תפיסת רכוש משותף על ידי האישה

תפיסת רכוש משותף על ידי האישה
1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, עורך דין במקצועו, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע בטיפול בנכסיו של התובע.

עיקרי העובדות



2. נישואי התובע ואישתו נקלעו למשבר ובני הזוג פתחו בהליכי גירושין. ביום 14.5.96 ניתן פסק דין לגירושין (נספח 6 ל- נ/1) ועל פי הסכם הגירושין נקבע כי רכוש בני הזוג יחולק בשווה בין השניים.

ביום 21.10.96 הגיש הנתבע, בשם התובע, תביעה לפירוק השיתוף בין בני הזוג ובה עתר כי בית הדין הרבני ימנה את באי כח הצדדים ככונסי נכסים של רכוש בני הזוג לשם מכירתו ולעריכת חשבון של חובות וזכויות בני הזוג.

3. ביום 17.12.96 הושגה הסכמה בין הנתבע לבין עורכת הדין מרינה לוי לפיה ימונו שני באי כח הצדדים ככונסי הנכסים של כל רכוש בני הזוג (נספח ב' ל-ת/1). בהודעה על ההסכמה ציינו באי כח הצדדים:
"כונסי הנכסים ינהגו באופן הבא:
א. עוה"ד שרגיל ולוי יערכו רשימה של זכויות בני הזוג.נ
ב. עוה"ד שרגיל ולוי יערכו רשימה של חובות בני הזוג.ב
ג. הרכוש המשותף של בני הזוג ימכר על ידי עוה"ד שרגיל ולוי למרבה במחיר.ו
ד. מהכספים שיתקבלו בעת המכירה ישולמו הכספים כאמור להלן:
(1) הוצאות המכירה.נ
(2) שכ"ט כונסי הנכסים.ב
(3) חובות משותפים של בני הזוג לגורמים חיצוניים".ו

בהמשך הוסף כי באי כוח הצדדים ינסו להגיע להסכמה לעניין מועד הפסקת השיתוף ולגבי מידת השתתפותו של כל אחד מבני הזוג בחובות השני. בהעדר הסכמה יכריע במחלוקת בית הדין. עוד סוכם כי שכ"ט הכונסים יהיה על 6% + מע"מ מסך נכסי המימוש.נ

4. מרגע שאושר הסדר זה ומונו עורכי הדין ככונסי נכסים החלו השניים לפעול למימוש הנכסים כאשר הנכסים העיקריים שעמדו למימוש היו דירת בני הזוג, מכונית, יאכטה, וזכויות בדירת נופש.ב

5. לטענת התובע בתביעתו, זנח הנתבע את חובותיו כעורך דינו ונמנע מלדאוג לעניינו של התובע. הליכי כינוס הנכסים התנהלו, על פי הנטען, בעצלתיים.

לטענתו, כונסי הנכסים לא פעלו על פי ההסכמה, לא ערכו רשימת חובות וזכויות של בני הזוג. כן נטען כי התובע פנה לנתבע וביקש ממנו לפעול בשמו כנגד האישה במספר עניינים, כמו למשל תפיסת רכוש משותף על ידי האישה, אך לטענתו הנתבע לא עשה כן.ו

בהערת אגב ובטרם אדון בטענות השונות אציין כי אין חולק שהתובע לא שילם לנתבע שכר טרחה כשלהו עבור יצוגו בחלוקת רכוש בני הזוג והנתבע אמור היה לגבות אך ורק שכר ככונס.

6. בשל טענותיו של התובע כנגד הנתבע, ובמיוחד לאחר שהוצאה כנגדו פקודת מאסר בשל אי תשלום דמי מזונות לאישה, פנה התובע בחודש 11/98 לעו"ד אלעד שחם, בא כוחו הנוכחי וביקש כי זה יקבל את יצוגו במקומו של הנתבע. עו"ד שחם פנה לנתבע במכתב מיום 11.11.98. לאחר מספר עיכובים הוגשה בקשה לבית הדין ועו"ד שחם מונה ככונס נכסים במקומו של הנתבע.

