פריצת דיסק צווארי אחוזי נכות

פריצת דיסק צווארי אחוזי נכות
1. לפנינו תביעת פיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפיצויים").

2. התובעת ילידת 26.10.1967, בת 36 היום, נשואה ואם לארבעה ילדים.

נתבעת 1 הנה "מבטח" כהגדרת המונח בחוק, אשר ביטחה את השימוש ברכב בעת התאונה בפוליסת ביטוח חובה בת תוקף כדרישות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל - 1970. נתבעת 2 אחראית במשותף עם נתבעת 1 לפצות התובעת על נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים.נ

הנתבעות הכירו בחבותן לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שאונו לה בתאונה, והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.ב


3. ביום 24.11.97 נהגה התובעת ברכבה כשלפתע עקף אותה רכב אחר והתנגש בה סמוך למקום ישיבתה. ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר מיון בבית חולים "לניאדו" בנתניה. התובעת התלוננה על כאבים בצוואר ובכתף שמאל. בבדיקה שנערכה התברר כי התובעת מצויה בהריון, על כן לא בוצעו צילומי רנטגן. התובעת שוחררה בו ביום לביתה תוך המלצה למעקב רפואי.


4. התובעת המשיכה לסבול מכאבי צוואר וסחרחורות שטופלו במנוחה. כתוצאה מן השכיבה הממושכת, התפתחה דלקת בורידים העמוקים של רגל שמאל, והתובעת קבלה טיפול ע"י נוגדי קרישה. לאחר הלידה המשיכה בירור רפואי בשל תלונות על שיתוק ביד שמאל. בדיקת EMG העלתה ממצא של הפרעה שורשית בחוליות צוואריות C5-6. בהמשך עברה בדיקות MRI ו – C.T. שהדגימו הפרעות דיסקליות, והומלץ לה על טיפול ניתוחי.

התובעת מתלוננת על כאבים עזים בצוואר, הגורמים להגבלה בתנועות, על קשיים בפעולות פיזיות, סחרחורות קשות, הרדמות הידיים, חולשה עד כדי נפילת חפצים, וכאבי ראש. התובעת אף אושפזה ביום 10.7.02 למשך שישה ימים (ת/1) בשל כאביה.ו


5. הנכות הרפואית
ד"ר כספי, מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. ד"ר כספי, אשר בדק את התובעת ביום 22.4.01 מפרט בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה כדלקמן: "הופעה כאובה, נעזרת בבעלה לצורך הורדה/לבישה של הבגדים. רגישות ניכרת בהנעת הצוואר בכל המישורים. הגבלה בתנועה : כיפוף עד 2 ס"מ מעצם החזה. צידוד/ הטיה עד אמצע הדרך לכתף." לא נמצאה הגבלה בתנועות יישור ע"ש הצווארי. גם לא נמצא גירוי שרשי או קיפוח עצבי, ואף לא דלדול שרירים.נ

בפרק סיכום ומסקנות נכתב " כמעט ואינה מתפקדת. בבדיקתה הגבלה בתנועות הצוואר של 50% במישור הכיפוף/ הטיה/ צידוד ומלווה ברגישות ניכרת.....מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי מיד לאחר התאונה התלוננה על כאבי צוואר וכתף שמאל....לאחר 3 חודשים בוצעו צילומי ע"ש ומיפוי עצמות אשר פוענחו כתקינים , לאחר כ - 10 חודשים החלה הקרנה ליד שמאל ובדיקת EMG הדגימה הפרעה שורשית ...."

ד"ר כספי העריך את נכותה של התובעת בשיעור 20% בגין הפרעה בינונית בתנועות ע"ש הצווארי, על פי סעיף 37(5) ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, ובסכמו את ממצאיו מציין המומחה כי "הפגיעה בדיסקה הבין חולייתית של הגב' נעים זמירה הינה בעייתית כיוון שבלט הדיסקה הינו גדול ומקטע מחומר הדיסקה "פרץ" ממקומו וגורם ללחץ על חוט השדרה". ד"ר כספי מסביר הבעייתיות בכך, שהאזור של ע"ש הצווארי הינו רגיש ביותר ללחצים מכניים, כיוון שחוט השדרה תופס כמעט את כל שטח תעלת השדרה ואין כאן שק דורלי מלא נוזל עם סיבולת גבוהה יותר. והוא מסכם ואומר כי "תלונותיה של הגב' נעים זמירה עומדות בהלימה לממצאים בהדמיה."


6. ב"כ הנתבעות חלק על מסקנותיו של ד"ר כספי וביקש לזמנו לחקירה, שכן, לטענתו לא הובאו לידיעתו של המומחה מסמכים רפואיים אודות עברה הרפואי של התובעת, שיש בהם כדי להשליך על קביעת הנכות כתוצאה מן התאונה.ב

מן המסמכים רפואיים שהוצגו למומחה מעברה של התובעת עולה, כי כבר בשנת 1979 בהיותה בת 22, התלוננה על פרסטזיות ברגליים ובידיים (נ/2). הועלה חשד להפרעה נוירולוגית, מול הפרעה נפשית. בבדיקה הגופנית נמצאו ממצאים שמעידים על הפרעה שאיננה אורגנית.

בשנת 1989 התלוננה על כאבי צוואר וסחרחורת ואובחנה כלוקה ב- Cervical Spondilosis (נ/1).ו
בשנים 1996 – 1997 מופיעות תלונות על כאבי צוואר, והתובעת הופנתה לצילום ע"ש צווארי. מספר ימים לפני התאונה דנן, ביום 2.11.97 אובחנו כאבים באיזור הצוואר והזרוע (נ/5).נ
האבחנה של - Cervical Spondilosis חזרה גם בסיכום המחלה מיום 9.3.98 (לאחר התאונה) (נ/3).ב


7. למרות המסמכים הרפואיים המעידים על סבל צווארי עובר לתאונה, מסרב ד"ר כספי לייחס את מצבה של התובעת לעברה, וסבור כי נכותה במלואה קשורה ונובעת מן התאונה שעברה ביום 24.11.97.ו

באשר לאבחנה של Cervical Spondilosis , שמשמעותה שינויים ניוונים, ד"ר כספי סבור שהאבחנה מוטעית, שכן היא לא התבססה על אמצעי הדמיה שמעידים על קיומם של שינויים ניווניים אצל התובעת עובר לתאונה דנן.נ

ד"ר כספי חולק על הטענה שהעלה ב"כ הנתבעות בחקירתו, כאילו ההפרעות עליהם מתלוננת התובעת לאחר התאונה, ובמיוחד התלונות על זרמים בידיים, מקורן במצבה הקודם של התובעת, ולא בתאונה דנן.

על כך עונה ד"ר כספי (עמ' 5 שורה 4):
"העבר העשיר שלה הוא לא עבר של תלונות האופייניות לממצא שהודגם בהדמיה שבוצעה כשנה לאחר הארוע החבלתי".ב

והוא מוסיף ומסביר (עמ' 5 שורות 9 –12):
"הממצא שיש לה שהוא למעשה דיסק פרוץ בעמוד השדרה צווארי, דהיינו קטע של חומר הדיסקה פרץ ממקומו ונמצא בתוך תעלת שדרה. ממצא כזה בגיל צעיר יחסית הינו לרוב אחר חבלתי, מכיוון שהיה לה אירוע חבלתי ברור ללא ארועים נוספים מיום התאונה ואילך, ללא ארועים חבלתיים בעברה" ועל כל מסיק ד"ר כספי כי הממצא נגרם בתאונה בה עסקינן.ו


8. ב"כ הנתבעות המשיך והקשה, אם תלונותיה של התובעת לא נובעות ממחלת הפיברומיאלגיה בה אובחנה, ואשר גורמת ל"כאב, לאי נוחות, לנוקשות הגו והגפיים, ולהיווצרות אזורים רגישים (trigger points) סגוליים בגו" כפי שמפורט בספרו של הריסון "עקרונות הרפואה הפנימית" (נ/6). ד"ר כספי מסכים אם האמור בספר אך מסביר מדוע לדעתו אין לייחס את המגבלות מהם סובלת התובעת למחלה זו (עמ' 5 שורות 14 – 20):

"האבחנה של מחלה זו נעש(ת)ה שנה וחצי לאחר התאונה. ידוע שהרבה פעמים כשמחפשים גורם להופעת המחלה מוצאים בקע של דיסק שגורם ללחץ על חוט השדרה וגורם לתסמינים דומים למה שמתואר כפברומיאלגיה. אני סבור שיש לה פריצת דיסק שלמה בגובה C5-6 ולא פיברומיאלגיה. התסמינים שהיא הציגה כשנה וחצי לאחר התאונה אינה פברומיאלגיה אלא תוצאה של חץ ניכר בדיסק על המערכת העצבית בעמוד השדרה הצווארי".נ


9. תיזה נוספת שהעלה ב"כ הנתבעות היא כי פריצת הדיסק שאובחנה אצל התובעת כשנתיים לאחר התאונה, מקורה במאמץ הלידה.ב

לעניין זה משיב ד"ר כספי כי לא הוכח שהלידה היתה טראומטית. וגם אם היתה הלידה טראומטית הרי שמנסיונו, אובחנו פריצות דיסק בלידות טראומטיות רק בע"ש המותני ולא בע"ש הצווארי, וגם אז התסמינים היו מופיעים מיידית, כאב ניכר בגב או בגפה וסימנים של קיפוח עצבי (עמ' 11 שורות 19-22), דבר שלא התרחש בענייננו. אשר על כן שולל ד"ר כספי כי הלידה היא שגרמה לפריצת הדיסק.ו


10. עמדתו של ד"ר כספי, כי פריצת הדיסק הגדולה בחוליות ע"ש הצווארי של התובעת, הינה טראומטית ונגרמה בתאונה, נחרצת מאד ועוברת כחוט השני לאורך כל חקירתו, ולמעשה לא נסתרה.

כך למשל, אומר ד"ר כספי בתשובה להנחה שמניח ב"כ הנתבעות, כי הדיסק של התובעת היה פגום עוד טרם התאונה (עמ' 10 שורות 3 – 8):
"אם ההנחה היא שאותו דיסק היה פגום עוד קודם לתאונה, בתאונות (צ"ל תלונות – א.ז.) שמשתרעות על כ –8 שנים הייתי מצפה לראות סימנים משניים בצילומי עמוד שדרה באותו מקטע שאמור להיות בעייתי, דהיינו, היצרות של מרווח הדיסקה ויצירת זיזי עצם בשתי החוליות, מה שלא צויין ו(ב)פענוח צילומי עמוד שדרה משנת 97. הפריצה היא תמיד על רקע חבלתי. יכול להיות שאותו דיסק היה פגום איכותית עוד קודם. חומרת הפגיעה לא היתה כזאת שהביאה לפריצה לחומר הדיסקה".נ

11. האמצעי האחרון ש"שלף" ב"כ הנתבעות במטרה להביא את ד"ר כספי לשנות את מסקנותיו, היה סרט וידאו בו צולמה התובעת, ונצפתה, בין השאר, מתכופפת לרצפה ומסובבת את ראשה.ב

ד"ר כספי סבר, כי לא היה הבדל ניכר בין טווח התנועה שהדגימה התובעת בעת הבדיקה בפניו, לבין מה שנצפה בקלטת. יחד עם זאת, מסכים ד"ר כספי, כי בבעייתה של התובעת יש עליות ומורדות, יש התקפים בהם חומרת הכאבים עולה, וטווח התנועה מוגבל יותר, ותקופות של הפוגה בהם טווח התנועה עשוי להיות רחב יותר. יחד עם זאת, מסכם ד"ר כספי את עמדתו ואומר (עמ' 13 שורות 3 – 8):

"צריך להסתכל על המכלול, גם של תלונות התובע וגם ממצאי הבדיקה וממצאי ההדמיה. ממצאי ההדמיה מעידים על תוצאה, פריצה שלמה של דיסק, תואמים את התלונות שאופייניות לתסמונת שנקראת מילופאתיה, דהיינו, הפרעה מכנית לחומר העצבי בעמוד השדרה. תלונות שלרוב אינם נראות בתסמינים אובייקטיבים דהיינו, הפרעות בתחושה, רפלקסים. התחושות בעיקרן סובייקטיביות ורק בשלבים מאוחרים מלווים בממצאים אובייקטיבים. גם הגבלה בתנועה, בסה"כ עומדת בהלימה לאותם ממצאים אובייקטיבים".ו


12. לא יכולה להיות מחלוקת, כי עובר לתאונה סבלה התובעת מכאבים בע"ש הצווארי, אלא שמדובר בתלונות ספורדיות, המפוזרות על פני מספר שנים, שלא גובו בממצאי הדמיה אובייקטיבים המצביעים על מצב פתולוגי כלשהו. עיינתי היטב בתיק המסמכים הרפואיים שהגישה הנתבעת, ולא מצאתי כי נעשו לה בדיקות C.T. או M.R.I, ופריצת הדיסק הגדולה שנמצאה בהדמיות לאחר התאונה, לא היתה קיימת לפני התאונה.נ

גם מידת חומרת התלונות של התובעת, עובר לתאונה, שונה במידה ניכרת מזו שלאחריה. לפני התאונה, התלוננה על כאבים בע"ש הצווארי והקרנה לזרוע. לא היו תלונות על נימול, הרדמות הידיים, נפילת חפצים. הכאב לא הגיע לדרגות חומרה כאלו, שהתובעת קבלה טיפול בגינו, התובעת לא אושפזה בבית חולים בשל הכאבים ולא הומלץ לה על ניתוח. לעומת זאת, לאחר התאונה, רבו תלונותיה והחמירו מאד. התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים, כדורי הרגעה, משחות, זריקות, ואפילו אושפזה בבית החולים למשך 6 ימים. מסכימה אני אם עמדתו של ב"כ התובעת כי עובדות אלו מצביעות על החמרה ניכרת במצבה.ב

ד"ר כספי משתית את מסקנתו על בדיקה אובייקטיבית שהעלתה פריצת דיסק גדולה בחוליות הצוואריות. שוכנעתי, כי הנתבעת לא הצליחה לסתור את עמדתו של ד"ר כספי, כי תתכן סיבה אחרת לפריצת הדיסק, אלא הארוע החבלתי נשוא התביעה.ו

ד"ר כספי סבור כי תלונותיה של התובעת עומדות בהלימה לממצאי הבדיקה האובייקטיבים. העובדה, שהתובעת נצפתה מתפקדת בחיי היום יום, ואפילו מניעה את צווארה, אינה עומדת בסתירה למסקנות של ד"ר כספי. התובעת לא הסתירה קיומם של מצבי הפוגה, "יש ימים שאני לא יכולה להזיז את הצוואר ויש ימים שאני מרגישה יותר טוב. אם אני מרגישה טוב, אני עושה כמה שאני יכולה. אם אני (עושה) תנועה חדה, אני מושבתת לכמה ימים ולא יכולה לזוז" (עמ' 20 שורות 7-9). גם המומחה מסכים, כי במצבה של התובעת יש עליות וירידות. יש מצבי הפוגה, בהם תנועתיות ע"ש הצווארי פחות מוגבלת וישנם מצבי החמרה, למשל: בעקבות תנועה לא זהירה, בהם סובלת התובעת מהתקף כאבים חריף, שיכול להביא להשבתת תיפקודה למשך מספר ימים (עמ' 14 שורה 5) ואפילו לשיתוק פתאומי (עמ' 13 שורה 16). התובעת העידה, כי הבדיקה אצל ד"ר כספי התרחשה בסמוך לאחר סדרת זריקות וולטרן, שהביאו להקלת מה במצבה (עמ' 22 שורות 20-22).נ


13. מסכימה אני עם ד"ר כספי, כי יש לבחון את מכלול העובדות. התמונה הכללית הינה של אשה צעירה יחסית, אשר בעברה היו תלונות ספורות על כאבים בע"ש צווארי. הועלה חשד להפרעה שאינה אורגנית. נרשמה אבחנה של שינויים ניווניים, אך זו לא היתה מבוססת על אמצעי הדמיה והתובעת לא קבלה כל טיפול, פרט לביצוע בדיקות, ושבה לשגרת חייה.ב

בעקבות התאונה, נגרמה לה פריצת דיסק גדולה בחוליות הצוואריות. פריצה כזו היא בעייתית, בשל כך שבמקום הפריצה ממלא חוט השדרה את כל תעלת השדרה, ללא הגנה של שק דורלי, ועל כן לחץ מכני על חוט השדרה גורם לכאבים קשים, קשים הרבה יותר מכאבים הנובעים משינויים ניווניים גרידא בע"ש הצווארי. הכאבים גורמים להגבלה בתנועות ע"ש, והם מאופיינים בהתקפים. כשם שמצבה יכול להיות מוטב בתקופה מסויימת, מצבה עלול גם להחמיר, עד כדי שיתוק פתאומי.ו

הקביעה של 20% נכות, בגין הגבלה בינונית בע"ש הצווארי, משקפת את המצב שבו היתה התובעת במועד הבדיקה. ההגבלה במועד הבדיקה עומדת בהלימה לממצאים האובייקטיבים, והמומחה לא התרשם מנטיה להגזמה. במועדים אחרים, גם התובעת אינה מכחישה כי קיימת הטבה, כפי שנצפתה בקלטת, אך תתכן גם החמרה, כפי שהיתה בחודש 7/02 עת אושפזה בבית חולים. התובעת עומדת בסיכון, כי עלולה להתקף בשיתוק פתאומי. בימים של הטבה, שיעור הנכות עשוי להיות נמוך מ- 20%, שעה שההגבלה בתנועות הינה קלה בלבד. אך בימים של החמרה, שיעור הנכות עשוי להיות גבוה מ-20%, כאשר ההגבלה קשה ועלולה להגיע כדי שיתוק ממש.נ

אשר על כן, נראה לי לנכון, בנסיבות העניין, לאמץ את מסקנתו של ד"ר כספי, באשר לנכות הרפואית של התובעת, ולהעמידה על 20%.

אינני רואה מקום להפחית מנכות זו בגין תלונותיה על כאבים בע"ש הצווארי עובר לתאונה. כאמור, מצבה עובר לתאונה לא הצריך טיפולים, ולא אובחנה הגבלה בתנועה. לפיכך, גם אם סבלה התובעת משינויים ניווניים עובר לתאונה, אלו לא עלו כדי נכות רפואית.

אשר על כן, הנני קובעת את נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מן התאונה בשיעור של 20%.ב


14. הנכות התפקודית
יש והנכות הרפואית משקפת את מידת הפגיעה בכושר תפקודו והשתכרותו של הנפגע, ואזי הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית. אך יתכנו גם מצבים אחרים, ויפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י 1050, 1060:
"יש ומום קל באופן יחסי גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות; ויש ופגיעה קשה אינה נושאת בכנפיה נזק כספי גדול ביותר. הדבר תלוי לא במעט במי מדובר: בעברו של האיש, בגילו הנוכחי, בעבודתו או במקצועו, ביכולתו להסתגל למצב החדש או - אם יש צורך בכך - ביכולתו לעבור למקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה, ועוד נסיבות כהנה וכהנה."

אשר על כן, "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים, בהכרח, על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה..."כפי שהדברים נוסחו על ידי כב' השופט אשר בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3) 589.ו


15. התובעת בעלת השכלה תיכונית, אך אין לה מקצוע מוגדר. התובעת התחתנה בגיל 19 ומאז התמסרה לטיפול בילדיה. במשך כל תקופת גידול ילדיה היתה בבית ולא עבדה (ע' 19 ש' 22 ואילך). בשנת 1994, משילדיה בגרו והמצב הכלכלי דרש זאת, יצאה התובעת לעבוד כעוזרת בית (ע' 19 ש' 28). התובעת עבדה לטענתה אצל שתי משפחות: אצל מר רחין, אשר אישש את דבריה בעדותו בבית המשפט, אצלו עבדה פעמיים בשבוע, וקבלה 150 ₪ עבור כל פעם, ואצל אלון רונית, אצלה עבדה בהיקף דומה, והשתכרה בין 100 ש"ח ל- 150 ₪, תלוי בהיקף שעות העבודה. עדותה של התובעת בעניין זה, כמו עדותו של מר רחין, מהימנות עלי, ולא נסתרו על ידי הנתבעת.נ

שכרה של התובעת מעבודתה כעוזרת בית, הסתכם איפוא, בסכום ממוצע של 2,200 ₪. על הכנסותיה אלו לא דיווחה לביטוח לאומי ולמס הכנסה. (ע' 20 ש' 6).


16. על מצבה התעסוקתי וכושר תפקודה לאחר התאונה, העידה התובעת (סעיף 6 לתצהירה):
"מאז התאונה לא חזרתי לעבוד, אינני מסוגלת לעבודות קשות, אלה שמחייבות מאמצים. בבית שלי קורה שאני מדיחה כלים הידיים נרדמות, הראש המוטה למטה נתפס בזוית ואז רק לאט לאט אני זזה מהמקום. קשה לי להסתרק מאחורה, לחתוך לחם תוך מאמץ על הכתף והשכמות. אפילו להשתעל אני פוחדת כי התנועה חדה וגורמת לי כאב עצום בצוואר".ב

בחקירה הנגדית התמונה רוככה במעט (עמ' 20 שורות 11-14):
"אם אני מרגישה קצת טוב יש דברים שאני יכולה לעשות: לשים כלים במדיח, לשפוך את הזבל. לטאטא אבל אני לא יכולה להתכופף לאסוף את הזבל ואני מבקשת מבעלי שיאסוף את הזבל. יש מקרים שהתכופפתי כשבעלי לא היה בבית. אני שוטפת עם הצינור והילדה או בעלי דוחפים את המים".ו


17. ב"כ התובעת סבור, כי נכותה התפקודית של התובעת גבוהה מן הנכות הרפואית שנקבעה לה על ידי המומחה, והוא מזמין את בית המשפט לפסוק, כי נכותה התפקודית של התובעת עולה כדי 50%, וזאת הואיל ועבודות משק הבית דורשות מאמץ פיזי ניכר, הזזת רהיטים, גלגול שטיחים, התכופפות והרמת משאות, פעולות שנבצר מן התובעת לבצע, ואשר יש בהם משום סיכון להחמרת מצבה של התובעת.נ

ב"כ הנתבעות סבור, מאידך, כי לא נותרה לתובעת כל נכות תפקודית. ב"כ הנתבעות מסתמך על הקלטת בה צפה בית המשפט, ובו נצפתה התובעת מתכופפת, מניעה את צווארה בתנועות חופשיות יותר מאלו שהודגמו על ידה באולם ובמרפאתו של ד"ר כספי. לפיכך, סבור ב"כ הנתבעות כי לא חלה כל הרעה במצבה של התובעת שקדם לתאונה, ועל כן אין להעניק לה נכות תפקודית כלשהי.ב


18. ב"כ שני הצדדים מגזימים, איש איש לפי צרכי שולחו.ו

אינני סבורה כי לתובעת לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מן התאונה, כטענת ב"כ הנתבעות, אך מאידך גם לא יהיה זה נכון לפסוק כי לתובעת נותרה נכות תפקודית של 50%.נ

התובעת סובלת מהגבלה בתנועות הצוואר, ומכאבים. מגבלות אלו נוטות להחמיר אם התובעת מבצעת מאמצים פיזיים קשים. אין ספק, כי לנכותה הנובעת מן התאונה יש השלכה על כושר תפקודה הן בעבודתה כעוזרת בית בביתם של אחרים, והן בביצוע עבודות משק הבית שלה.ב

בזמנים של הפוגה, מסוגלת התובעת, כפי שהעידה, לטפל במשק ביתה היא. בתקופות אלו, אינני רואה מניעה לכך, שתוכל לעבוד גם אצל מעסיקיה. בזמנים של החמרה במצבה, מנוטרלת התובעת מביצוע העבודות הקשות, אם בכלל, ואזי אינה יכולה לעבוד גם במשק ביתם של אחרים.ו

יחד עם זאת יש לזכור, כי התובעת בעלת השכלה תיכונית. עד לתאונה, עבדה התובעת כעוזרת בית, אך אינני סבורה כי בכך מוצו כישוריה. התובעת, היתה אם צעירה, בת 30 במועד התאונה, חפשה עבודה חלקית, בשעות נוחות שיתאימו לה לטיפול בילדיה ובמשק ביתה. יתכן, ואף חפשה אפשרות להשתכר באופן לא מדווח לשלטונות המס, ועל כן בחרה בעיסוק הזמין ביותר, כעוזרת בית.נ

יחד עם זאת, יש להניח כי לכשיגדלו ילדיה, לא היתה באה על סיפוקה בעבודות משק הבית, והיתה מוצאת עיסוק אחר, שיש בו לשקף את מלא כישוריה. בעיסוק אחר, כפקידה, מזכירה, זבנית וכיוצ"ב, לנכותה הרפואית לא היתה השפעה על כושר עבודתה כמו בעבודה כעוזרת בית.

נכותה הרפואית משקפת את מצבה בכללותו, ושיעור הנכות הרפואית הוא מעין מיצוע של הנכות בתקופות של הפוגה ובתקופות של החמרה. לפיכך, נראה לי כי הנכות הרפואית שנקבעה יכולה לשקף גם את נכותה התפקודית של התובעת בכללותה, על התקופות בהם כושר תפקודה משופר ועל התקופות בהם כושר תפקודה ירוד יותר, הן בעיסוקה כעוזרת בית והן בעיסוק סביר אחר בהתאם לכישוריה.ב

אשר על כן, הנני מעמידה הנכות התפקודית, כשיעור הנכות הרפואית, על 20%.ו


19. התובעת לא חזרה לעבודה מאז התאונה. התובעת מציינת כי נאלצה לשכב במנוחה במשך 3 שבועות לאחר התאונה. בשל כך, פתחה פקקת ורידים עמוקה.נ

מוכנה אני לאמץ את עמדתו של ב"כ התובעת, כי הואיל ובמועד התאונה היתה התובעת בהריון בחודש הראשון, היתה עובדת עד לחודש ששי, קרי: עוד חמישה חודשים. התובעת לא יכלה לעבוד בתקופה זו, בשל סבלה בעקבות התאונה, ופקקת הורידים שהתפתחה בעקבות השכיבה שנכפתה על התובעת בעקבות התאונה.ב

על כן, זכאית התובעת לפיצויים, בגין אי כושר מלא למשך 5 חודשים, לפי השתכרות של 2,200 ₪ לחודש, ובסה"כ 11,000 ₪. סכום זה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עומד על סך של 16,150 ₪.ו

מן החודש הששי להריון, ועד הגיע בנה הרביעי לגיל שנתיים, הנני מניחה כי התובעת ממילא לא היתה יוצאת לעבודה, ונשארת לטפל בילד שנולד, כפי שנהגה עם אחיו הגדולים. הווי אומר, שמחודש ספטמבר 2000, עת היתה מכניסה את הילד לגנון, היתה שבה למסגרת העבודה, בהקף דומה. הפסדיה לתקופה מ- 9/00 ועד למועד פסק הדין (36 חודשים) יחושבו לפי שיעור הנכות התפקודית, והם עומדים על סך של 15,840 ₪, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, עומד הסכום על סך של 16,430 ש"ח נכון למועד פסק הדין.


20. הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב לפי שיעור הנכות התפקודית, עד הגיע התובעת לגיל 65, לפי שכרה עובר לתאונה.

אינני רואה מקום להעמיד החישוב על שכר מינימום במשק. טוען ב"כ התובעת, כי ככל שילדיה יגדלו, תוכל התובעת להגדיל את הקף העבודה. מאידך,ככל שהתובעת היתה מתבגרת, היה לה קשה יותר לעבוד בעבודה זו, הדורשת משאבים גופניים לא מעטים. והטיעונים מ"מקזזים" זה את זה.

אשר על כן, הנני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסכום של 120,732 ₪.


21. הנזק הלא ממוני, מחושב לפי 20% נכות, בניכוי גיל ובצירוף ריבית ממועד התאונה, עומד על סך של 35,828 ₪.


22. באשר לעזרת צד ג' בעבר ובעתיד, כאמור, התובעת אינה משוללת כל כושר לתפקד במשק ביתה. היא ודאי נזקקה לעזרה רבה בתקופת אי הכושר הסמוכה לתאונה. יתכן, ונזקקה לעזרה מסיבית יותר בתקופות הסמוכות ללידה ובעקבות אשפוזה בחודש 7/02. אך, כאמור מדובר רק בעבודות הדורשות מאמץ פיזי ניכר.

התובעת לא העסיקה עזרה בשכר, מאז התאונה ועד היום, תקופה של כ – 7 שנים, אלא נעזרה בבני משפחתה הקרובה, בעלה, ילדיה, אמה ואחותה. בנסיבות אלו, הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר, בסך של 10,000 ₪.

באשר לעתיד, יחושב הפיצוי לפי עזרה בהקף של 4 שעות שבועיות, קרי: 480 ₪ לחודש, עד הגיע התובעת לגיל 70, שאז ממילא קיימת הנחה כי היתה נזקקה לעזרה בהקף זה. הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד עומד על סך של 123,023 ₪.


23. התובעת טוענת להפסדים בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. התובעת העידה, כי היא נזקקת למשככי כאבים, בגינם היא משלמת כ- 58 ₪ לתרופה הנקראת ויאוקס. יחד עם זאת, אין אינדקציה רפואית להזקקותה הכרונית של התובעת לתרופה זו.

אשר על כן, הנני פוסקת לתובעת, באופן גלובלי, בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והחזר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, סכום של 10,000 ₪.





24. לסיכום
התובעת זכאית לקבל מן הנתבעות את הסכומים הבאים:

הפסד השתכרות בעבר בתקופת אי הכושר 16,150 ש"ח
הפסד השתכרות בעבר מחודש 9/00 ועד למועד פסק הדין 16,430 ש"ח
פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 120,732 ש"ח
עזרת צד ג' בעבר 10,000 ש"ח
עזרת צד ג' בעתיד 123,023 ש"ח
הוצאות לנסיעות ולטיפולים רפואיים 10,000 ש"ח
נזק שאינו נזק ממון 35,828 ש"ח



סכום פסק הדין 332,163 ש"ח

24. על הסכומים שנפסקו, יתווספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פריצת דיסק של טייח

  2. פריצת דיסק נכות l5 s1

  3. פריצת דיסק מיקרוטראומה

  4. פריצת דיסק מחלת עבודה

  5. פריצת דיסק כתאונת עבודה

  6. פריצת דיסק כתוצאה מעבודה

  7. פריצת דיסק בין חוליות 4-5

  8. פריצת דיסק עקב ישיבה ממושכת

  9. פריצת דיסק בגב התחתון בצבא

  10. פריצת דיסק לאחר תאונת דרכים

  11. פריצת דיסק צווארי אחוזי נכות

  12. פריצת דיסק בצוואר כתאונת עבודה

  13. הכרה בפריצת דיסק כתאונת עבודה

  14. פריצת דיסק בעבודה - ביטוח לאומי

  15. פריצת דיסק נכות נורולוגי פסק דין

  16. פריצת דיסק צווארי חוליות C6-C7, C5-C6

  17. פריצת דיסק בגבהים 4-7C עקב תאונת דרכים

  18. פריצת דיסק בגב חודש לאחר רכישת מנוי לקאנטרי

  19. חולשה של EHL דו צדדי ופריצת דיסק מרכזית

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון