החזר דמי השתתפות בגין סלילת רחובות והיטל מדרכות

החזר דמי השתתפות בגין סלילת רחובות א. רקע 1. התובעת, עירית פתח תקוה, עותרת לחייב את הנתבעת, בעלת נכס, המצוי בחלקו על חלקה 13 שבגוש 6354 (להלן: "המגרש") בסך של 286,171 ₪ בגין היטל כבישים ובסך של 167,973 ₪ בגין היטל מדרכות (נומינלי). 2. ביום 28.2.93 קבלה מועצת התובעת החלטה בדבר ביצוע עבודות הרחבה וסלילה מחודשת של רח' בן ציון גליס - סגולה בפתח תקוה (להלן: "הכביש"). 3. ביום 10.5.93 הוחל בסלילת הכביש, בהתאם להחלטה. 4. ביום 17.12.95 הוצאו לנתבעת דרישות תשלום בגין היטל כבישים ובגין היטל מדרכות. 5. הנתבעת טענה כנגד חיובה בהיטלים אלה ומשלא שלמה סכום כלשהו הוגשה כנגדה התביעה שבפני. 6. טענות הנתבעת כנגד חיובה הנן כדלקמן: א. משנסלל הכביש המקורי בשנות ה- 50 ומששולמו בגין סלילה זו דמי השתתפות אין לחייב הנתבעת כיום, אלא בגין "תוספות בניה", שלא נתבצעו בענייננו. ב. לחלופין ו/או במצטבר - לא היה מקום לחייבה בהיטל בשעור 60% מן ההיטל המלא, אלא בשעור של 35%, היות ורוחב הכביש, ערב הסלילה, היה מעל 7 מטר. ג. לחלופין ו/או במצטבר - לא ניתן לחייב הנתבעת בהפרשי הצמדה מכח חוק העזר לפתח תקוה (הצמדה למדד) התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק ההצמדה)" היות שחוק העזר הרלבנטי לעניינו - לא בא זכרו בחוק ההצמדה, אלא בתיקון משנת 1996, אשר אף בו אין כדי להועיל לתובעת. ד. בכל מקרה, אין התובעת זכאית לגבות מן הנתבעת הפרשי הצמדה וריבית פיגורים צמודה ומכסימלית בשעור של 0.5% לחודש היות ומדובר בחיוב שאינו כדין. 7. בתיק זה העידו בפני המפורטים: מטעם התובעת: מר יעקב גולומביק, סגן מנהל אגף השומה ומנהל מחלקת חיובים בעיריה (להלן: "גולומביק"); גב' מדלן אונגיל, מהנדסת העיר (להלן: "אונגיל") והמומחה - המודד מר נתן וקס (להלן: "וקס"). מטעם הנתבעת: מר אבי יעקב, מנהל מכירות בנתבעת (להלן: "יעקב") והמומחה - המודד מר אברבוך יצחק (להלן: "אברבוך"). אדון כעת בטענות הצדדים; ב. תחולת היטל סלילת כבישים 1. החוק הרלבנטי בעניננו, חוק עזר לפתח תקוה (סלילת רחובות), התשמ"ז - 1987 (להלן: "חוק הסלילה") מטיל על בעלי נכסים היטל בגין סלילת רחובות, כהגדרת המונחים בסעיף 1 לחוק הנ"ל. 2. חוק זה החליף חוק עזר קודם, אשר הטיל על בעלי נכסים דמי השתתפות בגין סלילת רחובות גובלים. 3. על השוני בין דמי השתתפות לבין היטל עמד כבוד הנשיא ברק בע"א 6066/97 עירית ת"א יפו נ' אבן אור פסגת רוממה פד"י נד (3) 749 (להלן: "הלכת אבן אור") ולפיו: "דמי השתתפות היוו החזר הוצאות בפועל, שהוציאה הרשות המקומית בגין סלילת הרחוב הגובל בנכס. לעומת זאת, ההיטל החדש משקף את תחזית ההוצאות של העיריה בגין סלילת כלל הרחובות בתחומה, בלא כל קשר לרחוב זה או אחר". בהלכת אבן אור נפסק אף, כי אין בתשלום דמי השתתפות עפ"י חוק העזר הקודם, כדי לפטור מכל וכל מהיטל סלילת הרחובות. 4. הצדדים בסיכומיהם הרבו מלל בשאלה האם בעניננו שילמו בעלי הנכס, שבבעלות הנתבעת כיום, דמי השתתפות בעבר ובשאלה על מי הנטל להוכיח זאת אלא, שלטעמי אין כל צורך בדיון הנרחב הנ"ל. הוכח לי, כי התובעת שיגרה לנתבעת דרישת תשלום מופחתת בגין הרחבת הרחוב, כאשר הפחתה שכזו, עפ"י חוק הסלילה, מתקיימת רק מקום בו שלמו בעלי הנכס בעבר דמי השתתפות - מכאן, כי קיימת בפני הודאת בעל דין מטעם התובעת בנוגע לתשלום דמי השתתפות בעבר בגין סלילת הכביש. 5. סעיף החוק הרלבנטי לעניננו, הנו סעיף 9 לחוק הסלילה, לפיו: "(א) חויב בעל נכס החייב בהיטל, בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש, בהתאם לחוק שהיה בתוקף לפני חוק עזר זה, והחליטה העיריה להרחיב אותו כביש עפ"י חוק זה יחולו הוראות אלו: (1) ...... (2) ...... (3) ..... (ב) הוראות סעיפים 5, 6 ו- 7 - לעניין חיוב בעלי הנכסים החייבים בהיטל, חישוב ההיטל ואופן תשלומו, יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי היטל בעד כבישים, שהורחבו." 6. סעיף 6 (א) לחוק הסלילה קובע: "בעל כל נכס חייב בהיטל ישלם היטל בעד סלילת כביש אחד ובעד מדרכה אחת בלבד." 7. הנתבעת טוענת, כי פרשנות, שניתנה לסעיף 6 (א) הנ"ל ע"י כבוד השופט מ. אילן בת"א (ת"א) 1910/91 חברת משולם לוינשטיין נ' עירית ראשון לציון (להלן: "הלכת לוינשטיין במחוזי") מלמדת, כי מקום בו שולמו כבר דמי השתתפות בגין סלילת הכביש והוא הורחב בשלב מאוחר יותר ניתן לחייב בעלי נכס בהיטל בגין ההרחבה רק אם בוצעה בנכס בניה חדשה או תוספת כלשהי. משלא בוצעה כל בניה חדשה בעניננו - כי אז אין אפשרות לחייב בהיטל בגין ההרחבה. 8. הלכת לוינשטיין במחוזי ניתנה בתביעה שהגישה חברה קבלנית כנגד עירית ראשון לציון מקום בו נדרשה לשלם היטלים שונים, לרבות היטל סלילה כתנאי למתן היתר בניה. החברה טענה, בין היתר, כי בעבר כבר שולמו דמי השתתפות ולפיכך, אין מקום לחייבה בהיטל. 9. כבוד השופט אילן בחן את הוראות חוק העזר הרלבנטי לראשון לציון, (שהוראותיו דומות לחוק העזר החל בענייננו ומכאן, כי נשמט הבסיס מטענת העיריה, כי אין להשוות בין חוקי עזר שונים) וחיפש אחר תכליתו החקיקתית, תוך התייחסות לסעיף 260 לפקודת העיריות. 10. באותו חלק בהלכת לוינשטיין במחוזי, עליו נסמכת הנתבעת מפרש כבוד השופט אילן את סעיף 6 (א) לחוק הסלילה לעירית ראשון לציון (שנוסחו דומה, אם לא לאמר זהה, לזה שבענייננו) תוך התייחסות לקביעתו, כי גם מי ששילם בעבר דמי השתתפות יכול ויחויב בעתיד, בתנאים מסוימים, בהיטל וכך נקבע: "... אכן, לא יהיה זה הוגן לדרוש מבעל מקרקעין ששילם כבר דמי השתתפות בגין סלילת כביש אחד, לשלם היטל נוסף, בעוד שבעל מקרקעין אחר משלם היטל רק על פי החוק משנת 1985, אך בה במידה גם לא נראה לי צודק לקבוע, כי בעלי מקרקעין