זיקה ביטוחית

לפני תביעה לתשלום נזק שנגרם לתובעת עפ"י טענתה ע"י הנתבעים.   עפ"י האמור בכתב התביעה המתוקן, התובעת עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של מוצרי לבוש.   הנתבעת משמשת כסוכנת מכס ונותנת שירותי עמילות מכס, ביטוח ותובלה בינלאומית.   נתבע 2 הינו בעל השליטה בנתבעת 1 ואילו נתבעת 3 הינה המבטחת של הסחורה, נשוא תיק זה.   עפ"י הנאמר בכתב התביעה, פנתה התובעת בתחילת חודש דצמבר 1996 אל הנתבעים לקבל מהם שירותי עמילות מכס, ביטוח ותובלה בינלאומיים. התובעת ביקשה לברר אפשרות לביצוע עסקת יבוא של 1,600 מכנסי ג'ינס משני ספקים בלוס אנג'לס למחסן התובעת בישראל באמצעות נתבעת 1.   נתבע 2 הציע לתובעת את כל השירותים שנדרשו לשם ביצוע היבוא, ובכלל זה שירותי שלוח - העמסת הקרטונים ממקום ניהול עסקיהם של 2 הספקים בלוס אנג'לס והעברתם לישראל באמצעות תובלה אווירית. הנתבע אף הציע לתובעת לבטח את המשלוח מבית המסחר של הספקים בלוס אנג'לס עד למחסן המלאי של התובעת בישראל.   סכום העסקה כולל כל המרכיבים דלעיל עמד על 26,816.54 ₪.   ביום 23.1.97 ערכה נתבעת 1 ספציפיקציה של פוליסת ביטוח אצל נתבעת 3 באמצעות סוכנת ביטוח של נתבעת 3 בשם חב' ישלב סוכנות לביטוח בע"מ. בפוליסת הביטוח נקבע, כי המבוטחת הינה נתבעת 1 עבור התובעת. עוד נטען בכתב התביעה, כי הפוליסה כפי שנהוג בביטוח מטען, חלה בין אם תנאי המכר הם F.O.B ובין אם הם EX FAC TORY בלא תוספת פרמיה.   ביום 8.11.96 שלחה הנתבעת לתובעת את הפרטים של סוכן הנתבעת בחו"ל לשם ביצוע המשלוח.   התובעת טוענת, כי הנתבע 2 הציג מצג בפני התובעת, לפיו הסוכן חב' אמריקן קרגו אקספרס יבצע לתובעת את המשימה מטעמה ובשמה של הנתבעת,והוא משמש נציג המשלח הזה בארץ.   התובעת מוסיפה, כי בעקבות המצג, שינתה מצבה לרעה.   בתחילת חודש ינואר 97 נסעו נציגי התובעת ללוס אנג'לס לבצע את רכישת הסחורות מהספקים ולתאם את המשלוח עם המשלח חב' אמריקן קרגו אקספרס.   התובעת רכשה מספק בשם BORN AGAIN 1,000 ג'ינסים, שנארזו ב-15 קרטונים, ומספק בשם MTM עוד 600 ג'ינסים, שנארזו ב-20 קרטונים.   בין התובעת לבין הספקים הוסכם על תנאי מכר EX FACTORY, כי כך מקובל ביצוא וכן היה ברור ל-2 הספקים שהתובעת היא זו שמטפלת בהובלה היבשתית של הסחורה מדלת הספקים עד להעמסתם על המטוס שביצע את המשלוח האווירי, והזיקה הביטוחית לתובעת נוצרה עם הוצאת הסחורה מדלת מפעל הספקים.   במקביל, יצרה התובעת קשר עם אמריקן קרגו אקספרס באמצעות מס' הטלפון שנמסר לה ע"י הנתבע. נציגי התובעת מסרו למשלח את פרטי המשלוח, כתובות הספקים, כמויות ולוחות זמנים וסוכם, כי המשלח יאסוף את האריזות למחסן וידאג להעמסתו על מטוס לישראל. לאחר ביצוע התיאומים האמורים, שבו נציגי התובעת לישראל.   התובעת מוסיפה, כי התשלום למשלח לא נעשה ולא היה אמור להיעשות בין המשלח לבין התובעת. התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי עפ"י המקובל, המשלח אמור להגיע להסכמה לגבי תמורת המשלוח עם הנתבעת. פרק הזמן לביצוע משלוח כזה, עפ"י טענת התובעת, הינו 72 שעות מרגע איסוף הסחורות עד המסירה למזמין.   משחלף פרק הזמן האמור, התקשרו נציגי התובעת לנתבע לברר פשר העיכוב. הנתבע אישר, כי הסחורות נאספו מספקים ע"י המשלח, אך מסר, כי העיכוב הוא בגלל מו"מ עם חברת התעופה על מחיר טוב יותר.   לאחר שבוע, כשהסחורה לא הגיעה, התקשרו נציגי התובעת באמצע חודש ינואר 97 למשלח בחו"ל. בשיחת טלפון התברר, כי המשלח כלל לא מכיר את הנתבעים ושיש להם נציג אחר בארץ שקוראים לו "סמי קרגו", אשר הוא שותף של הנתבע. סמי קרגו חייב למשלח סך של 50,000 $ ועד שהוא לא ישלם להם את המגיע ממנו הם מעכבים את הסחורות של התובעת בידיהם.   התובעת מוסיפה, כי בשלב זה נודע לה, כי הנתבע מכיר את סמי קרגו וכי גם לנתבע מעכבים משלוחים של לקוחות אחרים בשל חובו של סמי קרגו.   באמצע חודש ינואר התקיים מפגש בין נציגי התובעת לבין הנתבע, אשר הבטיח, כי תוך מספר ימים יסדיר את ביצוע המשלוח לארץ.   ביום 1.2.97 דווח לתובעת על הגעת המשלוח ארצה, נציגי התובע מצאו, כי המטען חסר. מהספק BORN AGAIN הגיעו 9 קרטונים במקום 15, דהיינו, רק 550 זוגות ג'נסים במקום 1,000 זוגות.שווי החוסר עמד על 10,260 $.   הנתבע אמר לנציגי התובעת, כי אין להם מה לדאוג, וכי המטען מבוטח אצל נתבעת 3.   סוכם אף כי התובעת תעכב את תשלום התמורה בגין העסקה עד שהנתבע יפעל לקבל את כספי הפיצוי מחברת הביטוח. הנתבע קיבל על עצמו לטפל בתביעה ע"י סוכן ביטוח בשם אבי זוהר.   במהלך חודש פברואר 97 הבטיח הנתבע שוב, כי ידאג לפצות את התובעת ואם לא כן, הוא יהיה מוכן לבצע מספר עסקאות של מתן שירותים לתובעת, כאשר התמורה תקוזז מהנזקים.   ביום 5.3.97 הודיעה נתבעת 3, כי התביעה למתן פיצוי נדחית. במכתב הדחייה נאמר כי : " מבדיקת נסיבות המקרה עולה, כי כל כמות הקרטונים שנמסרה לחב' התעופה הגיעה ליעדה. במידה ולמבוטח יש תלונה בגין חוסר מסוים עליו להפנות תביעתו לספק ו/או למשלח בגין האובדן עפ"י תנאי הפוליסה, אין לתביעה זו על מה לסמוך. "   התובעת טוענת כלפי נתבעת 3, שדחיית תביעת הביטוח, מהטעם שלא נוצרה זיקה ביטוחית לתובעת, היות והטובין נשלחו בתנאי מכר F.O.B, לא היתה כדין, וכי על נתבעת 3 לפצות הנזקים שנגרמו לסחורות בגין כל נזק שנגרם להם מרגע משלוח הסחורות EX FACTORY.   התובעת טוענת, כי יש לחייב את נתבע 2 באופן אישי, כי הוא שהציג את מצגי השווא, ועקב רשלנות ותרמית מצידם יש לחייב גם את הנתבעים האחרים.   באשר לנזק טוענת התובעת, כי חישובי התמחור נקבע למחיר מכירה לצרכן הסיטונאי כמכפיל 2 ביחס לעלויות הסחורות.   לפיכך, על הנתבעים לפצותם בסכום של 10,260 $ בגין אובדן הג'ינסים וסך של 10,260 $ בגין אובדן הכנסה מהג'ינסים האבודים. בשקלים הסכום הוא 75,310 ₪.   נתבעים 1 ו-2 בכתב הגנתם המתוקן טוענים, כי עפ"י מסמך שצורף לכתב ההגנה המקורי מנועה התובעת מלנקוט צעדים משפטיים נגד הנתבעים ויש לראות בה כמי שוויתרה על תביעתה.   הנתבעים 1 ו-2 מוסיפים, כי עמיל המכס והמשלח פועלים כסוכנים בלבד ואין להם אחריות לגורל הסחורה.   הנתבעים טוענים, כי לתובעת אין יריבות עם נתבע 2, שכן התובעת ניהלה את כל ההליכים עם נתבעת 1. לאחר המשלוח הנדון בתביעה זו טיפלה הנתבעת במשלוחים נוספים של התובעת. בכל המשלוחים הנתבעת לא פעלה כמשלח, אלא כסוכן בלבד ולא קיבלה עמלה בעד השילוח.   בהתאם לבקשת התובעת, קשרה הנתבעת בין התובעת לבין חברת השלוח אמריקן קרגו אקספרס, כדי שזו תטפל בכל הקשור לשלוח הסחורה מארה"ב לארץ עבור התובעת. התובעת היא שיצרה קשר ישיר עם המשלח והגיעה עמו להסכם. הנתבעת אינה קשורה להליכי ההובלה. התובעת מגישה תביעה זו כדי להשתמט מתשלום חובה לנתבעת.   התובעת ערכה בירור באשר לגורל הקרטונים האבודים והתברר לה, כי השינוע היבשתי בארה"ב בוצע ע"י חברת AIR EAGLE שקיבלה לרשותם את כל 15 הקרטונים, אך העמיסה על המטוס רק 9 קרטונים.   הנתבעת, מתוך רצון שלא לאבד לקוח, ניסתה לעזור לתובעת בנושא הקרטונים החסרים, וזאת ללא כל תמורה.   לאחר המשלוח האמור, טיפלה הנתבעת בחמישה משלוחים נוספים עבור התובעת, ומימנה מכיסה הוצאות החלות על התובעת ואף היתה זכאית לעמלה על עבודתה. כאשר נוכחה הנתבעת, כי התובעת אינה משלמת לה, היא התנתה את שחרור המשלוח בתשלום החוב.   עוד טוענים נתבעים 1 ו-2, כי התובעת נקטה בדרכי רמייה, כי תכסה את החוב ואף נתנה שקים והסחורה שוחררה, אך היא ביקשה את השקים לתקן אותם וסירבה להחזירם לנתבעת ורק בהתערבות המשטרה החזירה התובעת את השקים לנתבעת ואז נתנה הוראת ביטול לבנק הנמשך.   בחודש יוני 97 נוצר חוב של התובעת לנתבעת בסך של 62,386.37 ₪, כאשר רובו של החוב במקור הוא בגין תשלומים ששילמה הנתבעת בגין התובעת. בעקבות התלונה במשטרה הגיעו הצדדים להסכמה שבמסמך מיום 23.6.97.   עפ"י ההסמכה במסמך זה הסכימו הצדדים, כי התובעת תשלם לנתבעת סך 36,000 ₪, ותטפל אצל חברת הביטוח בקבלת הפיצוי ולאחר קבלתו תשלם את יתרת החוב לנתבעת והנתבעת תבטל את התלונה במשטרה ולא תהינה עוד תביעות נוספות כלפי הנתבעת.   התובעת שילמה לנתבעת סך 36,000 ₪, אולם לא נקטה בפעולות הדרושות לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח. הנתבעת שלחה לתובעת מכתבי התראה. הנתבעת אף שמרה זכותה להגיש תביעה נגד התובעת בגין יתרת החוב. בגין המשלוח הראשון דאגה הנתבעת לכיסוי ביטוחי שעלותו חלה על התובעת, אשר היא המבוטחת והזכאית לתבוע הפיצוי מחברת הביטוח.   חברת הביטוח מסרבת לשלם הפיצוי, מאחר שלא הומצאו לה ע"י הנתבעת תנאי המכר בינה לבין הספק בארה"ב.   כל עוד לא ידוע לחברת הביטוח מה היו תנאי המכר (CI.F, F.O.B., EX FACTORY) אין היא יודעת בידי מי היו הסחורות בזמן האובדן - ביד הספק או הקונה - ולכן אין היא יכולה לקבוע האם היא אחראית לפיצוי.   התובעת לא המציאה את המסמכים, ולפיכך, אין לה, אלא להלין על עצמה.   עוד טוענים נתבעים 1 ו-2, כי נתבעת 3 הוציאה לנתבעת 1 פוליסת ביטוח מטען המכסה את עמיל המכס ואת לקוחותיו.   ביום 23.1.97 הוציאה נתבעת 1 תוספת ביטוח עבור התובעת. כאמור, הפוליסה חלה בין אם תנאי המכר הם C.I.F., F.O.B או EX FACTORY בלא תוספת פרמיה.   במקרה של מכר שתנאיו F.O.B ( ( Free On Bourd המבוטח מכוסה מהנקודה בה יש לו זיקת ביטוח, דהיינו, מהרגע בו הטובין מועמסים על כלי טייס או כלי שייט, שהוא המועד בו המבוטח מקבל את הטובין לרשותו.   במקרה של מכר שתנאיו הם EX FACTORY זיקת הביטוח של המבוטח ביחס לטובין הוא מרגע שהטובין יוצאים מהמפעל ונמסרים לרשותו של המבוטח, כאמור, התובעת לא הוכיחה לחברת הביטוח מה היו תנאי המכר.   נתבעת 3 בכתב הגנתה טענה, כי נספח ב' לכתב התביעה איננו העתק של פוליסה.   נתבעת 3 טוענת, כי דחתה כדין את תביעת התובעת, שכן לא הומצאו לידיה מסמכים או פרטים הדרושים לביסוס תביעת המבוטח עפ"י הפוליסה.   הנתבעת 3 טוענת, כי החוסר שנטען ארע, אם בכלל, לפני תחילת ההובלה ולפני תחילת כניסת הביטוח לתוקף, ולפיו אינו מכוסה בפוליסה. בזמן אירוע החוסר, לא היה לתובעת כל אינטרס ביטוחי במטען.   נתבעת 3 מוסיפה, כי אינה אחראית לנזק תוצאתי או נזק שאינו ישיר אפילו הפוליסה מכסה את הנזקים הנטענים.   עוד טוענת הנתבעת 3, כי התובעת לא דאגה להבטיח, כי כל הזכויות כנגד המובילים או צדדים שלישיים ישמרו וימומשו כיאות ואם היא תחויב היא עותרת לקזז נזקים שיכולה היתה נתבעת 3 לקבל מאותם צדדים לו זכויותיה היו נשמרות ע"י התובעת.   נתבעת 1 הגישה תביעה בתיק נפרד נגד התובעת ונגד מנהלה, מר עמוס בן אור, ע"ס 31.706 ₪. עפ"י האמור בכתב התביעה, בגין משלוחים שביצעה התובעת לנתבעת נותר חוב של 62,386.39 ₪ (קרן בלבד), נכון ליום 21.5.97, מאחר והחוב לא שולם למרות פניות לנתבעת הודיעה התובעת, כי היא מעכבת את שחרור המשלוח האחרון מהמכס עד תשלום החוב.   הנתבעים נימקו את אי התשלום באובדן ששת הקרטונים, ששווים עומד על 10,260 $.   נתבע 2 הודיע לתובעת, כי נתבעת 1 תשלם את החוב וחתם על 5 שקים בסכום כולל של 60,000 ₪, ולכן התובעת שחררה את הסחורות מהמכס.   במקביל לשחרור הסחורה ביטל נתבע 2 את השקים. הוגשה תלונה למשטרה וביום 23.6.97 הגיעו הצדדים להסדר, לפיו ישולם לתובעת סך של 36,000 ₪, התלונה תבוטל והנתבעים יפעלו לקבל את הכספים מהביטוח ולאחר קבלתם ישלמו את יתרת החוב.   הנתבעים שילמו את הסך של 36,000 ₪, אך לא נקטו בפועלות כדי לקבל את יתרת הכספים מהביטוח כפי שהתחייבו לעשות, ומכאן התביעה על יתרת החוב.   הנתבעים בכתב הגנתם טוענים, כי נתבע 2 פעל מטעם נתבע 1 ולפיכך אין לו חבות אישית.   הם חוזרים על האמור בכתב תביעתם ומוסיפים, כי התובעת קיבלה על עצמה את כל האחריות בגין אובדן הסחורה, מאחר והיא זו שערכה את פוליסת הביטוח מול חברת הביטוח והיא זו שקיבלה על עצמה מלכתחילה לעשות פוליסת ביטוח כזו, שתבטח את הסחורות הנדונות מ"דלת לדלת", דהיינו, מדלתו של הספק ועד דלתה של הנתבעת בישראל.   הנתבעים מוסיפים בכתב הגנתם, כי במסגרת המגעים שהיו לנתבעת 1 עם חברת הביטוח היא לא נדרשה להוכיח לחברת הביטוח מה היו תנאי המכר.   הנתבעים מבקשים לקזז את החוב שהם מיחסים לתובעת מחובם, אם אמנם יחויבו בו.   הדיון ב-2 התביעות אוחד.   מטעם התובעת בתיק הראשון (חב' ים רונלי השקעות בע"מ, שתקרה התובעת), הוגש תצהיר עדות ראשית של מר עמוס בן אור. עד זה חוזר על האמור בכתבי הטענות מטעם התובעת ומוסיף, כי הנתבעת צירפה חשבוניות מס אותן היא תובעת ובהן מרכיב של הובלה יבשתית, אך בחשבונית הראשונה הושמט מרכיב זה, וזאת כחלק מהניסיון של הנתבעת להסיר מעליה אחריות. התובעת המשיכה בשימוש בשירותי הנתבעת כיוון שמנהלה הבטיח, כי ידאג לפיצוי וכי יקזז את ההפסדים ממשלוחים אחרים שיבצע לתובעת.   התובעת מסרה את השקים ע"ס 60,000 ₪ לנתבעת מתוך אילוץ וכפיה, כי אחרת המשלוח היה מעוכב.   ביום 23.6.97 נחתם המסמך, שלפיו לאחר תשלום 36,000 ₪ לא תהינה לנתבעת תביעות נוספות נגד התובעת.   המצהיר מוסיף, כי ניסה עשרות פעמים להיפגש עם סוכן הביטוח, אך זה חזר ואמר, כי אין כיסוי ביטוחי ויש לפנות לנתבע 2.   בחקירתו הנגדית לא המציא העד קבלה על תשלום בעד הג'ינסים והעיד, כי שילם במזומן. סוכן הביטוח אמר לעד, כי יפנה לנתבע 2 לקבל הסברים מדוע אין כיסוי ביטוחי. העד מציין, כי לא ידע את ההבדל בין תנאי F.O.B לבין EX FACTORY.   העד חוזר על כך שהנתבעים הבטיחו לו להביא את הסחורה מדלת הספק עד אליו, ואת האמצעים לכך יתנו הנתבעים.   העד מוסיף, כי למרות שעל חשבונית ספק כתוב F.O.B הוא לא פנה כשהיה בארה"ב לטפל בהבהרת העניין, שהמדובר ב-EX FACTORY, כי הנתבע 2 טיפל בעניין.   העד מציין, כי בעקבות פניה אל הספק קיבל מכתב שהעסקה היתה EX FACTOR.   שני העיד מר בני בנימיני, מנכ"ל נתבעת 3. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר, כי נתבעת 3 באמצעות סוכנות ישלב הוציאה לנתבעת 1 פוליסת ביטוח מטען המכסה את עמיל המכס ולקוחותיו.   ביום 1.2.96 הוציא עמיל המכס תוספת ביטוח במסגרת הפוליסה עבור התובעת. הפוליסה מכסה את המבוטח מרגע שהטובין מגיעים לחזקתו.   העד חוזר על האמור בכתב ההגנה.   ביום 25.2.97 קיבל פניה מסוכן הביטוח, כי התובעת דורשת פיצוי בגין 6 הקרטונים. נפתח תיק ונתבעת 3 קיבלה מסמכים חלקיים, מהם עולה, כי המכר היה בתנאי F.O.B, ההובלה האווירית באמצעות T.W.A ו-6 הקרטונים אבדו בהובלה היבשתית לפני שהגיעו למוביל האווירי T.W.A.   מאחר ועפ"י המסמכים, הסחורה הלכה לאבוד בטרם נמסרה לחזקת התובעת - נדחתה התביעה.   המסמכים עליהם הסתמכה נתבעת 3 בהחלטתה היו חשבונית ספק אחת, בה מצוין מפורשות, כי תנאי המכר הם F.O.B ובשניה לא מצוינים תנאי המכר.   שטר מטען ממנו עולה, כי הועמסו ע"י המוביל T.W.A 29 קרטונים במקום 35. מכתב של אמריקן קרגו אקספרס, ממנו עולה, כי תנאי המכר היו F.O.B.   ביום 11.3.97 התקשר אדם שהציג עצמו כמבוטח וביקש לדעת מדוע תביעתו נדחתה והעד השיב לו, כי עליו להוכיח שהטובין נשלחו EX FACTORY, והוא השיב, כי יכול להביא חשבון כזה. על השיחה ניהל העד תרשומת בכתב.   בחקירתו הנגדית השיב העד, כי הביטוח חל עפ"י תנאי ההסכם, נתבעת 3 שלחה הודעה לחתם, אשר מבין אותה והוא צריך להסביר ללקוח.   המבוטח הישיר היה נתבע 2. נתבעת 3 לא הוציאה מכתב מפורט לנתבעים 1 ו-2. לפני שהנתבעת 3 דחתה את התביעה לא שוחח המנכ"ל עם מנהל התובעת.   נתבע 2 העיד אף הוא. עדותו הראשית היתה ב-2 תצהירים. בתצהירו הראשון הוא חוזר על האמור בכתב ההגנה ובתביעה שהגישה הנתבעת, הצהיר, כי הנתבעת לא לקחה על עצמה לטפל בתביעה נגד חברת הביטוח. הוא מעולם לא התחייב לבטח EX FACTORY. הדבר תלוי בסיכום בין הספק לבין הקונה לגבי תנאי המכר. התובעת היתה מבוטחת ויכולה היתה לתבוע ישירות את נתבעת 3, ההובלה היבשתית שבחשבוניות היא הובלה לאחר הגעת המטען ארצה.   טענת האילוץ אין לה על מה שתסמוך ונטענה לראשונה ב-16.3.98.   הביטוח שנעשה על ידו לסחורה הינו בהתאם לתנאי המכר - עפ"י מה שסוכם בין הספק לקונה. העד מעולם לא ידע מהם תנאי המכר.   בחקירתו הנגדית מאשר העד, כי החשבונית בגין העסקה הוצאה לאחר שכבר ידע שהמטען הגיע בחוסר. במקרה שבפנינו הוא לא טיפל בהובלה אווירית. העיכוב בהגשת הסחורה בגלל סיבות אחרות ולא אלה שציין מנהל התובעת. העד מציין, כי שילם לחברת התעופה ומבקש החזר מהתובעת.   מי שטיפל בבירור בארה"ב היה מנהל התובעת, והעד העמיד את משרדו לצורך השיחות, כדי לעזור לתובעת. הוא המציא לחברת הביטוח את המסמכים שנתבקש, אך מנהל התובעת טיפל בעניין ישירות עם חברת הביטוח, כי לעד אין זיקת ביטוח.   הפוליסה נעשתה ביום 23.1.97 והמשלוח הגיע ביום 30.1.97. העד נתן מסמכים לתובעת כדי שתעזור לחברת הביטוח. העד מוסיף, כי המטען EX FACTORY ואין הוא יודע אם המטען עצר בדרך באיזשהו מקום.   העד מכחיש כל קשר לסמי קרגו. באשר למשלוח שבו נמצא החוסר, אפשר להבין משטר המטען, כי מדובר ב-EX FACTORY, וזאת כי בשטר המטען מצוין, כי חברת ההובלה גבתה את ההובלה היבשתית עבור הסיכון בחו"ל משער המפעל. שטר המטען אינו הסכם לתנאי מכר ולכן לא ניתן להסתפק בשטר המטען כדי להחליט שהוא EX FACTORY.   מנהל התובעת נסע לארה"ב להביא את המסמכים המתאימים ולכן העד לא הטיל ספק שיקבל את התשלום.     ניתוח הראיות מחומר הראיות שהוגש ע"י התובעת עולה, כי בחשבונית - נשוא המשלוח נשוא התביעה - אין ציון על דמי הובלה יבשתית בארה"ב, אלא אך ורק בארץ.   הגם שהנתבעת שילמה בעד ההובלה האווירית, היא עשתה זאת כעמיל מכס ולא כמוביל.   אין כל הוכחה, כי עשתה זאת כמוביל, או כמשלח. טענת התובעת, כי המשלוח עוכב בגלל חוב של סמי קרגו, לא הוכחה בראיות כלשהן, וכן כי הקרטונים אבדו בגלל העיכוב האמור.   נתבעת 3 ביטחה את הסחורה של התובע. השאלה שיש לדון בה - האם חל הביטוח, דהיינו, האם בעת שאבדו הקרטונים היתה זיקה ביטוחית לתובע.   שאלה זו כרוכה בתנאי ההסכם בין התובעת לבין החברה המוכרת בארה"ב, שלנתבעים לא היה כל קשר לתנאים אלה.   לשם כך יש לקבוע מה משמעותם של המונחים: F.OB ו-EX FACTORY.    אין מחלוקת, כי הפרוש הוא כפי שמפורט להלן :   * F.O.B - על המוכר למסור את הטובין על סיפון המטוס והוא נושא בכל עלויות ההובלה היבשתית בחו"ל ובכל הסיכונים לאובדן או לנזק הטובין עד למועד חצייתם את סיפון המטוס. מרגע זה ואילך הקונה נושא בכל הסיכונים לאובדן ועליו חלות עלויות ההובלה האווירית.   המשמעות היא, כי הקונה רוכש זיקת ביטוח המטען החל מרגע הטענתו על המטוס והכיסוי הביטוחי מתחיל מנקודה זו ומסתיים עם הגעת הטובין ליעדם.   * EX FACTORY - על המוכר להעמיד בחצרו את הטובין לרשותו של הקונה, כאשר הקונה נושא בכל עלויות ההובלה ובכל הסיכונים לאובדן לטובין ממועד העמדתם לרשותו ועד להגעתם, לפיכך, רוכש הקונה את זיקת הביטוח בחצרי המוכר והביטוח מתחיל מנקודה זו ומסתיים עם הגעת הטובין ליעדם.   בחשבוניות שהגיש התובע, באחת רשום, כי המשלוח הוא בתנאי F.O.B, ואילו בשניה לא רשום כלום.   התובע לא הביא ראיה, כי נדרש לשלם על הובלה יבשתית בארה"ב, דבר המביא למסקנה, כי מי שנשא בהוצאה זו הינו הספק. וזה מביא למסקנה, כי המדובר בתנאי F.O.B.   השינוע היבשתי בארה"ב בוצע ע"י חברת AIR EAGLE, שקיבל לרשותה את כל הקרטונים, אך העמיסה על המטוס 6 קרטונים.   אם אמנם המשלוח היה בתנאי F.O.B, הרי בעת שהמטען הועמס על המטוס והחלה הזיקה הביטוחית הועמסו רק 9 קרטונים ומאותו רגע חל הביטוח.   לפיכך, אם אבדו הקרטונים אצל AIR EAGLE , הרי שאין זיקה ביטוחית ולפיכך האובדן לא היה מבוטח.   כדי להוכיח שהזיקה הביטוחית החלה קודם לכן היתה התובעת צריכה לצרף את תנאי ההסכם שבינה לבין המוכר, אך הם לא צורפו   הבאת מכתב מאוחר שלא הוגש ע"י עורכו אין לייחס לו כל משקל.   מאחר והביטוח היה תלוי בתנאי המכר בין התובעת למוכר ואלה ע"פ המסמכים מצביעים על F.O.B ולא על EX FACTORY ולא הובא עד מטעם המוכר, ומאחר והתובעת לא הציגה ראיה, כי היא שילמה בעד ההובלה היבשתית, המסקנה העולה היא, כי המדובר בעסקת F.O.B.   לפיכך, לא היתה זיקה ביטוחית בעת שאבדו הקרטונים ונתבעת 3 אינה חבה בתשלום הנזק.   לפיכך, גם אינני דן בשאלה האם הוכח הנזק, וכן אינני דן בשאלה האם הסחורה לא היתה מבוטחת, כי מדובר בסחורה משומשת.   באשר לתביעה של הנתבעת בתיק הראשון, הרי שע"פ המסמך שסומן ו' וצורף לתצהירו של מר אפרים שמואלי, מיום 23.6.97 נאמר מפורשות, כי לאחר תשלום 36,000 ₪ לא תהיה לחברה או לאפרים שמואלי תביעות בגין סכסוך זה.   לפיכך, לא יכולים הנתבעים לתבוע בתיק השני, כי וויתרו על תביעתם.   נותרה השאלה, האם התובעת נקטה בפעולות מתאימות כדי לגרום לכך שתקבל את תגמולי הביטוח ותוכל להשיב לנתבעת את יתרת החוב.   הנתבעת, חברת שמואלי, מסרה את כל המסמכים שהיו ברשותה לחברת הביטוח, אך אלה לא הועילו לקבל את דמי הביטוח.מנהל התובעת נסע לחו"ל, אך לא הביא מכתב על תנאי עסקהEX FACTORY. הוא פנה פעמים מספר לחברת הביטוח, אך לא קיבל הסברים מפורטים, לפיכך, הוא נקט באמצעי מתאימים כדי לקבל את סכום הביטוח, אך נדחה.   התוצאה הסופית היא, אפוא, כדלקמן: * התביעה ב-ת.א. 68746/98 נדחית נגד כל הנתבעים. * התביעה ב-תא.א 34491/99 נדחית אף היא כנגד 2 הנתבעים. * התובעת ב-ת.א. 68746/98 תשלם לנתבעת 3 בתיק זה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪, בצרוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.   זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.  זיקת ביטוח