7. התובע הגיש כתבי טענות וסיכומים מפורטים אך לא טרח לנסחם באופן ברור. לצערי הרחיבו התובע ובא כוחו בפירוט עובדות ועניינים שאינם רלבנטיים למחלוקות עד כי קשה ל"בור את המוץ מהתבן". סופו של דבר ניתן להבין כי לטענת התובע נגרמו לו, כתוצאה מדרך טיפולו של הנתבע בעניניו, נזקים כדלקמן:

(א) הפסד שנגרם ע"י מכירת היאכטה על ידי התובע עצמו לצד שלישי.נ
(ב) הפסד כתוצאה מכך שכונסי הנכסים מכרו את הזכויות ביחידת הנופש לצד ג', ולא אפשר לתובע לרכשה בעצמו.ב
(ג) הפסד במכירת הדירה.ו
(ד) הפסד גלובלי, שאינו מפורט בגין הפרת חובותיו של הנתבע כלפי התובע הן מכח הסכם היצוג והן מכח חובות האמון החלים על עורך דין כלפי לקוחו.

הואיל ואלו הטענות היחידות לגבי נזקים, שפורטו בתצהירו של התובע (ת/1) אמנע מלדון בכל שאר העניינים שהועלו בסיכומי ב"כ התובע.נ

8. חשוב לציין עם זאת כי אפילו היה מקום לקבוע, ואיני קובע זאת, כי גם בעניינים אחרים מהמפורטים לעיל נפל פסול בדרך התנהגותו של הנתבע, לא היה בכך להואיל לתובע שהרי התובע לא טען, לא כל שכן לא הביא ראיות, על נזקים שנגרמו לו פרט להפסדים הטענים על ידו כאמור וברי שללא הוכחת נזק אין כל בסיס לטענת ההתרשלות.ב

כתב התביעה מייחס לנתבע התרשלות וכידוע עילת הרשלנות כוללת בתוכה את מרכיב הנזק. בהעדר ראיות על נזק אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין מעשה רשלנות, לפיכך אתייחס כאמור רק לטענות שנטענו כי נגרמו נזקים.

היאכטה

9. לבני הזוג היתה יאכטה אשר אותה ביקשו למכור.
לטענת התובע לא פעל הנתבע, ככונס נכסים, באופן סביר למכירת היאכטה. כתוצאה מכך ומשחלפו החדשים פירסם התובע את היאכטה למכירה. ביום 6.11.97 חתם התובע על זכרון דברים למכירת היאכטה למר פלד תמורת סך של 12,250$ (נספח 52 ל-נ/1).התובע טוען כי פעל באופן אישי למכירת היאכטה בהסכמת כונסי הנכסים. להוכחת ההסכמה הוא מפנה לסיכום פגישה בין כונסי הנכסים שנערכה ביום 6.6.97 והועלתה על הכתב במכתבה של עו"ד מ. לוי מיום 9.6.97. באותו מכתב רושמת עו"ד לוי בשם כונסי הנכסים כדלקמן:

" מוסכם כי אם לא תמכר היאכטה תוך פרק זמן עליו יוסכם (אני מציעה גם כאן עד 20.7.97) יטפלו כונסי הנכסים במכירתה לכל המרבה במחיר".

10. אין בחומר הראיות כל הסכמה אחרת לעניין המועד האחרון לגביו הסכימו כונסי הנכסים כי היאכטה תמכר במכירה ישירה על ידי התובע. מכל מקום טוען הנתבע כי הסכמה זו נכפתה על כונסי הנכסים הואיל והתובע פירסם מודעה למכירת היאכטה מבלי שהתייעץ עמם, כאמור בסעיף 3 לאותו מכתב.

11. אין חולק כי היאכטה לא נמכרה עד ליום 20.7.97. התובע העביר את פרטי היאכטה, מספרי רשיונות וכדומה לידי הנתבע ביום 22.7.97 (סעיף 57 לתצהיר נ/1). לטענת הנתבע הוא ביקש לנקוט בהליכים למכירתה ונאלץ להמתין לקבלת המסמכים. כמו כן היה צורך בתשלום הוצאות הפרסום אלא שהתובע לא שילם את חלקו. בסופו של דבר מימנה אשת התובע את הפרסום והעבירה את התשלום לכונסי הנכסים ביום 26.10.97. פרסום המודעה מטעם הכונסים למכירת רכוש משותף לרבות היאכטה נעשה ביום 7.11.97.ו

12. למודעת הכונסים נענו מספר מציעים וביניהם מר ברנובסקי ניר אשר הציע לרכוש את היאכטה תמורת סך של 16,165$. הקונה אף הפקיד מקדמה על חשבון הרכישה בידי כונסי הנכסים.

