תביעה לתשלום מענק נכות   1. התובע, עבד קרוב ל- 25 שנה כימאי באניות חברת "צים", הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"נפגע בעבודה" , בגין ליקוי שמיעה וטנטון, שנגרמו לו כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש במהלך שנות עבודתו. הוועדות הרפואיות קבעו את דרגת נכותו של המערער, בגין פגיעה באוזן הפנימית (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים), בשיעור 10% לצמיתות, החל מיום 25.3.1981.   הנתבע דחה את התביעה לתשלום מענק נכות, לפי סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"), בטענה שהתובע השהה את הגשת תביעתו למוסד, משהוגשה התביעה לגימלת נכות ביום 2.5.99, ואילו מועד תחילת נכות, כפי שנקבע על ידי הועדות הרפואיות, הוא 25.3.81. הנתבע דחה, אפוא, את התביעה לתשלום מענק הנכות, בהסתמך על סעיף 296 לחוק, כפי שציינה פקידת התביעות במכתב הדחייה מיום 9.9.99: "על סמך סעיף 296(ב) לחוק, לא משולמת גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש בו הוגשה התביעה".   בכתב ההגנה חזר הנתבע על אותן טענות. חרף החלטת בית הדין מיום 11.2.01 לא התייחס הנתבע בכתב ההגנה לעובדה שהתביעה לגימלת נכות הוגשה למוסד סמוך לאחר שהוחלט בדבר אישור התביעה להכיר בנזק לאוזניים כ"פגיעה בעבודה".   במועד שנקבע להוכחות, לאחר שהוגשה עדותו הראשית של התובע בתצהיר, הודיעו הצדדים כי "השאלה היא משפטית, לגבי יישום סעיף 296 לחוק", וביקשו לסכם טענותיהם המשפטיות בכתב - משמע שאין מחלוקת לגבי העובדות.   2. העובדות הצריכות לעניין נקבעות, אפוא, בהסכמה: (המסמכים שיוזכרו הם המסמכים אשר צורפו לתצהיר התובע - יכונו להלן "נספח")   (1) התובע עבד בחברת "צים" כימאי - סיפונאי, קרוב ל- 25 שנים (משנת 1961 עד שפרש לגימלאות בשנת 1985, או בסמוך לכך).   (2) אין מחלוקת כי בכל שנות עבודתו באוניות חברת "צים" התובע עבד בחשיפה ממושכת לרעש מזיק. לדברי התובע, "תוך כדי תקופת עבודתי הנ"ל, התחלתי לסבול מירידה בשמיעה, בשתי האזניים, וכן מצפצופים קבועים וטורדניים בשתי האוזניים". מבדיקות שמיעה שביצע התובע, אשר הוגשו גם לועדה הרפואית, עולה כי אובחן אצלו "נזק אקוסטי כרוני", כבר בשנת 1981, הגם שהירידה בשמיעה התפתחה בהדרגה, והשמיעה בתדירויות הדיבור נפגעה רק במועד מאוחר יותר, לאחר שכבר סיים לעבוד בחשיפה לרעש (ראה פרוטוקול הועדה מדרג ראשון, נספח ו', המתייחס לבדיקת שמיעה מ- 25.3.81). לדברי התובע, וגם על כך כאמור אין מחלוקת, רק בסוף 1998, משפנה לקבלת טיפול רפואי בגין ליקוי השמיעה, אמרה לו רופאת א.א.ג לראשונה כי לדעתה הירידה בשמיעה קשורה לעבודתו בחשיפה ממושכת לרעש, ונתנה לו תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (ראה התעודה הרפואית, מיום 1.12.98, נספח ב').   (3) ביום 28.12.98, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי טופס "הודעה על פגיעה בעבודה" (נספח ג').   (4) ביום 19.4.99 - הודיעה פקידת התביעות לתובע על החלטתה לאשר את התביעה, כפי שציינה במכתבה (נספח ד'), שכותרתו "תביעתך לתשלום דמי פגיעה לתאונה מתאריך 1.12.98" (ההדגשות הוספו): "הריני להודיעך כי הכרתי בפגיעה מתאריך 1.12.98 כתאונת עבודה ואישרתי את תביעתך עקרונית, ללא תשלום. הנך רשאי להגיש תביעה לקביעת נכות מעבודה, וועדה רפואית בפניה תופיע, תקבע אם נותרה לך נכות כלשהי כתוצאה מהפגיעה. על מועד ההופעה בפני הועדה הרפואית תתקבל הודעה בעתיד".   (5) ביום 3.5.99, שבועיים לאחר שאושרה התביעה, הגיש התובע לנתבע טופס "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מעבודה". בטופס התביעה ציין התובע "תאריך פגיעה - 1.12.98", כפי שציינה פקידת התביעות במכתבה הנ"ל.   (6) ביום 6.6.99 נבדק התובע על ידי הפוסק הרפואי, בוועדה הרפואית מדרג ראשון, והתלונן בפניו על צפצופים באוזניים "מזה שנים רבות" . הפוסק הרפואי בועדה מדרג ראשון קבע, על סמך בדיקת השמיעה מיום 25.3.1981, כי התובע סובל מנזק באוזן הפנימית (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים) - החל מ- 25.3.81 (מועד בדיקת השמיעה האמורה). אשר לליקוי השמיעה - קבעה הועדה מדרג ראשון כי הירידה בשמיעה התפתחה לאחר שהתובע פרש מעבודתו, "קרוב לודאי עקב גילו ומחלת הסכרת ממנה הוא סובל). הפוסק הרפואי ציין בהחלטתו כי בבדיקת השמיעה משנת 1981 "השמיעה היתה טובה בהרבה, ללא פגיעה כלל בתדרי הדיבור".   בהתאם לכך, קבעה הועדה מדרג ראשון את דרגת נכותו היציבה של התובע, החל מיום 25.3.81 כדלקמן: 0% לפי סעיף 72(1)(א)(1) - בגין ליקוי השמיעה. 10% לפי סעיף 72(4)(ד)(II), - בגין הנזק לאוזן הפנימית - "חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית) עם רעש תמידי באוזניים, בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור".     (7) בעקבות החלטת הועדה הרפואית מיום 6.6.99 - נשלחה לתובע ביום 7.6.99 "הודעה על החלטת ועדה רפואית" (נספח ז'), שזו לשונה (ההדגשות הוספו): "הריני להודיעך שביום 6.6.99 קבעה ועדה רפואית את דרגת הנכות כדלקמן: נכות צמיתה - 10% החל מיום 25.3.81.   על אופן תשלום הגימלה המגיעה לך בהתאם להחלטת הועדה - תשלח הודעה מתאימה. דרגת נכות פחותה מ- 20% מזכה בתשלום מענק חד פעמי".   (8) ועדה רפואית לעררים החליטה ביום 19.7.99 לדחות הן את הערר שהגיש התובע והן את הערר שהגיש המוסד - משמע שהחלטת הועדה מדרג ראשון נשארה על כנה.   (9) כפי שציינה פקידת התביעות במכתבה הנ"ל מיום 7.6.99, קביעת נכות בשיעור 10% מזכה את הנפגע במענק נכות, לפי סעיפים 104(ג) ו- 107 לחוק. אלא, שהנתבע החליט לא לשלם לתובע מענק נכות, וזאת בהסתמך על סעיף 296(ב) לחוק, בטענה שהתביעה הוגשה למוסד באיחור, כפי שנימקה מנהלת מדור הגימלאות את החלטתה, במכתבה מיום 9.9.99 (נספח ט'): "על סמך סעיף 296(ב) לחוק, לא משולמת גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש בו הוגשה התביעה.   מאחר והמועד בו הוגשה התביעה הינו - 2.5.99, והוועדה הרפואית קבעה את תחולת הנכות מ- 25.3.81 - לא תשולם הגמלה".   (10) הנתבע השיג על החלטת פקידת התביעות, במכתבו אליה מיום 6.10.99, וביקש ממנה לשקול עמדתה מחדש, משציין, כי סעיף 296, לטענתו, לא חל במקרה של מחלת מקצוע (להבדיל מארוע תאונתי בתאריך מוגדר), מה גם שלדבריו הוא "לא ידע על תאריך פגיעה מוגדר (שנקבע על ידי הועדה הרפואית) בעת הגשת התביעה".   (11) במכתב מיום 23.11.99 (נספח יא) השיבה מנהלת מדור הגימלאות לתובע, ועמדה על עמדתה: "בעקבות תיקון 19 לחוק, תוקן סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. תיקון זה קובע כי גימלת כסף יש לתבוע לא יאוחר מ- 48 חודשים מיום היווצרות העילה לזכאות לגימלה, כלומר מיום תחולת דרגת הנכות.   הוועדה הרפואית קבעה כי תחולת דרגת הנכות שלך היא מיום 25.3.81. התביעה לקביעת דרגת נכות בגין פגיעה זו הוגשה ביום 2.5.99, דהינו חלפו 48 חודשים. לפיכך, אינן זכאי לתשלום המענק".   (12) נגד החלטות הנתבע, כאמור במכתבי הדחייה מיום 9.9.99 ומיום 23.11.99 - הוגשה התביעה בתיק זה.   3. הוראות החוק הרלבנטיות   נפגע עבודה, שהועדה הרפואית קבעה את דרגת נכותו, זכאי לקיצבת נכות או מענק נכות לפי סעיף 104 לחוק: "(א) נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה.   (ב) קצבה לפי סעיף 105 או סעיף 106, לפי דרגת הנכות, תשולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא אחת מאלה: (1) דרגה יציבה של 20% ומעלה; (2) דרגה שאינה יציבה של 5% ומעלה.   (ג) מענק לפי סעיף 107 ישולם לנכה עבודה שדרגת נכותו היא דרגה יציבה והיא פחותה מ- 20% אך אינה פחותה מ- 5%".   בענייננו, משנקבעה לתובע נכות בשיעור 10% - ההוראה הרלבנטית היא בסעיף 104(ג), על פיה נקבעה זכאותו של התובע למענק נכות.   ההוראות בדבר תשלום מענק נכות, נקבעו בסעיף 107 לחוק: סעיף 107: "(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בשבעים; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 48 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה. (ב) נכה עבודה כאמור, שבעת הפגיעה בעבודה טרם מלאו לו 21 שנים, ישולם לו המענק בשיעור מוגדל כפי שייקבע בתקנות. (ג) בסעיף זה, "קצבה חודשית" - סכום הקצבה שהיה מגיע לנכה לפי סעיף 104(ב), בעד החודש שקדם לחודש תשלום המענק, אלמלא היתה דרגת הנכות האמורה, דרגה יציבה".   סעיף 296(ב), הנזכר בסעיף 107(א) הנ"ל, הוא הסעיף על פיו החליטה פקידת התביעות שלא תשולם לתובע גימלה.   סעיף 296: "(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור;   היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. (ג) …"   4. דיון והכרעה האם כדין נדחתה התביעה לתשלום מענק נכות בהסתמך על טענת השיהוי - לפי סעיף 296(ב)?   בהסתמך על העובדות שנקבעו לעיל, ובהתחשב בהוראות הדין והפסיקה, משנתנו דעתנו גם לטענות באי כח הצדדים בסיכומיהם, הגענו למסקנה כי אין לקבל את עמדת הנתבע, מהנימוקים שנפרט להלן:   (1) משהגיש התובע את טופס "הודעה על פגיעה בעבודה" ביום 28.12.98, וצרף לטופס תעודה ראשונה לנפגע בעבודה מיום 1.12.98 - הנתבע אישר את התביעה, ללא הסתייגות. במכתב מיום 9.4.99, הודיעה פקידת התביעות לתובע על אישור התביעה, משמע שהליקוי באוזניו של התובע הוכר כ"פגיעה בעבודה". כאמור, אין במכתב האישור כל הסתייגות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד.   התביעה הוגשה לנתבע לאחר שהתובע כבר פרש לגימלאות, וברי כי לא נגרם לתובע אי כושר עבודה כתוצאה מהליקוי שהוכר כפגיעה בעבודה, וממילא לא היתה לו תביעה לתשלום דמי פגיעה. לפיכך, ציינה פקידת התביעות במכתב כי התביעה אושרה "עקרונית, ללא תשלום".   