ביטוח סחר - תאונת דרכים עם קטנוע

א. מבוא    זוהי תביעה לנזקי גוף בגין תאונת דרכים שארעה לתובע ביום 18.10.95.   התובע טוען כי בתאריך 18.10.95 הוא רכב על קטנוע מדגם "סאן יאנג" מס' רישוי 57-193-59 (להלן: "הקטנוע"), בכביש גהה, סמוך לאוניברסיטת בר אילן, כאשר התנגש בו רכב פרטי (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נחבל התובע בכתף שמאל ובשורש כף יד שמאל, ברך ימין וברך שמאל. התביעה הוגשה נגד הנתבעות, שהן חברות ביטוח אשר ביטחו, לטענת התובע, את השימוש בקטנוע במועד התאונה, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ופקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970.   הצדדים חלוקים הן בעניין האחריות והן בעניין גובה הנזק.   ב. האחריות   ב.1. התובע טוען כי במועד התאונה היה השימוש בקטנוע מבוטח על ידי הנתבעות מכוח פוליסת ביטוח-סחר שמספרה 20015522/95 (להלן: "הפוליסה"), שהתשלום בגינה בוצע ב-15.6.95.   ב.2. בעלת הפוליסה הנקובה בפוליסה היא אופיר 1992 חברה לייבוא ושיווק בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת אופיר").       ב.3. הקטנוע עליו רכב התובע בעת התאונה לא היה בבעלותו של התובע. לגירסת התובע, הוא קיבל רשות לעשות שימוש בקטנוע ממר שוקי כץ, אשר הפעיל באותו זמן מוסך לתיקון אופנועים בשם "כוח אופנועים" ואשר בחזקתו היה מצוי הקטנוע. התובע עצמו אף לא עבד במוסך בעת קרות התאונה, אלא היה מובטל באותו זמן.   ב.4. התובע טוען כי הפוליסה מכסה את ארוע התאונה, משום ש"השימוש המותר" על פי הפוליסה הינו "למטרות חברתיות ופרטיות", וכן "לשימוש למטרה כלשהיא הקשורה בסחר כלי רכב מנועי - עבור כלי רכב שאינם בבעלות בעל פוליסה או נקוב ברשימה זו" (סע' 21, 26 בפוליסה- נספח א' לתצהיר הראשון של התובע מיום 20.12.99, שצורף לתצהיר התובע מיום 4.4.02-ת/2).   ב.5. מן העדויות שהובאו בפני בית המשפט עולה השתלשלות הדברים הבאים: ביום 15.6.95, הוא מועד תחילת הפוליסה, היתה חברת אופיר פעילה והעסיקה עובדים שונים. תחום הפעילות של החברה היה יבוא אופנועים מחו"ל, וכן מתן שירות טכני ואספקת חלפים. בין עובדי החברה במוסך השירות שלה, היו באותו זמן התובע שהיה אז מנהל טכני במוסך, וכן מר שוקי כץ שהיה אז עובד במוסך, ומי שניהל את המוסך מאוחר יותר, כעצמאי, בעת שקרתה התאונה.   ב.6. בתאריך 14.8.95, כחודשיים לפני קרות התאונה, פוטרו עובדי החברה, והתובע ביניהם. לטענת התובע, המוסך של החברה המשיך לתת שירות ללקוחות בניהולו של שוקי כץ, על פי בקשת מנהלי החברה (תצהיר ת/2, סע' 4.4).   ב.7. בבית המשפט העיד מטעם התובע מר שוקי כץ. לדבריו, ב-14.8.95 אכן פוטרו עובדי החברה והחברה חדלה לייבא אופנועים מחו"ל. הוא - שוקי כץ - התבקש על ידי מנהלי החברה לנהל את המוסך על מנת להמשיך ולתת שירות ללקוחות החברה. בתאריך 15.8.95 הוא פתח תיק עצמאי, שכר המוסך מבעליו וקרא לו "כח אופנועים", והחל לנהל את המוסך כעצמאי כשהוא נותן שירות מלא ללקוחות החברה במשך כשנתיים נוספות (תצהיר ת/1, סע' ג, ד).   