13. כתוצאה מהאמור נוצר מצב שבו התובע חתם ביום 6.11.97 על זכרון דברים למכירת היאכטה עם הקונה מר פלד מחד, ואילו לכונסים הוגשה הצעה על סך של 16,156$ מבלי שהללו ידעו על זכרון הדברים (זכרון הדברים נשלח לנתבע רק ביום 10.11.97).
באי כח הרוכשים השונים העלו טענות שונות כנגד העסקאות. נסיונם של הכונסים לערןך התמחרות לא צלח וגם נסיון להעברת המחלוקות בגין העסקאות להכרעת בית הדין לא צלח בשל התנגדות מר פלד לחתום על שטר בוררין.נ

בסופו של דבר והואיל והרישום הועבר על שם מר פלד נאלץ מר ברנובסקי לסגת מהעסקה.ב

14. לטענת התובע הוא נדרש כעת לשלם לקופה המשותפת את ההפרש שבין מחיר המכירה בפועל 12,250$, לבין המחיר שהוצע לכונסים 16,156$. זהו הנזק שנגרם לטענתו כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע למכור את היאכטה במועד סביר.ו

15. דין טענת התובע להדחות.נ

דומה שנתבלבלו לתובע היוצרות. התובע הוא שפעל שלא כדין כאשר ביקש למכור את היאכטה בעצמו, שלא באמצעות הכונסים. גם אם ביום 6.6.97 הוסכם כי התובע יוכל להמשיך ולמכור את היאכטה בעצמו הרי שהסכמה זו הוגבלה עד ליום 20.7.97. ביום 27.7.97 העביר התובע לראשונה את פרטי היאכטה, ובכך הביע נכונותו כי הכונסים יפעלו למכירתה (ראה גם עדות התובע עמ' 11 שורה 28 שם הוא מאשר כי לא מסר את הרשיונות לכונסים). התובע לא מימן את פרסום המודעה מטעם הכונסים ואישתו נאלצה לממנה בעצמה. זאת ועוד, דומה שהיה על הנתבע לדעת כי גם אם אושר לו לפרסם את היאכטה למכירה בעצמו הרי שכל עסקה היתה כפופה לאישור הכונסים או לכל הפחות היתה מוטלת עליו החובה ליידע אותם על כך בטרם חתימה על העסקה.ב

יש לזכור גם כי בסופו של דבר התברר כי המחיר עליו סיכם התובע היה מחיר מופחת מזה שניתן היה להשיג באמצעות פרסום על ידי הכונסים.ו

בהערת אגב אציין כי זוהי תוצאה מפתיעה שהרי בדרך כלל כשנמכרים נכסים עלי ידי כונסי נכסים המחיר המתקבל אינו עולה על מחיר השוק אלא דווקא המחיר מופחת. כיצד אם כך הסכים התובע למכירה במחיר כה נמוך?

16. יוצא שהנזק שנגרם לתובע אינו נזק שנגרם בעטיה של התרשלות כלשהי של הנתבע אלא כתוצאה מהתנהגותו שלו ולכן אין כל מקום לחייב את הנתבע בפריט נזק זה.

מכירת זכויות בדירת נופש בקלאב הוטל אילת

17. בכתב התביעה, סעיף 105, טען התובע כי דירת הנופש של בני הזוג נמכרה על ידי כונסי הנכסים תמורת סך של 5,000$ בעוד מחירה של היחידה היה על פי טענתו כ- 17,000$. עוד טוען הוא כי לו היה יודע על עסקת המכר היה רוכש את חלקה של אישתו תמורת סך של 2,500$. כתוצאה מהעסקה הרי שהפסיד את האפשרות לרכוש יחידה ששוויה הינו 17,000$ ולכן הינו תובע פיצוי בגין ההפרש בין שווי היחידה 17,000$, לבין הסך שהיה נדרש לשלם 2,500$.נ

בתצהירו טוען התובע כי לא ידע על עסקת המכירה ונודע לו עליה רק בדיעבד וזאת למרות שהנתבע ידע כי ברצונו לרכוש את הזכויות המלאות ביחידת הנופש.ב

