1. נשוא ערעור זה היא פגימה בגין החמרת הכאבים בברך ימין.   2. בתאריך 08/12/93, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת עקב החמרה שחלה במצב ברך ימין.   3. בתאריך 28/11/95, דחה קצין-התגמולים את תביעת המערער והודיע לו, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל חוות-הדעת הרפואית מיום 13/10/95, הגיע לכלל מסקנה, כי המערער סבל מכאבים בברך ימין, עוד מלפני גיוסו לשירות מילואים ולא אירעה לו כל החמרה כתוצאה מהאירוע מחודש אוגוסט 1990, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.   4. בתאריך 17/01/96, הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים, מיום 29/11/95.   5. לכתב-הערעור צירף ב"כ המערער את חוות-דעתו הרפואית של ד"ר ישראל קליר, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 12/06/94.   6. ד"ר ישראל קליר מציין בחוות-דעתו הרפואית האמורה את פרטי בדיקתו של המערער, כפי שיובא להלן. ברם, מוסיף הוא ומציין, כי 10 שנים קודם לכן, דהיינו, בשנת 1980, נחבל המערער באותה ברך ימין בעת משחק כדורגל. כתוצאה מהחבלה האמורה אושפז בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, שם אובחן:קרע הרצועה הקולטרלית המדיאלית. נעשה ניתוח, תיקון הרצועה וגבס.   7. מוסיף ד"ר ישראל קליר בחוות-דעתו דלעיל, כי: -   "אין ספק, שהיה אירוע קודם, בשנת 1980, אז אובחן קרע 'טרי' של הרצועה המדיאלית ונעשתה תפירה ראשונית עם העברה של גידי ה- PES-ANSUINUS וגבס.   חלפו יותר מ- 10 שנים מאז אותו אירוע והנבדק תיפקד היטב. עבד עבודה גופנית והתאמן כחייל ביחידה קרבית".   8. ד"ר ישראל קליר מציין, כי בבדיקתו הנוכחית, כאמור מיום 12/06/94 נמצא: -   דלדול-בולט יחסית בהיקף שרירי הירך מימין; וכן נמצא חסר-יישור של כ- 15 מעלות של ברך-ימין. חסר-יישור המונע את 'נעילת' הברך וגורם להפרעה משמעותית; אבל בעיקר נמצא חסר-יציבות קדמי-אחורי ניכר הבא לידי ביטוי במבחן-מגורה ומבחן-לחמן חיוביים, מימצא שעפ"י התיעוד לא היה קיים בעבר.   9. לבסוף, קובע ד"ר ישראל קליר, כי: -   "למרות שחוסר היציבות הצדדי בשנת 1980, תוקן ע"י ניתוח מוצלח, אין ספק, שאי-אפשר להתייחס לברך זו כאל ברך בריאה לחלוטין, ולכן יש לקבוע חלק מהנכות על-חשבון המצב הקודם וחלק כתוצאה מהחמרת המצב בעת החבלה בשירות מילואים בשנת 1990.       10. בהסתמכו על חוות-הדעת הרפואית של ד"ר ישראל קליר, טוען ב"כ המערער: -   א. הגם, שהמערער נחבל, בעבר, באותה ברך (בעת משחק כדור-רגל, ביום 22/04/80), חלפו יותר מ- 10 שנים.   ב. במשך אותם 10 שנים תיפקד המערער בצורה טובה, עבד עבודה גופנית, התאמן, כחייל ביחידה-קרבית.   ג. במסגרת פציעתו הנוכחית מיום 13/08/90 בשירות במילואים, באו לידי ביטוי גורמים נוספים שלא היו בעבר.   ד. מרבית נכותו של המערער נגרמה עקב השירות במילואים, ושיעור הנכות שעל-חשבון השירות הצבאי גבוה יותר ממחצית שעל-חשבון המערער.   11. כאמור בסעיף 3 של פסק-דין זה, דחה קצין-התגמולים את תביעת המערער בהסתמך על חוות-הדעת הרפואית מיום 13/10/95.   12. חוות-הדעת הרפואית מיום 13/10/95, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר שמואל ליובושיץ, מומחה למחלות אורטופדיות.   ד"ר שמואל ליובושיץ בדק את המערער בדיקה גופנית, בתאריך 28/09/95.   בבדיקה נמצא, כי המערער מהלך עם צליעה-קלה. טווח תנועות מרפק ברך ימין; מוגבל ביישור-סופי ו- 110 מעלות כיפוף; מבחן לחמן - חיובי; סימן-מגירה-קידמית - חיובי; ללא הגברה פתולוגית בכמות הנוזל התוך-מפרקי. בעת הנעת המפרק נימושו "חריקות" גסות מרובות.       13. ד"ר שמואל ליובושיץ קובע, בסיכום: -   "המערער נבדק בסמוך לאירוע מאוגוסט 1990 (בשירות במילואים), ע"י שני רופאים אורטופדיים, אשר לא מצאו מימצאים קליניים המעידים על נזק כלשהו לברך ימין.   לא נמצאו כל רישומים נוספים המתייחסים להמשך סיבלו ומהלך מחלתו של המערער משנת 1990 עד לשנת 1995 (מועד בדיקתו ע"י ד"ר שמואל ליובושיץ).   בבדיקה - נמצאה נכות אובייקטיבית בברכו הימנית, אולם לא ברורה האתיולוגיה הואיל וחסרה אינפורמציה בכל הקשור לשנים 1990-1995.   לפיכך, על-פי המצוי בתיקו, אני מוצא מקום לקבוע, כי אין קשר של 'גרימה' או 'החמרה' בין תלונותיו של המערער כיום לבין התאונה באוגוסט 1990, בעת השירות במילואים".   14. בתאריך 20/06/96, הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר שמואל ליובושיץ, מיום 17/04/96, שבאה כתגובה לחוות-דעתו הרפואית של ד"ר ישראל קליר מיום 12/06/94.   בחוות-דעת רפואית זו מציין ד"ר שמואל ליובושיץ, כי לא מצא בחוות-דעתו הרפואית של ד"ר ישראל קליר כל ביסוס לטענה כי חלה החמרה בשיעור של 15% בעקבות החבלה בעת השירות במילואים וכי אין בחוות-הדעת הרפואית של ד"ר ישראל קליר כדי לשנות את מסקנותיו כפי שבאו לידי ביטוי בחוות-דעתו הראשונה, מיום 13/10/95.   15. הרקע האישי:   א. נולד ביום 20/06/57.   ב. בתאריך 13/01/76, התגייס לשירות חובה בצה"ל.   ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97.   ד. בתום 3 שנות שירות, דהיינו, ביום 11/01/79, שוחרר מהשירות.   ה. שירת בדרגת: רב"ט, ביחידות-קרביות - סיירת נח"ל ולאחר מכן כחובש-קרבי.   ו. בעת השיחרור היה גם כן בעל פרופיל-רפואי: - 97.   ז. במסגרת השירות במילואים, שובץ לשרת ביחידת חובשים מוטסים.   16. האירוע מחודש אפריל 1980:   בתאריך 22/04/80, במהלך משחק כדורגל בקיבוץ ניר-יצחק, שבו היה המערער חבר-הקיבוץ, נחבל בברך ימין.   הועבר לחדר-מיון בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, שם קיבל טיפול-ראשוני ולאחר מכן הועבר למחלקה האורטופדית.   במחלקה טופל באופן ניתוחי בגין קרע שלם של הרצועה המדיאלית של ברך ימין.   המערער אושפז בבית-החולים מיום 22/04/80 עד ליום 05/05/80.   במשך כחודש וחצי היתה רגל ימין מגובסת והמערער השתמש בכסא-גלגלים.   לאחר מכן הוחלף הגבס לגבס-קצר.   וועדה-רפואית הורידה למערערת את הפרופיל-הרפואי שלו והעמידה אותו על פרופיל-רפואי: - 61, בגין הניתוח בברך.   בחודש יולי 1986 בבית-החולים ע"ש "קפלן", ברחובות, עבר המערער ניתוח בברך ימין, בעקבות מוגלה שהצטברה באיזור הניתוח, כנראה, עקב חוט-תפר שהושאר בתוך הברך.   17. האירוע נשוא הערעור:   בחודש אוגוסט 1990 נקרא המערער לשירות במילואים.   ביום 13/08/90, במהלך אימון חי"ר, השתתף המערער בריצה עם נשק וחגור.   במהלך הריצה, ביצע המערער קפיצה, דרך על אבן, מעד ונפל.   השטח שבו נפל המערער היה זרוע אבנים ובעת הנפילה נחבטה ברכו הימנית באחת מהאבנים הללו ונפגעה.   18. בישיבה שקויימה ביום 16/03/97, הודיעה לנו ב"כ המשיב כי מטעמו של ב"כ המערער הוגש חומר-רפואי נוסף, שהועבר לתגובת המומחה-הרפואי מטעם קצין-התגמולים.   הדיון נדחה ליום 07/05/97, שבו הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר שמואל ליובושיץ, מיום 20/04/97.   הדיון נדחה ליום 02/02/98 על-מנת לאפשר לב"כ המערער לשקול את המשך צעדיו.   19. בדיון מיום 02/02/98, ביקש ב"כ המערער דחייה על-מנת לאפשר לו להגיש תצהיר מתאים.   בתאריך 19/08/98 הוגש לנו תצהיר המערער מיום 11/08/98.   20. בתאריך 14/02/2000, התחלנו בשמיעת ההוכחות.   ראשון העדים היה ד"ר ישראל קליר, שנחקר בחקירה-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 12/06/94 ובחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער.   לאחריו, העיד המערער עצמו, שנחקר חקירה-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 11/08/98.   לאחר מכן העיד ד"ר שמואל ליובושיץ, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המערער על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שלו מתאריך 13/10/95, 17/04/96 ו- 20/04/97 ובחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב.   21. בתום דברי העדים הנ"ל ביקש ב"כ המערער שלא לסיים את הדיון וליתן לו אפשרות לצרף חומר נוסף או לזמן, כעד מטעמו, את ד"ר אברהם ששון, מומחה למחלות אורטופדיות.   ב"כ המשיב הסכים לבקשת ב"כ המערער תוך שהוא מבקש כי תשמר לו גם הזכות להגיב לדברים שיובאו.   22. ביום 26/11/2001, שמענו דברי עדותו של המערער, ד"ר אברהם ששון.   ד"ר אברהם ששון, במסגרת שירותו במילואים, כרופא, בדק את המערער במרפאה צבאית בתאריך 16/08/90.   23. טופס הפנייה לרופא-מומחה ותשובתו של ד"ר אברהם ששון, מיום 16/08/90, הוגשו לנו כמוצג, שסומן מע/ 3.       24. בתשובת ד"ר א. ששון ב- מע/ 3, נרשם: -   "S/P Repair of all? לפני 10 שנים.   ברך יציבה 100%.   אין נוזל.   חבלה לפני שבוע. מופיע עם Flexion Contracture.   לא נראית לי בעייה מניסקלי.   7 'ג' מנוחה.   ימנע מלשכב עם כרית מתחת לברך.   חופשת מחלה: Observation.   ביקורת: ביקורת בעוד שבוע. 16/08/90 (-) א. ששון"   25. כמוסכם ע"י ב"כ הצדדים הגיש לנו ב"כ המשיב את תגובתו, בכתב, בצורת חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר שמואל ליובושיץ, מיום 24/01/2002 בתגובה לדברי העדות של ד"ר אברהם ששון, מיום 26/11/2001.   ב"כ המערער וויתר על זכותו לחקור-נגדית את ד"ר שמואל ליובושיץ על האמור בחוות-דעתו זו, מיום 24/01/2002, וניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים.   26. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 18/07/2002; סיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 17/02/2003, לאחר קבלת הארכה להגשתם.   נקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו.   27. אין מחלוקת, כי ביום 22/04/80 נחבל המערער בברכו הימנית, חבלה כבדת משקל, שטופלה באופן ניתוחי ועוד 6 שנים לאחר מכן, דהיינו, בחודש יולי 1986, הזקיקה את המערער לניתוח נוסף בברך בעקבות מורסה שהצטברה באיזור הניתוח.   א. לאחר החבלה בעת השירות במילואים, דהיינו, ביום 13/08/90, נבדק המערער, פעמיים, במירווח של שבוע ימים בין בדיקה אחת לשנייה, על-ידי שני רופאים אורטופדיים שונים, ושניהם קבעו, כי אינה קיימת עדות לטראומה במפרק הברך.   ב. 10 חודשים חלפו מאז החבלה ביום 13/08/90 ועד ליוני 1991 ואין בנמצא כל רישום-רפואי המצביע על-דבר קיומה של בעייה בברך הימנית.   דברים אלה, כשלעצמם, יש בהם כדי להצביע, כי חבלה זו, שהיתה מינורית ביסודה, חלפה ולא הותירה כל נכות.   28. אמת, שהחל משנת 1985, לאחר שובו של המערער מחוץ-לארץ, החל המערער לסבול מסידרת כאבים בברך ימין.   יש לציין, כי המערער שהה בחו"ל במשך שנתיים ו- 8 חודשים. הוא טייל בהודו ובתאילנד כאשר "כל הבית על הגב שלו, במשך שנה שלימה". במשך השהות שלו בחו"ל הוא אינו זוכר שקיבל מכה בברך. יכול להיות שמישהו נתקל בו בזמן הטיול. הוא היה בטירוף-חושים ואינו יודע מה היה שם.   29. מכל מקום, החל משנת 1991, החל המערער בטיפול אינטנסיבי בברכו הימנית. הוא פנה לפרופ' מאיר ניסקה, שטיפל בו בזריקות לברך, לאחר מכן נותח ביום 07/06/93 ע"י ד"ר דניאל פלוטקין; בתאריך 10/08/93, נבדק ע"י ד"ר רפאל טיין, שהציע ניתוח נוסף ובסופו של דבר, ביום 16/01/94 נותח בבית-החולים ע"ש "קפלן" ברחובות; לאחר מכן נשלח לבדיקת מיפוי-עצמות שבעקבותיה נותח פעם נופסת בבית-החולים ע"ש "לניאדו", בנתניה.   בסופו של דבר, לאחר שגם עבר טיפול בלתי-קונבנציונאלי, נותח בפעם נוספת ע"י ד"ר לאו בבית-החולים ע"ש "הדסה", הר-הצופים, בירושלים.   30. ועתה, הדרא קושיא לדוכתיה: -   האם מצב ברכו הימנית של המערער "הוחמר" עקב החבלה בשירות במילואים ביום 13/08/90, או שמא הכאבים, שמהם הוא סובל כיום, הם תוצאה של שינויים ניווניים בעקבות החבלה באותה הברך בעת משחק כדורגל במסגרת אזרחית, מיום 22/04/80 ואין להם ולא כלום עם השירות במילואים?   31. ב"כ המערער, תולה את יהבו על דברי עדותו, של ד"ר א. ששון.   ראשית, יש לזכור, כי ד"ר א. ששון העיד בפנינו ביום 26/11/2001 ודבריו נסבו על מימצאי בדיקה שנערכה על-ידו למעלה מ- 10 שנים קודם לכן, דהיינו, ביום 16/08/90.   ומכל מקום, כאשר נשאל ד"ר א. ששון שאלה ישירה: - אם רואה הוא קשר בין החבלה, שנחבל המערער משנת 1990 לבין מצבו כיום, הוא נמנע מלהשיב על כך.   32. ד"ר שמואל ליובושיץ קובע, נחרצות, שכאביו של המערער נובעים משינויים ניווניים, וכי השינויים הניווניים הם כתוצאה מהחבלה הראשונה, מיום 22/04/80.   ד"ר ש. ליובושיץ גם הסביר כיצד המשיך המערער בפעילויותיו על רקע השינויים הניווניים הללו בכך שבמספר לא מועט של מקרים קיימים מימצאים רנטגניים חמורים ביותר שלא באים לידי ביטוי קליני.   33. הלכה למעשה, גם ד"ר ישראל קליר מסכים שהשינויים הניווניים העכשוויים הם קשים מאוד. אלא, שהוא מוסיף, שלא כל השינויים הניווניים הם תוצאה של האירוע משנת 1980 ומכל מקום האירוע משנת 1990 החמיר במידה שהיא בעלת משמעות.   34. לנו נראה, כי לאוו דווקא האירוע משנת 1990 החמיר את מצבו של המערער, אלא ניתן לייחס החמרה זו לכל מהלך מאמציו של המערער במשך אותן עשרת השנים שבין 1980 ו- 1990, טיוליו בחוץ-לארץ וכן ליתר המאמצים הפיזיים שביצע, כמפורט בתצהירו.   35. שינויים ניווניים יכולים לנבוע מ: -   א. ניוון קונסטיטוציונאלי, עקב גיל מתקדם. ב. מנתוני פתיחה, אשר בתוספת ל"מנוף", "הדק" (Trigger), הם מהווים את הגורם להם.   36. כאשר אנו באים לבחון את מהותם של השינויים הניווניים הגורמים לכאבים, שמהם סובל המערער, עלינו להציג את השאלה הבאה: -   "האם תנאי-שירותו הם הסיבה בלעדיה - אין (causa sine qua non) לכאבים אלה? - או שמא מדובר כאן בסיבה שונה הקיימת אצל המערער ושהיא המקור לתאוצה של התפתחותם של השינויים הניווניים?"   37. כידוע שינויים-ניווניים הם תהליך שמלווה את האדם. תהליך די-טבעי המצוי אצל כל אחד ואחד. בהחלט יכול תהליך זה להיות מוחמר ע"י סיבה זו או אחרת ויש, איפוא, להביא בחשבון מספר גורמים: -   א. כפי שאפשר להיווכח במקרהו של המערער ניתן להגדירו כדיסימולנט שעד לשלב מסויים ניסה להדחיק את בעיותיו הרפואיות.   ב. סמיכות-הזמנים בין המאורעות יכולה בהחלט להצביע על כך שהשינויים-הניווניי התפתחו בהדרגה.   ג. האפשרות שהמדובר בפגימה שנגרמה ע"י מיקרו-טראומות (מקרים של טראומות קטנות ומתמשכות הקשורות עם עבודתו), כאשר עבודה זו נמשכת על-פני תקופה של מספר שנים לא מבוטל.   38. ניתן, איפוא, לקבוע, כי השינויים הניווניים היו קיימים אצל המערער, כמו אצל כל אדם אחר, עד לשלב מסויים, במצב א-סימפטומטי. האירוע מיום 22/04/80 בעת המשחק בכדורגל הביא מצב זה לידי ביטוי קליני וגרמה אצלו לנטייה קונסטיטוציונאלית שלא באה תחילה לידי ביטוי. אותם מאמצים, שהוזכרו בסעיף 34 של פסק-דין זה, גרמו למיקרו-טראומות חוזרות ונישנות והוציאו את נטיית המערער מן הכוח אל הפועל.   39. באחת - הנטייה לשינויים ניווניים שהיתה רדומה בגופו של המערער, יכולה היתה להישאר רדומה עד לסוף ימי חייו, מבלי שהוא אפילו ירגיש בכך, אלמלא אותה חבלה משנת 1980.   40. כאמור, נולד ביום 20/06/57 ובשנת 1980 הוא היה בן 23 שנים, בשנת 1990, המערער הוא כבר בן 33 שנים.   בעת שהוא נבדק ע"י הרופאים המומחים: ד"ר ישראל קליר וד"ר שמואל ליובושיץ הוא מתקרב לגיל 40 ואין להתעלם מגיל זה, המופלג יחסית, לעניין שינויים ניווניים.   41. ה"קשר הסיבתי", הוא אחד מהעניינים המהותיים בערעורים מסוג זה.   שאלת קיומו של "קשר סיבתי" - הוא ברוב המקרים המפתח לבעיות המובאות להכרעה.   42. כבר נקבע, לא אחת, בפסיקתו של בית-המשפט העליון, כי עניין ה"קשר הסיבתי", היא שאלה עובדתית-רפואית, השלובות זו בזו. רצה לומר: בעניין שלפנינו, כדי לקבוע את המצב הרפואי של המערער, חייבים היינו קודם לקבוע, עובדתית כיצד אירע האירוע ובאלו נסיבות. 43. כמו בכל המקרים הדומים, יש לצאת מתוך נקודת מוצא, לפיה התנאים לגיבוש הזכות לתגמולים, עפ"י חוק הנכים, הם, כי אדם יוכר כ"נכה", כתוצאה: - "ממחלה שאירעה ב'בתקופת שירותו' ו- 'עקב שירותו'" (ראה: הגדרת "נכות", כמופיע בסעיף 1, לחוק הנכים).   44. "נטל ההוכחה" הוא על המבקש להוכיח, כי מחלתו נגרמה ב"תקופת שירותו" בצה"ל; וכן, שהיא נגרמה "עקב" אותו שירות.   הדברים אמורים הן לגבי "נטל השיכנוע" והן לגבי "נטל הבאת הראיות".   "כמות ההוכחה", הנדרשת, על-מנת לעמוד ב"נטל ההוכחה", נדונה בפסקי-דין רבים של בית-המשפט העליון. ההלכה, אשר נתגבשה, קובעת, שעל התובע-תגמולים לשכנע בהוכחות העונות במבחן "מאזן ההסתברויות" (כמו במשפט האזרחי), שפרושו: במשקל העולה על 50%, כי נתקיימו התנאים המזכים את התובע לתגמולים-הנתבעים.   45. ההלכה הנ"ל סותרת, אם כי לא בהכרח, את פסיקותיו של בית-משפט העליון הדנות ב- "יחס של רוחב לב לתביעה" מסוג זה, בשים לב "למטרתו הסוציאלית" של חוק הנכים; וכי "המחוקק התכוון להטיב עם התובע לאור השירות שנתן למדינה".   46. דא-עקא, הפסיקא הלכה וצימצמה את "היחס המקל" עם התובע-תגמולים ובתי-המשפט אימצו את העקרון של "רוחב לב", אך ורק לעניין הערכת משקלן של הראיות. הווה אומר: כאשר מובאות בפני בית-המשפט חוות-דעת רפואיות נוגדות, האחת - הרואה "קשר סיבתי" בין מחלת התובע והשירות, והשנייה - השוללת "קשר סיבתי" כזה, ושתי חוות-הדעת הללו מסתמכות על "אסכולה רפואית" - אזי תועדף ה"אסכולה הרפואית" המקילה והמטיבה עם התובע, על-פני זו השוללת את בסיס תביעתו.   47. ביטויים, הנקוטים בידי משפטנים, כגון: "סביר מאוד להניח", או "מתקבל מאוד על הדעת", מופיעים גם בחוות-דעתם של הרופאים המומחים, בעלי-שם בתחום מומחיותם, ודומה, שהרופאים הללו מתאימים מילותיהם להתפתחות הפסיקה המשפטית ולאוו דווקא למדע הרפואי.   כדי שנאמץ חוות-דעת רפואית, של רופא-מומחה, אין זה די במשפט המסכם את חוות-הדעת במילים המקובלות על משפטנים, אלא שיש ללמוד ממכלול דיברי המומחים, ולברר שמא אין המסקנה, שבסוף חוות-דעתם, עולה, בהכרח, מהעובדות המובאות בחוות-דעתם (ראה: ע.א. 75/188, גיורא ביבר נ. קצין-התגמולים, פ"ד ל' (3), עמ' 172, בעמ' 175 ז').   48. מטבע הדברים, חוות-הדעת הרפואיות, מתבקשות ומתקבלות בבתי-המשפט מתוך כורח המציאות, שהרי כך הוא המקובל בהליכים לפנינו, כשאין היושבים בדין מצויידים במידע-הרפואי המדעי המעודכן, ויש להביאו ולהגישו בצורה ובאופן כפי שאכן מובא ומוגש לנו.   49. ניתן, איפוא, להניח, כי קשה למצוא בפסיקה הקיימת, תשובה לכמות ההוכחה, שעל המערער להביא, במקרה דומה, כדי לצאת ידי חובת ההוכחה בדבר "הקשר הסיבתי".   50. כאמור, שאלת ה"קשר הסיבתי", בין מחלה מסויימת לבין תנאי השירות - היא שאלה מעורבת, דהיינו, רפואית-משפטית-עובדתית.   וזאת וגם זאת: - כאמור, הכל מסכימים כי השאלה שבמחלוקת היא: -   האם קיים "קשר סיבתי", בין המחלה, ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו?   51. "קשר סיבתי" משפטי, אינו יכול להיווצר בהעדר קיומו של "קשר סיבתי" רפואי.   על הרופאים המומחים, לקבוע ולהסביר את טיב הקשר הרפואי, ואילו את הנפקות המשפטית - חובה עלינו לקבוע. פירושו של דבר הוא, שהתשתית עליה תתבסס הכרעה הינה עובדתית-רפואית, אך הסקת המסקנות מתשתית זו - צריכה להעשות על-ידינו, על-פי אמות מידה משפטיות. ראה בעניין זה פס"ד בע.א. 64/137, ויינשטיין נ. קצין-התגמולים (פ"ד י"ח (2), עמ' 510 בעמ' 519). 52. כאשר אנו סבורים, כי הגירסה של ד"ר ש. ליובושיץ היא עדיפה על-פני זו של ד"ר קליר וכאשר על המערער לשכנע אותנו "במידה המתקבלת מאוד על הדעת", ניתן לומר, שהמערער לא עמד במעמסה של הרמת הנטל המוטל עליו.   53. אנו דוחים את הערעור.   54. באשר להוצאות המשפט - המערער ישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד, בסך כולל של 2,000 ₪ (אלפיים).   סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית, מיום מתן ךפסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.   55. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.   56. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 26/11/2001, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא עותק מפסק-דין זה, ישירות, לקצין-התגמולים. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי (מוצג מש/ 1). ניתן היום ל' ב אדר א, תשס"ג (4 במרץ 2003) בהעדר ב"כ הצדדים   ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חבר ברכייםצבאהחמרת מצבקצין התגמולים