א. מהות התובענה זו תביעה לפיצויים בעבור נזקי תאונת דרכים. ב. עובדות רלבנטיות התובעת מס. 1 הינה קטינה ילידת 6/12/94, הגרה בחאן-יונס שברצועת עזה אשר תובעת בתביעה זו באמצעות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים, התובעים מס. 2 ו- 3. הנתבע מס. 1 נהג ביום 3/9/98 בשעה 20:15 או בסמוך לכך ברכב מתוצרת דודג' מס. רשום מ- 20325 השייך למדינת-ישראל, משמר הגבול. בתאונה נפגעה התובעת מס. 1 בגופה ע"י רכב הנתבע, כאשר נסעה יחד עם שלושה מאחיה בעגלה רתומה לחמור, מהשדה החקלאי של אביה לכיוון ביתה. כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בראשה ובשוק רגל שמאל. ממקום התאונה הועברה לבית-החולים סורוקה בבאר-שבע, שם נקבע כי היא סובלת מאובדן של שוק רגל שמאל. בוצעה כריתה מלאה מתחת לגובה הברך. בחדר הניתוח בוצעה השלמת כריתה, וכן נקבע כי התובעת סובלת מחבלה בראש ומזעזוע מוח. התובעת אושפזה בבית-החולים סורוקה מיום 4/9/98 עד 20/9/98 וביום 20/9/98 הועברה לבית-החולים "אלין" בירושלים להמשך טיפול ושיקום. במסגרת אשפוזה קיבלה התובעת טיפול פיזיותרפי ואורטופדי. בנוסף לכך, עקב בעיות נפשיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה, קיבלה טיפולים ע"י פסיכולוגים, נוירולוגים וריפוי בדיבור. לאחר התאמת מכשיר הליכה התחילה התובעת בתרגילים ובפיזיותרפיה כשהתקדמותה איטית. בבית-החולים "אלין" אושפזה התובעת מיום 20/9/98 ועד ליום 12/11/98, היא יצאה לחופשה מיום 1/10/98 עד ליום 22/10/98, החופשה התארכה עקב קושי לקבל היתר כניסה לישראל לאחר החופשה. לאחר מכן אושפזה התובעת שוב מיום 28/5/99 עד 31/5/99. לטענת ב"כ התובעים, לדעת הרופאים המטפלים בבית-חולים "אלין", התובעת זקוקה להמשך טיפול פיזיוטרפי ולמעקב רפואי. בחודש יוני 99 הותקנה לתובעת תותבת לרגל ע"י המכון אורטו פלוס בע"מ בפ"ת. פרופ' גנאל, מומחה רפואי מוסכם בתחום האורטופדי, קבע בחוות-דעתו כי לתובעת נכות אורטופדית בשיעור 50% בגין קטיעת חלק מרגלה מתחת לברך, לפי סעיף 47(7)ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. בחוות דעתו ציין פרופ' גנאל כי מכיוון שמדובר בילדה צעירה יש להתחשב בנקודות הבאות: - הילדה זקוקה להחלפה חוזרת של התותב במהלך הצמיחה בתדירות הנקבעת בהתאם לצמיחתה. במהלך הצמיחה - שתי תותבות לשנה לערך (כל חצי שנה לערך). כשתתבגר וצמיחתה תיפסק היא תזדקק להחלפת התותב בתדירות של אחת ל- 3 שנים. בנוסף תזדקק לתותב לשם רחצה אותו יש להחליף פעם בשנה עד שנה וחצי. פרופ' שמואל טיאנו, מומחה בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית-המשפט, קבע בחוות-דעתו כי נכותה הפסיכיאטרית של התובעת היא בשיעור 10% לפי סעיף 34ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי לצמיתות. בתשובה לשאלת הבהרה שהפנה ב"כ התובעת, השיב פרופ' טיאנו, כי בהנחה שהתובעת תוכל לקבל טיפולים פסיכוטרפיים בישראל באופן פרטי - מדובר בטיפול למשך שנה בתדירות של פעם בשבוע ובעלות ממוצעת של 350 ₪ לפגישה. ג. הפלוגתאות בין-הצדדים מכתבי הטענות עולה הפלוגתא הבאה: - גובה הנזק. - אין הכחשה של נושא החבות. ד. גובה הנזק 1. ה ד י ן גורס ב"כ הנתבעים כי חישוב גובה הנזק ייעשה לפי עלות התיקון במקום המגורים הקבוע, או מרכז חייו של הניזוק (ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ ואח', פ"ד לז(4), 449). מכאן שלעמדתי יש לקבוע העלויות לפי אזור מגורי התובעת, קרי: רצועת עזה והעלויות הקיימות במדינת ישראל אינן רלבנטיות. הוא ממשיך וגורס כי, פסה"ד שניתן ב- ת"א (ת"א) ג'ורג' חנה חנוף (לא פורסם) לא רלבנטי הן משום שמצב התובע היה חמור יותר (79% נכות משוקללת תפקודיים ולצמיתות) והן מכיוון שפסה"ד ניתן בשנת 1992 "כאשר חזון השלום עמד בפתח ועתיד תושבי רצועת עזה היה נראה אז טוב יותר ממצבם היום". שתי אבחנות אלה, אינן מקובלות עלי. מצב של נפגע בתאונת דרכים, קשה ככל שיהיה, לא קובע ובוחר את הדין החל או משנה את מרכז חייו; ואם לנושא חזון השלום נתייחס - אך ורק בעקבות התיחסות ב"כ הנתבעת וכך - אזי נראה שנכון להיום יש נכונות לסיים את האינתיפאדה, כשההודנא (שביתת האש) המוכרזת, יתכן שתצליח ותביא לסוג של דו קיום אם לא לשלום. משמעות דו קיום, עשויה להיות, לעניננו, טיפולים ורכישות בארץ של מוצרים ושירותים להם נזקקת ותיזקק התובעת. אשר על-כן נראה לי שיש כן להתיחס, בהתאמה, לעלויות הקיימות בארץ ולא לשוללן על הסף. 2. הנזקים שנגרמו לתובעים מס. 2 ו- 3, לטענתם: א. עזרת הזולת ו/או שוויה - 5,000 ₪. העוזרת טיפלה בילדי התובעים הקטינים. ב. נסיעות במונית לישראל ובחזרה - 12,000 ₪, לצורך טיפול רפואי והתקנת תותבת. ג. הוצאות רפואיות - 10,000 ₪. ד. הפסד השתכרות לתובע מס. 2 העובד בחקלאות - 170,000 ₪. ה. הוצאות לינה, כלכלה ונסיעות לתובעים מס. 2 ו- 3 - 13,600 ₪, בזמן אישפוז התובעת בבית-חולים. לתובעת מס. 1 נגרמו נזקים כלליים של: א. כאב וסבל. ב. הפסד כושר השתכרות לעתיד. ג. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. ד. עזרת הזולת, בעבר ובעתיד. ה. הוצאות רפואיות. 3. נזקי התובעת עפ"י חווה"ד של פרופ' גנאל: "לילדה ברדוויל נגלאא, שהיתה מעורבת בתאונת דרכים ב- 4/9/98, נגרמה בתחום האורתופדי קטיעה של שוק שמאל מתחת לברך. כיום היא אינה מתלוננת, אולם לדברי אמה הילדה עצבנית. בבדיקתה נראה מצב לאחר קטיעה של שוק שמאל, כשאורך הגדם כאורך מחצית שוק ימין ובכך מתאפשרת התאמה נוחה של התותבת. אין סימני גירוי בקצה הגדם... לפיכך, להערכתי בתחום האורתופדי, נגרמה לה נכות לצמיתות בעקבות התאונה הנדונה. את שיעור נכותה אני מעריך בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי בגלל קטיעה מתחת לברך לפי סעיף 47(7)ב' המקנה 50%". בהמשך מתייחס פרופ' גנאל לנקודה הבאה: "הילדה ממשיכה לצמוח ועלולה לחוש שינויים במבנה התותבת. יתכנו ניתוחים לקיצור העצם, לעיצוב וכמו-כן תותב לשם רחצה... מכיוון שמדובר בילדה צעירה יש להתחשב בנקודות הבאות: הילדה ממשיכה לצמוח ועלולים לחול שינויים במבנה הגדם עקב צמיחת עצם, תופעה אשר עלולה לחייב ניתוחים נוספים לעיצוב הגדם ואף לקיצור העצם. היא זקוקה להחלפה חוזרת של התותב במהלך הצמיחה בתדירות הנקבעת בהתאם לצמיחתה. לדברי ד"ר עזריה מנהל מחלקת השיקום האורתופדי בבית-חולים שיבא, מדובר בערך בשתי תותבות לשנה במהלך הצמיחה. לעיתים יש צורך בתיקוני "בית הגדם" לעיתים תכופות יותר. כשתתבגר וצמיחתה תפסיק היא תזדקק להחלפת התותב בתדירות של אחת כל שלוש שנים. בנוסף, היא תזדקק לתותב לשם רחצה אותו יש להחליף בערך פעם בשנה עד שנה וחצי". חוו"ד פרופ' טיאנו: לאחר שבדק את תובעת מס. 1 קבע כי: "לסיכום הבדיקה הקלינית, מדובר במצב דחק בתר חבלתי על רקע תאונת דרכים שנסתיימה בקטיעת רגל". ובדיון נכתב: "סיכוייה של הנבדקת להחלים ממצב רגשי זה קטנים. בתנאים בהם היא נמצאת, היא יכולה לקבל רק טיפול תרופתי. הפיזיותרפיה איננה בסל השירותים הניתנים ברצועה. התוצאה נצפית כבר היום. קשייה להתנתק מהאם (לעתים מתוך חיבה, לעתים מתוך תוקפנות) מעידים על המשך התלות הרגשית שנוצרה בעקבות התאונה, ושיקח זמן רב להגיע לעצמאות... סיכום: לאור האמור למל"ל, הריני קובע את נכותה הפסיכיאטרית של נגלא ברדויל ל- 10% לפי סעיף 34ב' למל"ל לצמיתות". בתשובה לשאלתו של ב"כ התובעים, לענין תדירות וטיפולים פסיכותרפיים בישראל, תשובתו של פרופ' טיאנו היתה: "במענה למכתבך מתאריך 17/5/01 הריני לענות, כי מדובר בטיפול למשך שנה בתדירות של פעם בשבוע ובעלות ממוצעת של 350 ₪ לפגישה". עפ"י חוו"ד של מר משה קצין - בסעיף ג' מפורטים חמישה שלבים לאומדן שכר הממוצע לאישה עובדת ברצועת עזה. (נ/2) ומסקנתו היא: "תוחלת שכר יומי 38 ₪ = 75% X 51.1 ₪. תוחלת שכר חודשי לפי 25 ימי עבודה בעזה 975 ₪ = 75% X 1,277 ₪". עפ"י חוו"ד של ד"ר מוריס עזריה (נ/1): "הילדה בגיל 4!! הגיבה באגרסיביות כאבי-ראש, הפחתת שינה והיצמדות לאמה יותר מקודם. הדרך עדיין ארוכה לריפוי מהטראומה הזו ובייחוד בסביבה בה היא נמצאת! למיטב ידיעתי והבנתי בתרבויות אלו, הנכות אינה מתקבלת באותה טולרנטיות והבנה כפי שמתקבלת בסביבתנו. נכותה כיום הנה עפ"י: נכותה עפ"י סעיף 47(7)ב- 50%. דרכיה השיקומיים: תותבת להליכה והחלפתה פעם בשבעה חודשים עד גיל 14-15 - גמר הצמיחה. לאחר גיל זה החלפת התותבת פעם בשנתיים (בהתחשב בתנאים הטופוגרפיים שהילדה חיה).ב תותבת רחצה והחלפתה פעם בשנה עד גיל 14-15 ולאחר מכן פעם בארבע שנים. ליווי פסיכולוגי/פסיכיאטרי למספר שנים- תדירות הביקורים יקבע ע"י אנשי המקצוע. ביקורת במרפאה אורתופדית פעם בשנה עד גמר הגדילה, ולאחר מכן פעם בשנתיים. ייתכנו תיקונים כירורגיים בגדם וכל אשפוז לצורך כך יימשך כשבוע". טוענים הנתבעים כי לאחר התקנת תותבת ברגלה של התובעת, היא מתפקדת כרגיל במיוחד כשהקטיעה היא מתחת לברך, דבר המאפשר תנועה, ולכן נכותה התפקודית פחותה מנכותה הרפואית. עמדה זו אינה מקובלת עלי. אפילו התותבת מאפשרת ניידות, אזי המדובר בקטינה שהיא בשלב גדילה, מדובר בהחלפת תותבות שהן גוף זר שלא תמיד מתמזג טוב עם הגוף "האמיתי" ועלול לגרום לקשיים, לבעיות או לחוסר נוחות ועייפות. אשר על-כן אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת 1 הינה בגובה נכותה הרפואית. 4. גובה הפיצויים לאור כל הנאמר לעיל, יש לקבוע את גובה הפיצויים כמפורט להלן: הוצאות לתובעים 2 ו- 3 אין לי ספק, לאור התאונה הקשה שהוריה של תובעת מס. 1, אכן שהו בישראל במשך חודש וחצי, והאב בהיותו חקלאי במקצועו לא יכול היה לעבד את אדמתו ונגרם לו נזק. גובה הנזק לא הוכח ע"י התובעים. אשר על-כן יש לפצות בראש נזק זה בסך 40,600 ₪ וזאת לענין סעיף ד.2 א-ג, ה. לגבי סעיף ד.2.ד - העוסק בהפסד השתכרות לתובע מס' 2 העובד בחקלאות - ההפסד הנטען בגובה של 170,000 ש"ל לא הוכח ועל-כן יפוצה התובע מס. 2 על-דרך האומדנא בסכום של 85,000 ₪. הסכומים נכונים ליום פסה"ד וישאו ריבית והצמדה כדין. כאב וסבל בסעיף 16 לסיכומי התובעים עותר ב"כ התובעים לסכום של 112,478 ₪ ואילו ב"כ הנתבעים בדעה שהסכום הנכון הוא 108,893 ₪. הסכום ודרך חישובו קבועים בחוק, והחישוב ייעשה עפ"י דין ליום מתן פסה"ד, עפ"י הנכות המשוקללת של 55% ו- 53 ימי אישפוז. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל. הפסד כושר השתכרות לעתיד לאור עמדת ב"כ הנתבעים שנכותה התפקודית של התובעת נמוכה מנכותה הרפואית, הוא גורס כי התובעת יכלה לבצע כל עבודה המבוצעת בישיבה כמו: תופרת, הרכבת מוצרי חשמל וכד'. מחקירות שערכו הנתבעים אודות שכר נשים ברצועת עזה עולה כי השכר הממוצע במשק שם הוא כ- 1,150 ₪ לערך לחודש. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי בהערכת הנזק יש להתחשב גם בשיעור האבטלה (מרצון ולא מרצון) הגבוה בקרב נשים ברצועת עזה, ולכן גובה הנזק בראש פרק זה לעמדתם הוא, 42,659 ₪. ב"כ התובעים טוען כי אומנם רמת השכר ברצועת עזה נמוכה מזו שבישראל, אך המצב החמור הנ"ל לא יימשך כך לעד ועל-כן עותר לפיצוי בגין ראש נזק זה של 924,048 ₪. לאור האמור בסעיף ד1 לעיל אני קובעת על דרך האומדנא פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בסכום של 500,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד ב"כ התובעים עתר לסכום של 150,000 ₪ ואילו ב"כ הנתבעים הציע סכום כולל של 64,483 ₪. לאור מצבה של התובעת והמספר הרב של טיפולים רפואיים מגוונים שקיבלה, שעליה לקבל, לאור העובדה שלגבי חלק מהטיפולים והנסיעות הוסעו התובעת ואביה ע"י אחרים, אני קובעת על דרך האומדנא, שיש לפצות בראש פרק זה בסכום של 100,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. עזרת הזולת בעבר ובעתיד ב"כ התובעים עותר לפיצוי לפי חישוב גלובלי של 500,000 ₪. מנגד ב"כ הנתבעים טוען לסכום של 8,250 ₪ לעבר ו- 72,862 ₪ לעתיד, ובסה"כ 81,112 ₪. אין לי ספק שהתובעת שהינה קטינה, היתה זקוקה לעזרת הזולת בעבר ותיזקק להם בעתיד הקרוב והרחוק; יתכן אמנם שבמגזר הערבי עזרה זו מתבצעת במשפחה הקרובה והרחוקה יותר, אבל אין שום סיבה, במיוחד לאור היקפה הרחב יחסית של העזרה, שהיא לא תיתן בשכר. אשר על כן, אני קובעת על דרך האומדנא, שיש לפצות בראש פרק זה בסכום של 290,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. הוצאות רפואיות ראש פרק זה נחלק למספר סעיפים: טיפול פסיכיאטרי - טוענים ב"כ הנתבעים כי הפסיכותרפיה איננה בסל השירותים הניתנים ברצועת עזה, ולכן עלות הטיפול בישראל אינה רלבנטית הואיל ותובעת מס. 1 תושבת רצועת עזה ולא אזרחית ישראל. לאור קביעתי אודות הדין החל ולאור מצבה הנפשי הלקוי של התובעת בעקבות התאונה, אני קובעת שיש לאמץ את המחירים בהם נקב פרופ' טיאנו לתקופת טיפול בת שנה, קרי 350 ₪ X 52 שבועות = 18,000 ₪ נכון ליום 31/5/01. הנתבעים ישלמו סכום זה בתוספת הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד הוצאות רפואיות לעבר שולמו ישירות לספקי השירות. לענין הוצאות רפואיות לעתיד: כפי שנקבע ע"י המומחים - פרופ' גנאל וד"ר עזריה - ייתכנו טיפולים נוספים בשל העובדה שתובעת מס. 1 הנה ילדה קטנה שעדיין נמצאת בתהליך של גדילה. ב"כ הנתבעים גרס שהמדובר בעלות בגובה של 50,000 ₪, ב"כ התובעים היה בדעה שהעלות היא של 180,000 ₪. נכון שלענין טיפולים רפואיים לעתיד לא ניתן לדייק ולקבוע, מהותם והיקפם. קבע השופט בך בע"א 675/82 מרגלית סלמן-אסדי נ' צמח כהן ואח', (פ"ד לח(4), 449 בעמ' 461); "במקרה של הוצאות רפואיות עתידיות חובה על השופט לפסוק סכום מתאים, גם כאשר לא הובאו הוכחות ודאיות וזאת להבדיל מהוצאות בעבר, בהן דרושה הוכחה של ממש". אשר על-כן קובעת אני כי גובה הפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד יהיה על דרך האומדנא 115,000 ₪. הסכום נכון ליום פסה"ד וישא ריבית והצמדה כדין. תותבות, פרוטזות ודברים נלווים תותבות: - תותבת מודלרית טיטניום+כף רגל מסוג סף (ללא תנועה). - תותבת רחצה +כף רגל סף (ללא תנועה). - בית גדם חיצוני פנימי שרוול סיליקון עם נעל. - כף רגל עם תנועה מסוג SLF ציוד נלווה לתותבת: - בלאי גרבי צמר. - בלאי גרבי סיליקון. - ברכייה. - בלאי רף רגל סף. - כיסוי ספוג קוסמטי. עפ"י חישובו של ב"כ התובעים, הסכום המבוקש לפיצוי 905,012 ₪. עפ"י חישובו של ב"כ הנתבעים הסכום המבקש לפיצוי הוא 556,253 ₪. לא מקובלת עליי הנחת היסוד המוצגת על ידי ב"כ הנתבעים בראשית עמ' 9 לסיכומי הנתבעים: "הואיל והראינו כי השכר הממוצע במשק ברצועת עזה הנו כ- 11% מזה שבישראל, יש להניח שזה גם היחס בין ההוצאות הנ"ל שם וכאן". לאור זאת, ולאור אפשרות סבירה שחלק מהרכישות יהיה בארץ, אני קובעת על דרך האומדנא שיש לפצות בראש פרק זה בסכום של 730,000 ₪. הסכום נכון ליום פסק הדין וישא ריבית והצמדה כדין. סוף דבר - הפיצויים ישולמו בניכוי התשלומים התכופים ששולמו עד יום מתן פס"ד זה, כשהם משוערכים ליום התשלום. הנתבעים ישאו בשכ"ט בסך 13% + מע"מ כדין. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כמו כן זכאים התובעים להוצאותיהם, אותן ישום הרשם.קטיעת איברנכותאחוזי נכותרגליים