ב.8. התובע טוען, ומר שוקי כץ מאשר גירסתו, כי ביום 18.10.95, הוא יום התאונה, הגיע התובע בשעות הערב אל המוסך וביקש משוקי כץ לתת לו אופנוע לנסיעה פרטית על מנת לבקר את אחותו של התובע שהתגוררה בקיראון. מר שוקי כץ נתן לתובע את הקטנוע, ובאותו ערב ארעה התאונה כאשר התובע רכב על הקטנוע בנסיבות הנ"ל. (תצהיר ת/1, סע' ו, ז. תצהיר ת/2, סע' 3, סע' 4.5).     ב.9. הנתבעת הביאה כעד מטעמה את מר ברוך בהט, שהיה אחד מבעלי חברת אופיר .   מר בהט העיד כי בחודש אוגוסט 95 פיטרה חברת אופיר את כל עובדיה, הפסיקה לתת שירות ללקוחותיה, והפסיקה את פעילותה. (תצהיר נ/10, סע' 10. פרוט', עמ' 32, שו' 25).   ב.10. מר בהט הצהיר כי בזמן הפעילות של החברה, עסקה החברה ביבוא של אופנועים מסוג "דוקטי" "קג'יבה", ו"ג'אווה". מוסך השירות של החברה טיפל רק באופנועים אותם מכרה החברה. החברה לא ייבאה קטנועים בכלל, וקטנועים מסוג "סאן יאנג" בפרט. החברה לא היתה ערוכה לתת שירות לקטנועים, ולא טיפלה בקטנועים מסוג "סאן יאנג" במוסך שהפעילה (נ/10, סע' 7).   ב.11. מר בהט הצהיר עוד כי בסמוך לחודש ספטמבר 95, מכרה החברה את זכויותיה לייבא אופנועים משלושה הדגמים שצויינו לעיל לחברת "פולריס". חברת "פולריס" רכשה גם את מלאי חלקי החילוף, מכשירי הבדיקה וכלי העבודה ששימשו לטיפול באופנועים שאותם ייצגה החברה.   חברת "פולריס" לא המשיכה לנהל את עסקיה בכל הקשור לייצוג אופנועי "דוקטי", "קג'יבה" ו"ג'אווה", במקום בו היו ממוקמים משרדיה ומוסכה של החברה, אלא העבירה את כל מלאי חלקי החילוף והכלים למחסניה באשקלון. (נ/10, סע' 8, 9).   ב.12. מר בהט הוסיף ואמר בתצהיר עדותו הראשית כי לאחר שהחברה מכרה את זכויותיה לחברת "פולריס", פנה התובע אל החברה ואל נציגי חברת "פולריס" וביקש הסכמה לכך שימשיך להפעיל מוסך לתיקון אופנועים במקום בו היה ממוקם המוסך שהפעילה החברה, וחברת "פולריס" הסכימה, כנגד התחייבות בכתב שחתם לה התובע שלא להתחרות בשירות שלהם בעתיד. התחייבות התובע כלפי חברת "פולריס" נעשתה בנוכחותו של מר בהט. (נ/10, סע' 10. פרוט' עמ' 33, שו' 27-32).   ב.13. התובע העיד כי בטרם פוטר מהחברה, ב-14.8.95, תפקידו היה מנהל טכני ומנהל מוסך. בהתחלה הוא חשב שהוא יפעיל את המוסך אך בסוף הוא החליט שלא לעשות זאת, ומי שהמשיך להפעיל את המוסך היה שוקי כץ. הוא עצמו לא עבד יותר במוסך, הפסיק לעבוד והיה מובטל. לדבריו, הוא לא זוכר מתי הוא חזר לעבוד אחרי התאונה, אך בעת התאונה הוא לא עבד במוסך. הוא רק הסתובב שם בהתנדבות, מבלי לקבל שכר ומבלי שהיה לו כל תפקיד במוסך. (עמ' 26, שו' 20, 27-30. עמ' 27, שו' 5, 33. עמ' 28, שו' 2-5).   התובע אמר שהוא לא יודע אם היה הסכם בין שוקי כץ לחברה ושוקי כץ יודע בעניין זה יותר ממנו. (עמ' 28, שו' 1).   ב.14. מר שוקי כץ העיד כי מתאריך 15.8.95 הוא המשיך לנהל את המוסך. מר כץ אישר שמתאריך זה לא היתה יותר פעילות של ייבוא ושיווק אופנועים של חברת אופיר במקום. הוא שכר מבעל הנכס את המקום שבו היה המוסך של החברה והפעיל את המוסך שלו באותו מקום. (עמ' 20, שו' 7-8, 14-16, 30, 33. עמ' 21, שו' 3). לדבריו, אין לו הסכם רכישה עם חברת אופיר והדברים נאמרו בעל פה.   ב.15. גירסתו של מר שוקי כץ לגבי הפעלת המוסך על ידו היתה: "לא קמתי יום אחד והחלטתי להמשיך מוסך לאחר פיטורי. היו מגעים לפני זה עם בעלי החברה שאנו נמשיך את פעילותה של החברה. ברור כי לא מחליטים יום אחד לקום ולפתוח תיק במע"מ, היה דין ודברים. דובר שאני אפתח ואמשיך כדי לתת מענה לבעלי החברה שהיו אז ברוך בהט, אברהם מורגנשטיין ושבתאי כץ שהוא אבי". (עמ' 21, שו' 17-20).   ב.16. מר בהט, מבעלי החברה, שלל בעדותו את הגירסה הנ"ל של מר כץ בתוקף. מר בהט אמר כי החברה נסגרה, העבירה את זכויות הייבוא ואת מלאי חלקי החילוף לחברת "פולריס" שהיא חברה מכובדת, והיתה הבנה בין חברת "פולריס" ובין התובע שהוא ימשיך לתת שירות לאופנועים שטרם תוקנו. האופנועים החדשים שהיו בבעלות החברה באותו זמן היו משועבדים לבנקים ולחברת קווי אשראי ונמכרו על ידם. (עמ' 33, שו' 25-28).   מר בהט העיד, בתשובה לשאלת בית המשפט כי: "אם שוקי כץ העיד שהם המשיכו לנהל את המוסך אחרי סגירתו באוג' 95, לפי בקשתנו או מטעמנו, זה פשוט שקר" (עמ' 34, שו' 24-25).   ב.17. בין שתי הגירסאות הנ"ל, דהיינו - האם שוקי כץ ניהל את המוסך שלו אחרי הפסקת פעילות החברה, לפי בקשתה של החברה, או עשה זאת באופן עצמאי - אני מעדיף את גירסתו של מר בהט על פני גירסתו של מר שוקי כץ.   ראשית, מר בהט עשה על בית המשפט רושם מהימן. הסתבר גם כי מר בהט היה 14 שנה מנכ"ל חברת "להבי ישקר" בנהריה, שלוש שנים מנכ"ל חברת "ארדן" בנתניה, דירקטור במספר חברות, יו"ר מועצת המנהלים של חברת "תרמו קיר" ודירקטור בבנק. (עמ' 32, שו' 11-12). לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו.       שנית, למר בהט אין אינטרס אישי בתביעה. החברה עצמה נסגרה ואינה פעילה עוד וזכויותיה נמכרו לחברת "פולריס" זה מכבר. אין משמעות מבחינתו אם הנתבעות תשלמנה לתובע בתביעה דנא, אם לאו. הסכומים אינם יוצאים מכיסו ואין זה מענינו כיום.   לעומת זאת, לתובע ולמר שוקי כץ אינטרס אישי בתביעה. מבחינת התובע, אם יתברר כי פוליסת הביטוח שהוצאה לחברת אופיר לא היתה בתוקף בעת התאונה, תביעתו של התובע תדחה. שוקי כץ הינו חברו של התובע, שניהם חברים זה שנים, שניהם עבדו יחד בחברה בטרם פוטרו ממנה, ולאחר תקופת זמן של שמונה חודשים, חזר והצטרף התובע אל מר כץ ושניהם עובדים גם היום ביחד. (עמ' 22, שו' 13, 16). סביר גם להניח כי למר שוקי כץ יש עניין שלפוליסת הביטוח תהיה תחולה והיא תכסה את התאונה שקרתה בעת שהוא ניהל את המוסך כעצמאי. שלישית, התברר בבית המשפט כי אביו של מר שוקי כץ, שבתאי כץ, מבעלי חברת אופיר אז, לא סיים את פעילותו בחברה כשהוא רואה עין בעין עם מר בהט . ראה דבריו של מר בהט: "מערכת היחסים ביני ובין שבתאי כץ שהיה אמור להיות השותף שלי נותקה ולכן עזבתי את הדבר הזה". (עמ' 32, שו' 20-21). אין איפוא אהדה גדולה מצד שוקי כץ כלפי מר בהט. נכון שאפשר אולי לומר אותם דברים גם מבחינתו של מר בהט, ואולם, למר בהט אין יותר אינטרסים בכל הנושא. מדובר על תקופה שהיתה לפני 8 שנים, וכפי שכבר אמרתי לעיל, התרשמתי מאמינות עדותו. לעומת זאת, מעדותו של מר שוקי כץ, כמו גם מעדותו של התובע התרשמתי פחות, מה עוד שהתגלו סתירות בעדויותיהם.   רביעית, מר שוקי כץ נתפס בסתירות שונות בעדותו. כך למשל אמר מר כץ בעדותו, כי העובדים בחברת אופיר שילמו כסף לצורך ביטוח סחר וכי התשלום נעשה על ידם בתאריך התחלת הפוליסה. ואולם מנגד אמר שוקי כץ, כי הם עשו זאת כדי "להמשיך לתת שירות, היינו צריכים ביטוח כלשהו כדי להמשיך לבדוק את האופנועים ולנסוע עליהם ואז עשינו ביטוח סחר", (עמ' 22, שו' 22-29). מכאן, שהביטוח נעשה על ידי העובדים, לטענת מר כץ, אחרי שהחברה כבר סיימה פעילותה, כדי שיוכלו "להמשיך לתת שירות". הדברים אינם מתיישבים עם עדותו האחרת שאת הביטוח הם עשו במועד התחלת הפוליסה. במועד זה החברה עדיין פעלה ולא היה כל צורך לעשות ביטוח כדי שיוכלו "להמשיך" לפעול, כטענתו.   סתירה נוספת בדברי מר כץ היא, שהוא טען בעדותו כי מי ששילם את הכסף לביטוח היה התובע, והתובע העביר את הכסף לסוכן הביטוח (עמ' 22, שו' 25-26). ואולם התובע עצמו הכחיש טענתו זו של מר כץ והעיד כי הוא לא יודע מי פנה לחברת הביטוח ומי שילם לה את   הפרמיה בקשר לפוליסה . התובע טען כי הוא עצמו לא עשה זאת וכי דבריו של שוקי כץ בעניין זה הינם "טעות". (עמ' 27, שו' 14-19).   עוד סתירה בעדותו של מר כץ היא, שבתחילה אמר שפוליסת הביטוח סחר היתה על שמו שלו ועל שם התובע. "הוא (התובע - א.מ.) קיבל פוליסה וגם אני קיבלתי פוליסה על שמי, כל אחד קיבל על השם שלו לשנה כדי שנוכל להמשיך לעבוד והיו עוד 2, 3 עובדים כאלה" (עמ'23, שו' 1-3). ואולם בהמשך חזר בו מר כץ מדבריו הנ"ל ואישר כי פוליסת הביטוח היתה על שם החברה ולא על שם התובע או על שמו (עמ' 23, שו' 6).   תצויין גם הסתירה בעדותו של התובע שאמר כי האופנועים שהיו במוסך, אחרי שחברת אופיר סיימה פעילותה, היו אופנועים שהיו שייכים למסגרת הפעילות של חברת אופיר (עמ' 31, שו' 12-13, שו' 28-30). ואולם, שוקי כץ עצמו סתר הדברים בהעידו שהוא עסק עם אופנועים חדשים ועם חברות יבואניות אחרות (עמ' 22, שו' 4-7).   התובע גם טען בהתחלה ששוקי כץ היה מנהל בחברת אופיר (עמ' 28, שו' 10). אולם בהמשך הודה כי שוקי כץ היה רק עובד בחברה ואפילו כפוף לו (שם, שו' 13). שוקי כץ עצמו אישר שהוא היה רק עובד במוסך באותו זמן (עמ' 19, שו' 30). לא ברור מה טעם ביקש התובע לשנות פני הדברים. אולי הרצון להגדיל את מעמדו של שוקי כץ. כל הסתירות הנ"ל אינן מוסיפות לאמינותו של התובע. כך גם הסתירות בעדותו של שוקי כץ, אשר מערערות את מהימנותו הוא.   חמישית, מעדותו של מר כץ עולה במפורש כי חברת אופיר אכן הפסיקה את פעילותה לחלוטין, וכי כל פעילותו של מר כץ בניהול המוסך היתה פעילות עצמאית לגמרי, במנותק מהחברה. מר כץ העיד כי כל עובדי החברה פוטרו ב-14.8.95 וכי החברה הפסיקה את פעילותה (עמ' 19, שו' 28-29). מר כץ העיד כי לא היתה יותר פעילות של ייבוא ושיווק אופנועים של החברה (עמ' 20, שו' 14-16). מר כץ העיד כי למחרת הפיטורין הוא פתח תיק עצמאי והתחיל לנהל את המוסך כעצמאי (תצהיר ת/1, סע' ד. פרוט', עמ' 20, שו' 4-5). מר כץ העיד כי הוא שכר את המקום מבעל הנכס על מנת להמשיך ולעשות שם שימוש במוסך (עמ' 21, שו' 2-3). המוסך החדש של כץ כונה על ידו בשם חדש "כח אופנועים" (עמ' 26, שו' 16). מר כץ העיד כי המוסך שלו המשיך לעבוד באותו מקום שהיה קודם לכן המוסך של החברה (עמ' 20, שו' 30). מר כץ העיד כי הוא קנה חלק מהליפטים - מתקני ההרמה, ממוסך אחר בפירוק וחלק מהציוד גם נשאר במקום מבלי שלקחו אותו (עמ' 21, שו' 6-7).   ב.18. מכל האמור לעיל עולה בצורה הברורה ביותר, כי חברת אופיר, שבה עבד התובע עד 14.8.95, סיימה את פעילותה בתאריך 14.8.95 מכל הבחינות המעשיות. היא פיטרה את עובדיה, מכרה את זכויותיה והפסיקה את פעילותה. המוסך שאותו ניהל שוקי כץ לאחר מכן היה עסק חדש, עצמאי ובעל שם חדש, בבעלותו ובניהולו שלו בלבד. בוודאי שלא היה זה יותר עסק של החברה.   המסקנה מהקביעות הנ"ל היא, כי בתאריך התאונה, שארעה חודשיים לאחר מכן, דהיינו ביום 18.10.95, לא היה זה כבר העסק של החברה אלא עסק אחר - "כח אופנועים" של שוקי כץ.   בהערת אגב יצויין, כי למעשה, גם אם הייתי מקבל טענתו של שוקי כץ לפיה ביקשו ממנו מחברת אופיר להמשיך לתת שירות ללקוחות שהאופנועים שלהם טרם תוקנו, גם אז לא היתה משתנית המסקנה הנ"ל, דהיינו שפעילותו של שוקי כץ לאחר מכן נעשתה במסגרת עסק חדש לגמרי של שוקי כץ, ולא של חברת אופיר, שסיימה לפעול באופן מוחלט.   ב.19. יצויין כי הטענה של הנתבעות בכל הקשור לנושא סיום פעילותה של החברה והעדר אחריות מצדן לתאונה, היתה ידועה לתובע למן ההתחלה. היא הועלתה על ידן עוד בכתב ההגנה שהגישו. לא היתה צריכה להיות בעיה לתובע להביא אדם מבעלי חברת אופיר שיעיד כי פעילותו של שוקי כץ במוסך היתה, כפי שטען, המשך של פעילות החברה. אחד מבעלי חברת אופיר אף היה אביו של שוקי כץ והיה גם בעלים נוסף בשם מורגנשטרן (ע' 34, שו' 9-11). התובע נמנע מלהביא עדות רלוונטית כזו. מבחינה זו, עדותו של שוקי כץ היתה עדות יחיד. (כזכור, התובע העיד כי הוא עצמו אינו יודע על ההסכמים שהיו בין שוקי כץ ובין חברת אופיר - ע' 28, שו' 1).   עול ההוכחה בתביעה מוטל על כתפי התובע. מבחינה זו, להימנעותו של התובע מהבאת עדות רלוונטית בענין מרכזי זה של האחריות, ישנה המשמעות וההשלכה שמייחסת הפסיקה להימנעות כזו, דהיינו שהיא יוצרת הנחה שאילו הובא העד היתה עדותו סותרת את גירסת התובע, והיא יוצרת הנחה לרעת הצד שנמנע מלהביאה ומחזקת את גירסת הצד האחר. ע"א 27/91 קבלו נ' ק.שמעון, עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מ"ט (1) 450, 457. ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מ"ה (4) 651, 658. ב.20. אין חולק על כך שפוליסת הביטוח שבגינה תובע התובע את הנתבעות בתביעה זו, היתה על שם חברת אופיר. הפוליסה גם שולמה בתאריך 15.6.95, מועד שבו החברה עדיין היתה פעילה. באותו זמן העסק של שוקי כץ, שבו הוחזק הקטנוע אשר נמסר לתובע במועד ארוע התאונה, עוד לא היה קיים כלל.     ב.21. על פי הפסיקה, לא ניתן להעביר פוליסת ביטוח משמו של מבוטח אחד לשם של מבוטח אחר, ללא הסכמת המבטחת, וללא ידיעתה.   ראו ע"א (מחוזי-ת"א) 913/95 שאול שוחט ומשה ששון נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם). באותו מקרה מכר שוחט את מכוניתו לששון. לאחר המכירה, ובטרם הספיק ששון לרשום את המכונית על שמו במשרד הרישוי, נגנבה המכונית. פוליסת הביטוח היתה על שם שוחט. חברת הביטוח סרבה לשלם את תגמולי הביטוח.   בית המשפט קבע כדלקמן: "חוזה הביטוח היה ונשאר חוזה אישי בין חברת הביטוח לבין המבוטח. החובות והזכויות של כל אחד מהצדדים מפורטים בחוזה...השאלה היא עקרונית, אם יכול מבוטח להעביר את חוזה הביטוח, להבדיל מזכות הנובעת מהחוזה, בלי הסכמת חברת הביטוח. לדעתנו התשובה לכך היא שלילית בתכלית. חוק חוזה הביטוח לא בא לשנות את הדין ואת היסודות הדרושים מכריתת החוזה. יסודות אלה היו ונשארו במסגרת הצעה וקיבול בין צדדים ידועים ומסוימים, ואין המבוטח יכול לכפות על חברת הביטוח שהוא, המבוטח, יכרות עבורה חוזה ביטוח עם מאן דהוא בלי ידיעתה והסכמתה" .   ובהמשך נקבע: "לא נותר לשוחט כל אינטרס ביטוחי לפי הפוליסה וגניבת הרכב אחרי שמכר אותו לששון לא הסבה לו כל נזק... כבר לפני שנים נפסקה הלכה, כי עם מכירת המכונית (הרכוש המבוטח), פוקע חוזה הביטוח (והפוליסה שהוצאה על יסודו) וכל זכויות המבוטח לפיו".   ועוד נאמר בפסה"ד הנ"ל: "לא מדובר כאן בהתחמקות חברת הביטוח...אלא אי נכונות לגיטימית לשלם תגמולי ביטוח למי שלא היה מבוטח בחוזה ביטוח עם החברה, ואינו בבחינת מבוטח שלה. העובדה שאותו רכב היה מבוטח אצלה על ידי בעליו הקודמים, אינה מקימה חבות לפי הפוליסה לשלם תגמולי ביטוח גם לקונה הרכב לפי אותה פוליסה. זו כאמור פקעה והתרוקנה מכל תוכן עם מכירת הרכב על ידי שוחט". (כל הדגשים שלי - א.מ.).   כמו כן נקבע בפסה"ד הנ"ל: "ישותו של משלם הפרמיה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הזכות להפרע מחברת הביטוח. משפוקעת הפוליסה, אין כל רבותא בכך שהפרמיות בגינה שולמו מראש עבור תקופה המכסה גם את מועד קרות מקרה הביטוח. פקיעת הפוליסה משמעותה למעשה שהיא בטלה...".     ראו גם ע"א 427/64 נאור ואח' נ' מריואת ואח', פ"ד י"ט (2) 17; ד"נ 10/65 נאור ואח' נ' מריואת ואח', פ"ד י"ט (4), 48; ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימיטד נ' קנטי ואח', פ"ד ל"ג (3) 38; "ששון - דיני ביטוח", מאת מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, מהד' שניה, עמ' 211, 214; "דיני ביטוח", מאת ירון אליאס, הוצ' בורסי, כרך א', עמ' 65. בספר "דיני ביטוח" כותב המחבר אליאס: "בית המשפט פסק כי זכויות ביטוח על פי פוליסות ביטוח, לפי מהותן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת. כמו כן נקבע, כי "סעיף ההרחבה" של הפוליסה, שלפיו הפוליסה מכסה גם מי שנוהג ברכב ברשות המבוטח, אינו מקנה לרוכש מעמד של "מבוטח", שכן אם נמכרה המכונית ופקע הביטוח, הולך גם "סעיף ההרחבה" אחרי הפוליסה.   הלכה זו נשתרשה במשפטנו, עד שאין מערערין עליה עוד. בתי המשפט הבהירו מאז לא פעם, כי עבירות זכותו של המבוטח מוגבלת מעצם מהותה, שכן עצם המחאתה מביא לשינוי תוכנה של הזכות. לפי גישה זו, שינוי זהותו של המבוטח, ללא הסכמת המבטח, שומט את בסיס ההתקשרות החוזית, שכן חוזה הביטוח מבוסס על אומדן סיכונים, ואישיותו, אופיו ואורח חייו של המבוטח, משפיעים על אומדן זה. מבטח שקושר את חוזה הביטוח מתבסס על פרטים אלה".   כמו כן, מובאת בספר הנ"ל גם פסיקה, לפיה "עבירותה של זכות המבוטח מוגבלת גם מכוח הדין הכללי. לפי דעה זו סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, המעמיד את יסודותיו של חוזה הביטוח, מציב דרישה קונסטיטוטיבית של יריבות ישירה בין מבטח לבין מבוטח. יריבות זו פוקעת כאשר מול המבטח ניצב אדם שלא היה שותף ליצירת החוזה". (שם, בעמ' 66).   ב.21 נסיבות המקרה שבפנינו, באות במסגרת הפסיקה הנ"ל. פוליסת הביטוח נעשתה ע"י חברת אופיר 1992 חברה ליבוא ושיווק בע"מ, ועל שמה של חברה זו. חודשיים לאחר שנכנסה הפוליסה לתוקף, סיימה חברת אופיר את פעילותה ומכרה את זכויותיה - זכויות הייבוא של האופנועים - לחברה אחרת בשם "פולריס". לאחר סיום פעילותה של חברת אופיר, פתח מר שוקי כץ תיק במע"מ ונרשם כעוסק עצמאי וניהל מוסך חדש, אותו שכר מבעלי המקום, כעצמאי לכל דבר. במסגרת זו, תיקן מר כץ אופנועים שתיקונם טרם הסתיים, אולם זאת, כאמור, במסגרת עצמאית, ועל פי הסדר עם חברת "פולריס". במצב דברים זה, פוליסת הביטוח שהיתה על שם חברת אופיר - המבוטחת, לא עברה אל שוקי כץ והעסק החדש שלו, כפי שלא עברה אל חברת   "פולריס" והאופנועים שייבאה מתוקף הזכויות שנמכרו לה על ידי חברת אופיר. משסיימה חברת אופיר את פעילותה, פיטרה את עובדיה ומכרה את זכויותיה לחברה אחרת, פקעה פוליסת הביטוח שביטחה את חברת אופיר בגין האופנועים שצויינו בפוליסה.   ב.22. מר שוקי כץ, שניהל כאמור עסק חדש, היה צריך לבטח את העסק שלו, בפוליסה חדשה על שמו. הוא לא עשה כן. יצויין כי מר כץ היה כנראה ער לצורך בביטוח כזה, שכן הוא העיד בבית   המשפט כי היה צריך ביטוח על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד (עמ' 22, שו' 24). אולם במקום לעשות פוליסת ביטוח חדשה, סמך כנראה שוקי כץ על הפוליסה הקודמת שהיתה של חברת אופיר. בעניין זה יפים הדברים שנכתבו בע"א 913/95 שהוזכר לעיל, בו נאמר: "לגבי ששון נוסיף עוד, שאם התרשל ולא דאג לביטוח מבעוד מועד, עובר לרכישת הרכב, וקרה בינתיים מקרה ביטוח, אין לו להלין אלא על עצמו". (שם).   ב.23. לא היה צורך שחברת אופיר, שעל שמה היתה פוליסת הביטוח, תחדל להיות אישיות משפטית כדי שתפקע הפוליסה שהיתה על שמה. לא היה צורך גם שהחברה תימחק במשרד רשם חברות. כך גם לא הרישום במשרד הרישוי קובע במקרים של מכירת מכונית, אלא השלמת העיסקה בפועל, וברגע שהושלמה, הפוליסה פוקעת מעצמה. במקרה שלנו, אין חולק על כך שהחברה סיימה את פעילותה לחלוטין ומכרה את זכויותיה לאחרים, וכל זאת לפני קרות אירוע התאונה. הפוליסה פקעה איפוא והתרוקנה מתוכן עם סיום פעילות החברה ומכירת זכויותיה לאחרים, ובלבד שנקבע כי כך היה מבחינה עובדתית. כפי שראינו, אכן כך היה. אפילו שוקי כץ עצמו הודה בכך. העובדה שדברי דואר, חשבונות ואף תביעות כספיות המשיכו להגיע לכתובת הישנה אחרי סיום פעילותה של החברה, הינה אך טבעית ואין היא משנה דבר.   ב.24. בפסה"ד ע"א (מח'-ת"א) 913/95 הנ"ל, נקבע כי אין גם נפקא מינה לשאלה מי שילם את פרמיית הביטוח, ואם היא שולמה מראש עבור כל התקופה. "פקיעת הפוליסה משמע למעשה שהיא בטלה". (שם).   ב.25. מבחינה זו, אין גם חשיבות לכך שהחברה לא נתנה למבטחת הודעה על ביטול פוליסת הביטוח. פוליסת הביטוח פקעה, כאמור, עם סיום פעילותה של החברה ומכירת זכויותיה לאחרים, והפוליסה אינה תופסת עוד, בין אם ניתנה הודעה על כך ובין אם לאו.   ב.26. מן הסיבה האמורה לעיל, דין התביעה להדחות.     ב.27. יצוין עוד, כי יש גם מקום לטענת הנתבעות בכל הנוגע לחיסוי של פוליסת הביטוח על הקטנוע נשוא התובענה. הפוליסה קבעה כי כלי הרכב המבוטחים הינם "כל כלי רכב מנועיים מסוג טילונים, קטנועים או אופנועים (עם או בלי צינה) הנמצאים אצלו בפקדון או תחת פיקוחו". (נספח א' לתצהיר הראשון של התובע, המצורף לתצהירו ת/2). הקטנוע שבו נהג התובע היה מסוג "סאן יאנג", בעוד האופנועים שבוטחו במסגרת הפוליסה היו אופנועים אחרים לגמרי, אופנועים שיובאו על ידי חברת אופיר משלושה דגמים שונים ואחרים. הקטנוע לא היה בין האופנועים שיובאו על ידי החברה, וממילא לא נמצא אצלה בפקדון או תחת פיקוחה. מר שוקי כץ אמר בעדותו שהוא התעסק עם מכירה של אופנועים חדשים ושל חברות יבואניות אחרות.   מר כץ אישר שהוא התעסק עם חברת "מטרו מוטור בע"מ", וכי חברה זו היא שייבאה את האופנועים מסוג "סאן יאנג" לארץ. (עמ' 22, שו' 4-10). גם התובע אמר שהקטנוע היה שייך למישהו שהביא אותו למכירה שם (עמ' 26, שו' 15-16).   נמצא, כי מדובר בקטנוע שלא היה מכוסה כלל במסגרת הביטוח שביטחה הפוליסה. ואם תימצי לומר שהפוליסה מבטחת גם אופנועים שיהיו בפיקדון או בפיקוח החברה במשך תקופת הביטוח, גם אם לא היו בזמן התחלת הפוליסה, כבר אמרנו כי מדובר בעסק חדש, של אדם אחר, והפוליסה לא כיסתה אופנועים שיובאו או נמצאו אצל אותו אדם אחר או בפיקוחו.   ג. סיכום   ג.1. לאור כל האמור לעיל, אין אחריות על הנתבעות בגין ארוע התאונה נשוא התביעה.   ג.2. התביעה נדחית.   ג.3. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט וכן בנוסף שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. קטנועתאונת דרכיםביטוח סחרתאונת קטנוע