התובע עותר בתביעתו להכיר בזכאותו לדמי לידה לתקופה שמתום ששת השבועות הראשונים שלאחר לידת בנו אייל, שנולד במזל טוב ביום 9/2/08. אלה עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת: אשת התובע, שרון (להלן - שרון) שהתה בחופשת לידה מיום 10/2/08 ועד ליום 24/3/08. תביעתה של שרון לתשלום דמי לידה לתקופה הנ"ל אושרה על ידי הנתבע, כעולה ממכתב הנתבע לשרון מיום 11/9/08. (נספח ט' למוצג ת/2). שרון שבה לעבודתה ברפאל כבר ביום 25/3/08 (ר' אישור המעסיק, נספח ח' למוצג ת/2). התובע התפטר מעבודתו כסמנכ"ל כספים בחברת מאינד סי.טי.אי בע"מ (להלן -החברה) ביום 7/2/08, וסיים את עבודתו בחברה בפועל ביום 8/3/08. לאחר סיום עבודתו שהה התובע יחד עם שרון ובנו בביתו בתקופה שמיום 9/3/08 ועד ליום 24/3/08, ובתקופה שמיום 25/3/08 ועד ליום 17/5/08 טיפל התובע בבנו לבדו לאחר, שכאמור, שרון שבה לעבודתה. רק בתאריך 22/6/08 שב התובע למעגל העבודה (ר' אישור תחילת עבודה בחברת אנזימוטק בע"מ, נספח ד' למוצג ת/1). תביעתו של התובע לתשלום דמי לידה לתקופה מיום 25/3/08 ועד ליום 17/5/08 נדחתה, כעולה ממכתב הנתבע לתובע מיום 17/9/08 (ר' נספח ז' למוצג ת/1). לטענת הנתבע, התובע אינו זכאי לדמי לידה בגין התקופה בה טיפל בבנו, לאור העובדה כי התפטרותו מעבודתו בחברה באה על רקע יחסיו העכורים עם מנכ"לית החברה, ולאו דווקא לצורך הטיפול בבנו. טעם נוסף שהעלה הנתבע בכתב הגנתו לדחיית התביעה הוא, היעדר סמיכות הזמנים בין מועד סיום עבודת התובע בחברה, 8/3/08, לבין המועד בו טוען התובע כי התחילה חופשת הלידה שלו, 25/3/08. לשיטת הנתבע, העדרה של סמיכות זמנים נדרשת זו, שוללת את הקשר הרציף הנדרש בין סיום עבודתו של התובע לבין חופשת הלידה שלו. זכאות התובע לדמי לידה נקבעה בסעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק), שזו לשונו: "(א) המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה. (ב) המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה, בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (1) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; (2) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לענין סעיף קטן זה, "היום הקובע" - היום שבתום ששת השבועות שלאחר יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר; (3) אשתו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א)(1). (ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור בסעיף קטן (ב) בעד תקופות אלה: (1) תקופה של ששה שבועות רצופים שתחילתם ביום הלידה; (2) תקופה שבעדה שולמו לאשתו דמי לידה; (3) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים. (ד) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן (ב) הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לענין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56 בשינויים המחויבים. (ה) (1)  עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) רחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; (ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" - יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד לפי המאוחר; (ג) בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי לידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א). (2) על אף הוראות פסקה (1), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור באותה פסקה בעד תקופות אלה: (א) תקופה שבעדה שולמו לבת זוגו דמי לידה; (ב) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים......." בסעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן -חוק עבודת נשים) נקבעו ההוראות הבאות הרלוונטיות לענייננו: (ז1) (1)  עובד שבת זוגו ילדה, ומתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים להלן, ייתן לו מעבידו חופשת לידה בהתאם להוראות פסקה (2): (א) הילד נמצא עמו ובהחזקתו; (ב) הילד נמצא בטיפולו הבלעדי של העובד מחמת נכות או מחלה של בת הזוג ורופא אישר בכתב כי בשל הנכות או המחלה כאמור בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד. (2) על זכאותו של עובד לחופשת לידה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיפים קטנים (ב), (ג), (ד) ו-(ד1), ואולם חופשת הלידה של העובד תחל ביום שבו החלו להתקיים לגביו התנאים האמורים בפסקה (1), ותקופתה תהיה למשך יתרת תקופת חופשת הלידה של בת הזוג שלא נוצלה על ידה עד ליום האמור וכל עוד מתקיימים לגבי העובד התנאים האמורים, ולעניין עובד שבת זוגו אינה זכאית לחופשת לידה לפי סעיף זה - למשך יתרת התקופה שבה היתה בת זוגו בחופשת לידה אילו היתה זכאית לה לפי סעיף זה. .... (ח) (1) עובד שאשתו ילדה, יתן לו מעבידו חופשת לידה חלקית, בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, אם התקיימו כל אלה: (א) אשתו זכאית לחופשת לידה והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה וזאת על אף הוראות סעיף קטן (ב)(2); (ב) אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקה משנה (א)." בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע ואשתו מילאו אחר התנאים הנדרשים בחוק לצורך הקמת זכאות לדמי לידה, שכן שרון טיפלה בילדָהּ במשך ששת השבועות הראשונים; שרון היתה זכאית לדמי לידה לכל התקופה, אך קיבלה אותם רק לתקופה בה טיפלה בילדָהּ; שרון ויתרה בכתב על יתרת דמי הלידה לתקופה שבה חזרה לעבודתה והציגה מכתב המעביד המאשר כי עבדה בפועל בתקופה שמיום 25.3.08 ואילך; עובר להפסקת העבודה והולדת בנו, התובע השלים תקופת אכשרה כנדרש; התובע טיפל בבנו בפועל בתקופה העולה על 21 ימים ולמשך הזמן של חופשת הלידה שלא נוצלה בידי שרון. המחלוקת היחידה הנטושה בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף 49(ה)(1) לחוק הקובע, כי "עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים ... זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו..." (ההדגשה אינה במקור מ.א.ח.). בעוד הנתבע טוען, כי יש לשים את הדגש על המלים "לרגל" ול"צורך" המופיעות בסעיף החוק, ולקבוע כי התובע התפטר מעבודתו על רקע היחסים העכורים עם המנכ"לית ולא ל"רגל" יציאתו לחופשת הלידה ול"צורך" הטיפול בבנו; טוען התובע מנגד, כי יש לשים את הדגש על העובדה, שהוא הפסיק את עבודתו לרגל הטיפול בבנו, כפי שאכן עשה בפועל, כאשר בזמן זה הוא לא עסק בעבודה אחרת כדרישת הסעיף. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע אכן מילא אחר דרישת הסעיף המזכה אותו בדמי לידה. ונבאר. הנתבע לא חלק על העובדה כי התובע טיפל בעצמו ברך הנולד מיום 25/3/08 ועד למועד סיום חופשת הלידה בתאריך 17/6/08, וכן לא חלק על העובדה כי התובע לא עבד ולא עסק במשלח ידו בתקופה בה הוא טיפל בילדו. התובע הודיע על התפטרותו מעבודתו כבר ביום 7/2/08, כיומיים לפני הולדת בנו. בהצהרת התובע לנתבע מיום 19/8/08 - עובר להגשת התביעה - ציין התובע את הדברים הבאים (נספח ו' לת/1): "התפטרתי ממקום עבודתי, בין היתר, על מנת להחליף את אשתי בחופשת הלידה." בכתב התביעה שהוגש על ידי התובע בעצמו, ציין התובע את הדברים הבאים: "נסיבות סיום עבודתי מורכבות מאוד וכללו מספר סיבות אשר בעיקרן היו: (1) לידת בני השני אייל ורצוני לעזור לאשתי בתקופה שלאחר הלידה על מנת לאפשר לה לחזור לעבודתה לאור מעברה למקום העבודה החדש. (2) יחסי עבודה / אנוש לא תקינים עם מנכ"לית החברה." בסעיף 3 לתצהירו, העיד התובע כדלקמן: "... מניעי ההתפטרות היו מגוונים - חלקם על רקע יחסים גרועים עם מנכ"ל החברה וחלקם משום רצון כן אמיתי לטפל ברך האמור להיוולד לי ולאפשר לאשתי, שעברה תפקיד, והייתה בלחץ בשל כך, לחזור לעבודתה." אף בעדותו בפנינו חזר התובע ואישר, כי הודיע על התפטרותו ממקום העבודה כבר ביום 7/2/08, מתוך ידיעה כי אשתו תלד בניתוח קיסרי בימים הקרובים, כפי שאכן קרה כ- 36 שעות לאחר הודעת ההתפטרות (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, ש' 18-24); וכן כי התפטר מעבודתו הן לאור היחסים העכורים בינו לבין מקום העבודה, והן לאור רצונו העז לעזור לאשתו בתקופה הלא קלה המצפה לה (ר' עמ' 3, ש' 3-4). בחקירתו הנגדית נשאל התובע, "האם נכון לומר שגם אם אשתך לא הייתה בהיריון ויולדת המצב במקום העבודה שלך היה כזה שהיית מתפטר?" וכך היתה תשובתו: "ת. שאלה שקשה לי לענות עליה. אני חושב ששאלה זו לא הוגנת. לא הייתי מתפטר בעיתוי שבו התפטרתי" (ר' עמ' 2, ש' 13-14; ההדגשה אינה במקור, מ.א.ח.). מעדותה של שרון עלה, כי היא עובדת כקניינית ברפאל מזה 10 שנים, כאשר בסמוך לתחילת הריונה אישר מעסיקה את העברתה מ"מכון לשם" ל"מכון דוד", ובד בבד בסמוך למעברה היא נדרשה לאשפוזים במהלך הריונה ולשמירת היריון מוחלטת ולאחר מכן ליציאה לחופשת לידה (ר' עמ' 4, ש' 21-31 וכן עמ' 5, ש' 1-2). כך העידה שרון בפנינו: "ש. למה היה צורך שהתובע יהיה בחופשת לידה, אם בכלל יצא? ת. עברתי היריון קשה. הייתי פעמיים מאושפזת. הייתי כחודש וחצי בשמירת היריון מוחלטת בבית. ידעתי גם שצפוי ניתוח קיסרי כי גם הראשון היה קיסרי... כל המצב הרפואי והעובדה שרצינו שהתובע יהיה שותף, היה הבדל גדול בין חופשת הלידה הראשונה לבין חופשת הלידה השנייה שבה הוא היה שותף לילד וזכות שניתנה לו שאנו נתחלק בחופשה וניצלתי את הזכות. ש האם חשבת על ניצול הזכות לפני הלידה? ת. כן. בזמן שהייתי בחופשת הלידה טפטפו לי מהעבודה שמצפים שאני אחזור. לא לחצו עליי לחזור לפני הזמן אבל הם לחצו עליי לא להאריך. ש. למה לא לקחת את כל השלושה חודשים? ת. כי הרגשתי חוב מוסרי, כי הגעתי לעבודה האחרת במכון דויד בהיריון ומיד יצאתי לשמירת הריון והתייחסו אליי בצורה יפה ולכן הרגשתי צורך להחזיר להם. ש. פחדת שיפטרו אותך? ת. לא פחדתי שיפטרו אותי אבל מהעמיתים לעבודה שאלו אותי מתי אני חוזרת, כי היה לחץ בעבודה. גם הבוסים שידרו לי שהם רוצים שאני אחזור בזמן." (ר' עמ' 5, ש' 3-23). אף שרון לא הכחישה בעדותה את היחסים העכורים ששררו בין בעלה לבין הממונים עליו במקום העבודה עובר להתפטרותו, אלא שלדבריה "במשך תקופה הוא (התובע) הרגיש שעתיד לסיים את העבודה, אבל הוא יכול היה לעשות זאת חודשיים לפני וחודשיים אחרי. הבחירה בנקודת הזמן הזו הייתה בגלל שהתכנסו כל הסיבות וגם הסיבה שהוא רצה לעזור לי בניתוח הקיסרי ובטיפול בילד" (ר' עמ' 6, ש' 4-6). התרשמנו כי עדויותיהם של התובע ואשתו שרון הינן אמינות ומהימנות. בשים לב לעדויות אלה שוכנענו, כי רצונו של התובע להתקרב לבנו לטפל בו וליטול חלק מגידולו ובד בבד רצונו להחליף את אשתו בחופשת הלידה ולאפשר לה לשוב לעבודתה במהירות המרבית, עקב נסיבות מעברה של שרון ל"מכון דוד", האשפוזים במהלך הריונה, שמירת ההריון וחובה המוסרי כלפי מעסיקיה של שרון ברפאל, היוו שיקול מכריע, גם אם לא בלעדי, בעיתוי בו בחר התובע להתפטר. מסקנתנו זו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק הביטוח הלאומי וחוק עבודת נשים, המאפשרים לנשים המעוניינות לוותר על חלק מחופשת הלידה שלהן לטובת בני זוגן, לעשות זאת, ולשוב לעבודתן בלא שתיוותרנה נחותות בגין היעדרותן מהעבודה; ובד בבד לאפשר לבני זוגן להתחלק איתן בנטל ההורי ולהיות מעורבים בגידול הרך הנולד, תוך שמירה על מקור פרנסתם בזמן הטיפול בילוד במטרה לקדם את השוויון בין בני הזוג ולקדם את מעמד האשה בחברה המודרנית. משאין חולק כי שרון שבה לעבודתה ברפאל מיד עם תום ששת השבועות הראשונים לאחר הלידה, והתובע הוא זה אשר המשיך לטפל ברך הנולד בתקופת חופשת הלידה הנותרת, כאשר בתקופה זו התובע הקדיש את כל זמנו ומרצו לטיפול בבנו ולא עבד כלל, אנו סבורים כי בכך מילא התובע אחר דרישת סעיף 49 (ה)(1) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי דמי הלידה משולמים לאב "שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו." עוד נוסיף בהקשר זה, כי התובע שב למעגל העבודה רק ביום 22/6/08, לאחר שהפקיד את בנו במעון "ויצו" ביום 16/6/08 (ר' נספח ג' לת/1), דבר התומך בגרסת התובע כי בתקופת טיפולו בבנו, הוא הקדיש את מלוא זמנו ומרצו לרך הנולד ושב לעבודה רק לאחר שהשלים את תקופת חופשת הלידה. באשר למסמכים אליהם הפנתה ב"כ הנתבע בסיכומיה מתיק עב' 3473/08, מהם ביקשה ללמוד על סיבת התפטרות התובע מעבודתו, שאין לה, לשיטתה, כל קשר ליציאתו לחופשת לידה, אלא שמקורה אך ורק במערכת היחסים הקלוקלת בין התובע למנכ"לית - אין בידינו לקבל טענה זו, וזאת מהנימוקים שלהלן. התובע אמנם לא ציין במפורש בכתב תביעתו כנגד החברה בתיק עב' 3473/08, כי התפטרותו באה על רקע רצונו לטפל בילדו, אלא שבמייל ההתפטרות שנשלח למנכ"לית החברה (נספח ב' לכתב התביעה) ביום ה', 7/2/08, הזכיר התובע את הריונה הקשה של אשתו וציין כי אם אשתו לא תלד על יום א' יתייצב לשוחח על הפרטים הטכניים של סיום יחסי העבודה. מכאן אנו למדים, כי הריונה ולידתה הקרבה של שרון אכן היוו שיקול וטעם להתפטרות התובע במועד שעשה זאת, ובחירתו שלא להצהיר על כך כסיבה מפורשת להתפטרותו בכתב התביעה כנגד מעסיקתו, אין בה כדי לשלול ממנו את דמי הלידה, בייחוד כאשר התובע ואשתו מילאו אחר כל התנאים האחרים המזכים את התובע בדמי לידה. עוד נציין, כי חיזוק לגרסת בני הזוג לפיה, הבחירה בעיתוי התפטרות התובע אכן באה על רקע הלידה של שרון, מצאנו בסעיפים 4ב', ד', ה' לכתב ההגנה של מעסיקתו בתיק עב' 3473/08, שם ציינה החברה כי התובע ביקש להתפטר מעבודתו מספר פעמים לפני מועד התפטרותו הסופי וחזר בו מהתפטרותו, אך לא עשה זאת במועד התפטרותו נשוא תביעה זו. טענתה הנ"ל של החברה מחזקת את טענת בני הזוג כי התובע אכן רצה לטפל ברך הנולד וגם לעזור לאשתו. באשר לטענתו הנוספת של הנתבע לפיה, היעדר סמיכות הזמנים בין מועד סיום העסקת התובע, 8/3/08, לבין מועד תחילת חופשת הלידה הנטענת ביום 25/3/08, שולל את זכאותו לדמי לידה - אף טענה זו דינה להידחות, כפי שנבאר להלן. התובע העיד בפנינו, כי הודעת התפטרותו מהחברה ניתנה כבר ביום 7/2/08 תוך מתן הודעה מוקדמת בת 30 ימים, אשר הסתיימה ביום 8/3/08. לטענת בני הזוג, פרק הזמן שבין 9/3/08 ועד למועד חזרתה של שרון לעבודה ביום 25/3/08, איפשר לתובע ללמוד לטפל בבנו התינוק, תוך שקיבל הדרכה מאשתו. התובע העיד בפנינו, כי לא היה מעורב כלל בטיפול בילדו הראשון, וזאת מתוקף עבודתו באותה תקופה, שחייבה אותו בנסיעות רבות לחו"ל והיעדרויות רבות מהבית (ר' עמ' 3, ש' 6-15). התובע נשאל בחקירתו הנגדית, מדוע היה צריך לשהות יחד עם שרון בתקופה מיום 9/3/08 ועד 24/3/08, וכך היתה תשובתו (ר' עמ' 4, ש' 1-2): "נדרשה לי לבטחון העצמי שלי ולטובת הילד תקופה בה למעשה אפשר לקרוא לה תקופת חפיפה בה הייתי עם אשתי ובתקופה זו למדתי מה עושים עם תינוק." מנוסף לצורך האמיתי בהקניית ידע וניסיון לתובע לטיפול בבנו הרך, אנו מקבלים גם את טענת התובע, כי כבעל תפקיד בכיר בחברה, הוא צפה אפשרות בה יידרש להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת שלו עד להשלמת חפיפה עם הסמנכ"ל המחליף, ומשכך בחר התובע להודיע על התפטרותו כבר ביום 7/2/08, כדי להישאר עם מקדם זמן שיאפשר לו להחליף את שרון בבוא העת, לאחר שירכוש את הניסיון והידע הבסיסיים בטיפול בבנו. נוכח האמור לעיל, שוכנענו כי קיימת סמיכות זמנים בין מועד סיום עבודת התובע לבין תחילת חופשת הלידה שלו כדרישת החוק, ואין במספר הימים בהם שהה התובע יחד עם אשתו בבית כדי לנתקה. למעלה מהנדרש יצוין, כי משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, הרי ככל שקיים ספק, מן הדין לפרשו לטובת המבוטח ומשכך, אף סיבה זו תומכת בקבלת התביעה. משאלה פני הדברים אנו מקבלים את התביעה וקובעים, כי על הנתבע לשלם לתובע את דמי הלידה לפי שיעור השתכרותו בחדשי עבודתו האחרונים. משהתובע מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. לידהחופשת לידה