ייצוג במשרד הפנים מעמד לבת זוג - הסדרת מעמד לפיליפינית

ייצוג במשרד הפנים מעמד לבת זוג העתירה והסעד המבוקש 1. בפניי עתירה המבקשת להורות למשיב להסדיר את מעמדה של העותרת 1, שהיא אזרחית הפיליפינים, ילידת 1971, נשואה ואם לשני ילדים (להלן - העותרת), ולהתאימו למעמדו של בן זוגה, העותר 2, שהוא יליד קונגו, כבן 33, פליט מוכר בישראל, המחזיק ברישיון ישיבה מסוג א/5, בתוקף עד ליום 16.11.12 (להלן - העותר). 2. לטענת ב"כ העותרים, החלטת המשיב לסרב לבקשה הִנה בלתי סבירה ובלתי מידתית. זאת, משום שהמשיב כלל לא בחן את המסמכים שהעותרים הניחו בפניו, וסרב לבקשתם מבלי לתת לכך כל נימוק, ומבלי לערוך בדיקות נוספות, כמצופה מרשות מנהלית. תמצית העובדות שביסוד העתירה 3. לעניין הרקע העובדתי לעתירה, יצוין, כי העותרת נכנסה לישראל כעובדת סיעודית, והחזיקה ברישיון עבודה מסוג ב/1, שהיה בתוקף עד 12.5.09. ביום 20.5.09 נעצרה העותרת והוצא לה צו הרחקה. בדיון בבית הדין למשמורת לביקורת משמורת שוהים בלתי חוקיים (להלן - בית הדין למשמורת) טענה העותרת, כי עזבה את מקום עבודתה כמטפלת סיעודית בעקבות ויכוח כספי עם מעסיקתה, וכי היא מוכנה לשוב לפיליפינים, אך מבקשת לקבל את דמי הפיצויים המגיעים לה ממעסיקתה הישראלית. באותו דיון, ציינה העותרת כי יש לה חבר מקונגו (ראו מש/1). 4. בעקבות פנייה של ארגון "קו לעובד" לבית הדין למשמורת, לפיה הוגשה תביעה של העותרת נגד מעסיקתה לבית הדין לעבודה, וכי תוגש בקשה למתן עדות מוקדמת של העותרת במסגרת התביעה, התבקש בית הדין להתיר לה להשתחרר ולהישאר בישראל עד למועד מתן העדות, בכפוף להפקדת ערבות מתאימה. בית הדין קיבל את הבקשה. יצוין, כי גם במהלך דיון זה ציינה העותרת כי יש לה חבר מקונגו (ראו מש/2). 5. בפניה נוספת לבית הדין למשמורת מיום 23.6.09, מטעם המוקד לסיוע לעובדים זרים, נטען לראשונה כי לאחר שהעותרת רכשה, על פי החלטת בית הדין, כרטיס טיסה למדינת מוצאה, סיפרה לה אחותה בשיחת טלפון כי כל המשפחה נטשה את ביתה, עקב פעילות גרילה המתרחשת בארצה. לפיכך, כך נטען, פנתה העותרת לנציבות הפליטים של האו"ם, קיבלה ממנה מסמך הגנה מגירוש, והיא מחכה לריאיון. 6. בעקבות דיון בבקשה שהתקיים בבית הדין ביום 28.6.09, נקבע בהחלטה כי מאחר שהעותרת לא התייחסה בדיון לתביעתה בבית הדין לעבודה, שבגינה אופשר שחרורה בהחלטה הקודמת, ויש להניח שהעדות כבר ניתנה, ומאחר שהטענה החדשה בדבר נרדפות נטענה בשיהוי רב, אין לאפשר את המשך שהותה של העותרת בישראל (ראו מש/3). 7. ביום 2.7.09 נעצרה העותרת פעם נוספת, לאחר שלא עמדה בתנאי השחרור, והציגה כתב הגנה מטעם נציבות האו"ם. בדיון בבית הדין למשמורת מסרה העותרת, כי בדעתה להישאר בישראל בכל מחיר, ולשם כך קיבלה ייעוץ משפטי, לפיו יש לה שתי אפשרויות: האחת, לחזור לפיליפינים ולהמתין שמה להסדרת מעמדה כבת זוגו של אזרח קונגו הנושא תעודת זהות ישראלית, או לפנות לנציבות האו"ם, ולקבל "אשרת שהייה", על מנת להסדיר את מעמדה בישראל כפליטה. בית הדין ציין בהחלטתו, כי אין זו הפעם הראשונה בה עושים עובדים זרים שימוש לרעה בזכותם של פליטים לקבל כתב הגנה מנציבות האו"ם לפליטים, כאשר במקרה זה ברור שהעותרת לא התכוונה לצאת את ישראל לאחר שחרורה ממעצרה הראשון, ולפיכך, אושר המשך החזקתה של העותרת במשמורת (ראו מש/4). 