טרשת נפוצה עקב מתח נפשי

טרשת נפוצה עקב מתח נפשי
.1המדובר במחלת הטרשת הנפוצה.
.2ביום 02.12.92פנתה המערערת בתביעה לקצין התגמולים, להכיר בה כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959[נוסח משולב], דהיינו, כמי שנכותה באה לה בתקופת השירות הצבאי ועקב שירות זה.
.3המשיב, בהחלטה מיום 10.10.93, דחה את תביעת המערערת, ועל כך בא ערעורה
זה בפני וועדת הערעור, שהוקמה לפי החוק הנזכר ברישא של פסק רין זה.
.4קצין התגמולים, בדחותו את תביעת המערערת, מסתמך על תוצאות- הבדיקות
ועל חוות-דעת רפואית, מיום 12.5.93, ולפיה הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר-סיבתי", בין מחלת הטרשת הנפוצה, שממנה סובלת המערערת, לבין תנאיי-שירותה הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1של חוק הנכים.
.5חוות-הדעת הרפואית הנזכרת לעיל, מיום 12.5.93, היא חוות-דעתו הרפואית של פרופ' ג'קסון ברהם, מומחה למחלות נירולוגיות, שהוגשה לנו, וסומנה כמוצג מש/.3
.6באת-כוח המשיב, הגישה לנו, כמוצג, גם את תיקה הרפואי של המערערת,
שנתקבל, וסומן כמוצג מש/.1
.7פרופ' ג.ברהם קובע בחוות-דעתו, כ 4הוא בדק את המערערת ועבר על החומר
המצוי בתיקה הרפואי (מש/1), ומסקנותיו הן , כדלקמן :נ -
"א. מהלך התסמינים, המימצאים בעת אישפוזה בבית החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, ותוצאות בדיקת-הדמייה- מגנטית-תהודתית של המוח - כולם תומכים באבחנה של:ב - טרשת נפוצה;
ב. מחלה זו נחשבת כקשורה בגורם יסודי - של התפתחות מצב-חולני אוטואימוני, בו נוגדים נוצרים בגוף, שפוגעים בנוירוניים של מערכת-העצבים המרכזית.
עבודה אפידמיולוגית רחבה, במשך שנים רבות, מצביעה על גורם (שסוגו אינו מוכר), שנרכש בגיל-הילדות, בשכיחות שונה, במקומות גאורפיים שונים; ואחר-כך, ובדרך-כלל לקראת העשורים השלישי או הרביעי, נותן סימנים קליניים-חולניים-ראשוניים.
אין עדות המצביעה על סיבות ספציפיות, להתפרצות- קלינית ראשונה זו.
באשר לתנאים של שירות בכוחות מזויינים:ו - עיבוד אפידמיולוגי של שכיחות-המחלה, בין חיילים משוחררים אמריקאיים, ששרתו במלחמת העולם השניה ובמלחמת קוריאה - לא גילתה עודף מקרים מעל הצפוי באוכלוסיה הכללית.
ג. במקרה הנדון, יש גם פרט רפואי, שרשום בין המסמכים של קופת-חולים, בתקופה שלפני השירות; בתאריך 16.10.90, בבדיקה בקשר לכאבים, שקיימים מזה שלושה שבועות, נתגלה הסימן החולני הנויורולוגי:נ - 'קלונוס בצד שמאל של אכיליס'.
מימצא זה לא מוסבר על-ידי הבקע בדיסק-מותני בעמוד-השידרה, שיוחס לתלונות על כאבי-גב, אלא על-ידי תהליך חולני במערכת-העצבים-המרכזית, וייתכן (רסרוספקטיבית), שהוא שמש אז עדות להופעה קלינית ראשונה של מחלתה, דהיינו, טרשת נפוצה".
.8על החלטתו האמורה של קצין התגמולים (מיום 10.10.93, כנזכר בסעיף 3של פסק-דין זה), הגישה המערערת את הערעור בפנינו, ביום .31.10.93
.9בכתב-הערעור, מעלה בא-כוח המערערת את הטענה, כי שגה קצין- התגמולים
בדחותו את תביעת המערערת להכיר ב"קשר-סיבתי", בין מחלתה הנ"ל של המערערת, לבין שירותה הצבאי; ולטענתו, המחלה הנ"ל "נגרמה" או "הוחמרה", בזמן ועקב שירותה בצה"ל.
.10ביום 01.11.93ניתנה על-ידינו החלטה, שבה הורינו לבא-כוח המשיב, עפ"י תקנה 14(א) מתקנות בתי-הדין המינהליים (סדרי דיון), ה'תשנ"ב - 1992, להגיש כתב-תשובה לערר, לא יאוחר מ- 30ימים, מהיום שהומצא לו עותק של כתב-הערר.
.11על-פי האמור בתקנות הנ"ל, כתב-התשובה יוגש ב- 5עותקים ויצורפו לו תצלומי המסמכים, שעליהם מבקש בא-כוח המשיב להסתמך בעת הדיון בערעור.
.12ביום 02.01.94הגיש לנו בא-כוח המשיב כתב-תשובה לערעור.
נטען בכתב-תשובה הנ"ל, כי:ב -
א. יש למחוק את הערעור על הסף, מאחר ולא הוגשה על-ידי המערערת
חוות-דעת רפואית, של רופא מומחה מטעמה, שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית, שהוגשה על-ידי המשיב (מש/3);
ב. לא קיים "קשר-סיבתי", בין מחלת הטרשת הנפוצה, לה טוענת המערערת, לבין השירות-הצבאי ותנאיו;
ג. לכתב-התשובה צורפה חוות-הדעת הרפואית של פרופ' ג.ברהם, דהיינו, המוצג מש/ 3מיום .12.05.93
.13ביום 31.05.94, המציא לנו בא-כוח המערער חוות-דעת רפואית של ד"ר שלמה פלכטר, מומחה למחלות ניורולגיה, מיום .27.02.94
חוות-דעת רפואית זו נתקבלה כמוצג-וסומנה מע/.2
העולה מחוות-דעתו של ד"ר ש. פלכטר הנ"ל, כי קיימת זיקה בין "הסטרס הפיזי והנפשי הקשה", שבו עמדה המערערת במשך שירותה הצבאי, אשר השפיע לרעה על מערכת החיסון שלה, וכתוצאה מכך הופיעו סימניה של המחלה, מספר חודשים לאחר השירות; ומכאן - שקיים "קשר-סיבתי" ישיר בין מחלתה של המערערת והשירות הצבאי שלה, וכי המחלה "נגרמה", בזמן ועקב השירות.
.14הורינו לבת-כוח המשיב להעביר את חוות-דעתו הרפואית האמורה של ד"ר ש. פכלטר (מוצג מע/2), אל פרופ' ג. ברהם, כדי לקבל ממנו את תגובתו ואת הערותיו.
.15ביום 23.08.94המציאה לנו באת-כוח המשיב חוות-דעת רפואית נוספת, של
פרופ' ג. ברהם, מיום 21.06.94, שנתקבלה וסומנה כמוצג מש/.4
.16העולה מחוות-דעתו הרפואית הנוספת של פרופ' ג. ברהם, שאין באמור
בחוות-דעתו הרפואית של ד"ר ש. פלכטר, כדי לשנות את דעתו ומסקנותיו, לפיהם לא
קיים קשר בין מחלתה של המערערת לבין השירות הצבאי שלה.
.17נתקיימו בערעור זה מספר דיונים מיקדמיים, וליום 25.03.96קבענו דיון
לשם חקירתם-הנגדית של הרופאים-המומחים; ד"ר ש. פלכטר נחקר שתי-וערב על-ידי באת-כוח המשיב; ואילו פרופ' ג. ברהם נחקר שתי-וערב על-ידי בא-כוח המערערת.
.18באת-כוח המשיב הצהירה, כי אין בדעתה לחקור-נגדית את המערערת על האמור בתצהירה.
.19באי-כוח הצדדים הצהירו בפנינו:ו - כי אין להם עדים נוספים;
הם מבקשים להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב; וכי כל צד יגיש רשימה-עדכנית של
ספרות-רפואית.
.20סיכומי טענותיה של בא-כוח המערערת הוגשו לנו ביום 08.06.97; ואילו סיכומי באת-כוח המשיב הוגשו לנו ביום .05.10.97
.21על סמך-החומר שהוגש לנו, רשאים אנו לקבוע את העובדות הבאות:נ -
א. המערערת נולדה ביום 13.05.73;
ב. התגייסה לצה"ל ביום 20.01.91;
ג. בעת גיוסה, נקבע לה פרופיל-רפואי:ב - 45(זאת בשל בעיית גב);
ד. עם גיוסה, נשלחה לטירונות בת שלושה וחצי שבועות;
ה. במסגרת הטירונות, היתה נתונה למאמצים גופניים קשים ולמאמץ פיזי רב, בהרבה מעל למה שהיתה מורגלת להם טרם גיוסה;
ו. את כל הפעילות הנדרשת, במסגרת הטירונות, ביצעה המערערת חרף
מגבלותיה הגופניות הקשורות עם הבעיה האורטופדית שלה (בעיית הגב) ;
ז. במשך הטירונות, היתה המערערת נתונה גם ללחץ מתמיד והחשש שמא לא תצליח לעמוד במטלות, עקב מגבלותיה; עובדה אחרונה זו, גם הקשתה עליה את ביצוע הטירונות, שלגביה, היתה קשה גם בלאו-הכי;
ח. בתום הטירונות, הופנתה המערערת לקורס לפקידות-טכניות, שגם הוא כלל פעילות פיזית, כגון , תרגילי-ספורט, פעמיים ביום, לרבות תרגיל-התעמלות וריצה.
.22באי-כוח הצדדים מסכימים, שהשאלה שבמחלוקת-הרפואית היא, ביסודו
של דבר:ו -
האם מחלת הטרשת הנפוצה, שממנה סובלת המערערת, "נגרמה" או "הוחמרה", עקב
שירותה-הצבאי, גם אם היה זה שירות בעל- אופי של "לחץ פיזי חריג"?
.23בערעור זה נתייחס לעניין "תנאיי המאמץ הפיזי החריג" בלבד, ולא לעניין ה"מתח הנפשי", באשר לא שוכנענו, כי היו בתנאיי-השירות של המערערת גורמים כלשהם הקשורים ל"מתח נפשי". אם כי, ברור, שמחלת הטרשת הנפוצה - גורמת ל"סטרס".
.24לטענת באת-כוח המשיב, לא הוכיחה המערערת, כי עקב השירות היתה נתונה
ב"מצבים פייזים קשים", מעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים.
לטענת באת-כוח המשיב, מידת ההוכחה, שעל המערערת לעמוד בה, לעניין קיומו של "קשר-סיבתי", חייבת להיות הוכחה בגדר של "מתקבלת מאוד על הדעת".
לטענת באת-כוח המשיב, על ה"ראייה-המעודפת" להיות במשקל כזה, העונה על
הצורך להוכיח את יסודות עילת-התביעה על-פי 'מאזן ההסתברויות', דהיינו, בכמות
העולה על %.50
.25יתר על כן, לטענת באת-כוח המשיב, המשיב הוא שהוכיח את דבר קיומה של "אסכולה-רפואית", לפיה אין "קשר רפואי" בין "מאמץ פיזי חורג" לבין מחלת טרשת נפוצה.
.26הגם שד"ר ש. פלכטר מציין בחוות-דעתו, כי קיים קשר בין ה"מאמץ הגופני", בו היתה שרויה המערערת, לבין פרוץ מחלתה, הרי שבד עם בד עם כך, טוען הוא:נ -
"שעד היום קיימים חילוקי-רעות ותאוריות שונות ומנוגדות, לגבי הגורם המביא להתפרצות המחלה".
.27מכל מקום, עולה, כי עדיין לא ברור, מה הגורם למחלה וכי ישנן
השערות וסברות בלבד.
.28ד"ר ש. פלכטר מודה, כי המחקר מלמד, ש"מצבי-דחק" יכולים להביא
ל"התפרצות התקף" של המחלה, אך לא לגרימת המחלה.
.29שעה שד"ר ש. פלכטר העיד בפנינו, הוא אמר, בעדותו:ב -
"קיימות הרבה מאוד אסכולות, כאשר הבסיס אצל כולם הוא - בעיה בתחום החיסוני שמערכת החיסון. הגורם לתחלואה - לא ידוע".
.30הגם שד"ר ש. פלכטר מציין, בעדותו, בפנינו, כי קיימות מספר אסכולות,
לפיהן ישנם גורמים מסויימים הגורמים לפרוץ המחלה, הרי שלא הובאה בפנינו שום
אסכולה, מאלו שצויינו על-ידו, הטוענת לקשר בין "מאמץ פיזי", לפרוץ המחלה.
.31באי-כח הצדדים הרחיבו את הדיבור בשאלת ה"האסכולה הרפואית".
גם כאשר נקבע, כי קיימת "אסכולה רפואית", הגורסת "קשר-סיבתי" בין "לחץ
פיזי חריג", לפרוץ המחלה הנידונה, השאלות המשפטיות- העקרוניות שמתעוררות הן
אלה:ו -
א. הניתן להוכיח קיומה של "אסכולה רפואית" מסויימת, ע"י הצגת
פסקי-דין שקבעו שהיא קיימת, נוכח קיומם של פסקי-דין אחרים השוללים קיומה של אסכולה כזו?
ב. האם עובר הנטל, להוכיח העדר קיומה של אסכולה כזו, אל המשיב (קצין-התגמולים), כאשר מוצגת בפני בית-המשפט פסיקה המכירה בה?
.32ראשית לכל, נדרשים אנו להשיב לשאלה: -
האם בכלל יכולים תנאיי-שירות כלשהם - ל"גרום" או ל"החמיר" את המחלה הנ"ל? ברם, אם כל חשיבותה של השאלה העקרונית, עלינו להגביל עצמנו, בערעור זה, בשלושה אלה: -
א. האם היו גילויים של המחלה לפני השירות;
ב. הקושי לאמת, באופן פוזטיבי, השערה רפואית, כי הנטיה לחלות במחלה, הינה פועל-יוצא, מן השירות;
ג. מדובר בקביעה של "קשר-סיבתי-משפטי", להבדיל, מ"קשר-סיבתי-גרידא" .
.33לטענת ב"כ המשיב, פשיטא, שבהעדר הוכחה, בדבר קיומה של
"אסכולה-רפואית", לפיה יש ב"לחץ פיזי חריג", כדי לשמש סיבה למחלה הנ"ל - די
כדי לדחות את הערעור.
.34פסק-הדין, שפורסם לאחרונה, והמנחה בענין זה, הוא פסק-דינו של השופט
יצחק זמיר, ב- ר.ע.א. 2027/94 (צביה קליג' נ. קצין- התגמולים, פד"י נ', חלק ראשון, עמ' 529) - להלן: - "הלכת קליג'", שבו דן בית-המשפט העליון, בהרחבה, בהוכחת קיומה של "אסכולה רפואית".
.35"הלכת קליג'" מניחה, שהוכחת קיומה של "אסכולה-רפואית" מחייבת תשתית
ראייתית, המאפשרת בירור עובדות מסויימות, שכן נאמר שם (בעמ' 529): -
"אם קיימות שתי אסכולות-רפואיות מבוססות, החלוקות בשאלה אם
תנאי-השירות או אירוע מסויים בשירות, גרמו או החמירו מחלה מסויימת, וקיים מצב של תיקו בין האסכולות, יעדיף בית-המשפט את האסכולה המטיבה עם התובע. אך כך הדבר רק כאשר מדובר באסכולות מבוססות".
.36בהמשך פסק-הדין שם, נקבע: -
"שאלה יפה היא, מתי דיעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת כשם שאין תשובה ברורה לשאלה: כמה כבשים עושות עדר?
מצד אחד, ברור, כי אין צורך שדיעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה.
אף אין צורך, שדיעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של "קרוב לוודאי", כדי לומר שהיא 'אסכולה'.
אך מן הצד השני, אין די בכך, שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדיעה מסויימת, כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות-הרפואית.
כדי שדיעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדיעה מבוססת במרכזים-רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדיעה מבוססת בספרי-לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד.
בדרך-כלל, דיעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן "שכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו ע"י מחקרים".
.37כאמור, אין מחלוקת בין הרופאים-המומחים, כי המחלה, ממנה סובלת
המערערת, היא: - טרשת נפוצה.
.38כן אין חולק על כך, כי ההתקף הראשון של המחלה, פקד את המערערת בתקופת
שירותה הצבאי .
.39שנויה מחלוקת, האטיולוגיה של המחלה.
.40פרופ' ג. ברהם סבור, כי לפי גישה מעודכנת, האטיולוגיה של המחלה,
דיינו, הסיבה למחלה, או הסיבה להתפרצויות של המחלה - אינה ידועה.
ניתן רק ללמוד דברים, מבחינה הרקע האפידימולוגי, דהיינו, התפשטותה בעולם.
מה שלא מוטל בספק הוא, כי קיימות וברציות, באיזורים שונים בעולם; וכן שיש גורם-גנטי חשוב מאוד, שגורם לסיכון , דהיינו, שמישהו מיוחד יסבול מהמחלה.
פרופ' ג. ברהם לא קושר קשר, בין גורם חיצוני כלשהו, לבין המחלה, הגם שהוא לא שולל זאת.
עד לפני 15שנים, לא שלל פרופ' ג. ברהם גורמים חיצוניים וגם לא חייב אותם, משום שלא ידע שיש להם השפעה, וזאת משום שלא היה לו חומר משכנע עליו יכול היה להתבסס.
.41לשאלתו של בא-כוח המערער (בעת שפרופ' ג. ברהם נחקר על ידו, ביום
25.03.96), משיב פרופ' ג. ברהם כי:
"היה נראה לי, לפי מה שלמדתי מהספרות, שהיה מקום לזיהום, בעיקר זיהום בדרכי-הנשימה, אם כי חולים במחלה היו רזיסטנטדים לדברים כאלה, דהיינו, סבלו פחות, אבל אם כן קרה להם זיהום מסוג זה, אז היה יותר סיכון להופעת התפרצות חדשה של המחלה, וזה הדבר היחיד שלמדתי, דהיינו, שיש סבירות".
.42פרופ' ג. ברהם התייחס למאמר-רפואי, שנערך על גימלאי הצבא האמריקאי,
משנת 1979, על-ידי חוקר בשם פרופן קורצקה (kurtze j.f), השולל קשר בין "לחץ
פיזי חריג" והמחלה הנדונה.
.epidmiology of multiple sclerosis of u.s veterans"
(1979) ".race, sex and geographic distribution neurology
(בעמ' 1235-1228).
הגם שבשנת 1992פירסם פרופ' קורצקה הנ"ל מאמר חדיש ומעודכן יותר. ב"כ
המערער, בסיכומיו, מציין, באופן כללי, כי המאמר תוך בהשפעת ה"קשר הסיבתי" בין גורמים סביבתיים למחלה, מבלי להכנס לפירוט אותם גורמים, ומסכם, כי קיימים איזורים בהם הסיכון ללקות במחלה גבוה יותר. לא הובא בפנינו תוכנו של אותו מאמר והאם שינה המלומד האמור את דעתו בנדון .
.43לעומתו, טען ד"ר ש. פלכטר, כי קיימות על כך מספר אסכולות; וכי אין
הוכחה חד-משמעית לכך שמחלה זו היא מחלה תורשתית. ד"ר ש: פלכטר מודה, שייתכן מאוד שיש למחלה השלכות לגבי אנשים, קבוצות-סיכון, לחלות במחלה, במידה והרקע הגניטי, אם הוא קיים אצל המשפחה - יהיה בסבירות-מה, ביחד עם תנאים מתאימים.
.44כאשר ד"ר ש. פלכטר מתבקש להגדיר את המושג "אסכולה רפואית", תשובתו היתה, כי "אסכולה" זו הנחה מקובלת על מאוד הרבה חוקרים, שמתעסקים בתחום מסויים, והיא זו שרווחת ומקובלת כדרך וכגישה לאותו תחום.
לדברי ד"ר ש. פלכטר, קיימות הרבה מאוד אסכולות, כאשר הבסיס אצל כולם,
היא: - הבעיה בתחום חיסוני של מערכת-החיסון .
כאשר הגורם לתחלואה אינו ידוע, אז קיימת אסכולה אחת האומרת - שזה גורם
ויירלי המביא להתפרצות הסימנים הראשוניים של המחלה; אסכולה אחרת גורסת - מצבי לחץ, תום; אסכולה שלישית, גורסת - שחבלות. יכולות להוות גורם המביא לחשיפה של מערכת-העצבים.
.45מאידך, מודה ד"ר ש. פלכטר, כי קיימת הסתגלות לדחק מתמשך, וזאת משום
שהאדם הוא "החיה הכי סתגלנית בעולם".
.46כמו כן, מודה ד"ר ש. פלכטר, כי לפי תוצאות-המחקר, שנעשה בעת מלחמת המפרץ, על-ידי פרופ' עמוס קורצין , לא היתה כל השפעה של "דחק" על חולה טרשת נפוצה. מן הראוי רק לציין , כי ד"ר ש. פלכטר סייג זאת לאיזורי המגורים של הנחקרים.
.47בא-כוח המערער טרח והביא בפנינו מספר פסקי-דין , שבהם הכירו בתי-
המשפט במחלת הטרשת הנפוצה, כמחלה שנגרמה עקב תנאיי-שירות קשים, שדרשו מאמץ
פיזי.
.48פסקי-הדין האלה טובים ויפים לעניינים שנידונו בבתי-המשפט, שבהם ניתנו על סמך חומר-הראיות, שהיה בפני בתי-המשפט באותם מקרים, והשאלה היא, האם יכולים הם לשמש אסמכתא לענין שנדון בפנינו, על- סמך חומר הראיות שהוצג בפנינו.
.49אילו היינו עומדים בפני קיומן של שתי אסכולות-רפואיות, המשליכות על שני כיוונים שונים, הרי משהוכיחה המערערת קיומן של נסיבות מסויימות במהלך השירות, שיש בהן כדי לגרום למחלתה, היה אז הנטל, לסתור קיומו של קשר זה, מועבר על המשיב.
.50אבל גם כאן, באת-כוח המשיב אינה מודה בעובדה, שקיים "קשר-סיבתי" בין מחלת המערערת. יוצא אפוא, שהכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" (הרנון, דיני ראיות, חלק א', עמ' 188) - חל אף במקרה זה ועל המערערת מוטל גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות.
.51על המערערת, שנטל ההוכחה מוטל עליה, להוכיח תביעתה מעבר למאזן-ההסתברות, דהיינו, מעבר לסבירות של % .50(ראה בענין זה ע.א. 192/95, קצין-תגמולים נגד פרומה רוט, פ"ד מ"ד (3) 646, 654) .
.52אנו סבורים, כי בידינו האפשרות לקבוע, כי הקביעות בספרותהמקצועית-הרפואית, שבאי-כוח שני הצדדים הגישו לנו, אינן יוצרות "אסכולה-רפואית", המקובלת כדיעה מבוססת במרכזים-רפואיים השובים.
במילים אחרות, בהעדר תשתית-ראייתית מתאימה, סבורים אנו, כי אין בידנו
להעדיף את "האסכולה-הרפואית", שהרופא-המומחה מטעם המערערת מכנה אותה כך ומחרה
מחזיק אחריה.
לדעתנו, לא קיימת כלל אסכולה מבוססת בנושא "מתח פיזי חריג", הקשור למחלת
הטרשת הנפוצה.
.53לפנינו הונחו שתי קבוצות של חוות-דעת רפואיות; וזאת בנוסף לתצהירה של המערערת. ומשנחלקו דעות הרופאים, עלינו לבחור ביניהן ולהכריע איזו חוות-דעת יש להעדיף ולקבל.
.54אנו לא מתעלמים מפסיקתו של בית-משפט העליון ב- ר.ע. 187/83
(רדושיצקי נ. קצין-התגמולים פ"ד ל"ז (4), 361בעמ' 365ואילך, וכן האיזכורים המובאים בו), נקבע שם, שלענין כמות ההוכחה הנדרשת, "די אם על-פי ההוכחות שהובאו, ייתכן שקיים קשר בין השירות לבין פרוץ המחלה, בחינת רגלים לדבר בלבד".
הלכה זו נקבעה בשנת 1983ובתי-המשפט נהגו על-פיה.
אלא, שבשנת 1989, בעקבות פסקתו של בית-משפט העליון, בהרכב של 5שופטים, נהפכה ההלכה על-פיה. המדובר ב- ע.א. 472/89 (קצין-תגמולים נ. רוט פ"ד מ"ה (5), 203, בעמודים 215-214).
לא נביא ציטוטין מפסק-דין זה, המאוזכר רבות בפסקי-הדין שלנו. נסתפק שנקבע, כי מאז תאריך מתן אותו פסק-דין, מידת ההוכחה הנדרשת, נשתנתה, לענין קימו של "הקשר-הסיבתי", והיא, כיום:
"במידה המתקבלת מאוד על הדעת".
מאז מתן פסק-הדין ב- ע.א. 472/89 ניתנו פסקי-דין רבים ע"י בתי-משפט
ושוב לא הסתפקו ב"יתכן לקיומו של הקשר-הסיבתי" ואף לא ב-"בחינת רגלים לדבר",
אלא עמדו ודרשו מידת הוכחה רבה יותר, על- פי "מאזן הסתברות", שהיא כמות
ההוכחה העולה על %.50
.55עפ"י מצוות המחוקק, עלינו, ועלינו בלבד, להכריע ולפסוק בנדון, חרף העמדות הכה-קטביות, כפי שבאו לידי ביטוי בעמדתם של הרופאים-המומחים. זוהי מלאכת חריצת-הדין, שהוטלה על שכמנו, אין אנו רשאים להתנער הימנה ואין אנו יכולים להעבירה לשום גורם חיצוני אחר.
.56בעניין זה ננחה עצמנו על-פי עצמנו על-פי ההלכה, שנקבעה בדיון-נוסף
בעניינו של בוסאני (ד.נ. 3/76, פ"ד כ"ד (1) 637), לפיה: -
" כאשר ישנה פלוגתא בין חכמי-הרפואה לגבי גורמי הופעתה או החמרתה של מחלה פלונית, ויש אסכולה אחת המחמירה עם החולה ואסכולה אחרת המקילה אתו, ואין אסכולה אחת המכריעה את חברתה, הרי יד התובע על העליונה; היינו, יזכה סדין הנכה או קרובי-החייל שנספה".
נדגיש, כי הלכה זו נקבעה תוך התבססות על נימוקים של מדיניות משפטית.
.57ההלכה בדבר "הקשר הסיבתי" נקבעה במספר רב של פסקי-דין של בית-המשפט
העליון , ולפיה קיימת אבחנה בין "הקשר- הסיבתי-המשפטי" לבין "הקשר-הסיבתי-הרפואי".
א. ב- ע"א 137/64 גיורא וינשטין נגד ק"ת (פ"ד י"ח (2), 510בעמ' 519).
נאמר שם מפי כב' השופט צבי ברנזון: -
"גם בשאלה המסובכת ביותר אימתי נחשבת מחלה כמחלה שבאה עקב השירות - לא מפי הרופאים אנו חיים. השאלה אינה שאלה רפואית, כי אם שאלה משפטית או מעורבת של חוק ועובדה, ולאו דווקא המבחנים
הרפואיים, הנקוטים בידי הרופאים לקביעת האפשרות של קשר סיבתי בין השירות והמחלה, הם הקובעים.
על הוועדה להנחות עצמה לפי ההלכה הקובעת, כי קשר סיבתי, במובן המשפט), אינו בהכרח זהה לקשר סיבתי במובן הרפואי".
עמדה דומה עולה גם בפסיקתו של בית-המשפט : -
ב. ב- ע"א 203/85, בן ארי נגד ק"ת (פ"ד מ"א (4), 133, 145ו').
ג. ב- ע"א 324/75 אקרמן נגד ק"ת (פד"י לו (1) 670, 672ה') נאמר: "ההשקפה הרפואית בדבר הסיבתיות על מחלה, כבודה במקומה מונח. אך עלינו, על ועדת-הערערים ועל קצין-התגמולים לקבל את ההלכה המשפטית ולנהוג לפיה".
.58אצלנו, עד לשנת 1979, היתה השקפה רווחת, לפיה אם "נכנס" בן-אדם לצבא, כשהוא בריא, ויוצא ממנו חולה, עול-ההוכחה של סיבת מחלתו עובר למדינה (ראה פסק-הדין, מפיו של כבי השופט חיים כהן ב- ע.א. 652/79, בוסאני נגד קצין-התגמולים - פ"ד כ"ד (1) 217). על הדיון-הנוסף בעניינו של בוסאני, דובר לעיל בסעיף 55של פסק-דין זה.
.59כב' השופט חיים כהן נשאר נאמן לדעתו דלעיל, כפי העולה מפסק-הדין -
ע.א. 319/77 (רזי נגד קצין-התגמולים) - מבלי להתעלם מכך, כמובן, שקצין-התגמולים יכול, על-ידי העדת עדים שבדקו את המערער, להוכיח העדר "קשר-סיבתי" בין ה"נכות" לבין השירות.
דא-עקא, עהלכה שקנתה לה שבת במקומנו (להבדיל, מהמצב הקיים באנגליה), היא
דווקא זו, כפי שבוטאה באותו פסק-דין (ע.א. 319/77), מפי כב' השופט (כתוארו
אז) יצחק כהן, המסתמך" על ההלכה שנפסקה פעמים רבות", ולפיה: -
"חייל התובע תגמולים לפי חוק-הנכים חייב להוכיח שהמהלה פרצה לא רק בתקופת השירות אלא גם עקב השירות"
.60שני הרופאים הנכבדים, שאין לנו ספק לפקפק במיומנותם ובמומחיותם הרבה
בתחום זה של מהלת הטרשת הנפוצה, שנדונה לפנינו, הציגו לנו, בין היתר, גם
אסמכתאות, במסגרת מחקרים ומאמרים-רפואיים, שנתפרסמו בארץ ובעולם בבטאונים-רפואיים שונים.
.61לחוות-הדעת הרפואיות, צורפה רשימת מאמרים עליהם מבססים
הרופאים המלומדים את חוות-דעתם.
.62אותם מאמרים קובעים, שבמרבית הגדולה ביותר של המקרים, לא ידוע מדוע
הופיעה ההיפרגליקמיה במועד בו הופיעה ולא מוקדם או מאוחר יותר.
.63כפי שכבר הובא על-ידינו (בסעיף 23של פסק-דין זה) - לא
היו בתנאיי-שירותה של המערערת גורמים הקשורים ל"מתח נפשי".
רובם ככולם של המחקרים ואסמכתאות שהובאו בפנינו - עוסקים בקשר בין "מתח
נפשי" לבין "מחלת טרשת הנפוצה". מאחר שכך, אנו רואים עצמנו. פטורים מלדון
בהם.
.64אנו לא מתעלמים מהעובדה, שבמקרה הנדון בפנינו, בו לא הובאה בפנינו כל הוכחה קונקרטית של אירוע שגרם להופעת הטרשת הנפוצה - קשה לנו לקבוע את מועד התרחשות מצב "הלחץ הפיזי הקשה" אצל המערערת.
ברם, משנקבעו העובדות על-ידנו וב"כ הצדדים מיקדו את טיעוניהם, בעיקר,
לענין העקרוני, שוב לא נעסוק בכך.
.65אנו לא מתעלמים מדבריו של כב' הנשיא לשעבר, השופט מ. שמגר, ב-
ד.נ. 88/84 (לא פורסם), שלפיהם: -
"אוסיף, כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה 'קשר-סיבתי' בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, יש עדיין יסוד להנחה, כי קיים וקשר- סיבתי', כאמור.
המסקנה, כאמור, עלולה היתה להביא לכך, כי כל הבלתי ידוע בתחום הרפואה - והוא לצערינו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה
או להפרכה.
בית-המשפט יכול להסיק מסקנותיו, על פי הגבלותיו האנושיות, רק לפי מיטב הידיעה הרפואית בכל זמן נתון ..."
.66אלא, כפי שעינינו רואות, לא בכל מקרה ומקרה, גישתו של קצין-התגמולים
היא אחידה, וכי ישנם מקרים שבהם ינטה ל"הכרה" המבוקשת.
.67ב- ע.נ. 106/91 יוסף סופר נ. קצין-התגמולים, בפסק-דין שניתן
על-ידינו, ביום 21.06.95, דנו בפגימה שונה (הקשורה למחלת יתר-לחץ-דם). אולם,
עקרונית, הדברים יכולים להיות זהים, גם לגבי המחלה הנדונה, דהיינו, מחלת טרשת
נפוצה.
הגענו שם לכלל מסקנה, שיש ליתן משקל גם לדעת המיעוט בין מומחים-הרפואיים בנושא זה ולהכיר, בהשפעה מסויימת, של קיומו של מאמץ בנפשי על התפתחות מחלת יתר-לחץ-דם. החלטנו שם להכיר במערער כמי ש"נכותו" "הוחמרה" עקב השירות.
בית-משפט לערעורים דחה את ערעור המשיב ואת הערעור שכנגד של המערער בקובעו, שכאשר אנו לא סומכים את מסקנותינו על חוות-הדעת של הרופא-המומחה מטעם המערער, בלבד, אלא גם על ספרות-רפואית התומכת בקביעותיו ובמסקנותיו של רופא זה, אין להעדיף אסכולה אחת על פני אסכולה אחרת וכי העובדה שבפסקי-דין שונים, בערעורים שונים, שניתנו על-ידי בתי-המשפט בישראל, נקבע, כי אין קשר בין מתח-נפשי לבין מחלת יתר-לחץ-דם - אין בהם די כדי לתמוך בטענת קצין- התגמולים.
בית-המשפט לערעורים, במקרה האמור, (ב- ע.א. 216/95) קבע בפסק-דינו,
מיום 25.03.96, כי פסקי-הדין הנ"ל, טובים ויפים לעניינים, שנידונו בבית-המשפט
שבהם הם ניתנו, על סמך חומר הראיות שהיה בפני בית-המשפט באותם. מקרים, ואין בהם אסמכתא לענין שנידון בפנינו על-סמך חומר-הראיות שהיה בפנינו.
.68כאשר קיימים חילוקי-דיעות בין הרופאים - תפקידנו, כאמור, הוא להחליט
איזו דיעה-רפואית נראית לנו נכונה.
שעה שאנו מעדיפים קביעה, בדבר "קשר-סיבתי" של "החמרה" בין מחלתה של המערערת לבין תנאיי-שירותה, הרי זו קביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית שמתפקידנו לחרוץ בה.
.69גם במקרה דנן, מבלי להכריע באותן שאלות עקרוניות, שהועמדו כאן
להכרעה - לאלה בוודאי יבואו שעתן ויומן - מסקנתינו היא, איפוא, כי יש להכיר במערערת כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה הקשורה ב"טרשת נפוצה" כפגימה ש"הוחמרה", עקב השירות ובזמן השירות של המערערת.
.70מסקנתנו זו, מתבססת על העובדה, שעוד טרם גיוסה של המערערת לצה"ל, סבלה היא מכאבים בגבה ונתגלה הסימן החולני הנוירולוגי. מסתבר, שהמערערת ביטאה את תלונתה בכאבי-גב, בעוד היא סבלה מתהליך חולני במערכת-העצבים-המרכזית, שהיא הופעה קלינית ראשונית של מתלת טרשת נפוצה.
.71אנו קובעים, כי שיעור ה"החמרה" יהא שליש על-חשבון השירות ושני שלישים על-חשבון המערערת.
.72אין צו להוצאות.
.73המערערת תועמד בפני ועדה-רפואית על-מנת שתקבע את אחוזי-הנכות המגיעים לה.


.74ב"כ הצדדים שוחררו מהופעה לשמיעת פסק-הדין ופסק-הדין ישלח
להם, בדואר-רשום; העתק נוסף מפסק-הדין יועבר, ישירות לקצין-התגמולים.

ניתן היום: יד' בטבת ה'תשנ"ח (12.01.98) בהעדר באי-כוח הצדדים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שחרור על רקע נפשי

  2. הפרעות נפשיות בצבא

  3. נזקים נפשיים למורה

  4. פיצויים בגין נזקים נפשיים

  5. התמוטטות נפשית בצבא

  6. טרשת נפוצה עקב מתח נפשי

  7. כשירות נפשית לעמוד לדין

  8. נזקים נפשיים בגלל מוות בתאונת דרכים

  9. קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה

  10. גובה הפיצוי על טיפולים נפשיים

  11. בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה

  12. נזק נפשי עקב פציעה של קרוב משפחה

  13. נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הנפשי

  14. בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

  15. תביעת שוטר נגד המדינה בגין נזק נפשי

  16. נכות נפשית 10% בגין תגובה פוסט טראומטית

  17. נזק נפשי לקרוב משפחה של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  18. עבירה על חוק המים תשי"ט-1959 - היסוד הנפשי

  19. האם פגיעה נפשית נחשבת "נזק גוף" לצרכי תביעה ?

  20. פיצוי בגין נזק נפשי למשפחתו של נפגע רשלנות רפואית

  21. בקשה לצרף תובע שנגרמו לו נזקים נפשיים מהתאונה של אשתו

  22. נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון