שערוך ניכוי תגמולי המל"ל

1. התובע, יליד 1938, נפגע בתאונת דרכים, שאירעה ביום 5/11/97, עת נהג ברכב, שהתנגש ברכב שלפניו (להלן: "התאונה"). התובע פונה לחדר המיון בבי"ח "סורוקה" בבאר-שבע, ולאחר טיפול שוחרר לביתו. לתובע ניתנו תעודות אי כושר מיום התאונה עד 4/5/98, דהיינו, לתקופה של 6 חודשים. ד"ר חנן טאובר, שמונה ע"י ביהמ"ש כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה"), קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, ש- 7% ממנה קשורה לתאונה. התאונה הינה גם תאונת עבודה. לאחר המצאת חוו"ד המומחה, הוגשה גם תביעה למל"ל, שקבע לתובע נכות בשיעור 5%. 2. עובר לתאונה עבד התובע כשכיר, אצל הממתקים של שטרית בע"מ בבאר-שבע, כסוכן מכירות. עבודתו היתה כרוכה גם בעבודות פיזיות של הרמת משאות וסבלות, כמפיץ סוכריות וממתקים. התובע פוטר מעבודתו, על פי המכתב ת4/. לטענת התובע, פיטוריו היו בשל מגבלותיו, כתוצאה מהתאונה. לדבריו, עקב מגבלות אלה וגילו המתקדם, לא הצליח למצוא עבודה אחרת. ב"כ התובע מבקש לראות במקרה זה, כמקרה קלאסי של "הגולגולת הדקה", ולפסוק לתובע הפסד השתכרות מלא, לתקופה של 6 חודשים ראשונים, ובהמשך, עד היום, לפי 50%. באשר לעתיד, ב"כ התובע מבקש לפסוק לפי 30%. כן, נתבעים כאב וסבל, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת הזולת. 3. לטענת ב"כ הנתבעות, מדובר בפגיעה קלה, שגם המל"ל לא ראה לנכון להפעיל בגינה את תקנה 15, כך שהנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אינה נכות תפקודית. לטענת ב"כ הנתבעות, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי, בסך 10,000 ש"ח, בגין הפסד השתכרות לעתיד, בהתחשב בשיעור הנמוך של הנכות, כאשר הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, אמורות להיות מכוסות על ידי המל"ל, כשמדובר בתאונת עבודה. עוד טוען ב"כ הנתבעות, כי מכל סכום שייפסק, יש לנכות את תגמולי המל"ל, על פי ערכם המשוערך, לפי חווה"ד האקטוארית של מר שי ספיר, המוצג נ8/. לטענת ב"כ הנתבעות, יש לנכות מענק נכות בשיעור 7%, הגם שהמל"ל קבע 5% נכות. 4. מטעם התובע העידו, מלבדו, אשתו ובתו. כן, העידו המומחה, ד"ר טאובר, והמעביד, ע"ת 4, מר יעקב שטרית (להלן: "המעביד"), אשר זומנו על פי דרישת ב"כ הנתבעות. לא העידו עדים מטעם הנתבעות. חוו"ד האקטואר שי ספיר, המוצג נ8/, הוגשה בהסכמה. 5. הנכות התפקודית הגם שהנכות הרפואית נמוכה, נראה שהנכות התפקודית גבוהה יותר, בהתחשב בעיסוקו של התובע ובגילו. בנדון זה, העיד התובע, כי לפני התאונה לא היו לו שום הגבלות ועבד כל יום, לא פחות מ- 12 שעות, כשנסע לשם כך מאשדוד לב"ש וחזרה (עמוד 8 לפרוטוקול). הוא עבד כשכיר 3 שנים, כאשר לפני כן היה 10 שנים עצמאי זעיר. בעמוד 10 שורה 25 אמר התובע - "עבודה של עצמאי קשורה בנהיגה ובהרמת משקולות ואחרי התאונה לא יכולתי לעשות זאת". אשתו של התובע אמרה, בעמוד 12 בשורה 1, כאשר נשאלה אם היו לתובע בעיות רפואיות בעבר: "לא, לא היו לו, הוא גם אף פעם לא הלך לקופ"ח". גם המומחה אמר בחקירתו, בעמוד 17 שורה 17 (ההדגשות שלי - ש' ח') - "אתם מסרתם לי את התיק הרפואי שלו מקופ"ח הכללית. והתיק הזה עברתי עליו די ביסודיות, ואתמול עברתי עליו עוד פעם, ופה בתיק הזה משנת 60 ועד שנת 95 לא מוזכר פעם אחת שלאיש היו איזה שהם כאבים בעמוד שדרה צווארי. ז"א שהשינויים האלה הספונדילוטים שראו אותם בצילום, בעצם לא היו סימפטומים, ולא גרמו למיחושים... זה לא תופעה חריגה, אנו יודעים שיש אנשים שבגיל מסויים יש להם את השינויים הניווניים שמתגלים בצילום אקראי, ולא סבלו". ובאותו עמוד בשורה 26 - "אם יש למישהו שינויים בבסיסו, שינויים ניווניים וקורית לו טראומה רצינית כמו צליפת שוט, אז לא מפליא שאחר כך הוא סובל ומוגבל בתנועותיו". המעביד סיפר בעדותו, מדוע פיטר את התובע. ב"כ התובע רצה להגיש את מכתב הפיטורין, ת4/, אולם ב"כ הנתבעות התנגד ודרש את זימונו של המעביד לחקירה. המעביד נחקר ועדותו רק חיזקה את דברי התובע, באשר לסיבת פיטוריו ובאשר לקושי שלו למצוא עבודה אחרת, בהתחשב בגילו ובמגבלותיו. במכתב ת4/ נכתב לתובע - "הריני להודיעך בזאת כי החלטנו להפסיק את עבודתך החל מעיום 31/3/98, בעקבות תאונות עבודה שעברת נפגעה יכולתך לעבוד בתפקיד שמילאת. אין בחברתנו תפקיד המתאים ליכולתך הנוכחית". מכתב זה נכתב נוכח המכתב ת5/, שהופנה למעביד ע"י רופא התעסוקה שקבע, כי התובע "יעבוד בעבודה ללא מאמצים וללא הרמת משאות". על אופי העבודה העיד המעביד, בעמוד 24 שורה 17 - "הוא היה צריך להיות בשעה 07.00 בבוקר במחסן בב"ש להעמיס סחורה, לצאת איתה, לפרוק אותה בחנויות, לגבות כסף, לעשות הזמנות... להביא את הכסף ואת ההזמנות, לגבייה". ובאותו עמוד בשורה 20 נשאל והשיב: "ש. מלבד נסיעות ארוכות זו גם היתה עבודה פיזית? ת. כן, כל הזמן, הרבה סבלות". ובעמוד 28 שורה 5 (ההדגשה שלי - ש' ח') - "כל בן אדם אצלנו בנוי לפי היכולות וגם לפי זה קיבלנו אותו לעבודה. לא קיבלנו אותו לעבודה אם מחר בבוקר לא יוכל להרים נשלח אותו בעבודה משרדית. לחיים (התובע - ש' ח') היה קו במקומו לקחנו אחר. חיים עבד בתפקיד הזה ולא יכל, הביתה, יבוא אחר חדש. באותה תקופה לא פיטרתי לא פקידה ולא מחסנאי ולא אף אחד, רק בחצי שנה האחרונה משיקולים אישיים שלי צמצמתי את העסק". לציין, כי עדותו ניתנה ביום 28/11/99. אכן, במצב דברים זה, דומה המקרה למקרה "הגולגולת הדקה". התובע שלא היו לו כל בעיות רפואיות קודם, ועבד שעות רבות בעבודה פיזית, נקלע עקב התאונה למצב מביך, של מגבלות רפואיות, שמונעות ממנו עבודה פיזית, כשגם גילו המתקדם, 60, אינו עוזר לו במציאת עבודה אחרת, בעידן זה של אבטלה. בנסיבות אלה, יש לקבוע נכות מלאה ל- 6 חודשים ראשונים מיום התאונה, ו- 20% נכות תפקודית, בתקופה שלאחר מכן ועד גיל 65. 6. הנזק א. הפסד השתכרות בעבר עובר לתאונה היה שכרו של התובע בסך 7,739 ש"ח ברוטו. שכרו החודשי בניכוי 25% היה 5,804 ש"ח. יש לשלם לו בגין 6 חודשי אי כושר מלא : 34,824 ש"ח = 6 X 5,804 ש"ח בצרוף ריבית, מאמצע התקופה עד היום, 37,610 ש"ח. לתקופה שמיום 5/5/98 עד היום, 21 חודש, לפי 20% : 24,377 ש"ח = 21 X 20% X 5,804 ש"ח בצרוף ריבית, מאמצע התקופה עד היום, 25,230 ש"ח. סה"כ הפסד השתכרות בעבר - 60,054 ש"ח. ב. הפסד השתכרות בעתיד התובע היום בן 62. עד גיל 65 נותרו לו 3 שנות עבודה, על בסיס שכר של 9,341 ש"ח, שהוא שכרו ברוטו, משוערך להיום. שכרו נטו, בניכוי מס הכנסה בסך 1,856 ש"ח, כשאשתו עובדת, הוא 7,485 ש"ח מקדם ההיוון הוא 34.3864 51,476 ש"ח = 34.3864 X 20% X 7,005 ש"ח ג. כאב וסבל הפיצוי בגין ראש נזק זה, בהתחשב באחוזי הנכות הרפואית, 7%, ובגילו של התובע, הוא 7,879 ש"ח לפי תחשיב של ב"כ הנתבעות. ד. עבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות, זכאי התובע לקבל מהמל"ל. יש להשיב לתובע את התשלום בסך 1,250 ש"ח ששילם למומחה ד"ר טאובר. ה. עזרת הזולת בשל תקופת אי הכושר הארוכה, והצורך ללוות את התובע לטיפולי פיזיוטרפיה ולבדיקות, כשיש להניח שיזדקק לעזרה זו או אחרת, גם בעתיד, יש לפסוק סכום של 1,500 ש"ח, בערכו היום. 7. סיכום הפסד השתכרות בעבר - 60,054 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד - 51,476 ש"ח כאב וסבל - 7,879 ש"ח החזר תשלום שכר המומחה - 1,250 ש"ח סה"כ 122,159 ש"ח מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל, בסכום כולל של 64,664 ש"ח, לפי הפירוט להלן - דמי פגיעה - 41,284 ש"ח מענק נכות בשיעור 5% לפי התשלום ששולם בפועל על ידי המל"ל - 23,380 ש"ח יתרה לתשלום 57,495 ש"ח לא נראה לי שיש לנכות את דמי האבטלה, מאחר שלתובע לא נפסק הפסד השתכרות מלא, אלא רק כדי 20%, ודמי האבטלה שקיבל נעו בין 2,500 ש"ח ל- 4,500 ש"ח לחודש, ברוטו, שהם פחות מ- 80% משכרו ברוטו כשעבד. 8. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 57,495 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. כן, ישלמו הנתבעות לתובע את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד, בשיעורו כחוק, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. ניכוי תגמולי מל"ל (ביטוח לאומי)שערוך