8. ביום 2.8.09 הוגשה לבית הדין למשמורות פנייה של עו"ד ורשה, ב"כ העותרים דהיום, ובה נטען כי בן זוגה של העותרת הוא פליט מוכר בישראל, הנושא תעודת זהות ישראלית, וזכאי שהגנה תחול על התא המשפחתי שלו, קרי, גם על העותרת. באותה פנייה צוין, כי העותרת הגישה בקשה לגירושין מבעלה בפיליפינים, ובני הזוג לא נישאו עד כה מאחר שלא הצליחו להתגרש רשמית בפיליפינים ולכן גם משפחת העותר לא הייתה מוכנה לנישואים במצב זה. בית הדין קבע בהחלטתו, כי מאחר שהוא איננו המקום המתאים לדון בשאלת קיומו של קשר זוגי בין העותרת לבין העותר, הוא מפנה את העותרת למשרד הפנים לצורך מתן החלטה אם יש להכיר בה כבת זוגו של העותר. על פי קביעת בית הדין, העותרת רשאית לפנות בעתירה בעניין זה לבית המשפט המוסמך, ואם תקבל צו בינים המעכב את הרחקתה מישראל, ישקול בית הדין את שחרורה (ראו מש/5). 9. בפניות נוספות של ב"כ העותרים אל מנהל יחידת האכיפה לזרים, מיום 2.8.09 ו- 4.8.09, נסקר בהרחבה הקשר בין העותרים, וצוינו הסכמות של משרד הפנים במקרים דומים של בני זוג של פליטים מוכרים שהיו שוהים בלתי חוקיים, לשחרורם של בני הזוג הנ"ל ממשמורת, כדי לאפשר להם להסדיר את מעמדם בישראל. באותה פניה צוין, כי העותרים אינם יכולים לשוב לקונגו מסיבות ברורות, וגם לא ראוי לחייבם לשוב לפיליפינים. 10. בתשובה של הממונה על ביקורת הגבולות לפנייה זו, נסקרו מהלכיה של העותרת, שבתחילה שוחררה בערבות על ידי בית הדין למשמורת, לצורך תביעת שכר שהגישה נגד מעסיקתה, ובהמשך פנתה לנציבות האו"ם בשל טענת נרדפות, מהלכים המצביעים, לעמדת המשיב, על חוסר תום לב. מה-גם שהעותרת לא עמדה במועד היציאה מן הארץ שנקבע לה, ועקב כך חולטה ערבותה. לעמדת הממונה, על אף טענתה של העותרת, כי לה חבר קונגולזי, שהוא פליט מוכר, לא נקטה כל צעד להסדרת מעמדה כבת זוגו מול משרד הפנים, ונוצר הרושם כי התכוונה להישאר בכל מקרה, מאחר שלא רצתה לחזור לארצה ולהמתין שם להסדרת מעמדה כבת זוגו של העותר (ראו מש/7). 11. במקביל, נשלח לב"כ העותרים מכתב מאת יחידת האכיפה לזרים, לפיו על העותר לגשת למשרד הפנים ולהגיש בקשה מתאימה למתן מאשר במסגרת בקשה זו, ייערך לו ריאיון בלשכה לשם בדיקה כנות הקשר, ובמקביל ייערך לעותרת ריאיון במתקן המשמורת. לאחר שלשני העותרים ייערך "תשאול כנות קשר", תיבחן הבקשה בהתאם לנהלים (ראו מש/8). 12. על פי כתב התשובה של המשיב נערכו ביום 11.8.09 שימועים לעותרים לגבי כנות הקשר ביניהם, כאשר עוד ביום 17.8.09, שוחררה העותרת ממשמורת (ראו נספח ד' לעתירה) והעותרים הגישו בלשכת רשות האוכלוסין בתל אביב, בקשה להענקת מעמד לעותרת מכוח הקשר הזוגי עם העותר. הפרוטוקולים של השימועים לא צורפו לכתב העתירה או לכתב התשובה. 13. ביום 1.10.09 ניתנה החלטת המשיב אשר סקרה את התנהלותה של העותרת, ואת פרטי המידע הסותרים שמסרה במהלך הדיונים בבית הדין למשמורת לגבי הסיבות לאי עזיבתה את הארץ. בעניין תוכן הראיונות שנערכו לעותרים נאמר: "בריאיון טענו כי אינם חיים יחד, ולא מנהלים משק בית משותף, וההתרשמות מכנות הקשר נמוכה" (ראו נספח ו' לעתירה). 14. העותרים הגישו ביום 11.10.09 ערר על ההחלטה, ללשכת מנהל האוכלוסין בתל אביב, שבה צוין, בנוגע לריאיון שנערך לבני הזוג, כי הריאיון לעותרת, נערך כאשר זו האחרונה שהתה במעצר, אך לאחר שחרורה, הזוג חי יחד בביתו של העותר, ומנהל חיים משותפים. כמו כן, צוין כי בעלה בנפרד של העותרת הסכים לגירושין, מסמך שצורף לערר, וכי המסמכים המאשרים את הגירושין מצויים בדרכם לישראל, כך שלבני הזוג יתאפשר להינשא בכנסייה, כפי שהם רוצים. עוד צוין, כי נציג מטעם המשיב לא טרח לשוחח עם אמו של העותר, עם יתר בני משפחתו, ועם חברים שצירפו אישורים המעידים על הקשר הזוגי בין בני הזוג, וגם לא הייתה התייחסות לתמונות שיש בהן כדי לתעד את הקשר (ראו נספח ז' לעתירה וכן נספחים ט/1 וי"א לעתירה). 15. ביום 4.2.10 נדחה הערר על ידי ראש דסק צפון של המשיב, ללא מתן הנמקה ממשית (ראו נספח י"ג לעתירה). 16. על החלטות אלה של המשיב, נסבה העתירה. עיקר טענות הצדדים 17. יצוין, כי הן בכתב התשובה והן בדיון בעל-פה מיום 3.10.10 טען ב"כ המשיב כי יש למחוק את העתירה על הסף מחמת חוסר הניקיון כפיים בשל התנהלות העותרת עובר להגשת העתירה. עם זאת, ציין כי לאור נהלי העבודה המעודכנים שלו, העתידים להתפרסם מקרוב, ולפנים משורת הדין, הוא מוכן להביא את עניינה של העותרים לפני הועדה המייעצת לענייני פליטים, אשר אמונה על הטיפול הכולל בפליטים, בני זוגם וילדיהם. 18. ב"כ העותרים התנגד להעברת הדיון לערכאה שאין לה, לדבריו, שום סמכות בתיק זה. זאת לנוכח העובדה שהנוהל הרלבנטי של המשיב, בעת הגשת העתירה ובעת הדיון בה, "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, ובמי שהוכרו כזכאים למקלט מדיני בישראל על ידי שר הפנים, נוהל מספר 5.2.0012" (להלן- הנוהל הקודם, שצורף כנספח ח' לעתירה), קובע בסעיף ג.4, כי הגוף המוסמך לדון בבקשה למתן מעמד לבן/בת זוג וילדים של הזכאי למקלט מדיני הוא "מטה מנהל האוכלוסין" במשרד הפנים. לדבריו, על סמך התקדימים במקרים דומים, ראוי לתת לעותרת אשר מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה כאשר לדבריו, "אני מוכן למחוק את העתירה, המשיב יעשה את כל הבחינות שהוא רוצה, ייתן החלטה בעוד שנה. רצונו של המשיב ברור, אבל שיעשה זאת בדרך הראויה" (ראו עמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.10.10, שורות 5-7). 19. יצוין, כי לאחר שנדחתה העתירה לעיון לצורך מתן פסק הדין, שונה נוהל המשיב, ונקבע נוהל חדש, הלא הוא, "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל", שנכנס לתוקף ביום 2.1.11. נוהל זה קובע, בין היתר, בסעיף 12, שכותרתו "בני זוג וילדים קטינים של מי שהוכר כפליט", כי מי שהוכר כפליט על ידי שר הפנים, וקיבל רישיון ישיבה מסוג א/5, יהיה רשאי להגיש בקשה לקבלת רישיון ישיבה עבור בן/בת הזוג וילדיו הקטינים. בנוהל צוין, כי הבקשה תיבחן על ידי הוועדה המייעצת, אשר תיתן חוות דעתה בנוגע אליה, וחוות הדעת מטעם הוועדה תועבר להכרעת מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. יש להניח כי טיוטת נוהל זה היא שעמדה בפני ב"כ המשיב, שעה שהתייחס בדיון בעתירה ובכתב התשובה ל"נוהלי העבודה המעודכנים של המשיב, שעתידים להתפרסם בתקופה הקרובה". 20. הנה-כי-כן, שעה שגם ב"כ העותרים מסכים למחיקת העתירה בשלב זה, ולבחינתו המחודשת של העניין, עמדה המקובלת, לכאורה, גם על ב"כ המשיב, הרי ששני הצדדים חלוקים לגבי זהותו של הגוף המוסמך לקיים את אותה בחינה. לעניין זה חלוקים הצדדים לגבי פרשנות הנקבע בעת"מ (י-ם) 8717/08, יוהנס למה באיו נ' משרד הפנים, (פסק דין מיום 7.9.09, להלן - עניין באיו). באותו פסק דין נדון עניינם של בני זוג, הוא פליט מוכר יליד אתיופיה, שקיבל מעמד של תושב עראי בישראל, והיא אזרחית ליכטנשטיין שהגיעה לישראל, וקיבלה רישיון זמני מסוג ב/1 לבקשת בן זוגה הישראלי הקודם. לאחר הגשת העתירה בעניינם, הסכים משרד הפנים להעניק לעותרת . מעמד ארעי מסוג א/5, שניתן יהיה לחידוש מדי שנה, בכפוף לקיומו של קשר בין בני הזוג והוכחת כנותו. זאת, עד שהעותרים שם, ימלאו אחר התנאים במדינת ליכטנשטיין המחייבים מגורים משותפים של בני הזוג, במשך חמש שנים, לפני שבן הזוג של אזרח אותה מדינה יוכל לקבל זכות מגורים בליכטנשטיין. עמדת המשיב באותו עניין הייתה, כי בחלוף חמש שנים, יהיה על בני הזוג להוכיח, בנוסף להמשך כנות הקשר, כי אין באפשרותם לעבור ולגור בליכטנשטיין. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, (כב' סגנית הנשיא יהודית צור), קיבל את העתירה וקבע כי המעמד שיוענק לעותרת לא יהיה כפוף לאפשרות של העותר לקבל מעמד במדינת ליכטנשטיין. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין הצדקה לכרוך הענקת מעמד לעותר בחיובו לצאת מישראל לליכטנשטיין. בעניין זה נקבע, כי "זכותו של העותר לחיי משפחה עם בת זוגו בישראל, קמה לו מכוח הכרתה של המדינה בו כפליט, לפיכך, כל עוד העותר נהנה מהגנה וממעמד מיוחד זה בישראל, גם העותרת - במעמדה כבת זוגו - זכאית לחיות בה" (שם, בפסקה 27 לפסק הדין). 21. באותו פסק דין גם נדחתה עמדת המשיב, לפיה יש להעביר את עניינם של העותרים לוועדה המייעצת לענייני פליטים ולמחוק את העתירה. בית המשפט נימק דחייה זו במספר טעמים: ראשית, העובדה שהמשיב קיבל את החלטתו הראשונית בעניינם של העותרים, לאחר הגשת העתירה , בלא שמצא לנכון להביא את עניינם לפני הועדה המייעצת. שנית, לנוכח העובדה שעל פי הנוהל הקודם מדובר בוועדה מייעצת "לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני", ומאחר שהעותר שם, כבר קיבל מעמד של פליט והוכר כזכאי לקבל מקלט מדיני, ספק אם שאלת מעמדה של העותרת, בשונה ממעמדו של העותר, היא עניין הנמצא בסמכות הוועדה. שלישית, לוועדה המייעצת, באותו זמן, לא היה יו"ר, ולא ברור היה מתי, אם בכלל, ימונה לה יו"ר. דיון בוועדה ללא יו"ר יש בו חסר מהותי השומט את הבסיס לתפקודה התקין. 22. ב"כ העותרים נסמך למעשה, על הקביעה בעניין באיו, ועל נוסח הנוהל הקודם, וטוען כי הוועדה המייעצת איננה מוסמכת לדון בעניינם של העותרים. מנגד, טוען ב"כ המשיב, כי בעניין באיו התקיימו הליכים קודמים להצעת המשיב לבחון את העניין בפני הוועדה, ואילו בענייננו לא היה טיפול קודם בעניין בטרם הועלתה הצעתו להעביר את העניין לבחינת הוועדה המייעצת. דיון והכרעה 23. תחילה יש לדייק ולומר, כי בענייננו אכן התקיים טיפול קודם, מאחר שהמשיב בדק את בקשת העותרים וקיים בחינה של כנות הקשר, ועל סמך אותה בדיקה החליט לדחות את בקשת העותרים. עם זאת, יש לומר, כי המשיב מקבל, אף כי לשיטתו לפנים משורת הדין, את העמדה שיש לקיים בחינה מחודשת בעניינם של העותרים, אף כי, תחילה, לפני הוועדה המייעצת. 24. בנקודה זו צפה ועולה השאלה, מהו הדין כאשר המשיב מוכן לדון מחדש בהחלטתו, בין אם מתוך הכרה שנפל פגם באותה החלטה, ובין אם מטעם אחר, ואילו העותרים עומדים על קבלת הסעד המבוקש מבית המשפט. לשאלה זו נספחת שאלה אחרת, והיא סמכותו של בית המשפט להכתיב את זהות הגורם המנהלי אשר ידון בעניין במסגרת עיונו מחדש של המשיב בהחלטתו נשוא העתירה. 25. באשר לשאלה הראשונה, מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב הנסמכת על הנאמר בעת"מ (י-ם) 29513-03-10, אולג טלביצ'ב נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 13.5.10), לפיה מקום שהמשיב מביע נכונות לבחון מחדש את החלטתו השלילית בעניין הסעד המבוקש בעתירה, אין מקום שבית המשפט יעניק לעותר את הסעד, או יביע עמדה לגוף טענותיו. זאת, משום שהסמכות המקורית להחליט בנדון היא של המשיב, והחלטה הבאה לביקורת שיפוטית של בית המשפט, היא החלטה מנהלית של המשיב. לפיכך, מקום שהמשיב מודיע כי בכוונתו לשקול החלטתו בשנית, תוך זמן סביר, דרך המלך היא שהרשות המנהלית היא שתקבל את ההחלטה המחודשת, מכוח סמכותה, ובמידת הצורך יוכל העותר להעמיד את ההחלטה שתתקבל למבחן בית המשפט. שקילת טענותיהם של העותרים לגוף העניין בעת הזאת, חרף עמדת המשיב המבקש לבחון אותה בשנית, והכל לשם בירור הסעד המבוקש בעתירה, משמעה יכול להתפרש כהחלפת שיקול הדעת של הרשות המנהלית בשיקול הדעת של בית המשפט. מהלך כזה עומד בסתירה לגישה הבסיסית לפיה, ההחלטה המנהלית מסורה בידי הרשות ואל לו לבית המשפט להכריע במקומה (ראו בהרחבה לעניין זה, דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי, בעמ' 624 (כרך שני, 2010)). העיקרון שבית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו, עקרון החולש גם על מתן פסקי דין לגופו של עניין, יפה על אחת כמה וכמה, מקום שהרשות עצמה מבקשת לשוב ולבחון את החלטתה בטרם החלטה שיפוטית סופית. כמצוין על ידי חברי, כב' השופט ד"ר י' מרזל, בעניין טלביצ'ב הנ"ל, ניתן להגיע למסקנה זהה גם על בסיס עקרון הסעד החלופי, שכן משעה שהרשות הודיעה כי היא מבקשת לבחון את החלטתה מחדש, עומד לעותר סעד חלופי, אותו ככלל, עליו למצות בטרם יעתור לבית המשפט. 26. הוא הדין, לטעמי, בשאלה מי הוא הגורם המנהלי המוסמך לקבל את ההחלטה. בענייננו אין חולק כי הסמכות הסופית על פי דין לתת רישיון ישיבה בישראל היא של שר הפנים. השר רשאי, במסגרת נהלים פנימיים שהוא קובע, ואשר אין להם מעמד של חקיקה ראשית או משנית, להטיל את בחינת הבקשות המוגשות לו בנדון על גורמים מקצועיים שונים בתוך המערכת עליה הוא מופקד. אכן, על פי הנוהל הקודם לא נדרשה חוות דעת של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, בטרם נבחנה בקשה למתן מעמד לבן זוגו של פליט על ידי מטה מנהל האוכלוסין, ואילו על פי הנוהל העדכני, מתחייבת חוות דעת כזאת. למרות זאת אין בסיס לטענה , כי הפונה אל השר בבקשה לקבל רישיון ישיבה רשאי לבחור את זהות הגורם המייעץ לשר לגבי פנייתו, או לטעון לזכות קנויה שעניינו ייבחן או לא ייבחן על ידי גורם מייעץ זה או אחר, כל עוד נשמרים כללי הדין המנהלי בנושא .זאת גם במקרה של שינוי בנהלים הכולל הוספה של גורם מייעץ, תוך כדי דיון בעתירה. לא-זו-אף-זו, יש לציין כי במטה מנהל האוכלוסין שטיפל בבקשות טרם שינוי הנוהל, ללא חוות דעת מייעצת, מועסקים רק עובדי ציבור הכפופים למשיב. זאת, שעה שבראש הוועדה המייעצת עומד על פי הנוהל העדכני, שופט בדימוס, או מי שכשיר להיות שופט בית משפט מחוזי שאינו עובד מדינה, ואשר ממונה על ידי שר הפנים בהתייעצות עם שר המשפטים. בנוסף, חברים בוועדה, לצד נציג רשות האוכלוסין הכפוף למשיב, גם נציגי משרד המשפטים והחוץ. אין צורך לומר, כי לוועדה בהרכב כזה יש יכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי רחב יותר מגוף המורכב כולו מפקידים הכפופים למשיב. עוד יצוין ,כי שעה שנוסח הנוהל הקודם שהיה בתוקף בעת שהוכרע עניין באיו, עליו נסמכים העותרים , לא כלל התייחסות לסמכותה של הוועדה המייעצת בהקשר הנדון, הרי הנוסח העדכני של הנוהל מתייחס במפורש, בסעיף 12, לסמכותה של אותה וועדה להמליץ בעניין מתן מעמד לבני זוג של פליטים מוכרים ואף מונה רשימה של שיקולים שעליה לשקול בעת מתן המלצתה.לעניין זה יש להוסיף ,כי הבקשה להענקת מעמד לעותרת השוהה כיום בישראל ללא רישיון כדין ,איננה נשענת על זכות קנויה כלשהי שלה לקבל מעמד בישראל ,אלא אך ורק על זכותו של העותר, כפליט מוכר, לקיים תא משפחתי בישראל,כל עוד הוא שוהה בה, ולפיכך אין ספק שלוועדה יש סמכות לדון בעניין. סוף דבר 27. לאור כל האמור, התוצאה היא אפוא, כי בהסכמת המשיב תושב אליו בקשת העותרים למתן מעמד לעותרת. כאשר תחילה, ובהתאם לנוהל העדכני של המשיב, יובא העניין לפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים. לאור הצהרת ב"כ המשיב בסעיף 34 לכתב התשובה, ממנה עולה כי עניינם של העותרים יובא בפניי הוועדה המייעצת תוך זמן קצר, יש להניח כי בעקבות ההכרעה בפסק דין זה, יתקיים הדיון בפני אותה וועדה בזריזות הראויה. לנוכח חלוף הזמן מאז מועד הדיון בעתירה, ראוי גם כי הוועדה תאפשר לעותרים להגיש לה טיעונים משלימים, אשר יתייחסו גם למצב הקשר בין העותרים ממועד הדיון בעתירה ועד היום. אין צורך לומר, כי לאחר קבלת החלטה הסופית של המשיב ובמידה ותידחה בקשת העותרת לקבלת מעמד בישראל מכוח קשר הזוגיות שלה עם העותר, יהיו העותרים רשאים לעתור לבית המשפט, תוך שמירת כל טענותיהם .לצורך זה תינתן לעותרים שהות של 45 יום מעת מסירת ההחלטה לבא כוחם, תקופה שבמהלכה יימנע המשיב מהרחקת העותרת מן הארץ. עוד אני מורה, כי בשל חלוף הזמן ועד להכרעתו הסופית של המשיב בבקשת העותרים, תינתן לעותרת עד למועד מתן ההחלטה , אשרה זמנית, לפי שיקול דעתו של המשיב, אשר תאפשר לה לעבוד בישראל. 28. לנוכח העובדה שהמשיב הסכים, כבר במסגרת כתב התשובה ולפני הדיון בעתירה , לקיים דיון מחודש בעניינם של העותרים והעותרים הם שהתנגדו להצעה זו, אינני מוצא לנכון לחייב את המשיב בהוצאות. 29. אשר-על-כן, ובכפוף לאמור בסעיפים 27 ו-28 לעיל, העתירה נמחקת. ייצוגהסדרת מעמדמשרד הפנים