אחריות למניעת הצפה העובדות 1. התובעות, חברות בניה, רכשו בשנת 1993 מגרש, הוא גוש 6106 חלקה 225, המצוי ברח' שטינמן אליעזר 25 בשכון בבלי, ת"א, כשבכוונתם להקים על המגרש בנין מגורים בן ארבע דירות (להלן - המגרש והבנין). התובעות שכרו שירותי אדריכלות, והאדריכלית מטעמם פנתה לנתבעים לצורכי קבלת היתר בניה. השלב הראשוני לבקשת ההיתר הינה פניה לקבלת הנחיות - "תיק מידע", מהמחלקות השונות במשרדי מינהל ההנדסה בעיר. בין יתר מחלקות מינהל ההנדסה, מתקבל מידע גם ממחלקת הדרכים. בתאריך 24.1.93 קיבלו הנתבעות את "המידע לעורך בקשה והנחיות להמשך הטיפול בתיק" (נ2/), כשלמסמך זה מצורפת מפה טופוגרפית, עליה נרשמו הערות מחלקת הדרכים וכן את הגבהים, יחסית לכביש, המהווים את קו ה - 0 של הבנין, לצורכי תכנונו והקמתו. הגבהים שנקבעו הינם בחזית הבית, מצד ימין 5.11 מ"ר ובצד שמאל 4.95 מ"ר (ראה נ1/). המפה הוכנה ע"י מודד מטעם התובעות, והגבהים שסומנו עליה צוינו ע"י מח' הדרכים והם הנתונים המחייבים את האדריכל, מתכנן הבנין. גבהים אלו נקבעם כך שהבנין שיקום יהיה תואם את הכביש, שאותה תקופה היה עדיין בתכנון, והבתים האחרים שיוקמו ברחוב זה. אין חולק כי התובעות היו מחויבות להקים את הבנין על פי הנחיות וגבהים אלו שנמסרו להן בתיק המידע (עדות מנהל המחלקה, עמנאול לזרוביץ, עמ' 10 ש' 5 לפרוטוקול). נתונים אלו מוכתבים על פי התב"ע ומתכנון מחלקת הדרכים עוד משנת 1982, והדבר אף צויין על טופס המידע (נ1/) והתוכנית (נ2/). 2. התובעות הגישו את הבקשה להיתר בניה ביום 25.4.93, כשהתוכנית מבוססת, בין היתר, על הגבהים שנדרשו, כאמור לעיל. ביום 6.5.93 החליטה הנתבעת מס' 2 (להלן - הועדה המקומית) ליתן את היתר הבניה, וההיתר עצמו ניתן ביום 15.6.93 (ראה נספחים 1 ו- 2 לתצהיר ת1/). בהתאם לכך החלו התובעות בבנית הבנין. בחודש מרץ 1994, היו כל דירות הבנין מכורות והבנין היה בהליכי סיום הבניה - ביצוע עבודות הפיתוח. 3. עוד בחודש מרץ 1993, דהיינו, שנה קודם לכן, פורסם דו"ח מבקר המדינה לענין תשתיות הניקוז במדינה, ובין היתר- לגבי נתיבי אילון - "דו"ח תכנון תפעול ותחזוקת תעלות אילון" (ת2/). והדו"ח בוחן הסדרים לתעלות אילון ונחל הירקון. הדו"ח קובע (עמ' 66) כי במורד נחל הירקון, המצב הקיים אינו מאפשר הולכת שיטפון ללא הצפות ונזקים. ההמלצה הינה בחינת אגן הניקוז של אילון והירקון לצורך פיתרון הולכת גיאות המים, וזאת, בין היתר, באמצעות הסדרת התעלה, הנחל ותחזוקתם. בשרטוטים המצורפים לדו"ח, מסומן איזור שיכון בבלי, הגובל בנחל הירקון, כאזור הנתון בסכנת הצפה משטפונות, כפי שהיה המצב ביום ה - 2.1.92, תקופת השטפונות. אף שלא נשמעה כל עדות מפורשת בענין זה, ברור כי דו"ח המבקר הגיע אף למחלקת הנדסה בתל אביב יפו. 4. בעקבות דו"ח מבקר המדינה, או במקביל אליו, הוכן דו"ח נוסף, של "רשות נחל הירקון", שבין מרכיביה מצויה אף עירית תל-אביב יפו, הוא "הצעה להגבלת שטחי בניה לאורך אפיק הירקון, לצמצום פגעי השטפונות" וזאת ביוני 1993 (נ5/). הפתרון המוצע בדו"ח הינו, בין היתר, רצועות קרקע, בהם הבניה תהיה אסורה, ורצועות קרקע בהם יקבע רום בניה מינימלי, כך שמי השטפונות לא יגרמו לנזק. בין השטחים שסומנו לרצועות בהם נקבע רום בניה מינימלי, היה אף חלקו המזרחי של פארק הירקון, הכולל אף את שולי שיכון בבלי בת"א. במפה המצורפת לרשימת אזורים אלו, מסומן האזור בו מצוי רח' שטינמן, אולם מדובר בשרטוט בקנה מידה רחב, והדברים אינם מסומנים בפירוט רב. אין בפני בית המשפט כל עדות ברורה בשאלה מתי הגיע מסמך זה לשולחנו של מנהל מחלקת הדרכים, העד לזרוביץ, וכדבריו - "אין לי תאריך מדויק מתי שקבלתי אותו" (עמ' 10 ש' 11 לפרוטקול). אולם הוא מודה כי תוך מספר חודשים מאז פרסומו, דהיינו, הדו"ח כבר מצוי בידיעת מי מנציגי העירייה, הונח הדו"ח גם על שולחנו. בעקבות הדו"ח החלה מחלקת הדרכים ומחלקת המדידה לבצע ולהכין מפה מדויקת של השטחים המיועדים להצפות ולהכין תכנון חדש לגבהים בשטחים אלו. בשלב זה, ה- 26.10.94, החליט העד להודיע לאדריכלית מטעם התובעות על שינויים צפויים בתכנון ובפיתוח, ומכאן אף הצורך להפסיק מיידית את העבודות בבנין. ביום 26.11.94, דהיינו, לאחר חודש, נמסרו התוכניות החדשות, המשנות את הגבהים בבנין שביחס לסביבה ולכביש. עתה הגבהים בחזית הבנין הינם 6.11 מ"ר מימין ו - 5.85 משמאל. העד לזרוביץ מסביר את תהליך העבודה והתכנון במשרדו, כדלקמן: ".... מיד שקבלנו את המסמך (נ/5).... הוצאנו מפה למדוד את השטחים המיועדים להצפות. מיד ניתנה הוראה להוציא מדידות חדשות ולעשות תכנון מחדש...." .... כשקבלנו את נ/4.... אז ידענו שאנו צריכים לעשות שינוי. בשלב זה לא יכולנו להודיע ליזמים ולבונים בגלל שלא ידענו אם ומה יהיו השינויים. בשלב הראשון עשינו מדידות (של השטחים - ד.מ.) המיועדים להצפות. אז ראינו איפה יש בניה חדשה ואיפה יש רחובות שמיועדים להצפה. מדידות לוקח זמן. אח"כ יש תכנון גיאומרטי ורק אח"כ יש את התכנון של הגובה. זה תהליך ממושך. ברגע שידעתי שהרחוב הזה עובר שינוי, כבר הודעתי...." ובהמשך: " אני מחזיק בידי צילום של מפה שקבלתי ממחלקת המדידות לפי הזמנה שלנו שיצאה בעקבות הדו"ח נ/5. פה משורטט השטח העשוי להפגע מהשטפונות, והבנין של התובעות נמצא חלקו בתחום וחלקו מחוץ לו. אין לי תאריך מדויק מתי קבלתי מסמך זה...". " לאחר שקבלתי את התוכנית הזאת, הוצאנו מדידות לגבי רח' שטינמן, לאחר שקבלנו את תוצאות המדידות, אז הודענו לתובעות על השינויים הצפויים". "זה נכון שקבלנו את נ/5, אנו הודענו לכל מבקשי ההיתרים החדשים שצפויה תוכנית חדשה לגבי גבהים הדרכים. התקופה הייתה בערך באוגוסט 93' (עמ' 11-12 לפרוטוקול). (הדגשות שלי - ד.מ.) 5. ביום 26.10.94, כשהתקבלה אצל התובעת הודעת מחלקת הדרכים על השינויים הצפויים בגבהים ועל הדרישה לעצירת העבודה בבנין, היו חלק מעבודות הפיתוח שכבר הושלמו. עם קבלת הגבהים החדשים, ב - 26.11.94, היה על התובעות להעלות את מפלס הפיתוח בערך במטר. המדרגות מהרחוב המתוכנן לבנין נקברו ועלות עבודת הקמתם הלכה לטימיון. הגדר שנבנתה, היה צורך לקברה, ולבנות מעליה גדר גבוהה יותר. המרזב מהבנין - חלקו התחתון נקבר, והתובעות נאלצו לפתוח פתח חדש, גבוה יותר, למרזב. גם דלת חדר אשפה, נאלצו התובעות להקטינו ע"י חיתוך חלקה התחתון. הנזק לו טוענות התובעות הינן עלות העבודה שהלכה לטימיון, העבודה הנוספת שביצעו והנזק הנובע מעיכוב של כחודש ימים בעבודות הפיתוח. התובעות אף נאלצו להגיש "בקשה לשינוי היתר", כשלתוכניות הבנין הוכנסו השינויים הנובעים מהגבהים החדשים שהועברו לתובעות בנובמבר 94'. ללא היתר מתוקן, לא יקבל הבנין את האישור הסטוטורי לאכלוס (טופס 4), באשר הבנין אינו דומה, מבחינת תכנונו ובנייתו, לתוכניות שבהיתר המקורי. אולם מתברר כי הצורך ב"בבקשה לשינוי היתר" נובע גם מתיקונים אחרים וכן משינויים במערכת המים שהוכתבו לתובעות ממחלקה אחרת במינהל ההנדסה, ולא הוכח בפני כי גם דבר זה הוכתב רק בגין שינוי הגבהים. כך או כך, הבקשה לשינוי היתר הוגשה ביום 12.3.95, והבקשה אושרה ביום 27.4.95 (ראה נספחים 3 ו - 4 לתצהיר ת1/). בבקשה מצוינת "רשימת השינויים המבוקשים" ונושא השינוי בפיתוח הינו רק שינוי אחד מתוך העשרה המבוקשים. הנזק הנטען 6. טוענות התובעות, כמופיע בתצהיר ת/1 ובעיקר בסיכומי טענותיהן, כי היה על הנתבעים לצפות את סכנת ההצפה והשטפונות באזור בנית הבנין וכי היה עליהם להעביר לתובעות את השינוי בגבהים עוד בשלב מתן היתר הבניה, או לחילופין, זמן קצר לאחר מכן, עם קבלת דו"ח מבקר המדינה (ת/2) ודו"ח רשות נחל הירקון (נ/5), ולא בשלב המאוחר בו הועברו הנתונים החדשים (סוף אוקטובר 94'). בגין איחור זה, נגרמו לתובעות הנזקים שפורטו לעיל. ב"כ התובעות אף מוסיף ומציין כי גם אם לא היו לנתבעים הנתונים המדויקים, היה עליהם להעביר הודעה על שינויים צפויים, ואף בכך היה כדי למנוע את הנזק שנגרם, כולו או חלקו. חובת הזהירות והפרתה 7. הן הנתבעת 1, העירייה, והן הנתבעת מס' 2, הועדה המקומית, הינם גופים להם חבות ואחריות הן במשפט הפרטי והן במשפט הציבורי. הועדה המקומית, אף כשהיא עושה שימוש בסמכותה השלטונית (סמכות ליתן היתר בניה), כשירה לשאת בחבויות בתחום המשפט הפרטי. קיימת אבחנה בין הרשות המקומית ובין הועדה המקומית, כשני גופים נפרדים, וכל אחד מהם יכול להתבע בגין מעשיהם או מחדליהם (ע.א. 324/82 עיריית בני ברק ואח' נ' רוטברד ואח', פד"י מ"ה (4) 102). במקרה שבפנינו, הנתבעת מס' 2, הועדה המקומית, אינה בעל הדין הנכון, באשר מעשיה, בכל הקשור למקרה זה, היו בהוצאת היתר הבניה המקורי והיתר השינויים, וחתימה עליהם, וזאת על פי התוכניות שהגישו התובעות ותו לא. הנזק הנטען נגרם בגין מחדליה או מעשיה של מחלקת הדרכים, חלק ממינהל ההנדסה, תחת פיקוח מהנדס העיר, הנתבע מס' 3, כחלק מעיריית תל-אביב. אף מעורבות ישירה של הנתבע מס' 3 בפרשתנו - לא הוכחה, והוא עשוי להתבע רק בגין אחריותו כמנהל מינהל ההנדסה, אולם בענין זה כבר נתבעה העירייה, כמעבידתו של מנהל מחלקת הדרכים, העד לזרוביץ, האיש שרשלנותו הנטענת היא נשוא תובענה זו. לאחר שהתביעה הוגשה אף כנגד העירייה, הופך אף הנתבע מס' 3 להיות בעל דין בלתי ראוי, ויש למוחקו. הועדה המקומית - תמחק, באשר לועדה לא היה כל קשר ישיר להוראות מחלקת הדרכים לענין גובה הבנין ואף לא לשינויים שהתבקשו. קבלת "תיק המידע" הינו הליך המצוי בתחום הרשות המקומית בלבד, והועדה מאשרת את הבקשה להיתר בניה על פי נתונים מחלקות מינהל ההנדסה, ללא כל חובה לבדקן או להעיר את הערותיה לגבי מידע זה. הועדה אינה אורגן של הרשות ואין כל קשר משפטי בין השניים, לפחות בכל הנוגע למחדלים נשוא פרשה זו. הוראות חוק התכנון והבניה והנוהג הקיים בעיריית ת"א, מחייבים את האזרח לקבל את המידע הרלוונטי לצורך הגשת הבקשה להייתר הבניה. המידע מתקבל מהרשות המקומית, ולא מהועדה המקומית. בנסיבות פרשתנו, פנתה אדריכלית התובעות לקבל מידע מאת מינהל ההנדסה, הוא הגורם שבשליטתו המידע הדרוש לציבור, וברור כי כל אדם יכול וצריך לצפות כי מידע זה, החיוני לצרכיו, נמסר לו רק לאחר בדיקה ותוך נקיטת אמצעי זהירות סבירים לגבי מהות המידע שנמסר. הגורם מספק המידע חייב לצפות כי מקבל המידע יסמוך על מידע זה ויפעל על פיו. מכאן חובת הזהירות המושגית בה חייבת הרשות המקומית, מספקת המידע, כלפי הציבור הפונה אליה. זוהי חובת הזהירות לגבי תוכן מידע המסופק לציבור, המשמש בסיס להסתמכותו ולפעולתו של מקבל המידע, ובפרשתנו - בהכנת תוכניות הבנין, ולאחר אישורן - הבניה על פי התוכניות שאושרו (ראה שם, עמ' 118). חובת הזהירות המושגית שעל העירייה, הינה בפרשתנו אף חובת זהירות קונקרטית, כאשר במקרה הנידון ידעו אנשי מחלקת הדרכים כי המידע שנמסר לנציג התובעות, לענין גובה הבנין מהכביש והסביבה, הוא הנתון עליו תתבסס אדריכלית התובעות, בהכנת התוכניות ובבניה. הטענה כי המידע נמסר על פי תוכניות שהוכנו עוד בשנת 82', אין בה כדי לשנות דבר, כאשר גם כך, עדיין החובה על התובעות לפעול על פי המידע שנמסר, כפי שנמסר. בנוסף לכך, מוסר המידע אינו יכול לסמוך על כך שמקבל המידע יבצע בדיקה עצמאית, בטרם יפעל על פי המידע שנמסר לו, באשר גם מר לזרוביץ מודה כי התובעות לא היו יכולות שלא לתכנן את המבנה על פי הגבהים כפי שנמסרו להן מאת מחלקת הדרכים (ראה שם, עמ' 12). המידע שנמסר לתובעות ועליו ביססה האדריכלית את תוכניותיה, התברר כמידע שגוי, מכאן שעניננו בהפרת חובת הזהירות. לאחר שמחלקת הדרכים בעירייה קיבלה את דו"ח הרשות נחל הירקון (נ/5) התברר להם בבירור שהגבהים עשויים להשתנות בגין המסקנה העולה מהדו"ח לענין גובהי מינימום באזורים שונים בסמוך לנחל הירקון. לאחר מדידות מדויקות וחישובים מקצועיים, כבר ידע מנהל המחלקה, העד לזרוביץ, בבירור, כי הגובה הנכון לגבי הבנין שונה בערך במטר, והמידע המדויק והחדש הדרוש להקמת הבנין נמסר לתובעות. על כן, השאלה העומדת בפני הינה זאת: האם בעת מתן המידע המקורי, בחודש ינואר 93', היה בידי נציגי העירייה למסור לתובעות מידע אחר, מדויק יותר, או שבאותה עת הם צפו או שהיה עליהם לדעת או לצפות, כי המידע שנמסר אינו נכון וכי יבואו בו שינויים, ושאלה נוספת, הנובעת מהקודמת והיא באם יכולה הייתה העירייה להודיע לתובעות על השינויים הצפויים בגבהים הבנין עוד קודם למועד בו נמסרה הודעה על כך ונדרשה הפסקת העבודה, כך שהנזק שנגרם - לא היה מתרחש. 8. לטעמי, בחודש ינואר 93', עת נמסר לתובעת המידע לגבי הגבהים לתכנון הבנין (ראה נ/2), מסרו נציגי מחלקת הדרכים את המידע שהיה מצוי בידיהם, ללא כל ידיעה על השינויים הצפויים. הטענה כי המידע על שטפונות והצפות באזור, היה ידוע לעירייה מאז שנת 91', ועל כן היתה זו חייבת לבדוק את הבעיה ולמצוא לה את הפתרון ההנדסי הדרוש, ובהעדר פתרון שכזה, להמנע ממסירת כל מידע על גבהיי הבנינים באזור, לא תוכל להשמע, באשר התוצאה ממצב דברים שכזה הוא כי התובעות כלל לא היו יכולות להכין בקשה להיתר בניה ולקבל היתר בניה, או במילים אחרות - כל תוכניות הבניה באזור הסמוך לנחל הירקון, היו מוקפאות לחלוטין. לא הוכח בפני בית המשפט כי מצב שכזה היה עדיף על פני המצב בו נקטה העירייה - מתן הייתרי בניה, ובמקביל - פעילות במסגרת רשות נחל הירקון, למציאת התרופה לתופעת השטפונות. ההנחה היא כי המידע על שטפונות צפויים באזור היתה ידועה אף לכל בעלי המקצוע, כולל האדריכלית מטעם התובעות, בהיות הדבר ידוע לציבור. הפתרון הנכון - שינוי הגבהים, הוא תוצאה ישירה של דו"ח רשות נחל הירקון והמדידות שבוצעו בעקבותיו. המידע על הצורך לקבוע גבהיי מינימום - רום בניה מינימלי, גם באזור שכון בבלי הסמוך לנחל הירקון, המצוי בדו"ח נ/5, נמסר לגורמים הנוגעים לדבר בעיריית ת"א (הנתבעת 1), כבר ביוני 1993. למחלקת הדרכים הגיע מידע זה לערך באוגוסט 93' (עמ' 11 שורה 16). עובד ציבור מיומן ואחראי, היה חייב לפעול מיד, למניעת כל נזק ממקבלי המידע הנחוץ לענין רום הבנינים באזורים הבעיתיים, הן בהווה והן אף בעבר. לא היה כל מקום להמתין זמן נוסף, להכנות מדידות מדויקות לגבי מיקום רצועות הקרקע בהם יקבע רום בניה מינימלי וסיום העבודה הטכנית הקובעת את הגבהים המדויקים במקום. לדעתי, כל איש מקצוע מיומן היה חייב להבין כי צפויים שינויים בגבהים בכל האזור המצויין בדו"ח הרשות, כולל שכונת בבלי, בתחום הגובל בנחל, והיה עליו להודיע על כך לכל מבקשי המידע, כפי שאכן נעשה, והן לכל מי שכבר קיבל היתר בניה באזור הרלוונטי, ועדיין הבניה לא הסתיימה, ואפשרויות השינויים באותם בנינים - צפויה וקרובה לוודאות. מחלקת ההנדסה אכן פעלה ולגבי כל מבקשי המידע, נמסר להם שצפויה תוכנית חדשה לגבי גבהיי הדרכים (עמ' 12 ש' 7), אולם לגבי הבנין שבנו התובעות, לא נעשה דבר. טוען העד לזרוביץ כי על פי השרטוט המהווה חלק מנ/5, הבנין מצוי בחלקו בתחום המסומן כבסיכון להצפה וחלקו מחוץ לו, ולכן: - " הבנין הזה נמצא ממש בגבול. לא ידענו אם כן יכנס או לא יכנס ולא רצינו להפריע למהלך העבודה. ברגע שידענו מיד הודענו". בית המשפט מתקשה להאמין כי על אף שהמידע על שינויים צפויים בגבהים, כשעניננו בנושא מהותי בתכנון ובהקמת הבנין, כבר מצוי במחלקת הדרכים וכך אף הידיעה כי קיימת אפשרות של ממש כי ידרשו שינויים גם בבנין הנידון, ההולך ונבנה בתחום האזור הכפוף לרום בניה מינימלי על פי האמור בנ/5, לא נמסרה האפשרות לשינויים הצפויים לנציגי התובעות, וזאת אך ורק בגין הרצון - "שלא להפריע למהלך העבודה". סביר להניח כי מדובר במחדל של אנשי המחלקה, שלא הזדרזו במעשיהם ולא טרחו לבדוק מי הם אותם קבלנים הבונים בתחום שצפויים בו שינויים ברום הבניה. אולם גם אם טענת העד נכונה היא, מדובר בטעות בהפעלת שיקול הדעת המקצועי המגיעה לכדי רשלנות, באשר הסיכון או הנזק הצפוי עשויים לנבוע ממחדל שכזה - ברורים כשמש. עובד ציבור סביר, המופקד על נושא המידע לגבי רום הבניה, חייב היה להודיע מיד לכל מי העשוי להנזק משינויים צפויים על כך ובהודעה זו היה כדי להביא את הבונים לנקוט בפעולות להקטנת נזקיהם, ככל האפשר. צודק ב"כ הנתבעות בטענתו כי על הרשות היתה החובה לפעול לשינוי הגבהים, ככל שהדבר נוגע בטובת הציבור, וברור שלרשות המקומית שיקול דעת רחב לפעול לשינוי הוראות קודמות, באם הדבר דרוש כדי לשמור על האינטרס הציבורי. למעשה קיימת חובה על הרשות לסטות מהנחיות קודמות שניתנו, במידה ומתגלה לה כי הנסיבות מחייבות את שינוים. אולם בהפעלת כוחות וחובות אלו, על הרשות לפעול שלא ברשלנות, ולעשות את כל הדרוש, בקנה המידה של עובד ציבור סביר, למניעת כל נזק העשוי להגרם ממעשיה, כולל מהשינויים הנדרשים. במקרה הנידון, החובה היתה שלא לסטות מהסביר בכל הנוגע למועד מסירת ההודעה על השינויים הצפויים ברום הבניה באזורים הרלוונטיים, על פי דו"ח הרשות נ/5. לדעתי, אין כל ספק כי באם נגרם לתובעות נזק, כתוצאה מהאיחור במסירת המידע על השינויים, עניננו ברשלנות העירייה, הנתבעת 1. נזק זה באם אכן יוכח, הוא נזק צפוי. מחלקת הדרכים, המוסמכת למסור את המידע לגבי הגבהים ורום הבניה ביחס לכביש ולסביבה, אינה יכולה להתחמק מחובתה להודיע לניזוקים האפשריים על שינוי בגבהים, כאשר עצם תכנון הבנין מבוסס על גבהים אלו. כל איש מקצוע במינהל ההנדסה חייב היה לדעת כי בבנין ההולך ומוקם מכוח היתר בניה, שתוכניותיו מבוססות על המידע הקודם לגבי רום הבניה, אכן יחולו בו שינויים, למיזער - שינויים בעבודות הפיתוח בקומת הקרקע הגובלת ברחוב ובכביש. 9. כזכור, נמסרה לתובעות הידיעה על שינויים צפויים, רק ב - 24.10.94. התובעות נדרשו להקפיא את עבודות הפיתוח ובתאריך 24.11.94 נמסרה לתובעות ההודעה על הגבהים החדשים. הגבהים החדשים, רום הבניה, אילץ את התובעות לבצע שינויים בתכנון. המדרגות שהיו דרושות קודם לכן - לא היה בהם עוד כל צורך והם נקברו. גם הגדר שנבנתה - יסודותיה נקברו ונבנתה גדר חדשה, על גבי הישנה. נעשו שינויים אף ביציאות המרזב ובדלת חדר האשפה. אין בפני בית המשפט כל מידע מה היה מצב עבודות אלו בשלב בו היתה מחלקת הדרכים חייבת להעביר הודעה ואזהרה על שינויים צפויים ברום הבניה, וזאת תאריך כל שהוא שבין חודש יוני לחודש אוגוסט 93'. לטעמי, כל הוצאה מיותרת בה עמדו התובעות, מאז חודש יולי 93' לערך, שירדה לטמיון בגין הודעת השינויים, הינה נזק ישיר לתובעות, כאשר מדובר בעליות בניה נוספות, שאין התובעות יכולות "לגלגל" לקוני הדירות, לאחר שחוזי המכר כבר נחתמו. הטענה על נזק בגין עיכובים בבניה - לא תשמע. היתר הבניה ניתן למעשה עוד בחודש מאי 93', ועבודות הבניה יצאו לדרך. אם העיכוב, בגין שינויים צפויים ברום הבניה, היה מתרחש טרם קבלת ההיתר, אין הנתבעת אחראית לנזק זה, בגין חובתה החוקית לשנות את ההוראות בענין רום הבניה, לטובת הציבור, למניעת נזק לתושבים מהשטפונות העלולים להתרחש. על כן גם העיכוב המאוחר יותר, אין להטיל את תוצאותיו על כתפי הנתבעות. לא היתה כל דרך להמנע מכך. אף הטענה על נזק כתוצאה מהצורך בהגשת היתר שינויים, לא תשמע, כאשר ברור כי הצורך בהגשת הבקשה להיתר בגין שינויים נבעה בשינויים רבים אחרים, פרט לנושא הפיתוח, שהכניסו התובעות לתכנון הבניה, וכך אף לענין השינויים במקום צנרת המים, כאשר לא הוכח הקשר בין נושא זה ובין השינויים ברום הבניה. התועלת שהפיקו התובעות 10. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי יש לנכות ולקזז מהפיצוי הנדרש, שיתכן ונגרם לתובעות, את התועלת שהופקה לתובעות ממעשה העוולה, דהיינו, מהשינויים שנכפו עליהם, באיחור, לגבי הגבהים ורום הבניה. התועלת הנטענת היא מניעת נזקים עתידיים מהצפות ושטפונות, נזק העלול להיות גדול בהיקפו מהנזק הכספי שנגרם בפועל לתובעות. בטענה זו מתבסס ב"כ הנתבעים על האמור בע.א. 5610/93 זלסקי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה, פד"י נ"א (1) 68, בעמ' 89. נראה לי כי בענין זה נפלה טעות בידיו. במקרה בו העוולה הסבה לניזוק נזק ותועלת גם יחד, יהיה הניזוק זכאי לפיצוי בגובה הנזק שנגרם לאחר קיזוז התועלת שהופקה, ממעשה העוולה ממש, דהיינו, חייב להתקיים קשר סיבתי ישיר והדוק בין העוולה ובין התועלת שהופקה. הקשר ההדוק, פירושו כי הדבר מתרחש בעת ובעונה אחת, הן הנזק והן התועלת, ואין מדובר בגורם מאוחר יותר, המתרחש לאחר שהניזוק ממשיך ומחזיק בידיו את הרכוש הניזוק. באם עניננו בנכס מקרקעין, ונגרם נזק ממעשה העוולה, אך הניזוק ממשיך ומחזיק בנכס, הרי כל הסיכויים והסיכונים מחזקה זו - עליו בלבד. עיסקה מאוחרת, המביאה לניזוק רווחים, לא תחשב לתולדת ההפרה או העוולה (ראה שם, עמ' 90-91). על כן, גם אם בעקבות השינויים ברום הבניה, עלה שווי הבנין ובכך זכו התובעות בתועלת מהעוולה, אין בפנינו קשר ישיר מהתועלת שצמחה למעשה העוולה. בפרשתנו, ממילא לא צמחה לתובעת כל תועלת או רווח. הרי הדירות כבר נמכרו קודם לכן. התועלת לכלל מהקטנת הסיכון לנזק משטפונות עתידיים, הינה תועלת לציבור כולו, כולל לרשות המקומית, המונעת מעצמה סיכון נוסף מתביעה עתידית בגין רשלנותה שבאי נקיטת האמצעים הדרושים למניעת נזקי שטפונות. על כן - טענה זו - נדחית. סוף דבר 11. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התביעה, בכל האמור לנתבעים 2 ו - 3, נדחית, ללא צו להוצאות, לאחר שיצוגן היה משותף, ואין להתעלם מהקירבה שבין הרשות המקומית והועדה המקומית. הנתבע 3 לא היה מעורב ממש בהליכים המשפטיים ואין לטעון כי נגרמו לו הוצאות. התביעה כנגד העירייה, מתקבלת, והנני קובע כי העירייה התרשלה, וזאת במעשי ומחדלי מחלקת הדרכים, בכך שההודעה על שינויים עתידיים ברום הבניה לא נמסרה לתובעות במועד בו היתה עליה החובה להתריע על כך, דהיינו, בסביבות חודש יולי 93', וכי מחדל זה גרם לנזק לתובעות, כמפורט לעיל. הייתה נמסרת ההודעה במועד המוקדם האפשרי, היו התובעות עוצרות כל בניה אשר צפויה היתה לשינויים בגין השינוי בגבהים. עדיין נותר על התובעת להוכיח את מצב הבניה לאותו מועד, יוני - אוגוסט 93', ואת ההוצאות בהן עמדו ושהלכו לטמיון או שנאלצו להוסיף ולשאת בגין הגבהים החדשים, שלא ניתן היה למונען באם היתה המידע המתאים נמסר להן קודם לכן. בנושא זה - הדיון יימשך. הנני מורה לתובעות להגיש את תצהיריה והמסמכים הנדרשים להוכחת נזקיהן, תוך 45 יום מהיום, והנתבעת תגיש את החומר מטעמה, תוך 30 יום לאחר מכן. נדחה לקדם משפט נוסף ליום 21.3.02 שעה 08:30. דן מור , שופט נזקי מיםהצפה