משאושרה התביעה - רק אז קמה לתובע הזכות להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה, כפי שגם ציינה פקידת התביעות במכתבה "הנך רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות…".   את טופס "התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מעבודה" (להלן- "התביעה לגימלת נכות") הגיש התובע ביום 3.5.99, היינו כשבועיים לאחר שהוכר הליקוי באוזניו כ"פגיעה בעבודה". מכאן, שהתובע מיהר להגיש את התביעה לגימלת נכות, סמוך לאחר שהוכר כ"נפגע בעבודה", שרק אז קמה לו הזכאות להגיש את התביעה.   (2) הזכאות לגימלת נכות מעבודה (קיצבה או מענק) מותנית בקיומם של מספר תנאים מצטברים, כפי שנקבעו בסעיף 104 לחוק, שצוטט לעיל: א. הפגיעה הוכרה כ"פגיעה בעבודה". ב. נסתיימה תקופת דמי הפגיעה (לכל היותר 26 שבועות ממועד התאונה, לפי סעיף 92(ב), בנוסח הרלבנטי למועד התביעה שלפנינו). ג. המבוטח הגיש תביעה לגימלת נכות (תביעה לגמלה לפי סימן זה, כאמור בסעיף 104, היינו לפי סימן ה' לפרק ה' , הדן בקצבה או מענק לנכה עבודה). ד. הזכות לגימלת נכות משתכללת לאחר שועדה רפואית קבעה את דרגת נכותו, המזכה בגמלה ("נמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה", כאמור בסעיף 104). ה. לעניין הזכאות למענק נכות - תנאי נוסף הוא שהועדה הרפואית קבעה דרגת נכות יציבה בשיעור שבין 5% ל- 20% (לפי סעיף 104(ג)).   את התביעה לגימלת נכות מעבודה, לפי סימן זה - רשאי, אפוא, הנפגע להגיש רק לאחר שנסתיימה תקופת דמי הפגיעה (ואם הגיש לפני שנסתיימה התקופה של 26 שבועות קלנדריים מיום הפגיעה - בכך הפסיד את הזכאות לתבוע דמי פגיעה נוספים, ראה דב"ע נב/ 27-0 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה(1) 254; ודב"ע מח/ 101-01 אביגדור מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 242).   גם בפגיעה בעבודה שלא גרמה לאי כושר עבודה, בין אם הפגיעה נגרמה כתוצאה מתאונה, ובין אם היא נגרמה בדרך של מיקרוטראומה, או שמדובר במחלת מקצוע - תנאי להגשת תביעה לגימלת נכות - הוא שהמוסד הכיר בפגיעה כ"פגיעה בעבודה".   מכאן, שהמועד להגשת תביעה לגימלת נכות, מתחיל מיום שהוכרה הפגיעה כ"פגיעה בעבודה" - ובענייננו: ביום 19.4.99, שבו הודיעה פקידת התביעות לתובע כי "אישרתי את תביעתך עקרונית".   (3) גם לפי סעיף 296, עליו מסתמך הנתבע - נגיע לאותה תוצאה. תביעה לגימלת נכות - היא תביעה לגימלת כסף. המועד להגשת תביעה לגימלת כסף, לפי סעיף 296(א) הוא "תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". "עילת תביעה" בהקשר לפי סעיף 296 לחוק, "היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי חוק הביטוח הלאומי" (דב"ע נה/ 198-0 נעים עמרי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל, 9). בתביעה לגימלת נכות מעבודה, העובדה הראשונה הדרושה לצורך הזכאות היא שהפגיעה הוכרה כ"פגיעה בעבודה", ומכאן שמניין 12 החודשים "מהיום שבו נוצרה עילת התביעה" מתחיל מהיום שבו אושרה התביעה להכיר בליקוי באוזניו של התובע כ"פגיעה בעבודה", היינו, בענייננו - מיום 19.4.99.   בהקשר זה, ראה "עוקדן הבטחון הסוציאלי" / מנחם גולדברג (מהדורה 23) בעמ' 426, דברים שהובאו שם מתוך עב"ל 67 / 41-40 גולדשטיין נ' המוסד ואח' פב"ל יא 5; ועב"ל 68 / 59 עובדיה מאיר נ' המוסד פב"ל יא 191: "אשר לתביעות לגימלת נכות מעבודה, הרי שהמועד של 12 חודשים מתחיל בתום התקופה שבגינה קיבל התובע דמי פגיעה, והוא הדין בבקשה לגימלת נכות מעבודה הכוללת בקשה לקביעת דרגת נכות".   סעיף 296 קובע ברישא הנ"ל הוראות בדבר המועד להגשת תביעה. אשר לתקופת תשלום הגמלה, בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה - נקבעו ההוראות בסעיף 296(ב). לעניין תשלום "מענק או גימלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסויימת" - נקבע בסעיף 296(ב), כי "ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".       בענייננו - לא רק זאת שהתביעה הוגשה במועד, היינו תוך 12 חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה לגימלת נכות מעבודה, כאמור לעיל, אלא אף זאת, ש"התנאים המזכים בגימלה" נוצרו רק לאחר שהפגיעה הוכרה "עקרונית" כפגיעה בעבודה - ומאז בוודאי שטרם חלפו 48 חודשים.   מכאן, שהאמור במכתבה של פקידת התביעות מיום 23.11.99, בהתייחס לתיקון מס' 19 לחוק, כי "תיקון זה קובע כי גימלת כסף יש לתבוע לא יאוחר מ- 48 חודשים מיום היווצרות העילה לזכאות לגימלה, כלומר מיום תחולת דרגת הנכות, וכי יום תחולת נכות, על פי החלטת הועדה הרפואית הוא 25.3.81 ועל כן התביעה שהוגשה ב- 2.5.99 הוגשה לאחר שחלפו 48 חודשים "מיום תחולת דרגת הנכות" - אינו נכון ואינו תואם את הוראות הדין כפי שהבאנו לעיל. פירוש כזה עלול לסכל הגשת תביעה במועד, אם הועדה, מכח סמכותה, תקבע דרגת נכות לתקופה רטרואקטיבית - ולא זו הכוונה.   (4) גם סעיף 107 לחוק, הדן בתשלום מענק לנכה עבודה שנקבעה לו דרגת נכותו יציבה בין 5% ל- 20% - מתייחס לתביעה שהוגשה "לפי סימן זה" - היינו תביעה לגימלת נכות מעבודה. משהגענו למסקנה כי התביעה לגימלת נכות מעבודה לא הוגשה "לאחר שתמו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" - כי אז אין מקום להפחתת סכום המענק לפי סעיף 107(א) הנ"ל.   (5) משאושרה תביעת התובע להכיר בנזק לאוזניו כ"פגיעה בעבודה" - ביום 19.4.99 (מבלי שהועלתה הסתייגות כלשהי לגבי מועד הגשת התביעה) , וכבר ביום 3.5.99 הגיש התובע את התביעה לגימלת נכות מעבודה, והועדה הרפואית לעררים מיום 19.7.99 , אישרה את החלטת הועדה מיום 6.6.99, בקובעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין הנזק לאוזן הפנימית (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים) שנגרם עקב "פגיעה בעבודה" - כי אז אין נפקא מינה, הן לעניין מועד הגשת התביעה, והן לעניין המועד בעדו ישתלם המענק - לכך שהועדות הרפואיות קבעו את דרגת נכותו היציבה של המערער החל מ- 25.3.81, היינו לתאריך הקודם להגשת הבקשה לקביעת דרגת נכות (וזאת מכח סמכות הועדה הרפואית לפי תקנה 20 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).     5. בהתחשב בנימוקים שפורטו לעיל - התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.   הנתבע ישלם לתובע מענק, לפי סעיף 104(ג) ו- 107 לחוק - בחישוב שיערך על פי החוק.     6. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.       נאוה וימןש ו פ ט ת   אביבה שורנציגת ציבור   ברוך חוסטקהנציג ציבור        מענק נכותמענקנכות