אשר שילמו בעבר דמי השתתפות עפ"י חוק העזר הקודם, יהיו לעולם פטורים מהיטלים בגין בניה חדשה והרחבות, בעוד שבעלי מקרקעין עליהם חל חוק העזר החדש ישאו במלוא עלויות הפיתוח. אשר על כן, יש למצוא את שביל הבניים, אשר יוביל לתוצאה הצודקת והשוויונית ביותר. האיזון הראוי יושג, לדעתי, אם יידרש בעל נכס, אשר שילם בעבר דמי השתתפות, לשלם רק בגין בניה חדשה והרחבות אשר נעשו לאחר כניסתו לתוקף של חוק העזר החדש." (הדגשה שלי - א.ב.נ) התובעת טוענת, כי אין כל מקום לפרשנות המוצעת, שהרי מדובר במסכת עובדתית ומשפטית שונה לגמרי ויש לאבחן, איפוא, פסק הדין מעניננו. 11. סעיף 9 לחוק הסלילה, הרלבנטי - קובע, כי מקום בו שולמו בעבר דמי השתתפות והורחב הכביש ,כי אז ישולם היטל מופחת, כמפורט בחוק עצמו. 12. השאלה היא האם על האמור בסעיף 9 הנ"ל יש להחיל גם את קביעת כבוד השופט אילן, שצוטטה והודגשה לעיל, ביחס לפרשנות סעיף 6 (א) לחוק. 13. אני ערה להערתו מאירת העיניים של המחבר עו"ד שפיר בספרו "אגרות והיטלי פתוח ברשויות המקומיות" כרך א' בעמ' 315 ביחס לסעיף 9 הנ"ל לפיה, מדובר בסעיף שהינו שגיאה לוגית, שכן: "מי ששילם דמי השתתפות בעבר אינו צריך להיות פטור כיום מתשלום היטל, אבל לא הרחבת רחוב גובל בנכסו היא העילה הנכונה לגרום לו לשלם" - אלא שכל עוד מצוי סעיף זה בחוק יש לבוחנו כפי שהוא. 14. אם נלך אחר קו המחשבה ,שהיווה בסיס הן בהלכת לוינשטיין במחוזי והן בפסיקה נוספת (לרבות פסה"ד של כבוד השופטת ה. גרסטל בעניין אבן אור, אשר הלכת אבן אור מהווה ערעור עליו), כי אז עולה שניתן לחייב בהיטל מי ששלם בעבר דמי השתתפות בגין תוספת, שהוספה לאחר חקיקת חוק העזר החדש. 15. לטעמי, "התוספת" יכולה להתבצע ביחס לשני מקורות - או בבניין עצמו (כתוספת בניה חדשה) או בכביש עצמו (קרי, הרחבה). כאשר מדובר בתוספת בניה חדשה - כי אז ההיטל יחושב רק ביחס לאותה תוספת, שכן נלקחת בחשבון עובדת תשלום דמי ההשתתפות בעבר וכאשר מדובר בהרחבת הכביש - גם אז על פי החוק עצמו נלקחת בחשבון עובדת תשלום דמי ההשתתפות ומדובר בהיטל מופחת. 16. אלא שאין צורך, כתנאי מחייב, בקיום שתי התוספות גם יחד (הן הרחבת כביש והן תוספת בניה חדשה), כדי להקים עילת חיוב מכח סעיף 9 לחוק הסלילה ודי בקיום ההרחבה בלבד, שכן גם אז נשמרת תכליתו של סעיף 9 הנ"ל, כמו גם של סעיף 6, אשר יחול בשינויים המחויבים ולפיה, מי ששילם בעבר דמי השתתפות לא יחוייב בשנית בהיטל מלא. 17. בהמשך בחן כבוד השופט אילן בהלכת לוינשטיין במחוזי, אם בוצעו בעניין בו דן עבודות סלילה כלשהן ומצא, כי כל שבוצע היה אך עבודת הרחבת כביש וכך קבע הוא ביחס לסעיף 9 לחוק הסלילה לראשון לציון (שדומה בנוסחו לסעיף 9 שבעניננו): "למעלה מן הדרוש אוסיף, כי לשיטתי סעיף 9 מהווה חיזוק לפרשנות שהצעתי לעיל לחוק העזר, לפיה אין לדרוש מבעל מקרקעין לשאת פעמיים בהוצאות סלילתו של כביש הגובל בנכסו. הסעיף מלמד, שלעובדת תשלום דמי השתתפות בעבר יש השפעה ורלבנטיות בנוגע לסמכותה של העיריה להטיל היטל. מחוקק המשנה קבע שעורי היטל מופחתים לגבי כביש, העונה לקריטריונים הבאים: הכביש נסלל בעבר; נגבו עבור סלילתו דמי השתתפות; מאוחר יותר הוחלט להרחיבו; הדבר כרוך בהוצאת משאבים נוספים; העיריה מבקשת לגבות כספים נוספים. קשה לתאר מה טעם אחר היה למחוקק לעשות כן זולת הרצון למנוע מבעלי המקרקעין כפל תשלום." (הדגשה שלי - א.ב.נ) 18. לאור כל האמור, אני קובעת, כי אין לקבל טענתה של הנתבעת ובמקום בו שולמו בעבר דמי השתתפות בגין סלילת כביש ובוצעה הרחבה כביש גובל אין לדרוש כתנאי נוסף גם קיומה של בניה חדשה או תוספת בניה אלא שדי בעבודת ההרחבה, כשלעצמה. מכאן ,כי אין לאמר שיש להחיל על הקבוע בסעיף 9 לחוק הסלילה את פרשנות כבוד השופט אילן ביחס לסעיף 6 (א) ,אלא שיש ללמוד מפרשנותו על מטרתו ותכליתו של סעיף 9. ג. תחולת היטל מדרכה 1. סעיף 10 לחוק הסלילה קובע: "שילם בעל נכס דמי השתתפות בעד סלילת מדרכה, בהתאם לחוק העזר שהיה בתוקף לפני חוק עזר זה, לא יחוייב עוד בעל הנכס בתשלום היטל בעד אותה סלילת מדרכה." 2. הנתבעת מסתמכת על קביעתו של כבוד השופט אילן בהלכת לוינשטיין שבמחוזי ביחס לסעיף דומה לזה בחוק העזר לראשון לציון ולפיה: "אני סבור, כי יש ליתן לסעיף 10 פרשנות דומה לזו שנתתי להוראות החוק הנוגעות לחיוב בגין סלילת כבישים, קרי - אין לחייב בעל נכס אשר שילם בעבר דמי השתתפות בעבור סלילת - מדרכה, בתשלום היטל מדרכה לפי חוק העזר החדש, אך אין בהוראה זו כדי לפגוע באפשרותה של העיריה לגבות היטל בגין הבניה חדשה, תוספות והרחבות..." 3. אלא שבניגוד לעובדה, ולפיה בהלכת לוינשטיין במחוזי הוכח לביהמ"ש, כי שולמו בעבר דמי השתתפות בגין מדרכה,לא הוכח בעניננו דבר . 4. אומנם,עד הנתבעת טען , כי דמי השתתפות בגין סלילת כביש כוללת כביש כוללת בתוכה אף סלילת מדרכה וכי הוא רואה בכך ענין אחד, אלא שאין בכך כדי לשכנע או להוכיח, כי בעבר דמי השתתפות בגין סלילת מדרכה. 5. משהוציאה התובעת לנתבעת דרישת תשלום בגין היטל מדרכה, כי אז עובר הנטל אל כתפי הנתבעת להראות, כי שולמו דמי השתתפות בעבר ביחס למדרכות - אלא שדבר לא הוכח והנתבעת לא עמדה, איפוא, בנטל המוטל עליה. 6. לא נסתר מעיני, כי מדובר בפעולות שנתבצעו בשנות ה- 50' וכי במועד זה לא הייתה הנתבעת בעלת הנכס - אלא שאפילו בדל ראיה, שניתן יהא להאחז בו לא הוגש ולפיכך, יש לקבוע, כי הנתבעת לא הראתה כי יש לה טענה של ממש כנגד חובה בגין היטל מדרכות. 