שבר בעצם השכם

כ ל ל י 1. בתאריך 7/8/98, בשעה 02:00 לפנות בוקר, הוסע התובע - זמר ונגן במקצועו - ברכבו של הנתבע 1, מהופעה במצדה לכיוון צפון. סמוך לצומת ראם איבד הנתבע 1 את השליטה ברכב, סטה ממסלולו והתנגש בעמוד שילוט, שהיה על אי תנועה במקום. מעוצמת ההתנגשות התהפך הרכב והתנגש באי תנועה נוסף (להלן: "התאונה"). במהלך התאונה נפגע התובע ונגרמו לו נזקי גוף שונים. שיעורם של נזקי הגוף של התובע, הם נשוא פסק דיננו, כאשר אין מחלוקת בנוגע לחבותם של הנתבעים לשאת בנזקים אלה. 2. כבר בפתח הדיונים בתיק זה, הבהרתי לצדדים, כי מאז ומתמיד היה התובע זמר ופרפורמר אהוב עלי במיוחד, ואודה ולא אבוש, כי הצפייה בקלטות, שהוגשו על ידי הנתבעים ובהן הופעות שונות של התובע, היתה "מטלה" מהנה ביותר, כהכנה לכתיבת פס"ד זה. אלא, שפס"ד זה עניינו נזקי התובע כתוצאה מהתאונה, וביהמ"ש לא ישמש מומחה בענייני מוזיקה, ולא יקבע - על פי טעמו הוא - האם התובע מופיע טוב כבעבר או אפילו טוב יותר. בעבר נהניתי מהופעותיו של התובע, ואני נהנית מהן גם היום, אך טעמי האישי לחוד ונזקי התובע לחוד. בחינת נזקים אלה תעשה על פי הראיות, שהובאו במסגרת התיק, כולל המומחים השונים שהעידו ו/או נתנו חוות דעת בהקשר זה. מצבו הרפואי של התובע 3. ביהמ"ש מינה שלושה רופאים כמומחים רפואיים. המומחה הראשון הוא פרופ' דן עטר, מומחה לאורתופדיה, אשר בדק את התובע בתאריך 19/1/01, ובחוות דעתו (מיום 1/2/01) כתב, בסיכום, כדלקמן: בתאונה "נגרמו שברים בצלעות 7 - 4 מימין עם חזה אויר, שבר ללא תזוזה בקצה החיצוני של עצם הבריח מימין וכן שבר ללא תזוזה בעצם השכם מימין. אובחנה גם פגיעה בעצב הרדיאלי משמאל... לגבי השברים בעצם הבריח ובעצם השכם מימין - כאן הוגדרו השברים מלכתחילה כשברים ללא תזוזה. אמנם נצפתה מגבלה ניכרת בהנעת הכתף הימנית וטופל אינטנסיבית בפיזיוטרפיה להנעתה. לאחר בדיקה הופנה על ידי לביצוע MRI של הכתף (תקין) וצילום משווה של הכתפיים (שהראתה חיבור עצם הבריח ללא קיצור משמעותי). עפ"י הבדיקה הקלינית, נכותו נקבעת לפי סעיף 39(1) - 0% נכות עבור השבר בעצם הבריח והשכם מימין. ובעבור הגבלת התנועה בכתף לפי סעיף 41(4)(א) - 0%". פרופ' עטר הוסיף, בתשובותיו (מיום 3/8/01) לשאלות ב"כ התובע, כדלקמן: "מר ברוזה סיפר לי, כי בהופעותיו נהג לנגן בגיטרה גם מאחורי גבו - בטווחים קיצוניים אלה של כתף ימין מוגבל ואינו יכול לנגן עתה כך. טווחי התנועה אמנם לא מקנים אחוזי נכות רפואיים, אך לגבי זמר יש בזה נכות תפקודית מסויימת (כאמור, נגינה מאחורי השכם)". 4. פרופ' שלמה טייכר, מומחה לכירורגית פה ולסת ולשיקום פנים ולסתות, בדק אף הוא את התובע (בתאריך 27/8/00), ובחוות דעתו, מיום 21/1/01, מצא, כי במועד הבדיקה לא היו לתובע "כל תלונה על קושי באכילה או כאבים מכל סוג שהוא, מלבד שבר בכותרת שן בצד שמאל לסת תחתונה. בבדיקה אכן נמצא שבר כותרת שן 35 (למרות שבמסמכי בית החולים צויינה שן 34, שהינה שן סמוכה) ... לא נצפתה כל פתולוגיה... ". בסיכום חוות דעתו ציין פרופ' טייכר, כי מומלץ, לשיקום השן שכותרתה נשברה, על כתר בעלות 700$, לפי שער יציג, כאשר אורך חיי כתר כ- 10 שנים. פרט לכך, לא מצא פרופ' טייכר כל נכות אחרת. 5. פרופ' עודד אברמסקי, מנהל המחלקה לנוירולוגיה בביה"ח הדסה "עין כרם" בירושלים, בדק אף הוא את התובע (פעמיים) ובחן את נכותו בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו הראשונה, מתאריך 2/7/00, סיכם פרופ' אברמסקי את תלונותיו של התובע כדלקמן: "לדבריו הוא לא סבל אחרי התאונה מכאבי ראש או סחרחורת באופן מיוחד, היו כאבים בצלעות וכאבים אלו הלכו והשתפרו בהדרגה. הבעיה העיקרית הינה ביד השמאלית. הוא עדיין איננו יכול להרים את שורש כף היד אלא רק עד 45 וליקוי זה מפריע לו בנגינה על הגיטרה, אף כי הינו מצליח במאמץ רב לנגן ולהופיע, שכן בנגינה, יד ימין היא היותר מתפקדת. כמו כן עדיין מרגיש כאבים ביד ימין ובשכם ימין, אבל אין שיתוק או הפרעה בתפקוד היד הימנית. פרט לכך, אין תלונות אחרות, הוא מבצע פעילות ספורטיבית ופיזית מידי יום כמו שביצע לפני התאונה". בבדיקה מצא פרופ' אברמסקי חיזוק לתלונות התובע, כדלקמן: "צניחה חלקית של כף יד שמאל (כ-°45) בגלל פגיעה בעצם הרדיאלי, ירידת תחושה מעל האצבעות 3-1 בחלק הגבי של כף היד, דלדול קל של שריר הטריצפס ללא שיתוק. בזרוע שמאל יש דפורמציה במקום שבו היתה המטומה אשר לחצה על העצב. פרט לכך הבדיקה הנוירולוגית תקינה". לפיכך, סיכם פרופ' אברמסקי את חוות דעתו זו, כדלקמן: "בגין השיתוק החלקי של העצב הרדיאלי אני מעריך את נכותו לצמיתות בשיעור 20% לפי סעיף 31(3)אII שמאל ועוד 5% לפי תקנה 15 בגלל מקצועו". בתשובותיו (מיום 13/11/00) לשאלות, שהופנו אליו על ידי ב"כ התובע, הוסיף פרופ' אברמסקי וצייין, כי לא מצא הפרעה נוירולוגית - שיתוקית בגפה הימנית העליונה, ו"בכל מקרה, הכאבים והסימפטומים מצד כתף ושכם ימין קשורים בשברים שהיו בסקפולה ובקלביקולה, ועל כך יש לקבל דעתו של האורטופד". אשר לירידה בתחושה באצבעות, סבר פרופ' אברמסקי, כי אין בכך כדי להעניק נכות, שכן מדובר ב"ירידת תחושה מינימלית... שאינה גורמת לשום הפרעה תפקודית ואינה מקנה אחוזי נכות". עוד הוסיף פרופ' אברמסקי, כי להערכתו "פעילות פיזית של הגפיים עשויה לשפר את תפקוד הגפיים". פרופ' אברמסקי נחקר בביהמ"ש בתאריך 17/11/02, כאשר במהלך חקירתו (על ידי ב"כ הנתבעים) הוא צפה בקלטת של הופעת התובע מתאריך 6/9/99. בקלטת הבחין פרופ' אברמסקי (על פי עדותו), כי התובע מבצע תנועות עם הגיטרה עם כל הזרוע "אך בחלק של כף היד רואים שיש לו רדיאליס וגם במרווחים בין האצבעות רואים שיש לו מעט ניוון שרירים" (עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 30 - 31). המומחה הסביר, כי "פגיעה בעצב הרדיאלי היא פגיעה של נפילת כף היד כלפי מטה" (עמ' 68 לפרוטוקול). פרופ' אברמסקי התרשם מיכולתו של התובע להרשים את הקהל, אשר, על פניו, אינו מבחין בכל בעייתיות אצל התובע, למרות הרדיאליס. לדבריו, הרדיאליס פוגע אצל התובע בתנועת שורש כף היד, אך למרות זאת הוא מתפקד היטב בנגינה בגיטרה. לפיכך, כשנשאל בנוגע להמלצתו להוסיף את תקנה 15 על הנכות שפסק, העיד, בהגינותו, כי סבר תחילה, שהרדיאליס יפגע בנגינתו של התובע "אבל לא ראיתי את זה בקלטת, וההרגשה שלי שטעיתי בנוגע ל- 5%" (שם). בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ התובע, הסביר פרופ' אברמסקי, כי סעיף הנכות שייחס לתובע, דהיינו, הפגיעה ברדיאליס, כולל גם את הפגיעה באצבעותיו, ולכן אין מקום להוסיף נכות נפרדת בגין הפגיעה באצבעות. המומחה הסביר עוד, כי נוכח הפגיעה האמורה, צריך להיות לתובע קושי להרים משקולות בדרך מסויימת, וגם לא יוכל לזרוק את הגיטרה ביד שמאל, אם כי יוכל לעשות זאת בשתי ידיים. במהלך החקירה התעוררה השאלה בנוגע ליד הדומיננטית של התובע, ולעניין זה נבדק התובע פעם נוספת (בתאריך 3/12/02) ופרופ' אברמסקי הכין חוו"ד משלימה (בתאריך 11/12/02). בחוות דעתו המשלימה ציין פרופ' אברמסקי, כדלקמן: "מסתבר שהוא אכן נולד שמאלי וברגיל מתפקד עם יד שמאל (אכילה, כתיבה, גילוח וכו'). בתקופת ההחלמה שלאחר הפציעה ביד שמאל הוא עבר לתפקד ביד ימין והצליח בכך. לאחר שהוטב מצב היד השמאלית, הוא חזר לתפקד עם יד זו בחיי היום יום. אבל, על אף היותו שמאלי הוא נהג תמיד, ונוהג היום, להחזיק את הגיטרה בצורה שבה נוקטים אנשים ימניים, אף שהיד השמאלית היא לדבריו הדומיננטית אצלו בנגינה. לדבריו, הפעלת יד שמאל שלו על הגיטרה הינה יחודית לשמאלי, למרות שהגיטרה מוחזקת על ידו כמו על ידי אנשים שהיד הימנית היא הדומיננטית אצלם. לדבריו, הוא כיום מצליח לנגן כאמן אבל נדרש להשקיע יותר מאמץ בפעולות היד וגם כקומפנסציה מבליט יותר את הופעתו בשירה כזמר וכן נעזר יותר בתמורת נגנים. בנוסף לנתונים אלו נעזרתי לשם החלטתי בסרט הוידאו שהוצג בפני ב-17/11/02, בשאלות ובהערות שהועלו על ידי כבוד השופטת ובאי כוח הצדדים, בצפיה בהופעה חיה, ובדיון עם שוחרי נגינה ומביני גיטרה. מסקנתי הינה שעל אף שהוא שמאלי, הוא לא חסר יכולת פעולה בימין. את הגיטרה הוא מחזיק כמו ימני, אף שלדבריו היד הדומיננטית היא השמאלית, והוא גם מסוגל לתפקד יפה עם יד ימין בעת הצורך (למשל, בעת הנגינה, או בעת שיד שמאל לא תפקדה לאחר התאונה). לפיכך, לאחר שיקול חוזר, אני מעריך את נכותו לצמיתות בגלל שיתוק חלקי באופן בינוני של העצב הרדיאלי בשיעור 25% על פי סעיף 31(3)אII (ממוצע בין ימין לשמאל). לאחר שיקול חוזר - אני גם מבטל את החלטתי בדבר הפעלת תקנה 15, שכן הסעיף הנ"ל הינו תפקודי ומתיחס במקרה זה למצב שבו יש אמנם הפרעה בתפקוד יד שמאל, אבל מבלי שנפסקה עבודתו כאמן, וההפרעות שקיימות נכללות כאמור במסגרת הנכות". שני הצדדים הסכימו, כי התייעצות המומחה עם "שוחרי נגינה ומביני גיטרה" - הייתה מיותרת, ולכן אתעלם מהערה זו. יחד עם זאת, התרשמתי מכנותו של פרופ' אברמסקי, אשר היה מוכן לבדוק עצמו שנית ואף לשנות את מסקנותיו על פי העובדות החדשות שהובאו לידיעתו. בכך גילה המומחה לא רק מקצועיות אלא גם יושר אישי, ואין לי כל ספק, שיש לאמץ את מסקנותיו הסופיות, באשר לנכותו הרפואית של התובע. זאת ועוד, האיזון שערך המומחה, באשר להשפעת היד הדומיננטית על אחוזי הנכות, לאור השימוש שעושה התובע בשתי ידיו, הנו, לדעתי, האיזון הראוי, ולכן אני קובעת, כי נכותו הרפואית של התובע הנה בשיעור 25%, כפי שהמליץ המומחה. הנכות התפקודית והפסד כושר ההשתכרות 6. התובע הציג עצמו בתצהירו כ"זמר, מלחין, גיטריסט, מרצה, אומן מקליט, מפיק ופרפורמר בינלאומי", אשר "מופיע שנים רבות בישראל ובכל רחבי העולם" (ס' 3), כשלטענתו מצב זה השתנה לחלוטין לאחר התאונה. כבר כאן נציין, כי תצהירו של התובע ניתן ב- 27 למרץ 2002 והוא נחקר כחודשיים אח"כ, בתחילתה של תנופת יצירה חדשה, כאשר כל העדים, שהעידו בפני ביהמ"ש, הסכימו, שכיום חזר התובע להדהים את הקהל בכל התחומים בהם הוא מתמחה, כולל נגינה בגיטרה. אך גם לא היתה מחלוקת, כי התובע עבר תקופת החלמה ממושכת (שלגבי אורכה חלוקים הצדדים), במהלכה נפגעה הקריירה שלו, עד שנבנתה מחדש. כך תאר התובע את התקופה הראשונה, שלאחר התאונה, מבחינת הקריירה שלו (סעיף 23 לתצהיר): "התאונה פגעה קשות בקריירה שלי. בטווח הקצר בוטלו כל הופעותיי לימים הקרובים, לאחר מכן בוטלו כל ההופעות אשר היו מתוכננות לחודשים הקרובים ואשר נקבעו וסוכמו חודשים מראש. לאחר שהתבהר מצבי הרפואי בוטלו כל ההופעות כולן ולא נקבעו לי כל הופעות חדשות לאור מצבי הרפואי והעובדה כי לא היה ידוע האם ומתי אשוב להופיע ומה יהיה מצבי בעתיד. ביטול המופעים גרם לי לנזקים כלכליים כבדים, הן בשל העובדה כי התקבולים ממופעים אלו מהווים את החלק הארי בהכנסותיי והן משום הקשר הישיר הקיים בין ההופעות לבין ההשמעות ברדיו ומכירת הדיסקים. ברגע שאינני מופיע יותר קיימת נטייה להקטנת ההשמעות ברדיו ומשכך חלה ירידה משמעותית במכירת דיסקים, זכויות תמלוגים וזכויות ביצוע. זאת ועוד, גם לאחר שחזר כושרי, אם כי באופן חלקי, עדיין היה צורך לגשר על הפער ולהתחיל "לשווק" עצמי מחדש לשוק הישראלי והבינ"ל. דבר זה לא עלה בידי כפי שיפורט להלן בהרחבה". וממשיך (בסעיף 28 לתצהיר): "נוכח החבלות שעברתי נפגעה המוטוריקה העדינה בתנועת ידי השמאלית ואני מתקשה ללוות עצמי בנגינה על הגיטרה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהופעתי ועבודתי. חרף נכותי, ולאחר כשנת החלמה, ניסיתי לחזור אל הבמה. מספר חודשים לאחר התאונה ומתוך כוונה לעודד ולעזור לעצמי, הופעתי בשיר בודד ללא ליווי גיטרה ובהתנדבות, אך זו היתה הופעה נדירה ונאלצתי להמתין חודשים ארוכים נוספים בטרם חזרתי לבמה. גם לאחר שהתאפשר לי לעזוב את גבולות המדינה הייתי עדין בהחלמה ולא שבתי להופיע. לאחר כשנה התחלתי להופיע בשירים בודדים ובהתנדבות ורק בסביבות חודש יולי 1999 ניסיתי להופיע פעם נוספת, אך מאחר ולא יכולתי "להרים" מופע לבדי הופעתי בליווי אומנים אורחים... רק כעבור כשנתיים מיום התאונה התחלתי להופיע באופן עצמאי בניסיון לשחזר חלק ממה שהיה עובר לתאונה". וכן: "כיום, כשלוש שנים לאחר התאונה, לא חזרתי לעצמי. נגינתי מוגבלת וכרוכה במאמץ רב, אני חייב לשכנע עצמי כל פעם מחדש לצאת ולהופיע ואני נתקל בקשיים רבים ובמאמץ פיזי. ישנם קטעים מוזיקליים אשר אינני יכול לבצע ואני מתקשה לחזור לתפקודי הפיזי כבעבר. משך כל חיי ניגנתי והופעתי ובמשך השנים בניתי את עצמי והצלחתי לעלות על דרך המלך וברגע אחד אני רואה את כל עמלי יורד לטמיון. הקהל אשר בא לשמוע אותי אינו מעונין בהופעה רגילה אלא בא על מנת להתרשם מנגינה וירטואוזית, הלחנה שונה, מקצב וקצב שונים והרבה אנרגיה, כתוצאה מהתאונה נפגעה יכולתי לנגן באופן ובצורה בה הייתי מנגן במשך השנים ושבעקבותיה התפרסמתי והגעתי למעמדי הנוכחי. הקשיים מתבטאים כמעט בכל תחום בו אני עוסק... ... אני חש בחולשה בהרמת היד השמאלית ויש לי ליקוי בתחושה מעל אצבעות היד 3 - 1. לעיתים אני מרגיש בעיות בקורדינציה וחש בחוסר הענות של האצבעות ופרק היד לתנועות חוזרות ומהירות בזמן נגינה, ודבר זה מקשה עלי מאוד לתפקד. מאחר ואינני יכול להרים את כף ידי השמאלית, באמצעותה אני אוחז בגיטרה ומנגן אקורדים וסולמות, נפגעה נגינתי ונאלצתי לפתח טכניקת נגינה שונה, אשר באמצעותה אני נעזר במרפק יד שמאל ובזרוע היד ודוחף את האצבעות במקום להרימן, אך אין זו אותה הנגינה והביצועים" (סעיפים 38 ו- 40 לתצהיר). אשתו של התובע, אשר מלווה אותו בכל הקריירה שלו ואף מנהלת את עסקיו, חזרה גם היא בתצהירה על תאור דומה בנוגע למצבו של התובע, וכך גם חברו ומי שייצג אותו בישראל במשך שנים רבות - מר שוקי וייס (ר' בעיקר סעיף 39 לתצהירה של הגב' ברוזה וסעיף 17 לתצהירו של מר וייס). 7. אלא, שכל העדים האלה הסכימו, כשנחקרו בביהמ"ש, שמבחינת הקהל, התובע הוא עדיין טוב כבעבר. וכך העיד על כך התובע עצמו: "מבחינת הקהל שלי אני טוב כמו שהייתי, ואני אהיה עוד יותר טוב ממה שהייתי, ואני פשוט מרגיש נפלא ואני יכול להופיע, וזו ההצגה שלי שאני צריך להפגין בפני הקהל שלי, ואין שום סיבה בעולם שהם יחזרו הביתה וימלאו חמלה כלפיי על כך שאני לא יכול להופיע. תודה לאל שהקהל מגיע להופעות שלי. אני עושה מאמצים כמו שרק אני מכיר ויודע להיות טוב כדי להמשיך וליצור ולתת כמו שאני יודע לתת" (עמ' 51 לפרוטוקול). גם הגב' ברוזה הסכימה, כי "גם היום, בעיני הקהל, הוא מנגן מצוין", אם כי, לדעתה, מבחינה מקצועית "הוא לא מנגן כמו שהיה מנגן פעם, לצערי, למרות שהוא מנגן נהדר" (עמ' 26 לפרוטוקול). שוקי וייס הוסיף גם הוא בעניין זה, כדלקמן: "אם אתה אומר לי שהתובע מבצע נפלא אני אומר שגם לדעתי, אבל צריך להבחין את המצב לפני ואת המצב אחרי. יש הבדל למבינים ולמקצועיים... האפשרויות בנגינה קיימות בצורה מופחתת מאוד למרות שכולנו מאחלים שיחזור לנגן כפי שניגן, לגבי שאר כישוריו האומנותיים, אני חושב... שהתובע התגבר על רוב הקשיים ואני חושב שהוא ימשיך להנות את כולנו" (עמ' 23 לפרוטוקול). גם עד ההגנה, החוקר חיים נגר (שהוא גיטריסט בעצמו), צפה בהופעה של התובע, וכך השיב לשאלות ב"כ התובע: "אני ראיתי את התובע בהופעה לפני חודש והוא ניגן ביד ימין. הוא מנגן בצורה מדהימה, הוא פנומן. הכוונה לשליטה שלו בגיטרה היא אבסולוטית והוא יודע לנגן בסגנונות נגינה. יצא לי לראות אותו גם לפני התאונה. ראיתי גם את הוירטואוזיות שלו גם לפני וגם אחרי התאונה. בקטע של נגינה אי אפשר להגיד שזה אותו דבר. לפני חודש בשפיים אני הייתי בשוק ממה שעשה התובע יש לו יכולת אבסולוטית בגיטרה, הוא עשה שם דברים מדהימים עם הגיטרה" (עמ' 61 לפרוטוקול, עדות מתאריך 13.6.02). גם כמות הדיסקים, שהוציא התובע מאז התאונה, יחסית לתקופה הקודמת, ואף רמת הכנסתו, שאמנם ירדה בשנים הראשונות שלאחר התאונה - אך חזרה לרמתה הקודמת, מלמדים על חזרתו של התובע לשוק התקליטים וההופעות, לפחות לרמה שלפני התאונה. 8. יוצא, אם כן, שהתובע אמנם נפגע באורח לא קל במהלך התאונה, ואף נותרה לו נכות של ממש בידו הדומיננטית, אשר היא גם אחד מהנכסים של התובע בהם הוא נעזר לצורכי מחייתו. בענין זה הסכים גם פרופ' אברמסקי, אשר הבחין במגבלה של התובע בעת נגינתו ואחיזתו בגיטרה, וגם הסכים פרופ' עטר, אשר קבע, שהתובע לא יוכל להניף את הגיטרה ביד ימין, כפי שנהג לעשות בעבר. אך התובע לא נכנע למגבלות וניצח אותן, וכיום, חרף מגבלותיו, הוא מפליא בנגינתו, כפי שעשה עובר לתאונה. לפיכך, וגם אם ניתן לומר, שנכותו של התובע הנה - כולה - לאור אופייה - תפקודית, עדיין הכנסתו של התובע לא נפגעה באורח ממשי. בעניין זה יש לזכור, כי יכולותיו הנוספים של התובע (פרט להיותו גיטריסט מן השורה הראשונה) - לא נפגעו במהלך התאונה, והכוונה לשירתו, לכך שיוכל להמשיך להרצות בעתיד, לכך שיוכל להמשיך ולהוציא דיסקים (כפי שאכן קורה) ועוד. בנוגע לדיסקים, אשר התובע הוציא, למדנו הן מעדותו שלו והן מעדות רעייתו - כי מאז שנת 1988 ועד למועד התאונה (דהיינו, בתקופה של כ- 10 שנים), הוציא התובע בין 5 ל- 6 תקליטורים, ואילו בתקופה, שממועד התאונה ועד לעדותה של הגב' ברוזה (דהיינו, במהלך תקופה של כ- 4 שנים), הוציא התובע 3 תקליטורים (מצדה - אלבום כפול, הדיסק בספרד והדיסק האחרון, שיצא לחנויות במועד עדותו של התובע). לפיכך, קצב הוצאת התקליטורים גדל מאז התאונה, כך שלא ניתן לומר, שהתאונה פגעה בכישוריו של התובע, לפחות בנושא זה. זאת ועוד, על פי עדותו של החוקר מטעם ההגנה, התברר, שלתובע גם שורה ארוכה של הופעות בהן אמור היה להשתתף כבר משנת 1999. אמנם אינפורמציה זו התקבלה מכלי שני, דרך חקירת עובדת במשרד ההפקות של שוקי וייס, אך לא ניתן להתעלם מהקונצנזוס של העדים, לפיו חזר התובע להופיע באופן מלא, כבעבר, בפני קהל, תוך שהוא פורט על גיטרה, שר ומלהיב את קהל מעריציו. כן, למדנו מחקירת התובע עצמו, על פרס בו זכה על פועלו בספרד, כאשר רק באותו שבוע היו לתובע עוד 3 הופעות ברחבי ארה"ב (ר' עמ' 45 לפרוטוקול). 9. בנסיבות אלה, כאשר מחד גיסא ברור, שהתובע סובל מפגיעה, אשר ייתכן ובעתיד תשפיע על תפקודו כאמן / גיטריסט, אך מאידך גיסא - אין כל אינדיקציה לפגיעה שכזו היום, הפיצוי, אשר מגיע לו בגין הפסד כושר השתכרותו לעתיד, ייקח בחשבון את רמת הכנסתו עובר לתאונה ו-היום, את הנכות הרפואית שלו, שהיא גם תפקודית מעצם מהותה, וכן את העובדה, שכיום אין כל גריעה נראית לעין (המשפטית) בהכנסתו. לכן, הסכום שייקבע יהיה על דרך האומדן, תוך שקילת האפשרות, שבעתיד תפגע הכנסתו של התובע עקב מצבו הרפואי (להלן). רמת השתכרותו של התובע 10. התובע הביא מספר עדים על מנת, שימסרו פרטים על רמת השתכרותו בעבר וכן על תוכניות, שהיו לו לקראת העתיד ואשר יכלו להניב פירות. כך, למשל, העיד מטעם התובע רואה החשבון יוסף מושקובסקי (ע.ת. 2), אשר ניהל את ספרי חשבונותיו של התובע בארה"ב מאז שנת 1984. רואה החשבון הנ"ל המציא את דו"חות המס האמריקאיים של התובע (בין השנים 1996 - 2000), אשר כוללים את הכנסותיו כנישום מכל מקור בעולם (ר' לעניין זה גם תצהירו של התובע ודו"חות המס ת/7 עד ת/11 ו- ת/25). מעיון בדו"חות אלה הסכים גם ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי יש לחשב את רמת השתכרותו של התובע על פי שילוש השכר הממוצע במשק במועד התאונה (כנקוב בסיכומי ב"כ התובע), בניכוי 25% מס, אם כי לטענתו יש להפחית עוד 30% מהסכום, לאור התגמולים, שהמשיך התובע לקבל גם בתקופת אי הכושר שלו (להלן). לפיכך, אין בין הצדדים מחלוקת (ובצדק), כי רמת השתכרותו של התובע תקבע על פי שילוש המשכורת הממוצעת במשק. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשכורת הממוצעת במשק לחודש 8/1998 עמדה על סך של 5,859 ₪ (ר' סיכומי ב"כ התובע בעניין זה, אשר היו מקובלים על ב"כ הנתבעים). שילוש סכום זה, בניכוי מס בשיעור 25%, עומד על סך של 13,182 = (75%X 3 X5,859), נכון למועד התאונה, לחודש. הפסד השתכרות בעבר 11. שני הצדדים מסכימים, כי התובע היה נתון זמן מה באי כושר מלא, אם כי הם חלוקים ביניהם לגבי אורך תקופה זו. עם שחרורו של התובע מביה"ח (ב- 18/8/98), שהה התובע למעלה מחודשיים ב"צימר" בקיבוץ נגבה, על מנת להיות סמוך לביה"ח "קפלן" ולקבל טיפולים יומיומיים שם. התובע הצהיר, כי לאחר מכן, היות ונאסר עליו לטוס עד לאיחוי הקרע בריאות, הוא נאלץ להישאר בארץ, וזאת לתקופה כוללת של כ-6 חודשים. בנוסף הצהיר התובע, כי היה באי כושר מוחלט 52 שבועות, מ- 8/98 ועד 8/99, מתוכם כ- 6 חודשים בישראל (ר' סעיף 26 לתצהירו). במהלך תקופה זו בוטלו הופעות, שתוכננו עבור התובע (בין הופעות שכבר היו חוזים לגביהן ובין הופעות מתוכננות, בלא ירידה ספציפית לפרטים), ועל כך העידו בנוסף לתובע (בעיקר בסעיף 25 לתצהירו) גם רעייתו, גיזה יוריסט, מר שוקי וייס ועו"ד פול ג. מארשל. וכך העידה בנושא זה הגב' ברוזה: "כל אותה התקופה ולמשך יותר משנה לא הופיע דיויד על הבמה. לאחר יותר משנה החל להופיע במספר שירים בהתנדבות במגמה להקל על עצמו ולהתחיל להופיע. ורק לאחר תקופה ארוכה מאוד של כמעט כשנתיים החל להופיע בתשלום. כמנהלת עסקיו של דיויד נוכחתי לדעת, כי עקב התאונה נגרמו לנו נזקים כלכליים כבדים ומאחר וכמעט ולא היו כל הכנסות ולאור העובדה, כי אני עובדת עבור דיויד בלבד, נקטע מקור פרנסתי ואני לא השתכרתי משכורת למשך תקופה ארוכה של למעלה משנתיים. בשל ביטול המופעים פחתה השמעתו של דיויד מעל גלי האתר ואנו חדלנו לקבל תמלוגים. כמו כן נפסקה כמעט לחלוטין מכירת הדיסקים המושפעת באופן ישיר מכמות החשיפה של האמן... הירידה בהכנסותיו של דיויד התבטאה בתחומים רבים. ראשית בביטול כל ההופעות המתוכננות לחודשים הקרובים הן בארץ והן בחו"ל ביטול ההופעות גרם להפסד הכנסה מידי של למעלה מ- 900,000 ₪... בשלב מתקדם יותר בוטלו הופעות מאוחרות ולא נקבעו כל הופעות חדשות כמעט למשך כשנתיים. דיויד איבד את עבודתו באוניברסיטת בנינגטון בורמונט, שם לימד כתיבה יוצרת, וכל החוזים העתידיים אשר היו אמורים להחתם וההופעות אשר אמורות היו להסגר - בוטלו... " (סעיפים 32 - 36 לתצהיר). מר שוקי וייס, בעל משרד ההפקות "שוקי וייס יזמות והפקות בע"מ", אשר ייצג את התובע בישראל במשך שנים, העיד בתצהירו, כי לפני התאונה היתה לתובע רשימת הופעות סגורה (ת/12), אך בגין התאונה נאלצו לבטל את כל הופעותיו למשך חודשים. לדבריו, רק לאחר למעלה משנה ניסה התובע להשתלב בהופעות ציבוריות, בשיר אחד או שניים, לרוב כשאינו מלווה עצמו בגיטרה ואינו משתכר עבור ההופעות. לאחר כשנה ויותר, ניסה התובע את כוחו על הבמה, אך "נאלץ" להעזר במלווים כדי להרים מופע. לדברי מר וייס "רק כעבור למעלה משנתיים, ניתן לומר כי דיויד חזר לבמה, אם כי גם אז סבל מקשיים לנגן ולא חזר לעצמו עד היום... " (סעיף 16 לתצהיר). כבר כאן יש להעיר, כי ברשימת ההופעות המתוכננות של התובע (ת/12) לא נקוב שכרו של התובע, חלק מההופעות אופציונליות בלבד ומצוינות גם הופעות עם צפי במהלך חודש זה או אחר ובלא תאריך מדויק. כן, ניתן להעיר, שלמרות הבטחתו של מר וייס (בחקירתו הנגדית), ואף למרות הבטחתה של הגב' גיזה יוריסט, מנהלת משרד "כספית - שיווק אומנים ואירועים בע"מ", שהעידה אף היא על ביטול מופעי התובע בעקבות התאונה - לא הוצג אף חוזה, אשר בוטל בעקבות התאונה. אגב, גם הגב' יוריסט העידה, כי "התובע חזר להופיע באופן סדיר כשנתיים לאחר התאונה" (סעיף 34 לתצהירה). עו"ד פול ג. מארשל ייצג את התובע מעל 10 שנים בארה"ב ובקנדה, והוא העיד על מו"מ, שניהל עבורו עם חברת תקליטים גדולה. לדבריו, אם העסקה שתוכננה היתה מתבצעת, היה התובע מרוויח מעל 250,000$ לשנה, לפחות למשך 5 שנים, אך העסקה בוטלה עקב התאונה. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית, הוא הסכים, שעדיין לא נחתמה אפילו טיוטת הסכם לעסקה, שלא נכתבו מכתבי הבנות רלבנטיים וגם שהמו"מ עדיין לא הסתיים. אולם, עו"ד מרשל עמד על כך, ש"היה ברור בצורה מספקת" שייחתם הסכם, שיכול היה להניב פירות בסדר הגודל שציין. 12. לעומת עדויות אלה, הציג ב"כ הנתבעים קלטות, מהן למדנו, כי התובע הופיע בפני קהל כבר בחודש נובמבר 1998, בעת שהופיע בעצרת בכיכר רבין, ולכן, לטענתו, יכול היה התובע, לו רצה, לעבוד רגיל כבר ממועד זה. דעתי בעניין זה שונה. אין לי ספק, שהתובע לא יכול היה לעבוד במשך תקופה של כשנה מאז התאונה בשל פציעתו, והופעותיו הבודדות במהלך תקופה זו לא היו בבחינת "עבודה" אלא יותר אקט טיפולי, שנועדו לעודד את רוחו של התובע ולסייע בשיקומו. בעניין זה מקובלים עלי דבריו של שוקי וייס, שאישר, כי התובע אמנם שר כשלושה חודשים אחרי התאונה אצל אביב גפן, בעצרת זיכרון בכיכר רבין, כאומן אורח, אך "זה לא נחשב כהופעה, וזה לא היה בשכר... מדובר בעצרת לזכרו של יצחק רבין, ומדובר בשיר אחד שלא מחייב את כל הפעלת המערכת האומנותית שנקראת "ההופעה של דיויד ברוזה", וזה לא מפעיל את הכישורים האומנותיים במלואם. מדובר בשיר אחד ולא היה צורך לנגן על גיטרה, ואני לא בטוח אם הוא ניגן בהופעה, לדעתי לא.... ". שוקי וייס גם התייחס להופעתו של התובע בטלויזיה בתוכניתו של אמנון לוי (בתאריך 29/11/98), שם, לדבריו "התובע ניסה לשיר שיר אחד, מבחינה אנושית זה היה מאוד מרגש ומבחינה אומנותית זה היה די בינוני". והוסיף: "מי שמבין יודע שגם הופעה אצל אמנון לוי כמו בכיכר זה לא הופעה. מי שיודע הופעה של התובע נמשכת מעל שעתיים ומצריכה הפעלת אמצעים גם טכניים ואומנותיים הקשורים בו, דברים שלא נעשים בהופעה של 3 דקות ולפעמים בטלויזיה אפשר לעשות פליי-בק. לצערי, הוא לא חזר לזה עד היום" (הכל מעמ' 21 לפרוטוקול). גם התובע ואשתו התייחסו להופעות המזדמנות במהלך תקופת ההחלמה, וגם הם העידו, כמו מר וייס, שההופעה הממשית הראשונה של התובע לאחר התאונה היתה במצדה, במסגרת פסטיבל ערד. ההופעות המזדמנות האחרות נעשו בסיוע פרוטזה, שבנו במיוחד עבור התובע בביה"ח קפלן, פרוטזה אשר החזיקה את אצבעותיו על הגיטרה ואיפשרה לו לאלתר עם האקורדים. אפילו החוקר הפרטי, שהעיד מטעם הנתבעים, ואשר בדק את לוח ההופעות של התובע, העיד על הופעות שונות, שתוכננו עבור התובע החל מחודש 9/99, ולא לפני מועד זה. יש לציין, שהחוקר לא ידע לומר אלו מתוך כל ההופעות אמנם התקיימו ובאיזה מתכונת. 13. לפיכך, אני קובעת, שהתובע היה באי כושר מלא במשך תקופה של שנה ובשנה שלאחר מכן היה באי כושר חלקי, בשיעור של 50%, כאשר ירידה זו בכושר השתכרותו כוללת גם תקופת מה של החדרת התובע, מחדש, לתודעת הקהל, לשוק התקליטורים ולהשמעות ברדיו ובטלויזיה. יחד עם זאת, צודק ב"כ הנתבעות, כי גם בתקופות אי הכושר של התובע הוא המשיך לקבל תגמולים בגין מכירת דיסקים והשמעת שיריו (ברדיו ובטלויזיה), הכל לפי דו"חות המס, שהציג התובע, ועל פי התצהיר של רואה החשבון מושקובסקי. בגין הכנסות אלה, אני קובעת, כי יש להפחית 20% מהפסד ההשתכרות של שילוש השכר הממוצע, כאשר בכך לקחתי בחשבון, שבתקופה הראשונה (של אי הכושר הממשי), התמלוגים תפסו נפח גדול יותר מכלל הכנסותיו של התובע, ונפח זה ירד בתקופה שאח"כ - עד שתפס שנית את מקומו הטבעי בין שלל הכנסות התובע (ר' לעניין זה למשל, בעדותה של הגב' יוריסט, בסעיף 14 לתצהירה בנוגע לחידוש שיווקו של אמן, כמו גם בעדויות התובע ורעייתו, שהובאו לעיל). כמו כן, צודק ב"כ הנתבעים בכך, שאין לפצות את התובע גם בגין הפסד שכרו בעבר וגם בגין הפסדים שנבעו מביטול הופעותיו, שכן הפיצוי הנפסק בגין הפסדי השתכרותו בעבר מגלם בתוכו גם את הפסדי התובע בגין ביטול הופעותיו בעקבות התאונה. כן, אני קובעת, כי שנתיים לאחר התאונה, למעשה חזר התובע לשיגרת הופעות רגילה ולהשתכרות מלאה, אם כי, כאמור לעיל, יפסק לו סכום גלובלי בגין אפשרות של הפסד כושר ההשתכרות לעתיד. 14. אשר על כן, הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרותו בעבר, על פי השכר הבסיסי שנקבע בסעיף 10 לעיל, הנו: א. עבור התקופה הראשונה: 13,182 X 12 X 80% = 126,547 ₪. סכום זה, צמוד בתוספת ריבית כחוק, מאמצע התקופה (בין 8/98 ל- 7/99), דהיינו מ- 1/99, עומד על סך 143,488 ₪. ב. עבור התקופה השניה: 13,182 X 12 X 80% X 50% = 63,274 ₪. סכום זה, צמוד בתוספת ריבית כחוק, מאמצע התקופה (בין 8/99 ל- 7/00), דהיינו מ- 1/00, עומד על סך 70,345 ₪. ג. סה"כ פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר - 213,833 ₪. הפסדי השתכרות בעתיד 15. בהתחשב ברמת השתכרותו של התובע עובר לתאונה ואחריה, ובהתחשב בטיב הנכות של התובע, טיב עיסוקו, מידת הסתגלותו לעבודתו על אף מומו והאפשרות שבעתיד, חרף הסתגלותו הטובה היום, תושפע עבודתו מנכותו ותופחת בגינה (ולא בגין תנודות השוק), ובהמשך לאמור בסעיף 9 לעיל, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום גלובלי בשיעור 350,000 ₪ (נכון להיום). כאב וסבל 16. בגין 25% נכות רפואית + 12 ימי אשפוז, זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה (בתוספת ריבית כחוק) לסך של 43,990 ש"ח, נכון להיום. עזרת הזולת (עבר) 17. התובע, אשר היה תושב ארה"ב בעת התאונה, נאלץ, לטענתו, להישאר בארץ כ- 6 חודשים, כאשר באותה תקופה, ואף תקופת מה לאחר מכן, בארה"ב, נזקק לעזרת בני משפחתו (בעיקר אשתו) ולטיפולים רפואיים שונים. התובע העיד בעניין זה, כי נזקק לעזרה צמודה בחודשים הראשונים שלאחר התאונה, כיוון, שידו השמאלית היתה פגועה קשה וגם עצם הבריח ביד ימין היתה שבורה, כך ששתי ידיו היו מנוטרלות. בנוסף, התקשה התובע בנשימתו (הוא אסמטי ואף נשברו לו 4 צלעות) ואפילו נעזר באחרים כדי לשכב או לקום. גב' ברוזה העידה אף היא על הטיפול בתובע, כאשר, לדבריה, היתה לצידו בזמן האישפוז יום ולילה, וגם לאחר מכן היתה לצידו וסייעה לו בפעולות הבסיסיות ביותר. וכך העידה: "מאחר ודיויד נזקק בתחילה, בשל היותו "משותק" ב- 2 ידיו לעזרה כל שעות היממה, הייתי צמודה אל מיטתו. סעדתי אותו למעלה מ-6 חודשים. היה צורך לעזור לו בכל: להתקלח ולהתגלח, לעזור לו להתלבש, לדאוג להכין לו אוכל ולהאכיל אותו, לסדר את הדירה ולהסיע אותו לכל המרפאות על מנת שיקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר ובמקביל לוודא כי כל ההופעות בוטלו, הילדים מסודרים והכל מאורגן" (עמ' 13 לפרוטוקול). זאת ועוד, היות ושניים מילדי התובע נשארו בארה"ב, והיות והתובע לא יכול היה לטוס לארה"ב או להישאר לבד בארץ, אשתו ובנו הקטן נשארו עמו בארץ, ואמה של התובעת, הגב' אביבה גביזון, נסעה לארה"ב וטיפלה בילדים, שנשארו שם. מתוך כל האמור לעיל, אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, בסכום של 30,000 ₪. עזרת הזולת (עתיד) 18. לא התרשמתי, שהתובע זקוק היום לעזרה כלשהי. הוא חזר לחיים פעילים מלאים, ויכול לבצע את כל המטלות שעשה גם בעבר (ר' לעניין זה הן עדותה של הגב' ברוזה בעמ' 32 לפרוטוקול וגם עדותו של פרופ' אברמסקי). אין גם לשכוח, כי התובע החזיק ומחזיק - ללא קשר לתאונה - עוזרת בית צמודה, גנן, מזכירה ועוד, ואם הוא משתתף בהחזקת הבית, כשאינו נודד ממקום למקום, הרי שהוא עושה זאת כדי לשמח את רעייתו (ר' עדותו בעניין זה בעמ' 47 לפרוטוקול) ולא מתוך צורך אחר. לפיכך, לא הוכח, שהתובע זקוק לעזרת צד ג' לצורך ניהול חיי היומיום שלו, ואין לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות בגין התאונה 19. יועץ המס דוד גור (ע.ת. 6) ניהל דו"ח יציאות (משיכות בנק) עבור התובע, כפוף לתיעוד שקיבל (בעיקר מאשת התובע), בגין ההוצאות. הוא החל בעבודתו מעט לפני התאונה, כך שלא ניתן להשוות את ההוצאות הנטענות שלאחר התאונה לאלו שקדמו לה, אך ניתן להעזר לעניין זה בנספחים שצרף מר גור לתצהירו ובעדות אשת הנאשם, ולברור אותן הוצאות הכרוכות בתאונה. אמנם, כפי שטען ב"כ הנתבעים, אין תיעוד מדויק לכל הוצאה והוצאה, שהוציא התובע בגין התאונה, בנפרד מהוצאותיו השוטפות האחרות, אך מקום בו הוכח קיומו של נזק, גם אם לא ניתן לחשב אותו בדייקנות, אין לשלול אותו לחלוטין מהתובע, ועלינו לנסות ולהעריכו מתוך העדויות (ר' לענין זה בע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו(2),119 ו- ע"א 511/83 מדינת ישראל נ' סעיד פ"ד מג(3), 774. כן ר' מאמרם של נילי קרקו-אייל ו-ורון ורד, פיצוי גלובלי לניזוק בגין הוצאות רפואיות, המשפט ד, תשס"ב, בעמ' 485). הוצאות רפואיות (עבר) 20. התובע, אשר איננו תושב ישראלי, נאלץ לשאת בעצמו בעלות הטיפולים הרפואיים שלו הן בארץ והן בחו"ל, שם הביטוח הרפואי שלו לא כיסה את כל ההוצאות, שנבעו מהתאונה (ובלשונה של הגב' ברוזה "אירוע של תאונה לא מכוסה בביטוח הרפואי, ולכן לא דרשנו החזרים"). כן, אין חולק, שהתובע נאלץ לעבור טיפולי פיזיותרפיה (ר' חוו"ד פרופ' עטר בעניין זה), תחילה בארץ ולאחר מכן - בקצב פוחת והולך - גם בארה"ב. בארץ טופל התובע ב"ספורט אנד ספיין פיזיוטרפיה בע"מ", אצל הפיזיותרפיסט יובל דוד (ר' הדו"חות - ת/2), וכאשר שב לארה"ב המשיך בטיפולי הפיזיותרפיה לשיפור התנועה והטווחים, וזאת תחילה בתדירות של כל יומיים - שלושה ואח"כ בתדירות נמוכה יותר. התובע ואשתו העידו, כי עלות כל טיפול בארה"ב היתה 150$ וכ- 1600$ לחודש (ר' ת/6). בסך הכל הם העריכו את עלות כל הטיפולים הפיזיותרפיים בחו"ל ב- 10,000$. התובע גם נעזר בטיפולים נטורופטיים שונים (רפלקסולוגיה, ארומתרפיה, רייקי ועוד), אצל אלישבע ברקוביץ וחודורוב רוני, בעידוד רופאי ביה"ח (ר' ת/3 ו- ת/4), ואף קיבל יעוץ פסיכולוגי בעלות של 200$ לפגישה, תחילה בתדירות תכופה ולאחר מכן התדירות פחתה. גם ילדיו של התובע, אשר סבלו מפחדים בעקבות פגיעתו של אביהם (וגם נותרו לבדם בארה"ב זמן רב עקב כך) נזקקו לסיוע פסיכולוגית בעלות של 125$ לפגישה ובסך כולל של 3275$ (לילדים). כן, נזקק התובע לתרופות שונות עם שחרורו מביה"ח, לבדיקות מגוונות, חבישות, פרוטזה, צילומי MRI (ת/1) ועוד. מרבית הטיפולים מומנו עבור התובע בתקופה הראשונה על ידי מר שוקי וייס (בהנחה שהסכומים יוחזרו לו בעתיד), וזאת בסך של 35,807 ₪ (ר' עדויות מר וייס, הגב' רותי ברוזה ותצהיר התובע). התובע ורעייתו העריכו את הוצאותיהם השונות בסכומים המפורטים בתצהיריהם ובנוסף פירט מר גור את ההוצאות הרפואיות בתצהירו, מחולקות לפי שנים. משלא צורפו קבלות לכל ההוצאות הנטענות, אך בהתחשב בעדויות בעניין זה, אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בראש נזק זה בשיעור של 125,000 ₪. הוצאות רפואיות (עתיד) 21. ניתן להניח, שהתובע, אשר כאמור איננו תושב ישראלי, יאלץ לשלם גם בעתיד הוצאות רפואיות מכיסו, הקשורות בתאונה. הוצאות אלה כוללות גם החלפת הכתר בשן שנפגעה בתאונה (ר' חוו"ד פרופ' טייכר), בעלות של 700$ ובתדירות של כל 10 שנים. בהתחשב בגילו של התובע, ניתן להניח שיזדקק לעוד 3 החלפות, ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין 4 טיפולי שיניים (כולל הטיפול הראשון). בנוסף, יש לפצות את התובע בסכום גלובלי נוסף לעתיד בגין טיפולים שונים שיקבל, בדיקות שיאלץ לעבור ותרופות שיטול, אם כי יש להניח, שכבר לא יזדקק לטיפולי פיזיותרפיה וכן לא יזדקק לטיפולים פסיכולוגיים (בעקבות התאונה). כן, אין לפצות את התובע בשל אימוני הכושר שהוא מקבל, שכן גם לפני התאונה נעזר במאמן כושר אישי, באותה מתכונת וכחלק משגרת חייו. לפיכך, בגין ראש נזק זה אני פוסקת לתובע, כולל טיפולי השיניים, סכום גלובלי בשיעור 40,000 ₪. טיסות וניידות (עבר) 22. בעת שהתובע שהה בארץ טסו חמותו ואשתו לארה"ב, לטפל בילדים ובעסקים, והילדים גם הגיעו לבקרו בארץ. לטענת התובע הוא זכאי להחזר של סכומים אלה, אך לטענת ב"כ הנתבעים לא הונחה תשתית רפואית לכך, שהתובע אכן היה צריך להישאר בארץ. כשאשת התובע נשאלה בעניין זה על ידי ב"כ הנתבעים, היא השיבה, בהתרסה: "אתה חושב שאני רציתי להשאר כאן כשהילדים שלי בחו"ל ומקום מגורי בחו"ל?!" (עמ' 33 לפרוטוקול). ואכן, מקובל עלי, שהתובע, אשתו ובנו הצעיר לא היו נשארים בארץ לו חשבו, שהנסיעה לחו"ל לא תזיק לתובע (בשל הפגיעה בריאה) וכי עשו כן בהמלצת הרופאים. לפיכך, יש לפצות את התובע בגין ההוצאות שהוציא בשל הטיסות הנ"ל כדלקמן: * 5,531 ₪ עבור טיסת חמותו של התובע (ר' ת/5). סכום זה משוערך להיום בתוספת ריבית חוקית מ- 1/10/98 עומד על סך 8,140 ₪. * טיסותיה של גב' ברוזה, עם בנה הקטן, לארה"ב - פעמיים, וכן טיסות הילדים הגדולים ארצה, ובעלות של 4,727$. סכום השווה היום ל- 21,300 ₪. בנוסף, מקובל עלי, שהתובע נאלץ להעזר, בתקופת שהותו בארץ, בשירותי מוניות באופן מוגבר (לטיפולים רפואיים, ביקורות וכד') - ואני פוסקת לו בעניין זה סכום של 7,000 ₪. עוזרת בית, גנן, מזכירה 23. גם ראשי נזק אלה לא הוכחו על ידי קבלות, אך אשת התובע העידה לגביהם, וכן, היות והתובע נאלץ להישאר בארץ, זה אך סביר להניח, שהזדקק לשירותי עוזרת בית בארץ, כמו גם לשירותי מזכירה. יחד עם זאת, התובע היה מעסיק - גם אלמלא התאונה - עוזרת בית ומזכירה בחו"ל, והיה גם משלם עבור גנן (הן בארץ והן בחו"ל) ללא קשר לתאונה, ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות אלה. לפיכך, בראש נזק זה, יש לפצות את התובע, בסכום גלובלי של 10,000 ₪. מורים פרטיים ובי"ס פרטי 24. התובע ואשתו העידו, כי נאלצו לחפש בי"ס מתאים לבנם הצעיר בארץ, ואף להיעזר במורים פרטיים כדי לסייע לו בחומר הנלמד. אמנם נכון, כטענת ב"כ הנתבעים, שאשת התובע לא ערכה בירורים מקיפים לפני שבחרה את ביה"ס עבור בנה, אך לאור הזמן הקצר שעמד לרשותה לצורך זה ולאור מצבו של התובע באותה תקופה וההיצע המוגבל, ניתן להבין את הקשיים מולם עמדה. בראש נזק זה יש לפצות את התובע בשיעור גלובלי של 15,000 ₪. השגחה על הילדים 25. ניתן לקבוע, שהתובע נזקק לשירותי שמרטפית כשנאלץ לצאת לטיפולים השונים בליווית אשתו, או כאשר שהה בבית החולים. לכן, בראש נזק זה, יש לפצות את התובע בשיעור גלובלי של 1,000 ₪. שכר דירה ואבזור 26. לתובע ואשתו היתה דירה בת"א, בה התגוררו כחודשיים בשנה, ואשר לטענתם לא היתה ראויה למגורים ממושכים. לכן, משנאלצו להישאר בארץ תקופה ממושכת מן המתוכנן, הם שיפצו את הדירה ותובעים את החזר ההוצאות שהוציאו בשל כך. התובעים זכאים להחזר חלקי של הוצאה זו, שכן צודק ב"כ הנתבעים בכך, שניתן להניח, כי חלק מהשיפוצים היו נערכים ממילא בדירה הישנה, ולכן, ע"ח התאונה, יש לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪. יחד עם זאת, התובע אינו זכאי להחזר עלות שכר דירה, למרות טענתו, כי התכוון להשכיר את הדירה ממש לפני התאונה. יש לזכור, כי הדירה מעולם לא הושכרה עובר לתאונה ואף לא אחריה, ולא די בהצהרת כוונות לצורך זה. כן, לא זכאי התובע להחזר בגין תשלומי מיסים שונים ששולמו על הדירה, שהרי סכומים אלה היו משתלמים על ידו ממילא, גם ללא קשר לתאונה. הוצאות כלליות 27. בגין הוצאות מוגברות, בשל השהיה המאולצת בארץ (הן עבור טלפונים לחו"ל והן לרכישות שונות בשל השהיה הבלתי צפויה בארץ) יש לפצות את התובע בסכום גלובלי בשיעור 3,000 ₪. יש להעיר, כי הרשימה, שצורפה לעדות אשת התובע ומר גור בעניין זה - מופרזת לכל הדעות, ואין לחייב את הנתבעים בכל הוצאה שהוצאה בתקופת השהייה בארץ, במיוחד כאשר את החלק הארי של הדברים יכולה היתה אשת התובע להביא עמה מחו"ל בנסיעותיה לשם. הוצאות מיטיבים והוצאות בגין ביטול הופעות 28. התובע דרש, בנפרד, החזר עבור הוצאות, שהוציאו מיטיבים עבורו, אך סכומים אלה נדרשו כבר וזכו להתייחסות בראשי הנזק האחרים, ואין לפצות את התובע פעמיים בגינן. כך הדבר גם בנוגע להוצאות בגין ביטול הופעות (ר' לענין זה גם בסעיף 13 לעיל). הוצאות הבאת עדים 29. התובע דאג להביא ארצה שני עדים מארה"ב, וגם אם ב"כ הנתבעים סבור שהופעתם היתה מיותרת, לא ניתן לומר, שהיא לא היתה רלבנטית לצורך מתן פסה"ד. לפיכך, התובע זכאי להחזר הוצאות הבאת העדים ארצה כמו גם להחזר הוצאות שהייתם בארץ, וזאת בשיעור של 20,000 ₪. כן, זכאי התובע להחזר הוצאות בגין שכר בטלת עדי התביעה, שטרם נפסק שכרם (עדי התביעה 1, 2 ו- 3), בנוסף לשכר שכבר נפסק לעדי התביעה 5 ו- 6 (בשיעור 500 ₪ לאחד, ר' עמ' 39 ו- 41 לפרוטוקול). לפיכך, זכאי התובע להחזר הוצאות עבור עדי התביעה 1, 2, ו- 3 בשיעור 1,500 ₪, בסה"כ (500 ₪ לאחד), בנוסף לחיוב עבור עדי התביעה 5 ו-6. פרט לכך, אין לפצות את התובע בגין הזמנת העד, שבסופו של דבר לא העיד. סוף דבר 30. מתוך כל האמור לעיל, זכאי התובע לפיצוי, כדלקמן: הפסד השתכרות בעבר 213,833 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 350,000 ₪ כאב וסבל 43,990 ₪ עזרת הזולת (עבר) 30,000 ₪ הוצאות רפואיות (עבר) 125,000 ₪ הוצאות רפואיות (עתיד) 40,000 ₪ טיסות וניידות 8,140 ₪ 21,300 ₪ 7,000 ₪ עוזרת בית, מזכירה 10,000 ₪ מורים פרטיים ובי"ס 15,000 ₪ השגחה על הילד 1,000 ₪ דירה ואיבזור 10,000 ₪ הוצאות כלליות 3,000 ₪ ס ה " כ 878,263 ₪ פרט לסכום האמור, ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק לעיל וכן את הוצאות המשפט ואת ההוצאות בגין העדים בסך של 22,500 ₪. כל הסכומים צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, י"ח באב, תשס"ד (5 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים. רויטל יפה-כ"ץ, שופטת שכמותשבר