תמורה מלאה המחאת זכות

תמורה מלאה המחאת זכות

1. התובעת התקשרה בזכרון דברים מיום 24.5.00 עם הנתבע לפיו רכשה ממנו דירה תמורת 233,000$ שהיו צריכים להשתלם במועדים כדלקמן:נ
"א. עם חתימת זכרון דברים זה סך של 1,000$...
ב. במעמד חתימת חוזה זה סך של 24,000$ (במילים עשרים וארבע אלף דולר) ולא יאוחר מ 1.6.00
עד או בתאריך 1.7.00 ישלם הקונה למוכר סך של 203,000$...
בתאריך 1.7.00 ... ועם מסירת הנכס ישלם הקונה למוכר סך של 5,000$"

כמו כן נקבע סעיף 9 לזכרון הדברים:ב
"הצדדים מתחייבים בזה הדדית לחתום על החוזה בפני עו"ד תוך 7 ימים מחתימת זכרון דברים זה, וכל עוד שלא נחתם חוזה, ו/או אם לא יחתם החוזה מפאת כל סיבה שלא תהיה, יראו זכרון דברים זה כאילו הוא היה חוזה בעל תוקף ומחייב לכל דבר".

בנוסף הסכימו הצדדים על פיצוי מוסכם בסעיף 10 לזכרון הדברים שקבע:ו
"כל צד אשר יסרב לקיים את המכירה או את הקניה על-פי הסכם זה או לעמוד במועדים שנקבעו בהסכם זה, ישלם לצד המקיים סך של 23,000$... פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של כל צד, לתבוע את ביצוע הסכם זה כולו או מקצתו בעין".

2. חוזה כאמור בסעיף 9 לזכרון הדברים לא נחתם בין הצדדים. התובעת שילמה לנתבע 1,000$ ביום חתימת זכרון הדברים, ביום 28.5.00 ביצעה העברה בנקאית לנתבע בסך 15,000$ נוספים, וביום 7.6.00 קיבלה מסמך בכתב המאשר את התשלומים ששילמה, סה"כ 16,000$.

3. לטענת התובעת התברר לה לאחר חתימה על זכרון הדברים כי על הנכס רובץ עיקול מיום 5.9.99, במסגרת ת.א. 80403/93 בו הוגשה נגד הנתבע תביעה ע"י חב' אינטל בנק, בהליכים שלא הסתיימו טרם שמיעת הראיות בתיק זה.

לטענת התובעת לא גילה לה הנתבע עובדה זו, דבר המהווה ניהול מו"מ בחוסר תם לב, ובנוסף, כתוצאה מהעיקול האמור, לא יוכל הנתבע לקיים את התחייבותו עפ"י זכרון הדברים למסור לה את החזקה בנכס ביום 1.7.00 כשהוא נקי מכל חוב. לפיכך הודיעה התובעת לנתבע במכתב מיום 28.6.00 כי היא מבטלת את ההסכם, וכי עליו להשיב לה את הכספים ששילמה על חשבון התמורה. כן התרתה בנתבע שאם לא יעשה כן, תגיש תביעה לסכום זה וכן לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

4. העסקה לא יצאה לפועל וכיום לא ניתן לבצעה שכן כפי שהתברר במהלך העדויות, מכר הנתבע את הדירה לאחר, בא-כוחו, עו"ד חן, שלזכותו נרשמה הערת אזהרה על הנכס ביום 7.8.00. למען השלמת התמונה בעניין זה אציין כי עפ"י תגובת עו"ד חן לבקשה להטלת עיקול זמני על כספים של הנתבע הנמצאים בידיו (בשא 121276/01) , בינו לבין הנתבע נחתם הסכם מיום 3.8.00 לפיו מכר לו הנתבע את הדירה, עליה רובצים שני עיקולים:נ אחד ע"ס 130,000$ בת.א. 80403/99, ושני ע"ס 210,000$, בתיק הוצל"פ 0154777009, תמורת 195,000$ שתשולם כדלקמן:ב
20,000$ משתלם בחתימת החוזה.
10,000$ ישולמו במסירת החזקה (12.8.00 – עפ"י סעיף 4.1 להסכם)
יתר התמורה תשתלם כנגד הסרת העיקול. "הרוכשים יוכלו לשלם ולהשיג מי מהמסמכים החסרים והדבר יחשב כתשלום ע"ח התמורה. באם לא יוסר העיקול במועד יפעל הקונה כדלהלן:ו מובהר בזאת כי הסך אשר יקבע על ידי בית המשפט או בין הצדדים על הסרת העיקול יושם בנאמנות אצל עו"ד חן... בשיתוף עם ב"כ המעקל ע"פ שק"ד וישאר בנאמנות עד לסיום ההליכים המשפטיים. במידה והמוכר יצא חייב בדין ינתן הכסף לתובע בת.א. 80403/99. תשלום לנאמן ו/או תשלום על ידי הנאמן לתובע כאמור, כמוהו כתשלום התמורה ע"פ הסכם זה. כל יתרה אשר תיוותר לאחר הסרת העיקול תשתלם ישירות למוכר" (סעיף 3.1ב להסכם).

בנוסף נערך הסכם להמחאת זכות בלתי חוזרת מיום 1.1.01 בין עו"ד חן לבין אחד, יוג'ין גרינברג, לפיו, הואיל וגרינברג ומי מטעמו חייבים כספים לעו"ד חן, והואיל והנתבע חייב כספים לגרינברג ועקב חוב זה נפתח תיק הוצל"פ 0154777009 שבמסגרתו הוטל עיקול על דירתו של הנתבע, ועל מנת להיפרע מגרינברג, הסכים עו"ד חן לקבל בהמחאה בלתי חוזרת את כל הכספים והזכויות שיש לגרינברג בתיק ההוצל"פ האמור, והואיל והוסכם כי עו"ד חן ירכוש את הדירה מהנתבע וכי כלל התמורה עבור הדירה תחשב כנפרעה במלואה בהמחאת זכות זו, "מוסכם כי הנמחה (עו"ד חן – ר.פ.א.) מקבל מהממחה (גרינברג – ר.פ.א.) בהמחאה בלתי חוזרת את כל הזכויות שיש לו בתיק הוצל"פ מס' 0154777009 כאמור במבוא. מוסכם כי נסאנליס (הנתבע – ר.פ.א.) יחשב כמי שקיבל תמורה מלאה עבור דירתו לאור המחאת זכות זו".

5. אין מחלוקת שהנתבע לא השיב לתובעת את הכספים ששילמה או כל חלק מהם.

6. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהירו ועיקר טענותיו כדלקמן:נ

א. הנתבע הודיע לתובעת על העיקול בתחילתו של המו"מ איתה, בשיחה שנערכה ביניהם בדירתו מס' ימים לפני החתימה על זכרון הדברים. לשאלותיה השיב כי אין משכנתא על הדירה אך כי יש עיקול הבא להבטיח כ- 100,000$ במסגרת תביעה המתבררת נגדו.

כן טען כי במהלך המו"מ טרם חתימתו של זכרון הדברים נתן לתובעת נסח רישום שהיה ברשותו זה מספר חודשים ובו רישום של העיקול. לטענתו ביקשה התובעת להתחמק מביצוע ההסכם.

ב. עפ"י זכרון הדברים ראתה התובעת את הדירה ומצאה כי היא מתאימה למטרותיה והיא מוותרת על כל טענה בעניין זה. מכאן שהתובעת בדקה הן את מצבה הפיזי של הדירה והן את מצבה המשפטי.

ג. אילו עמדה התובעת בהתחייבויותיה, יכול היה הנתבע למסור את החזקה בדירה כשהיא נקיה מכל חוב עד ליום 1.7.00. מאחר ונרשם בהסכם כי היא תשלם את התמורה עד ליום 1.7.00 ולא ביום 1.7.00 הרי יכול היה מהכספים שהיתה משלמת לו לפני 1.7.00 להסיר את העיקול הרובץ על הנכס.

אכן, ביום 29.6.00 פנה הנתבע בבקשה בת.א. 80403/99 להמיר את העיקול, וביום 5.7.00 התקבלה החלטתו של כב' השופט מ. יפרח כי הוא רשאי להמירו בבטוחה אחרת.

עוד טוען הנתבע לעניין זה כי מספר ימים לאחר החתימה על זכרון הדברים, נפגשו הצדדים אצל עורך דינה של התובעת בבת ים (הכוונה היא לעו"ד העובד עם משרד התיווך שהיה אמור לנסח את החוזה מטעם הצדדים), על מנת שהוא יערוך הסכם מכר והוחלט בעצה אחת עם עוה"ד כי סך של 100,000$ ואף למעלה מזה ישאר אצלו בנאמנות לשם הסרת העיקול. לאחר קבלת טיוטת ההסכם במשרד עורך דינה, החליטה התובעת כי אימה תהיה רוכשת הדירה נשוא התובענה, והציגה העתק יפוי כח של האם. מאחר וההעתק לא סיפק את באי כח הצדדים, הוחלט לחכות מספר ימים עד לבוא אימה של התובעת ארצה. לאחר יומיים הגיעה האם, ובעקבות פניית ב"כ התובעת דאז, עו"ד למפר, שלח לו ב"כ הנתבע בפקס טיוטת הסכם, כאשר היה ברור לצדדים כי יש להסיר את העיקול אם בדרך של נאמנות אצל ב"כ הצדדים או אצל ב"כ בעל העיקול, ואולם התובעת התחרטה ולא רכשה את הדירה כמוסכם.

7. עוד יש להוסיף לעניין השתלשלות העניינים בין הצדדים, כי ביום 26.6.00 שלח ב"כ התובעת, עו"ד למפר פקס לב"כ הנתבע לפיו:ב
"מרשתי תיתן הסכמתה לחתימת חוזה המכר שבנדון בכפוף לקבלת התחיבות בכתב מכל הנוגעים לעניין לפיו יבטל רישום העיקול במעמד קבלת התמורה עבורו. נא להעביר תגובתך עד ליום 29.6.00".

בקשת הנתבע בת.א. 80403/99 הייתה לאשר סכום של 100,000$ מתוך כספי התמורה שיקבל במכירת הדירה כבטוחה חליפית לעיקול המוטל על הדירה, וביום 5.7.00 נעתר כב' השופט מ. יפרח לבקשה.

מעדותו של הנתבע עולה כי בפועל לא הוסר העיקול מעולם.

8. בסיכומיו טוען ב"כ הנתבע כי:ו "המחלוקת היחידה אשר התובענה דנן נסובה סביבה הינה האם ידעה או לא ידעה התובעת בזמן עריכת זכרון הדברים כי קיים חוב על הדירה אשר בעקבותיו הוטל עיקול עליה בלשכת רישום המקרקעין" (סעיף 1 לסיכומים).

9. בנוסף לעדויות התובעת והנתבע, הביא כל אחד מהצדדים כעד מתווך מהמשרד שבאמצעותו נעשתה העסקה. הן בעלי הדין והן המתווכים דוברי רוסית והמו"מ נעשה בשפה הרוסית.

