הפניה לעבודה בלשכת התעסוקה בבית אבות

הפניה לעבודה בלשכת התעסוקה בבית אבות
סגנית הנשיא אלישבע ברק
 
מושא הערעור שבפנינו עוסק בשאלה האם הצעת מבקש עבודה כי הוא מבקש עבודה זמנית באשר הוא מחכה לתעודת ההסמכה שלו ולאחר מכן ירצה לעבוד במקצוע שהוסמך בו פירושה סירוב לעבוד. האם במקרה כזה אין המבוטח זכאי לדמי אבטלה אם הוא מופנה למעסיקים שאינם מוכנים להעסיק עובד לתקופה מוגבלת.
 

העובדות כפי שנקבעו בבית הדין האזורי
המערערת, ילידת 1975, למדה בשנים 2000-1995 לתואר בוגר בבית הספר לאחיות ליד בית חולים קפלן. ביום 1.8.01. נרשמה המערערת בשירות התעסוקה . המערערת פנתה לשירות התעסוקה בדרישה לעבודה זמנית לתקופה של חודשיים כי באוקטובר היתה אמורה להתחיל לעבוד בבית חולים איכילוב במקצועה כאחות מוסמכת.
לפי אישור הזכאות לתואר שניתן למערערת בתאריך 8.8.2001 היא זכאית לתואר בוגר במדעי הסיעוד (אחות אקדמית) החל מיום 1.8.2001אף שטרם קבלה הסמכה כאחות . כלומר, ביום פנייתה ללשכת שרות התעסוקה היתה זכאית לתואר למרות שטרם קבלה אישור על כך. תעודת הרישום המכירה במערערת כאחות מוסמכת ניתנה ביום 18.10.2001.נ
 
ביום 8.8.2001, הופנתה על ידי פקידת לשכת שירות התעסוקה לעבודה כמטפלת בקשישים בבית אבות. המערערת לא סירבה לקבל את העבודה, אולם נרשם לה סירוב בגין פנייתה למעסיק שרצונה בעבודה זמנית.ב
 
טענות המערערת
ב- 8.8.2001 הופנתה המערערת לעבודה בבית אבות ולדבריה לא התקבלה לעבודה לאחר שהודיעה למעסיקה כי בעוד חודשיים תקבל הסמכה כאחות ואז תחפש עבודה במקצועה .ו
 
בערעור על החלטת ועדת הערר טענה המערערת כי היא עלתה בסוף שנת 95' ועבדה בעבודות מזדמנות . בשנים 2000-1995 למדה לתואר בוגר בבית הספר לאחיות ליד ביה"ח קפלן ; כסטודנטית עבדה בבית החולים הדסה. לאחר מכן עבדה ככוח עזר בבית החולים שיבא עד לפיטוריה עקב אי התאמה . לטענתה הסבירה לפקידת שירות התעסוקה כי היא מעוניינת בעבודה זמנית. בעת שהופנתה לעבודה לטיפול בקשישים הסבירה כי היא אמורה לקבל אישור זכאות לתואר אחות מוסמכת. הפקידה השיבה לה כי פנייה להצעת העבודה תגרור סירוב. המערערת פנתה למעסיק והודיעה כי במקצועה היא אחות אקדמאית מוסמכת והיא מעוניינת בעבודה זמנית. המעסיק לא הסכים לקבלה, גם לא באופן זמני, כי אינו מקבל עובדים אקדמאיים ולא מקבל עובדים זמניים.נ
 
טענות המשיב
המשיב טען כי המערערת הסכימה לקבל עבודה לחודשיים, ומשמעות ההסכמה הינה אי נכונות לקבל את העבודה המוצעת. גם אם העבודה אינה זמנית הרי הודעה לפיה היא מבקשת עבודה זמנית גוררת אחריה רישום סירוב. עוד טען המשיב כי המערערת לא המציאה אישורים לטענותיה.ב
 
ראשית אתייחס לסוגיה של עבודה מתאימה, ולאחר מכן, אבחן האם הסירוב שנרשם למערערת בגין טענתה שהיא מעוניינת בעבודה זמנית היה כדין.ו
 
הפתרון הנורמטיבי למי שהינו מובטל מעבודה
החקיקה הדנה בדמי אבטלה ביקשה לגרום לכך שלא ימצא אדם אשר לא תהא לו פרנסה מינימלית. היא ביקשה להגן על אפשרות קיום מינימלית לכל אדם שפוטר מעבודתו לתקופה מוגבלת. היום אנו לומדים זאת לא רק מחוק הביטוח הלאומי וחוק שירות התעסוקה אלא גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לאפשר לאדם לרעוב ללחם. עמד על כך בית המשפט העליון מפי הנשיא אהרן ברק :
"תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ אטרי נ' מ"י (לא פורסם). אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע". (ראו רע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ' נעמה ישעיהו ולילך ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376-377).נ
 
הנשיא ס' אדלר עמד על זכות בסיסית זו של האדם בדונו באדם חסר בית. הוא סבר שמכוח כבוד האדם גם חסר בית ללא כתובת זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. (דב"ע נו/ 265-04 שמעון חסיד - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).ב
תכלית זו מונחת גם ביסודו של פרק האבטלה בחוק הביטוח הלאומי. התכלית היא כי לכל אדם יהיה כדי מחייתו, כדי קיום מינימלי. עם זאת הציב החוק לנגד עיניו כמטרה ראשונית שכל אדם יתפרנס מיציר כפיו ולא יאכל לחם חסד. על כן קובע החוק כי מי שמובטל מעבודה יפנה לשירות התעסוקה על מנת ששירות זה יפנה אותו לעבודה על פי קריטריונים הקבועים בחוק.ו
 
השיקולים בהפניית המובטל לעבודה
 
המערערת היתה אם כן מחוסרת עבודה למשך חודשיים. תפקיד שירות התעסוקה הוא הפניית מובטלים לעבודה.כפי שכבר ציינתי לעיל, התכלית היא שאדם לא יחסר אמצעי קיום מינימליים בתקופה זו לצורך פרנסתו. מונחים על כפות המאזניים מספר עקרונות. האחד, תכלית חוק הביטוח הלאומי בפרק על אבטלה לספק קיום מינימלי למחייתו של אדם; השנייה, שאדם לא יאכל "לחם חסד" אלא יעשה ככל יכולתו לעבוד לפרנסתו, ולשם כך יפנה לכל מקום עבודה אליו הוא מופנה על ידי שרות התעסוקה; השלישי, הגשמת העיקרון כי אדם לא יהא תלוי להכנסתו המינימלית בשלטונות המדינה, באמצעות דמי אבטלה, הבטחת או השלמת הכנסה, שעה שיש באפשרותו לעבוד לפרנסתו. על כן ראוי הוא שאדם ימצא עבודה בשטח מיומנותו. העקרון הרביעי הוא שכל אחד יוכל לקדם את עצמו בעבודה. הזכות לעבוד אין פירושה אך קיום, ובודאי לא די בקיום מינימלי. הזכות לעבוד פירושה שבמידת האפשר יוכל העובד לעבוד בשטח בו התמחה ורכש ידע. עבודה אינה רק הכנסה, ובוודאי לא רק הכנסה מינימלית. עבודה פירושה גם סיפוק, הנאה והגשמה עצמית.למי שהוא בעל הכשרה במקצוע מסוים חשוב שיוכל להתפתח בשטח זה שאם לא כן הוא יחזור מהר למעגל מחוסרי העבודה.
לאור עקרונות אלו יש לדאוג למי שאין לו למחייתו. אין חולק שלמערערת לא היתה עבודה בתקופת הביניים של חודשיים. עם זאת, רצוי שהמערערת תופנה לעבודה המתאימה לה, לעיסוק שהיא הוכשרה לו. לכן, ראשית לכל על המובטלת לפנות לשירות תעסוקה על מנת שהאחרון יפנה אותה לעבודה מתאימה. היה והעבודה לא תהא מתאימה, המעסיק יסרב לקבלה לעבודה, ישלם המוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה, בתנאי שהתמלאו כל הדרישות האחרות, כגון: תקופת האכשרה בה עבדה.נ
 
הפניה לעבודה מתאימה
ראשית, אתייחס לסוגיה שעלתה בטיעוני הצדדים והיא שאלת התאמת המערערת לעבודה אליה הופנתה - טיפול בקשישים. תפקיד שירות התעסוקה הוא לשלוח מובטלים לעבודה בה עבדו קודם לכן, או לעבודה לה הוכשרו, לעבודה במקצועם. חובתו של שרות התעסוקה להפנות מובטל ל"עבודה מתאימה".
עבודה מתאימה מוגדרת בסעיף 165 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], ה'תשנ"ה - 1995 (שהיה בנוסח הקודם סעיף 127ז):
עבודה מתאימה
165...ב
(ב) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם נתמלאו בה כל אלה:
(1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש שנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני;
(2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם;
(3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.ו
 
(ג) לעניין סעיף 166(ד) רואים הכשרה מקצועית כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני, ואם אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.
 
סעיף 166 כולו כותרתו סייגים לזכאות והוא קובע:
166(א) הוראות סעיף זה יחולו בכפוף להוראות סעיף 164.נ
 
166(ד) מי שלשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סירב לקבלה, למעט סירוב כאמור בסעיף 37ב(ג) לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ה'תשי"ז - 1957, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 30 הימים הראשונים מיום הסירוב, בכל פעם שסירב כאמור.ב
 
סעיף 164 מפנה להוראת שעה. זהו תיקון ה'תשנ"ט (מס' 4), ביום 1.2.1999:
תחולת הוראות שעה
164. בתקופה שעד יום ד' בטבת ה'תשס"ד (31 בדצמבר 2003) יחולו הוראות סעיפים 165, 166(ב) ו-(ד) ופסקה 1 שבלוח ז' בנוסחם לפי לוח י"ג, ואחרי סעיף 176 יבוא סעיף 176א בנוסחו בלוח האמור.ו
מכאן, עד ל- 31 לדצמבר, 2003 חלים סעיפים 164, 165, 166(ב) ו-(ד) לפי נוסחם בלוח י"ג. מכאן שהם חלים על המערערת:
לוח י"ג
(סעיף 164)
הוראת שעה בדבר ביטוח אבטלה
(יחולו בתקופה האמורה בסעיף 164)
 
1. במקום סעיף 165 יבוא:
"עבודה מתאימה"
"עבודה מתאימה"
165(א) לעניין סעיף 163 רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני אם היא תואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה:
(1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגי עבודה לפי קבוצות מיון, שייחשבו כעבודה מסוג העבודה העיקרית או כעבודה התואמת את ההכשרה המקצועית או את רמת ההשכלה כאמור;
(2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם;
(3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.נ
 
(ב) לעניין סעיף 166(ד) רואים הכשרה מקצועית כעבודה מתאימה לאדם פלוני, אם היא תואמת את רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני ואם היא אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו.ב
 
(ג) הוראות סעיף קטן (א)(1) ו-(2) לא יחולו, לגבי מי שטרם מלאו לו 35 שנים, מתום 60 ימים מהתאריך הקובע, וכן לגבי מי שבשלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע היה עיקר עבותו בעבודה שהיא מטבעה עבודה עונתית; בכל מקרה לא יפחת השכר בעבודה המוצעת משכר המינימום כמשמעותו בחוק שכר המינימום.ו
 
(ד) לעניין סעיפים קטנים (א)(3) ו-(ב), אם הוצעה לאדם עבודה או הכשרה מקצועית במקום המרוחק לפחות 60 קילומטרים ממקום מגוריו הקבוע, תיחשב ההצעה כמחייבת שינוי במקום מגוריו, זולת אם קיימת תחבורה ציבורית תקינה למקום העבודה או ההכשרה המקצועית וחזרה, או המעביד מספק הסעה למקום העבודה וחזרה, ובלבד שזמן הנסיעה לעבודה וחזרה העולה על שעה אחת נחשב כחלק מזמן העבודה.
 
(ה) הוצעה לאדם עבודה או הכשרה מקצועית במקום המרוחק לפחות 60 קילומטרים ממקום מגוריו, לא תיחשב ההצעה כמחייבת שינוי במקום מגוריו, אם אין לאדם בן משפחה הגר עמו, ומובטחים לו מגורים במקום העבודה או ההכשרה המקצועית והוצאות נסיעה ממקום מגוריו הקבוע למקום העבודה או ההכשרה המקצועית וחזרה אחת לשבועיים לפחות.נ
 
2. בסעיף 166(ב) ו-(ד), במקום "שלושים" יבוא "תשעים".ב
 
על החובה להפנות אדם לשטח בו הוא מיומן ולמקצועו עמד זה מכבר הנשיא צבי בר ניב בעניינו של אורי סלח :
ענייננו אינו מחייב ליתן הגדרה לדיבור "מקצוע", שתענה על כל שימוש אפשרי באותו דיבור ובכל הקשר. לענייננו די שנתייחס לדיבור "מקצוע" במשמעות המשמשת בשדה העבודה ובמיוחד בקשר לשליחה לעבודה, קבלת עובדים ו"מיון וסיווג" עובדים ( ראו דב"ע מב/91-1, שירות התעסוקה - אורי סלח, פד"ע יג 203).ו
 
הנשיא בר ניב עמד על כך שלצורך הסעיף שהוא סעיף 165 דהיום, לפיה יש להפנות אדם לעבודה "התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני". הנשיא בר ניב עמד על כך שבשירות התעסוקה במסגרת המיוחדת ל"עובדים מקצועיים" קיים רישום נפרד וטיפול נפרד במקצועות השונים. הנשיא מבחין בין סוגים שונים של עובדים - אלו שאינם מקצועיים, אלו שהם בעלי מיומנות מסוימת ואלו שהם מקצועיים. לדעתו, עובד בלתי מקצועי הוא עובד שלעבודתו אין צורך בכל ידע או הכנה קודמת ודי בכושרו הגופני או השכלי. עובד מיומן הוא עובד שלעבודתו דרושה מידה מסוימת של ידע וניסיון, הבאים מתוך העבודה עצמה. עובד מקצועי הינו עובד שלעבודתו דרושה הכשרה מיוחדת המקנה לו ידע ומיומנות. תנאי נוסף הינו שאותה הכשרה תשמש לבעליה קרדום לחפור בו ולא לתחביב שהרי מדובר בהקשר לעובד.נ
 
הדרישה להציע "עבודה מתאימה" נועדה לאפשר לאדם שנקלע לתקופת אבטלה זמנית להימנע מניתוק סביבתו המקצועית ולגשר על תקופת האבטלה מבחינת המשכיות העבודה ורמת ההכנסה (דב"ע מט/ 136-91 חנה טוטי - שרות התעסוקה, פד"ע כא 193). על העבודה המתאימה ליצור גשר וקשר של זיקה בין עבודתו הקודמת של המבוטח או הכשרתו המקצועית לבין העבודה המוצעת לו בתקופת האבטלה, אך אין היא חייבת להיות העבודה האופטימלית לה מצפה המבוטח.ב
 
המערערת נרשמה בלשכה רגילה ולא בלשכה של אקדמאים בגלל שלא יכלה להציג אישור על ההסמכה. סעיף 46 לחוק שירות התעסוקה... קובע בכדי שדורש עבודה יהיה רשום כבעל מקצוע הוא צריך להוכיח את הכשרתו. וכל עוד לא עשה כך דורש העבודה אינו מקצועי.ו
 
אין מחלוקת כי בעת שפנתה לשרות התעסוקה היתה המערערת זכאית לתואר למרות שחיכתה לתעודת הזכאות לתואר ולתעודת ההסמכה. הזכאות לתואר היא בגדר הכשרה מיוחדת, המערערת היתה בעלת הכשרה מקצועית לא רק לקראת קבלת ההסמכה אלא גם בעבודתה בפועל כאחות. על כן יש לראותה כבעלת מקצוע.נ
 
לא נלמד מהגדרת "עובד מקצועי" בפסק דין סלח לעיל כי יש צורך בתעודה הוכחת ההכשרה המיוחדת בתעודת הסמכה, רישיון הוא תנאי נדרש או הכרחי בהגדרת "עובד מקצועי" או למצער "עובד מיומן" בעל ידע וניסיון מתוך העבודה עצמה. זאת כיוון שבעבודתה בשלוש השנים האחרונות בן עבדה כאחות וחלק מהצוות הרפואי במקומות שונים ומכאן הידע והניסיון מתוך העבודה עצמה, אם לא מהתואר (ראה פסק דין אורי סלח לעיל). ברם בעיני אין לשים דגש על הקיום הפיסי של התעודה - זוהי דרישה פורמליסטית. החשיבות היא במהות, האם המערערת זכאית מהותית לתעודה. לא האם היא קיבלה את התעודה פיסית. כך פסק הנשיא יואל זוסמן בעניין אזרניקוב (ע"א 402/76 בוריס אזרניקוב נ ג ד מדינת ישראל (משרד האוצר, אגף המכס והבלו), פ"ד לא(1), 270.). באותו עניין נדרש עולה חדש להציג רישיון נהיגה בפני שלטונות המכס על מנת לקבל פתור ממסים בעת קניית מכונית. העולה היה אסיר ציון בארץ מוצאו וכל תעודותיו הושמדו. על כן לא היה לו המסמך הפיסי של רישיון הנהיגה ולא היה באפשרותו להציגו. ציין הנשיא זוסמן:
"אין כופר בכך כי מטרת הדרישה, להציג את רשיון הנהיגה הנכרי בפני גובה המכס, היא הוכחתית בלבד, לאמור, התנאי המהותי הוא שבארץ מוצאו הורשה העולה לנהוג ואילו המסמך משמש ראיה לכך, ובגלל כן הוא צריך הצגה בפני הרשות בישראל".ב
 
הנה כי כן החשוב הוא הזכאות המהותית ובענייננו היה שירות התעסוקה מודע לכך שהמערערת סיימה את חובותיה לקבלת התואר ועמדה להתחיל לעבוד במקצועה.ו
מעבר לכך. הפקידה בשירות התעסוקה ידעה כי המערערת מבקשת עבודה זמנית לחודשיים. היא ידעה כי המערערת התקבלה לעבודה במקצועה בבית חולים איכילוב ובחלוף תקופת החודשיים תתחיל לעבוד שם כאחות. סביר הוא כי לא היתה מתקבלת לעבודה בתקן של אחות אם לא השלימה את כל מחויבויותיה לתואר.
 
נכון הוא שהעובד צריך להוכיח את הכשרתו. אולם גם על שירות התעסוקה להפעיל שיקולי סבירות במסגרת חובתו לנהוג בתום לב. חובה זו חלה עליו מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), ה'תשל"ג - 1973, שזו לשונו:
"הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחוייבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה."
 
עמד על כך השופט יגאל פליטמן :
"כשם שמובטל חייב לנהוג בתום לב לגבי הצעת העבודה שקיבל משירות התעסוקה, כך על לשכת שירות התעסוקה לנהוג בתום לב כלפיו בהפנייתה אותו לעבודה. לפיכך, אין הלשכה יכולה להפנות מובטל לעבודה תוך פגיעה בכבודו כאדם". (עע 001046/00 יוסי לוין - שירות התעסוקה (טרם פורסם), סעיף 6(ב) לפסק הדין).נ
 
בית המשפט העליון ביסס זה מכבר את ההלכה לפיה גם גוף ציבורי חייב לפעול בתום לב כלפי האזרח. כך לדוגמא קבע הנשיא יואל זוסמן בעניין אזרניקוב (ע"א 402/76 בוריס אזרניקוב נגד מדינת ישראל (משרד האוצר, אגף המכס והבלו), פ"ד לא(1), 270,276 מול האות ו:
העיקרון המונח ביסודו של סעיף 39 הנ"ל מקורו במשפט הקונטיננטלי ואין הוא מוגבל לדרכי הביצוע של חיוב קיים בלבד. עקרון זה מחייב מעבר לזה, בהיותו ביטוי של כלל ההתנהגות האוניברסלי, הנדרש בין אדם לחברו, וכן בין אדם לרשות, אשר על כן הוא חל במשפט הציבורי... וראה סעיף 61(ב) לחוק הנ"ל [חוק החוזים (חלק כללי) - א.ב.].ב

חובה זו של שרות התעסוקה להפנות ממובטל לשטח בו הוא מיומן חלה על המערערת, באשר גילה מתחת לגיל 35 ולא חלפו למעלה מ- 60 יום מהיום הקובע. חובת שרות התעסוקה לעשות מאמץ בהפניית דורש העבודה, המערערת, לשטח בו הוכשרה היא בגדר המדיניות הראויה המתחשבת בתכלית העסקת אדם בשטח לו הוכשר, עולה בקנה אחד עם הזכות לעבוד ככוללת לא רק שכר אלא גם עבודה בשטח בו אדם מיומן.ו
 
השאלה שהעלו הצדדים בפנינו ובפני בית הדין האזורי אם הפניית המערערת לעבודה בטיפול בקשישים היא עבודה מתאימה בהתאם לעבודה בה עבדה המערערת בשלוש השנים האחרונות עובר לפנייתה לשירות התעסוקה, או התואמת את השכלתה או הכשרתה המקצועית. שאלה זו אינה רלוונטית שכן המערערת היתה מוכנה לכל עבודה אליה תופנה ובלבד שתהא זו עבודה זמנית. היה מקום לדון בטענה זו האם סוג העבודה אליו נשלחה המערערת היא בגדר "עבודה מתאימה" עבורה, לו ההפניה לעבודה בטיפול בקשישים היתה הפניה לעבודה זמנית והמעסיק לא היה מסרב להעסיקה נוכח רצונה להיות עובדת זמנית. ודוק. הסירוב לא נרשם למערערת בגין סירובה של המערערת לעבוד בעבודה זו, אלא לאור סירובו של המעסיק ליתן לה עבודה זמנית.נ

הפניה לעבודה זמנית
בית הדין האזורי קבע:
" המערערת לא אמרה "מסרבת אני", והמעסיק הוא שאמר כי אין היא מתאימה לו כעובדת זמנית. אלא שבמהות, המערערת לא היתה מוכנה ומסוגלת לקבל את העבודה אליה הופנתה, שהיתה עבודה לא זמנית!
המערערת אישרה בפניי כי בפועל הסכימה לעבוד כך רק באופן זמני, לחודשיים, עד אשר תקבל את ההסמכה."
 
בטופס הערער שהגישה המערערת בפני ועדת הערר ציינה:
" איני מסרבת לעבודה זמנית, ביכולתי לעבוד עבודה כל שהי עד אמצע ספטמבר. בספטמבר אני אמורה לקבל אישור לעבוד כאחות מוסמכת…".ב
 
בפנינו טענה המערערת:
" כשאמרתי חודשיים, זה חודש אחרי שפוטרתי ועשיתי את הבחינה ומיום הבחינה פניתי לבי"ח איכילוב והם אמרו שהם מקבלים אותי והתקנים באוקטובר. בתקופת הביניים הזו היתי מוכנה לעבוד בכל עבודה שהיא. המעסיקה כתבה לי "לא מתאימה" ".ו

על כך הגיב בא כוח המשיב:
" הצעת עבודה היא לעבודה קבועה והבחירה בידי המערערת האם לקבל את הצעת העבודה ולעבוד בה או לסרב להצעת העבודה בכך ישללו דמי אבטלה ולהמתין להצעת עבודה שנראית לה יותר."
 
בית הדין הגיע למסקנה כי -
"המעסיק בענייננו ביקש לקבל עובד שיקבל על עצמו תפקיד סיעודי בבית האבות, ואין לומר כי אדם הבא לעבודה לתקופה של חודשיים - מוכן ומסוגל לעבודה, ודאי לא בחברה מוכת אבטלה. התנייתו של דורש עבודה כי מוכן הוא לעבוד רק בתקופה מסויימת או כי מוכן הוא לעבוד בתנאים אלה ואחרים (מעבר לתנאי החוק)-אין לכבדה."
 
אין בידי לקבל מסקנה זו. אין לקבל את העמדה לפיה, מאחר והמערערת ביקשה לעבוד בתחום בו היא הוכשרה, אין לדאוג לה להכנסה לתקופת הביניים. נושא דמי אבטלה בחוק הביטוח הלאומי מטרתו לפתור את בעייתם של מי שבאופן זמני אין להם עבודה. גם מי שאומר בכנות ובהגינות למעביד כי לא יוכל לעבוד בעבודה צמיתה והמעסיק מסרב לכן להעסיקו מאחר והוא מבקש לו עובד קבוע, זכאי למחייה מינימלית. אם המעביד מסרב לקבלו לעבודה מפני שהוא אינו מעוניין בעבודה זמנית, הרי שהמעסיק הוא זה שדוחה את עבודתו של מי שהופנה אליו.
 
הנימוק לאי קבלת המערערת לעבודה שהופנתה אליה היה הודעתה של המערערת כי מדובר בעבודה זמנית. בגין זה נרשם לה סירוב. די בנימוק זה שהמעסיק לא הסכים לקבלה מאחר ומדובר בעבודה זמנית כדי לקבל את הערעור.
אף המשיב מכיר בצורך של ציבור דורשי עבודה מסוימים לזכות בעבודות זמניות. כך העוסקים בהוראה ודורשים עבודה זמנית לתקופת חודשי החופש הגדול, משתדל המשיב לספק עבודה זמנית. ואם עבודה כזו לא בנמצא מקבלים דורשי העבודה הזמנית דמי אבטלה לתקופה זו. עובדים אלו לא עומדים בפני הברירה או עבודה קבועה או סירוב ואז שלילת דמי האבטלה. וכך טען בא כוח המשיב בפנינו:
"אם היתה לי עבודה זמנית הייתי מציעה עבודה זמנית ואין לי עבודה זמנית. לשריות (צ.ל. שירות - א.ב.) התעסוקה אין כמעט הצעות עבודה זמניות. הזמניות הן לרוב בחקלאות בעונת הקטיף, עבודות עונתיות, עם מורים יש לנו בעיה כי הרבה פעמים משרד החינוך מפטר אותם בסוף שנת הלימודים ומקבל אותם לעבודה ומשתדלים לנסות למצוא להם עבודה והרבה פעמים יוצא שהם מקבלים דמי אבטלה למשך חודשיים".נ
 
איני רואה, לענייננו, הבדל בין מורה שמבקש עבודה זמנית לחודשי הקיץ לבין המערערת, שלכל הפחות בהגדרתה היא עובדת מיומנת שטענה בהגינותה כי היא התקבלה לעבודה במקצועה באוקטובר והיא מחפשת עבודה זמנית רק לתקופת החודשיים אוגוסט - ספטמבר. עוד עולה מטיעון המשיב כי במהלך חיפוש העבודה הזמנית משתדלים למצוא עבודה מתאימה. ואילו המערערת טענה כי היא מעוניינת בכל עבודה זמנית שתינתן לה במהלך תקופה זו.
 
ראיית הודעתה של המערערת למעסיק, בהגינותה, כי היא מעוניינת בעבודה זמנית למשך חודשיים עד לקבלת תעודת הסמכה כאחות, כאילו סירבה לעבוד בתקופת הביניים, כמוה כאמירה שעל המערערת או לרעוב ללחם במשך חודשיים או לוותר על עבודה בשטח לו הוכשרה. זה מנוגד לשיקולי סבירות ובתוך כך,לחובתו של המשיב לנהוג בתום לב (פסק דין ...יוסי לוין לעיל).
על שרות התעסוקה היה, אם כן, להפנות את המערערת לעבודה זמנית אם היתה עבודה מסוג זה בנמצא, תוך לקיחה בחשבון כי המערערת תקבל הסמכה כאחות עוד כחודשיים, תיחשב כ"אקדמאית" ותרצה לעבוד במסגרת המקצוע אותו למדה.
בית הדין האזורי הצדיק את הסירוב שנרשם למערערת גם מהטעם שעוד בעת הפניית המערערת לעבודה בטיפול בקשישים, טענה המערערת כי אין העבודה מתאימה לה ולכישוריה. בית הדין קבע לעניין זה :
" אין לשכוח כי עולה מדברי המערערת כי עוד בלשכה סברה שאין העבודה המוצעת מתאימה לה ולכישוריה, ורק משהוברר לה (ונכון נהגה פקידת השירות בפעולתה זו!) כי הדבר יחשב לסירוב - הסכימה לקבל את ההפנייה. כאן המקום להזכיר שוב כי ההפנייה לשירות התעסוקה אין מטרתה לזכות בדמי אבטלה אלא למצוא פתרון תעסוקתי שיוכל דורש העבודה להשתכר לפרנסתו!"
 
ואולם, מרגע שהמערערת הסכימה, כקביעת בית הדין האזורי בפסק דינו, לקבל את ההפנייה וללכת אל המעסיק, נימוק זה מתייתר ואינו מתקבל. לכן, טעה לדעתי בית הדין האזורי במתן משקל והתייחסות לטיעון זה. יתר על כן נימוק זה אינו רלבנטי. די בכך שהמעסיק לא הסכים לקבלו מאחר ומדובר בעבודה זמנית בכדי לקבל את הערעור.
 
לאור זאת, הערעור מתקבל.
 
דעת השופט עמירם רבינוביץ
 
בנסיבות הקיימות דחיית התביעה לדמי אבטלה, בנימוק שהמערערת בקשה עבודה זמנית, אינה מוצדקת, כפי שהיטיבה להסביר חברתי סגנית הנשיא א. ברק.ב
 
אשר על כן בנסיבות מקרה זה, בהן דרשה המערערת במפורש עבודה זמנית בלשכת שירות התעסוקה, אני מצטרף לדעתה של חברתי סגנית הנשיא ברק.ו
 
השופטת נילי ארד
 
הריני מצטרפת לחוות דעתה של חברתי, סגנית הנשיא אלישבע ברק ולתוצאתה.נ
 
הערעור מתקבל.ב
 
המשיבה תשלם למערערת שטענה לעצמה 2000 ₪ בלבד תוך 30 יום.ו
 



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סירוב עבודה בלשכה

  2. סירוב בלשכת האבטלה

  3. סירוב בלשכת התעסוקה

  4. נרקומנים בלשכת האבטלה

  5. סירוב קורס לשכת האבטלה

  6. אי קבלה לעבודה מטעם הלשכה

  7. סירוב לעבודה בלשכת התעסוקה

  8. סירוב לעבודה דרך לשכת האבטלה

  9. פטור מהתייצבות בלשכת התעסוקה

  10. סירוב לקבלת עבודה בלשכת התעסוקה

  11. סירוב להצעת עבודה בלשכת התעסוקה

  12. הפניה לעבודת ניקיון מטעם הלשכה

  13. תקופת אכשרה לדמי אבטלה לעובד יומי

  14. אי הגעה לראיון עבודה - לשכת אבטלה

  15. אי התייצבות לעבודה דרך לשכת אבטלה

  16. סירוב לצאת לעבודה מטעם לשכת התעסוקה

  17. הפניה לעבודה בלשכת התעסוקה בבית אבות

  18. סירוב לעבודה לא מתאימה בלשכת האבטלה

  19. אי הגעה ללשכת התעסוקה בגלל שהות בחו"ל

  20. 7 ימים חסרים לצורך זכאות לקבלת דמי אבטלה

  21. האם אדם שעובד אצל אח שלו זכאי לדמי אבטלה ?

  22. סירוב בלשכת התעסוקה: "לא יכולה לעבוד בגלל הילד"

  23. סירוב עבודה בלשכה מחשש להשאיר את הילדים לבד בבית

  24. תקופת "נכה נזקק" לא נספרת כתקופת אכשרה לדמי אבטלה

  25. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון