אי החזרת כספים ע"י התובע למשרד הביטחון

אי החזרת כספים ע"י התובע למשרד הביטחון
1. תביעה לפיצויי נזיקין על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-.
התובע, יליד 1971, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.9.92, עת רכב על קטנוע שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן:ב התאונה). עובר לתאונה היה התובע חייל בשירות סדיר. הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח אשר ביטחה את הקטנוע במועד התאונה (להלן:ו חברת הביטוח).

במהלך הדיונים המקדמיים הוברר כי התובע הגיש בשעתו תביעה כנגד משרד הביטחון בגין התאונה. במשרד הביטחון נקבעה לתובע נכות צמיתה של 13%.
החל מינואר 1993 קיבל התובע תגמולים ממשרד הביטחון. הסך הכולל של כספי תגמולים ששולמו לו ע"י משרד הבטחון (להלן:נ הכספים), כפי שחושבו ע"י רשות התגמולים, הועמד על 45,215 ש"ח נכון ליום 27.8.96.
ביום 19.11.95 הודיע התובע למשרד הבטחון כי שינה את בחירתו לנהל הליכי הפיצוי כנגד המשרד והחלט לפתוח בהליכים כנגד חברת הבטוח.
בתגובה הודיע קצין התגמולים במשרד הבטחון ביום 8.7.96, כי אינו מתנגד לאשר לתובע את שינוי הבחירה, בתנאי שיחזיר את כל הכספים ששולמו לו עד כה. התובע נדרש להחזיר את הכספים במלואם עד ליום 30.11.96. בהודעת קצין התגמולים הנ"ל גם צויין כי לאחר שהכספים יתקבלו במשרד הבטחון, יקבל התובע הודעה המאפשרת את שינוי הבחירה כאמור.
אין מחלוקת כי הכספים לא הוחזרו ע"י התובע עד המועד האמור ועד בכלל. התובע גם הצהיר כי אין ביכולתו להחזירם, בפועל ו/או בתשלום אחד. כמו כן אין חולקין לגבי העובדה שלא הושגה הסכמה בין התובע לבין משרד הביטחון בעניין הסתפקותו של האחרון בתשלום הכספים במועד עתידי כהצעת התובע.
התובע מצידו מוכן שחובו הנ"ל ינוכה מדמי הפיצויים שייפסקו לזכותו בתביעה זו, או לחלופין שהוא יתחייב לתשלום החוב מתוך דמי הפיצויים שייפסקו לזכותו בתביעה כאמור.
חברת הבטוח מצידה כבר שילמה למדינה שלושה תשלומים בגין התאונה, על פי הפירוט הבא:ב 6,345 ש"ח בספטמבר 1993, 3,324 ש"ח בוני 1994 ו13,549- ש"ח בספטמבר 1994 (להלן:ו תשלומי השיפוי).

2. בבסיס תביעה זו עומדת הסוגייה של החלפת מסלולי זכאות לפיצויים. המעבר המדובר הינו מתביעת פיצויים ממשרד הבטחון על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן:נ חוק הנכים) לתביעתם מחברת הביטוח על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
דין הברירה הנתונה לנכה בין זכאות לפי חוק הנכים לבין זכות לפי דיני הנזיקין קבוע בסעיף 36 לחוק הנכים.

המחלוקת
3. מספר שאלות שונות במחלוקת בין הצדדים:ב
א. האם חוק הנכים מאפשר לתובע לתובע את חברת הביטוח, על אף שתבע את משרד הבטחון ואף גבה ממנו כספים כאמור בגין התאונה.

ב. האם תשלומי השיפוי שגבתה המדינה מחברת הביטוח מביאים את הקץ לאפשרותו של התובע לשנות את בחירת מסלול הפיצוי, לאור סעיף 36(א)(2) לחוק הנכים?

ג. האם ע"פ סעיף 36(א)(5) לחוק הנכים יש לדחות את התביעה, עקב אי החזרת הכספים ע"י התובע למשרד הביטחון והיעדר הסכמה עם רשות התגמולים לענין החזרתם המאוחרת, או שמא יש מקום להתערב בשיקול דעתה של רשות התגמולים בעניין זה?

אדון בשאלות כסדרן.

4. האם מאפשר חוק הנכים לתובע לתבוע את חברת הבטוח, על אף שתבע את משרד הביטחון ואף גבה ממנו כספים בגין התאונה?

תחילה אביא את החלקים הנוגעים לענייננו בסעיף 36 לחוק הנכים כלשונם:ו
"36. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר:נ
א) חייל משוחרר או נכה הזכאי, בשל נכות שלקה בה, לתשלומים, לפי חוק זה, והוא זכאי, בשל המחלה, החבלה או החמרת המחלה, שכתוצאה מהן לקה באותה נכות, גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:ב
1) הוא רשאי לנקוט צעדים משפטיים כדי לזכות בתגמולים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא יגבה פיציים לפי החוק האחר ותשלומים לפי חוק זה כאחד.
2) שולמו לו הענקה או תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה ובעד כל תשלום אחר שהיא עלולה להתחייב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לו פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים;
....
(5) כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר" (הדגשה שלי - י.צ.).

בבג"צ 92/83 נגר נ' מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה, פ"ד ל"ט(1) 341, עמד כב' השופט בייסקי על הסתירה הלכאורית בין הפיסקה (1) בסעיף הנ"ל לבין הסיפא של פסיקה (5) שבו. נאמר שם בעמ' 348-349 לפסה"ד:ו
"... יש לכאורה סתירה בין המלים, המסיימות את פיסקה (5), "והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר" לבין האמור בפיסקה (1), לפיו התביעה משני המקורות היא מותרת ורק כפל הגבייה אסור הוא".
את עקרון התרת כפל התביעה ואיסור כפל הגבייה העולה מסעיף 36 לחוק הנכים סיכם כב' השופט בייסקי בהמשך:נ
"..ניזוק, שבידיו שתי עילות תביעה, האחת לפי חוק התגמולים (המפנה אל חוק הנכים) והאחרת לפי דיני הנזיקין, זכותו לתבוע בשתי תביעות נפרדות:ב מה שאיננו רשאי הוא לגבות משני המקורות... ואם גבה תשלומים על-פי חוק התגמולים, עוברת הזכות למדינה לתבוע שיפוי מהמזיק; ואם טרם גבתה המדינה שיפוי מהמזיק, רשאי הניזוק, בהסכמת קצין התגמולים.. להחזיר למדינה את הכספים שקיבל, ואז "עילת התביעה בנזיקין קמה לתחייה" (פסק דין בלגה, ע"א 753/75)..."

לפיכך התשובה העקרונית לשאלה הראשונה היא חיובית ויש לעבור לבדיקת השאלות הבאות על מנת לראות אם יש מקום לדחות את התביעה ע"פ שאר התנאים שמעמיד הסעיף.

5. האם תשלומי השיפוי שגבתה המדינה מחברת הביטוח מביאים את הקץ לאפשרותו של התובע לשנות את בחירת מסלול הפיצוי, לאור פיסקאות (2) ו-(5), בסעי 36 לחוק הנכים?

כאמור, קובע ס"ק (5) לחוק הנכים):ו

(5) כל עוד לא גבתה המדינה בכל דרך שהיא, את המגיע לה לפי פסקה (2), רשאי הנכה, בהסכמת קצין התגמולים להחזיר לה את ההענקה התשלומים או התגמולים וכן את הסכום שיקבע קצין תגמולים תמורת כל יתר טובות הנאה שקיבל מכח חוק זה, בשל הנכות המשמשת עילה לתביעתו לפי החוק האחר, ומששולמו הסכומים האמורים תפקע זכותה של המדינה לתבוע לפי פסקה (2), והנכה יהא זכאי לתבוע לפי החוק האחר".

בס"ק 5 הנ"ל נקבעו מספר תנאים מצטברים על מנת שנפגע יוכל לשנות את מסלול התביעה שבחר:נ
התנאי הראשון הינו שהברירה לשינוי מסלול עומדת לנפגע כל עוד המדינה לא גבתה את המגיע לה מידי הגורם האחר האחראי לנזק, שהינו בענייננו חברת הביטוח.
התנאי השני הוא דרישה שהנכה יגיע עם קצין התגמולים להסכמה בקשר להחזר כל התשלומים, התגמולים ויתר טובות ההנאה שקיבל ממנה.
התנאי השלישי הינו תשלומם של הסכומים הללו.
נבחן האם מתקיימים התנאים בענייננו.

לגבי התנאי הראשון, הנובע לגביית תשלומי השיפוי, מציין כב' השופט בייסקי בבג"צ 92/83 הנ"ל כאמור כי:ב
"..ואם טרם גבתה המדינה שיפוי מהמזיק, רשאי הניזוק, בהסכמת קצין התגמולים... להחזיר למדינה את הכספים שקיבל, ואז "עילת התביעה בנזיקין קמה לתחייה"... ורשאי הוא להיפרע מהמזיק" (הדגשות שלי - י.צ.).

בענייננו כבר גבתה המדינה שיפוי מחברת הביטוח החל מספטמבר 1993, אם כי לא נגבה ע"י המדינה שיפוי מלא מ"המזיק" (חברת הביטוח ו/או "אבנר"), לפיכך בפנינו שאלת פרשנותה של הרישא לפסקה (5). האם יש לפרשה כמכוונת למועד סיום תשלומי השיפוי או שמא רק עם תום תשלומים אלה בא הקץ לאפשרות הנכה לשנות את בחירת מסלול הפיצוי?
נראה לי שלשון החוק תומכת בפירוש הראשון, מה גם שלגבי העקרונות המנחים בפרשנות חוקים שבסיסם סוציאלי, כגון זה שלפנינו, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 92/83 לעיל בעמ' 350 לפסה"ד:ו
"...והרי מקובל עלינו כי חוקי נכים יש לפרש ב"רוחב לב" ולהעדיף פירוש הנוח לנכה, כל עוד אין הדבר עומד בניגוד ללשון הברורה של החוק".

לפיכך נראה שהתובע עבר גם משוכה זו.

6. התנאי השני שמעמיד ס"ק 5 נוגע בהסכמה של קצין התגמולים אותה נדרש הנכה להשיג, לענין החזר הסכומים שקיבל ממנה. התנאי השלישי הינו שהסכומים האמורים שולמו.
לענין שני התנאים האלה הובעו בפסיקה שתי גישות עיקריות שהמקלה שבהן, מבחינת התובע, מסתפקת בעריכת הסדר מוסכם בדבר החזרת הסכומים אף אם אלה לא הוחזרו בפועל (ראה ע"א 399/81 טימסוד נ' לויס קטרינג תעשיית ארוחות בע"מ, פ"ד ל"ו(3) 686, בעמ' 690 לפסה"ד).

אין חולקין כי בענייננו לא החזיר התובע את הכספים האמורים וכי לא הושגה הסכמה לפיה תסתפק הרשות בתשלומם במועד מאוחר יותר כהצעת התובע, אשר פורטה לעיל. זאת למרות שעקרונית הודיע קצין התגמולים על היעדר התנגדות לשינוי מסלול התביעה לכשיוחזרו הכספים, כפי שציינתי לעיל.
לפיכך לא התקיימו התנאים הללו אפילו על פי הגישה המקלה יותר, שצויינה לעיל.
אם כן, נותרת אך השאלה האם יש מקום להתערב בשיקול דעתה של רשות התגמולים בענין זה ולחייבה להסתפק בתשלום מאוחר כאמור.
לענין האפשרות לשנות מסלול תביעה כאשר קצין התגמולים נוטה לתת את הסכמתו לשינוי שכזה, אלא שהתשלומים לא הוחזרו ע"י הנכה מהטעם שלא היה לאל ידו להחזירם הובעו בע"א 399/81 הנ"ל וכן בבג"צ 92/83 הנ"ל עמדות שונות, כולן בהערות אגב.

מבלי להכריע בין העמדות השונות שהובעו שם, הרי שגם אם נניח, לטובת התובע, כי אין חובה לחסום תביעתו כאשר לא החזיר את הכספים, אין בכך כדי להושיעו. זאת כיון שאינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של קצין התגמולים, ואלה טעמיי:נ
אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של קצין התגמולים. בחוק הנכים נקבעה הפרוצדורה המתאימה לערעור על החלטותיו וכך קובע חוק הנכים בחלקים החשובים לענייננו מתוך סעיפים 33 ו34-:ב
"33. ערעור לפני ועדת ערעור:ו
א. תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום.
ב. ....
ג. ועדת הערעור רשאית לאשר את החלטת קצין התגמולים או לשנותה.
ד. תובע שהגיש ערעור לועדת ערעור רשאי להולפיע בפניה, הוא או בא כוחו, ולטעון את טענותיו".



סעיף 34 דן בערעור לבית המשפט וקובע כך:
"א) התובע או קצין התגמולים רשאי םלערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.
ב) בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשלושה, והוא רשאי לאשר את החלטת הועדה, לבטלה, לשנותה או להחזירה לועדה.
ג) ...
ד) פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט העליון".

בענייננו לא מיצה התובע את אפשרויותיו לערער על החלטת קצין התגמולים לעמוד על כך שהכספים שהתובע חייב למשרד הבטחון ישולמו בפועל בטרם יאושר לו שינוי מסלול התביעה. בנוסף לפנייה אפשרית בענין זה לועדת הערעור יתכן שבמידה וזו היתה מאשרת את החלטת קצין התגמולים, היה מקום לערער על החלטתה לביהמ"ש המחוזי, כאמור בסעיף 34 לחוק לעיל. זאת כיון שלכוארה הענין מעלה "נקודות משפטיות" כמצויין בס"ק (א) לסעיף הנ"ל. מכל מקום גם מועד הערעור הנ"ל תם כאמור.

7. לכך מתווספת גם התנהגותו של התובע שלא בא לבית-משפט זה ב"ידיים נקיות" , ולא גילה בעת שהגיש לראשונה את תביעתו זו, את העובדה שכבר הוגשה תביעה קודם לכן למשרד הביטחון ועובדה זו נלמדה מפי הנתבעים.

גם כשהחוק מעניק לפרט את הזכות לשנות מסלולי תביעה הרי שיש להשתמש בזכות זו "בתום לב ובדרך מקובלת" כמשמען בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-. בענייננו לא עמד התובע בסטנדרטים האלה ואי חשיפת התביעה המוקדמת, שהוגשה למשרד הביטחון כבר עם הגשת תביעה זו לראשונה, גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

לא למותר לציין כי בהתנהגותו זו גם הטריד התובע מערכות מקבילות ויצר הוצאות בשתיהן. ואכן, לשיקולים שהביאוני לתוצאה האמורה מצטרפים גם שיקולים של מדיניות שיפוטית. בענייננו בחר התובע לממש את זכותו לפיצויים במסלול מסויים, אותו מיצה עד תום, כעבור זמן חזר בו, אך חזר רק חלק מהדרך. מדיניות שיפוטית צודקת ויעילה כאחת, שוללים ממתדיין את האפשרות לניצול אופורטוניסטי של מערכות שונות על פי נוחיותו.

לאור כל האמור לעיל התביעה נמחקת.
התובע ישא בהוצאות הנתבעים כולל שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נכות נפשית משרד הביטחון

  2. מכרז מחשוב משרד הביטחון

  3. עורך דין נגד משרד הביטחון

  4. חוב ארנונה של משרד הביטחון

  5. מענק נכות משרד הבטחון פגיעה בצבא

  6. הכרה באם שכולה במשרד הביטחון

  7. קיזוז תגמולים ממשרד הביטחון

  8. פטור מחובת מכרז למשרד הביטחון

  9. ועדה רפואית משרד הביטחון קרסול

  10. משרד הביטחון - נכה נצרך - נכה נזקק

  11. ועדה רפואית חוזרת משרד הביטחון

  12. מחלת בירגר - הכרה במשרד הביטחון

  13. פגיעה עצבית שורשית - משרד הביטחון

  14. ליקוי פוסט פסיכוטי - משרד הביטחון

  15. השתתפות במכרז סגור של משרד הביטחון

  16. בקשת עיון בהצעה במכרז משרד הביטחון

  17. תביעות נגד משרד הביטחון - קצין התגמולים

  18. נטל ההוכחה בתביעות מול משרד הביטחון

  19. פציעה בקרסול ועדה רפואית משרד הביטחון

  20. אי החזרת כספים ע"י התובע למשרד הביטחון

  21. כיב בתריסריון - תביעה נגד משרד הביטחון

  22. ערעור על ועדה רפואית עליונה - משרד הביטחון

  23. כמה עולה עורך דין לייצוג מול משרד הביטחון ?

  24. פציעה בצניחה בצבא - תביעה נגד משרד הביטחון

  25. תביעה נגד משרד הביטחון להחזר הוצאות אחזקת רכב

  26. נכות נפשית - התיישנות תביעה נגד משרד הביטחון

  27. התעלמות ועדה רפואית של משרד הביטחון מתוצאות MRI

  28. העלאת אחוזי נכות ממשרד הביטחון בגין ליקויי שמיעה

  29. ערעור לבית המשפט המחוזי על אחוזי נכות במשרד הביטחון

  30. עתירה לבג"ץ: נוהל טיפול באלימות כלפי עובדי משרד הביטחון

  31. ערעור על קביעה רפואית (מקצועית) של ועדה רפואית של משרד הביטחון

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון