פתח דבר 1. ביוני 1999 הגיש התובע תביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע במסגרתה טען כי עבד בשירות הנתבעת החל מחודש מרץ 1995 ועד לחודש יולי 1998. עוד טען התובע כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים - נותקו מטעמי בריאות, בעקבות חוסר יכולתו להמשיך לעבוד בשירות הנתבעת לאחר אירוע מוחי קשה אשר עבר ביום ה- 25.10.97. 2. בכתב התביעה הוסיף התובע כי במסגרת יחסי עובד מעביד בין הצדדים חייבת היתה הנתבעת לדאוג לו לביטוח פנסיוני במסגרת קרן הפנסיה "מנוף", על בסיס מלוא שכרו. שכר אשר נכון להפסקת העבודה בפועל (מועד האירוע המוחי) עמד על סך של 5,500 ₪ לחודש. 3. התובע המשיך וטען בכתב התביעה, כי בפועל ההפרשות לקרן הפנסיה "מנוף" נעשו על בסיס שכר של 2,200 ₪ בלבד. כתוצאה מכך, הוסיף האחרון, אין הוא זכאי לתשלום פנסיה מקרן פנסיה "מנוף", פנסיה לה היה זכאי אילו בוטח על בסיס שכרו המלא. 4. בנסיבות אלו, ביקש התובע (בין יתר הסעדים המבוקשים בכתב התביעה) לחייב את הנתבעת בפיצוי בגובה הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה "מנוף" משכרו בפועל - פיצוי אשר הוא בגובה הפנסיה המהוונת לה היה זכאי מקרן הפנסיה "מנוף" ככל שהייתה הנתבעת דואגת לביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה "מנוף" משכרו המלא. 5. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין אובדן זכויות הפנסיה, נעדרת עילה. כך טענה הנתבעת כי במסגרת ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ההסכם הקיבוצי בענף הבניין והעבודות הציבוריות - אין המעביד, קרי הנתבעת, חייבת בביצוע הפרשות לקרן הפנסיה מהשכר בפועל, אלא להבדיל - מ"השכר התעריפי". מכאן שאין התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה מקום שהתביעה מתבססת על זכויות פנסיה להן היה התובע זכאי אילו בוצעו הפרשות לקרן הפנסיה "מנוף" - ממלוא שכרו. העובדות 6. ביום 20.1.00 הגישו הצדדים רשימה של עובדות מוסכמות כדלקמן: א. בין התובע לבין הנתבעת נתקיימו יחסי עובד-מעביד. ב. היחסים האמורים החלו בחודש 3/95. ג. היחסים הנ"ל נתקיימו ברציפות. ד. התובע נפגע בעקבות אירוע מוחי שהתרחש ביום 25.10.97. ה. התובע יצא לחופשת מחלה וקיבל דמי מחלה עבור התקופה שמ-11/97 ועד 5/98. ו. דמי המחלה שולמו על ידי הקרן. בתקופה זו שילמה הנתבעת לתובע השלמת דמי מחלה בשיעור כולל של 13,812 ₪. ז. עם תום זכותו לדמי מחלה תבע התובע קצבת נכות. תביעתו נדחתה. ח. סיבת הדחייה היא כמפורט בנספח א' לכתב ההגנה. ט. בנסיבות סיום יחסי עובד מעביד זכאי התובע לפיצויי פיטורים. י. התובע היה זכאי עם סיום עבודתו לפדיון חופשה ולפדיון דמי הבראה. יא. על יחסי הצדדים חל הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לעובדים בענף הבניין והעבודות הציבוריות. יב. הנתבעת ביטחה את התובע בקרן הפנסיה של פועלי הבניין. יג. השכר המבוטח היה נמוך מן השכר התעריפי. יד. הנתבעת שילמה לתובע ביום 31.10.99 סך של 9,893 ₪, על פי הפרוט שבסעיף 25 לכתב ההגנה. 7. לרשימת העובדות המוסכמות יש להוסיף כי לא נערך כל מבחן מקצועי או הליך אחר לקביעת הסיווג המקצועי של התובע, כך אליבא הצהרת הנתבעת, עליה אין התובע יכול לחלוק. המחלוקת 8. במרץ 2001 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יכריע בית הדין בשלב ראשון ולאחר שיוגשו סיכומי הצדדים בפלוגתאות הבאות: א. מהו השכר הקובע ממנו היתה הנתבעת אמורה לבצע הפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין. ב. האם יש לשלם את הפיצוי לו זכאי התובע, בשל אי ביצוע ההפרשות כסכום חד פעמי, כטענת התובע או בסכומים עיתיים כטענת הנתבעת. השכר הקובע להפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין. 9. עד שנגיע לטענות הצדדים בנוגע לשכר התובע ממנו יש לבצע הפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין, יש לחזור ולהזכיר את העובדות כדלקמן: א. הנתבעת הינה חברה אשר פעלה במועדים הרלוונטים לפסק דין זה, בתחום הבניין. ב. אין חולק כי ביחסים שבין התובע לנתבעת חלים ההסכמים הקיבוציים הכלליים בענף הבניין והעבודות הציבוריות. למען הסדר הטוב, נתייחס בהמשך פסק דין זה להסכמים הקיבוציים הכלליים כדלקמן: 1. הסכם עבודה קיבוצי כללי לעובדים בענף הבניין ועבודות ציבוריות מאפריל 68' (להלן: "הסכם אפריל 68"). 2. הסכם קיבוצי כללי לקבוע מעמד של עובד יצור חודשי לכל העובדים בענף הבניין מאוגוסט 90' (להלן: "ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 90"). 3. הסכם הפנסיה בענף הבניין והעבודות הציבוריות מחודש אפריל 97' (להלן: "הסכם 97"). 10. בתמצית טוען התובע כי מכוח ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 ועניינו העברת העובדים בענף הבניין ממעמד של עובדים יומיים, למעמד של עובדים חודשיים - היתה הנתבעת חייבת להפריש לזכות התובע כספים לקרן הביטוח לפועלי בניין, מהשכר אשר שולם לתובע בפועל, להבדיל "מהשכר התעריפי". 11. את הטענה לפיה היתה על הנתבעת החובה להפריש לזכות התובע כספים לקרן הביטוח לפועלי בניין מהשכר המשולם בפועל, סומך התובע על הנימוקים הבאים: א. הכוונה העומדת מאחרי ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 אשר ביקשה לערוך שינוי במערך דמי הגמולים אשר היה נהוג עד לאוגוסט 1990 - כאמור במבוא לאותו הסכם. ב. סעיפים 2 ו-3 להסכם הקיבוצי, שעניינם הגדרת שכר והגדרת החובה להפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין. כך מפנה התובע לסעיף 2 להסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 אשר קובע את שכרו של עובד הבניין, לאחר מעבר, למעמד של עובד חודשי כדלקמן: "עובד יצור חודשי יקבל שכר על בסיס חודשי, בסכום השווה למכפלת הסוג המקצועי היומי, על פי טבלאות השכר המוסכמות, בהתאם להסכם הקיבוצי המקורי, ב-26 וכן מכפלת כל התוספות מהן נהנה כיומי ב-26 וכן תוספות אחרות שעל פי ההסכם המקורי". ולסעיף 3 להסכם הקיבוצי בו נקבע: "החל מיום 1.11.90 יהיו סך כל הגמולים בהפרשות מכל סוג שהוא לרבות בגין פנסיה מקיפה, שישולמו ע"י המעסיק לקרן 18.1% מהשכר חלק המעביד, ועוד 5.5% מהשכר חלק עובד." התובע מוסיף, כי מקום שנקבע בהגדרת שכר בסעיף 2 להסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 כי זה כולל "כל התוספות מהן נהנה (העובד, הוספה שלי-ט.מ.) כיומי" - נכלל באמור שכר המשולם לעובד ע"י המעביד מעבר לשכר התעריפי. התובע טוען עוד כי מקום שנמצא כי הגדרת "שכר" בהסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990, כולל את הסכומים המשולמים לעובד ע"י המעביד מעבר לשכר התעריפי - חייבת היתה הנתבעת מכוח סעיף 3 להסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה לפועלי בניין, ממלוא שכרו של התובע. 12. ענייננו אם כך, בשאלת פרשנות הסכם קיבוצי מאוגוסט 1990 . פרשנות זו של ההסכם הקיבוצי יש לעשות תוך יישום של מבחן אובייקטיבי, בזיקה לנוהג בענף העבודה ולמערכת יחסי העבודה הקיבוציים שבאותו ענף. ראה : דב"ע מז/17-4, מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית פד"ע יט' 312. דב"ע נו/ 118-3, אהרון כהן ואח' נ' נעמת תנועת נשים עובדות פד"ע לב' 547. 13. כבר נפסק כי : "לבתי הדין לעבודה ידיעה שיפוטית על כך שלפיה הנהוג במערכת יחסי העבודה הקיבוציים בישראל, אין בדרך כלל הצדדים להסכמים קיבוציים מבטלים הסכמים קודמים בעת חתימה על הסכמים חדשים, כך שקיימת המשכיות ורציפות בין הסכמים קיבוציים (הדגשה שלי-ט.מ.)." דב"ע תש"ן/10-4 קרן היסוד נ' הסתדרות המח"ר ואח' פד"ע כב' 111 בעמ' 123. 14. במציאות זו, של רציפות והמשכיות בין הסכמים קיבוציים כפי שנהוג במערכת יחסי העבודה הקיבוציים בישראל - ובפרט בענף הבניין והעבודות הציבוריות - נכון וטבעי יהיה ללמוד על הנוהג בענף הבניין והעבודות הציבוריות, כמו גם לפרש את ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 90, תוך התייחסות ובזיקה להסכמיים קיבוציים מוקדמים ומאוחרים. זאת להבדיל מדרך פרשנות המתמקדת בהסכם קיבוצי אחד; ודולה ממנו זכויות של העובד, במנותק מהמסכת השלמה. 15. הנוהג בענף הבניין והעבודות הציבוריות, נוהג אשר מקבל ביטוי בהסכמים הקיבוציים המסדירים מעת לעת את יחסי העבודה בענף דורש מהמעביד לבצע הפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין מ"השכר התעריפי" להבדיל - מהשכר בפועל המשולם לעובד. כך קובע ההסכם אפריל 68' כי ההפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין ייעשו מ"שכר העבודה של העובד בהתאם לסוגו המקצועי..." - להבדיל מהשכר המשולם בפועל לעובד. ראה: הסכם עבודה קיבוצי כללי לעובדים בענף הבניין ועבודות ציבוריות מאפריל 1968, פרק ד' סעיף 1. כך גם נקבע בהסכם הפנסיה מאפריל 97' כי על המעביד חלה חובה לבצע הפרשות מקרן הפנסיה מהמשכורת התעריפית - בעוד שביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה ממלוא השכר, איננה בגדר חובה והיא עניין הנתון לשיקול דעת המעביד. ראה: הסכם הפנסיה בענף הבניה ועבודות ציבוריות מאפריל 1997 סעיף 4 ג' ו-4 ד' להסכם. 16. נוסיף עוד. כללי הפרשנות בפירוש הסכם קיבוצי מחייבים אותנו בעת פירוש ההסכם, במתן פירוש המתיישב ביותר עם ההסכם בשלמותו, ולהעדיף פירוש זה על פני פירוש היוצר אנומליה וחוסר התאמה בין סעיפי ההסכם השונים. ראה: דב"ע לב'/ 4-3 ועד מנהלי עבודה נ' רשות הנמלים פד"ע ג' 225. 17. ראיית ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 כמכלול מחייבת את דחיית הפרשנות המוצעת בידי התובע ולפיה יש לבצע הפרשות לקרן הפנסיה לפועלי בניין - מהשכר המשולם לתובע בפועל. 18. כך קובע סעיף 4 להסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 כי: "תשלום המעסיק לקרן בגין פנסיה מקיפה, כאמור בסעיף 3א' לעיל ובהסכם זה, יבוא במקום שעור של 72.1% של פיצויי הפיטורים ויש בו כדי לפטור את המעסיק מתשלום שעור של 72.1% של פיצויי הפיטורים לעובד, בכל מקרה בו יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים מכוח הדין או מכוח חוזה, וזאת מאותו השכר אשר בגינו שולמו דמי הגמולים. לגבי אותם פרקי זמן, אשר בגינם העביר המעסיק דמי גמולים עבור העובד." ההתייחסות המפורשת במסגרת סעיף 4 להסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 ולפיה ההפרשה לקרן בגין פנסיה מקיפה באה במקום תשלום פיצויי הפיטורים בגין אותו שכר אשר בגינו שולמו דמי תגמולים - מלמדת על האבחנה שעושים הצדדים להסכם בין השכר המשולם לעובד בפועל לבין השכר אשר משמש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה (השכר התעריפי). 19. לא זאת אף זאת. אכן, כטענת התובע, הצדדים להסכם אוגוסט 90, פירטו בפתח הסכם זה את תכלית ההסכם ולפיו- נועד ההסכם להעביר את העובדים בענף הבניין והעבודות הציבוריות ממעמד של עובדים יומיים למעמד של עובדים חודשים. שינויי אשר יגרור, בהתאם להצהרת הצדדים בהסכם אוגוסט 90, להסדר חדש ושונה של "מערך הגמולים" (קרי, ההפרשות לקרן הפנסיה של פועלי הבניין) מזה אשר היה הנוהג ערב הסכם אוגוסט 90 . ראה: הסכם אוגוסט 90, סעיף 1. 20. תכלית זו, שינויי מעמדם של העובדים היומיים בענף הבניין, למעמד של עובד חודשי, מקבלת ביטויי מפורש בהסכם. בהתאם לאמור בהסכם אוגוסט 90, בסעיף 1, הקובע את תכלית ההסכם, השינוי במעמד העובדים בענף הבניין מעובדים יומיים לעובדים חודשיים - הוא אכן שינוי מרחיק לכת, אשר לו השלכות מהותיות על משולש היחסים בין עובד בענף הבניין, המעביד, וקרן הביטוח לפועלי בניין. כך, עד להסכם מאוגוסט 1990 היו התנאים הסוציאליים הנלווים להעסקתו של עובד יומי, דוגמת חופשה, הבראה ומחלה משולמים בפועל לעובד בענף הבניין - על ידי קרן הביטוח לפועלי בניין. לשם כך, העביר המעביד, הקבלן, לקרן הביטוח לפועלי בניין הפרשה אשר הגיעה לכדי 28.5% משכרו של העובד, בהתאם לסיווגו המקצועי. ראה: ההסכם הקיבוצי בענף הבניין ועבודות ציבוריות מאפריל 1968, פרק ד' סעיף 2 הדן בהפרשות התנאים הסוציאליים לעובדים יומיים. בעקבות ההסכם מאוגוסט 1990 ומעבר העובדים ממעמד של עובד יומי למעמד של עובד חודשי - התשלומים הסוציאליים הנלווים להם זכאי העובד דוגמת חופשה, מחלה והבראה משולמים לאחרון ישירות בידי המעביד. כפועל יוצא מכך, ההפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין הופחתו לשיעור של 18.1% מהשכר. 21. מכאן דעה המחזיקה כי בהסכם אוגוסט 90, לא ביקשו הצדדים לסתות מהסכמות נטועות חזק לפיהן השכר המשמש בסיס להפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין הוא השכר התעריפי, עומדת יפה עם תכלית ההסכם כפיי שהודגם לעיל. בנסיבות אלו, אין לקבל את עמדת התובע הגורסת כי פרשנות תכליתית של הסכם אוגוסט 90, מצריכה להסיק מאמירה לפיה מבקשים הצדדים להסכם מאוגוסט 1990 "להביא למערך דמי גמולים אחר" - על כוונה לסטות מהנוהג המושרש ולפיו ההפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין נעשות מהשכר התעריפי, להבדיל מהשכר המשולם לעובד בפועל ובהתאם לפסוק כי - מכוח הסכם אוגוסט 90, היה על הנתבעת לדאוג לביצוע ההפרשות לקרן הביטוח על בסיס השכר בפעול, להבדיל מהשכר התעריפי. 22. ועוד. כשם שרשאים הצדדים להסכם קיבוצי כללי לקבוע כי העובדים זכאים להסדר פנסיוני, מקום שאין הם זכאים להסדר כאמור מכוח חוק - כך רשאים הצדדים להסכם קיבוצי כללי להגביל את היקף ההסדר בדרך של קביעה כי השכר אשר ישמש בסיס לביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה, יהיה נמוך מהשכר בפועל המשולם לעובד. לענייננו. כחוט השני עוברת בהסכמים הקיבוציים השונים בענף הבניין והעבודות הציבוריות האבחנה בין השכר בפועל, לבין השכר התעריפי המשמש בסיס להפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין. מתוך הסכמים אלו עולה הכוונה להגביל את החובה להפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין מכוח ההסכם הקיבוצי, מקום שההפרשה נעשית על בסיס שכר שהוא נמוך משכר אשר משולם בפועל לעובד. נציין אמנם כי הדברים מקבלים ביטוי מפורש בהסכם הקיבוצי מאפריל 1997; אך כמפורט לעיל הם מקבלים ביטוי הן בהסכם הקיבוצי בענף הבניין והעבודות הציבוריות משנת 1968 וכך גם בהסכם המעבר למעמד של עובדים חודשיים משנת 1990. למותר להזכיר כי אין בית הדין רשאי להתערב בהסדרים הכלכליים אלה אם הגיעו הצדדים במסגרת הסכם קיבוצי, קל וחומר בהסכם קיבוצי כללי החל על כל המעסיקים והמועסקים בענף, בו יחסי העבודה מוסדרים במסגרת של הסכם קיבוצי כללי. ראה: דב"ע נו/196-3, מועצת העובדים של מפעלי ים המלח בע"מ נ' נפתלי שרעבי, פד"ע ל' 283. 23. אשר על כן, אין מקום כי בית הדין בדרך של פרשנות אשר איננה נסמכת על אמירה מפורשת של הצדדים להסכם הקיבוצי, יקבע כי מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי מאוגוסט 1990 אשר עניינו מעבר של עובדים למעמד של עובדים חודשיים - חייבת הנתבעת כאן מכוח ההסכם הקיבוצי מאוגוסט 1990 לדאוג לביצוע הפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין ממלוא השכר של העובד. שינוי כאמור מחייב התייחסות מפורשת אשר חסרה בהסכם מאוגוסט 1990, אין הוא מתיישב עם הוראות הסכם זה בכללותן והוא עומד בניגוד לנהוג בענף המקבל ביטוי מפורש הן בהסכם מאפריל 68 והן בהסכם מאפריל 1997. 24. מהנימוקים שפורטו לעיל, החובה מכוח ההסכמים הקיבוציים בענף הבניין והעבודות הציבוריות מהמעביד היא, לדאוג לביטוח פנסיוני של העובד בענף הבניין על בסיס ה"שכר התעריפי" אשר נקבע בהתאם לסיווג המקצועי של העובד, להבדיל - מביצוע הפרשות לקרן הפנסיה לפועלי בניין מהשכר המשולם לעובד בפועל. הסיווג המקצועי / השכר התעריפי. 25. בכתב התביעה אין כל התייחסות ל"סיווג המקצועי" של התובע ופועל יוצא מכך, ל"שכר התעריפי - אשר אמור לשמש בסיס להפרשות לקרן הפנסיה לפועלי בניין. כך גם אין בתצהיר שהגיש התובע כמו גם בתצהיר שהוגש מטעמו כל התייחסות ל"סיווג המקצועי" של התובע. כאמור לעיל מוסכם על הצדדים כי לא בוצע כל הליך לקביעת "הסיווג המקצועי" של התובע. 26. קביעת דרגות וקביעת הסיווג המקצועי של עובד אשר ההסכם חל עליו, נקבע על ידי גוף חיצוני מקצועי - וועדה אזורית של משרד העבודה והרווחה ולחילופין, בוחנים אשר מוסמכים על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי. ראה: ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניין והעבודות הציבוריות מאפריל 1968, פרק ז'. 27. אשר על כן, משלא הציג התובע נתונים כלשהם מהם ניתן ללמוד על ה"סיווג המקצועי" אשר ממנו יש לגזור את השכר התעריפי לו זכאי האחרון - לא נותר לנו אלא לאמץ את עמדת הנתבעת לפיה התובע אשר - כאמור בכתב ההגנה הועסק בעבודות כלליות ובחצרנות - הוא בעל "סיווג מקצועי" 3(אא), ונכון לאוקטובר 1997 היה זכאי לשכר תעריפי בסכום בסך של 2,880 ₪. 28. בשולי הדברים רק נציין, כי לא מצאנו מקום לאמץ את עמדת התובע, בשלב הסיכומים, לפיה הוא זכאי לשכר תעריפי לפי דרגה 7, רק משום ששכר תעריפי זה - הוא השכר הקרוב לשכר ששולם לתובע בפועל. כאמור לעיל, המנגנון לקביעת הסיווג המקצועי של העובד בענף הבניין - הוא מנגנון מקצועי חיצוני לצדדים ליחסי העבודה. קרי, העובד והמעביד הישיר. מקום שאין קשר בין המנגנון לקביעת הסיווג המקצועי המשמש בסיס לקביעת השכר התעריפי לבין גובה השכר לו זכאי העובד (שנקבע בהסכמה בין העובד והמעביד) - אין ללמוד מהשכר המשולם לעובד בפועל על הסיווג המקצועי של העובד ובהתאם לקבוע את השכר התעריפי לו זכאי האחרון. תשלום עיתי/ פיצוי חד פעמי 29. המחלוקת שנותרה היא השאלה לעניין דרך תשלום הפיצוי לתובע, משלא דאגה הנתבעת לביצוע הפרשות המתחייבות מההסכם הקיבוצי בענף הבנין והעבודות הציבוריות - אף מהשכר התעריפי לשיטתה. 30. במחלוקת זו דעתנו כדעת התובע לפיה זכאי התובע לתשלום פיצוי חד פעמי בגין הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפרת החובה המוטלת על הנתבעת מכוח ההסכם הקיבוצי מהענף לבניין והעבודות הציבוריות לדאוג לביטוח פנסיוני של התובע, על בסיס השכר התעריפי. 31. מקובלות עלינו טענות התובע אשר מתוכן מבקשים אנו להדגיש שתיים. האחת, מקום שמדובר על חיוב על פי פסק דין נגד אישיות משפטית שהיא תאגיד הפועל בענף הבניין, לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הביטוח לפועלי בניין המתחייבות מההסכם הקיבוצי - אין הזוכה נהנה מאותו ביטחון במימוש החיוב, כפי שנהנה מי שזכאי לגמלה מקרן הביטוח לפועלי בניין. רק נזכיר לעניין זה, כי נכון להיום חובות קרן הפנסיה לפועלי בניין לעמיתיה משולמים ע"י מדינת ישראל מכוח התחייבות שנטלה המדינה על עצמה לאותם עמיתים. בנסיבות אלו, זכאי התובע להפחית מהסיכון בו הוא נמצא ומהחשש כי הנתבעת לא תעמוד בחיוב לתשלום עיתי לאורך שנים רבות, בדרך של קבלת פיצוי חד פעמי. השניה, הכלל הנהוג בפסיקת פיצוי הוא בדרך של קביעת פיצוי חד פעמי. נדגיש כי אין ענייננו באכיפת חוזה העבודה שהופר, שאז יש מקום לטעון שאין התובע זכאי לזכויות מעבר לזכויות שנקבעו בחוזה אשר אכיפתו מבוקשת - אלא בפיצוי בגין הפרת חוזה אשר בא במקום שסעד לאכיפת החוזה, תשלום ההפרשות השוטפות לקרן הביטוח - איננו אפשרי. סוף דבר. 32. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת חייבת היתה לדאוג לביצוע הפרשות לזכות התובע לקרן הפנסיה לפועלי בניין על בסיס הסיווג המקצועי של התובע ופועל יוצא מכך השכר התעריפי לו הוא זכאי מכוח ההסכמים הקיבוציים. מהנימוקים שפורטו לעיל, בהעדר ראיות מטעם התובע ועל בסיס גרסת הנתבעת, התובע הוא בעל סיווג מקצועי 3(אא) ונכון לאוקטובר 97' היה זכאי לשכר תעריפי בסכום של 2,880 ₪. כן זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת החובה לדאוג לביטוח האחרון על בסיס שכר תעריפי המצויין לעיל על דרך של פיצוי חד פעמי, להבדיל, מתשלום פיצוי עיתי. 33. התיק יקבע לתזכורת בנוכחות הצדדים לשם מתן החלטה להמשך ההליכים בתביעה. על מועד התזכורת תשלח לצדדים הודעה בנפרד. פנסיהפיצויים