א. באי-כח שני הצדדים הסמיכו אותי ליתן בתיק זה פסק-דין של פשרה לפי סעיף 4 (ג') של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כשהסכום המירבי של הפיצוי לא יעלה על הסכום של 386,447 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד. התובע נפגע בתאונה שאונתה לו ביום 8.10.1989, תוך כדי עבודתו, כאשר ישב ברכבו בבואו לעבודתו הרגילה בבית העלמין, כשמכונית הגיחה מאחור, ופגעה ברכבו של התובע אשר נפצע. לפי קביעת סגן הנשיא (בדימוס) כב' השופט ח. אריאל מיום 27.4.98 התאונה בעטיה נפגע התובע, היא תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. התיק הועבר לדיון בפניי לקביעת גובה הנזק. ב. התובע יליד אוקטובר 1936, מכאן שבזמן אירוע התאונה היה התובע כבן 53, וכיום הינו כבן 63 לערך. עובר לתאונה עבד התובע כקברן ומנהל עבודה בבית העלמין בחיפה. ב"כ התובע עתר לביהמ"ש למינויים של מומחים רפואיים בעניינו של התובע מן הטעם שהביטוח הלאומי דחה את תביעת מרשו, ובביה"ד לעבודה טרם ניתן פסק-דין בתביעת התובע להכרה באירוע כתאונה בעבודה. יצויין שביום 21.6.93 ניתן בביה"ד האזורי לעבודה פסק-דין לפיו נקבע כי ביום 8.10.89 ארעה לתובע תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הפלת"ד. בהמשך גם נקבעה לתובע נכות ע"י הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. ג. סגן הנשיא (בדימוס) כב' השופט מר ח. אריאל מינה בהחלטתו מיום 4.11.92 את הד"ר יהודית מנליס כמומחית רפואית בתחום הנוירולוגי, ובחוות דעתה מיום 30.12.92 קבעה ד"ר י. מנליס לתובע 20% נכות בגין חולשה ביד שמאל, ועוד 30% נכות בגין פרכוסים כלליים בתדירות של כל 4 חודשים, וביחד 44% נכות לצמיתות, והוסיפה שיש מקום למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ד. ביום 15.11.93 מינה כב' השופט ח. אריאל את הפסיכיאטר ד"ר י. קראוס כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום זה, ובחוות דעתו מיום 12.12.93 קבע הד"ר י. קראוס לתובע 30% נכות לצמיתות (מאפריל 1990) לפי סעיף 34 (ד') של מבחני הביטוח הלאומי. ד"ר קראוס הוסיף שיש לראות את הפגיעה בשלמותה כסבל מוחי בצורה של אנצפלופתיה לאחר חבלה לפי סעיף 29 (11), שכולל נכות פסיכיאטרית לפי סעיף 34(ד) של מבחני המל"ל, כשהנכות הנוירולוגית תוארה בחוות דעתה של הד"ר מנליס. הקביעה בשאלת החבות ע"י ס. הנשיא (בדימוס) כב' השופט ח. אריאל היתה ביום 27.4.98. בתאריך 26.8.98 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש (בש"א 4408/98) לבדיקת התובע בתחומי הקרדיולוגיה, אורולוגיה ונפרולוגיה. בישיבת ביהמ"ש מיום 13.10.98 מיניתי כמומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש למטרה זו את הקרדיולוג ד"ר א. פלנט ואת האורולוג ד"ר א. לוריה. הקרדיולוג ד"ר א. פלנט קבע בחוות דעתו מיום 7.12.98 שהתובע אושפז בביה"ח ביום 20.9.95 מחמת אירוע קרדיאלי שעבר ככל הנראה ב- 17.9.95. האירוע התבטא באוטם חד בדופן התחתון של שריר הלב אשר לא פגע משמעותית בתיפקוד החדר השמאלי. נכותו הקרדיאלית הצמיתה של התובע היא בשיעור של 25% אם כי התובע איננו סובל ממגבלה - הוא אינו סימפטומטי מבחינת תעוקת הלב או אי-ספיקת הלב, הגם שרצוי במצב זה להימנע ממאמצים גופניים. בנוסף השיב הד"ר א.פלנט לשאלות במכתבו מיום 17.1.99. האורלוג ד"ר א. לוריה קבע לתובע בחוות דעתו מיום 20.12.98 30% נכות לצמיתות לאור מסקנתו שרק כליה אחת של התובע מתפקדת וכי הכליה הימנית חדלה לתפקד על רקע מחלת אבנים, וכי התובע אושפז ב1993- בבי"ח הדסה בגלל אבן גדולה חוסמת בכליה הימנית, דבר שחייב ריסוק חוץ-גופי של האבן ושליפת אבנים. גם ד"ר א. לוריה השיב לשאלות במכתביו מיום 26.1.99 ו4.1.99-. ו. ב-בש"א 3122/99 עתר ב"כ התובע, ביום 30.3.99 לקיום בדיקה מחודשת של מרשו בתחום הפסיכיאטרי, וביום 27.4.99 הוריתי על קיום בדיקה מחודשת. בחוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה מיום 10.8.99 מציין הד"ר י. קראוס בפרק המסקנה כי מדובר אצל התובע במצב של קרניוטומיה מ1989- בגין דמם סובדורלי כרוני באזור פריאטלי דו-צדדי, וכי נפשית התפתחה הפרעה רגשית, כיום בולטת אדישות ודיספוריה. מוסיף ד"ר י. קראוס שבחוות הדעת הקודמת הוא ראה לנכון לתת לתובע ליהנות מן הספק, מחוסר הוכחות, במיוחד על התפקוד, ובינתיים חל שיפור מסויים לעומת הבדיקה שנעשתה לצורך חוות הדעת הקודמת. כמו כן יש אצל התובע, לפי קביעת ד"ר י.קראוס, מגמתיות ואמינותו מוטלת בספק, ולכן החליט לשנות את דרגת הנכות הצמיתה והוא קובע הפעם לתובע 20% נכות לצמיתות החל מיום 8.6.99. בהמשך גם השיב ד"ר י. קראוס לב"כ התובע במכתב מיום 7.9.99. ז. בטרם נערכה בדיקתו המחודשת של התובע אצל הד"ר י.קראוס הגישו הצדדים תחשיבי נזק. עמדת ב"כ התובע בתחשיב הנזק מיום 9.9.98 היא ששכרו המשוערך של התובע, כפי שהיה ערב התאונה ועד למועד הגשת תחשיב הנזק, מסתכם ב- 4,714 ש"ח, ובנוסף עמד לרשותו רכב צמוד שהוצאותיו על המעביד, ושוויה של הטבה זו הוא 3,123 ש"ח. מכאן שסה"כ שכרו המשוערך של התובע ערב התאונה הוא 7,840 ש"ח, אך מכיוון שהתובע אמור היה להיכנס לשותפות עם מר מזרחי, והוסר המכשול של הסדרת מסיו עם מס הכנסה, יש לערוך את חישוב הפסד ההכנסה לפי 10,000 ש"ח לחודש. מאז התאונה אין התובע עובד וב"כ התובע מבקש לפסוק לזכותו הפסד שכר מלא לעבר, כולל ריבית, בסך 1,193,400 ש"ח, ולעתיד, עד הגיעו לגיל 70, כעצמאי, 756,813 ש"ח, ולחילופין, אילו חדל לעבוד כשכיר בגיל 65 כי אז היה התובע זכאי לפנסיה לפי תוחלת חייו 397,534 ש"ח. בנוסף: כאב וסבל בסך 100,000 ש"ח, וכן עזרת צד ג' והוצאות נסיעה ותרופות, וביחד: 2,507,502 ש"ח לפי החלופה האחת או, 2,148,223 ש"ח לפי חלופה אחרת. בהשלמה לתחשיבי הנזק, מיום 24.10.99, מפנה ב"כ התובע לעדויות שמסרו התובע ומר מזרחי שמדבריהם עולה כי התובע היה מנהל עבודה, אחראי על מספר רב של פועלים שעסקו בכריית קברים, וכי עמד להיכנס לשותפות עם מעבידו מר מזרחי, דבר שהיה מביא לעלייה בהכנסותיו, כפי שגם מתאשר מעדות מנהלת החשבונות גב' אבו. כמו כן נטען שנכותו האורולוגית של התובע (חוות דעת ד"ר לוריה) והקרדיולוגית (ד"ר פלנט) לא היה בהן כדי להשפיע כלל על כושר עבודתו של התובע כמנהל עבודה בתחום הקבורה. מאז התאונה, כעשר שנים, לא עבד התובע מחמת נכותו, הוא ניתק ממקור פרנסתו, ואין לו סיכוי כלשהו לחזור ולהיקלט בעבודה מחמת נכותו הנוירולוגית (חוות דעת ד"ר י.מנליס) והפסיכיאטרית (חוות דעת ד"ר י.קראוס) ללא כל קשר למצבו הקרדיולוגי או האורולוגי. ח. ב"כ הנתבעת הדגיש בחישובי הנזק מטעמו, מיום 2.3.99, כי יש לבחון את הנכות הנטענת של התובע על רקע מחלותיו הקודמות, כשד"ר פלנט סבר שמצב התובע עלול להחמיר אם טרשת העורקים שלו תתקדם או יתרחש אוטם נוסף או שתופענה תופעות תעוקתיות, וד"ר לוריה סבר שמצבו של התובע עלול להחמיר אם יתפתחו אבנים בכליה שנותרה. עמדת ב"כ הנתבעת היא כי בתחום הנוירולוגי לא נותרה לתובע נכות כלשהי, וכי בבדיקת התובע בביטוח הלאומי לא נמצאה כל חולשה בידו השמאלית. בהמשך לועדה הרפואית של המל"ל מיום 13.11.94 אושפז התובע בביה"ח לצורך בירור מצבו בנוגע לפרכוסים והתקפים. בדיקותיו של התובע נמצאו תקינות, ולא התגלו פרכוסים, כך שלא נותרה נכות נוירולוגית. מאידך נתקבלה חוות דעתו של הד"ר י. קראוס (בתחום הנפשי) ע"י הביטוח הלאומי. לפי חישובו של ב"כ הנתבעת נכותו של התובע בתחום האורולוגי-קרדיולוגי היא בשיעור של 47.5% (לא עקב התאונה), ואילו נכותו הנפשית המשוקללת היא בשיעור של 15.75%. את שכרו של התובע ערב התאונה מציע ב"כ הנתבעת לחשב לפי שכרו ערב התאונה כפי שנמסר לביטוח הלאומי: 2,000 ש"ח לחודש, השווי המשוערך: 4,681 ש"ח לחודש, ולאחר ניכוי מס: 4,196 ש"ח לחודש. ט. ב"כ הנתבעת חולק על טענת התובע לפיה נגרם לו אי-כושר מלא עקב התאונה. ב"כ הנתבעת מציין שהתובע אושפז בבי"ח הדסה ירושלים מחמת בעיותיו האורולוגיות, ובבי"ח רמב"ם חיפה מחמת התקף לב, כל זאת בלי קשר לתאונה. מעבר לכך: הקלטות שהוצגו ותצהירי החוקרים מצביעים על כך שהתובע מתפקד כהלכה, עסוק בעיסוקים שונים ללא הגבלה וגוזר על עצמו בטלה מעבודה בשכר. את הפיצוי המגיע לתובע מציע ב"כ הנתבעת להעמיד בחישוב הנזק מטעמו על כאב וסבל בסך 57,405 ש"ח, הפסד שכר לארבע שנים בעבר לפי 30% נכות: 60,422 ש"ח, הפסד שכר בעתיד לפי 30% נכות עד גיל 65, ובהיוון: 20,115 ש"ח, וביחד 137,982 ש"ח, בניכוי תשלומי המל"ל בסך 433,553 ש"ח, בשים לב לחוות דעתו האקטוארית של מר שי ספיר מיום 20.1.99, בהתאם ל45%- נכות לצמיתות מיום 1.1.90, ומכאן שיש לדחות את התביעה. יצויין שחישובי הנזק הוגשו בטרם נבדק התובע מחדש ע"י הפסיכיאטר ד"ר י.קראוס, ובטרם הוגשה חוות דעתו הפסיכיאטרית המשלימה מיום 10.8.99. י. ציינתי קודם לכן ששמיעת הראיות בתיק התקיימה בפני ס. הנשיא (בדימוס) כב' השופט מר ח. אריאל, שבפניו גם הוגשו תצהירי עדות ראשית, ואשר גם שמע את עדויותיהם של מנהלת החשבונות גב' שרה אבו, מר מרדכי מזרחי (מעבידו של התובע), מר שיכורי מרקוס, מר אברהים נימר, התובע עצמו, השמאי מר מוגילבקין, רעייתו של התובע גב' שמחה שושי, ובתם גב' אסתר בר אליה. ציינתי רק אותם עדים שהיו רלוונטיים גם לענין הנזק. בישיבת ביהמ"ש מיום 24.10.96 החליט כב' השופט מר ח. אריאל על פיצול שאלת גובה הנזק מן החבות, כך ששמיעת המשפט נמשכה אח"כ לענין החבות, בחלק זה של המשפט הוגשו הקלטות נ14/, נ15/, נ16/, נ19/, וכן הוגשו תצהירי החוקרים הרלוונטיים לקלטות אלה. ארבע הקלטות הוקרנו בפניי, בחלקים הרלוונטיים, בישיבת ביהמ"ש מיום 29.12.99, ולרבות קלטת עדכנית נוספת מיום 14.12.99, קלטות שעניינן בעיקר מעקב אחר פעילותו של התובע בחיי יום יום. בנוסף העידו בביהמ"ש (בדיון שהתקיים כמוסבר בפני כב' השופט בדימוס מר ח. אריאל) מטעם ההגנה: מר משה מאדי, גב' הילה מגן, מר אילן ארזי ומר מאיר כהן. יא. ציינתי כבר שבישיבת ביהמ"ש מיום 2.12.99 ניתנה הסכמה לפיה הדיון בתיק לענין גובה הנזק יתנהל לפי סעיף 4 (ג) של חוק הפלת"ד, כשהרף העליון יהא 386,447 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ, ובתאריך 29.12.99 שמעתי טיעון מפורט של ב"כ שני הצדדים (עמ' 15 עד עמ' 26 לפרוט') בנוכחות התובע עצמו, כשבמהלך הטיעון הוקרנו בפניי (בחלקים הרלוונטיים) הקלטות שענינן מעקב החוקרים אחר פעילותו של התובע. מעבר לאמור בתחשיב הנזק שלו, ובהשלמת תחשיב הנזק, הדגיש ב"כ התובע שמצבו הבריאותי של התובע טרם התאונה היה טוב, הוא עבד כשכיר אצל מר מזרחי, וקיבל כהטבה רכב חדש יחסית של המעביד לשימושו הפרטי, כשההוצאות המלאות על המעביד, ובין אם נכותו המשוקללת של התובע היא 52% או 65% הרי אין התובע מסוגל לעבוד, הן כיום והן בעתיד. התובע היה אמור להיכנס לשותפות עם מר מזרחי ולשפר הכנסותיו. בתחום הפסיכיאטרי מצוי התובע בטיפול שוטף במרפאה הפסיכיאטרית של בי"ח רמב"ם ונזקק לתרופות חזקות. לתובע גם תעודות אי-כושר של בי"ח רמב"ם, בנוסף גם סובל התובע מחוסר זיקפה. נכותו של התובע בתחום האורולוגי והקרדיולוגי לא היה בה כדי להשפיע על עבודתו כקברן ומנהל עבודה. לפי חישוב הנזק שפירט ב"כ התובע בטיעונו מיום 29.12.99, עמ' 18-19 לפרוט', מסתכם חישוב נזקיו של התובע (לפני ניכוי מל"ל) ב1,325,000- ש"ח. יב. לבקשת ב"כ הנתבעת הוקרנו בפניי ארבע הקלטות נ14/, נ15, נ16/, נ19/ והקלטת העדכנית מיום 14.12.99 (לפחות בחלקים העיקריים) לגבי פעילויותיו של התובע בחיי יום יום. ב"כ הנתבעת ציין שהתובע העלים את העובדה שאובחנה אצלו סינוסיטיס (מכתב שחרור בי"ח כרמל), וכן הדגיש שהמל"ל קבע שאין לתובע נכות נוירולוגית כלל, לא בנושא חולשה בצד שמאל, ולא בנושא פרכוסים. לדעת ב"כ הנתבעת אילו היה הפסיכיאטר ד"ר קראוס רואה כיצד התובע נוהג רכב, ואת תפקודו ופעילויותיו של התובע, היה ד"ר י. קראוס מפחית גם מ20%- הנכות הנפשית שקבע המומחה לתובע בחוות דעתו המשלימה. לדעת ב"כ הנתבעת נכותו של התובע אינה עולה על 10% נכות, והוא כשיר לנהוג, לקנות ולשמור על נכדיו, ולהיפגש עם חברים כעולה מן הקלטות, וכן סובל התובע מבעיות רפואיות שאינן קשורות כלל לתאונה (סינוסיטיס, נפרולוגיה, קרדיולוגיה), והתקפיו האפילפטים נתגלו באשפוז בבי"ח בני-ציון כלא היו. את בסיס שכרו של התובע יש לחשב לדעת ב"כ הנתבעת לפי המוצגים נ1/ (טופס דמי פגיעה) + נ2/ (תלוש שכר), ואת הפסדיו יש להעריך ב50,000- ש"ח. אין לקבל את טענותיו בתחום הסקסולוגי כמהימנות, ואשר לטענה בדבר מצוקתו הכספית הרי זו נובעת מהפרש כספי שנגרם כתוצאה ממכירת דירתו הקודמת של התובע ורכישת דירה יקרה יותר. עוד מפנה ב"כ הנתבעת לתוכן האמור בתיקו הצבאי של התובע לגבי עברו (נ5/), כשב"כ התובע הגיב על כך וציין, בין יתר דבריו, שיש עיוות בכך שמתייחסים להתרחשויות שהיו בצעירותו של התובע, שאין בהן כדי להעיד כלל על אחריתו. לענין הקלטות הדגיש ב"כ התובע שחשוב לשים לב לכך שאין בקלטות ולו מקרה אחד בו נראה התובע מבצע עבודה כלשהי. יג. כאמור כבר לעיל הסמיכו אותי ב"כ שני הצדדים לפסוק את הפיצוי בהתאם לסעיף 4(ג') של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאחר שעיינתי במסמכים הרלוונטיים ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, ולאחר שכבר לקחתי בחשבון את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 300,000 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכר הטרחה. התשלום יבוצע ע"י הנתבעת במשרד ב"כ התובע לא יאוחר מתאריך 14.2.2000, שאם לא כן ישא הסכום שנפסק הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תשלום אגרת המשפט יחול במישרין על הנתבעת, ויבוצע ישירות לקופת ביהמ"ש. יד. ב"כ הנתבעת התנה הסכמתו לקיום הדיון לפי סעיף 4 (ג') של חוק הפלת"ד בכך שתשלום הסכום הפסוק ייעשה לידיו הנאמנות של עוה"ד י. נחשון, שיהא אחראי להשבת הכספים, אם יתקבל הערעור שבדעת הנתבעת להגיש (דברי עו"ד א. פיגנבוים בישיבת ביהמ"ש מיום 2.12.99, עמ' 13 לפרוט'). לפיכך אני מורה שתשלום הסכום הפסוק יתבצע ע"י הנתבעת לידיו הנאמנות של ב"כ התובע עוה"ד י. נחשון שיפקיד את הכספים במלואם בחשבון נאמנות. השקעת הכספים תתבצע לפי תיאום בין עוה"ד י. נחשון ו-א. פיגנבוים, ואם לא יגיעו ביניהם לידי הבנה - לפי הוראות ביהמ"ש. הסכום הפסוק הנ"ל יהא מושקע בחשבון הנאמנות עד למתן החלטתו/פסק-דינו של ביהמ"ש העליון בענין ערעורה של הנתבעת. עוה"ד י. נחשון יהא אחראי להחזרת הכספים המופקדים שיושקעו בחשבון הנאמנות, לידי הנתבעת, בהתאם לתוצאות החלטתו/פסק-דינו של ביהמ"ש העליון. נכות