7. לאור קביעותי עד כה, יש לבחון טענותיה החלופיות של הנתבעת ככל שהן מתייחסות להיטל בגין הרחבת הכביש. ד. רוחבו של הכביש הגובל 1. דרישת התשלום, שהוצאה לנתבעת נסמכה על סעיף 9 (א)(1) לחוק הסלילה לפיו: "היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה כאמור עד 7 מטרים, ישלמו בעלי הנכסים הגובלים אותו כביש היטל בשעור 60% מההיטל שהיה עליהם לשלם לולא היה הכביש סלול." 2. הנתבעת טוענת, כי היה על התובעת לחייבה בהיטל בשעור של 30% בלבד מן ההיטל המלא וזאת בהסתמך על סעיף 9 (א)(2) ולפיו: " היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה, כאמור, למעלה מ- 7 מטרים, אך לא יותר מ- 15 מטרים, ישלמו בעלי הנכסים הגובלים אותו כביש, היטל בשעור 35% מההיטל..." 3. ראשית יש לקבוע מהו המועד הנכון והקובע לקביעת "רוחבו של הכביש הממוצע" - מועד תשלום דמי ההשתתפות או שמא עובר לביצוע עבודת ההרחבה. 4. התובעת טוענת, כי "המועד הקובע" הינו מועד סלילתו של הכביש המקורי והיא נסמכת בטענה זו על האמור בסעיף 9 לחוק עצמו ולפיו: "היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאו סלילה..." (הדגשה שלי - א.ב.נ.) ואילו הנתבעת טוענת, כי "המועד הקובע" הנו ערב ההרחבה וזאת, תוך הסתמכות על ההלכה, שנפסקה בע"א 620/82 עירית הרצליה נ' רשף ואח', פד"י לז (4) 57 (להלן: "הלכת רשף") ולפיה, שעור ההיטל אמור לגלם אך ורק הוצאות ריאליות ממשיות ולפיכך, אם בוצעו "הרחבות מקומיות" כלשהן בין מועד סלילתו של הכביש המקורי לבין מועד ההרחבה, כי אז יש להתחשב בהן לצורך קביעת הוצאת ההרחבה הריאלית. 5. שקלתי טענות הצדדים. לטעמי, עדיפה הגרסה ולפיה, ככלל יחשב "המועד הקובע" לעניין רוחבו הממוצע של הכביש כמועד בו שולמו בגין הכביש שהורחב דמי השתתפות קרי, עם סלילתו המקורית. 6. גרסה זו מתיישבת, ראשית, עם האמור בחוק - "היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה..." וככלל מתיישבת היא אף עם טענת הנתבעת בנוגע למהותו של היטל. 7. וכך נאמר בנוגע לשיטת ההיטל: "גם שיטת ההיטל, כשיטת דמי ההשתתפות, מיועדת בתכליתה לאפשר ממון וכיסוי עלויות של מערכת תשתית ספציפית. אלא, שלהבדיל משיטת דמי ההשתתפות, מנתקת עצמה שיטת ההיטל מעבודת תשתית או קטע תשתית ספציפיים, באשר החיוב על פיה אינו מיועד לכסות עלויותיה של עבודה מסוימת דווקא. מושא התייחסותה החליפי של שיטת ההיטל אינו עבודת התשתית הספציפית, אלא בעקרו כלל הוצאותיה הנוכחיות והעתידיות ולעיתים אף הקודמות של הרשות המקומית בגין עלויותיה הגלובאליות של מערכת תשתית מוניציפלית ספציפית". (ראה ע. שפיר, שם,סע' 67) (הדגשה שלי - א.ב.נ.) 8. מכאן,כי עפ"י שיטת ההיטל ניתן להתייחס גם לעבודות הרחבה קודמות שבצעה העיריה בכביש ומן הצדק איפוא, כי החישוב יערך מאז הסלילה המקורית ועד סיום ההרחבה האחרונה. 9. לטעמי לכלל הנ"ל יתכן חריג והוא מקום בו בצע אדם הרחבה עצמית, מכח היתר בלבד, (כקבוע, לדוגמא, בסעיף 8 לחוק הסלילה, שאז לאחר שיוכח,כי ההרחבה בוצעה ע"י פרט מכח היתר (כאשר הנטל על המבקש הפחתה) ניתן יהא להפחית קטע ספציפי זה,שהורחב כך מן החישוב הכולל. 10. עתה יש לבחון האם הוכח לי מה היה רוחבו של הכביש במועד סלילתו המקורית והאם הוכח, כי נתבצעו הרחבות "עצמאיות" מכח היתר. 11. הגב' אונגיל, מהנדסת העיר, טענה בתצהירה: "כביש סגולה נסלל לראשונה בשנות החמישים ובהתאם לנתוני ורישומי העיריה המצויים בידי, רוחבו של הכביש היה כ- 6 מטר". (ראה סעיף ד). דא עקא, שגב' אונגיל לא צרפה לתצהירה ואף לא הציגה במהלך עדותה אותם נתונים ורישומים ולא ברור, על כן, על סמך מה קבעה קביעתה הנ"ל. 12. מר גולומביק ציין, בתצהירו, כי ביום 1.10.95 העביר מנהל ההנדסה בעיריה לידי אגף השומה את כל הפרמטרים והנתונים לצורך חיוב הנכסים בהיטל ו"... נכללו בין היתר, אף נתוני רוחבו המקורי הממוצע של כביש סגולה, טרם ההרחבה והסלילה המחודשת, שהיה על פי נתונים אלו 6 מטר." (ראה סעיף 7), אלא שעד זה לא הציג בפני את אותם נתונים, שנמסרו לו ויתרה מזו; העיריה לא מצאה לנכון להביא לעדות את מנהל ההנדסה בעיר, אשר המציא את הנתונים הדרושים לאגף השומה. 13. עולה, כי עדותם של עדי התובעת הנה עדות שמיעה, שלא נסמכת על דבר. 14. התובעת הגישה לתיק חוות דעתו של המודד וקס. 15. וקס בחוות דעתו ציין, כי הסתמך על תצלומי אויר של הכביש מהשנים 58' ו 72'; על מפת מדידה משנת 88' של המודד גטניו (להלן: "מפת גטניו") ועל מפת מדידה משנת 95', שערך הוא עצמו. 16. בחוות דעתו ציין, כי ממדידה גרפית של תצלומי האוויר משנת 58' ו 72' מצא, כי רוחב הכביש האחיד הינו כ- 6 מטרים לכל אורכו. כן ציין, כי בחישוב שערך בהתבסס על מפות המדידה בחן קטעים בעלי רוחב אופייני, תוך נטרול הרחבות מקומיות ופרטיות וסיכם חוות דעתו כך: "מסקנתי היא, כי רוחבו הממוצע של כביש סגולה, הן רוחבו המקורי והן רוחבו ערב הרחבתו הגיע ל- 6 מטרים." 17. מחקירתו הנגדית של וקס למדתי, כי שתל שתי מפות גם יחד, כאשר הוציא ממפת גטניו חלקים ושם תחתם חלקים ממפה שלו (קטע AB), מבלי שידע ליתן הסבר מה ההבדל בין החלק שהוציא לחלק ששם תחתו. 18. ועוד למדתי, כי בניגוד לפקודת המדידות ולתקנות המודדים נטל הוא את תצלומי האוויר ותרגם אותם למפה מצבית, דבר העלול לגרום לסטיית תקן של 20%, גם לגרסתו הוא. 19. על סמך האמור - דעתי היא, כי אין לאמץ את מסקנותיו של ווקס בחוות דעתו . 20. הנתבעת מצידה הגישה את חוות דעתו של המודד, אברבוך. אברבוך ערך מדידות ובדיקות ומצא, כי רוחבו הממוצע של הכביש, בנטרול סלילות מקומיות ופרטיות ערב ההרחבה הגיע ל- 8.32 מטרים. 21. לאור קביעתי, בנוגע "למועד הקובע" - כי אז מסקנתו של אברבוך המתייחסת למועד ערב ההרחבה אינה רלבנטית. ועוד; לא ניתן ללמוד מחוות דעתו של אברבוך מה היה רוחבו הממוצע של הכביש במועד הסלילה המקורית . 22. עוד אציין, כי נטען שבכביש בוצעו עבודות הרחבה שונות - אך לא הוברר במה דברים אמורים, מי בצע אותן והאם מקום בו בוצעו שלא ע"י העיריה בוצעו הן עפ"י היתר כנדרש. מכאן , כי לא ניתן ליתן משקל כלשהו לטענה בדבר ההרחבות המקומיות. 23. קביעתי בנוגע לרוחב הכביש במועד סלילתו המקורית תסתמך על נספח שצורף לחוות דעתו של ארברוך והמדובר במכתבו של אינג' ואררו , מנהל מח' פרויקטים בעיריה מיום 22.4.98 המופנה אל מנהל אגף השומה . במכתב זה צויין בין היתר כך: "לפי הנתונים שבידנו, ראה תוכנית ביצוע המצורף , רוחב הכביש היה 7.00". 24. כל אחד מן הצדדים מבקש לפרש את המצוטט לעיל לטובתו - התובעת טוענת, כי מדובר ברוחב כביש של עד 7.00 מטר ואילו הנתבעת טוענת, כי מדובר ברוחב של למעלה מ- 7.00 מטר. 25. כותב המכתב לא העיד בפני ,אלא שהמכתב כפשוטו מדבר על כביש ברוחב של 7 מטר. לא יותר ולא פחות. בהעדר כל נתון בעל משקל מן התקופה הרלבנטית, הרי שבהסתמך על מכתב זה יש לקבוע, כי רוחב הכביש המקורי עמד על 7 מטרים. 26. משכך - נכנס ענייננו בגדר הקבוע בסעיף 9 (א)(1) לחוק הסלילה ולפיו: "היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה באמור עד 7 מטרים..." ישולם היטל בשעור 60% - כפי שנדרש מן הנתבעת בפועל. ה. תחולת חוק העזר לפ"ת (הצמדה למדד), תשמ"ד 1984 1. הנתבעת טוענת, כי בחוק שבנדון (להלן: "חוק ההצמדה") לא נכלל, מלכתחילה, חוק הסלילה וזה צורף לחוק ההצמדה רק בעקבות תיקון משנת 1996, לפיכך, טוענת הנתבעת, כי אין לעיריה מקור סמכות להצמיד את תעריפי חוק הסלילה בין השנים 1987 ועד - 1996, היא שנת התקון ואם בכל זאת מוצמדים הסכומים, תוך הסתמכות על התיקון, כי אז מדובר בהפעלה רטרואקטיבית של התיקון, האסורה על פי חוק. 2. שאלת סבירותה ומידתיותה של חקיקת משנה רטרואקטיבית, במסכת עובדתית דומה מאור לזו שבעניינו נדונה והוכרעה בבג"צ 1149/95 ארקו תעשיות חשמל בע"מ ואח' נ' ראש עירית ראשון לציון (להלן: "הלכת ארקו"). 3. בהלכת ארקו פסקה כבוד השופטת שטרסברג - כהן, בדעת רוב, בהסתמכה על פסק דינו של כבוד השופט זמיר בבג"צ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פדי נ (3)837 (להלן: "פרשת הרשות"), כי אלו המבחנים שיש לבחון בדיון בשאלה, שהוגדרה לעיל: א. בחינה האם החוק המסמיך הקנה לרשות סמכות להתקין חקיקת משנה למפרע - כאשר אם אין הקניה שכזו, חלה חזקה, כנגד החלה למפרע. אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה - תוך התייחסות לאינטרסים המעורבים, לתוצאות ההחלה למפרע וכד'. ב. מקום בו נמצאה סמכות להתקין חקיקת משנה רטרואקטיבית תיבדק סבירותה של ההחלה למפרע. 4. בבג"צ ארקו נקבע, כי חוק המסמיך עיריה לחוקק חוקים באופן רטרואקטיבי הינו סעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 בו נקבע: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראות מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה." 5. משכך, יש לעבור ולפנות לבחינת סבירות ההחלה למפרע. לאחר בחינת כל הנתונים הצריכים לעניין קובעת כב' השופטת שטרסברג - כהן, כי החלה למפרע של חקיקה, שבאה לרפא טעות בהוראות הצמדה של היטל קיים אינה בלתי סבירה וכי חוקים שכאלה "נחקקו בסמכות, הם נחקקו לתכלית ראויה ופגיעתם אינה עולה על הנדרש, הם עמדו במבחן הסבירות והמדתיות". 6. ישום בג"צ ארקו בענייננו מביאני למסקנה, כי אין לקבל עמדת הנתבעת ולפיה, אין מקום להחיל את חוק ההצמדה - שהרי העיריה פעלה לאורך השנים תוך שהיא מצמידה סכומי ההיטל ואף אם פעלה כך בחוסר סמכות ומבלי שהיתה מודעת לתקלה - הרי הביאה לכך שצפיותיהם של האזרחים לא נפגעו והם היו ערים לאורך השנים להיות ההיטל מוצמד. זאת ועוד; המטרה שלשמה הוחלה החקיקה למפרע הנה מטרה ראויה, שלא נועדה ל"העשיר" את העיריה, אלא דווקא לשמור על אזרחיה בתשלומיהם העתידיים. 7. ישום בג"צ ארקו יהא נכון וצודק גם כאשר מדובר בתקופה ארוכה יחסית של החלה רטרואקטיבית, אלא שבמאזן השקולים, עדין גוברים השקולים הבאים לתמוך באשרור ההחלה הרטרואקטיבית, כפי שצויין לעיל. ה. החלת ריבית עונשית 1. סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ - 1980 קובע, כי תשלום שלא שולם תוך 30 יום מהמועד שיקבע לתשלומו - ישולם בתוספת תשלומי פיגורים.(ובעניננו- 0.5% לחודש). 2. הנתבעת טוענת, כי אין לחייבה בתשלומי פיגורים אלה, שכן חיובה נעשה שלא כדין. התובעת טוענת, כי הנתבעת העלתה טענות סרק ואין ל"זכותה" כעת בפטור מתשלומי הפיגורים. 3. אומנם, בסופו של יום דחיתי את טענותיה של הנתבעת ואולם, בכל הקשור להיטל כבישים, העלתה הנתבעת סוגיות, שחלקן טרם נדונו וחלקן הוכרעו רק באחרונה כאשר לכך יש עוד להוסיף את העובדה, כי העיריה הגישה תביעתה בגין דרישה משנת 95' רק בשנת 99'. לפיכך, יהא זה נכון וצודק בעיני לקבוע , כי ביחס לדרישת היטל סלילת כבישים (לעומת היטל מדרכות) לא תשא הנתבעת בתשלומי פיגורים. ( וראה לענין שקול הדעת הקיים לבית המשפט, גם בדונו בענין ריבית עונשית, כנדון בעניננו -תיק פרוק מחוזי (ת"א) 4909/85 עו"ד יוסף מולאור נ' עו"ד גלוסקא ,דינים מחוזי כרך ל"ב (2) 136). סיכומו של דבר; התביעה מתקבלת ברובה המכריע. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. בגין היטל סלילת כביש - סך של 286,570.68 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 17.12.95 ועד התשלום בפועל. ב. בגין היטל סלילת מדרכה - סך של 260,500 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית), התש"מ - 1980, מיום הגשת התביעה 12.7.99 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת הוצאות התובעת וכן שכר טרחת עורך דינה בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. באשר להוצאות - מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל ובאשר לשכ"ט מיום מתן פסק הדין עד התשלום בפועל. היטל מדרכותהיטל סלילת רחובותאגרות והיטלי פיתוח