בתצהירה של התובעת נאמר כי היא היתה בדירה פעמיים, שתיהן עם עת/1, ולדימיר פרידמן. יש לציין כי בחקירתה העידה שהיתה פעם אחת נוספת בדירה עם מכר שלה וללא פרידמן. שלא כמו ב"כ הנתבע אינני רואה בכך סתירה שיש בה כדי לפגוע במהימנותה של התובעת. עפ"י תצהירה לא נאמר לה בשום שלב שקיימת מגבלה כלשהי הקשורה בדירה וכי כאשר שאלה אם כל מסמכי הבעלות מוכנים נענתה בכך ש"הדירה נקיה". בחקירתה הנגדית חזרה על עדות זו:נ
"ש:ב שהיית בדירה לפני זכרון הדברים, על מה דיברת עם המוכר?
ת:ו ראינו את הדירה, דיברנו על הריהוט שלה. שאלתי אם הדירה נקיה והיא יכולה לעבור על שמי מיד. אמרו לי כן, כל הניירת מוכנה והדירה נקיה.
ש:נ הם אמרו לך שאין שום חובות על הדירה?
ת:ב אמרו לי שאין משכנתא וכל הניירת מוכנה.
ש:ו כלומר, את שאלת בדירה מה מצב המשפטי של הדירה?
ת:נ לא לא שאלתי. מעולם לא הייתי חושבת על זה.
ש:ב לפני רגע אמרת שקיבלת תשובה שהכל מוכן ואפשר להעביר את הדירה אליך.
ת:ו התכוונתי לחשמל, טלפון, ניירת טאבו.
ש: קיבלת ניירת טאבו.
ת: לא קיבלתי ניירת טאבו. לא ראיתי ניירת טאבו. חשבתי שאני עושה עסק עם אנשים בסדר.
ש: מי שאל אותך לעניין הטאבו את או פרידמן?
ת: אף אחד לא שאל אותי לעניין הטאבו. רציתי להעביר את הדירה על שמי מהר.
ש: מי שאל את סלאבה לעניין המצב המשפטי של הדירה?
ת: אף אחד לא שאל על החובות. שאלו אם הניירת מוכנה. רציתי לקנות דירה לפני שאימי תגיע מחו"ל".
(עמ' 4 שורה שלישית מלמטה ועד עמ 5 שורה 13 לפרוטוקול).


ב"כ הנתבע בחקירתה הנגדית של התובעת ביקש להראות כי בשל כוונתה של התובעת לבדוק את המסמכים המשפטיים, חתמה קודם לכן על זכרון דברים והתכוונה לחתום על החוזה רק לאחר בדיקת המסמכים המשפטיים, ואולם מחומר הראיות עולה שלא כך הוא. על כך העידה התובעת:
ש: בזכרון הדברים נתת אלף דולר?
ת: כן.
ש: אז אמרת אני אבדוק והלכת לעו"ד.
ת: מה אני אבדוק?
ש: את המסמכים המשפטיים, טאבו וכו' שהוא הבעלים של הדירה.
ת: אני לא מבינה בזה כלום רציתי שהעו"ד יבדוק את הטענה.
ש: לכן שילמת רק אלף דולר.
ת: ככה כתוב בזכרון הדברים".


גם מעדות זו וגם מעדותו של עת/1 המתווך ולדימיר פרידמן, עולה כי מלכתחילה חתמו הצדדים על זכרון דברים כדי לסגור את העסקה ובכוונה לחתום מאוחר יותר על חוזה ולא משום שהתעוררו ספקות כלשהם בעת חתימת זכרון הדברים. גם עה/2 אנדריי סליחוב העיד כי כמתווך אסור לו לתת שירות משפטי ולפיכך, והנתבע אמר לו כי יפנה לעו"ד.

אשר לגילוי קיומו של העיקול, נאמר בתצהירה של התובעת כי רק בפגישה במשרדו של עו"ד ליבה מונדי, שהוא עו"ד שמשרד התיווך עובד איתו קבוע (עפ"י עדותו של עה/2), התברר לה לתדהמתה כי קיים העיקול ע"ס 100,00$. מאחר והתובעת, עפ"י עדותה, לא הבינה באותו שלב את משמעותו של העיקול, התקשרה ממשרדו של עו"ד מונדי לעו"ד בשקירובה אירנה מנהריה ולעו"ד למפר מת"א שאמרו לה כי יש לבדוק את כל המסמכים בטרם חתימה על החוזה המיועד. עפ"י תצהירה, יצאה התובעת ממשרדו של עו"ד מונדי בכוונה למסור את כל החומר לבדיקה חיצונית, וביציאה ממשרדו של עו"ד מונדי הבטיח לה הנתבע, בנוכחות המתווך, כי יחזיר לה למחרת את כספה, ואולם הוא לא עשה כן. מאחר והנתבע היה צפוי שלא לקיים את התחייבותו למסור לה את החזקה בדירה כשהיא נקיה מכל חוב ב- 1.7.00 – ביטלה את ההסכם.


בגרסתה תמך עת/1. עפ"י תצהירו נחתם זכרון הדברים בנוכחותו, ולאחריו הסכימו הצדדים לחתום על הסכם אצל עו"ד לייבה מונדי, אלא שבפגישה אצל עו"ד מונדי נודע לתובעת לראשונה על העיקול, ושני עוה"ד דוברי הרוסית שאליהם פנתה טלפונית ממשרדו של עו"ד מונדי, המליצו לה שלא לחתום על ההסכם.


מנגד, כאמור, בסעיף 4 לתצהירו של הנתבע בתמיכה לבר"ל נאמר:
"אמרתי לה על דבר העיקול בתחילתו של המו"מ איתה וכן בשיחה שנערכה בינינו בדירתי מס' ימים טרם החתימה על זכרון הדברים",


ובסעיף 5 לאותו תצהיר:
"כאשר הגיעה התובעת לדירתי... השבתי לה כי אין משכנתא אולם יש עיקול הבא להבטיח 100,000$ לערך..." .


ובסעיף 6 לאותו תצהיר:
"במהלך המו"מ טרם החתימה על זכרון הדברים נתתי בידי התובעת נסח רישום שהיה ברשותי מספר חודשים ושעליו מופיע דבר העיקול".

בתצהירו במקום עדות ראשית של התובע, בסעיף 5 נאמר:
"אמרתי לה (לתובעת – ר.פ.א.) על דבר העיקול בתחילתו של המו"מ איתה וכן בשיחה בנערכה בינינו בדירתי מספר ימים טרם החתימה על זכרון הדברים בנוכחות מר ולדימיר פרידמן ומר אנדריי סליחוב"

כן נאמר בתצהיר עדותו הראשית כי אמר זאת לנתבעת כאשר באה לראשונה לדירה, והוא אמר לה, כאמור כי אין משכנתה אך יש עיקול. בעדותו תמך עה/2 שבתצהירו נאמר כי כשפנה הנתבע למשרד התיווך שאלו אותו עה/2 ועת/1 שאלות לגבי מצבו של הנכס והנתבע אמר להם כי יש חוב כלשהו על הדירה (סעיפים 3.2, 3.3 לתצהיר). כן הצהיר כי באחת משתי הפגישות בהן נכח בדירה טרם החתימה על זכרון הדברים אמר הנתבע בנוכחות כולם, לרבות התובעת ועת/1 כי ישנה תביעה המתבררת נגדו שבגינה יש עיקול על כ- 100,000$ על הדירה, וכי לא תהיה בעיה להסיר את העיקול מכספי התמורה. כאמור, הן התובעת והן עת/1 הכחישו כי היו יחד עם עה/1 בדירה. לגרסת עה/2, היתה התובעת להוטה לשלם מייד את כל התמורה בגין הדירה, אך הוא הסביר לה שעדיף לערוך הסכם אצל עו"ד שיבדוק את המצב המשפטי של הדירה. מאחר והתובעת חששה להפסיד את הדירה, הוצע לה לערוך זכרון דברים עם פיצוי מוסכם במקרה שהנתבע יתחרט ולא ימכור לה את הדירה, וכך נעשה ביום 24.5.00. עוד הצהיר עה/2 כי הוא הסביר לתובעת שנהוג להסיר חובות או עיקולים בדרך של הפקדת כספים אצל עו"ד או בביהמ"ש וכי עוה"ד שיערוך את ההסכם יבדוק כיצד יש להסיר את העיקול. יתרה מזו, לגרסתו, מאחר ו- 100,000$ מכספי התמורה אמורים לשמש להסרת העיקול הדגיש בזכרון הדברים כי הסך של 203,000$ ישולם עד ליום 1.7.00 ולא ביום 1.7.00 כדי שהתובעת תוכל לשלם סכומים נוספים קודם לאותו מועד על מנת להסיר את העיקול. לגרסתו לא הוסיף את העיקול בזכרון הדברים משום שאינו בקיא בכך ומשום שביום חתימתו לא היה בידי הנתבע נסח מעודכן של לשכת רישום המקרקעין ועה/2 חשש כי אם יכתוב דבר מה לא מדוייק יבואו אליו הצדדים בטענות. לכן העדיף שעניין העיקול יטופל ע"י עו"ד.

10. אין מחלוקת כי במהלך הפגישה שנערכה אצל עו"ד מונדי, התקשרה התובעת לשני עורכי הדין דוברי הרוסית, בשקירובה מנהריה ולמפר מת"א. עפ"י עדותם של התובעת ועת/1, היה זה לאחר שנודע לה על העיקול. בתצהירו של הנתבע בתמיכה לבר"ל אין הוא מתייחס לאירוע זה כלל. בתצהירו במקום עדות ראשית נאמר כי במהלך הסברו של עו"ד מונדי כיצד ניתן לטפל בעיקול, ביקשה התובעת במפתיע כי אימה תירשם כבעלת הדירה והוציאה העתק יפוי כח. מאחר ועורכי הדין לא הסתפקו בהעתק, התקשרה התובעת לעורכי הדין בשקירובה ולמפר על מנת לברר כיצד תשיג את יפוי הכח המקורי. על כך חזר בחקירתו הנגדית (עמ' 16 שורה 12 לפרוטוקול). כן הצהיר שעו"ד מונדי, שאינו שולט בשפה הרוסית, תירגם לתובעת את המילה עיקול במילה arrest שיש לה קונוטציה שלילית שכן היא חלה בבריה"מ כאשר אדם הושלך לכלא או הוצא להורג והממשלה החרימה את כל רכושו. בעקבות זאת הסבירו עו"ד מונדי והנתבע לתובעת שאין מדובר במצב זה, וכי ניתן להסיר את העיקול ללא כל קושי, ואז ביקשה התובעת לדחות את החתימה על ההסכם על מנת שאימה תחזור מחו"ל ועל מנת לברר אצל עורכי דין אחרים אם ניתן להסיר את העיקול כפי שהסביר לה עו"ד מונדי. בתצהירו של עה/2 הוא תמך בגרסתו של הנתבע כפי שהובאה בתצהיר עדותו הראשית כאמור לעיל. בחקירתו הנגדית העיד כי במעמד חתימת זכרון הדברים אמר הנתבע כי יש עיקול על הדירה. משנשאל מי תרגם את מילה עיקול העיד כי אף אחד לא תרגם משום שכולם דיברו רוסית. יחד עם זאת לא ידע לציין באיזו מילה השתמשו הצדדים כדי לומר עיקול. כך העיד בעניין זה:
"ש: מי תרגם את המילה עיקול באותו מעמד לתובעת? אתה?
ת: לא היה צריך להסביר את זה במשרד היו אנשים שדיברו שפה אחרת.
ש: אני חוזר על השאלה.
ת: לא השתמשנו במילה עיקול. דיברנו רוסית.
ש: איך אומרים ברוסית עיקול?
ת: אני יכול לתרגם לזה לפחות שלושה ארבעה מלים.
ש: באיזה תרגום בחרת?
ת: אני בחרתי בתרגום שהקונה הסביר לי. הקונה אמר מילה שאפשר לתרגם לעברית כעיקול. שיש חוב שהדירה... שאני רוצה לקבל סכום כסף ממשהו, שיעבוד כוונתי.
ש: מי תרגם לשעבוד?
ת: אנחנו דיברנו בשפה הרוסית ולא היינו זקוקים לתרגום".


עה/2 אף העיד כי לפי דעתו לא התקשרה התובעת לעורכי הדין בשקירובה ולמפר בפגישה זו אל רק בפגישה אצל עו"ד מונדי בשל התרגום הבלתי מוצלח של עו"ד מונדי (משמע – לא בשל ההפתעה עם היוודע לה דבר העיקול). יחד עם זאת הוא מעיד בעניין זה:
"אחרי שיצאנו מהמשרד של עו"ד מונדי היא (התובעת – ר.פ.א.) נעלמה. היא הייתה בהלם. ניסינו להרגיע אותה. בסופו של דבר, בעת העיקול אין להבין רק כארסט (arrest – ר.פ.א.)" (עמ' 21 שורות 14 – 15 לפרוטוקול).


11. ברור בעדותו של עה/2 שהתובעת הייתה נסערת מאוד מהעיקול, לגרסתו, מהשימוש במילה ארסט, ואני מוצאת בכך תמיכה של ממש בגרסתה של התובעת. גם התובעת בוודאי, כמו עה/2 יודעת כי למילה עיקול יש מספר תרגומים אפשריים בשפה הרוסית. אין זה סביר בעיני כי לאחר, שעפ"י גרסת הנתבע, עלה נושא העיקול לפחות פעמיים ביניהם, ופעם שלישית בעת חתימת זכרון הדברים, תהיה התובעת כה נסערת מתרגום לא נכון שנעשה ע"י עו"ד שאינו שולט בשפה הרוסית, ואשר מסביר לה מייד לאחר מכן שהתרגום אינו מדויק וכי אין בעיה להסיר את העיקול. שנית, אינני מקבלת, בין היתר לאור עדות זאת, את עדותו של הנתבע כי שיחתה של התובעת עם עורכי הדין בשקירובה ולמפר נסבה רק על יפוי הכח של אימה. עה/2 גם העיד שכאשר נפגשו כולם במסעדה לאחר מכן, ביקשה התובעת אישור על התשלומים שביצעה, ובעקבות זאת הוא ערך את האישור (נספח ג' לתצהירה של התובעת). לא הייתה כל סיבה לכך שלפתע תבקש התובעת אישור על התשלום, אלא אם הופתעה מההתפתחויות, חששה לכספה, ודרשה השבתו כפי שהעידה. לעניין יפוי הכח מאת האם, העידה, אגב, התובעת, כי יפוי הכח המקורי היה בביתה, ולפיכך לא היה כל צורך להתקשר עורכי הדין על מנת להשיגו. גם הדעת נותנת כי היה ברשות התובעת עותק מקורי של יפוי הכח.


12. כאמור, בתצהירו במקום עדות ראשית של הנתבע נאמר כי כשרצה למכור את הדירה פנה למשרד התיווך בו עבדו עת/1 ועה/2, אנדריי סליחוב. המתווכים שאלו שאלות לגבי הדירה והנתבע הסביר להם כי הוטל עליה עיקול (סעיף 2 לתצהיר). עדות זו לא עולה בקנה אחד עם עדותם של עת/1 ועה/2. עת/1 העיד כי לא שאל את הנתבע שאלות לגבי הדירה וכי לא חשב שיהיו שיעבודים כלשהם שכן הנתבע רכש את הדירה כשנה קודם לכן מבלי שנזקק למשכנתא. עה/2 העיד כי מי שקיבל את הנתבע במשרד התיווך כאשר בא למכור את הדירה היה עת/1 (עמ' 17 שורות 4 – 5 מהסוף לפרוטוקול), והוא שרשם את הפרטים מפי הנתבע. מייד לאחר מכן ניסה לתת הסבר דחוק שיעלה בקנה אחד עם האמור בתצהירו לפיו שני המתווכים קיבלו מהנתבע את הפרטים של הדירה כולל העיקול. כך העיד בעניין זה בעמ' 18 לפרוטוקול:
ש: מי קיבל את הנתבעת שהגיעה (צ"ל הנתבע שהגיע – ר.פ.א.) למכור את הדירה בבת ים?
ת: אם אני לא טועה, הוא פנה למר פרידמן שמכיר אותו הרבה יותר טוב ממני. ש: אתה בתור בעל משרד יש לך כרטסת של הדירות?
ת: כמובן
ש: מי רשם את הפרטים מפי הנתבע, אתה?
ת: לא זכור לי מי רשם את הפרטים
ש: מי קיבל את הנתונים מהדירה
ת: אם אני לא טועה, זה פרידמן.
ש: זאת אומרת שאתה לא ידעת באותו שלב מה המצב המשפטי של הדירה.
ת: בעיקרון, אנחנו היינו ביחד במשרד. זה חלק מהעבודה שאנו עושים אותה יום יום שעה שעה, חודש חודש ושנה שנה. זה לא זכור לי. אני יכול לאמר לך באלף אחוז שידעתי על זה באותו יום שהדירה הזאת מוצגת אצלנו למכירה".


13. כן העיד כי כאשר בא לקוח למשרד רושמים את הפרטים שהוא מוסר בכרטסת, ואולם לא הוצגה כרטסת עם רישום של העיקול. יתרה מזו, לאחר שהעד התאושש מהשאלות שהפתיעו אותו בעניין הכרטסת, ובא כח התובעת עבר לעניין אחר ושאל אותו: "אתה זוכר את השיחה הזאת (השיחה בה אמר לו הנתבע כי יש לו חובות שמטפלים בהם – ר.פ.א.) היום?" תיקן העד את תשובתו בעניין הכרטסת מיוזמתו והעיד: "כן, כי זה נמשך הרבה חודשים. אין מקום לרשום בכרטיס שהדירה מעוקלת כי אסור למתווך להיכנס לדברים משפטיים". תשובה זו אינה סבירה בעיני. אין ספק כי פרטי הדירה נרשמים ע"י משרד התיווך, והעובדה שיש עליה עיקול בסך של כ- 100,000$ היא עובדה רלבנטית שיש להודיע עליה לקונה.

14. כאמור לא נרשם דבר העיקול בזכרון הדברים, עפ"י גרסתו של עת/1 משום שהנתבע לא גילה דבר קיומו עד שהדבר נודע לתובעת ולו בפגישה אצל עו"ד מונדי. כאמור, גם לא חשד עת/1 כי ישנם חובות על הדירה משום שהנתבע רכש אותה כשנה קודם לכן מבלי שלקח משכנתה (עמ' 2 למעלה לפרוטוקול). כן העיד עת/1 כי לא ביקש מהנתבע נסח רישום של הדירה משום שהוא לא עו"ד ומשום שלצדדים היה עו"ד שיטפל בעריכת ההסכם (עמ' 2 לפרוטוקול למטה). העד השיב בחקירה הנגדית כי הראה את הדירה ללקוחות נוספים ומשנשאל האם סיפר להם על החוב של הנתבע השיב ספונטנית:
"איזה חוב? מאיפה אני יודע שיש חוב לדירה?" (עמ' 3 שורה 9 מלמטה לפרוטוקול).

העד נשאל מדוע לא צירף נסח רישום לזכרון הדברים, ואולם באותה מידה, ואף למעלה מכך, ניתן לשאול מדוע לא עשה כן עה/2 אשר לגרסת כולם הוא שערך את זכרון הדברים.

בחקירתו הנגדית העיד הנתבע:
"ש: מי מסר למתווך במעמד זכרון הדברים את הפרטים של הדירה?
ת: אני. מסרתי את הפרטים חודשיים לפני שהגיעה הקונה לודמילה. בטאבו היה רשום העיקול ולא היה לי מה להסתיר.
ש: מדוע לא דאגתם שיצויין גוש וחלקה. מדוע פרטים של גוש וחלקה לא נראים בזכרון הדברים?
ת: אני לא קורא עברית. לא יודע.
ש: האם היה נסח רישום ביום החתימה על זכרון הדברים?
ת: כן.
ש: מי הביא למתווך את הנסח?
ת: אני הבאתי למתווך ולדימיר.
ש: מי מילא את הפרטים בזכרון הדברים? ולדימיר?
ת: לא ולדימיר. את זכרון הדברים מילא אנדריי, אבל ולדימיר היה".
(עמ' 12 לפרוטוקול).

תמוה שלמרות שעפ"י עדותו של הנתבע היה נסח בידי משרד התיווך לא נרשמו מספרי הגוש והחלקה של הנכס בזכרון הדברים.

עדותו של הנתבע בעניין זה נסתרת לא רק על ידי שני עדי התביעה, אלא גם ע"י עדותו של עה/2. עד זה נשאל האם קיבל נסח טאבו כאשר הנתבע מסר לו ולעת/1 את פרטי הדירה והשיב: "אין לנו צורך לקבל נסח" עמ' 18 לפרוטוקול). ושוב בעמ' 19 לפרוטוקול מעיד עה/2:
"ש: שמילאת את הפרטים בזכרון הדברים, מי מסר לך את הפרטים של הדירה?
ת: כל הפרטים האלו היו אצלי בראש ובכרטיס.
ש: היו לך גוש וחלקה של הדירה?
ת: לא.
ש: האם היה לך באותו מעמד נסח של הדירה?
ת: לא.
ש: אחרת היית ממלא את הגוש והחלקה בזכרון הדברים?
ת: בסופו של דבר אנו מוציאים נסח רק לאחר שזכרון הדברים מוחתם ולפני שהולכים לעוה"ד
ש: באותו מעמד לא עניין אותך נסח?
ת: בשביל מה".

אילו קיבל העד נסח טאבו חודשיים קודם לכן היה מציין זאת בתשובתו.

15. יתרה מזו, כאמור קיומו של העיקול לא נירשם בזכרון הדברים. בתצהירו של עה/2 הוא מתרץ זאת בכך שהצדדים לא ביקשו ממנו להוסיף דבר זה, ובכך שהוא לא הציע לעשות כן משום שהוא לא עו"ד ואינו בקיא בעיקולים. כמו כן הצהיר כי מאחר ולא היה בידי הנתבע נסח מעודכן! (וכאמור מעדותו בחקירתו הנגדית עולה כי לא היה בידי הנתבע נסח כלשהו במעמד זה), חשש לעשות טעויות שבגינן יבואו אליו הצדדים בטענות מאוחר יותר, והחליט להשאיר את הדבר בידי עורכי הדין.

אינני מאמינה לגרסה זו. אכן הצדדים לא ביקשו מעה/2 לרשום את העיקול מהסיבה הפשוטה שהתובעת לא ידעה על דבר קיומו, והנתבע לא חפץ לגלותו. אין צורך להיות עו"ד על מנת לרשום בזכרון דברים את העובדה המהותית כי קיים על הדירה עיקול בסכום של כ- 100,000$. יתרה מזו, לא יכול להיות ספק כי עיקולים ושיעבודים שונים רשומים על דירות חדשות לבקרים, ועה/2 וודאי נתקל במצב זה לעיתים קרובות. יתרה מזו, העד עצמו העיד כי היה לו די ידע בעניין זה על מנת להסביר לתובעת כי בדרך כלל מסירים עיקולים ושיעבודים ע"י הפקדה לעוה"ד או לביהמ"ש.

זאת ועוד, בזכרון הדברים נקבע במפורש כי אם לא יחתם בין הצדדים הסכם, ישמש זכרון הדברים כהסכם. לשם כך בין היתר נקבעו מועדי התשלום באופן בו היה על התובעת לשלם עד ליום 1.6.00 25,000$, ולאחר מכן 203,000$ נוספים עד ליום 1.7.00. בנסיבות בהן קיים עיקול ובסכום ניכר, אין זה סביר שלא לכלול התחייבות של הנתבע להסיר את העיקול, וכן לא לקבוע הסדרי תשלום שיבטיחו את הסרת העיקול במה שעלול להוות את החוזה שבין הצדדים. אין זה גם סביר בעיני ששני מתווכים שעיסוקם בכך ידעו שקיים עיקול, ובכל זאת יחתימו לקוחה שלהם על זכרון דברים המשמש חוזה מכר מקרקעין לכל דבר ועניין ולא יבינו את החשיבות של ההתייחסות לעיקול, ולא ידאגו לכך במסגרת זכרון הדברים. אין זאת אלא שלא ידעו על דבר קיומו. יתר על כן, למרות שמדובר ב"טופס סטנדרטי" יש בו מקום להערות ועה/2 אף מילא אותו.

16. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע לא גילה לתובעת את דבר קיומו של העיקול, וזה נודע לתובעת לראשונה בפגישה שנערכה אצל עו"ד מונדי לצורך חתימת החוזה. כתוצאה מכך עיכבה את חתימת החוזה וביקשה יעוץ משפטי ע"י עורכי דין מטעמה הדוברים את השפה הרוסית.

17. חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע בסעיף 21:
"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה..."

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבע כי התובעת לא ביטלה את החוזה. היא עשתה כן במפורש במכתבה מיום 28.6.00, ואף דרשה השבת כספה. זאת ועוד, כאמור, אין מחלוקת שהעסקה לא יצאה לפועל, וכי לא תוכל עוד לעולם לצאת לפועל, והנתבע לא טען בשום שלב כי מגיעים לו כספים או פיצוי כלשהו מהתובעת.

לפיכך על הנתבע להשיב לתובעת את הכספים שקיבל ממנה על חשבון התמורה.

18. כאמור, בנוסף תובעת התובעת את הפיצוי המוסכם, לטענתה משום שביטלה את החוזה מאחר והיה גלוי וברור כי הנתבע לא יוכל לקיים את התחייבותו להעביר לה את החזקה בדירה ביום 1.7.00 כשהיא נקייה מכל חוב. למרות שב"כ הנתבע טוען, כאמור, בסיכומיו כי השאלה היחידה בה יש להכריע היא האם ידעה התובעת על קיומו של העיקול בעת חתימת זכרון הדברים, מצאתי לנכון לדון בשאלה האם מגיע לתובעת גם הפיצוי המוסכם, וזאת לאור טענתו החוזרת ונשנית של הנתבע כי יכול היה לעמוד בהתחייבותו להעביר לה את החזקה בדירה כשהיא נקייה מכל חוב ביום 1.7.00.

19. מחומר הראיות עולה כי גם לאחר שנודע לתובעת כי הנתבע הסתיר ממנה עיקול הרובץ על הדירה בסך של כ- 100,000$, הייתה מוכנה לקיים את החוזה במידה ובעייה זו תיפתר לשביעות רצונה, ואולם דבר זה לא התרחש. במכתב בא-כוחה מיום 26.6.00 נאמר כי התובעת תהיה מוכנה לחתום על ההסכם בכפוף לקבלת התחייבות בכתב מכל הנוגעים לענין לפיו יבוטל רישום העיקול במעמד קבלת התמורה עבורו, וכי הוא מצפה לתגובת ב"כ הנתבע עד ליום 29.6.00. בכל זאת, ביום 28.6.00 הודיע ב"כ התובעת על ביטול ההסכם. כעולה מחומר הראיות לא הושגה התחייבות של כל הנוגעים לעניין שכן ב"כ בנק אינטל חזרה בה מההסכמה להחלפת העיקול, וביום 29.6.00 נאלץ ב"כ הנתבע להגיש בקשה לשם כך בת.א. 80403/99. אמנם ב"כ הנתבע הצהיר לפרוטוקול כי באת כח הבנק שינתה את עמדתה לאחר הודעת התובעת (כנראה על ביטול ההסכם), ואולם לכך לא הובאו ראיות כלשהן. בנסיבות אלה, ומשהיה ברור כי ללא שינוי בהסכם לא יוכל הנתבע לעמוד בהתחייבותו למסירת הדירה כשהיא נקיה מכל חוב ביום 1.7.00, הייתה התובעת רשאית לבטל את החוזה בשל הפרה צפויה שלו. אינני מקבלת את טענתו של הנתבע כי יכול היה לעמוד בהתחייבות זו. גם לשיטתו של הנתבע לא יכול היה לעמוד בהתחייבות אלא מהכספים שהיתה התובעת משלמת לו. העובדה שהתובעת הייתה רשאית להקדים תשלומים ולשלם את התשלום בסך 203,000$, כולו או חלקו לפני יום 1.7.00, אינה מחייבת אותה לעשות כן, והנתבע לא יכול היה להסתמך על כך לשם הסרת העיקול. מכאן, ראשית, שבעת שהתובעת הייתה משלמת לו את הסכום האמור, לא היה יכול, כנגדו (שכן מדובר בחיובים שלובים) למסור לה את החזקה בדירה כשהיא נקייה מכל חוב. שנית, עפ"י החוזה הקיים בין הצדדים, ואילו ביקשה התובעת להמשיך ולבצעו, היה עליה למסור לנתבע את הסכום האמור ביום 1.7.00, מבלי שיש לה ביטחון כלשהו שהעיקול יוסר, והיא הייתה נאלצת לסמוך על יושרו של הנתבע, אשר לא גילה לה, כאמור, את עצם קיומו של העיקול. כל הסדר אחר היה כרוך בשינוי ההסכם, דבר שאין לעשותו אלא בהסכמת הצדדים, והתובעת לא הייתה חייבת לעשות כן.

הנתבע התרעם מדוע לא הסכימה התובעת לבצע את העסקה כך שהכספים שתשלם ישמשו להסרת העיקול, למרות שעו"ד מונדי הסביר לה שיש אפשרות לעשות זאת. בעניין זה העידה התובעת:
"רק אצל מונדי ידעתי שעל הדירה יש עיקול וזאת הייתה מהלומה (בטעות הודפס "מעלומה" – ר.פ.א.).
ש: עו"ד מונדי אמר לך שלא ניתן לבצע את העסקה?
ת: לא. הוא אמר שיש אפשרות. צלצלתי לעו"ד מכר שלי מהמשרד של מונדי וקיבלתי הוראות מה לעשות. צלצלתי מהמשרד של מונדי לשני עו"ד... הם אמרו לי מה לעשות. הם דיברו עם מונדי בטלפון ואמרו לו שלא חתום כלום אז (צ"ל עד – ר.פ.א.) שלא יבהירו את העניין.
ש: עו"ד מונדי שייצג אותך בחוזה הזה אמר לך שאין בעיה לחתום על ההסכם למרות העיקול נכון?
ת: כן. הוא אמר. העו"ד האחרים אמרו לא לחתום כלום. פחדתי ולא חתמתי.
ש: לא סמכת על עו"ד מונדי?
ת: לא הבנתי מה דיבר עו"ד מונדי כי הוא לא מדבר רוסית עו"ד למפר דיבר עם עו"ד מונדי וגם עו"ד בשקירובה דיברה איתו... לא האמנתי למונדי כי אני לא מכירה אותו. הם שיקרו לי. אף אחד לא אמר שהיה עיקול וכשבאתי לחתום קיבלתי שוק ששמעתי את זה".

כעולה מעדותה של התובעת, שניתנה באופן ספונטני, בשטף כשפרטי עדותה משתלבים למסכת אחת, חששה התובעת להמשיך עסקה, וכאמור היא לא הייתה חייבת לכרות חוזה חדש עם הנתבע, בו איבדה אימון על מנת שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו. היא אמנם הייתה מוכנה לשנות את ההסכם כך שיוסר העיקול אם ההתחייבות להסרתו תינתן על דעת כל הנוגעים בעניין, ומשזה לא צלח, והתקרב מועד התחייבותה לשלם 203,000$ נוספים, והוברר כי הדירה לא תהיה נקייה מכל חוב, ביטלה את ההסכם, כפי שהיתה רשאית לעשות.

מהשתלשלות הדברים האמורה עולה כי התובעת הייתה מעוניינת בקיומו של ההסכם, ולטענתו של הנתבע, שהתובעת לא ביצעה את ההסכם משום שהתחרטה, אין על מה שתסמוך. גם עה/2 העיד שהתובעת היתה מעוניינת מאוד לרכוש את הדירה, ובמהירות, וכי הייתה מוכנה לשלם את כל תמורתה במזומן (ומנגד לקבל את הדירה). כך גם העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית:
"ת: ...רציתי לקנות דירה לפני שאימי תגיע מחו"ל?
ש: רצית לקנות את הדירה מייד?
ת: כן.
ש: לשלם את כל הכסף במזומן בלי משכנתא?
ת: כן. אצל אימי היה כסף. היא ביקשה לחפש לה דירה. הם רצו לקנות את זה מהר".
(עמ' 5 לפרוטוקול).

כן העידה כי: "אם זאת הייתה דירה בלי עיקול הייתי קונה" (עמ' 7 לפרוטוקול למטה). אלא שעפ"י עדותה:
"לא יכולתי להביא את אימי לראות דירה שיש עליה עיקול.
ש: למה לא?
ת: בגלל שאימי לא הייתה מבינה שמצאתי לה דירה עם עיקול".

12. סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע:
"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".

כאמור ביקש הנתבע להסתמך על כספים שהתובעת היתה אמורה לשלם לו, כשהחיוב השלוב לחיוב זה הוא מסירת החזקה בדירה כשהיא נקייה מכל חוב, ומכאן שצודקת התובעת כי הוא גילה דעתו שלא יוכל לקיים התחייבותו.

לפיכך חל בעניינינו גם סעיף 9 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובע: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה...". בנוסף זכאי הנפגע לפיצויים ובעניינינו, לפיצויים מוסכמים הקבועים בחוזה שכן בנסיבות לא יכול היה הנתבע לקיים את זכרון הדברים שנותר החוזה המחייב בין הצדדים והוא גם זה שלא יכול היה לחתום ולבצע חוזה הקובע כפי שקבע זכרון הדברים כי התובעת תשלם את התמורה עד ליום 1.7.00 (נוסח שפירושו ששמורה לה הזכות להקדים תשלומים אך לא מוטלת עליה חובה לעשות כן), ומאידך הוא ימסור את הדירה נקייה מכל חוב.

13. טענה נוספת של הנתבע היתה שהתובעת הצהירה בסעיף 2 לחוזה כי: "הקונה מצהיר בזה כי הוא ראה ובדק את הנכס ומצאו מתאים למטרת הקניה הוא מוותר על כל טענות ברירה ביחס לנכס וסביבתו וביחס למושכר", ומכאן שהתובעת בדקה את נסח הטאבו בו היה רשום כי מוטל על הנכס עיקול. כאמור העידה התובעת כי לא ראתה נסח טאבו, וויתור על טענת ברירה ביחס לנכס וסביבתו וביחס למושכר" כאמור, אינה פוטרת את הנתבע מהתחייבותו המפורשת להעביר את הנכס נקי מחובות, התחייבות שכאמור הוא לא יכול היה לעמוד בה.

14. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 160,680 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (9.7.00) ועד למועד התשלום.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום כג' בתמוז תשס"ב, 3 ביולי 2002 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
מותר לפרסום 03/07/2002.
רונית פינצ'וק - אלט, שופטת      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המחאת זכות

  2. רישום המחאת חוב

  3. המחאת זכות תביעה

  4. המחאת תשלומי פנסיה

  5. המחאת זכויות הפצה

  6. עסקת ניכיון המחאות

  7. תמורה מלאה המחאת זכות

  8. תביעה מכוח המחאת זכות

  9. טענת תרמית בהמחאת זכות

  10. הסכם המחאת חוב פיקטיבית

  11. המחאת חבות לשלם היטל השבחה

  12. עילת קיזוז לאחר המחאת חוב

  13. המחאת חוב ללא הודעה לחייב

  14. תביעה כספית מכוח המחאת זכות

  15. המחאת הוראות תשלום לסילוק חוב

  16. טענת קיזוז לאחר המחאת זכויות

  17. צו מניעה האוסר על המחאות זכות

  18. המחאת זכות חוזית על דרך השעבוד

  19. המחאת זכות על דרך המכר מול שעבוד רשום קודם

  20. המחאת זכות - ניצול לרעה של הליכי חדלות פירעון

  21. המחאות זכות שלגביהן נרשמו שעבודים ברשם המשכונות

  22. המחאת זכות בדרך מכר או המחאת זכות על דרך השעבוד

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון