פגיעה רדיקולרית - ועדה רפואית לנפגעי עבודה

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות נפגעי עבודה) - להלן: "הוועדה", אשר התכנסה בשני מועדים, ביום 10.11.10 וביום 22.12.10 ואשר קבעה בהחלטתה כי נכותו הצמיתה של המערער היא 5% בתחולה מיום 04.07.05. עניינו של המערער הוחזר לוועדה בהרכב אחר וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 11.10.10 במסגרת תיק בל 26447-05-10 (להלן: "פסק הדין"). 2. רקע המערער יליד 1960, נפגע ביום 03.05.05 המערער בעמוד שידרה צווארי, באירוע שהוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. בעניינו של המערער התכנסו מספר וועדות רפואיות לעררים, כשהמאוחרת מבניהם הוועדה הנ"ל בהרכב חדש, ואשר קבעה כאמור בהחלטתה כי נכותו הצמיתה של המערער היא 5% בתחולה מיום 04.07.05. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. ביום 06.07.11 התקיים דיון בערעור בו שטחו הצדדים את טענותיהם. במסגרת הדיון עמד ב"כ המערער על טיעוניו שבכתב הערעור, תוך שביקש כי בית הדין ימנה מומחה רפואי שיקבע את נכותו של המערער ו/או שבית הדין, על יסוד החומר שבתיק, יקבע את נכותו, ולחלופין יורה על השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר, תוך מתן הוראות לחובתה להתייעץ עם רופא נוירולוג, וזאת ומאחר וחוות הדעת שהוצגו בפני הוועדה נערכו על ידי מומחים בנוירוכירוגיה. בנוסף נטען, כי הוועדה לא התמודדה כראוי עם הקביעות שבחוות הדעת של פרופ' זערור וד"ר יצחיאק, באשר לא ערכה בדיקות יסודיות למערער כפי שנעשו על ידי אותם מומחים וגם לא התמודדה כראוי עם הבדיקות הרפואיות שעמדו ביסוד אותם חוות דעת. עוד נטען, כי טעתה הוועדה בעניין הניכוי בגין מצב קודם ולא ציינה אלו מסמכים רפואיים היו בפניה כדי לבסס קביעה של 50% בעניין הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכותו של המערער. בנוסף נטען, כי מאחר והוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה לעניין תקנה 15 מיום 28.06.07, בניגוד לפסה"ד שהורה לה שלא לעיין בפרוטוקולים קודמים, הרי שיש בכך כדי לפסול את החלטתה. 4. באת כח המשיב, לעומת זאת, ביקשה לדחות את הערעור מאחר ולדעתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולת הוועדה, אשר הסתמכה על בדיקה קלינית שערכה למערער. באשר לחוות הדעת שהוצגו מטעם המערער, נטען שדי שהוועדה קובעת שממצאיה אינם תואמים את הממצאים שבחוות הדעת או שקיים שוני ביניהן כדי לעמוד בחובת ההנמקה הנדרשת. 5. דיון והכרעה א. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה... (ההדגשה אינה במקור, א.י)". בעבל 10014/98 יצחק הוד נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן 28/04/99) - להלן: "עניין יצחק הוד" נפסק: "מסגרת סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה בערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נפגעי עבודה נקבעה בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, בו נאמר כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה". המונח "בשאלה משפטית" שבסעיף 123, תוחם את מסגרת הערעור, והוא מכוון להבחנה משאלות עובדתיות ומשאלות רפואיות. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים "טעתה בחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה...בהליך הערעור לבית - הדין לעבודה אין בית-הדין מתערב בממצאים רפואיים של הוועדה הרפואית לעררים ובהחלטות שהן בתחום מומחיותה וסמכויותיה. משנמצא טעות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מחזיר בית-הדין את העניין אליה, בצירוף הוראות והנחיות". על רקע האמור לעיל וחרף טענות המערער, לא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשתו ולקבוע את נכותו וזאת חרף העובדה שעניינו הובא בפני מספר וועדות רפואיות מכוח פסקי דין שניתנו בעניינו עקב טעויות משפטיות מצד אותן הוועדות. כאמור לעיל - אין בידי בית הדין הכלים להעריך את מצבו הרפואי של המערער ולהתאים למצבו את הסעיף הראוי במבחני הנכות. תפקיד זה מסור בידי הוועדה, לה הסמכות, הכלים והידע לבחון את מצבו. אומנם נפסק, כי רק במקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות, אולם ברי שעניינו של המערער אינו נופל בגדר אותם מקרים נדירים. (וראה גם את שנפסק לאחרונה בעבל 19051-08-10 המוסד לביטוח לאומי - אברהם מוטולה, ניתן ביום 11.05.11). הוא הדין גם באשר לבקשתו של מערער למנות מומחה רפואי בעניינו. בעניין יצחק הוד נפסק, כי "אין בית-דין ממנה מומחים רפואיים משלו או ועדה רפואית אחת שתקבע את דרגת הנכות של מבוטח שנפגע בתאונת עבודה". בעניין אחר נאמר, כי "החוק והתקנות מכוחו קובעים כי רק ועדה רפואית הפועלת מכח החוק מוסמכת לקבוע דרגת נכות רפואית, ומכאן שאין בית הדין מוסמך למנות "ועדה ניטראלית" או אחרת שתבדוק את הנפגע ותקבע את דרגת נכותו" (דב"ע שן/0-122 חנניה נחמני - המוסד לביטוח לאומי לקט ועדות 617, פורסם בעוקדן הבטחון הסוציאל, מ' גולדברג, כרך ראשון, עמ' 274). ב. באשר לטענות המערער כי היה צורך שבהרכב הועדה ישב מומחה נוירולוג, יש להפנות לפסק הדין שניתן בדב"ע תשן/01-19 המוסד לביטוח לאומי - אלגריה בריטפלד (פד"ע כא 485) בו נפסק כי:"שעה שמורכבת ועדה רפואית או ועדה לעררים יש לכלול בתוכה מומחה בתחום הפגימה, ודי לענין זה במומחה אחד. אין כל אפשרות, ואין כל הצדקה לכלול בועדות הרפואיות מומחים בתחום צר וספציפי, שהרי אין לדבר סוף". גם בעב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה יהודה (פד"ע לו 186) נפסק כי כאשר מביא מבוטח חוות דעת של רופא מומחה בפני ועדה רפואית, הרי מן הראוי שבין חברי הועדה יהיה לפחות רופא אחד בתחום המומחיות של נותן חוות הדעת, כאשר המדובר במומחה כללי בתחום הפגימה ולא בהכרח במומחה בתחום צר וספציפי. בפסק דין זה אף הובאה ההנמקה כי הועדה אינה צריכה להחליט על דרכי ריפוי אלא לקבוע את תוצאת התאונה על פי מבחנים שבתוספת לתקנות הנכות. השופטת פוגל אליה הצטרפו יתר חברי המותב פסקה: "לדעתנו, יש ליתן בידי הועדה כלים טובים וראויים יותר, כדי שתיטיב לעשות את מלאכתה ולקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה ובאיזו מידה. כיום מונה מדע הרפואה תחומים רבים אשר אף הם נחלקים לתחומים צרים וספציפיים, ועל הועדות הרפואיות להביא בחשבון התפתחות זו ולפעול על פיה. יש לפרש את תחום סמכותה של הועדה הרפואית ודרך פעולתה כנובע מס' 118 לחוק הביטוח הלאומי, פרשנות ליברליות יותר...ועם זאת, יש לאזן בין הצורך לכלול בהרכב הועדה הרפואית מומחה בתחום צר וספציפי של הפגימה הנדונה, לבין היכולת המעשית והתקציבית לכלול בועדה רפואית מומחים של תת התמחות בכל תחום שהוא. האיזון המתאים והנכון בין שני האינטרסים הוא - כאשר מוגשת לועדה חוות דעת אשר ניתנה ע"י מומחה בתחום הספציפי (כמו מומחה לכף יד), על הועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, וזאת - בנוסף חובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב. גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות דעת של מומחה מטעמו, רשאית הועדה לפי שיקול דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת, הכל - מכח סמכותה לפי ת' 3 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. שיקול דעתה של הועדה הרפואית בנושא זה, יהיה כפוף לביקורת שיפוטית". בענייננו, הרכב הוועדה כלל מומחים בתחומי הכירורגיה אורטופדית, האורולוגיה וכירורגיה חזה והנני סבורה כי די במומחה בתחום הכירורגיה אורטופדיה לצורך ביצוע הבדיקה הנדרשת בתחום פגיעתו בעמוד השידרה, לרבות פענוח הצילומים ההדמיתיים והמסמכים הרפואיים הקשורים לאותה פגיעה. על כן אינני מוצאת מקום, בנסיבות העניין, לקבוע כי הרכב הוועדה צריך להיות שונה מבחינת תחומי ההתמחות של הרופאים החברים בוועדה, ודי בכך שאחד מחברי הוועדה, הינו מומחה בתחום האורטופדיה המתאים לתחום הפגימה. ג. יחד עם זאת, לגופו של עניין, ולאחר שנתתי את דעתי לדו"ח הוועדה וליתר טיעוני ב"כ המערער, מצאתי כי חרף העובדה שהוועדה התכנסה זו הפעם הרבעית בעניינו של המערער, הרי שנפלו פגמים מהותיים בדרך פעולותיה. ד. בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה בהרכבה החדש נאמר בין היתר כי "הועדה בהרכבה החדש לא תעיין במסמכים הבאים: פרוטוקולים של הועדות לעררים הקודמות וזאת החל מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה ביום 13.8.07 ועד לפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 4.3.10, ולרבות כל הפרוטוקולים שבתווך. חוות דעת של רופאים עמם התייעצו הועדות הרפואיות לעררים הקודמות. (ההדגשה אינה במקור, א.י)" דא עקא, מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 10.11.1 (סעיף 12), עולה כי בפני הוועדה עמד פרוטוקול ועדת הרשות מיום 28.06.07 לעניין הפעלת תקנה 15, מסמך שנאסר על הוועדה לעיין בו כאמור. בנוסף עלה כי הוועדה לא שקלה באף אחת מישיבותיה את האפשרות, להפעיל, בעניינו של המערער, את תקנה 15, חרף כך שהקנתה לו דרגת נכות בשיעור של 5%, ויש חשש כי שיקוליה בהקשר זה הושפעו מהאמור בפרוטוקול וועדת הרשות הנ"ל. ה. בפני הוועדה עמדו חוות דעת, זו של ד"ר זערור מיום 05.10.06, של ד"ר מזאריב מיום 09.07.09 ושל ד"ר יצחיאק מיום 01.03.10 ומיום 20.12.10. מדובר בחוות דעת מפורטות מאוד, אשר פורטו בהן שורה ארוכה של בדיקות שנעשו למערער וכן נימוקים ביחס לפגיעתו בעמוד שידרה צווארי ובעמוד שידרה מותני, תוך התייחסות מקיפה ביחס למצבו הרפואי טרם הפגיעה הנדונה לבין מצבו הרפואי אחרי פגיעתו. אומנם נפסק כי קביעה בדבר שוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת ההנמקה, אולם אין משמעות הדבר כי הוועדה רשאית לדחות את חוות הדעת המונחות בפניה בהינף יד כפי שעשתה, לדעתי, בעניינו של המערער, באשר חובתה של הוועדה הרפואית לנמק את החלטתה באופן כזה שיוכל לעבור את מבחן הביקורת של בית הדין. חובה זו של הוועדה מקבלת משנה תוקף עת מונחת בפניה חוות דעת רפואית מטעמו של המבוטח. "ועדה רפואית פועלת כגוף מעין-שיפוטי. גם לולא ההוראה המפורשת שבתקנה 24 לתקנות הנכות, חייבת הייתה הועדה, בשללה חוות-דעת של רופא שהוגשה על-ידי הטוען לנכות, לנמק את עמדתה באותם המקרים שחוות-הדעת עצמה היא מנומקת. הטעם לכך הוא שהחלטת ועדה רפואית לעררים נתונה לביקורת שיפוטית של בית-דין זה, בסייגים העולים מסעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי, והחלטות סתמיות ובלתי מנומקות, יש בהן די להכשיל את הביקורת השיפוטית, שלה התכוון המחוקק...". מידת ההנמקה תלויה במכלול הדיונים בפני הועדה וכשמדובר בחוות דעת רפואית שהובאה בפניה כאשר צריך שיהיה קשר בין מידת ההנמקה שבחוות-הדעת לבין מידת ההנמקה אשר הועדה תיתן לעמדה שנקטה לאותה חוות-דעת...הסדר הטוב מחייב, במקרה כגון זה העומד לדיון, שהוועדה הרפואית תנתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות-הדעת, ותנמק שלילת מסקנה שבחוות-הדעת. (ע"ע 1091/00 שטרית - קופת חולים מאוחדת, פד"ע לה (2000) 5; דב"ע לד/0-258 הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). הועדה החליטה לסטות מקביעות שלושת המומחים, תוך שציינה כי "לאחר עיון בכל חוו"ד - במכלול חווה"ד, הוועדה לא מסכימה עם ממצאיהם. סביר להניח שהממצאים מתייחסים לטווח התנועות שהתובע הדגים ולא לטווח התנועות האמיתי". ברם, נימוקים אלה אינם ממלאים אחר דרישות הפסיקה ואף מיוחסת בהם, למערער (ולו לכאורה) חוסר הדגמת מצב אמיתי. כך למשל קובע ד"ר זערור כי "עד מאורע תאונת העבודה הנוכחי לא סבל מכאב רדיקולרי בידיים ועבד פיזית ללא כל טיפול תרופתי או היעדרות מהעבודה. ברור גם שמאורע בלימת הכספת הביא להתפתחות כאב צווארי ורדיקולרי לראשונה בחייו, ממנו סובל גם היום, עם עדות לפריצת דיסק חריפה צווארית המעידה על נזק צווארי חריף...". ד"ר זערור העריך את נכותו הנוירולוגית של המערער "כ20% לפי סעיף 37(5)(ב) כאשר 25% על מצב קודם ו 75% בגין התאונה משנת 2005 וכן 20% בגין כאב רדיקולרי ימני חדש שלא היה בעבר לפי סעיף 31(1)(א)I". ד"ר מזאריב בחוות דעתו התייחס למצבו של המערער עובר לפגיעה, לפיו סבל מכאבים בעמוד שדרה צווארי שחלפו לדעתו לאחר טיפול שמרני, כאשר "בהסתמך על התיעוד הרפואי, בדיקות עזר, והממצאים העולים מהבדיקה הנוירולוגית, הגעתי למסקנה שמר אברהם דוד סובל מנזק שורשי צווארי ומותני כרוני שנגרם כתוצאה ישירה ממעורבותו בתאונה הנ"ל, אשר במהלכה נחבל קשות כתוצאה מניסיון בלימת הכספת ונגרם לו שברים מרובים הן בצעות, בצוואר והן בקרסול מימין בנוסף לפריצות דיסקים בגובה 1D- 7C, וכמוכן 4L - 1S". ד"ר מזאריב העריך את נכותו של המערער לפי: 1 - סעיף 37 תת סעיף 5/ב - 20% מחולק בין 5% על מצב קודם ו - 15% בגין בעיה צווארית בעקבות התאונה. 2 סעיף 31 תת סעיף 1אI 20% בגין פגיעה שורשית - רדיקולרית צווארית. 3 - סעיף 32 תת סעיף 1אI 10% בגין פגיעה שורשית - רדיקורית מותנית. 4 - סעיף 37 תת סעיף 7/א 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני". ד"ר יצחיאק בחוות דעתו מיום 20.12.10 ציין כי "אומנם טרם לתאונה סבל ממחלה ניוונית של עמוד השדרה...אולם לאחר התאונה השתנה אופי הכאב לחלוטין...השתנות אופייה של המחלה התבטאה בשינוי אופי התלונות מכאב אקסיאלי לכאב רדיקולרי הודגמה באופן ברור בבדיקות הדימות שהדגימו פריצות דיסק חדשות שלא הודגמו בבדיקות טרם החבלה...". ד"ר יצחיאק העריך את נכות של המערער:"1. לפי סעיף 37 5 ב' - 20% מחולק ל - 25% עקב מצב קודם ו - 75% עקב בעיה צוארית לאחר התאונה. 2. לפי סעיף 31 1 א' I - 20% עקב פגיעה שורשית צוארית. 3. לפי סעיף 32 1 א' I - 10% עקב פגיעה שורשית מותנית 4. לפי סעיף 37 7 א' - 10% עקב הגבלה של תנועות עמוד השידרה המותני". הוועדה בנימוקיה לא התייחסה כלל לאמור בחוות דעתם של המומחים, לא נימקה מדוע לא קיבלה את דעתם המקצועית ואת מסקנותיהם לאורן ולא נתנה את דעתה לבסיס הרפואי עליו ביססו המומחים את חוות דעתם וכן לא התייחסה לבקעים הדיסקאלים ולפגיעות השורשיות בעמוד שידרה הצווארי והמותני כפי שמצאו ביטוי בחוות הדעת ושבגינן נקבעו למערער נכויות בהתאם לפרטי הליקוי האמורים (ראה גם ביחס לממצאים בדבר בקעים דיסקאלים בפענוח בדיקות הרנטגן מאת פרופ' משה גומורי מיום 25.11.09). גם נימוק הוועדה בישיבתה מיום 22.12.10, לפיו "כאב אינו פקטור בקביעת גובה הנכות ואין לייחס לכך גובה נכות וקשר סיבתי", לאו נימוק הוא בדחיית ממצאיו של ד"ר יצחיאק שבחוות דעתו לפיו נקבע "שהכאב שהיה טרם התאונה בעל אופי אקסיאלי הפך לרדיקולרי". אומנם נכון הוא שכאב כשלעצמו אינו מקנה דרגת נכות כאשר דרגת הנכות במקרים מעין אלה צריכה להיקבע על פי הגבלת התנועה או הממצא הנוירולוגי (סעיף 37(10) למבחנים). יחד עם זאת, הרי שבהתאם לחוות הדעת, כאביו של המערער לא תוארו כמופשטים, אולם לדעת ד"ר יצחיאק הודגמו "באופן ברור בבדיקות הדימות שהדגימו פריצות דיסק חדשות שלא הודגמו בבדיקות טרם החבלה", קביעה שאליה לא הפגינה הוועדה כל התייחסות. 6. בהתייחס לנ"ל ולדו"ח הוועדה, ומשמצאתי כי נפלו טעויות משפטיות בפעולות הוועדה, דין הערעור להתקבל. במכלול נסיבות העניין ולנוכח אופי הטעויות שנפלו בדרך פעולות הוועדה ובכללן עיונה בפרוטוקול וועדת הרשות מיום 28.06.07, והתייחסות ולו לכאורית לכך שהמערער לא הדגים את יכולותיו האמיתיות, מצאתי כי קיים חשש שהוועדה תהיה "נעולה" על עמדתה, ולכן לא יהא זה מן הראוי שעניינו של המערער יוחזר לאותו הרכב. 7. לפיכך, יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תבדוק אתו, תקבע ממצאים ותסיק מסקנות לעניין נכותו. הועדה בהרכבה החדש תהיה מנועה מלעיין במסמכים הבאים: פרוטוקולים של הוועדות לעררים הקודמות, לרבות כל הפרוטוקולים שבתווך ובכללן פרוטוקולי וועדות הרשות לעניין תקנה 15. חוות דעת של רופאים עמם התייעצו הוועדות הרפואיות לעררים הקודמות. פסקי הדין שניתנו במסגרת ערעורים כנגד הוועדות הרפואיות לעררים הקודמות, וכן פרוטוקול זה ופסק דין זה למעט סעיף 7 לו. 8. בנסיבות העניין, הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 יום. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. ניתן היום, י"ב תמוז תשע"א, 14 יולי 2011, בהעדר הצדדים. אורית יעקבס, שופטת רפואהתאונת עבודהועדה רפואית