18. חשוב לציין כי התובע לא צירף כל חוות דעת או הצעת מחיר ממנה ניתן ללמוד על שווי יחידת הנופש ולא ברור כלל אם הסכומים שצויינו על ידו בכתב התביעה משקפים את מחיר השוק של היחידה.ו

19. הנתבע טוען מנגד כי מעולם לא נמסר לו על ידי התובע כי בדעתו לרכוש את היחידה. לדבריו התובע היה במצב כלכלי קשה ואף את מזונותיו לא שילם כסדרם. הדבר אינו מתיישב עם הרצון לרכוש יחידת נופש.נ

זאת ועוד; בפגישה מיום 6.6.95 סוכם כי הסויטה תימכר לכל המרבה במחיר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.ב

הנתבע מוסיף וטוען כי התובע ידע על עסקת המכר. המודעה למכירה פורסמה בעיתון והעסקה הובאה לאישור בית הדין הרבני.

20. הנתבע הצהיר כי הודיע לתובע על הדיון שבו נדונה אישורה של העסקה ואף ביום הדיון גופו התקשר אליו ושאל מדוע לא התייצב. בתגובה מסר התובע כי אינו מעוניין להתייצב.ו

21. בין אם התובע ידע על המכירה ובין אם לאו, ברי שהמכירה נעשתה על ידי הנתבע במסגרת תפקידו וההסכמות שהושגו למימוש כל הרכוש כפי שפורט בישיבה מיום 6.6.97. אין שום ראיה כי התובע ביקש לרכוש את היחידה לעצמו או כי הציע הצעה כספית כלשהי. זאת ועוד, אין ראיה על שווי השוק של היחידה ולכאורה היחידה נמכרה במחיר מקסימלי שניתן היה להשיג.

אעיר גם כי עדותו של הנתבע כי הודיע לתובע על הדיון לאישור המכירה סבירה יותר שהרי באותה בקשה ביקשו הכונסים אישור גם למכירת המכונית וגם לביצוע עסקת מכר היאכטה. אין טענות שלגבי המכונית והיאכטה פעלו הכונסים ללא ידיעת התובע. משמע, יש להניח כי ידע על כל הבקשות הכללות באותה עתירה לבית המשפט.

22. לאור האמור גם דין הטענה בעניין יחידת הנופש להדחות.

מכירת דירת המגורים

23. התובע טוען כי מכירה של הדירה עמד על כ- 120,000$. לטענתו הנתבע לא פעל באופן סביר ובנמרצות הנדרשת למכירת הדירה. כתוצאה מכך הוצעה הצעה על סך של 80,000$. הצעה אשר לא היתה מקובלת על התובע ולאחר נסיון נוסף נמצאו קונים ששילמו 100,000$. לטענת התובע ניתן היה למכור את הדירה ב- 120,000$ לו היה הנתבע פועל באופן סביר ובמהירות הדרושה. הפרש המחיר מהווה לטענתו נזק שנגרם לו.נ

24. התובע טען כי סמוך לאחר מינוי כונסי הנכסים פנה לנתבע והודיע לו על הצורך לפעול במהירות למכירת הדירה. במכתבו של התובע לנתבע מיום 5.5.97 מציין התובע כי בידו שתי הערכות שמאי, האחת המעריכה את הדירה בסך של 80,000$ והשניה בסך של 120,000$. עוד הוסיף, כי בשנת 95 כאשר ניסו בני הזוג למכור את הדירה הוצע להם סך של 135,000$.ב

25. אין חולק כי כונסי הנכסים לא פירסמו את הדירה למכירה אלא עשו זאת רק ביום 7.11.97.
לגרסת הנתבע הטעם לעיכוב היה כי התברר לכונסים שלדירה הוספו תוספות בניה ללא היתר. הנתבע מבהיר כי פנה לועדות התכנון והבניה בניסיון לקבל היתר בדיעבד לתוספות אלה.

לדבריו לא ניתן היה להציע את הדירה לרוכשים פוטניאליים ללא ציון העובדה כי חלקים בה בנויים ללא היתר ולכן סבר שראוי לנסות לקבל תחילה את ההיתר.

26. הנתבע מוסיף ומציין כי עוד בטרם מכתבו הנ"ל של התובע נוהל מו"מ למכירת הדירה לבני הזוג קרבצ'קוב תמורת סך של 125,000$. בשלב זה לא ידעו כונסי הנכסים על חריגות הבניה ומשאלו התגלו חזרו בהם הרוכשים מכוונתם לרכוש את הדירה.

27. עוד עולה מתצהיר הנתבע כי השגת היתר בניה בדיעבד היתה מלווה בקשיים רבים שכן תוספות הבניה נבנו על רכוש משותף ושאר השותפים ברכוש המשותף התנגדו לבניה ולמתן ההיתרים (ראה נספח 4(ו)(2) - 4(ו)(4) ל-נ/1). בסופו של דבר דחתה הועדה את הבקשה למתן היתר בדיעבד (נספח 4(ו)(5) ל-נ/1).ו

28. לאחר פרסום המודעה בדבר מכירת הדירה הוגשו לכונסים מספר הצעות. ביום 24.4.98 נערכה ישיבת התמחרות בין הרוכשים הפוטנציאליים שבסופה הוצעה ההצעה הגבוהה ביותר על סך 80,000$. בשים לב לכך הציעה אישתו של התובע לרכוש את הדירה באותו מחיר.

חשוב לציין כי התובע, שלטענתו ידע כי שווי הדירה עולה בהרבה על סך זה, לא הציע כל הצעה מצידו.

למרות התנגדותו של התובע אושרה המכירה לאישה.

29. כאן אעיר כי התובע טען בפני שבניגוד לפרוטוקול הישיבה לא נכחה עו"ד מרינה לוי בפגישה אלא שטענתו זו נסתרה במכתבה של עו"ד לוי שהוגש לבית המשפט בהסכמה. כן טען התובע כי הרוכשים הפוטנציאליים לא היו אלא בני משפחה אחת שעשו קנוניה יחד עם גרושתו. טענה זו לא הוכחה ולא הובאו לגביה כל ראיות ולכן אין מקום להתייחס אליה.נ

30. לאחר אישור המכירה לאישה החל התובע בעצמו לחפש קונים ובסופו של דבר נמצאו קונים שהסכימו לשלם סך של 100,000$ עבור הדירה. בית הדין הרבני אישר עסקה זו (נספח 35(ג) ל-נ/1).ב

31. גם אם טענות התובע כי הנתבע לא פעל די כדי למצוא קונה במחיר מקסימלי היו נכונות, הרי שאין בכעך כל רבותא שהרי בסופו של דבר נמכרה הדירה במחיר הגבוה יותר. יתרה מזו, בישיבת ההתמחרות אצל הנתבע מיום 24.4.98 הודיע הנתבע כי ברצונו לקבוע מחיר מינימום של 100,000$ וזהו מחיר העסקה הסופית.

לא הובאה בפני כל ראיה, כמו חוות דעת, כי ניתן היה למכור את הדירה במחיר גבוה יותר, גם לאחר דחיית הבקשה להיתר בניה בדיעבד.

אעיר כי לא ברור האם הנתבע אכן התרשל. הנתבע פירסם מודעה וזימן התמחרות במשרדו. לא הובאו לכונסים הצעות גבוהות יותר. התובע עצמו יכל לסייע במציאת קונים כפי שעשה בדיעבד. אמנם כונסי הנכסים לא הציגו חוות דעת שמאית שתוכל להציג מחיר מינימלי למכירה, בכך אולי טעו, אלא שבסופו של דבר העסקה שיצאה לפועל היתה במחיר גבוה יותר. אין ראיה בפני שהמחיר לא היה ראוי וסביר.ו

לפיכך גם טענת התובע לעניין מכירת הדירה דינן להדחות.

הפרת חובת נאמנות חובה חוקית

32. התובע טוען טענות רבות ומגוונות לעניין הפרת חובת נאמנות של הנתבע כלפיו אם כי כאמור אינו עותר לסעד כספי בגינן. בכתב התביעה מבקש הוא שבית המשפט יפסוק פיצוי בגין הפרת אלו על פי שיקול דעתו (סעיף 107(ו)).נ

כידוע בהליך תביעה לפיצוי בגין הפרת חובת אמונים, הפרת הסכם, או התרשלות על התובע לפרט את נזקיו ואין מקום לטעון לנזק כללי בלתי מפורט שנשאר לשיקול בית המשפט (ראה תקנה 16 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בהעדר פירוט על הנזק אין התובע זכאי לכל סעד בגין הפרות אלו, אפילו אם הוכחו.

33. לאור האמור, אין צורך לדון בכל טענותיו הכלליות של התובע.ב

34. עם זאת אעיר כי דומני שהמחלוקות שבין הצדדים נובעות מתפיסה שונה של ההליך. בעוד הנתבע שמונה ככונס נכסים ביחד עם באת כוח האשה, ביקש לפעול בשיתוף פעולה והסכמה, הרי הנתבע ביקש להשית את רצונו על גרושתו. הנתבע העיד כי בכל הפגישות שבנוכחות בני הזוג הגיעו הדברים לצעקות רמות ולכן לא ניתן היה להשיג שיתוף פעולה ולקדם את האישורים המשותפים של הצדדים.

35. דרכו של הנתבע, לפעול בשיתוף פעולה היתה ראויה ובדרך כלל צפוי שכך יפעלו באי כוח של צדדים הממונים יחדיו ככונסי נכסים, כאשר לצדדים אינטרס משותף למימוש הנכס, במהירות ובמחיר הגבוה ביותר.ו

עם זאת חובותיו של עורך הדין הממונה ככונס נכסים אינם רק לדרך הראויה להביא למכירת הרכוש, אלא מוטלות עליו גם חובות כלפיו שולחו.

36. כפי שנטען לא אחת "כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו חייבים הם איפוא במידת האוביקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו'" (רע"א 2077/92 שלדון נ. אדלסון פד"י מד(5), 485).נ

37. מאידך חלה על עורך הדין חובה לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות גם אם מונה ככונס נכסים. כך נפסק כי עורך דין המייצג שני צדדים לעסקה ממשיך להיות מחוייב לשולחו באותה נאמנות ומסירות (ראה ע"א 4612/95 איתמר מתיתיהו נ. שלוש יהודית פד"י נא(4) 769).ב

בדרך כלל לא קיימת סתירה בין החובות שהרי קידום האינטרס המשותף של בעלי הדין במכירת הנכסים מקדם גם את האינטרס של כל אחד מהם.

עם זאת כאשר קיים חשש לניגוד אינטרס אין זה ראוי שעורך הדין של צד ימונה ככונס נכסים ועליו לשקול זאת מלכתחילה בטרם ימונה. בה במידה צריך להיות ברור כי אם מתגלה ניגוד אינטרסים שכזה ראוי שעורך הדין יוותר על אחד מתפקידיו, ישתחרר מיצוג בעל הדין או ישתחרר מתפקידו ככונס.

38. דומני שבמקרה הנוכחי, גם אם בפעולותיו של הנתבע לא נפל כל פגם, הרי שנוצר מתח בינו לבין מרשו על רקע תפיסות שונות של הדרך הטובה והראויה להמשך ההליכים סבורני כי מוטב היה שעורך הדין שרגיל היה מוותר על אחד מתפקידיו ולא כופה עצמו מכח צו המינוי, עד למועד שבו פנה התובע עצמו לבא כוחו הנוכחי.

39. הערות אחרונות אלו אין להן ולא כלום עם עילת התביעה שכן לא מצאתי כי אילו מהנזקים שנתבעו נגרמו בעטיה של התרשלות מצידו של הנתבע.

סוף דבר
40. לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ מהיום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.ו

ניתן היום, ט"ז בתמוז תשס"ד (5 ביולי 2004) .נ

ר. סוקול, שופט      



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת רכוש משותף

  2. בניה ברכוש המשותף

  3. ליקויים ברכוש המשותף

  4. ליקויים ברכוש המשותף

  5. השתלטות על רכוש משותף

  6. רכוש משותף במרכז מסחרי

  7. הצמדת רכוש משותף לדירה

  8. ליקויי בניה ברכוש המשותף

  9. שימוש סביר ברכוש המשותף

  10. שימוש ייחודי ברכוש המשותף

  11. חדר כושר במקלט ברכוש המשותף

  12. התקנת מזגן בקיר הרכוש המשותף

  13. תפיסת רכוש משותף על ידי האישה

  14. בית קפה ברכוש המשותף של הבניין

  15. שתיקה כהסכמה להצמדת רכוש משותף לדירה

  16. צו מניעה נגד שכן בגין בניה ברכוש המשותף

  17. פיצוי על החלק היחסי על ליקויים ברכוש המשותף

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון