשה למתן צו מניעה שהגיש המבקש כנגד המשיב, איננה מהווה השתק פלוגתא. זאת מאחר שהצדדים לא העלו כלל בכתבי טענותיהם את שאלת חברותו של המבקש באגודת המשיב, וקבלת הממצא בדבר היותו חבר המשיב היה בה כדי ליצור עיוות דין כלפי המשיב. ב. אינני מוצא לנכון להתערב בקביעתו האמורה של השופט ביין. ג. אשר על כן, מאחר ששאלת חברותו של המבקש באגודת המשיב נותרה ללא הכרעה, אבחן את טענותיו לגופן. 5. תחולת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות א. המבקש מבקש מבית משפט זה לקבוע, כי לאור האמור בתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג1973-, , המבקש הינו חבר באגודת המשיב. לעומתו טוען המשיב, כי המבקש לא היה כלל, והאגודה אף לא ראתה בו בשום שלב, חבר באגודת המשיב. ב. תקנה 2א לתקנות קובעת לאמור: "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו- (ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה". מאחר שהוראה כאמור בסיפא של התקנה אין, יש לבחון באם נהג המבקש כחבר המשיב במשך השנים והאם המשיב נהג בו גם הוא כחבר. ג. מחומר הראיות עולה, כי המבקש גדל והתחנך אצל המשיב מיום שנולד. אף לאחר שהתגייס המבקש לשירות צבאי, ולמרות שסבו וסבתו המנוחים עקרו לשלומי, המשיך המבקש להגיע למשיב במהלך חופשותיו, והתגורר בנכס. כך המשיך לנהוג אף לאחר שחרורו מן השירות הצבאי. אני מקבל את טענת המשיב, ולפיה בשנת 1982 עבר המשיב להתגורר עם רעייתו בשלומי. ברם, המבקש הוכיח, כי המעבר נעשה מאחר שרעייתו הרתה, והמשיב לא אישר למבקש לבנות שירותים סניטריים בתוך הנכס, כך שהמעבר היה כורח המציאות. דא עקא, שכשנה לאחר מכן, בשנת 1983, החל המבקש לבצע שינויים בנכס, ובכללם התקנת חדרי שירותים בתוכו, מתוך כוונה לשוב ולהתגורר בנכס, ובשלהי שנת 1983 אף שב להתגורר בנכס. עוד הוכיח המבקש, כי לאחר מותם של סבו וסבתו, שילם הוא את התשלומים הכרוכים במגורים בנכס בתחומי המשיב. ד. אשר להתנהגות המשיב. עד שהחל המבקש לצקת יסודות בחצר הנכס, קיבל המשיב את נוכחות המבקש בנכס, ולא פעל כנגדו. דהיינו, המבקש התגורר בנכס שבתחומי המשיב החל מיום הולדתו, בשנת 1958, ועד לשנת 1982, קרי - תקופה של 24 שנים, בלא כל מחלוקת באשר לזכויותיו. גם משעזב המבקש את הנכס, והתגורר במשך שנתיים בשלומי, וזאת בשל הריונה של רעייתו, לא פעל המשיב לסילוקו של המבקש מהנכס. רק כאשר ביצע המבקש עבודות בניה בחצר הנכס, החל המשיב לפעול לסילוקו מהנכס. דומה אם כן, כי לאורך השנים נהג המשיב במבקש, כדרך שנוהגים בחבר. ה. אף שאין קביעותיו של בית המשפט בע.א. 291/88 מחייבות את בית משפט זה, בכל הנוגע לשאלת חברותו של המבקש באגודת המשיב, יפים דברים שנאמרו שם לענייננו. כך, קובע בית המשפט, בהתייחסו להתנהגות המבקש, בע' 4 לפסק הדין: "כאמור, עובדה היא שהנתבע דנן, נהג כחבר במושב-לא רק בהתייחס למשק האישי שלו (הנכס), אלא גם בהתייחס למושב כולו ולחובותיו כלפיו. לטענת הנתבע (המקובלת עלי), המשיך הוא בתור חבר לשלם את כל המיסים ואת כל ההוצאות אשר המושב דרש ממנו וזאת עד להגשת התביעה בשנת 1984. העדרותו הזמנית (משנת 1982-1984) באה כתוצאה מכך שהמערער תכנן לעשות שיפוצים חיוניים בנכס, ונוח יותר היה לו להתגורר עם משפחתו באותו זמן במקום אחר...כל העובדות הנ"ל מצביעות על קשר רציף וממושך עם הנכס". ובהמשך, לעניין התייחסות המשיב למבקש: "במשך כל השנים, נהנה הנתבע מיחס כאילו היה חבר מושב, בהיותו יחד עם סבו וסבתו. גם משנת 1978 עד שנת 1984 לא נעשה כל מאמץ על ידי חברי המושב האחרים וכן על ידי ועדת המושב לנשל את הנתבע מהנכס...". הנה כי כן. אף שאין האמור מהווה השתק פלוגתא, בכל הנוגע לחברות המבקש באגודת המשיב, יש בפרשנות שנתן בית המשפט לעובדות המקרה, כדי לתמוך בטענות המבקש בענייננו. ו. צא ואמור. בענייננו, התקיימו התנאים הקבועים בתקנה 2א הנ"ל, ויש להכיר במבקש כחבר באגודת המשיב, הן לאור התנהגותו במהלך השנים והן לאור התייחסות המשיב אליו. ז. בין סוגריים אוסיף. המשיב טען, כי על אף טענת המבקש, כי שילם את התשלומים הכרוכים בחברותו במושב, בפועל הצליח הוא להוכיח קיומן של קבלות ספורות בלבד, ועל כן אין לקבל טענתו זו. סבורני, כי אין לצפות מאדם, שישמור באמתחתו קבלות בגין תשלומים שוטפים לאורך שנים, שמא יפתחו כנגד וביום מן הימים הליכים לסילוקו, ויאלץ הוא להציג קבלות אלה למען הוכחת זכויותיו בנכס. כפי שציינתי לעיל, המשיב השהה תביעתו לסילוק ידו של המבקש במשך שנים רבות. על כן אין המשיב יכול להיבנות מן הטענה להעדרן של קבלות, אשר יכול והיו בנמצא אילו פעל המשיב עצמו בזמן. עוד טען המשיב, כי המבקש לא פנה מעולם לאגודה בבקשה להצטרף כחבר, לא הראה כל ענין בנושאים שעמדו על סדר יומה של האגודה ואף לא השתתף באסיפה הכללית של האגודה. ברם, גם בכך אין כדי לערער את גירסת המבקש. משראה עצמו המבקש כחבר המשיב, לא מצא לנכון להגיש בקשה מיוחדת להתקבל כחבר האגודה, ואין בכך כדי לעמוד לו לרועץ. גם אי השתתפותו באסיפות הכלליות של המשיב איננה מהווה, כשלעצמה, סיבה לסילוק המבקש. 6. קביעת רשם האגודות השיתופיות א. טוען המשיב, כי קביעת רשם האגודות השיתופיות ולפיה המבקש הינו חבר האגודה מבוססת על פסק דינו של בית המשפט בע.א. 291/88 הנ"ל. על כן, משנקבע כי קביעה זו איננה מהווה השתק פלוגתא, אין היא מחייבת את המשיב, ואין המבקש יכול להיבנות ממנה. ב. מנגד טוען המבקש, כי במידה והיו למשיב השגות על קביעתו של רשם האגודות השיתופיות, צריך היה המשיב לערער על ההחלטה בתוך 10 ימים מיום שניתנה. לטענתו, לא רק שהמשיב לא פעל כן, אלא שביום 6.12.92, פנה המשיב אל מנהל מחלקת הפיקוח, מר אילן רונן, בבקשה לקבל תאריך לרישום המבקש כחבר באגודה, וכן ביקש את הנחיות מינהל מקרקעי ישראל לגבי אופן קבלת חובות המבקש כלפי המשיב. התנהגות זו, לגירסתו, מצביעה על הסכמה לקביעת רשם האגודות. עוד טוען המבקש, כי את החלטתו של רשם האגודות השיתופיות ניתן לתקוף רק באמצעות פניה לבג"צ, ועל כן בקשת המשיב בה.פ. 385/96 איננה בסמכותו של בית משפט זה. ג. בכל הנוגע להתנהגות המשיב לאחר קבלת ההחלטה על ידי רשם האגודות השיתופיות, הדין עם המבקש. משניתנה החלטת רשם האגודות השיתופיות, וזאת לאחר חקירה מקיפה שערך חוקר מטעמו, קיבל אותה המשיב, ואף החל לפעול לפיה, כפי שעולה מן ההתכתבויות שערך המשיב עם מינהל מקרקעי ישראל. ברי, כי התנהגות זו איננה מלמדת על התנגדות לקביעת רשם האגודות השיתופיות. ד. לעניין תקיפת החלטת רשם האגודות השיתופיות. סעיף 52(5) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כדלקמן: "לכל החלטה הניתנת ע"י הרשם עפ"י סעיף קטן (2)(I) ולכל החלטה של הבורר או הבוררים עפ"י סעיף קטן (2)(II) שהרשם אישר עפ"י הסעיף הקטן הקודם יהא תוקף של פסק-דין מטעם בית-משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור וכן תוצא לפועל". אשר על כן, לכאורה, משקבע בית משפט קמא כי יש לרשום את המבקש כחבר אגודת המשיב, הדרך היחידה לתקוף החלטה זו היא באמצעות פניה לבג"צ. ברם, בענייננו הודיע רשם האגודות השיתופיות, לאחר שכשלו נסיונותיו לפשר בין הצדדים, כי הוא יקבל על עצמו כל החלטה שתצא מלפני בית משפט זה (וראה מכתבו מיום 11.5.97). לפיכך, מתייתר הדיון בשאלת סמכותו של בית משפט זה. ה. משקבעתי כי לאור תקנה 2א דלעיל יש לראות במבקש חבר אגודת המשיב, אין ממילא כל בסיס לתקיפת החלטתו של רשם האגודות השיתופיות. 7. די באמור עד הנה כדי להכריע את הכף לטובת המבקש, מבלי שנידרש לבחינת יתר טענות המבקש בעניין זכות חברותו באגודת המשיב. על אף כן, מצאתי לנכון להתייחס לטענת המבקש בדבר היותו "בן ממשיך" ביחס לזכויות סבו וסבתו בנכס. 8. מעמד המבקש כ"בן ממשיך" א. המבקש טוען, כי זכותו להיחשב כחבר המשיב גם מכוח היותו "בן ממשיך" כהגדרת המונח בתקנות. מנגד מעלה המשיב שתי טענות חלופיות. ראשית, מעמד סבו וסבתו של המבקש היה לכל יותר של "בני רשות של בני רשות", קרי - המשיב עצמו הינו בר רשות של מינהל מקרקעי ישראל ואילו חברי המשיב הינם בני רשות של בני רשות. על כן, לא יכלו כלל סבו וסבתו של המבקש להעביר זכויות למבקש. לחילופין, אף אם יכול היה המבקש להיחשב ל"בן ממשיך" (או "נכד ממשיך" בנסיבות שבעניננו), הרי שלא הגיש כל בקשה בענין למשיב, כנדרש עפ"י התקנות, ולא הציג כל ראיה לכך שסבו וסבתו אכן התכוונו שיהא המבקש בגדר "ממשיך". ב. תקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות מפרטת את התנאים ואת הפרוצדורה הנדרשת לשם הכרה בזכויותיו של פלוני כבן ממשיך, כדלקמן: "(א) בתקנה זו, "בן-ממשיך" - בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, או מכח ירושה, במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר-רשות של מוסד מיישב של האגודה בכתב; לענין זה, "הורים"-לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר. (ב) בן ממשיך הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך. (ג) התנגד ועד ההנהלה לקבלת בן ממשיך להיות חבר באגודה, יפתח הועד בהליכי בוררות נגד אותו בן ממשיך לפי תקנון האגודה, תוך 45 יום מיום שהגיש בקשה כאמור, וחברותו תיקבע על פי פסק הבוררות. (ד) לא החל הועד בהליכי בוררות כאמור בתקנת משנה (ג), יהיה הבן ממשיך חבר באגודה בתום 45 יום מיום שהגיש את בקשתו כאמור". בענייננו. ראשית, לא ברור מעמדו של המבקש בנכס. ברי, כי הוא איננו בעלים או חוכר של הנכס. לטענת המשיב גם אין הוא בר רשות, מאחר שסבו וסבתו היו לכל היותר ברי רשות בנכס. מאחר שהמבקש לא הציג חוזה חכירה בין סבו וסבתו לבין המשיב, נראה כי הדין בנקודה זו עם המשיב. שנית. בטרם החלו ההליכים המשפטיים לפינויו של המבקש מן הנכס, הוא לא הגיש כל בקשה מסודרת למשיב להיחשב כ"בן ממשיך", ואף לא הציג בפני המשיב כל מסמך המוכיח כי הינו "בן ממשיך". על כן, גם מבחינה פרוצדוראלית לא עמד המבקש בתנאים הדרושים להכרה ב"בן ממשיך". לבסוף. טוען המשיב, כי המבקש איננו זכאי כלל להיחשב כחבר אגודת המשיב, ועל כן ממילא, לאור לשון התקנה, איננו יכול להתקבל כ"בן ממשיך". ברם, משקבעתי כי יש לראות במבקש חבר המשיב לאור האמור בתקנה 2א הנ"ל, לא נחסמה דרכו להגיש בקשה מסודרת למשיב, להיחשב כ"בן ממשיך". 9. במקובץ. למעט תקופה של כשנתיים בין השנים 1982-1984, התגורר המבקש כל חייו בנכס. המבקש התנהג כחבר אגודת המשיב לכל דבר. עד שנת 1984, הציג גם המשיב עצמו מצג, ולו למראית עין בלבד, כאילו אף מבחינתו המבקש הינו חבר אגודה. רק משנוכח המשיב לדעת, כי המבקש איננו מתכוון לעזוב את הנכס בו התגורר משך כל ימי חייו, החל לפעול לפינויו מהנכס. תחילה, סירב המשיב לאפשר למבקש לבנות שירותים סניטריים בתוך הבית. משנאלץ המבקש לעזוב את הנכס בשל תנאים אלו, ניצל המשיב את העזיבה על מנת לקבוע, כי אין המבקש יכול להיחשב כחבר אגודת המשיב, מאחר שעזב את הנכס. צא ואמור. לכל אורך הדרך, הייתה התנהגות המשיב, ועודנה, לא נכונה. אמנם ככלל, אין בתי המשפט נוהגים להתערב בשיקול דעת האסיפה הכללית של האגודה השיתופית, מאחר שחברי האגודה - ולא בית המשפט - הם שצריכים לקיים קשרי עבודה ושכנות ביניהם. ברם, נסיבות מקרה זה מיוחדות הן, ונראה כי תקיפת זכות המבקש לחברות באגודת המשיב, בדרך ובאופן בה נעשתה בענייננו, הייתה חריגה, בדרגה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. 10. סוף דבר אני דוחה את עתירת המשיב בה.פ. 385/96 ומקבל את עתירת המבקש בה.פ. 524/93. החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 23.5.92, המורה לרשום את המבקש כחבר באגודת המשיב תיוותר על כנה, והמשיב ינהג במבקש בדרך בה נוהגים כלפי כל אחד מחברי המשיב. בכלל זה, יוענקו למבקש כל אותן זכויות המוענקות דרך קבע לחברי המשיב. על המשיב לשלם למבקש הוצאות בקשה זו וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגודה שיתופית